פסקי דין על שמואל שינפלד | פסקי דין על בנק דיסקונט למשכנתאות | פסקי דין על יוסף דב שולדר | פסקי דין על אמנון סלע |

35410-10/13 הפ     12/11/2017




הפ 35410-10/13 שמואל שינפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, יוסף דב שולדר, אמנון סלע








בית משפט השלום בחיפה



ה"פ 35410-10-13 שינפלד(אסיר) נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
ואח'

ה"פ 59997-10-13 סלע נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני
כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון



המבקש

שמואל שינפלד

ע"י ב"כ עוה"ד קופטי

נגד

המשיבים
1. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ברינט ואח'
2. יוסף דב שולדר
3. אמנון סלע
ע"י ב"כ עוה"ד גולדברג ואח'


ובעניין ה"פ 59997-10-13


המבקש
אמנון סלע
ע"י ב"כ עוה"ד גולדברג

נגד

המשיבים
1. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ברינט ואח'
2. יוסף דב שולדר
3. שמואל שנפלד

ע"י ב"כ עוה"ד קופטי




פסק דין


לפני שתי המרצות פתיחה (ה"פ 59997-10-13 וכן ה"פ 35410-10-13) אשר נדונו במאוחד, לביטול הסכם פשרה אשר ניתן לו תוקף של

פסק דין
במסגרת ת.א. 16993/06.
1.
המבקש בה"פ 59997-10-13 - ה"ה סלע, ביקש לקבוע כי הסכם הפשרה אשר ניתן לו תוקף של

פסק דין
במסגרת ת.א. 16993/06 (להלן: "ההסכם") ובת.א. 8895/05 אשר נדון עמו במאוחד, בטל ומבוטל ואינו ניתן לביצוע. לחלופין עתר המבקש סלע לקבוע כי החיובים במסגרת ההסכם הם חיובים עצמאיים ונפרדים, בעוד חלקו שלו הוא בסך 40,000 ₪ ולחלופין ביקש לקבוע כי ההסכם מבוטל עקב פגם בכריתתו או הפרתו היסודית בידי בנק דיסקונט או
בידי ה"ה שולדר תוך שימוש בחוסר תום לב בזכות חוזית או מרמה.
2.
לטענת המבקש סלע, בדיון אשר התקיים ביום 14/6/12 הגיעו הצדדים בת.א 16993/06 להסכמה אשר ניתן לה תוקף של

פסק דין
מותנה ולפיה ישולם לבנק דיסקונט סך של 400,000 ₪ בתוך 90 יום וככל שלא ישולם הסכום במועד אשר נקצב, יהא פסק הדין בטל ומבוטל בהתאם להודעת ב"כ בנק דיסקונט אשר תוגש בתוך 120 יום, ולא ניתן יהא לבצע את פסק הדין.
3.
המבקש סלע טוען כי ב"כ בנק דיסקונט לא הודיע לבית המשפט דבר במועד אשר נקצב להודעתו ואף לא לאחר מכן ותחת זאת הגיש את פסק הדין המותנה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, על מלוא סכום פסק הדין וכנגד כל הנתבעים יחד ולחוד. לטענת המבקש סלע, הגשת פסק הדין לביצוע נגועה בחוסר תום לב ונוגדת את הסכמת הצדדים שכן נקבע כי היה ולא ישולם הסכום הנקוב בו, הרי ההסכם בטל ומבוטל. עוד טוען סלע כי לא ניתנה הודעת הבנק לביטול ההסכם בין הצדדים ולפיכך בהתאם להוראות ההסכם , פסק הדין אינו ניתן לביצוע בהיות ההסכם בטל ומבוטל.
4.
לחלופין, ביקש המבקש סלע לטעון כי החיובים בהתאם לפסק הדין הם עצמאיים ונפרדים שכן להסכם בין הצדדים אשר ניתן לו תוקף של

