פסקי דין על עו"ד שמעון חזן | פסקי דין על אריה אורנשטיין (אבן אור) | פסקי דין על יוליה פישמן |

38316-03/15 הפ     25/10/2017




הפ 38316-03/15 עו"ד שמעון חזן נ' אריה אורנשטיין (אבן אור), יוליה פישמן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ה"פ 38316-03-15 עו"ד שמעון חזן
נ' אריה אורנשטיין (אבן אור)
ואח'




לפני
כבוד השופט יאיר דלוגין


התובע
:

עו"ד שמעון חזן
בעצמו וע"י ב"כ עו"ד מירון חזן


נגד

הנתבעים
:

1.
אריה אורנשטיין (אבן אור)
2. יוליה פישמן
ע"י ב"כ עו"ד ארז דרורי ובן ציון רומי




פסק דין


לפני תביעה, אשר במסגרתה עותר התובע לקבל סעד הצהרתי, אשר לפיו יש להמחות לו את זכויותיה של המנוחה, לקוחתו לשעבר, הנובעות מ

פסק דין
שניתן בשנת 1995 ואשר נתן תוקף להסכם פשרה, שכלל, בין היתר, את פינויו מהדירה של הנתבע, שהשכיר אותה בזמנו מאת המנוחה ואשר עד היום מתגורר בה. התובע עותר להמחאת הזכויות מכוח הסכם מכר שנערך בינו ולבין המנוחה ואשר במסגרתו רכש ממנה את הדירה ומכוח ייפוי כוח בלתי חוזר שנתנה לו המנוחה במסגרת ההסכם הנ"ל.
רקע
1.
התובע, מר שמעון חזן, הוא עורך דין במקצועו (להלן: "התובע" או "עו"ד חזן"); הנתבע 1, מר אריה אורנשטיין אבן-אור הוא צלם במקצועו (להלן: "הנתבע" או "אורנשטיין"); הנתבעת 2, גב' יוליה פישמן
היא אשתו של אורנשטיין (להלן: "הנתבעת" או "יוליה").

2.
לטענת הנתבע, ביום 7.8.89, נכרת הסכם מכר (להלן: "הסכם המכר עם אורנשטיין") בינו לבין מר סלים בן פורת (להלן: "סלים"), אחיה של הגב' יגאלה שניאור (להלן: "יגאלה"), בקשר עם דירה בת 2 חדרים הממוקמת ברחוב אלישע 8 בחולון והידועה גם כגוש 6018 חלקה 89 (להלן: "הדירה"), אשר בה היו ליגאלה אי אילו זכויות (כפי שעוד יפורט בהמשך).

3.
הסכם המכר נכתב בכתב יד, על גבי עמוד אחד והוא מובא להלן במלואו:
"אני סלים בן-פורת ת.ז 4325326 היום 7.8.1989 ברח' אלישע 8 חולון מאשר שקיבלתי מאורנשטיין אריה ת.ז. 68813872 לאחר שבחר את הדירה הראשונה שבצד ימין של הבית הנ"ל והחליט לרכוש אותה

סכום של 1,000$ במזומן כמקדמה מתוך סכום של 10,000$ שאני דורש אותו עבור הדירה הזאת. את היתרה מתחייב אורנשטיין אריה לשלם עם תום השיפוצים
". בתחתית המסמך מצויות שתי חתימות הנחזות להיות חתימותיהם של סלים ושל אורנשטיין.

4.
הדירה הייתה במצב רעוע, ללא שירותים ומקלחת ובלתי ראויה למגורים, אולם הנתבע עבר להתגורר בה מכורח הנסיבות, כך לטענתו, שכן באותה העת חווה משבר אישי, עת שכל את בנו והתגרש מאשתו. זה המקום לציין כי התובע טוען כי הסכם המכר הנ"ל לא היה ולא נברא וכי מדובר למעשה בהסכם מזויף ולכך עוד אתייחס בהמשך.

5.
ברם, בסמוך לאחר מכן, כך לטענת הנתבע, אסרו פקחי עיריית חולון להמשיך ולשפץ את הדירה, משום שלא ניתן היתר בניה מתאים. בעקבות זאת, חל עיכוב בהשלמת שיפוץ הדירה ועל כן סוכם בין הצדדים כי אורנשטיין ישלם דמי-שכירות עד לגמר השיפוץ.

6.
בהתאם לכך, כשבועיים לאחר מכן, ביום 21.8.89, נחתם הסכם שכירות, גם הוא נכתב בכתב יד, בין יגאלה לבין אורנשטיין, אשר במבוא לו נכתבו פרטי הצדדים, כדלקמן:
"יגאלה שניאור דרך האפוטרופוס שלה מר סלים בן פורת ת.ז. 325326 רחוב בילו מס' 5 חולון לבין אריה אורנשטיין ת.ז. 6881387 רחוב הכלנית מס' 6 אור יהודה
".

7.
לגופו של ההסכם, נקבע כי: "
גברת שניאור הסכימה להשכיר את המבנה שבהחזקתה ברחוב אלישע מס. 8 מפדה

למשך 4 חודשים. מר אורנשטיין הסכים לשכור את המבנה לתקופה הנ"ל בשכר דירה של מאה וחמישים שקלים לחודש שישולמו מראש. בתום תקופת השכירות, יחליטו הצדדים על הסכם חדש שיתבסס על מכירת הנכס או על חידוש השכירות. חתומים, אריה אורנשטיין, סלים בן פורת".
כמו כן, בתחתית המסמך נכתב גם:
"21.8 קיבלתי סך 600 ₪ (שש מאות ש"ח) ממר אריה אורנשטיין"
(להלן: "הסכם השכירות עם אורנשטיין").


8.
לטענתו של הנתבע, ההסכם נחתם בבית האבות שבו התגוררה באותה העת יגאלה וכי כאשר הגיע לשם ביחד עם סלים, נוכח לראות כי יגאלה לא הגיבה, אלא רק חייכה ובהתה באוויר וכי סלים שם עט בידה הימנית, עטף עם כף היד שלו את ידה וכיוון את ידה כדי שתחתום על המסמך.

9.
כמו כן, לטענת הנתבע, כשבועיים לאחר חתימתו של הסכם השכירות הנ"ל, הודיע הנתבע לסלים על רצונו לרכוש את הדירה והצדדים לחצו ידיים. עוד לטענת הנתבע, באותו מעמד נתן הנתבע לסלים 3,800 ₪ נוספים, שהיו שווים בזמנו כ-2,000$, וכי כספים אלה שימשו כשכר דירה לתקופה של שנתיים.

10.
עוד יצוין כי ביום 20.9.89, שלחה החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן: "עמידר") מכתב ובו צוין כך: "
בהתאם לבקשת מר/גב' שניאור יגאלה, ישוב חולון, רחוב אלישע, הננו מאשרים שאין התנגדות מצדנו שהנ"ל תשפץ את מקום מגוריה בתנאי שלא תחרוג מגבולות הבית. חב' עמידר לא תשתתף בעלות השיפוץ או בביצועו
".

11.
לימים, נקלע אורנשטיין לחובות ולטענתו, על מנת לכסות אותם, פרסם מודעה במספר מקומונים בשפה הרוסית. למודעה השיב עו"ד בשם ולדימיר, אשר הכיר לאורנשטיין את יוליה - הנתבעת (אשר בזמנו הייתה קטינה בת 17) ואת סבתה, הגב' לידיה ליפשיץ (להלן: "לידיה").

12.
לטענת הנתבעים, ביום 5.12.91, התקשר הנתבע עם יוליה ועם לידיה בהסכם מכר שלפיו הוא מוכר ליוליה את הדירה. במבוא להסכם נקבע, בין היתר, כך: "
למען להסיר כל ספק בעלת הדירה תהיה הגב' פישמן יוליה לבד ובלבד. הגב' ליפשיץ לידיה תייצג את הזכויות והאינטרסים של גב' פישמן יוליה עד שהיא (האחרונה) תגיע לגיל שתהיה מורשית חתימה על הסכמי נדל"ן. הואיל והמוכר מצהיר שהבית בו שני חדרים שברח' אלישע 8 חולון נמכר לו בתחילת ינואר 1989 על ידי מר סלים בן פורת כולל חלקת הקרקע שהבית יושב עליה. המוכר גם מצהיר שיש לו אבטחה
(צ"ל הבטחה – י"ד)
ממר סלים בן פורת יחד עם קרובו, ח"כ לשעבר, מר מרדכי בן פורת לעשות ולהשפיע על מנת להעביר ברישומים את הבית הנ"ל על שמו של אורנשטיין אריה. מצהיר עוד המוכר, שחובו למר סלים בן פורט
(צ"ל פורת – י"ד)
בעבור הבית מסתכם בשעה זאת לשווה ערך של 9,000$ מתוך 10,000$ מחירו שסיכם איתו עליו ועוד שכר דירה 150 ₪ לחודש עד לתשלום חוב זה...
" (להלן: "הסכם המכר עם יוליה ולידיה").

13.
בנוסף, במסגרת הסכם המכר עם יוליה ולידיה, התחייבו הקונות, בין היתר, לשלם לנתבע סכום כספי ע"ס 50,000$ בעד כל זכויותיו בדירה ומסירת החזקה בה, ומיד לאחר החתימה על ההסכם, עברה יוליה להתגורר בדירה ולמעשה מאז ועד היום היא נוהגת בדירה מנהג בעלים, כך לטענת הנתבעים.

14.
ביום 6.7.92 כתב סלים מכתב שיועד לאורנשטיין והשאיר אותו בכניסה לדירה. באותו מכתב נכתב כך: "
בוקר טוב אריה, הבוקר הייתי בדירה אולם הדלת הייתה נעולה. הצטרכתי לבוא אליך מאחר ואתה לא ענית לשני טלפונים מה ש...
(מילה לא ברורה – י"ד)
אותי למרות הבטחת שתתקשר איתי. עברו כמעט ששה חודשים מבלי לשלם שכר דירה בניגוד להסכם המקורי לשלם כל 3 חודשים מראש. שכר דירה כזה הוא גרושים לעומת המקובל. ההסכם הוא משנת 89 שהיה הסכם ביניים על מנת לאפשר לך לרכוש את הדירה. בשיחתנו האחרונה הבטחת לתת לי תשובה עד סוף יוני לכל המאוחר גם זה לא קיימת. אם אין באפשרותך להגיע להחלטה לרכוש את הדירה אני מציע לשבת ולהגיע לפתרון. אני מוכן לרכוש ממך את הדירה ולאפשר לבתי שהיא מחוסרת מגורים, לגור בה מהר ככל האפשר. אי לזאת נא להתקשר איתי ולקבוע פגישה בהקדם. שלום ולהתראות, סלים בן פורת
".
15.
יצוין כי לטענת הנתבעים, אותו מכתב הושאר, כאמור, בפתח הדירה והועבר לאורנשטיין על ידי יוליה רק בשנת 1994, עת ביקר בבניין על מנת למסור תמונות שצילם באירוע של אחד השכנים.

16.
בתחילת שנת 1994, פנה בן דודה של יגאלה, השר לשעבר, מרדכי בן פורת (להלן: "מרדכי"), לתובע, על מנת שייצג את יגאלה בהליכי פינוי מהדירה נגד אורנשטיין.

17.
עו"ד חזן קיבל על עצמו את הייצוג וביום 24.1.94 החתים את יגאלה על יפוי כח (להלן: "ייפוי הכח הראשון") לצורך כך.

18.
ביום 10.3.94 שלח עו"ד חזן לנתבע מכתב, אשר הוכתר בכותרת: "
תשלום דמי שכירות וסילוקם
", ובו נכתב כך: "
בשם שולחתי גב' שניאור יגאלה הריני מתכבד לפנות אליך בענין כדלקמן: 1. בתאריך 21/8/89 נערך חוזה שכירות בינך לבין שולחתי. 2. כבר שנים שאתה לא משלם דמי שכירות ולמרות שנדרשת לפנות את הדירה אתה ממשיך לגור בה ולא לשלם. 3. אתה נדרש לבוא למשרדי לשלם את כל חובותיך עם הצמדה וריבית חוקית וכן לסלק ידך מהדירה, שאם לא תעשה כן, תהייה צפוי לתביעה משפטית לתשלום דמי השכירות ולפינוי הדירה, דבר שעלול להסב לך נזקים, אי נעימויות והוצאות מיותרות. נ.ב. התראה זאת אחרונה לפני משפט
".

19.
כמו כן, במקביל, פעל עו"ד חזן בניסיון להסדיר את זכויותיה של יגאלה בדירה וביום 4.4.94 פנה במכתב לחברת שיכון עולים בישראל בע"מ, כדלקמן: "
בשם שולחתי, הגב' יגאלה שניאור (רצ"ב ייפוי הכח) הריני מתכבד לפנות אליכם בעניין כדלקמן: 1. שולחתי גרה בדירה משנת 1949 והיא בעלת הזכויות בה והרשומה אצלכם. 2. שולחתי מעוניינת בעשיית חוזה פורמלי לזכויותיה בדירה. 3. אני מצרף למכתבי זה את מכתבך מתאריך 20/9/89, המרשה לשפץ את הדירה, ואכן הדירה שופצה כדין וברשות הועדה המקומית של עירית חולון וכן העתק יפוי כח. 4. לפיכך מבוקש בזה מכם לתת לי תשובה בהקדם לגבי הכנת החוזה הפורמלי
".

20.
משעה שמכתב הדרישה לנתבע לא זכה למענה, הגיש עו"ד חזן, ביום 18.4.94, בשם יגאלה וכנגד הנתבע, תביעה בסדר דין מקוצר, לסילוק יד מהדירה ולתשלום דמי שכירות ראויים ע"ס 400 דולר ארה"ב לחודש, וזאת החל מיום 22.1.92, ונכון ליום התביעה, עמד הסכום על 10,800 דולר ארה"ב (בשקלים 32,400 ₪) (להלן: "התביעה לסילוק יד").

