פסקי דין על פלונית | פסקי דין על פלונית | פסקי דין על פקידת הסעד לחוק הנוער | פסקי דין על פלוני | פסקי דין על פלונית |

5767/05 בעמ     20/06/2005




בעמ 5767/05 פלונית,פלונית נ' פקידת הסעד לחוק הנוער,פלוני,פלונית





בבית המשפט העליון

בע"מ 5767/05 - ב'
בע"מ 5820/05

בפני
:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים בבע"מ 5767/05:
1. פלונית

2. פלונית

נ ג ד

המשיבים:
1. פקידת הסעד לחוק הנוער
2. פלוני
3. פלונית
המבקשים בבע"מ 5820/05:
1. היועץ המשפטי לממשלה

2. משרד הרווחה

נ ג ד

המשיבים:
1. פלונית

2. פלוני
3. פלונית

בע"מ 5767/05: דיון בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14/06/2005 בתיק בשא 2089/05 שניתנה על ידי כבוד השופט אהרן פרקש
בע"מ 5820/05 דיון בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.6.05 בתיק בש"א 2145/05 שניתנה על ידי כבוד השופט משה דרורי

בשם המבקשת 2 בבע"מ 5767/05
והמשיבה 3 בבע"מ 5820/05: עו"ד משה בר-און
בשם המשיב 2 בבע"מ 5767/05
ובע"מ 5820/05: עו"ד נפתלי מהגר
בשם המשיבה 3 בבע"מ 5767/05
והמשיבה 1 בבע"מ 5820/05: עו"ד אביגיל ון קרפלד

בשם המשיבה 1 בבע"מ 5767/05
והמבקשים 2-1 בבע"מ 5820/05: עו"ד מיקי חשין


החלטה

א. מאחורי שתי הבקשות לרשות ערעור שבפני
ניצבת דמות שלא נכחה באולם בית המשפט שעה שנדונו הבקשות, אך מה ייעשה בה הוא נושאם של הדיונים המתנהלים. ילדה זו ראתה אך מעט טובה בחייה עד הנה, ועברו עליה ייסורים רבים כפי שיפורט בהמשך; אנו מצויים באחד השלבים של ההחלטות באשר לה, ועניינו מקום שהותה בתקופה הקרובה – אם במוסד "רעים" בו תאובחן ויומלץ באשר להמשך, או בבית דודתה בו היא שוהה כעת. מבין שתי הבקשות, האחת (בע"מ 5767/05) עניינה החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בבש"א 2089/05 מיום 14.6.05 שלא לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתמ"ש 18867/02 (כבוד השופט אלבז) מיום 29.5.05, לפיו תועבר הקטינה לידי רשויות הסעד. עניינה של הבקשה השנייה (בע"מ 5820/05) בהחלטת בית המשפט המחוזי בבש"א 2145/05 מיום 16.6.05 – בשונה מן ההחלטה מיום 14.6.05 - לעכב באופן זמני את ביצועו של פסק הדין האמור של בית המשפט לענייני משפחה.

ב. לבית המשפט לענייני משפחה הוגשה בקשה להכרזתה של הקטינה, שטרם מלאו לה 5, כקטינה נזקקת לפי הוראות סעיף 2(2) ו- 2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 ("חוק הנוער") ולקביעת דרכי הטיפול בקטינה לפי סעיף 3(4) לחוק. בית המשפט לענייני משפחה נתבקש להוציא את הקטינה ממשמורת הוריה, ולהעבירה לידי רשות הסעד אשר תקבע את מקום חסותה של הקטינה.

