פסקי דין על מוסלמי גו'מעה | פסקי דין על מוסלמי פטאמה | פסקי דין על המוסד לבטוח לאומי

11063/03 בל     14/06/2005




בל 11063/03 מוסלמי גו'מעה,מוסלמי פטאמה נ' המוסד לבטוח לאומי




1
בתי המשפט
בל 011063/03
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
14/06/05
תאריך:
כב' השופטת אורנית אגסי

נציג ציבור(ע) מר אבוטבול
נציג ציבור(מ) מר גורדון
בפני
:

1 . מוסלמי גו'מעה

2 . מוסלמי פטאמה

בעניין:
תובעים
הר ציון אמיר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המוסד לבטוח לאומי
נתבע
אפרת לבנוני

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. בפני
נו תביעת התובעים בה התבקש בית הדין לקבוע כי התובעים הנם תושבי מדינת ישראל ולאור קביעה זו האם זכאים לתשלום קצבת ילדים עבור בתם הקטינה.

2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה אשר בעיקרו של דבר אינן שנויות במחלוקת:
א. א. התובעים בעלי תעודת זהות ישראלית, נישאו בשנת 1976 ולהם ארבעה ילדים.
ב. ב. הבת הקטינה, אמנה מוסלמי (להלן הבת הקטינה), ילידת 1994.
ג. ג. ביום 11/3/2003 הגישו התובעים לראשונה תביעה לתשלום קצבת ילדים עבור הבת הקטינה.
ד. ד. התובעים הנם בעלי נכס בשכונת קלנדיה מחוץ לתחומי מדינת ישראל.
ה. ה. התובעים קיבלו בעבר תשלומי קצבת ילדים עבור שלושת ילדיהם הגדולים יותר, מכוח תקנות הביטוח הלאומי (תשלומים לתושבי ירושלים שהעתקו את מקום מגוריהם ליהודה שומרון וחבל עזה), התשנ"ג.
ו. ו. זכאותם של התובעים לתשלום קצבת ילדים בוטלה מכוח תקנות אלו בשנת 1998 ולמרות זאת המשיך הנתבע בתשלום קצבת הילדים עד לשנת 2003.
3. ואלה טענות התובעים
א. התובעים הנם תושבי ירושלים והתגוררו מאז נישואיהם בשכונת שועפט בירושלים.
ב. ב. התובעים מעולם לא התגוררו בנכס בשכונת קלנדיה שמחוץ לתחום ישראל.
ג. ג. עדי התביעה הציגו בפני
ביה"ד גרסה איתנה ומוצקה ללא סתירות מהותיות ולכן יש להעדיף את גרסתם על גרסת הנתבע.
ד. ד. החקירה שביצעו חוקרי הנתבע נגועה במחדלים ובלתי יעילה לחלוטין. החוקרים לא ביצעו חקירה סביבתית כלל וכלל.
ה. ה. הנתבע נושא בנטל ההוכחה לאי תושבותם של התובעים מאחר והתובעים נושאי תעודת זהות ישראלית.

הנתבע:
א. א. התובעים התגוררו בנכסם הפרטי בשכונת קלנדיה מחוץ לתחומי מדינת ישראל
ב. ב. העובדה כי התובע העלים מביה"ד ומהנתבע את קיומו של הנכס בקלנדיה בתצהירו הראשון מצביעה על חוסר אמינות הגרסה כולה.
ג. ג. חוקרי הנתבע ביצעו חקירה מיומנת מקצועית ומקיפה שבמהלכה נחקרה ונגבתה עדות דודתה של התובעת ובתם של התובעים, הגב' סברין, ויש להעדיף את עדותם וגרסתם על גרסתם הנוכחית של התובעים.
ד. ד. התובע והעדים מטעמו הציגו בפני
ביה"ד גרסאות סותרות ושונות המלמדות על חוסר מהימנותם.
4. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא כדלקמן
האם התובעים התגוררו בתקופה הרלוונטית בשכונת שועפט בירושלים או כטענת הנתבע התובעים התגוררו בנכס בשכונת קלנדיה מחוץ לתחומי מדינת ישראל.