פסק דין
, קדם משא ומתן ארוך במסגרתו סוכם כי חיובי כל אחד מהצדדים יהא עצמאי ונפרד וכן סוכם כי חלקו של המבקש סלע יעמוד ע"ס של 40,000 ₪. לטענתו, הצדדים מעולם לא התכוונו לערוב זה לחיוביו של האחר ואף הבנק הבין זאת ובא כוחו הודה בכך בפרוטוקול הדיון אשר קדם למתן פסק הדין נשוא תובענה זו.
5.
לטענת המבקש סלע, אין זה צודק לפעול בהתאם לגישת הבנק ולממש את פסק הדין שכן מי שהיה נכון לשלם את חלקו עקב היות התשלומים עצמאיים ונפרדים, יוצא נפסד. לטענתו, מבקש הבנק לעשות שימוש בזכות חוזית הקיימת לו בחוסר תום לב. נוכח הפרת חובת תום הלב טוען המבקש כי הסכם הפשרה הופר וכי יש לו הזכות לבטלו.
6.
לטענת המבקש סלע, הוא הוטעה באשר לחלקו בתשלום הצדדים לידי הבנק. לטענתו, הסכימו הצדדים כי חלקו יהא 40,000 ₪ ואילו הבנק פעל לביצוע פסק הדין על מלוא סכום הסכם הפשרה עמו. המבקש טוען כי לו ידע כי הבנק יחייבו לשלם את מלוא סכום הפשרה, לא היה מסכים להתקשר בהסכם זה. לטענתו, הטעה אותו הבנק בכוונה להפכו למעין ערב בעל כורחו לתשלום חובם של האחרים לבנק והיות ומדובר בהטעיה, עומדת למבקש הזכות לביטול ההסכם.
7.
עוד טוען המבקש סלע כי אומד דעתם של הצדדים ברור מלשון הסכם הפשרה ובו נקבע מפורשות כי ככל שלא ישולם התשלום לבנק אזי ההסכם בטל ומבוטל וכן עולה כי הצדדים חפצו שחיוביהם יהיו עצמאיים ולא סולידריים ולכן יהא נכון להורות כי ההסכם בטל ומבוטל אל נוכח אי ביצוע התשלום לבנק.
8.
אל נוכח כלל הטעמים הללו עתר המבקש למתן סעד הצהרתי ולפיו הסכם הפשרה בין הצדדים אשר קיבל תוקף של

פסק דין
מבוטל ולחלופין להצהיר כי חיובי הצדדים הם חיובים עצמאיים ונפרדים ולחלופין להצהיר כי פסק הדין מבוטל בשל פגם בכריתת ההסכם או הפרה יסודית באמצעות שימוש בחוסר תום לב בזכות חוזית או מרמה. מכאן הבקשה בדרך של המרצת פתיחה אשר הגיש המבקש סלע לפני.
9.
המשיב – בנק דיסקונט טען כי עסקינן בדירת מגורים אשר נמכרה בידי שולדר חברה לבניה בע"מ למנהלה, המשיב 2 – מר דב שולדר בעוד הרכישה מומנה באמצעות הלוואה אשר נטל שולדר מבנק דיסקונט – המשיב 1. כאשר נמכרה הדירה לה"ה דב שולדר, המציא הבנק מכתב החרגת דירה מהשעבוד הרובץ על הפרוייקט לטובת הבנק. משלא עמד ה"ה שולדר בהחזר ההלוואה, פתח הבנק בהליכי מימוש משכנתא, אלא שאז נוכח כי בדירה מתגוררים משפחת גבאי, אשר רכשו את הדירה מהגב' אביגיל סלע, בתו של המבקש סלע , אשר רכשה אותה משולדר חברה לבניה בע"מ. המבקש סלע הוא שותפו של המשיב שולדר בפרוייקטים אחרים והדירה נמכרה הן למשיב 2 – דב שולדר והן לגב' אביגיל סלע. משפחת גבאי הגישה תביעה מטעמה על מנת למנוע מימוש המשכנתא הרובצת על הדירה ואילו הבנק הגיש תובענה להשבת סכום ההלוואה כנגד הלווה דב שולדר, שותפו – המבקש סלע, רוכשת הדירה בפעם השנייה – אביגיל סלע וכנגד עו"ד שנפלד אשר ייצג את הצדדים ואפשר מכר הדירה בפעם השנייה. הדיון בשתי התובענות אוחד ובסיומו התקבל בין היתר, הסכם הפשרה אשר ניתן לו תוקף של

פסק דין
, הוא ההסכם נשוא התובענה שלפנינו.
10.
לטענת המשיב בנק דיסקונט, נקבע בפסק הדין כי אי תשלום הסכום של 400,000 ₪ עד 120 יום מיום 14/6/12 תקנה את הזכות לביטול פסק הדין ולאו דווקא הודעת הבנק. עוד נקבע כי ימי הפגרה לא יקטעו את מרוץ הזמנים, בנק דיסקונט חזר בו מטענותיו כלפי עו"ד שנפלד והסכם הפשרה ופסק הדין יוותר חסוי ויוצג אך ורק כלפי רשויות המדינה.
11.
המשיב בנק דיסקונט טוען כי בחלוף המועדים הנקובים בפסק הדין, לא שולם מאומה בידי המבקש סלע והמשיבים שולדר ושנפלד ולא ניתנה הודעת מי מהצדדים על ביטול ההסכם ומשכך הוגש ההסכם אשר קיבל תוקף של