21.
במסגרת התביעה לסילוק יד, טען עו"ד חזן בשמה של יגאלה, בין היתר, כי הוסכם בינה לבין אורנשטיין כי הדירה תושכר לתקופה קצרה בת 4 חודשים בעבור דמי שכירות סמליים ע"ס 150 ₪ לחודש (ובסה"כ 600 ₪ לכל התקופה) וכי הוסכם ביניהם כי בתום ארבעת חודשי השכירות, יחליטו האם להתקשר בהסכם חדש לחידוש השכירות או למכירת הדירה לאורנשטיין.
22.
בהתאם לכך, התחדש ההסכם מעת לעת, אולם ביום 22.1.92, משביקשה יגאלה, לטענתה, להעלות את דמי השכירות, חדל אורנשטיין מלשלם את דמי השכירות, הגם שהמשיך להתגורר בדירה, וכי נכון למועד הגשת התביעה לסילוק יד, התגורר אורנשטיין בדירה מבלי לשלם את דמי השכירות.

23.
לטענת עו"ד חזן, ביום 9.5.94, שלושה שבועות לאחר הגשת התביעה לסילוק יד, נכרת בינו ולבין יגאלה, הסכם מכר, לפיו הוא רוכש ממנה את הדירה (להלן: "הסכם המכר עם חזן"). במסגרת הסכם המכר נקבע, בין היתר, כך:

"
הואיל: ויגאלה מחזיקה בדירה בת 2 חדרים + חצר ברחוב אלישע 8, חולון משנת 1949 וידועה כחלקה 89 בגוש 6018, כאשר דירה זו רשומה "בעמידר" – להלן "הדירה".
והואיל: ונעשה חוזה שכירות בין יגאלה למר אריה אורנשטיין הגר כיום בדירה ואינו משלם דמי שכירות – להלן – "הדייר".
והואיל: ושמעון נתבקש ע"י יגאלה לפנות את הדייר וכן להסדיר את זכויותיה של יגאלה בדירה בצורה מסודרת ועפ"י דין עם השלטונות המוסמכים.
והואיל: ושמעון תבע את הדייר ושילם אגרה בסך 1,159 ₪ בתאריך 18/4/94
בבית משפט השלום בתל-אביב כמיופה כוחה של יגאלה; תביעה זו הינה לפינוי ולקבלת דמי שכירות שלא שולמו.
והואיל: ושמעון לקח על עצמו את הטיפול בפינוי הדייר והסדרת זכויותיה של יגאלה המצויה בבית אבות.
לפיכך הוצהר, הותנה והוסכם כדלקמן:
[...]

1. שמעון מתחייב לפעול בתביעה כנגד הדייר וכן להסדרת זכויותיה של יגאלה בדירה אצל עמידר או כל מוסד ממשלתי ו/או עירוני המטפל בכך ואשר לו הסמכות לכך.

2. תמורת טיפול זה תעביר יגאלה את כל זכויותיה בדירה לשמעון ובנוסף לכך מתחייב שמעון לשלם ליגאלה במעמד העברת זכויותיה אליו סך 20,000 ₪.


[...]
7. הסכם זה יהיה בתוקף בכל מקרה ויחייב גם את יורשה של יגאלה ומר סלים בן-פורת ת.ז. 04325326 הינו יורשה הבלעדי לפי חוק.
8. יגאלה ממחה את זכויותיה לקבלת דמי שכירות לשמעון ופינויו של הדייר בשכירות אריה אורנשטיין: שמעון זכאי לתבוע את פינויו בלי הרשאתה של יגאלה, רשאי לקבל ממנו דמי שכירות, ורשאי להשכיר לו את הדירה ולעשות עמו חוזה שכירות ללא הרשאתה של יגאלה
".

24.
יצוין כי על הסכם המכר עם חזן חתומים התובע, המנוחה וסלים, ולטענתו של עו"ד חזן, במעמד החתימה על ההסכם הנ"ל, היו נוכחים סלים ומרדכי.
25.
לטענת עו"ד חזן, ביום 9.5.94 נתנה לו יגאלה ייפוי כח בלתי חוזר (להלן: "ייפוי הכח השני" או "ייפוי הכח הבלתי חוזר"), שבמסגרתו נקבע כך: "
אני/אנו הח"מ, גב' שניאור יגאלה ת.ז. 3318413, כולנו ביחד ו/או כל אחד מאתנו לחוד, ממנה/ים בזה את ה"ה עו"ד שמעון חזן
, את כולם ביחד ו/או את כל אחד מהם לחוד, להיות לב"כ החוקי/ם שלי/נו לשם עשיה בשמי/נו ובמקומי/נו, של כל הפעולות הבאות או חלק מהן: 1. למכור ולהעביר, להשכיר, להחכיר להעביר ולרשום לה"ה שמעון חזן, עו"ד ת.ז 071447841, להלן צד ג', את הנכסים הידועים בתור דירה בת 2 חדרים + חצר ברח' אלישע 8, חולון, הידועה כחלקה 89 בגוש 6018 (להלן – "הרכוש הנ"ל"). כמו כן להעביר ולהמחות את כל זכויותיי בדמי השכירות שמגיעים לי עד היום מאורנשטיין אריה ת.ז. 071447841 ודמי השכירות שיגיעו לי ממנו מתוקף חוזה, חוק, ופס"ד שעו"ד שמעון חזן
יפעל בעבורו...
".

26.
ביום 1.6.94, הגיש אורנשטיין בקשה לסילוק על הסף של התביעה לסילוק יד ובמסגרתה טען, בין היתר, כי סוכם בינו לבין סלים כי אורנשטיין ישכור את הדירה לתקופה של 4 חודשים ולאחר מכן יחליט האם להמשיך בשכירות או לרכוש אותה. עוד טען אורנשטיין כי כשבועיים לאחר ההתקשרות בהסכם השכירות, הודיע לסלים על כוונתו לרכוש את הדירה והשניים סיכמו שאורנשטיין ישפץ את הדירה וירכוש אותה תמורת סכום כספי על סך 10,000$.

27.
בתחילת שנת 1995 הלך סלים לבית עולמו.

28.
ביום 20.1.95, ערכה יגאלה צוואה, אשר במסגרתה הורישה את רכושה לחמישה מבני דודיה, שאחד מהם הנו מרדכי. כמו כן, בסעיף החמישי לצוואה (סופרר בטעות כסעיף 4 הגם שקודם לו סעיף 4), נכתב: "
מאחר ואינני יודעת קרוא וכתוב, הנני מאשרת בזה כי צוואתי זו הוקראה בפני
י מילה במילה על ידי העד דוד גור, הוסבר לי תוכנה ומשמעותה ולאחר שהבנתי את תוכנה ומשמעותה ולאחר ששוכנעתי כי היא משקפת נאמנה את רצוני, חתמתי עליה מרצוני החופשי, בפני
העדים דוד גור ושושנה שטוסמן
".

29.
ביום 8.3.95, התקיים דיון בתביעה לסילוק יד (בפני
כב' השופטת סוקולוב) ובמהלכו הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
(להלן: "הסכם הפשרה" ו-"פסק הדין" בהתאמה) ובמסגרתו נקבע כך:

"
א. ימונה שמאי מטעם ביהמ"ש, אשר ישום את ערך ההשקעה שהשקיע הנתבע בנכס כערכו
להיום.
ב. השמאי אף ישום את שווי הפחת, אם קיים פחת, בשווי ההשקעה. דהיינו – יקח בשבון
(צ"ל בחשבון – י"ד
) שהנתבע השתמש במבנה במשך כ-5 שנים.
ג. התובעת תשלם לנתבע את ערך ההשקעה, כמפורט בחוות דעת שמאי. תוך 60 יום מיום מתן חוות הדעת השמאי
(צ"ל "השמאית" – י"ד),
תשלם התובעת לנתבע 15% מהסכום שיקבע השמאי בחוות דעתו. יתרת הסכום תשולם במועד הפינוי כמפורט בס' ו'.
ד. על הנתבע לשלם לתובעת שכר דירה בסך – 150 ₪, מ-1.1.92 ועד מועד הפינוי בפועל. סכום זה יוצמד למדד יוקר המחיה וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מ-1.1.92 ועד לתשלום בפועל.
ה. סכום דמי השכירות כמפורט בס' ד', יקוזז מערך ההשקעה שהתובעת התחייבה לשלם לנתבע כמפורט לעיל.
ו. הנתבע
יפנה את הדירה לא יאוחר מ-4 חודשים מיום מתן חוות דעת השמאי.
ז. אם הנתבע יפר את אחד התנאים כמפורט לעיל, ישלם לתובעת כפיצוי מוסכם את הסכום שקיבל לידה בהתאם לס' ג' דלעיל, בתוספת 10,000 דולר. אם התובעת תפר את אחד התנאים כמפורט לעיל, תשלם לנתבע כפיצוי מוסכם סך של 10,000 דולר.
ח. הנתבע מתחייב לשמור על הדירה, ולהחזירה לידי התובעת במצבה כיום.
ט. חוות הדעת שצורפה לתיק ביהמ"ש על ידי הנתבע, לא תועבר למומחה מטעם ביהמ"ש.
י. ב"כ הצדדים מבקשים ליתן תוקף של

פסק דין
להסכם דנן
".

30.
בהתאם למוסכם בהסכם הפשרה, מונה שמאי, מר אריה מוסקונה, לשם הערכת ההשקעה שהשקיע אורנשטיין בנכס וביום 16.5.95 ניתנה חוות הדעת השמאית (להלן: "חוות הדעת השמאית"). במסגרת חוות הדעת השמאית, נקבע כי שווי ההשקעה שהשקיע אורנשטיין בדירה, עמד על סך של 46,660 ₪ ולאחר ניכוי פחת, עמד שוויו על סך של 34,620 ₪.

31.
במסגרת הסכם הפשרה, נקבע כי יגאלה תשלם לאורנשטיין כ-15% מהסכום שיקבע השמאי בתוך 60 ימים ממועד מתן חוות הדעת השמאית, ואת היתרה, בשיעור 85%, תשלם במועד שבו יפנה אורנשטיין את הדירה ואולם, לטענת עו"ד חזן, לאחר שניתנה חוות הדעת השמאית, לא עלה בידו לאתר את אורנשטיין וכי במקביל נודע לו כי אורנשטיין השכיר את הדירה לצדדים שלישיים.

32.
ביום 12.9.95, כחלק ממאמציו של עו"ד חזן לאתר את אורנשטיין, פנה במכתב לעו"ד אשר שלקוביץ, אשר ייצג את אורנשטיין בתביעה לסילוק יד. במסגרת המכתב ביקש עו"ד חזן לקבל תאריך מדויק לפינוי הדירה וזאת, בין היתר, על מנת להיערך לתשלום כפי שנקבע במסגרת הסכם הפשרה. ביום 20.9.95 השיב עו"ד שלקוביץ במכתב ובו ציין כי אורנשטיין ניתק עמו מגע.

33.
בערך באותה העת (בשנת 1995), החלו הנתבעים, כך לטענתם, בקשר רומנטי ביניהם ואף ערכו "הסכם שותפות לחיים", אשר במסגרתו נקבעה הפרדה רכושית מלאה ביניהם. זה המקום לציין כי הסכם זה הוגש לאישור ביהמ"ש לענייני משפחה רק בשנת 2009, דהיינו, כ-13 שנים לאחר חתימתו.

34.
הנה כי כן, היות שיישום הסכם הפשרה לא התקדם, הגיש עו"ד חזן בשם יגאלה ביום 22.11.95 תביעה בסדר דין מקוצר לאכיפת ההסכם ולתשלום דמי שכירות נוספים שהצטברו (להלן: "התביעה לאכיפת הסכם הפשרה").

35.
במסגרת תביעה זו נטען, בין היתר, כי בהתאם להסכם הפשרה היה על התובעת לשלם לנתבע 15% מערך ההשקעה שלו בדירה בהתאם לקביעת השמאי, כי הסכום קוזז מדמי השכירות שהיה על הנתבע לשלם, וכי נכון למועד הגשת התביעה (3.9.95), חייב אורנשטיין ליגאלה סכום כספי ע"ס 9,277 ₪ (כולל הפרשי ריבית והצמדה) וזאת בעד תשלום דמי השכירות הקודמים ודמי שכירות שנוספו.

36.
עוד נטען, כי חלפו 5 חודשים ממועד מתן חוות הדעת השמאית וכי אין באפשרותה של יגאלה לשלם לאורנשטיין את יתרת סכום ההשקעה (כפי שנקבע בפסק הדין), שכן אורנשטיין נעלם. משכך, טען עו"ד חזן בשמה של יגאלה, אורנשטיין הפר את הסכם הפשרה וכי עליו לשלם לה פיצוי מוסכם ע"ס 10,000 דולר ארה"ב, כמו גם את דמי השכירות. בנוסף, התבקש סעד בדמות צו פינוי כנגד אורנשטיין מהדירה.

37.
ביום 13.8.96, כשבועיים לפני שנישאו זה לזו, חתמו הנתבעים על הסכם חדש ביניהם (להלן: "ההסכם השני לשותפות לחיים"). בהסכם זה נקבע כי ההסכם הקודם עומד בתקפו בכל הנוגע לדירה, אשר שייכת ליוליה בלבד וכי לאורנשטיין אין כל זכות בה. עוד נקבע בהסכם השני לשותפות לחיים, כי אורנשטיין יהיה רשאי להתגורר בדירה רק על פי הזמנתה של יוליה ולתקופה מוגדרת שהיא תקבע וכי חל עליו איסור להצהיר בפני
אחרים כי זהו ביתו. עוד נקבע בהסכם כי אורנשטיין לעולם לא ירשום את כתובת הדירה בתעודת הזהות שלו ככתובת המגורים שלו.

38.
ביום 28.8.96 נישאו הנתבעים זה לזו, אולם התגוררו, לטענתם, בנפרד.