5. בתיק זה הוגשו תצהירי התובע ובדיונים שהתקיימו בפני
נו העידו התובע ומטעמו בתו הגב' סברין. מטעם הנתבע העיד בפני
נו חוקר הנתבע מר חממי על הסוגיות השנויות במחלוקת בתיק זה כפי שיפורטו בהכרעתנו.
במהלך החקירות הוצגו בפני
נו המסמכים הבאים:חוזה שכירות משנת 99 - סומן נ/1, טופס שינוי כתובת שהוגש למל"ל - סומן נ/2, תביעה שהוגשה למל"ל משנת 93 - סומן נ/3, תמונות הנכס בשכונת קלנדיה - סומן נ/4, חשבונות ארנונה משנת 99 - סומן נ/5, חשבונות חשמל - סומן נ/6, הודעת הגב' סברין לנתבע משנת 2001 - סומן נ/7, הודעת המנוחה הגב' זייאדה משנת 1993 - סומן נ/8.

6. ההלכה
תנאי התושבות בישראל כתנאי לתחולה של מרבית ענפי הביטוח הלאומי לפי החוק מושתת, בין השאר, על הזיקה היציבה שבין המבוטחים לבין המדינה, זיקה שאין בה מן הזמניות או מהארעיות, והיוצרות מחויבות של החברה כלפי המבוטחים בתחום הביטחון הסוציאלי (דב"ע נד/233-0 המוסד נ' חשימה עבד רדואן).

עובדת היות התובעים נושאי תעודת זהות ישראלית אינה מלמדת על כך שהם תושבי ישראל. הנושא נדון בפסיקה ונקבע כי המונח " תושב ישראל" לעניין חוק הביטוח הלאומי היא שאלה עובדתית הנגזרת מחומר הראיות והנקבעת עפ"י הלכות שנפסקו בביה"ד לעבודה, ולכן הרישום בתעודת הזהות בכל הנוגע לתושבות הנו ראיה לכאורה בלבד (סעיף 3 לחוק מרשם אוכלוסין, התשכ"ה - 1965, דב"ע נג/20-04 המוסד נ' אבו האני).

ההלכה לקביעת מעמדו של אדם כ"תושב ישראל" אומרת כי לא יהא נכון לקבוע נוסחא כללית ומרשם כולל, אשר יהיה בהם כדי לענות על כל המצבים שבהם מתעוררת השאלה, אם פלוני הוא תושב ישראל, אם רכש מעמד כזה, או אם הפסיד מעמד כזה. תשובה כזו תבוא ממכלול הנסיבות לגופו של מקרה. נדגיש רק זאת כי בחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה. זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל כמקום שבו הוא חי וזהו ביתו (דב"ע מה 04-73 עייאדה סנוקה נ' המוסד).

עוד יאמר כי עת בחנו את הראיות שהונחו בפני
נו נשען בית הדין על ההלכה בעניין הודעות שנמסרו לחוקר הנתבע עוד טרם תחילת ההליכים בתיק זה ובפרט בטרם ידע המודיע על השלכותיה העתידיות. ההלכה הקובעת היא כי יש ליתן משקל ראייתי גבוהה במיוחד להודעות שנגבו על פני עדותם של המודיעים בפני
ביה"ד לאחר מכן. (לעניין זה ראה דב"ע מח/42-0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד, דב"ע נו/229-0 נאסר נוואל נ' המוסד).

ההכרעה
7. ראשית נקדים ונאמר כי מצאנו פגמים רבים באמינות התובעים ובמהימנות גרסתם כפי שהוצגה לפנינו. עוד בטרם החל שלב ההוכחות בתיק זה הגיש התובע שני תצהירים מטעמו אשר מהם עולה בבירור סתירות ואי בהירות בגרסתו של התובע.
לא זו אף זו שהתובע העלים פרטים מהותיים מתצהירו הראשון ורק לאחר חשיפת חקירות הנתבע, הוסיף פרטים מהותיים נוספים לתצהירו השני.
כמו כן, התובע הגיש תביעתו לתשלום קצבת ילדים כשמונה שנים לאחר לידת בתו ולא הביא כל טעם לסוגית השיהוי בהגשת תביעתו.
למרות זאת, נדון בסוגית תושבותו לגופו של ענין, אולם, התנהלות זו של התובע, בהגשת תביעתו בשיהוי כה ניכר מעלה תהיות וספקות באשר לזכאותו ולתושבותו בתחום.

