פסקי דין על רו"ח איתן השחר - מפרק עמותת "הפועל" ירושלים - כדורסל | פסקי דין על הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח'

2063/00 א     19/06/2005




א 2063/00 רו"ח איתן השחר - מפרק עמותת "הפועל" ירושלים - כדורסל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח'




21
בבית המשפט המחוזי בירושלים
לפני: כב' השופט יצחק ענבר

א 002063/00

19/06/2005
בעניין:
רו"ח איתן השחר - מפרק עמותת "הפועל" ירושלים - כדורסל

התובע
נ ג ד
הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח'
נ ג ד
הנתבעים

עמנואל זיסמן ואח'
הצדדים השלישיים

החלטה

1. האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה? זוהי השאלה הצריכה הכרעה בבקשה שלפני.

רקע דיוני

2. התובע הוא מפרק עמותת "הפועל ירושלים – כדורסל" ("העמותה"). על-פי הנטען בכתב התביעה, אשר הוגש לבית המשפט ביום 6/2/00, מלכתחילה יוסדה העמותה על-ידי הנתבעות 1 ו-2 (אשר יכונו להלן: "ההסתדרות") כשלוחה של ההסתדרות, ללא מסך מפריד בינה לבין ההסתדרות. הן בתקנון העמותה והן בחוקת ההסתדרות נקבע, כי העמותה אינה גוף עצמאי, וכי האחריות הכוללת לניהולה מוטלת על ההסתדרות. לעמותה לא היו מעולם מוסדות עצמאיים משלה והחלטות מוסדותיה היו כפופות להחלטות ההסתדרות. גם רכושה של העמותה היה שייך להסתדרות. "ייעודה של העמותה לא היה אלא לשמש כשלוחה – בין שלוחה בתוך ההסתדרות עצמה (כחלק בלתי נפרד ממנה) ובין כשלוחה של ההסתדרות הסרה באופן מוחלט למרותה" (סעיף 3 לכתב התביעה).

ועוד נטען בכתב התביעה, כי במוסדות ההסתדרות לא הייתה מעולם מחלוקת על כך, שההסתדרות חבה בחובות העמותה והיא גם בעלת הזכויות בנכסיה (סעיף 39 לכתב התביעה). בכל הזמנים הרלבנטיים חלשה ההסתדרות על העמותה וזו לא הוקמה מעולם כתאגיד "רגיל" בעל מסך משפטי, המנתק אותה מההסתדרות ומוסדותיה. טענת קיומו של מסך בין העמותה להסתדרות נשמעה לראשונה רק במסגרת הליכי הפירוק (סעיף 41 לכתב התביעה).

3. ביום 3/7/94, הוגשה על ידי שלטונות מס-הכנסה בקשה לפירוקה של העמותה. במסגרת הליכי הפירוק הכיר המפרק בהוכחות חוב בסכום כולל של 11,340,525 ₪. עיקרו של החוב (קרוב ל-9 מליון ₪) הינו חוב למס-הכנסה. מהוכחת החוב עולה, כי מדובר בחובות מס מעסיקים ומס שכר שמקורם בשנות המס 1985 – 1994.

4. המפרק טוען בכתב התביעה, כי מאחר שהעמותה הנה חלק בלתי נפרד מההסתדרות, ולחלופין – שלוחה של ההסתדרות, נושאת ההסתדרות בחובותיה. לפיכך, מתבקש בית המשפט "ליתן

פסק דין
לפיו עמותת הפועל ירושלים הינה חלק בלתי נפרד מההסתדרות ... וכי (ההסתדרות) חייבת בחובות העמותה שבפירוק, כפי שאושרו בהליכי הוכחת החוב על-ידי המפרק, קרי סך של 11,340,525 ₪". לחלופין מתבקש בית המשפט לקבוע, כי העמותה היא "שלוחה" של ההסתדרות, וכי ההסתדרות חייבת בחובותיה של העמותה מכוח היותה "שולח".

טענת ההתיישנות - עמדת ההסתדרות והצדדים השלישיים

5. ההסתדרות והצדדים השלישיים טוענים, כי כל העובדות המבססות, לטענת העמותה, את ייחוס חובותיה להסתדרות, היו ידועות לעמותה לכל המאוחר עם סיומה של כל שנת מס, שבה התגבשו חובות המס של העמותה לאותה שנה. לפיכך, המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות לגבי חוב המס לשנת 85' הוא דצמבר 85', לגבי החוב של שנת 86' דצמבר 86', וכך הלאה עד לשנת 94', שהיא שנת המס האחרונה שלגביה אושרה הוכחת חוב. התביעה דנן הוגשה בחודש פברואר 00'. לפיכך, בעת הגשתה התיישנה עילתה לגבי כל אחת ואחת מהשנים עד 7 שנים לפני הגשתה, היינו, עד לשנת המס 92' ועד בכלל.