ג. על פי המתואר בפסק דינו המפורט של בית המשפט לענייני משפחה, בתמצית, נפגשו הוריה של הקטינה (המשיב 2 בבע"מ 5767/05 ובע"מ 5820/05, והמשיבה 3 בבע"מ 5767/05 והמשיבה 1 בבע"מ 5820/05 – להלן: "האב" ו- "האם" בהתאמה) בשנת 1988 ונפרדו בשנת 1992. לאחר פרידתם, מצאו הוריה של הקטינה בני זוג חדשים ונישאו להם, אך התגרשו בתוך שנים ספורות; במהלך נישואיה נולד לאם בן אשר היא ובעלה דאז נאבקים על ההחזקה בו מאז גירושיהם. לאחר גירושיהם, חודש הקשר בין האם לאב. סמוך ללידת הקטינה בספטמבר 1999 התדרדרו היחסים בין האם לאב, ולוו באלימות, ולאחר לידת הקטינה התדרדר מצבה הנפשי של האם. בשלב מסוים דווח על ידי פקידת הסעד כי האם נמצאת במצב קשה; באירוע אחד תקפה האם את הפסיכולוגית שטיפלה בבנה, ובאירוע אחר השתוללה במשרדי הרווחה ותקפה את המנהל ואת הפקידות. בשני האירועים היתה הקטינה בידי האם. ביום 22.8.02 לקח האב את הקטינה לירושלים, ושם שולבה הקטינה במעון. האם והאב פתחו זו כלפי זה בהליכים משפטיים להחזקת הקטינה, אך חזרו לחיות במשותף במהלך חודש ספטמבר 2002; הם חיו יחדיו עד לחודש אפריל 2003, ואז התריעו אנשי הרווחה בבית שמש בפני
האב על הזנחת הקטינה והימצאותה בסיכון כאשר האם מטפלת בה. לאחר שהתרו בו מספר פעמים כי אם לא יקח אחריות, תוצא הקטינה מרשות שני ההורים, עזב האב את הבית עם הקטינה, ועבר להתגורר בגילה. במהלך החודשים אפריל עד אוגוסט 2003 הקפיד האב לקחת את הקטינה לביקורים בבית שמש, פינה עצמו מעיסוקיו וניסה להתארגן כראוי לגידול הקטינה. כן זכה האב לסיוע מצד משפחתו המורחבת. עם זאת, ציינו שירותי הרווחה כי האב מתקשה להפנים את צרכיה הרגשיים של הקטינה. ביום 28.8.03 נקבע, בהסכמת האם, כי המשמורת הזמנית על הקטינה תהיה בידי האב, ונקבע הסדר ביקורים של הקטינה אצל אמה. ייאמר כבר כאן, כי המדובר בקטינה בעלת צרכים מיוחדים, כפי שיפורט להלן.

ד. בספטמבר 2003 שולבה הקטינה ב"כיתת תצפית" השייכת לחינוך המיוחד, ולאחר זמן מה, בעקבות התנהגות הקטינה וסימנים שונים שנמצאו על גופה, התברר כי נפגעה מינית. בעניין זה לא הועמד איש לדין, וכנקבע, אין כל אינדיקציה לכך שהאב הוא זה שפגע בקטינה. הקטינה אובחנה בכיתת התצפית כבעלת צרכים מיוחדים. נקבע, כי אינה מדברת והיא זקוקה לריפוי בעיסוק; היא סבלה מליקוי בשמיעה אשר לא אותר במועדו, ואשר ככל הנראה היתה לו השלכה משמעותית לגבי יכולת הדיבור שלה המצויה בפיגור של שנתיים. נקבע כי הקטינה טרם נגמלה מחיתולים, היא מתקשה בריכוז וכישוריה החברתיים נמוכים ביותר. בנוסף דווח, בין היתר, כי בעת משחקיה בבובות מושיבה הקטינה את הבובות בשורה, ומכניסה ל"אבר מינן" חפץ ארוך וקשה.

ה. בעקבות הגילויים הללו הוציאה פקידת הסעד לנוער צו חירום, ופנתה לבית המשפט לנוער בבקשה להעביר את האב בדיקת מסוגלות הורית. מתקופה זו הועברה הקטינה, בהסכמת הוריה, להחזקתה של דודתה של הקטינה, ר', אחותו של האב. לאחר עיכובים רבים הוסכם כי שני ההורים יעברו בדיקת מסוגלות הורית בידי מומחית שמונתה על ידי בית המשפט.