8. בתצהירו הראשון הצהיר התובע כי הוא ואישתו מתגוררים בתחום מאז ומעולם, בין בשכונת שועפט ובין בכתובת אחרת בתוך תחומי מדינת ישראל. התובע לא ציין ולו ברחל בתך הקטנה את היותם בעלי נכס בשכונת קלנדיה. רק בתצהירו השני, לאחר שהנתבע הודיע על כך לביה"ד הצהיר התובע כי אכן הוא בעל נכס בשכונת קלנדיה אולם טען כי הנכס נמצא בתוך תחומי מדינת ישראל וכי הוא מושכר עוד משנת 1995.
עוד הוא מוסיף כי "אני לא גר בבית יותר מ - 10 שנים".
סתירה מהותית זו בגרסתו של התובע לא באה לידי הסבר סביר כלשהו ונדמה ולא בכדי לא ניתן כל הסבר משכנע לפשר הסתירה. חוסר אמינותו ואי מהימנות גרסתו של התובע נמצאה עוד בטרם הגיע שלב ההוכחות כאמור.

9. התובע הציג בפני
נו גרסאות שונות ומשונות באשר למקום מגוריו וביה"ד לא צלח אף לעקוב אחר גרסותיו השונות. תחילה טען התובע כי הוא ומשפחתו עברו להתגורר בואזי גו'ז בשנת 1948, אח"כ טען כי עבר להתגורר בתחום בשנת 1962 וכאשר נשאל כיצד טענה זו מתיישבת עם האמור בתצהירו כי עבר להתגורר בשועפט בשנת 1959 השיב "ב - 59 אבא שלי היה כאן ואני גרתי איתו ואח"כ עברתי לגור בואדי ג'וז".
בהמשך העיד התובע על תצהירו לעניין מגוריו בקלנדיה לפני 10 שנים אל מול גרסתו כי כל חייו התגורר בשועפט והשיב "כל החיים שלי פה, אני לא משקר ואומר לך שלא הייתי הולך לשם, הייתי הולך לשם. אני לוקח את הילדים בימי שישי לשם... אני לא גרתי, הייתי הולך... ולפעמים הייתי הולך לשבוע לשם"

10. למותר לציין כי באשר לטענתו של התובע כי הנכס בקלנדיה נמצא בתוך תחומי מדינת ישראל בחר התובע שלא להביא כל ראיה לענין זה ומשלא הוכחה טענתו זו ולאור גרסאותיו וחוסר אמינותו מקבלים אנו טענת הנתבע כי הנכס נמצא מחוץ תחומי ישראל.

לא זו אף זו, המסמכים שצורפו לכתב התביעה אינם מחזקים את גרסתו באשר למגוריו בתחום מאז ומעולם. ההסכמים רובם ככולם מתייחסים לשנת 1999 ואילך, אין לתובע כל מסמך המאשר את מגוריו בתחום לתקופה הקודמת לשנת 1999 וגם במקרה זה ניסה התובע להסביר את פשר העניין אולם לא צלח לעשות כן והציג בפני
נו שלל גרסאות שונות ומשונות "בגלל שהשכרתי אז דירה על שמי אז הבאתי את החשבונות יש לי חשבונות חשמל מ- 69 בשועפט... לפני 3 שנים שכרתי בית לפני כן גרתי בחינם בבית של בת דודה של אישתי... יש לי בת סוזן והלכה להוציא תעודת זהות וביקשו ממנה כתובת חוזה שכירות אז היא הוציאה חוזה שכירות. הדוד שלה חתם ושלח לי את זה"

11. במהלך החקירות נחקר התובע על מסמכים והודעות שניתנו בשעתו על ידי העדים מטעמו ואשר מהם עולה גרסה אחרת לגמרי ולפיה התובעים מתגוררים בשכונת קלנדיה שמחוץ לתחומי מדינת ישראל. אשת התובע הצהירה על גבי טופס התביעה לקצבת ילדים מיום 4/11/93 כי היא מתגוררת באלרם בבית פרטי משנת 1976. התובע לא צלח להסביר לביה"ד מדוע הצהירה אישתו על כך ותשובתו על כך הייתה עמומה כללית ולא ברורה "הייתי הולך ובא שם ואני לא מכחיש... הוא כתב את זה, את שואלת אותי?"

גם בנוגע להודעתה של המנוחה הגב' זיידה משנת 1993 לא עלה בידי התובע כדי לפתור את הסתירות שעולות מגרסתו. עדה זו התברר הצהירה כי היא מתגוררת עם התובעים בנכסם הפרטי שבקלנדיה והוסיפה כי התובעת כחודשיים לאחר שנישאה לתובע עברה להתגורר בקלנדיה. כאמור גם במקרה זה לא צלח התובע לשכנע את ביה"ד בנכונות גרסתו על פני הודאתה של הגב' וענה תשובות שאינן רלוונטיות לשאלות שנשאל "אני חושב שהיא נפטרה לפני 93. הבית היה על שמה ואח"כ זה עבר של שם בנה, היא הייתה גרה איתנו באותו בית פה בשועפט... היא הייתה אישה זקנה ועומדת למות..."