39.
ביום 2.4.98 ניתן

פסק דין
בהיעדר הגנה כנגד אורנשטיין בתביעה לאכיפת הסכם הפשרה. עם מתן פסק הדין, חדל עו"ד חזן מלטפל בתיק, וזאת משום שלטענתו הנתבע ייאש אותו ומשום שהתמקד בחייו האישיים והמקצועיים.

40.
למרבה הצער, ביום 29.11.07 הלכה יגאלה לבית עולמה.

41.
ביום 30.11.09 חידש עו"ד חזן את הטיפול בתיק, באמצעות בנו עו"ד מירון חזן
, והגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשות למימוש פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה בתביעה לאכיפת הסכם הפשרה.
42.
כחודש לאחר מכן, ביום 3.1.10, הגיש אורנשטיין בקשה לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ וטען, בין היתר, כי כלל לא ידע על קיומו של פסק הדין כנגדו, כי רכש את הדירה מסלים ולא מיגאלה ולכן לא ברור לו כיצד יגאלה קשורה לתיק וכי המדובר במזימה זדונית לנשל אותו מבעלותו בדירה. עוד טען אורנשטיין כי בשל הזמן הרב שחלף מאז מתן פסק הדין, בוער תיק בית המשפט ולכן ביקש מראש הוצל"פ להורות על שחזור תיק בית המשפט או להורות ליגאלה להמציא את כל המסמכים.

43.
במקביל, הגיש אורנשטיין בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה ואכן, ביום 30.10.11 נעתר בית המשפט (כב' הרשם (כתוארו אז) אריה ביטון) לבקשתו וביטל את פסק הדין.

44.
ביום 27.11.11 הגיש עו"ד חזן ערעור על החלטתו של הרשם לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. ביום 2.1.12 נדון הערעור בפני
כב' השופטת כרמלה האפט ובמסגרתו, לאחר שהובהר כי יגאלה נפטרה, הודיע עו"ד חזן במסגרת הפרוטוקול כי: "
מבקש לחזור בי מכתב התביעה ולהורות על מחיקתה... במקביל אבהיר כי היה ואדרש להגיש את התביעה מחדש אגיש אותה בשמם של תובעים חיים (לעניין זה הנני מאשר כי התובעת אכן נפטרה)
". בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי: "
לבקשת ב"כ המשיבה אני מורה על מחיקת התביעה. משכך שמורה הזכות לשוב ולהגיש את התביעה (בנוסח מתוקן) היה ויתעורר בכך צורך
".

45.
זה המקום לציין כי בשנת 2011, עבר הנתבע להתגורר עם ילדיו בדירה בישוב צופים. באותה העת התגוררה יוליה בדירה בחולון, אך בשלב כלשהו בשנת 2012 עברה גם היא להתגורר בבית בצופים וזאת, לטענתה, לאור מחלה שבה חלה אורנשטיין. כמו כן, החל משנת 2012 ועד שנת 2016 התגורר בדירה בחולון בנו של אורנשטיין מנישואיו הקודמים וככל הנראה הנתבע שב להתגורר בדירה לאחר מכן.


46.
לאחר פטירתה של יגאלה ולאחר מחיקת התביעה לאכיפת הסכם הפשרה, החל עו"ד חזן לפעול במישור של פינוי הנתבע לפי פסק הדין הישן יותר, דהיינו, לפי פסק הדין שניתן בפשרה בתביעה לסילוק יד. בהתאם לכך, פנה עו"ד חזן להוצל"פ כדי לממש את פסק הדין, וכל זאת באמצעות אותו ייפוי כח בלתי חוזר שהעניקה לו יגאלה ז"ל לפני מותה, אולם בהוצל"פ נאמר לתובע, לטענתו, כי מדובר ב

פסק דין
ישן וכי יש לאשרו מחדש בבית המשפט.

47.
ביום 17.6.12 הגיש התובע בקשה לשחזור התיק ולאימות פסק הדין (שניתן בפשרה בתביעה לסילוק יד), אולם לאחר שהועברה הבקשה לתגובה ולתשובה, דחה בית המשפט (כב' השופטת נועה גרוסמן) ביום 13.1.14 את הבקשה. על החלטה זו, הגיש עו"ד חזן ערעור לבית המשפט המחוזי וביום 19.2.15, בהסכמת הצדדים, נקבע כי התיק ישוחזר וכי הדבר לא יגרע מזכותו של אורנשטיין מלהעלות כל טענה בדבר מעמדו של עו"ד חזן להגיש תביעת פינוי כנגדו.

48.
ואולם, לאחר שניתן תוקף להסכמת הצדדים בערעור כמפורט לעיל, לא עלה בידו של עו"ד חזן להגיש את פסק הדין למימוש בהוצאה לפועל, ולטענתו, נאמר לו כי יהיה עליו לקבל את אישורו של בית המשפט לפעול בשמה של יגאלה ז"ל מכח אותו ייפוי כח בלתי חוזר.

49.
משכך, הגיש התובע ביום 18.3.15 את התביעה דנא. התביעה הוגשה תחילה כהמרצת פתיחה, לאקונית ביותר, המשתרעת על גבי שני עמודים בלבד. בעקבות הגשת התשובה להמרצת הפתיחה ובעקבות קדם המשפט הראשון שהתקיים בתיק, התברר כי התובענה נעדרת את כל השתלשלות העניינים העובדתי, המורכב והחשוב לצרכי התובענה, שפירטתי לעיל בפסק דיני עד כה.

50.
לפיכך, ולאחר שהכרעתי בשאלת הסמכות העניינית, הצדדים קיבלו את המלצתי שלפיה התובענה תועבר לפסים רגילים ולאחר מכן הוריתי לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן שיכלול את כל ההשתלשלות הנ"ל וכך נעשה.

51.
במסגרת כתב התביעה המתוקן, טוען התובע כי הוא רשאי לפעול מכח ייפוי הכח הבלתי חוזר שנתנה לו יגאלה לשם אכיפת פסק הדין שניתן בפשרה בתביעה לסילוק יד, שכן מדובר בהרשאה ספציפית לפי חוק השליחות; כי רכש מיגאלה ז"ל, בתמיכת בני משפחתה, את הדירה בתום לב ובתמורה (לרבות תשלום מס רכישה) וכי הוא אף נדרש לשלם כיום גם מס שבח (הגם שהדירה לא בחזקתו); כי הסכם המכר מיום 7.8.89 שהציג הנתבע הוא מזויף ולראייה, הנתבע לא הציגו במסגרת תביעת הפינוי בשנת 1994 שבמסגרתה הוא הסכים להתפנות ולשלם דמי שכירות וכי ממילא חלה מניעות מהעלאת טענה כזו כעת; וכי הנתבע מעולם לא שילם כל תמורה על הדירה וכי גם הסכם המכר עם אשתו מזויף ולראייה, הם לא דיווחו על אודותיו לרשויות המס.


52.
לאור כל האמור לעיל, עותר התובע לקבל סעד בדמות סעד הצהרתי, הקובע כי יש להמחות לו את זכותה של יגאלה ז"ל הנובעת מפסק הדין בתביעה לסילוק יד, וזאת מכח ייפוי הכח הבלתי חוזר והסכם המכר וכן לקבוע כי יגאלה מכרה את זכויותיה בדירה לתובע. כמו כן, עותר התובע לחייב את הנתבעים בשכ"ט עו"ד והוצאות.


53.
מנגד, בכתב הגנתם, טוענים הנתבעים כי המסמכים שהציג עו"ד חזן מזויפים, שכן בתקופה שבה לכאורה נחתמו המסמכים (הסכם המכר, ייפויי הכח וכיוצ"ב), יגאלה לא הייתה כשירה מבחינה משפטית לחתום עליהם וכי הם לא אושרו על ידי בית המשפט; כי אין זה תקין שייפוי הכח ניתן לזכות התובע, בתפקידו כעו"ד, למכור, להעביר, להשכיר ולרשום לעצמו את הנכס; כי סעיף 3 להסכם המכר עם חזן, הקובע כי תמורת הטיפול בפינוי הדירה, תעביר יגאלה את כל זכויותיה בדירה לשמעון, בתוספת 20,000 ₪, עומד בניגוד לסעיף 9 א' לכללי לשכת עורכי הדין, בנוגע לאתיקה מקצועית, הקובע כי לא יקבל עורך דין שכר טרחתו בעד עבודתו המקצועית אלא בכסף; כי פסק הדין שניתן בפשרה נכפה על הנתבע ע"י ב"כ חלופי שהגיע לייצגו ואשר הגיע בשמו להסכמות שלא היו מקובלות עליו; כי התובע לא המציא כתבי טענות לכתובת המגורים הרשומה של הנתבע במתכוון וזאת על מנת "לחטוף" פסקי דין בהיעדר הגנה, כפי שאירע בפועל, וכי גם את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה זנח התובע במשך כעשור, ככל הנראה משום שהמתין שהמעורבים ילכו לבית עולמם; כי התובע לא מסביר מדוע לא פעל מכוחו של פסק הדין שניתן בפשרה וכי המדובר בשיהוי אשר גרם לנתבעים לנזק ראייתי; כי אין עדות לכך שהשיק ע"ס 20,000 ₪ ששילם לכאורה עו"ד חזן לסלים אכן נפדה וכי תמוה מדוע הגיש התובע דיווח למס שבח רק בשנת 2012 (באיחור של 18 שנים); וכי יש למחוק את יוליה מהתביעה היות שהסעד הנדרש אינו נוגע אליה כלל ועיקר.

54.
לאור כל הנטען לעיל, מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה ולחייב את התובע בשכ"ט עו"ד ובהוצאות משפט.

55.
בתגובה לטענות הנתבעים, הגיש התובע כתב תשובה ובמסגרתו טען כי ההסכם שנערך בין הנתבע לבין יוליה ולידיה, הוא הסכם פיקטיבי וכי ממילא הנתבע לא יכול להקנות ליוליה זכות שלו עצמו אין; כי טענות הנתבעים בדבר זיוף מסמכים אינן נכונות; כי הסכם המכר עם אורנשטיין הוא מזויף וכי טענתו של אורנשטיין בדבר קיומו של הסכם מכר היא טענה כבושה, שלא נטענה במסגרת ההליך בשנת 1994; כי קיימת סתירה מהותית בגרסתו של הנתבע ולפיה חתם על הסכם המכר ביום 7.8.89 ולאחר מכן חתם על הסכם שכירות עם סלים ביום 21.8.89, אולם כשבועיים לאחר חתימת הסכם השכירות הודיע לסלים כי ברצונו לקנות את הדירה; כי העובדה שהנתבע לא טען במשפט בשנת 1994 כי מכר את הדירה ליוליה, מעידה כי מדובר בהסכם פיקטיבי; כי ליגאלה לא היה אפוטרופוס בעת ההיא; כי ביכר לפעול בהתאם לפסק הדין השני ולא בהתאם לפסק הדין הראשון, היות ופסק הדין השני כלל סעד של פינוי ושל תשלום דמי שכירות מעודכנים; כי השיק ע"ס 20,000 ₪ אכן נפרע וכי סלים קיבל את השיק בשם יגאלה; וכי התובע דיווח לרשויות המס, בניגוד לנתבע שלא עשה כן וזאת משום שהנתבע לא שילם כל תמורה, משום שלא הייתה כל עסקה.
56.
הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים בתחום הגרפולוגיה, היות שנטענו טענות בדבר זיוף מסמכים משני הצדדים. ביום 5.6.16 מיניתי את גב' פנינה אריאלי, מומחית לגרפולוגיה, כמומחית מטעם בית המשפט (להלן: "המומחית אריאלי") לתת חוות דעת בנושאים השנויים במחלוקת בהקשר זה. הצדדים ויתרו על חקירתם של המומחים מטעמם.

57.
בתביעה דנא התקיימו שלוש ישיבות הוכחות. בית המשפט שמע את עדויותיהם של עו"ד חזן ומר אברהם בן דור (התלווה לבנו של עו"ד חזן שהלך לדירה למסור מכתב למר אורנשטיין) וכן את עדויותיהם של הנתבעים, מר אורנשטיין וגב' יוליה, כמו גם את עדותה של הגב' רבקה קונפורטי חסין (יועצת מס שטיפלה בהצהרות ההון של התובע). בנוסף, שמע בית המשפט את עדותה של המומחית אריאלי וכן את עדותו של מרדכי (בן-פורת), אשר העיד במסגרת עדות מוקדמת. כמו כן, הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון והכרעה
פסק הדין של כב' השופטת סוקולוב וזכויותיהם הנטענות של הנתבעים
58.
כפי שצוין לעיל, ביום 8.3.95 נדונה התביעה לסילוק יד שהגיש עו"ד חזן בשמה של יגאלה נגד אורנשטיין והצדדים הגיעו לכדי הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק-דין. במסגרת פסק הדין, כאמור, סוכם כי אורנשטיין ישלם ליגאלה את דמי השכירות שלא שולמו לה בעד התקופה שבה התגורר בנכס וכי מסכום זה יקוזז ערך ההשקעה שהשקיע אורנשטיין בדירה, וזאת לפי שומה שיערוך שמאי מטעם בית המשפט. כמו כן, סוכם כי אורנשטיין יפנה את הדירה לא יאוחר מ-4 חודשים מיום מתן חוות הדעת השמאית וכן נקבע מנגנון לפיצוי מוסכם במידה ואורנשטיין לא יפנה את הדירה.


59.
על רקע פסק הדין הנ"ל, כל טענותיו של אורנשטיין בתביעה שלפניי, בקשר עם ההסכמים שקדמו לפסק הדין – דינן להידחות, שכן ההסכם המאוחר, שאף קיבל תוקף של

פסק דין
, גובר, מטבע הדברים, על כל הסכם קודם שנערך בין אורנשטיין ולבין יגאלה ככל שנערך.