ו. (1) בחוות דעתה קבעה המומחית כי לאם אין מסוגלות הורים לטיפול בילדה ולסיפוק צרכיה המיוחדים, אך עם זאת המליצה, לטובת הקטינה, לשמור על קשר קבוע בין האם לקטינה.
(2) מסוגלותו ההורית של האב הוערכה כ"חלקית". מן הצד האחד נקבע כי האב "אוהב מסור ואחראי ומחוייב כפי יכולתו", אך עם זאת נמנע הוא ממורכבות ומתעלם מרגשות, ובשל כך לא יצליח לספק את צרכיה של הקטינה לאורך זמן. נבדקה אף אפשרות של שיתוף פעולה בין ההורים ונקבע כי גם כצוות, אין משתפרת מסוגלותם ההורית. בהמלצות המומחית נבחנו שתי חלופות: האחת, השארת הקטינה בחזקת האב תוך הסדרתה של מערכת תמיכה אינטנסיבית וקביעת הסדרי ראיה לאם, והאחרת, מסגרת אמנה עם הסדרי ראיה להורים. בתחילה העדיפה המומחית את האפשרות השניה, או אלטרנטיבה אחרת המשלבת אמנה יומית שתהפוך במקרה הצורך לאמנה כוללנית, אולם ביום 23.12.04 מסרה המומחית את תגובתה למסמכים נוספים שהוגשו לה, מהם הוברר לה ללא ספק כי שהקטינה נפגעה מינית, ובמסמך זה העריכה המומחית כי האופציה הראשונה, המשלבת אמנה עם סידורי ראיה להורים, היא העדיפה. בתגובתה ציינה המומחית כי העובדה שהפגיעה בילדה התאפשרה ללא תגובה או הכרה מספקת בחומרת העניין מצד ההורים, מטילה ספק נוסף במסוגלותו של כל אחד מההורים. בפסק דינו ציין בית המשפט בהקשר זה בנוסף את חוסר היציבות ביחסים בין ההורים, וביחסם כלפי האפשרות לגדל את הילדה במשותף.

ז. (1) מן הנימוקים האמורים, הכריז בית המשפט לענייני משפחה בפסק דינו מיום 29.5.05 על הקטינה כקטינה נזקקת, לפי סעיפים 2(2) ו- 2(6) לחוק הנוער. נקבע כי הקטינה תועבר למשמורתה של רשות הסעד אשר תקבע את מקום חסותה של הקטינה, ואת הסדרי הראיה בין הקטינה להוריה, וכי תוקף ההחלטה יהא שנה מיום מתן פסק הדין. עם זאת, החליט בית המשפט לעכב את ביצוע החלטתו להעביר את הקטינה לידי רשות הסעד, וזאת על מנת לבחון את כוונתה להחזיק את הקטינה בבית הילדים "רעים" לצורך אבחון וטיפול. נקבע כי המומחית אשר נדרשה לעניין, מסרה כי היא אינה משוכנעת שמוסד זה הוא המוסד המתאים לצרכיה של הקטינה והציעה לבחון את כל החלופות האפשריות.
(2) באותו שלב החליט בית המשפט שלא להעביר את הילדה לרשות הסעד עד לדיון נוסף לעניין בית הילדים "רעים" שייערך ביום 5.6.05. צוין כי הקטינה הועברה מהדודה ר' - אותה ציין בית המשפט לשבח על טיפולה בקטינה וקיבל בהבנה את הודעתה כי היא אינה מסוגלת להמשיך ולטפל בקטינה - לאחותו האחרת ח' (המבקשת 2 בבע"מ 5767/05 והמשיבה 3 בבע"מ 5820/05), המטפלת בה בעזרתה של ר'. בית המשפט הורה לח' לשמור עד להחלטה נוספת על הסדרי הקשר שנקבעו בין ההורים לבין הקטינה. נקבע כי אם ח' תודיע שהיא אינה מסוגלת לטפל בקטינה, תועבר הקטינה לאלתר לידי רשות הסעד.
(3) ביום 5.6.05 קיים בית המשפט לענייני משפחה דיון אליו זומנו כל הגורמים המעורבים לטיפול בילדה, על מנת לבחון את החלופות השונות. בדיון זה נאמר לבית המשפט על-ידי העובדת הסוציאלית של "רעים" כי בבית ילדים זה המסגרת כוללנית, ואינה כוללת מצב שבו מצוי הקטין בתוך המשפחה; המומחית שבדקה את מצב המשפחה ציינה את כל ההתלבטויות, אך אמרה כי כרגע מזיק לילדה הקורה לה בשנה וחצי האחרונות; סגנית מנהלת גן "תצפית" אמרה כי עניין הזמן רק פועל לרעת הילדה ותמכה ב"רעים". פקידת הסעד תמכה ב"רעים". הדודה ר' דיברה גם בשם אחותה על כך ש"לנו חשוב שהילדה תהיה במקום הכי טוב לה, שיהיה לה הטיפול הכי טוב". הדודה ח' הביעה הסכמתה להחזיק בילדה עד לפתרון קבע. למחרת הדיון, 6.6.05, נתן בית המשפט את החלטתו לפיה נוכח הקושי למציאת פתרון של קבע לקטינה באומנה טיפולית והצורך באבחון בטיפול בקטינה ובהכשרתה למקום של קבע, הפתרון המוצע על ידי פקידת הסעד, לפיו תועבר הקטינה לבית הילדים "רעים" הוא סביר ואין מקום להתערב בו. בית המשפט דחה את בקשת בא-כוח האב להשאיר את הקטינה בחזקת הדודה ח' עד להגשת ערעורו של האב בבית המשפט המחוזי, וקבע כי הזמן פועל לרעתה של הקטינה ומחייב את העברתה המיידית לרשות הסעד, אך רשם לפניו את הודעת פקידת הסעד, לפיה תועבר הקטינה לבית הילדים בהדרגתיות, תוך שמירת קשר בינה לבין הוריה ודודותיה, בהתחשב בצרכיה הטיפוליים.