התובע אף נחקר באשר להודעתה של בתו סברין משנת 2001 ועל פיה היא עצמה התגוררה בבית הוריה בקלנדיה, עד שבשנת 99 עברו להתגורר בשועפט. התובע, גם במקרה זה לא ידע ליתן הסבר להודעתה של בתו והשיב "אולי היא אמרה ככה בגלל שבעלה מהשטחים, אני לא יודע..."

12. התובע, הסתבר המשיך לסתור את עצמו ואת גרסתו כמעט בכל נושא שנחקר עליו. כאשר נשאל על תצהירו כי הנכס בקלנדיה מושכר עוד משנת 1995 השיב כי עוד משנות השמונים הנכס מושכר.
התובע אף ניסה לשכנע את ביה"ד בטענה תמוהה כי הנכס שבקלנדיה אינו בבעלותו הבלעדית וכי קיים שותף לנכס זה, אולם אז התברר כי אין כל חוזה שותפות על הנכס וכאשר נשאל על שם מי הקרקע השיב "הכל רשום על שמי גם היתר הבניה על שמי".
ואילו בתו של התובע נשאלה אף היא בעניין השותף והשיבה "מה זה שותף... אין שותף"

13. הוסיף התובע וניסה לנקוט גם בדרך אחרת להוכחת גרסתו וטען כי הנכס הנו מבנה קטן בן שני חדרים שבתחילה אף שימש לגידול בע"ח. טענה זו כמובן נסתרה הן מעדותה של בתו והן מהראיות שהוצגו בפני
נו על ידי הנתבע אשר מתוכם עולה כי הנכס בקלנדיה הנו מבנה מגורים גדול ומטופח בן שלוש קומות. למותר לציין כי התובע לא הצליח ליישב את הסתירה ואף השיב כאשר נשאל לגבי אישור הבניה שניתן למגורים ולא ללולים כפי שטען "נכון, כתבנו למגורים כי לא היו נותנים לנו לגדל עופות" גם כאשר נשאל באשר לגודלו של המבנה כאשר התברר שמדובר בשלוש קומות השיב "השכן שלי בנה לא אני... אם יש לי בית כזה למה אני צריך לשלם 500 דולר"

14. גרסה זו כאמור עומדת בניגוד גמור לגרסת בתו, סברין אשר ממנה עולה כי הבית כל כולו שייך לתובע. הבת אף פירטה את מספר הקומות והחדרים אשר שייכים לאביה "ישנו שם קומת קרקע ועוד שתי קומות אשר בכל קומה ישנה דירה אחת... שלושה חדרים בערך ומרפסת".

15. לאור כל האמור לעיל, ולאחר שמצאנו סתירות בגרסת התובע והעדים מטעמו הכל כמפורט לעיל ולאחר בחינת כל והראיות בתיק דנן מקבלים אנו את גרסת הנתבע במלואה. התובע והעדים מטעמו שינו את גרסתם חזור ושנו במהלך עדותם בבית הדין וניסו להתאים את העובדות לתוצאה המבוקשת על ידם ומשכך אנו מוצאים את עדותם בפני
נו כבלתי אמינה וההודעות אשר נגבו מן העדים לפני תחילת ההליכים בתיק זה עשו עלינו רושם אמין ומהימן. חוקר הנתבע עשה עלינו רושם אמין ומהימן ומקובלים עלינו דבריו. בחינת ראיות ועדויות הנתבע, כפי שפורטו לעיל, מעלות כי הנתבע הצליח לערער את גרסת התובע ולהרים את הנטל המוטל עליו והוכיח כי התובעים אינם תושבי ישראל.
16. סוף דבר

התביעה נדחית.
בנסיבות תוצאות

פסק דין
זה ולאור התנהלות התובע בתביעה זו, סבורים אנו כי על התובע לשאת בהוצאות ניהולו של הליך זה ולשלם לנתבע הוצאותיו בסך של 3,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהמצאת

פסק דין
לצדדים.

ניתן היום ז' בסיון, תשס"ה (14 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.
________________ __________________ ________________
מר אבוטבול, נציג ציבור אורנית אגסי
, שופטת מר גורדון, נציג ציבור
011063/03בל 730 מיטל מלכה








בל בית דין אזורי לעבודה 11063/03 מוסלמי גו'מעה,מוסלמי פטאמה נ' המוסד לבטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 14/06/2005)