60.
הרבה למעלה מן הדרוש, אציין כי יש לדחות את טענותיו של אורנשטיין בדבר קיומו של הסכם מכר בכתב מיום 7.8.89 גם לגופן.

61.
בבקשת הרשות להגן שהגיש אורנשטיין (נספח ח' לתצהיר התובע) וגם בכתב ההגנה שהגיש לאחר מכן (נספח י' לתצהיר התובע), אין זכר לטענה שלפיה נחתם הסכם מכר בכתב בינו ולבין יגאלה.

62.
כל שטען אורנשטיין בכתבי בי הדין הנ"ל, בהקשר זה, הנו כי נחתם הסכם שכירות ביום 21.8.89 בינו ולבין סלים וכי סוכם על שכירות של 4 חודשים, שבמהלכם תהא שמורה לו הזכות להחליט אם לרכוש את הדירה או להמשיך ולשכור אותה. עוד נטען כי לאחר שבועיים נפגש אורנשטיין עם סלים וסוכם על רכישת הדירה בתמורה ל-10,000$, על תשלום דמי שכירות של 150 ₪ לחודש וכי אורנשטיין ישפץ את הדירה ולאחר מכן ישלם את תמורת הדירה. עוד נטען כי השקיע בשיפוץ הדירה סך של כ-53,000$.

63.
לפיכך, יש לדחות גם לגופה את טענת אורנשטיין שלפיה נחתם הסכם מכר בינו ולבין יגאלה באמצעות סלים ביום 7.8.89, שכן לא ייתכן מצב שבו הסכם כזה נערך והוא לא יוזכר על ידי אורנשטיין בכתבי טענותיו שהוגשו בתגובה לתביעת הפינוי ובוודאי שלא ניתן על ידי אורנשטיין כל הסבר מניח את הדעת לעניין זה.

64.
אוסיף ואציין בשולי הדברים, כי לפי חוות דעת שהוגשה מטעם עו"ד חזן ושנערכה על ידי עו"ד יצחק חג'ג' (להלן: "המומחה חג'ג'"), אשר השווה את חתימתו של סלים בהסכם המכר עם אורנשטיין (חתימה זו סומנה בחוות הדעת כ- "א-1") לחתימותיו במסמכים אחרים, המסקנה הייתה: "
בהשוואה שערכתי בין כתב היד שמסומן א-1 'סלים בן פורת' – לבין כתב היד במסמך ב-2 "בן פורת סלים" שכתוב מתחת לחתימה, מצאתי אי התאמה בתכונות הכתב
".

65.
אורנשטיין הגיש שתי חוות דעת, אחת המתייחסת לחתימת סלים על ההסכם עם חזן והשנייה, שמשווה בין שלושה מסמכים שלכאורה נחתמו על ידי סלים, האחד, טופס מובנה ללא תאריך, שכותרתו "לכבוד הוועדה המקומית לבנין ערים בתל-אביב" (סומן בחוות הדעת כ-"מ/1"), השני, הסכם המכר מיום 7.8.89 (סומן בחוות הדעת כ-מ/2) והשלישי, מכתב מיום 6.7.92 של סלים לאורנשטיין ואשר אין טענה לגביו מצד הצדדים כי הנו מזויף (סומן בחוות הדעת כ-מ/3). דא עקא, חוות הדעת מציינת, משום מה, כי מטרתה לבדוק את חתימת סלים על המסמך בעניין הוועדה המקומית וגם המסקנה של חוות הדעת, לפיה מדובר בחתימת סלים בדירוג 2 המייצג מידת סבירות גבוהה של 80% – 90%, מתייחסת למסמך זה בלבד ולא להסכם המכר מיום 7.8.89.

66.
כמו כן, לפי חוות הדעת של המומחית אריאלי, ביחס להסכם המכר הנטען מיום 7.8.89, אשר הוגדר בחוות דעתה כמסמך "אישור על קבלת המקדמה מאורנשטיין" וסומן א-2, נקבע כי קיימת סבירות בדרגה 3 בלבד, שהמכתב נכתב ונחתם על ידי סלים, כאשר מדרג המסקנות האפשריות הנו כדלקמן (כמפורט בעמ' 10 לחוות דעתה):
"דרגה 1 – ודאות מוחלטת; דרגה 2 סבירות גבוהה; דרגה 3 – קיימת סבירות; דרגה 4 – קיימות אינדיקציות ל...
(כך במקור)
; דרגה 5 – אין מסקנה החלטית (מצב שקול)"
. עוד ציינה המומחית אריאלי בחוות דעתה כי "
אני נוהגת להוריד מדרגת הסבירות, כאשר מדובר בצילומים ובמיוחד כשמדובר בהפרש שנים רב
".

67.
מאחר והשוואת כתבי יד אינה מדע מדויק, הרי שלדידי, מלכתחילה ובכל מקרה, יש לשקול בזהירות רבה את הממצאים הנזכרים לעיל. מסקנה זו חלה גם על חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, אולם חלה ביתר שאת מקום שמדובר בחוות דעת מטעמו של בעל דין.

68.
לבד מכך שחוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט אינה תומכת בטענת הנתבע, שכן היא מציינת אך שקיימת "סבירות" שהסכם המכר חתום על ידי סלים, כאשר משמעות הדבר שגם קיימת סבירות הפוכה, דהיינו שההסכם לא חתום על ידו, אזי ממילא יש לייחס משקל רב בהרבה להימנעותו אורנשטיין מלהזכיר, שלא לדבר על לצרף, את הסכם המכר הנ"ל לכתבי טענותיו בתביעת הפינוי, מהנימוקים שכבר פרטתי.

69.
לסיכום, הסכם הפשרה שערכו הצדדים ואשר קיבל תוקף של

פסק דין
, נערך כ-6 שנים לאחר מועד עריכת הסכם המכר מיום 7.8.89, שמכוחו טוען אורנשטיין לזכויות בדירה וזאת לאחר שאורנשטיין קיבל את יומו בבית המשפט ויכול היה לטעון את טענותיו בהקשר זה ואף היה מיוצג על ידי עו"ד ולא עשה כן.

70.
לפיכך, לבד מכך שלא קיבלתי את טענת הנתבע כי נערך בזמנו הסכם המכר מיום 7.8.89, ברי כי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
, היה גובר בכל מקרה על כל הסכם שנערך קודם לכן, גם לו הייתי מקבל את הטענה כי אכן נערך. על כך יש להוסיף כי בכל מקרה לא הוכח וגם לא נטען על ידי הנתבע, כי שילם את יתרת החוב בגין הדירה בסך של 9,000$.

71.
המשמעות של המסקנה שלפיה לא נערך הסכם מכר בין סלים לבין הנתבע והנתבע בכל מקרה לא רכש את הדירה מיגאלה, היא, בין היתר, כי גם אין כל תוקף להסכם המכר שנטען כי נכרת בין הנתבע לבין הנתבעת וסבתה, אשר גם הוא לא הוזכר על ידי הנתבע בבית המשפט במסגרת תביעת הפינוי וגם לנתבעת לא היו למעשה, וגם אין לה כיום, זכויות כלשהן בדירה, שכן הנתבע לא יכול היה להעביר לנתבעת זכויות שאינן שלו וממילא הדירה מעולם לא נרשמה, לא על שמו של הנתבע ולא על שמה של הנתבעת. כך גם לגבי הסכם הממון שבין הנתבעים.

72.
לסיום פרק זה אתייחס לטענתו של אורנשטיין, לפיה הסכם הפשרה נכפה עליו ועורך הדין ששכר על מנת שייצגו באותם הליכים, עו"ד שלקוביץ, לא הופיע לדיון ושלח במקומו עו"ד אחר, שאורנשטיין כלל לא הכיר – עו"ד לזר, וכי עו"ד לזר טען בשמו של אורנשטיין טענות והגיע להסכמות שלא היו מקובלות עליו וכי הוא לא היה ער למתרחש ואף הביע את התנגדותו במהלך הדיון.

73.
עם כל הכבוד, אינני מקבל טענות אלה. ראשית, מלבד העובדה שבעת הדיון שהתקיים בפני
כב' השופטת סוקולוב, לא היה הנתבע קטין או בלתי כשיר משפטית, אלא אדם מבוגר בן 46, אשר הבין את הסיטואציה שבה הוא נמצא (ר' פרוט' 23.1.17, עמ'
50, ש' 21-22), הרי שגם מפרוטוקול הדיון עולה כי הנתבע לקח חלק אקטיבי בדיון וכי דבריו נשמעו ותועדו בפרוטוקול.

74.
שנית, הנתבע העיד (פרוט' 23.1.17, עמ' 49, ש' 22-24) כי כאשר יידע את כב' השופטת סוקולוב כי עו"ד לזר אינו מייצג אותו, איימה עליו השופטת כי תפנה אותו מהאולם. גם דינה של טענה זו להידחות, שכן אין לה כל זכר בפרוטוקול ונראה כי הנתבע אף לא הגיש בקשה לתקן את הפרוטוקול.

75.
שלישית, הנתבע טען כי לא הכיר את עו"ד לזר, אולם במסגרת חקירתו הנגדית של אורנשטיין, הציג עו"ד חזן את פרוטוקול הדיון הקודם שנערך באותה תביעה מיום
14.12.94 (הוגש וסומן כ-ת/3), דהיינו, כ-3 חודשים לפני הדיון שבו הגיעו הצדדים לפשרה, וממנו עולה כי בניגוד לטענתו של אורנשטיין ולפיה לא הכיר את עו"ד לזר, הרי שעו"ד לזר ייצג את אורנשטיין גם בדיון הקודם. כמו כן, כאשר עימת עו"ד חזן את אורנשטיין עם עובדה זו, השיב אורנשטיין כי: "
... אבל שם זה היה חד פעמי, ליום אחד, היה דיון אחד
" (פרוט' 23.1.17, עמ' 51, ש' 19).

76.
זאת ועוד - ככל שלא הסכים הנתבע להיות מיוצג על ידי עו"ד לזר או לא הסכים לפשרה, מדוע לא פנה לבית המשפט לאחר הדיון בטענות אלה ובבקשה לבטל את ההסכם ואת פסק הדין, ובפרט כאשר יש לפסק הדין השלכות כה קרדינליות על זכויותיו לכאורה בדירה? הדברים ברורים ואומרים דרשני.

77.
לאור כל האמור לעיל, טענותיו של אורנשטיין ולפיהן הסכם הפשרה נכפה עליו על ידי בית המשפט ועל ידי עו"ד לזר שכלל לא הכיר – נדחות.

78.
הנה כי כן, המצב המשפטי לאחר פסק הדין הנ"ל היה כי אורנשטיין אמור היה לפנות את הדירה ולקבל פיצוי בעד השקעותיו בנכס בהפחתת דמי השכירות שהתחייב לשלם.

79.
דא עקא, עו"ד חזן טוען כי באותה העת, הוא עצמו רכש את הדירה מיגאלה ומשכך, יש להתיר לו להיכנס עתה בנעליה ולהמחות לו את זכויותיה בהתאם לפסק הדין הנ"ל, לרבות את הזכות לפנות את אורנשטיין מהדירה. על כן, אעבור עתה לדון בשאלה, האם נחתם הסכם מכר בין התובע לבין יגאלה ז"ל כפי שטוען התובע והאם יש להסכם זה תוקף.

האם נחתם הסכם מכר בין התובע לבין יגאלה ז"ל
80.
התובע הציג הסכם מכר מיום 9.5.94 (נספח ג' לכתב התביעה המתוקן), אשר נכרת לכאורה בינו לבין יגאלה ז"ל ובמסגרתו הוסכם, בין היתר, כי התובע יפעל לפינויו של אורנשטיין מהדירה, יסדיר את זכויותיה של יגאלה מול הרשויות הרלוונטיות וכן ישלם לה 20,000 ₪ וזאת בתמורה להעברת כל זכויותיה בדירה על שמו. עוד נקבע בהסכם כי יגאלה תמחה לתובע את זכויותיה לקבלת דמי שכירות מאורנשטיין וכי התובע רשאי לתבוע את פינויו של אורנשטיין, לקבל ממנו דמי שכירות וכן להשכיר לו את הדירה והכל ללא הרשאה נוספת מיגאלה.


81.
עוד הציג עו"ד חזן יפוי כח בלתי חוזר שעליו חתומה יגאלה (נספח ב' לתצהירו) וכן את מסמכי המקור של הצהרות הון, בין השנים 1994-2016 (צורפו כמוצגים ת/3-ת/12), אשר יש בהם אזכור לתשלום סכום על סך של 20,000 ₪ בגין הדירה נשוא התביעה, שהוא הסכום שנקבע בהסכם המכר עם עו"ד חזן. כמו כן, העידה יועצת המס של התובע, הגב' רבקה קונורטי-חסין, שהגישה וערכה בזמנו את הצהרות ההון הנ"ל עבור התובע.

82.
הנתבע טוען, כאמור, כי הסכם המכר של עו"ד חזן עם יגאלה הוא מזויף. טענו זו מושתתת בעיקר על חוות דעת גרפולוגית של המומחה מר סיוון זמיר (להלן: "המומחה זמיר"), אשר השווה בין חתימתו של סלים על הסכם המכר עם חזן לבין 13 חתימות אחרות של סלים והגיע למסקנה כי: "
לאחר התחקות אחר האלמנטים הגרפיים והצורניים ויצירת טווח ווריאציה לחתימותיו של סלים בן פורת על מסמכים מ1-מ13
(החתימות להשוואה – י"ד)
והשוואה למסמך המחלוקת א1
(הסכם המכר – י"ד)
לא מצאתי התאמה בתכונות הכתיבה שיכולות לקשור את החתימה א1 לחתימותיו של סלים בן-פורת. אי לכך אני סבור, וזאת בסבירות גבוהה (דרגה 2) שמסמך א1 לא נחתם בחתימת סלים בן פורת
".