ח. הוגשה על ידי הדודה ח' בקשה לעיכוב ביצוע עד לערעור שיוגש. ביום 14.6.05, לאחר דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי (השופט פרקש) את בקשתה של ח'. ראשית נקבע כי ח' לא היתה צד להליכים בבית המשפט לענייני משפחה, ולפיכך אין זה ברור כיצד מתבקש על ידיה עיכוב ביצוע עד להגשת ערעור; לגופם של דברים קבע בית המשפט כי טובתה של הילדה דורשת להעבירה לבית הילדים בו יוכל להינתן לה טיפול אשר אין באפשרותה של דודתה להעניקו לה.

ט. ביום 16.6.05 הגישה האם – שנכחה עם בא כוחה בדיון אצל השופט פרקש - בקשה אחרת לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי, וכאן החליט השופט דרורי ליתן "צו ביניים דביניים" לפיו מעוכבת החלטת בית המשפט לענייני משפחה עד להחלטה נוספת, שתינתן לאחר הדיון שייערך במעמד הצדדים ביום 22.6.05. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שעיכוב של מספר ימים יגרום לכל היותר נזק מועט מאד, בהשוואה לנזק הקשה שעשוי להיווצר בשינוי המצב הקיים, וכן כי על פניו, בניגוד לאמור בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, עבודת ההכנה להעברת הקטינה לבית הילדים היתה חלקית בלבד.

י. בבקשה בבע"מ 5765/05, ובדיון שנערך בפני
ביום 19.6.05, במעמד הנוגעים בדבר ובאי כוחם, טענו באי כוחם של ח', האב והאם, וכן ח' ור' עצמן, כי הקטינה התקדמה התקדמות ניכרת בביתה של דודתה ח', ונמצאת איתה בקשר קרוב ועמוק. נטען כי ח' מקדישה את כל משאביה לטיפול בקטינה, ובכלל זה בטיפול פסיכולוגי ורכיבה טיפולית על סוסים. בהתאם לכך נטען כי ישנה עדיפות להשארת הילדה במקומה הנוכחי, ולא לטלטלה שוב למקום חדש בו תהיה במחיצתם של אנשים זרים, ובו עלול להיגרם לה נזק נוסף, עד אשר יינתן

פסק דין
בערעור בבית המשפט המחוזי. אין סיבה, כך נטען, להעביר את הקטינה בבהילות למוסד סגור, כאשר פסק דינו של בית המשפט המחוזי יכול להסתיים במהירות. נטען, כי בהחלטתו לעניין אופן הטיפול בקטינה, לא שקל בית המשפט לענייני משפחה את האפשרות להעבירה לידי הדודה ח', וזאת על אף שינוי הנסיבות מאז מתן פסק הדין, והסכמתה של ח' לקבל את הקטינה תחת חסותה. בהמשך לכך נטען כי המומחית מטעם בית המשפט המליצה, כאחת מהחלופות, להעביר את הקטינה לאמנה טיפולית אשר יכולה להתבצע בביתה של הדודה ח'. בנוסף נטען כי אף פקידת הסעד לא שללה אפשרות, כי בסופו של יום, לאחר שלשיטתה, תשהה הקטינה בבית הילדים, תועבר הקטינה לידי המשפחה, ומכל מקום, כך נטען, זוהי האופציה האמיתית היחידה לטיפול בקטינה, ואף המתאימה ביותר, בהתחשב, בין היתר, כי כנטען, בעיותיה של הקטינה הן בעיות רגשיות אשר דודותיה יטפלו בהן בצורה המיטבית. לעניין מעמדה של הדודה ח' בתיק, נטען כי לדודה מעמד מכוח היותה "אחראי על קטין" כמשמעו בסעיף 1 לחוק הנוער, ומכאן זכותה להישמע לפי סעיף 9 לחוק. עוד נטען כי לבית המשפט הסמכות למנותה כאפוטרופסית מכוח סעיף 8ג לחוק, אך מכל מקום נטען, כי בעניינים מעין אלה אין מקום לדקדק בפרוצדורה.