6. ההסתדרות והצדדים השלישיים מוסיפים וטוענים, כי מועדי הגשת בקשת הפירוק או מינוי המפרק, אינם רלבנטיים למרוץ ההתיישנות של תביעות החברה המפרקת ואינם דוחים את תחילת מרוץ ההתיישנות. בהקשר זה, מסתמכת ההסתדרות על ע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' עוזר, פ"ד נא(2) 200, שבו נקבע כי מינוי מפרק לחברה אינו דוחה את מרוץ ההתיישנות של תביעות שמגיש המפרק לפי סעיף 374 לפקודת החברות.

7. ביום 3/7/97, קודם להגשת התביעה דנן, הגיש המפרק לבית משפט של פירוק בקשות לפי סעיפים 373–374 לפקודת החברות. באותה העת, טרם התיישנה זכות התביעה של העמותה לגבי החובות שצמחו משנת 90' ואילך. ההסתדרות טוענת, כי עילת התביעה דנן אינה זהה לעילת התביעה בבקשות הנ"ל ולפיכך, לא מתקיימים תנאיו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות. אולם, גם אם יש תחולה לסעיף 15 לחוק, הרי התקופה שלא תבוא במניין ההתיישנות אינה אלא זו שבין הגשת הבקשה הראשונה ביום 3/7/97, ועד לדחייתה ביום 30/11/98.

8. בהתייחס לטענת המפרק, כי בין הצדדים קיימים יחסי נאמנות, הדוחים את תחילת מרוץ ההתיישנות עד לקיומו של מעשה גלוי הכופר בנאמנות, משיבים ההסתדרות והצדדים השלישיים, כי לצורך העלאת הטענה היה על המפרק להגיש כתב תשובה, מה שלא נעשה על ידו. לעצם העניין נטען על ידן, כי במקרה שלפנינו לא היו קיימים יחסי נאמנות. לחלופין נטען, כי העמותה ידעה בכל הזמנים שההסתדרות אינה משלמת לשלטונות המס את חובות המס. זאת ועוד: כבר בשנת 91' הודיעה ההסתדרות על התנתקותה מהעמותה שבפירוק, וזאת כפי שנטען מפורשות גם בכתב התביעה. לעמותה היה ידוע, אפוא, היטב, למצער החל משנת 91', כי ההסתדרות כופרת בחובותיה כלפי העמותה. מכאן, שמרוץ ההתיישנות החל, לכל המאוחר, בשנת 91', כ-9 שנים לפני הגשת התביעה.

9. ההסתדרות והצדדים השלישיים טוענים גם, כי אם אמנם הייתה העמותה "זרוע" או "שלוח" של ההסתדרות, כפי הנטען בכתב התביעה, אזי לא ברור כלל ועיקר מדוע ראה המפרק לאשר את הוכחת החוב של מס הכנסה, במקום להפנות את שלטונות המס אל ההסתדרות. אישור הוכחת החוב על ידי המפרק, כך נטען, טופח על פניה של התביעה. אלא שטענה זו חורגת מגדריה של טענת ההתיישנות, מה עוד שלעמותה לא ניתנה הזדמנות להתייחס אליה. במאמר מוסגר יוער, כי לכלל, שלפיו שלוח שפעל בהרשאה "יוצא מהתמונה" ואינו נושא בחבות כלפי צדדים שלישיים, קיימים חריגים. אחד החריגים הוא במקום, שבו נקבעה חבותו האישית של השלוח בהוראה חקוקה (ראו בספרו של פרופ' א' ברק, חוק השליחות כרך ראשון, נבו הוצאה לאור, תשנ"ו, בעמ' 502 ואילך). יש מקום לברר שמא כך הדין במקרה שלפנינו. אך כפי שנאמר לעיל, מקום בירורה הראוי של הסוגיה אינו במסגרת הבקשה שלפני.

עמדת המפרק

10. תשובתו העיקרית של המפרק לטענת ההתיישנות היא, כי עילת התביעה נגד ההסתדרות התגבשה במלואה רק לאחר הכרעתו של המפרק בהוכחות החוב בשנת 95', משום שרק לאחר הכרעה זו ניתן לדעת האם קיימים חובות ומה שיעורם. בהקשר זה, מבקש המפרק להסתמך על ההלכה שנפסקה בע"א 493/63 קופ"ח נ' קבוצת כנרת ואח', פ"ד יח(2) 225.