83.
בחוות הדעת של המומחית אריאלי, ביחס להסכם המכר של חזן עם יגאלה (סומן בחוות הדעת א-1), נקבע כי קיימת סבירות בדרגה 3-4, לכך שסלים חתם על המסמך, כאשר כאמור, דרגה 3 מייצגת
"קיימת סבירות"
ודרגה 4 מייצגת
"קיימות אינדיקציות ל..."
(כך במקור – י"ד)
.

84.
כאן המקום לציין כי גם לגבי מסמכים שאין מחלוקת בין הצדדים כי סלים הוציא אותם או חתם עליהם, כגון מכתב שכתב סלים לאורנשטיין ביום 6.7.92 בדבר פיגור בתשלום דמי השכירות (סומן בחוות דעתה א-3), והסכם השכירות עם אורנשטיין מיום 21.8.89 (סומן בחוות דעתה א-4), מציינת המומחית אריאלי כי קיימת אך "סבירות" שנחתמו על ידי סלים. נוסיף על כך שכל ההסכמים שנבדקו על ידה לא היו מסמכי מקור.

85.
לאחר שנתתי, אפוא, דעתי לכל החומר שלפניי ולטענות הצדדים, נחה דעתי כי הוכח לפניי שהסכם
המכר של עו"ד חזן עם יגאלה ואשר עליו חתם סלים כעד, אינו מזויף (אם כי כפי שעוד יפורט בפרק הבא, עובדה זו לא תסייע לתובע לזכות בתביעתו, שכן הגעתי למסקנה כי יגאלה לא הייתה כשירה לחתום על ההסכם ועל כן הנו חסר כל תוקף).

86.
מסקנתי מבוססת על גם על עדותו של עו"ד חזן, שהייתה אמינה עליי בהקשר זה, אולם בעיקר על מסמכי הצהרות ההון שצורפו על ידו ואשר מחזקות ותומכות בגרסתו של עו"ד חזן ואשר המשקל הראייתי שיש לייחס להם, לצורך הוכחת הטענה שלפיה נערך ההסכם בין עו"ד חזן לבין יגאלה, הנו משמעותי.

87.
מדובר במסמכים מקוריים מלפני שנים ארוכות, אשר בהם מתועד תשלום בסכום השווה בדיוק לסכום הנזכר בהסכם המכר של עו"ד חזן עם יגאלה ואשר הוגדר כתשלום עבור רכישת הדירה נשוא התביעה. הסכום ע"ס 20,000 ₪ בגין רכישת הדירה נשוא התביעה מתועד בנספח להצהרת ההון של התובע ליום 31.12.14 (ת/8), בנספח להצהרת ההון ליום 31.12.02 (ת/9), בנספח להצהרת ההון ליום 31.12.05 (ת/10), בנספח להצהרת ההון ליום 31.12.10 (ת/11), בנספח להצהרת ההון ליום 31.12.15 (ת/12).

88.
לא מדובר, אפוא, בתרשומות פנימיות של התובע, אלא במסמכים רשמיים שנשלחו לרשויות המס והכוללים חותמות נתקבל של רשויות המס וגם בשל כך משקלם רב. המסמכים הוגשו כראיה גם באמצעות עדותה של יועצת המס של התובע, אשר ערכה אותם ואשר עדותה הייתה אמינה עלי.

89.
הנתבע טוען כי לא הוכח פירעון של התשלום לסלים, אולם התובע צירף כנספח כ"ז לתצהירו, מסמך שבו מצולמת המחאה מיום 1.7.94 ואשר נרשמה לפקודתו של סלים בסכום המדובר והכולל אישור בכתב של סלים בדבר קבלת הסכום עבור זכויות יגאלה בדירה.

90.
די לי אם כן במסמך הנ"ל ובציון הסכום בהצהרות ההון, אשר תומכים בגרסת התובע, כדי שאגיע למסקנה שנכרת הסכם המכר הנטען בין התובע לבין יגאלה וכי לא מדובר בהסכם מזויף.

91.
אני ער לחוות הדעת הגרפולוגית מטעם הנתבע, התומכת לכאורה במסקנה כי סלים לא חתום על הסכם המכר הנטען עם עו"ד חזן. עם זאת, ובכל הכבוד, וכפי שכבר ציינתי, יש להסתמך בזהירות על חוות דעת גרפולוגיות, שכן לא מדובר במדע מדויק, ועל אחת כמה וכמה ביחס לחוות דעת מסוג זה, המוגשת מטעמו של בעל דין.

92.
יש לייחס, אם כן, משקל מועט לחוות הדעת מטעם התובע, מה גם שבכל מקרה הראיות שהובאו על ידי התובע להוכחת כריתת ההסכם ואשר נזכרו על ידי לעיל, משקלן רב ביותר וגוברות בכל מקרה על כל משקל שניתן היה לייחס לחוות דעת גרפולוגית, שכבודה במקומה מונח, אך גם כוללת כאמור חולשות אינהרנטיות ואינה מהווה חזות הכל.

93.
אוסיף ואציין כי לפי חוות הדעת המשלימה שהגיש המומחה מטעם התובע, המומחה חג'ג', אין לקבל את חוות הדעת של מומחה הנתבע. מומחית בית המשפט, פנינה אריאלי, הגיעה למסקנה שלפיה קיימת "סבירות" שסלים חתום על הסכם המכר של התובע עם יגאלה (כזכור חתימת יגאלה מתנוססת על ההסכם וגם של סלים כעד לחתימתה).

94.
לסיכום, אני מעדיף את הראיות המשמעותיות על אודות ביצוע התשלום עבור הדירה אשר תומכות בכך שנכרת הסכם כנטען, וגם את עדותו של התובע בהקשר זה שהייתה אמינה עליי, על פני חוות הדעת הגרפולוגיות השונות שהוגשו.

שאלת כשרותה המשפטית של יגאלה ז"ל לחתום על ההסכם עם התובע ושאלת תוקפו של ההסכם
95.
דא עקא, לטענתו של אורנשטיין, בעת ההיא, הייתה יגאלה ז"ל במצב שבו הייתה בלתי כשירה מבחינה משפטית להתקשר בהסכם עם עו"ד חזן ולטענתו "
כל מסמך שחתמה עליו בטל מעיקרא ואין לו תוקף
" (סעיף 31 לכתב ההגנה המתוקן).

96.
למעשה, אולי אפילו מבלי משים, מטענותיו של אורנשטיין עצמו, אף עולה למעשה, כי יגאלה ז"ל, לא רק שלא הייתה כשירה להתקשר בהסכמים כאשר התקשרה בהסכם עם עו"ד חזן, אלא גם כאשר התקשרה בהסכמים עמו.

97.
אורנשטיין מתאר מצב שבו הוא נסע ביחד עם סלים לבית האבות שבו התגוררה באותה העת יגאלה, על מנת להחתים אותה על הסכם השכירות מיום 21.8.89 ושם: "
באמצע המרפסת עם הגב לכניסה ישבה אישה קשישה כששתי ידיה מונחות על שולחן עגול. סלים אמר לה שלום, אני לתומי הלכתי מסביב לשולחן כדי ללחוץ יד, הושטתי את היד אבל היא לא הגיבה, לא הזיזה את הידיים רק חייכה ובהתה באוויר. סלים אמר לה שהיא צריכה לחתום על המכתב, הוא לקח עט, שם לה אותו בידה הימנית, עטף עם כך היד שלו את ידה וכיוון לה את היד. כשסיים נתן לי את המכתב. אז ירד לי האסימון שיגאלה מנותקת לחלוטין מכל מה שקורה מסביב וכל הפניה של סלים אליה היה בעצם הצגה, שהיא דמנטית, לא כשירה ואין לה שום יכולת לקבל החלטות, ושהיא כמו בובה שכל אחד עושה איתה מה שהוא רוצה ומחתים אותה על מה שהוא רוצה. למחרת כשהגעתי עם המכתב למרדכי בן פורת וסיפרתי לו את כל הסיפור, שאל אותי בתדהמה 'למה הוא עשה את זה?'. הסתבר שהוא לא התכוון שהחתימה תתבצע בפני

" (סעיף 14 לתצהיר אורנשטיין).

98.
הסיטואציה המתוארת לעיל, ככל שאכן אירעה, וטענת הנתבע שלפיה כבר בשנת 1989 הייתה יגאלה במצב של חוסר כשירות משפטית, משליכה בצורה ישירה על מצב הדברים בתיק שלפניי, שכן במידה שיתברר כי יגאלה ז"ל לא הייתה כשירה מבחינה משפטית להתקשר בהסכמים, המשמעות תהא שאין כל תוקף להסכם שעליו חתמה עם עו"ד חזן ולייפוי הכח שחתמה לטובתו ולא יהיה מנוס מדחיית התביעה. אשר על כן, אעבור עתה לדון בשאלה זו.

99.
לאחר שעיינתי בחומר הראיות המונח לפניי ובטענות הצדדים, שוכנעתי כי יש ממש בטענתו של אורנשטיין ולפיה יגאלה לא הייתה כשירה מבחינה משפטית להתקשר בהסכמים הנ"ל. במה דברים אמורים?

100.
ראשית, אני מוצא את עדותו של אורנשטיין בדבר מצבה של יגאלה, עת הגיע לבקרה יחד עם סלים בבית האבות, כפי שפורט לעיל, כעדות מהימנה וזאת הן בשל העובדה שמדובר בעדות מפורטת והן בשל העובדה שיש בעדותו זו לכאורה גם כדי להזיק לו, שכן המשמעות היא, כאמור, שגם הסכם המכר שטוען אורנשטיין שחתם עם סלים בקשר לדירה, הוא משולל כל תוקף משפטי אם אכן הייתה יגאלה בלתי כשירה משפטית. כמו כן, סלים לא מונה כאפוטרופוס של יגאלה וממילא אין בכך כדי לגרוע מהעובדה שלנוכח פסק הדין המוסכם, אין עוד להסכם המכר של אורנשטיין עם יגאלה, ככל שנכרת, ממילא כל תוקף.

101.
זאת ועוד, לעדותו הנ"ל של אורנשטיין בדבר חוסר הכשירות המשפטית של יגאלה, ישנה תמיכה חזקה ביותר בהסכם השכירות עצמו, אשר לטענת אורנשטיין נערך בכתב ידו של מרדכי בן-פורת, בן דודה של יגאלה (פרוט' 14.1.16, עמ' 4, ש' 1-2), שכן במבוא להסכם נרשם כך:
"יגאלה שניאור
דרך האפוטרופוס שלה

מר סלים בן פורת ת.ז. 325326 רחוב בילו מס' 5 חולון לבין אריה אורנשטיין ת.ז. 6881387 רחוב הכלנית מס' 6 אור יהודה
" (ההדגשות שלי – י"ד).
102.
כאשר נשאל מר בן-פורת בחקירתו הנגדית האם יגאלה הייתה חסויה בשנת 1989, השיב: "
היא הייתה בריאה. שום דבר לא קרה לה! האפוטרופוס הוא טעות בהגדרה שלי
" (פרוט' 14.1.16, עמ' 4, ש' 11-16), וכאשר נשאל על ידי בית המשפט מדוע כתב בהסכם את המילה "אפוטרופוס", השיב: "
פשוט טעיתי בהגדרה, היה צריך להיות אולי עמידר או מנהל מקרקעי ישראל
".

103.
כמו כן, כאשר נשאל מר בן פורת מדוע יגאלה לא חתמה בסופו של דבר על המסמך, השיב: "
כי אחיה סלים היה לא אפוטרופוס אלא כאילו מיופה כח שלה. סלים ואחותו שני יתומים שאביהם נספחה במלחמת העולם הראשונה ומאז הם היו גרים אצלנו, אמא שלהם אלמנה לכן אני יודע עליה אם בריאה או לא. היא גרה אצלנו בבית. הם גרו בצפון בגדד
" (פרוט' 14.1.16, עמ' 4, ש' 23-26).

104.
כמו כן, לאחר שציין מר בן פורת כי סלים הוא זה שקיבל את הכסף ולא יגאלה, נשאל על ידי בית המשפט מדוע טיפל סלים בענייניה, אם היא הייתה בריאה, ולכך השיב מר בן-פורת: "
הייתה בריאה ובכל אופן הוא הבכור יותר, הוא כאילו מיופה כח שלה, כל הזמן
", וכן "
הוא היה עובד בנק, הוא התמצה
(צ"ל "התמצא" – י"ד)
בדברים, היא הייתה עקרת בית ולכן עדיף היה שיטפל בדברים
" (פרוט' 14.1.16, עמ' 7-8, ש' 26-32, 1-4).

105.
עם כל הכבוד, עדותו של מר בן פורת היא מוקשית ואינה מהימנה עלי כלל ועיקר. מחד גיסא, כתב מר בן-פורת במו ידיו בהסכם כי סלים הוא האפוטרופוס של יגאלה, ומאידך גיסא, טען כי יגאלה הייתה בריאה לחלוטין. ברי כי קיימת סתירה בין הדברים, אולם גם אילו הייתי נכון להניח שיגאלה אכן הייתה בריאה וצלולה בעת ההיא, הרי שמר בן-פורת לא ידע להסביר מדוע יגאלה לא חתמה בסופו של דבר על ההסכם ורק ציין בסתמיות כי סלים היה "
כאילו מיופה כח שלה
", אך לא הצביע על ייפוי כח שנתנה יגאלה ז"ל לסלים המסמיך אותו לפעול בשמה.

106.
אם לא די בכך, גם בהסכם המכר עם עו"ד חזן, מיום 9.5.94, צוין בתחתית העמוד האחרון כי: "
מר סלים בן-פורת חותם כעד לחתימות ומקבל על עצמו לבצע את ההסכם
" וכן מופיעה חתימתו של סלים מתחת לחתימותיהם של יגאלה ועו"ד חזן.

107.
גם כאן נשאלת השאלה, מדוע מצאו לנכון הצדדים להחתים עד על הסכם מכר, שכן אין מדובר בצוואה ולא נהוג להחתים עדים על הסכמי המכר ובוודאי שאין חובה לעשות כן.