י"א באת כוח היועץ המשפטי לממשלה טענה כי בית המשפט לענייני משפחה בדק באופן מעמיק ושמע את כל הצדדים הרלבנטיים, ואין מקום להתערב בהחלטתו. נטען, כי הליכי הערעור יהיו ארוכים ביותר, וכי עיכוב ביצוע בזמן הזה, עלול לפגוע בקטינה באופן קשה. שמעתי אף את פקידות הסעד, אשר הביעו את דעתן כי ישנה חשיבות רבה להעברתה המהירה של הקטינה לבית הילדים, אשר בו בלבד תוכל הילדה לעבור את האבחון והטיפול הנחוצים לה כל כך, בין היתר, נוכח הטראומה המינית שעברה, ואשר רק בו יתאפשר להכין את הילדה, לאחר טיפול שהוערך ב- 6 עד 9 חודשים, לפתרון של קבע, תוך שמירה על קשר עם משפחתה. עוד הוסיפו פקידות הסעד, ועמן באת כוח היועץ המשפטי לממשלה, כי יש חשש, לאור הצהרתה של הדודה ר' כי היא אינה יכולה לטפל יותר בקטינה, כי אף הדודה ח' לא תוכל לעמוד בגידולה לאורך ימים, וכי עד ימים אלה לא הביעה הדודה ח' רצון לקחת את הטיפול בילדה באופן קבוע. באי כוח ההורים והדודה ח' טענו בתגובה לטענה האחרונה, כי עד כה נמנעה ח' מכך בשל רצונה לא לפגוע במאמצי האב להשאיר את הקטינה בחזקתו. לעניין החלטת השופט דרורי נטען על ידי באת כוח היועץ המשפטי לממשלה בבע"מ 5820/05, כי לא היה מקום ליתנה, נוכח החלטת השופט פרקש שקדמה לה. באת כוח האם טענה בתגובה, כי עניינה שונה מזה שנדון בפני
השופט פרקש, שכן לאם, בשונה מהדודה ח', יש מעמד בערעור, גם לפי החלטתו של השופט פרקש.

במהלך הדיון ניסיתי לברר אפשרות של עריכת האבחון המלא וכן מסוגלות הדודה ח' תוך כדי שהותה של הילדה בבית הדודה, אך פקידות הסעד מסרו כי הדבר איננו אפשרי.

י"ב. (1) לאחר הדיון עיינתי בערעור המפורט שהגישה לבית המשפט המחוזי באת כוח האם, וזאת בנוסף להליך שפתחה בו הדודה ח'.

י"ג. (1) התלבטתי מאוד בתיק זה; על האבניים טובתה של ילדה בת פחות מחמש שכבר ידעה סבל רב בימי חייה הקצרים עד כה, שחוותה פגיעה מינית שלא הובהרה עד תום, שהתפתחותה בהקשרים שונים אינה כשל בני גילה, שהלב נכמר על מר גורלה. מחד גיסא, עמדת שירותי הרווחה – שלוש פקידות הסעד שביטאו את עמדתן המקצועית, והתנבאו כמעט בסגנון אחד – היא כי טובת הילדה מצדיקה העברתה אל מעון "רעים" כדי לאבחנה; ומנגד טענות ההורים באמצעות באי כוחן והדודות באמצעות באי כוחן ומפיהן עצמן, התובעות להותיר את הילדה בחזקת דודתה ח'. אני יוצא מן ההנחה כי כל הנוגעים בדבר מבקשים את טוב הילדה. יתר על כן, בית המשפט לענייני משפחה הקדיש זמן רב לתיק ולמד אותו ביסודיות, ולא ביד קלה ניתן לבוא ולהחליט על עיכוב ביצוע של החלטתו, שניתנה אחר דיונים ארוכים ובשיקול דעת, וכך גם בית המשפט המחוזי, לאחר שמיעת הצדדים (השופט פרקש).

