פסקי דין על אללוף יצחק

1872/04 פ     21/06/2005




פ 1872/04 מדינת ישראל נ' אללוף יצחק




26
בתי המשפט

פ 001872/04
בית משפט השלום רמלה
תאריך:
כבוד השופטת נ. קפלינסקי

לפני:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
גילה בן עוזיהו

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
אללוף יצחק
- בעצמו

הנאשם
סגי-זקס יורם
ס.ציבורית
ע"י ב"כ עו"ד

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מהאישום המיוחס לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.
הנאשם מואשם בעבירה של תקיפה חבלנית הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 30.11.00 בשעה 08.10 לערך, בסמוך לשער יפו בבסיס צריפין, נהג הנאשם סוזוקי בלאנו, עקף את המחסום המוצב במקום ונסע במהירות לכוון השער שבסמוך לו עמד מפקד השער מיכאל בן דוד (להלן: "המתלונן").
לטענת המאשימה בכתב האישום, כאשר המתלונן הבחין בהתנהגות הנאשם, הוא סגר את השער, הנאשם האיץ את מהירות נסיעתו התנגש בשער ודחף את המתלונן באמצעות רכבו. לאחר מספר מטרים הנאשם עצר וכשהמתלונן נעמד מול הרכב וביקש מהנאשם לעצור בצד, הנאשם, בתגובה, נסע לכוון המתלונן פגע בו והרימו על מכסה המנוע.
לטענת המאשימה כתוצאה מכך, המתלונן התגלגל ממכסה המנוע לכביש, נפל על ראשו ובהמשך פונה לחדר מיון לקבלת טיפול רפואי.

בישיבת ההקראה הנאשם כפר כפירה מפורטת שכללה את גרסתו במהלך הבאת הראיות.

מטעם המאשימה, כעד לאירוע, העיד המתלונן בלבד.
ברשימת עדי התביעה שמו של מר נדב עינב שעדותו לא נשמעה, לאחר שהתביעה הודיעה כי נמסר לה שהיגר לחו"ל.

הגרסה הנטענת בכתב האישום ולפיה הנאשם פגע במתלונן והרימו על מכסה המנוע ומשם נפל לכביש לא נשמעה מפי המתלונן.
גרסה זו באה לידי ביטוי בתיק בית המשפט בדוח הפעולה של רס"ל בועז לוי ממשטרת רמלה (ת/3), אשר רשם אותה מפי נדב עינב שכאמור לא העיד.

המתלונן העיד שהנאשם עקף מחסום שהוצב באמצע הכביש, המשיך בנסיעה, נגח בשער, העיף אותו ונעצר כי כלי רכב הפריעו לו לצאת. לדברי המתלונן רכב הנאשם עצר לפני השער ולאחר מכן האיץ ונסע לעבר השער הסגור. לטענתו, הנאשם נגח בשער הסגור, השער נפתח והוא ומאבטח נוסף נעמדו מול הרכב. לטענת המתלונן הוא אינו זוכר את שמות המאבטחים.
מטעם המאשימה הוגשו המסמכים הבאים: מזכר של השוטר ירון ברד (ת/2), אמרת נאשם (ת/4), תעודה רפואית של המתלונן מיום 30.11.00 ולפיה המתלונן פנה לחדר המיון, התלונן על חבלה בברכיים ובבדיקה נמצא פצע שפשוף בקדמת הברך (ת/1).
במזכר ת/2 נרשם כי ביום 7.12.00 השוטר ברד דיבר עם המתלונן ושאל אותו אם יש עדים נוספים לאירוע והמתלונן מסר שהעדים הנוספים שזכורים לו, לא היו בשעת האירוע, אלא הגיעו לאחר מכן.
גרסת הנאשם הייתה שמשאית הסתירה את השלט המורה על שעות המעבר דרך השער הנ"ל והוא התקרב לשער בשוגג והשומר "סגר עליו" את השער במפתיע. לגרסת הנאשם, השער פגע בכנף קדמית שמאלית של רכבו, השער נהדף אחורה ופגע בחייל שסגר את השער. החייל נפגע ונהדף אחורנית. חייל אחר סימן לו לעמוד והמתלונן הגיע וללא אזהרה, תקף אותו בפני
ו באגרופים וחדל רק כאשר הנאשם החל לדמם מהאף.
הנאשם הכחיש שדרס את המתלונן. לטענתו לא הייתה לו כל סיבה או כוונה לעשות כך.
לטענת הנאשם חייל אחר הגיע לעזור למתלונן להכותו ובעט בו ברגליים. שוטר שהגיע למקום הפריד ביניהם ושלח אותו למסעדה להירגע. לטענת הנאשם השוטרים צלמו את הפגיעה בפינה שמאלית קדמית של הרכב.
התמונה לא הוגשה לתיק בית המשפט והצדדים הסכימו כי אינה בתיק החקירה.
הנאשם הגיש לתיק בית המשפט תעודה רפואית (נ/3) ולפיה ביום 30.11.00 הוא פנה לטיפול רפואי והתלונן על חבלה באפו ונמצאו סימני דמם מהאף והוא נשלח לצילום דחוף.
הנאשם הגיש תעודת הערכה ממפקדו בצה"ל (נ/1) ומסמך מקופת חולים (נ/2) בקשר למצבו הבריאותי במועדים שלאחר האירוע נשוא האישום.
מטעם הנאשם הוגש גם צילום של כתב ערובה עליו המתלונן חתם (נ/4) ולפיו התחייב שלא להתקרב אל הנאשם למשך 15 יום.