108.
יתרה מכך, במסגרת החתימה על ההסכם, התחייב סלים מפורשות כי הוא "
מקבל על עצמו לבצע את ההסכם
". נשאלת השאלה, מדוע צריך היה סלים להתחייב לבצע את ההסכם, אם יגאלה הייתה כשירה וצלולה? על שאלה זו, השיב עו"ד חזן במסגרת חקירתו הנגדית כי: "
בסך הכל היא הייתה גרה אצלו באותו זמן אחרי שבעלה נפטר היא היתה גרה בבית ערבי, וזה בית לבד, אז הוא לקח אותה אליו לגור. מרדכי בן פורת העיד שבזמנו הם היו גרים אצלם כשהם היו יותר צעירים, ככה זה היה באותה תקופה. הוא לקח את אחותו אליו והוא מטפל בענייניה רץ בשבילה הוא עושה לה את הכל, היא לא הייתה אחד
(צ"ל "אחת" – י"ד)
שיודעת לטפל טוב טוב בעניינים שלה עד כדי כך, ומרדכי וסלים הם היו למעשה האנשים שייעצו לה בחיים כל מה שצריך. זהו
".

109.
עם כל הכבוד, אין בידי לקבל תשובה זו. המקרים שבהם צדדים להסכמי מכר במקרקעין, אינם מתמצאים בהסכמים ובביצועם, הנם מקרים שגרתיים. סביר להניח כי זה המצב במרבית ההסכמים. חרף זאת, בדרך כלל לא יימצא, בכלל, חתימתו של עד על הסכם מכר ובפרט לא התחייבות של עד לחתימה לבצע את ההסכם במקום אחד הצדדים. מטבע הדברים, החלק המסחרי של ההסכמים מבוצע על ידי הצדדים עצמם והחלק המשפטי על ידי באי כוחם.

110.
לפיכך, אם יגאלה הייתה צלולה וכשירה והבינה שהיא מוכרת את דירתה לעו"ד חזן, לא הייתה כל סיבה להחתמתו של סלים כעד על ההסכם. די היה בכך שבפועל, סלים יסייע בידה, כאישה מבוגרת, שאולי פחות מתמצית בעניינים כגון דא, לבצע את החלק המסחרי של ההסכם, אשר מבחינתה התמצה בעיקר בקבלת הכסף עבור הדירה.

111.
לפיכך, דומה כי התכלית בהחתמתו של סלים על ההסכם, הייתה למעשה לצרפו כמעין צד להסכם, האמון על ביצועו, מקום שבו הצד האמיתי להסכם, קרי יגאלה, לא יכולה הייתה לעשות כן, מפאת חוסר הכשירות שלה ולא מפאת חוסר ההבנה שלה בעניינים מסוג זה.

112.
מכל הנימוקים שהובאו לעיל, אני סבור שהוכח כי בעת עריכת הסכם המכר בין עו"ד חזן ולבין יגאלה, לא הייתה יגאלה כשירה לחתום על ההסכם ולא הבינה כלל על מה היא חותמת. נראה לכאורה כי מצבה נוצל על ידי סלים והעובדה שההמחאה שרשם התובע עבור הדירה נרשמה לפקודתו ולא לפקודת יגאלה, גם היא תומכת בכך.

113.
קיימות תמיהות נוספות אשר תומכות במסקנתי, כפי שיפורט להלן. כך למשל, העובדה שעו"ד חזן בחר לחדש את ההליכים רק בשנת 2009, דהיינו, כ-11 שנים לאחר שניתן פסק הדין בהיעדר הגנה כנגד אורנשטיין, ורק לאחר פטירתה של יגאלה בשלהי שנת 2007 והוצאת צו קיום צוואה בשנת 2008, אומרת דרשני, ונימוקו, לפיו חדל מהטיפול בתיק "
מכיוון שהנתבע ייאש אותו עם כל התעלולים שעשה לו וכן התובע היה עסוק בעניינים אישיים הן בעבודתו והן בתא המשפחתי שלו
" (ר' סעיף 17 לכתב התביעה המתוקן), בהתחשב בכלל נסיבות העניין, איננו משכנע.

114.
כלום אדם אשר רכש נכס מקרקעין, בתמורה, פשוט יוותר על הנכס, לתקופה של למעלה מעשור ויניח לאנשים אחרים להתגורר בנכס ללא זכות? ומדוע דווקא בשנת 2009, לפתע נזכר עו"ד חזן להילחם על זכויותיו, לכאורה, בדירה? גם כאן, הדברים מעלים תהיות וזאת נוכח העובדה שהעיתוי שבו בחר עו"ד חזן להתפנות מעיסוקיו האישיים ולהילחם על זכויותיו, הנו משום מה דווקא לאחר פטירתה של יגאלה ז"ל, מועד בו כבר אולי לא ניתן היה עוד לבדוק ולעמוד על מצב הדברים לאשורם.

115.
לכך מצטרפת עובדה נוספת ומהותית והיא שחרף הצהרותיו החוזרות ונשנות של עו"ד חזן במסגרת חקירתו הנגדית ולפיהן יגאלה
"...הייתה צלולה מאוד, היא חתמה, היא ידעה על מה היא חותמת...
" (פרוט' 22.1.17, עמ' 24, ש' 5-6); "
אם אתה שואל אותי אני נתתי לה ייפוי כח לחתום, נתתי לה זמן לקרוא וגם אני הסברתי לה בנוסף לזה מה זה
" (פרוט' 22.1.17, עמ' 25, ש' 1-2); "
כן, כן, היא קראה
" (פרוט' 22.1.17, עמ' 25, ש' 4); "
כן, אני אמרתי לך, היא קראה
" (פרוט' 22.1.17, עמ' 25, ש' 6), ולאחר שעו"ד חזן השיב בחיוב לשאלה האם הסביר ליגאלה שמדובר בייפוי כח בלתי חוזר וכי יש הסכם בצדו, וידא כי היא צלולה ונתן לה לקרוא, והיא קראה את המסמכים, הבינה אותם ואמרה שברצונה לחתום (פרוט' 22.1.17, עמ' 25, ש' 21-29, ור' גם בפרוט' 22.1.17, עמ' 27, ש' 27-32; עמ' 43, ש' 31-33), התברר, בעקבות הצגת הצוואה בפני
התובע במהלך חקירתו, כי כחצי שנה לאחר החתימה על ייפוי הכח והסכם המכר עם חזן, ביום 20.1.95, ערכה יגאלה צוואה בעדים ובה נכתב כך: "מאחר ואינני יודעת קרוא וכתוב
, הנני מאשרת בזה כי צוואתי זו הוקראה בפני
י מילה במילה על ידי העד דוד גור, הוסבר לי תוכנה ומשמעותה ולאחר שהבנתי את תוכנה ומשמעותה ולאחר ששוכנעתי כי היא משקפת נאמנה את רצוני, חתמתי עליה מרצוני החופשי, בפני
העדים דוד גור ושושנה שטוסמן"
(ההדגשה שלי – י"ד). על כך השיב עו"ד חזן כי יתכן וזה היה המצב בעת עריכת הצוואה, אולם לא כך היה בעת חתימת ההסכם עמו (עמ' 48 ש' 8 עד 30), אולם ברור כי אין לקבל תשובתו זו, שכן אדם אינו שוכח קרוא וכתוב, אלא מאבד את היכולת לקרוא ולכתוב אם הפך ללא כשיר מבחינה מנטלית, בין אם עקב תאונה או מחלה.

116.
במילים אחרות, חרף הצהרותיו החוזרות ונשנות של עו"ד חזן על כך שנתן ליגאלה ז"ל לקרוא את ההסכם ואת ייפוי הכח וכי היא קראה והבינה, התברר כי יגאלה ז"ל כלל לא ידעה קרוא וכתוב, ועל כן, לא ייתכן כי יגאלה קראה את הסכם המכר ואת ייפוי הכח והבינה על מה היא חותמת, כפי שהעיד עו"ד חזן. גם עובדה זו, מטילה צל נוסף על גרסתו של עו"ד חזן, שלפיה יגאלה הייתה כביכול צלולה וכשירה בעת חתימתה על ההסכם עמו.

117.
ודוק: ער אני לעובדה כי בצוואה שערכה יגאלה בשנת 1995 (נ/1), הצהירו העדים אשר נכחו במעמד עריכתה, מר דוד גור וגב' שושנה שטוטמן, כי יגאלה חתמה על הצוואה בפני
הם
"...מרצונה החופשי וכשהיא מיושבת בדעתה ובדעה צלולה וזאת לאחר שהצוואה הוקראה לה ע"י דוד גור והוסבר לה תוכנה ומשמעותה ולאחר שהצהירה שזוהי אמנם צוואתה המשקפת נאמנה את רצונה
".

118.
דא עקא, מדובר בהצהרה סטנדרטית בצוואה, ה"ה גור ושטוטמן לא זומנו להעיד ועל כן הצהרתם במסמך הצוואה, בדבר כשרותה של יגאלה, הנה לכאורה בבחינת עדות מפי השמועה. כמו כן, משעה שהנ"ל לא העידו ואין מידע בדבר הנסיבות של החתמת יגאלה על הצוואה והנסיבות של חתימת העדים על האישור (למשל, האם עשו דבר מה לברר את נכונות הצהרתם, כגון לשוחח עם יגאלה), יש לייחס משקל ראייתי מועט לאישור העדים בצוואה.

119.
תמיהה נוספת עולה מכך שעו"ד חזן דיווח לרשויות המס על אודות רכישת הדירה ביום 28.6.11 (פרוט' 22.1.17, עמ' 56, ש' 28), דהיינו כ-17 שנים לאחר כריתת הסכם המכר ותשלום התמורה ע"ס 20,000 ₪, וזאת בעת שבה כבר החל עו"ד חזן לפעול על מנת לחדש את ההליכים כנגד אורנשטיין.

120.
כמו כן, בשום שלב של התביעה לסילוק יד שהגיש עו"ד חזן בשמה של יגאלה, לא טרח עו"ד חזן לגלות לבית המשפט כי הוא עצמו רכש את הדירה, וכאשר נשאל במסגרת חקירתו הנגדית האם באותו דיון בחודש מרץ 1995 אמר לבית המשפט שהוא כבר הבעלים של הנכס, השיב: "
לא, אני לא אמרתי אני לא הייתי צריך
", וכאשר נשאל מדוע לשיטתו לא היה צריך לומר לבית המשפט כי הוא הבעלים של הנכס, השיב בסתמיות: "
אני אגיד לך למה, זה ייפוי כח בלתי חוזר, אני ייצגתי אותה באותו זמן, היא היתה בחיים...
" (פרוט' 22.1.17, עמ' 53, ש' 27-33).

121.
ב"כ הנתבעים המשיך ושאל את עו"ד חזן מדוע לא הציע לבית המשפט במעמד הדיון לתקן את התביעה ולרשום אותו כתובע, שכן הוא הבעלים של הדירה וכי למעשה יגאלה איננה רלוונטית עוד לתביעה, וגם על כך השיב עו"ד חזן בסתמיות, כי יגאלה כן הייתה רלוונטית לתביעה בכך שיכולה הייתה לשמש כעדה במשפט במידת הצורך וכי בכל מקרה, ערך בדיקה ווידא שאין עם התנהלותו בעיה אתית (פרוט' 22.1.17, עמ' 54, ש' 13-30).

122.
גם בסיכומיו, טען עו"ד חזן כי לא חשף בפני
בית המשפט את העובדה שרכש את הדירה "
וזאת משום שזה לא משנה שום מציאות משפטית ולא נכנס לחובת הגילוי הנאות כי זה לא מהווה ניגוד עניינים ואין למידע הזה שום משמעות לגבי הנתבע
(צ"ל התובע – י"ד
) וחובותיו ליגאלה, גילוי הנאות כהגדרתו במשפטים: חובתו של אדם לגלות עובדות מהותיות שיש בהן כדי להשפיע על תוצאה של פעולה הנוגעת לצד ג')...
" (ר' סעיף 26 לסיכומי התובע).

123.
לדידי, דין טענתו של עו"ד חזן בהקשר זה להידחות. ברי כי חוסר השקיפות כלפי בית המשפט, כמו גם טענתו המיתממת, בכל הכבוד, של עו"ד חזן ולפיה לא היה צריך לעדכן את בית המשפט בכך שהוא רכש את הנכס נשוא המחלוקת מהלקוחה שלו, כאשר תביעת הפינוי בעיצומה, אינה סבירה ומעוררת תמיהות גם באשר לאמיתות טענותיו של עו"ד חזן בכל הנוגע להתקשרות בהסכם המכר עם יגאלה ז"ל.

124.
זאת ועוד, גם במסגרת הערעור על החלטת כב' הרשם לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה (פורט בפרק הראשון לפסק דיני לעיל), הגיש עו"ד חזן את הערעור בשמה של יגאלה ז"ל וזאת מבלי שציין כי יגאלה נפטרה, ואילו רק לאחר שהנתבע הסב את תשומת לב בית המשפט לכך, הודיע עו"ד חזן לפרוטוקול כי: "
בשלב זה ולאחר שיקול דעת נוסף אני מבקש לחזור בי כעת מכתב התביעה ולהורות על מחיקתה... במקביל אבהיר כי היה ואדרש להגיש את התביעה מחדש אגיש אותה בשמם של תובעים חיים (לעניין זה הנני מאשר כי התובעת אכן נפטרה)
".

125.
בעניין זה יצוין כי כאשר נשאל עו"ד חזן במסגרת חקירתו הנגדית האם נכון הדבר כי לא טרח לעדכן את בית המשפט בדבר מותה של יגאלה בכל ההליכים שנקט בשמה לאחר מותה, השיב: "
אני לא גיליתי כי אני לא צריך, יש לי ייפוי כח בלתי חוזר. אדוני, תקרא מה זה ייפוי כח בלתי חוזר זה העברת בעלות, זה אני יכול לעשות את זה כאשר היורש מת, כאשר הוא נמצא בחוסר כשרות משפטית או כאשר מכל סיבה אחרת הוא לא יכול לפעול כלום. אני יכול היום אני יכול לעשות מה שאני רוצה עם ייפוי כח הזה תקרא את סעיף 5 לחוק... אין בזה שום מרמה ותרמית. אני לא חייב לגלות
" (פרוט' 22.1.17, עמ' 51, ש' 21-33).