11. המפרק טוען, לחלופין, כי העילה בדבר היותה של העמותה חלק בלתי נפרד מההסתדרות אינה יכולה להתיישן, משום שאופייה הוא "מעין הצהרתי", מה עוד שמדובר בעובדות שלא היו גלויות אלא נתגלו רק לאחר חקירה מקיפה של המפרק.

12. המפרק טוען גם, כי האחריות הניהולית הרובצת על ההסתדרות וסוג הקשר המיוחד שבין העמותה להסתדרות, כפי שאלה פורטו בכתב התביעה, יצרו יחסי נאמנות בין הצדדים. על-פי ההלכה הפסוקה, תביעת הנהנה כלפי הנאמן אינה מתיישנת, כל עוד אין הנאמן כופר בהיותו נאמן. בענייננו, כפרה ההסתדרות בהיותה נאמן רק לאחר שהמפרק דרש ממנה לשלם את חובותיה של העמותה.

דיון והכרעה

13. לצורך בחינת שאלת ההתיישנות יש לבחון מתי נולדה עילת התביעה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958). השאלה היא, אפוא, מתי קמה לעמותה עילת התביעה שמכוחה הגיש המפרק בשמה את התביעה. עילת התביעה פירושה, מכלול העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה, אשר בלי ידיעתן ואיזכורן לא ניתן להגיש את התביעה ולא כל שכן להצליח בה (ע"א 244/81 פתאל נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח(3) 673, 684). במילים אחרות: עילת התביעה היא ""מסכת העובדות המהותית המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב של החייב (הנתבע)... ה'יום שבו נולדה עילת התובענה' הוא אפוא היום, בו מתגבשות העובדות המהותיות, המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע... מיום זה מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ. אילו הגיש התובע אותו יום תביעה לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה ב

פסק דין
" (ד"נ 32/84 עזבון ויליאמס נ' בנק א"י בריטניה בפירוק, פ"ד מד(2) 265, 271).

14. עיון בכתב התביעה ובכתב התשובה שהגיש המפרק מלמד, כי לא נטען בהם כלל ועיקר, שהנתונים אודות מהותם של חובות העמותה, היקפם או שיעורם, לא היו ידועים לעמותה עוד קודם לאישורן של הוכחות החוב. אדרבא, בשים לב לכך שעיקרם של החובות מורכב מהפרשות מס מעסיקים ומס שכר ממשכורותיהם של עובדי העמותה יש להניח, כי העמותה הייתה מודעת לחובות לכל המאוחר עם סיומה של כל שנת מס שבה התגבשו. אישורן של הוכחות החוב על ידי המפרק לא תרם, אפוא, מידע חדש כלשהו. כל המידע הנוגע לחובות היה ידוע לעמותה גם קודם לכן. המסקנה המתחייבת היא, כי אישור הוכחות החוב על ידי המפרק אינו מהווה עובדה חיונית, המהווה תנאי הכרחי להגשת תביעתה של העמותה. העמותה יכלה להגיש את תביעתה גם אלמלא אושרו הוכחות החוב. ממילא, שאישור הוכחות החוב אינו מהווה נתון רלבנטי לעניין מועד כינונה של עילת התביעה.

15. לביסוס עמדתו, כי הורתה של עילת התביעה ביום אישורן של הוכחות החוב, מסתמך המפרק על ע"א 493/63 קופ"ח נ' קבוצת כנרת ואח', פ"ד יח (2) 225. באותה פרשה נדונה השאלה, מהו מועד התגבשותה של עילת תביעה לדמי השתתפות, המוגשת על ידי אחד משני "מעוולים יחד", כלפי המעוול השני. נפסק, כי עילת התביעה אינה נולדת ביום ביצוע העוולה, אלא ביום שבו ניתן נגד המעוול הראשון