פסק דין
לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. לטענת המשיב בנק דיסקונט, הזכות להודיע על ביטול פסק הדין הייתה זכות של כל הצדדים לפסק הדין ומשלא נקט המבקש בצעד זה, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.
12.
לטענת המשיב בנק דיסקונט זכותו המלאה הייתה, לאור נוסח ההסכם, לפתוח בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש ויתר המשיבים ביחד ולחוד ופסק הדין לא נפסק תחת טעות. לחלופין טען המשיב בנק דיסקונט כי ככל שהייתה טעות מצדו של המבקש, הרי שלא הייתה זו אלא טעות בכדאיות העסקה אשר אינה מקנה לו את הזכות לביטול ההסכם ופסק הדין.
13.
המשיב בנק דיסקונט טוען כי סירב להסדר אשר הוצע לו מכיוון שההסדר התנה את התשלום משולדר בתשלומים אשר לא היו מקובלים על הבנק וכי הבנק לא הסכים לחלוקה הפנימית כפי ההסדר אשר הוצע בידי המבקש סלע ויתר המשיבים במסגרת המו"מ. כל שהוסכם על הבנק, מצא את ביטויו בהסכם אשר קיבל תוקף של

פסק דין
.
14.
לטענת המשיב בנק דיסקונט, ככל שסבר המבקש כי עליו לשלם 40,000 ₪ בלבד, היה עליו לשלמם בתוך 90 יום אך הוא לא עשה כן אף לא בחלוף 120 יום ומכאן כי לא נפלה טעות מצדו של המבקש סלע ומי אשר נהג בחוסר תום לב ותרמית כלפי המשיב בנק דיסקונט, הוא המבקש. המשיב בנק דיסקונט מכחיש את הנטען בבקשת המבקש סלע באשר לאומד דעתם של הצדדים שכן הצדדים עצמם הכתיבו את פסק הדין ושינו אותו כראות עיניהם בהסכמה הדדית ביניהם.
15.
המשיב בנק דיסקונט טוען כי פירוש ביטול פסק הדין המבוקש בידי המבקש, הוא כי השעבוד הרובץ על דירת גבאי ישוב על כנו, הערת כונס הנכסים על הדירה תשוב על כנה, פסק הדין ולפיו דירת גבאי נקיה מכל חוב ושעבוד לבנק יבוטל ותיק ההוצאה לפועל אשר נפתח למימוש המשכנתא ישוב על כנו. הערת המשכנתא הרובצת על דירת גבאי אף היא תשוב על כנה, השעבוד הרשום על זכויות דב שולדר ישוב על כנו, הליכי התביעה כנגד אביגיל סלע ישובו על כנם, עסקת המכר על פיה רכש דב שולדר את הדירה מחב' שולדר לבניה תשוב על כנה, הטענות כלפי עו"ד שנפלד, אביגיל סלע ואמנון סלע
בעניין זיוף ותרמית ישובו על כנן וכי התביעה המאוחדת תושב לדיון. מכלל הטעמים, עתר המשיב דיסקונט לדחיית בקשת המבקש לסעד ההצהרתי המבוקש על ידו.
16.
המשיב שולדר לא הגיש תשובתו לבקשת המבקש סלע, ברם לאורכו של ההליך טען כי אין ביכולתו לשלם את סכום הפשרה אשר נקבע.
17.
המשיב שנפלד הסכים והצטרף לטענותיו של המבקש סלע ולטענתו יש להיעתר לבקשה ולהצהיר כי פסק הדין אשר אישר את הסכמות הצדדים מבוטל. לחלופין טען שנפלד כי יש להצהיר על בטלות יחסית של פסק הדין ולקבוע כי חלקו של המשיב שנפלד בתשלום סכום פסק הדין עומד על 215,000 ₪ ואילו חלקו של המבקש סלע עומד ע"ס 40,000 ₪.
18.
המשיב שנפלד טוען כי המשיב בנק דיסקונט עשה שימוש בזכותו בחוסר תום לב קיצוני בכך שלא הודיע לבית המשפט על ביטול ההסכם ונקט בהליכי מימוש על מלוא סכום פסק הדין. עוד טוען המשיב שנפלד כי פסק הדין הושג בטעות ואלמלא אותה הטעות לא היה המשיב שנפלד מתקשר בהסכם. לטענתו, ידע בנק דיסקונט על החלוקה הפנימית שבין הצדדים והיה ברור לכל הצדדים כי החיובים הם עצמאיים ובלתי תלויים.
19.
לטענת המשיב שנפלד פסק הדין שונה מגמירות הדעת שהייתה לו וליתר הצדדים ואכיפת פסק הדין שונה ממצב הדברים אשר דימה לעצמו המשיב שנפלד ומדובר בטעות יסודית בכריתת ההסכם. לטענתו, ההשלכות של אכיפת ההסכם עליו ועל המבקש סלע הן קשות ואילו הפגיעה בבנק היא מועטה כאשר הוא יידרש להמשיך ולנהל הליכים מהמקום בו הופסקו. לפיכך עתר המשיב שנפלד לקבל את בקשת המבקש סלע.
20.
המבקש בה"פ 35410-10-13 – שנפלד, עתר לתת