לאחר ששמעתי העדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט ולאחר ששקלתי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק וזאת מהנימוקים הבאים:
אין חולק כי הנאשם, אותה עת חייל משוחרר משירות קבע, נהג רכב והתקרב לשער הבסיס הצבאי כדי לצאת דרכו בשעות בהן מותרת דרכו רק כניסה והמתלונן סגר את השער כדי למנוע מהנאשם לצאת.
אין חולק גם כי הכנף הקדמי השמאלי ברכב הנאשם ניזוקה.
באשר להשתלשלות האירועים והנסיבות שגרמו לכך שהמתלונן נחבל בברכו הנאשם טוען כי ככל שהמתלונן נפגע, הרי הוא נפגע מהשער שנסגר על רכבו בפתאומיות ולא ממכוניתו בעוד שהמתלונן טען כי הנאשם פגע בו עם רכבו. הגרסאות סותרות ואיני רואה להעדיף דווקא את גרסת המתלונן.
לאור הראיות לא אוכל לשלול את האפשרות שהחייל סגר את השער במפתיע על רכבו של הנאשם כפי שהנאשם טען בהודעתו ולפיכך בנסיבות כאלה, אם היו, פגיעת מכונית הנאשם בשער והדיפת המתלונן הייתה בלתי נמנעת.

מהודעת הנאשם עלה כי בעת האירוע היו במקום חיילים שהבחינו בנפילת המתלונן, חשבו שהנאשם הוא זה שהפילו במתכוון, קיללו וניסו לתקוף אותו.
נראה כי במקום האירוע אכן היו נוכחים רבים. לא ראיתי הסבר מניח את הדעת לכך שהמתלונן זכר דווקא את שמותיהם של אלו שהגיעו לאחר האירוע ולא את אלו שהיו עדים לו.
המתלונן לא העיד שכתוצאה מפגיעת הרכב הוא הורם על מכסה המנוע, התגלגל לכביש ונפל על מכסה המנוע ומשם לכביש, הגרסה שהשמיע עד אחר שהיה במקום ולא ברור מדוע נמסרה גרסה מעין זו.
המתלונן בעת עדותו לא הכחיש את האפשרות שלאחר האירוע ביקש סליחה מהנאשם אם כי לטענתו ככל שביקש סליחה מהנאשם היה זה עקב כך שקילל אותו אך לא בשל הכאתו.
הנאשם בהודעתו מסר כי המתלונן בעט בדלת הנהג ונפל לאחור. הנאשם מסר לחוקר כי כתוצאה מהבעיטה נותר סימן על הרכב.
אין ראיה כי טענה זו של הנאשם נבדקה.

בנסיבות אלו לא ראיתי סיבה כלשהי להעדיף את עדות המתלונן על פני גרסת הנאשם ואני מזכה את הנאשם בעבירה של תקיפה חבלנית לפי סעיף 380 לחוק העונשין וזאת מחמת הספק בלבד.
זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה היום י"ד בסיון, תשס"ה (21 ביוני 2005) במעמד הצדדים.

נ. קפלינסקי
, שופטת
סיגל טרי.








פ בית משפט שלום 1872/04 מדינת ישראל נ' אללוף יצחק (פורסם ב-ֽ 21/06/2005)