פסק דין
, המחייבו בתשלום פיצויים לניזוק. המקרה שלפנינו שונה בתכלית: בסיטואציה של "מעוולים יחד", אשר נדונה בפרשת כנרת, נבצר ממי מהמעוולים להגיש נגד חברו תביעת השתתפות קודם שניתן נגדו פסק הדין בתביעתו של הניזוק, שהרי הן עצם החיוב והן היקף החיוב של המעוולים אינם ידועים. נתונים אלה יהיו ידועים רק עם מתן פסק הדין בתביעת הניזוק. פסק הדין בתביעת הניזוק מהווה, אפוא, נתון חיוני, אשר ידיעתו ואיזכורו מהווים תנאי הכרחי להגשת תביעת ההשתתפות. מכאן אכן נובע, כי עילתה של תביעת ההשתתפות אינה יכולה לבוא לאוויר העולם קודם למתן פסק הדין נגד המעוול התובע מחברו השתתפות. כך הם פני הדברים, למשל, גם בתביעת שיפוי של וועדה מקומית לתכנון ובניה נגד בעל קרקע שזכה בערך עליית מקרקעיו עקב תכנית, אשר הגשתה מותנית בקביעת שיעורם של דמי האיזון שיש לשלם לנפגע מהתכנית (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי נ' הועדה המקומית לתכנון, פ"ד נז (5) 433, 456, 461). לעומת זאת, הנחת המוצא בענייננו היא, כי כל הנתונים אודות חובות העמותה למס הכנסה וליתר הנושים היו ידועים לעמותה היטב עוד קודם לאישורן של הוכחות החוב. בכתב התביעה ובכתב התשובה שהגיש המפרק אין כל טענה אחרת. אישור הוכחות החוב על ידי המפרק לא הביא עמו, אפוא, לתודעתה של העמותה נתון חדש כלשהו. כל הנתונים היו ידועים לעמותה גם קודם לכן. במצב דברים זה נראה, כי אישור הוכחות החוב אינו נמנה על מרכיביה של עילת התביעה, ואין מדובר בנתון רלבנטי לעניין חישוב תקופת ההתיישנות.

16. זה המקום להוסיף, כי מינויו של מפרק לתאגיד, כשהוא לעצמו, אינו מעכב את מרוץ ההתיישנות. בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' עוזר, פ"ד נא(2) 200 נפסק, כי מינוי מפרק אינו דוחה את מרוץ ההתיישנות של תביעות שמגיש מפרק לפי סעיף 374 לפקודת החברות נגד מנהל או נושא משרה בחברה, וכי יש לייחס למפרק את ידיעתה של החברה. הגיונה של הלכה זו, שלפיו מועד ההתיישנות ימנה מיום קיום העילה לזכות התאגיד שבפירוק ולא ידחה למועד הפירוק או מינוי מפרק, נכון גם למקרה שלפנינו.

17. הנה כי כן, אישורן של הוכחות החוב, כמו גם מינויו של מפרק לעמותה, לא השפיעו במקרה דנן על התגבשות עילת התביעה ועל חישובה של תקופת ההתיישנות. מתי נולדה, אפוא, עילת תביעתה של העמותה? האם צודקת ההסתדרות באומרה, כי ניתן היה להגיש את התביעה כבר עם סיומה של כל אחת משנות המס הנזכרות בתביעה (85'-94')? לדעתי, נכון לעת הזו וכל עוד לא נשמעו הראיות, לא ניתן להשיב על שאלה זו בחיוב. טעמו של דבר הוא שבכתב התביעה נטען, כי בין העמותה לבין ההסתדרות שררו בכל הזמנים יחסים מיוחדים, וכי במשך כל השנים פעלה העמותה כזרועה הארוכה של ההסתדרות ובכפיפות מוחלטת להחלטות מוסדותיה. ועוד נטען, כי עד להליכי הפירוק לא חלקה ההסתדרות מעולם על חובתה לשאת בחובותיה של העמותה. טענות אלה, אשר פורטו בכתב התביעה לפרטי פרטים, עשויות לבסס בסופו של יום את המסקנה, כי ההסתדרות חבה לעמותה חובת נאמנות או אמון. והנה הלכה פסוקה היא, כי בהתקיים יחסי נאמנות, תביעת הנהנה כלפי הנאמן אינה מתיישנת כל עוד אין הנאמן כופר בהיותו נאמן (ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן, פ"ד נז(5) 49). עמד על כך כב' השופט טל בפרשת מרכז הארגזים הנ"ל, שם בעמ' 212: "יחסי מנהל כלפי החברה שלו הם יחסי נאמנות, וביחסים כאלה אין חלה התיישנות כל עוד לא נתגלתה הפרת האמון מצד הנאמן" (ראו גם: ש' כרם, חוק הנאמנות, תשל"ט-1979, מהד' שלישית תשנ"ה, בעמ' 116). יש מקום לבחון, לאחר בירור ראייתי של טענות העמותה וקביעת ממצא באשר לטיבם המדויק של היחסים ששררו בינה לבין ההסתדרות, שמא כוחן או הגיונן של הלכות אלה יפים גם במקרה שלפנינו.