(2) לא למותר לציין, כי משאלתה של הדודה ח' להחזיק בילדה נתגבשה בתודעתה ולמצער בפיה רק במועד מאוחר, למעשה רק לאחר פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 29.5.05 שקבע את נזקקות הילדה, ואילו בפגישות עם פקידות הסעד ב-18 וב- 25 במאי 2005 עדיין לא זה היה הקו הברור, וגם תצהירה מ- 28.3.05 דיבר על שותפות בגידול ולא על נטילת האחריות. במצב שנוצר לא הוצעה כאמור בפני
בית המשפט ולא נבחנה על ידיו האופציה של גידול הילדה על-ידי דודתה ח' ובאחריותה. דבר זה, בחינת יכולתה של הדודה לגדלה, נחוץ בעליל, גם אם אני מבין ללבן של פקידות הסעד החוששות מסיטואציה נוספת של אכזבה לאחר שהדודה ר', שטיפלה בילדה במסירות כדברי בית המשפט למשפחה, הודיעה בשלב מסוים כי אין בידה לגדלה, ואם כן יש חשש שמא שוב לא תהא קביעות במתן בית לילדה. קביעת עמדה באשר למסוגלותה של הדודה ח' לעניין זה הכרחית מן הטעם הפשוט שהיא מהווה אחת האופציות להמשך גידולה של הילדה, אופציה זו לא נשללה במבט לעתיד גם בהליכים קודמים וגם בפני
. נושא זה יוכרע, הדעת נותנת כך, בבית המשפט המחוזי בגדרי הערעור, וחזקה על בית המשפט שיתן דעתו לכל הנחוץ – אף לשאלה האם הדודה ח' היא "אחראי" על פי דין – מתוך תשומת לב לעקרון-העל בהקשר דנא שהוא טובת הילדה וזולתו אין, ולשאלה אם יהיו נחוצים הליכים נוספים בפני
בית המשפט למשפחה.

(3) ואולם, גם בגדרי הבקשה לעיכוב ביצוע עומדת במידה מסוימת שאלת המסוגלות, שכן מחד גיסא נטען על-ידי באי כוח המשפחה כולה, ועל-ידי הדודה ח' עצמה, כי הילדה התקדמה במידה מסוימת בבית הדודה אך הדבר לא לווה במסמכים מקצועיים, ומאידך גיסא טוענות פקידות הסעד כי רק תמונה כוללת בהליך אבחוני שתעבור הילדה תוכל להציע את גדרי הפתרון הקבוע, ובינתיים עשויים ההליכים בערעור להימשך זמן מה, ולפנינו ילדה, בן אנוש קטן, עתיר סבל. לאמיתו של דבר, יש מחלוקת אף אם עברה הילדה אבחון כטענת באת כוח האם, אם לאו, כגירסת פקידות הסעד. יתר על כן, העננה הקודרת של הפגיעה המינית מצויה לנגד עיני, וצריך להיות לה משקל בהחלטה, ואף היא דורשת אבחון ראוי לפני החלטות גורליות. אוסיף, כי כשלעצמי איני סבור כי העברת הילדה למוסד "רעים" היא צעד בלתי הפיך, ויש לשקוד על הקשר עם המשפחה כעניין המובן מאליו אך טעון הסדרה (ראו להלן). אציין, כי תמים דעים אני - וזו גם, כנמסר, הפילוסופיה הבסיסית של מערכת הרווחה - עם הגורסים כי שהיה במשפחה היא בראשית ובאחרית פתרון עדיף מאשר פתרון מוסדי, ואולם, גם לשם כך, בנסיבות כאלה שבמקרה דנן, נחוץ אבחון מקיף וממצה נוכח בעיותיה הרבות של הילדה; ולדברי סגנית מנהלת גן "תצפית" בפני
בית המשפט למשפחה מצב הילדה אינו טוב, אך דברים אלה עומדים לכאורה בסתירה לתאורי הדודה ח' ובאת כוח האם, המדווחות כאמור על התקדמות אצל הילדה.