126.
גם בהמשך, כאשר נשאל עו"ד חזן האם למעשה ניסה לתבוע את הזכויות של מישהי שנפטרה שנתיים-שלוש קודם לכן, השיב: "
טעות. את ייפוי כח בלתי חוזר אף פעם לא הסתרתי אני לא צריך להסתיר אותו. להפך הוא הנספח שאני מטפל בו...
" (פרוט' 21.1.17, עמ' 52, ש' 2-4).

127.
נדמה כי אין צורך להביא אסמכתאות משפטיות למובן מאליו – היינו לכך שעו"ד אינו יכול להגיש הליך משפטי בשם לקוח שנפטר ללא ציון עובדה זו, גם אם ההליך נוגע לנכס שהוא רכש מהלקוח.

128.
אני סבור, אם כן, כי התנהלותו של עו"ד חזן, אשר "הצניעה", בלשון המעטה, את דבר מותה של יגאלה והניסיון לפעול בשמה לאחר מותה וזאת מבלי לציין זאת ומבלי לפרוש את מלוא התמונה בפני
בית המשפט, היא קלוקלת ובלתי סבירה ובפרט משעה שמדובר בעו"ד ותיק אשר העיד כי "
אני בענייני משפט 48 שנים
" (פרוט' 22.1.17, עמ' 21, ש' 21) ויש להתפלא על כך, שגם היום, מנסה עו"ד חזן להגן על התנהלותו זו.
129.
משכך, לאור משקלן המצטבר של הראיות אשר פורטו לעיל (ובהן חתימותיו של סלים על החוזים כ"אפוטרופוס" של יגאלה וכ-"עד לחתימות ולביצוע ההסכם"; הסתרת רכישת הדירה ע"י עו"ד חזן מפני בית המשפט; הסתרת דבר מותה של יגאלה מפני בית המשפט עת ניסה לנהל הליכים בשמה לאחר מותה; העובדה שיגאלה ז"ל כלל לא ידעה קרוא וכתוב חרף הצהרותיו הרבות של עו"ד חזן ולפיהן יגאלה קראה והבינה את ההסכם ואת ייפוי הכח שנתנה לו; וכן השיהוי הרב שבחידוש ההליכים (כ-11 שנים לאחר מתן פסק הדין בהיעדר הגנה) והעובדה שאלה נעשו רק לאחר מותה של יגאלה), שוכנעתי כי יגאלה לא הייתה כשירה מבחינה משפטית להתקשר עם עו"ד חזן בהסכם המכר ולחתום לו על ייפוי הכח, ומשעה שזוהי מסקנתי, הרי שהסכם המכר עם עו"ד חזן בטל ודין התביעה – להידחות.

130.
זה המקום לציין כי בסיכומיו, טען עו"ד חזן כי ככל שייקבע כי הסכם המכר בטל, הרי שיש ליישם את ההלכה שנקבעה בע"א 8234/09 לילי שם טוב נ' כדורי פרץ (פורסם בנבו, 21.3.11) (להלן: "עניין שם-טוב") הקובעת, לשיטתו של עו"ד חזן, כי "
במידה וצד לחוזה קיים את החוזה בתום לב ובתמורה, יש לראותו כצד לחוזה תקף וקיים מכח כללי הצדק
" (ר' בעמ' 4 לסיכומי התשובה של התובע).

131.
יובהר כי בעניין זה נקלע עו"ד חזן לידי טעות. פסק הדין בעניין שם-טוב עסק במקרה שבו אכף בית המשפט עסקת מכר מקרקעין, הגם שלא היה הסכם בכתב (כמצוות סעיף 8 לחוק המקרקעין), וזאת בשל "זעקת ההגינות". פסק הדין בעניין שם-טוב לא קבע כי קיום בתום לב ובתמורה של חוזה בטל, "מקים לתחייה" חוזה בטל, וממילא בענייננו, קיים הסכם בכתב, אלא שההסכם נעשה במצב שבו אחד הצדדים היה שרוי במצב של אי – כשירות משפטית. בנסיבות אלה, לא ניתן להשליך מפסק הדין בעניין שם-טוב לענייננו והוא בלתי רלוונטי לחלוטין, מה גם שלנוכח קביעותיי אשר פורטו לעיל, לא ניתן כלל לומר כי עו"ד חזן רכש את הדירה בתום לב שכן הוא היה מודע למצבה של יגאלה ולכל הפחות עצם עיניו מפני כך.

ייפוי הכח הבלתי חוזר שנתנה יגאלה ז"ל לעו"ד חזן
132.
אדון עתה בטענתו החלופית של עו"ד חזן ולפיה יש להתיר לו להיכנס בנעליה של יגאלה ז"ל, בכל הנוגע לזכויותיה מתוקף פסק הדין שניתן בפשרה, וזאת מכח ייפוי הכח הבלתי חוזר שנתנה לו, המסמיך אותו, כאמור, "
להיות לב"כ החוקי/ם שלי/נו לשם עשיה בשמי/נו ובמקומי/נו, של כל הפעולות הבאות או חלק מהן: 1. למכור ולהעביר, להשכיר, להחכיר להעביר ולרשום לה"ה שמעון חזן, עו"ד ת.ז 071447841, להלן צד ג', את הנכסים הידועים בתור דירה בת 2 חדרים + חצר ברח' אלישע 8, חולון, הידועה כחלקה 89 בגוש 6018 (להלן – "הרכוש הנ"ל"). כמו כן להעביר ולהמחות את כל זכויותיי בדמי השכירות שמגיעים לי עד היום מאורנשטיין אריה ת.ז. 071447841 ודמי השכירות שיגיעו לי ממנו מתוקף חוזה, חוק, ופס"ד שעו"ד שמעון חזן
יפעל בעבורו...
".
133.
לשיטתו של עו"ד חזן, לפי סעיף 14 לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק השליחות"), היות שההרשאה שבמסגרת ייפוי הכח ניתנה לשם הבטחת זכותו של אדם אחר שאינו השולח (במקרה דנא, להבטחת זכותו של עו"ד חזן), הרי שייפוי הכח נותר בתוקף גם לאחר פטירתו של השולח, גריעת כשרותו וכדומה (ר' סעיף 24 לסיכומי התובע).

134.
סעיף 14 לחוק השליחות קובע כי: "
(א) השליחות מסתיימת בביטולה על ידי השולח או השלוח, וכן במותו של אחד מהם, בגריעת כשרותו או בפשיטת רגלו, או - אם היה תאגיד – בפירוקו; (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות
".

135.
הוראת ס"ק א' מתייחסת לשליחות רגילה ומבטאת את הקשר האישי העומד ביסוד השליחות. קשר זה בין השולח לבין השלוח ויחסי האמון השוררים ביניהם הם תנאי הכרחי לקיומה של השליחות ואם אלה אינם מתקיימים, הרי שאין מקום להמשכת השליחות (א' ברק,
חוק השליחות,
מהדורה שניה (1996), 1193-1194). כיוון שכך, מסתיימת השליחות בביטולה על ידי השלוח או השולח, בפשיטת רגל של אחד מהם, בגריעה מכושרו ובמותו.


136.
הוראת ס"ק ב' מתייחסת לשליחות להבטחת זכות ומציבה סייג לסיום השליחות וזאת חרף התממשותן של העילות המתוארות בס"ק א' וקובעת כי מקום בו נוצרה השליחות להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע השליחות, אין היא מסתיימת במותו של אחד מן הצדדים, בפשיטת רגלו או משנגרע כושרו וזאת משום שבהרשאה על פי

סעיף
14(
ב
)
, מועמד האינטרס המיוחד של מושא השליחות במרכזה של השליחות ואילו האינטרס של השולח בשליחות בה דן

סעיף
14(
ב
)
הוא משני (
ע
"
א
59/77
אבירם ואח' נ' ק' שטרן ואח'
פ"ד מט(5) 314, בעמ' 325; דנ"א 1522/94
נייגר נ' מיטלברג
(פורסם בנבו, 6.2.96) (להלן: "עניין נייגר")).

137.
ומן הכלל את הפרט – אין ספק כי במקרה דנא, ייפוי הכח הבלתי חוזר נועד כדי להבטיח את זכותו של עו"ד חזן לקבל את זכויותיה של יגאלה ז"ל בדירה. ואולם, גם קבעתי כי לאור משקלן המצטבר של הראיות בתיק, הסכם המכר עם עו"ד חזן נערך בנסיבות שבהן הייתה יגאלה ז"ל בלתי כשירה מבחינה משפטית להתקשר בו, ומשכך ההסכם בטל מעיקרו. עתה נשאלת השאלה, האם בנסיבות אלה, רשאי עו"ד חזן לעשות שימוש בייפוי הכח הבלתי חוזר כמקור עצמאי ליצירת הזכות ולהיכנס בנעליה של יגאלה ז"ל? התשובה לכך היא בשלילה.

138.
הלכה היא כי ייפוי כח בלתי חוזר הוא טפל לעסקה, נלווה לזכות העיקרית והמהותית ואינו אלא מכשיר לביצוע העסקה, וכאשר אין העסקה מצמיחה זכות, לא יהא בייפוי הכח כדי להוסיף לה תוקף (ר' ע"א 9042/12 עפו אבו עיסא נ' סלמאן סולימאן סרחאן (פורסם בנבו, 4.5.15; ע"א 3812/97 ארזי נ' קישק (פורסם בנבו, 15.9.99); ע"א 1395/02 לוי נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי המנוחה וידה בן עזראל ז"ל (פורסם בנבו, 4.1.05);

139.
במילים אחרות, בעסקה בה ניתן ייפוי כח להבטחת זכות, הזכות היא במרכז הבימה, וייפוי הכוח, עם כל חשיבותו העסקית, אינו אלא טפל לאותה זכות (ר' ה"פ (מרכז) 17765-06-11 סלים בידס ז"ל (המנוח) נ' הממונה על נכסי נפקדים (פורסם בנבו, 4.12.12) וכן בעניין נייגר הנזכר לעיל). משכך, אם העסקה המקנה את הזכות אינה תקפה, בין שמלכתחילה לא הוקנתה כדין ובין משום שבוטלה כדין, אין זכות לנהנה ואף אין מניעה לבטל את ייפוי הכח (ע"א 404/84 יחזקאל סעתי נ' פרחה סעתי (פורסם בנבו, 7.5.87)).

140.
אשר על כן, משעה שקבעתי כי יגאלה ז"ל הייתה בלתי כשירה מבחינה משפטית להתקשר בהסכם המכר עם עו"ד חזן ומשכך הסכם המכר בטל, הרי שלא יכולה לצמוח לעו"ד חזן כל זכות מהותית מהסכם בטל, ובאין זכות מהותית, אין בכוחו של ייפוי הכח הבלתי חוזר ליתן תוקף לעסקה כאמור.

141.
יתרה מכך, גם מבחינת מבחן השכל וההגיון הישר, ברי כי אם יגאלה ז"ל לא הייתה כשירה מבחינה משפטית להתקשר בהסכם המכר, אזי גם לא יכולה הייתה להיות כשירה מבחינה משפטית להסמיך את עו"ד חזן לשמש כשלוח מטעמה להעברת הזכויות בדירה על שמו במסגרת ייפוי הכח הבלתי חוזר.

142.
לאור כל המקובץ לעיל, גם טענתו של עו"ד חזן לפיה יש להתיר לו להיכנס בנעליה של יגאלה ז"ל מכח ייפוי הכח הבלתי חוזר, נדחית, אפוא.

טענות נוספות
143.
לשם השלמת התמונה, אתייחס למספר טענות נוספות אשר העלו הצדדים במסגרת סיכומיהם.


144.
לטענת הנתבעים, ליגאלה ז"ל לא היו זכויות בקרקע והיא הייתה בבחינת פולשת, ומשכך לא יכולה הייתה להעביר זכויות אלה לעו"ד חזן, וכי גם אילו היו ליגאלה זכויות, הרי שמדובר בזכויות אישיות של בר-רשות אשר אינן ניתנות להעברה. בתגובה לכך, טען עו"ד חזן בסיכומיו כי המדובר בהרחבת חזית, אולם גם לגופם של דברים, טען עו"ד חזן כי היו ליגאלה זכויות בקרקע וכי אם הנתבעים מבקשים לטעון כי לא היו ליגאלה זכויות, הווה אומר שגם אורנשטיין הוא חסר זכויות שכן גם הוא רכש, לטענתו, את הדירה מיגאלה, וכך גם לגבי יוליה אשר רכשה, לכאורה, מאורנשטיין.
145.
כאמור, צודק התובע בטענתו לפיה מדובר בהרחבת חזית ודין הטענה להידחות ולו מטעם זה, אולם על פניו, דומה כי גם לגופו של ענין צודק התובע. מעיון בחומר הראיות המצוי בתיק, עולה כי ליגאלה ז"ל היו אי אילו זכויות בקרקע, ועדויות לכך ניתן למצוא במכתבה של חברת עמידר מיום 20.9.89 (נספח ד' לכתב התשובה המתוקן), אשר התירה ליגאלה לשפץ את "
מקום מגוריה
" בתנאי שלא תחרוג מגבולות הבית. כמו כן, גם במכתב ששלח עו"ד חזן לחברת עמידר ביום 4.4.94, צוין כי הדירה שופצה "
ברשות הועדה המקומית של עיריית חולון
". במילים אחרות, דומה כי יגאלה לא פלשה לדירה, כי אם קיבלה רשות להתגורר בה מחברת עמידר ואף הותר לה לשפץ את הדירה על ידי הרשות המקומית. עם זאת, מוחמר הראיות שהוצג, לא ניתן להגיע למסקנה ממשית לגבי מהות הזכויות שהיו ליגאלה בדירה, האם הייתה בת רשות או בעלת זכות שכירות או חכירה או זכות אחרת.