טענת המפרק, כי העמותה הייתה כפופה בכל הזמנים הרלבנטיים שעד למינוי המפרק למרותה המוחלטת של ההסתדרות, עשויה להוביל לדחיית תחילתו של מרוץ ההתיישנות מטעם נוסף: ב

פסק דין
מרכז הארגזים הנ"ל נפסק, כי ידיעת "מנהלים חוטאים" על כך שלתאגיד קמה נגדם עילת תביעה, אינה ידיעה שממנה תתחיל להימנות תקופת ההתיישנות, אלא יש מקום לברר, אם מעשיהם של אותם מנהלים נתגלו, או יכלו להתגלות בשקידה ראויה, לגורם רלבנטי אחר, כגון מנהלים תמימים שידם לא הייתה במעל. נראה, כי הגיונה של הלכה זו יפה גם למקרה שלפנינו. אם אמנם הייתה העמותה נתונה בכל הזמנים למרותה המוחלטת של ההסתדרות, אשר חלשה גם על הפעלת כוח התביעה של העמותה, אזי יש מקום לסבור, כי מניין תקופת ההתיישנות יחל רק במועד, שבו יכול היה אורגן בלתי תלוי של העמותה להגיש את התביעה נגד ההסתדרות הלכה למעשה. השאלה, אם בעמותה כהן גורם בלתי תלוי, אשר בכוחו היה להגיש את התביעה עוד קודם למינויו של המפרק, טעונה אף היא בירור ראייתי.

זאת ועוד: קיומם של יחסים מיוחדים של הצדדים, אשר התאפיינו בכפיפות מוחלטת של העמותה להסתדרות וביצירת מצג מתמשך מצד ההסתדרות, כי תשא בחובותיה של העמותה, עשויים לבסס טענה, כי ההסתדרות מנועה להעלות טענת התיישנות מחמת חוסר תום לב (בג"צ 566/81 עמרני נ' ביהד"ר, פ"ד לז(2) 1, 9-10).

הטענות המפורטות בכתב התביעה, אם תוכחנה, אף עשויות לבסס מסקנה, כי ההסתדרות הודתה בכל הזמנים בחובתה לשאת בחובות, וכי הודאה זו חידשה מעת לעת את תחילת תקופת ההתיישנות (סעיף 9 לחוק ההתיישנות).

בשולי הדברים יצוין, כי לאחר שהתשתית העובדתית שביסוד כל הטענות שהזכרנו פורטה כדבעי בכתב התביעה, לא היה צורך לחזור עליהן, בבחינת מצוות אנשים מלומדה, בכתב תשובה דווקא (וראו פס"ד מרכז הארגזים הנ"ל, בפסקה 10).

18. ההסתדרות והצדדים השלישיים טוענים, כי אי תשלום החובות במועדם הווה, כשלעצמו, כפירה בנאמנות הנטענת, מה עוד שמכתב התביעה בעצמו עולה, כי בשנת 91' הודיעה ההסתדרות באופן מפורש, כי היא "מתנתקת" מהעמותה ושאין בדעתה לשלם את החובות. אלא שגם סוגיות אלה אינן כה פשוטות. אי תשלום חובות המס במועדים החוקיים שנקבעו לתשלומם אינו שקול, בהכרח, לסירוב מוחלט של ההסתדרות לשאת בחובות אלה. השאלה, אם דרך התנהלותה של ההסתדרות יצרה מצג כי בדעתה לשלם בסופו של דבר את החובות, למרות שאלה לא שולמו על ידה במועד, טעונה בירור ראייתי. כך הם פני הדברים גם באשר לטענת "ההתנתקות", אשר ההסתדרות והצדדים השלישיים מסתמכים עליה. ראשית, העמותה טוענת, כי ההסתדרות הבהירה שבהתנתקות לא יהיה כדי לפגוע בסידור תשלומם של חובות קיימים. שנית, ממסמכי ההתנתקות עולה האפשרות, כי היא הותנתה ברישומה של עמותה חדשה אשר חברי הנהלתה נושאים באחריות אישית, מה שלא נעשה במקרה דנן. כל הסוגיות הללו טעונות אף הן בירור ראייתי מקיף ולא ניתן להכריע בהן בשלב הנוכחי של המשפט.

19. העולה מכל המקובץ הוא, כי בשלב זה יש לדחות את טענת ההתיישנות. ההסתדרות והצדדים השלישיים יוכלו, כמובן, לשוב ולהעלות את הטענה לאחר שמיעתן של הראיות ואם יעשו כן, יידרש אליה בית המשפט במסגרת פסק דינו בתובענה בכללותה.
המזכירות תמציא לכל הצדדים העתק ההחלטה.

ניתנה היום יב' בסיון תשס"ה (19 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.
יצחק ענבר
, שופט
`








א בית משפט מחוזי 2063/00 רו"ח איתן השחר - מפרק עמותת "הפועל" ירושלים - כדורסל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' (פורסם ב-ֽ 19/06/2005)