(4) באשר למוסד "רעים" שעליו מדובר – ושמטעמים של בעייתיות ביחסים הילדים עם משפחות אין כאמור כניסה אליו למשפחות הילדים, ופגישות הילדים עם בני משפחה מתקיימות במקום ניטרלי במשרדי רשויות הרווחה – נטען כי בביקור הילדה שם גילתה שביעות רצון.

(5) אשר לדיון בפני
השופט דרורי ולהחלטה שנתקבלה בעקבותיו,לא ירדתי, בכל הכבוד, לסוף הפרוצדורה שננקטה, לאחר החלטת השופט פרקש. עם זאת, אני יוצא מן ההנחה כי הגם שהיתה זו החלטה לא שיגרתית, באה לשם טובת הילדה בנסיבות מורכבות. מכל מקום, כפי שיצוין להלן, מתייתר לאחר ההחלטה הנוכחית הדיון שנקבע בבית המשפט המחוזי ל- 22.6.05 בעניין עיכוב הביצוע.

(6) יש איפוא לקבל באשר לעיכוב הביצוע החלטה המנסה לאזן בין השיקולים השונים. בשקלול הקשיים והשאלות המורכבות, החלטתי היא כדלקמן:

(א) לא יינתן עיכוב ביצוע, במובן זה שהילדה תועבר בתוך שבוע ימים למוסד "רעים". זאת, כדי לאפשר אבחון מלא ומקיף, על-ידי אנשי מקצוע, באווירה מתאימה וללא לחצים, של בעיותיה והפתרונות הראויים. כיוון שיש צורך בהכנה ראויה וכדבעי למעבר, ישתפו בני המשפחה, ובראשם הדודה ח', פעולה עם רשויות הרווחה לשם הקלת התהליך על הילדה, אם לקראת ביקורים מקדימים נוספים של הילדה במקום בליווי פקידות הסעד, ואם בכל דרך אחרת שתוצע על-ידי פקידות הסעד, או בהסכמתן- על-ידי המשפחה.

(ב) ייקבעו סדרים מפורטים לכך שהילדה תוכל להיות במגע רצוף עם בני המשפחה, במהלך שהותה ב"רעים". זאת, בהמשך להחלטת בית המשפט לענייני משפחה. על הדבר להיעשות בדרך היעילה ביותר ותוך דגש על מגעים תכופים ככל הניתן. אף מבלי שאקבע מסמרות מקצועיים, אני מקוה כי יישקל - אם אין לכך מכשול מקצועי- כי מפגשים אלה יהיו פעמיים בשבוע, לשם הקשר הראוי (ואני ער לכך שמטעם "רעים" נאמר לבית המשפט לעניני משפחה כי המפגש הוא שבועי, ואיני קובע מסמרות). הסדרי הראיה ייקבעו בפיקוח צמוד של בית המשפט לענייני משפחה.

(ג) במקביל יוחל מיידית על-ידי פקידות הסעד בבדיקת מסוגלותה של הדודה ח' לגידול הילדה; זאת – כך שבעת הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי, בדיונים המשכיים ככל שיהיו בבית המשפט למשפחה, ובכל הליך עתידי אחר, תהא תמונה מלאה בהקשר חיוני זה לנגד עיני בתי המשפט וכמובן רשויות הרווחה. בדיקה זו צריך שתיערך בתוך חודש. אין הדבר סותר את היותה של הילדה במוסד "רעים",
שכן שם ייבחנו לעומקן בעיותיה ויגובשו פתרונות שישמשו לכל מקום השמה שייקבע, לרבות בבית הדודה ח' אם כך יוחלט.

(ד) בית המשפט המחוזי יתבקש להקדים ככל הניתן את שמיעת הערעורים בתיק זה.
(ה) אחר כתיבת הדברים ובטרם נחתמו הגיעתני הודעת באת כוח האם, כי הדיון בבית המשפט המחוזי שנקבע ל- 22.6.05 הוסב לדיון בערעור עצמו. על כך יש, כמובן לברך. החלטתי זו בעינה, אך בגדרי הדיון בערעור בידי בית המשפט המחוזי לשוב ולעיין בנושא, אם ישתכנע ההרכב הדן כי טובת הילדה מחייבת שינוי. תם ולא נשלם.

ניתנה היום, י"ג בסיון תשס"ה (20.6.05).
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05057670_t02.docלח
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בעמ בית המשפט העליון 5767/05 פלונית,פלונית נ' פקידת הסעד לחוק הנוער,פלוני,פלונית (פורסם ב-ֽ 20/06/2005)