146.
יתרה מכך, אורנשטיין לא טען בזמן אמת כי אין ליגאלה זכויות בדירה, אדרבא, הסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
יוצא מנקודת הנחה שאורנשטיין שכר דירה מבעלת הזכויות הלגיטימית בו – יגאלה. על כן, דומה כי הטענה לפיה ליגאלה ז"ל כלל לא היו זכויות היא טענה כבושה שנטענה לצורך הליך זה ולא נטענה בזמן אמת, ואורנשטיין גם מנוע לעלותה כעת ומשכך דינה להידחות.

147.
כמו כן, צודק התובע בטענתו ולפיה ככל שייקבע כי ליגאלה ז"ל לא היו זכויות בקרקע, הרי שמשמעות הדבר היא שגם לאורנשטיין ויוליה אין זכויות בקרקע. על כן, טענת הנתבעים לפיה לא היו ליגאלה ז"ל זכויות בקרקע, אינה מתיישבת עם יתר טענותיהם בדבר זכויותיהם בקרקע וטענותיהם העובדתיות הסותרות אינן אלא ניסיון לאחוז את המקל משני קצותיו ודינן להידחות.

148.
כמו כן, שאלת דבר קיומן או היעדר קיומן של זכויותיה של יגאלה ז"ל בנכס איננה רלוונטית וזאת משעה ששוכנעתי כי יגאלה ז"ל לא הייתה כשירה מבחינה משפטית להתקשר בהסכם עם עו"ד חזן. במילים אחרות, מקום שבו ההסכם בטל מעיקרו, אין צורך לדון בשאלת קיומן או תוקפן של הזכויות אשר אותו הסכם בטל התיימר להעביר.

149.
כך הדבר גם בנוגע לטענות הנתבעים בנוגע להתיישנות תביעתו של עו"ד חזן, שכן אין מקום לדון בשאלה האם זכויות מסוימות התיישנו אם לאו, משעה שנקבע כי יגאלה לא יכולה הייתה להעביר זכויות אלה לעו"ד חזן משום שלא הייתה כשירה משפטית לחתום על הסכם המכר.

150.
עוד טענו הנתבעים בסיכומיהם כי הסכם המכר עם עו"ד חזן נעדר מסוימות שכן לא צוין בהסכם איזו דירה מבין מספר הדירות הקיימות בבניין מבקש עו"ד חזן לרכוש וכי בהיעדר פרט חיוני כמיקום הדירה, אין מסוימות ואין חוזה. דין טענה זו להידחות, שכן במבוא להסכם המכר צוינו פרטי הדירה, לרבות גוש וחלקה וכן צוין כי המדובר בדירה שבה מתגורר אורנשטיין.

151.
כך הדבר גם ביחס לטענות הנתבעים ולפיהן עו"ד חזן לא עמד בהתחייבותו להסדיר את זכויותיה של יגאלה ז"ל בדירה, שכן משעה שקבעתי שההסכם בטל, אין עוד צורך לדון האם ההסכם הופר על ידי עו"ד חזן.

152.
כמו כן, טענו הנתבעים בסיכומיהם כי יגאלה ז"ל הפרה את הסכם הפשרה בכך שלא שילמה לאורנשטיין את סכום השקעתו בדירה וכי ממילא לא הייתה רשאית להעביר את חיוביה לשלם לאורנשטיין את השקעתו בדירה לעו"ד חזן, שכן מדובר בהמחאת חיובים בניגוד לחוק המחאת חיובים.

153.
דין הטענה להידחות בראש ובראשונה מהטעם שהוכח לפניי כי לא ניתן היה לאתר בעת ההיא את אורנשטיין, כעולה ממכתב התשובה ששלח בא כוחו של אורנשטיין, עו"ד שלקוביץ, לעו"ד חזן ובו צוין כי אורנשטיין ניתק עמו מגע. כמו כן, לפי תמצית הרישום ממשרד הפנים שהוגשה, עולה כי אורנשטיין החליף כתובות מגורים חדשות לבקרים. הקושי לאתר את אורנשטיין בזמנו, עולה גם מההיתר לביצוע תחליף המצאה, שניתן בזמנו לבקשתו של עו"ד חזן. מנגד, אורנשטיין לא עמד בהתחייבות שלו לפנות את הדירה תוך 4 חודשים מיום מתן חוות הדעת השמאית, התחייבות שלא הייתה מותנית בדבר, גם לא בתשלום שהיה על יגאלה לשלם תוך 60 יום ממתן חוות הדעת, בשיעור 15% משווי ההשקעות לפי חוות הדעת.

154.
בנוסף לכך, מכתב התביעה הנוסף שהוגש על ידי עו"ד חזן בשם יגאלה, עולה כי לאחר קיזוז שווי ההשקעות לפי חוות הדעת השמאית, מדמי השכירות שהצטברו לחובתו של אורנשטיין, נותר חוב של אורנשטיין לתובעת ולא להפך.

155.
כל אלה, כאמור, מביאים למסקנה, כי יגאלה לא הפרה את הסכם הפשרה ויתרה מכך, נראה כי היה זה אורנשטיין דווקא שהפר אותו.

סוף דבר
156.
התוצאה הנה כי, מחד, לתובע אין זכויות בדירה ועל כן אינו זכאי לסעד ההצהרתי של המחאת הזכויות של המנוחה לפי פסק הדין אליו וגם אינו זכאי אם כן לפעול לפינוי הנתבעים מהדירה או לגבות מהנתבע את תשלומי דמי השכירות שהנתבע התחייב לשלם ליגאלה במסגרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
ומאידך, גם לנתבעים אין למעשה זכויות בדירה, אותה היה על הנתבע (וגם הנתבעת ככל שהחזיקה בה), לפנות לפני שנים ארוכות.

157.
בנסיבות אלה, שנוצרו רק עם השלמת כתיבת פסק הדין, לפיהן נקבע כי לשני הצדדים אין זכויות בדירה, שקלתי, האם אין זה נכון ואף מחויב המציאות, להביא לידיעת יורשיה של יגאלה (אשר אחד מהם אף העיד לפניי והאחרים שמותיהם נזכרים בצוואת המנוחה, שהוצגה כראיה על ידי הנתבעים), את דבר מתן פסק הדין, שכן, לכאורה, אין זה מתקבל על דעת, נוכח תוצאות פסק הדין, לפיה, יורשיה של יגאלה הנם לכאורה בעלי הזכויות בדירה (וזאת כמובן מבלי להביע דעה כלשהי לגבי מהותן של הזכויות אם בכלל וזאת, בין היתר, על רקע העובדה שהחלקה, שעליה יושב הבניין ואשר היה בבעלות קק"ל, הופקעה בשנת 2004 לטובת עיריית חולון), כי דבר מתן פסק הדין לא ייוודע להם.

158.
לפיכך, נתתי ביום 3.10.17 החלטה בזו הלשון:
"פסק הדין מוכן לחתימה. עם זאת, בנסיבות של התיק, הנני שוקל לזמן את מי שהנם לכאורה יורשי המנוחה, לפי הצוואה שהוגשה כראיה (נ/ 1), למעמד שימוע

פסק דין
(כזכור, אחד היורשים אף העיד בתיק דנא מטעמו של התובע) וזאת, אך כדי ליידע אותם על מתן פסק הדין ולמסור לידיהם עותק הימנו. אני מניח כי הצדדים אינם מתנגדים לכך, אולם בטרם אחליט בדבר, מצאתי לנכון לאפשר לצדדים לתת עמדתם . בנושא וזאת, נוכח פגרת סוכות, עד יום 18.10.17. תז"פ 20.10.17".

159.
התובע הודיע כי אינו מתנגד לכך שפסק הדין יימסר לידי היורשים. הנתבעים הביעו התנגדות נחרצת לכך, בטענה שליורשים הייתה הזדמנות להצטרף להליך ולא עשו כן, שאחד היורשים אף העיד במסגרת התיק, כך שההליך לא נסתר מאת היורשים, ששיטת המשפט האדוורסרית לא מאפשרת זימון צדדים שאינם צד להליך לשימוע פסק הדין ושאין מקום כי הדבר יעשה מיוזמת בית המשפט, שכן הדבר עשוי לסמן ליורשים, כאילו הם יכולים לנקוט בהליכים משפטיים כלשהם, מבלי שהם עצמם סבורים או רוצים להיות מעורבים בדרך כלשהי בהליך דנא.

160.
לאחר שנתתי דעתי לטענות הנתבעים, נחה דעתי כי יש ליידע את היורשים על פסק הדין וכי יש לדחות את התנגדות הנתבעים לכך.

161.
הטענה שלפיה היורשים ידעו על ההליך, נכונה רק לגבי מרדכי בן פורת שהעיד בתיק דנא, אולם אינה נכונה ביחס לשאר היורשים, שכן לא הובאה כל ראיה לכך שאלה היו מודעים לתביעה ובעניין זה הנתבעים העלו טענה כללית וסתמית בתגובתם, מבלי שאפילו תמכו אותה בתצהיר.
162.
הטענה שלפיה בשיטת משפט אדוורסרית, בית המשפט לא יכול מיוזמתו לזמן את מי שלא היה צד להליך למעמד שימוע פסק הדין או ליידע אותו על פסק הדין, דינה להידחות.

163.
תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד-1984,
מסמיכה את בית המשפט לצרף, מיוזמתו ומבלי שהוגשה בקשה על כך, צדדים להליך, אשר דרושים לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה, וכלשון התקנה:
"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

164.
אם מכוח תקנה 24 הנ"ל, היה בית המשפט מוסמך, אפוא, בהליך זה, להורות על צירוף היורשים, עוד בתחילת ההליך וזאת שעה שמדובר בתביעה שעוסקת בדירה, שלפי הטענה נמכרה לכל אחד מהצדדים בנפרד לפני שהמנוחה נפטרה, אולם לא נרשמה על שמם בשום מקום קודם לפטירתה, כך שתיאורטית, יכולה התביעה להסתיים בתוצאה שלפיה אף לא אחד מהצדדים הנו בעל הדירה, אלא, בנסיבות שכאלה, יורשיה של המנוחה, פשיטא בעיני, כי בית המשפט רשאי כעת, לאחר שכבר ניתן פסק הדין, אשר קובע כי אף לא אחד מהצדדים הנו בעל הנכס והנתבעים, אשר מי מהם מחזיק בנכס עד היום, עדיין מחויבים לפסק הדין שניתן בזמנו לפינוי הנתבע מהכנס, להביא לידיעת היורשים את מתן פסק הדין והייתי מוסיף ואומר, כי לא רק רשאי בית המשפט לעשות כן, אלא לדידי, בנסיבות, אף חייב הוא וזאת לפי שורת הדין והצדק.

165.
זאת ועוד – גם אם לא היה צורך מלכתחילה להוסיף את היורשים כנתבעים בתיק או כצדדים לו בדרך אחרת, משבית המשפט דן בתיק שבו שני צדדים רבים על הבעלות בנכס אחד ומסתבר בתם הדיון כי אף לא אחד מהם נקבע כבעל הזכויות ומראיות ועדים שהצדדים עצמם הביאו, כדי לעשות בהם שימוש לטיעוניהם, נחשף בית המשפט למי שאמורים להיות, נכח תוצאת פסק הדין, בעלי הנכס או בעלי זכות בקשר לנכס, אין זה מתקבל על הדעת כי בית המשפט לא ידאג לכך שפסק הדין יובא לידיעתם ולעניות דעתי לבית המשפט סמכות טבועה, מן הדין ומן הצדק, לעשות כן.

166.
אוסיף ואומר כי בנסיבות שנוצרו, בהן נקבע כי לנתבע אין זכויות בנכס, גם לא אמורה להיות כל סיבה מוצדקת לכך שהנתבע יתנגד להעברת פסק הדין לידי היורשים, שהרי נקבע כי הוא עצמו כבר נטול זכויות בנכס.

167.
באותה נשימה, ובעטיה של טענתו הנוספת של הנתבע, כאן המקום לציין, כי אין בכך שבית המשפט מוצא לנכון להביא לידיעת היורשים את דבר מתן פסק הדין, כדי להוות הבעת דעה כלשהי ביחס לשאלה, האם אכן ליורשים אי אילו זכויות בנכס כיום כפי שלכאורה עולה מפסק הדין ומה מהותם של זכויות אלה וזאת בין בשל העובדה שהחלקה הופקעה לטובת עיריית חולון ובין בשל סיבה אחרת שלא ידועה לבית המשפט או כדי לסמן ליורשים לפעול בדרך כלשהי כתוצאה מפסק הדין.

168.
אשר על כן, התביעה נדחית. על רקע כלל הנסיבות, שעה שגם התנהלות הנתבעים לא הייתה חפה מפגמים וגם טענותיהם בדבר זכויותיהם בדירה נדחו, אני סבור כי מן הדין ומן הצדק כי כל צד יישא בהוצאותיו וכך אני מורה.

169.
התובע, אשר פתח בהליך, יודיע ליורשי המנוחה הרשומים בצוואה, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, על דבר מתן פסק הדין ויעביר להם עותק הימנו לפי בקשתם. התובע יעביר לבית המשפט תוך 45 יום מקבלת פסק הדין, אסמכתא בכתב לכך שניתנה הודעה ליורשים כאמור.

170.
המזכירות תדוור לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום,
ה' חשוון תשע"ח, 25 אוקטובר 2017, בלשכתי.













הפ בית משפט שלום 38316-03/15 עו"ד שמעון חזן נ' אריה אורנשטיין (אבן אור), יוליה פישמן (פורסם ב-ֽ 25/10/2017)