פסק דין
הצהרתי הקובע כי ההסכם אשר הושג בין הצדדים לתובענה בת.א. 8895/05 ות"א 16993/06 וקיבל תוקף של

פסק דין
מבוטל בשל פגם בכריתתו או בשל הפרה יסודית של פסק הדין בידי המשיבים בנק דיסקונט ושולדר על ידי שימוש בחוסר תום לב בזכות חוזית או בזכות הנובעת מחוזה או בשל מרמה. לטענתו, במשך כל התקופה הנקובה בפסק הדין ואף בתקופה שלאחריה בחר ב"כ הבנק שלא להודיע דבר לבית המשפט תוך שימוש בזכותו בחוסר תום לב קיצוני ונקט בהליכי מימוש על מלוא סכום פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל.
21.
המבקש שנפלד טען כי פסק הדין הושג תחת טעות ואלמלא אותה טעות לא היה מתקשר בהסכם נשוא פסק הדין ולפיכך מקנה לו הדבר זכות לביטולו. לטענתו, הוא הסכים כי חלקו בפסק הדין יעמוד ע"ס של 215,000 ₪ , המשיב סלע ישלם 40,000 ₪ ואילו המשיב שולדר ישלם 145,000 ₪. המבקש שנפלד טוען כי הבנק הסכים לחלוקה הפנימית, הגם כי עקב טעות או הטעיה או מרמה, הסכמה זו לא עוגנה בפסק הדין. כך גם היה ברור לצדדים כי החיובים עצמאיים ובלתי תלויים. לטענת המבקש, פסק הדין שונה מגמירות הדעת אשר הייתה לו בעת ההסכמה על מתווה ההסכם ומקורו בטעות יסודית כמו גם בפגם ברצון. המבקש שנפלד טוען כי הבנק ניצל טעות זו וביקש לממש את פסק הדין כנגד המבקש.
22.
המבקש שנפלד טוען כי ניתן לקיים את פסק הדין בהתאם לתיקון המתבקש ולפיו תשלום חלקו בסך 215,000 ₪ לבנק ימצה את טענות הבנק כלפיו. לטענתו, המשיב הבנק והמשיב שולדר עשו יד אחת כדי לרמותו וזאת במטרה לגרום לו לשלם לבדו את מלוא סכום פסק הדין. אשר על כן עתר המבקש שנפלד להצהיר על בטלות פסק הדין נשוא הבקשה.
23.
המשיב בנק דיסקונט שב על נימוקיו מתשובתו בה"פ
5997-10-13 ועתר לדחיית בקשתו של המבקש שנפלד. לטענתו החיוב על פי פסק הדין הוא ביחד ולחוד, הבנק לא נהג במרמה או בחוסר תום לב, אלא ההיפך – המבקש שנפלד אשר לא שילם את הסך של 215,000 ₪ הוא אשר נהג בחוסר תום לב ותרמית. המשיב בנק דיסקונט מפנה לכך כי לא ניתן לקבל טענותיו של המבקש בדבר העדר גמירות דעת בכל הנוגע לתוכן ההסכם מאחר והמבקש משפטן בהשכלתו ועו"ד במקצועו. לטענת הבנק המשיב, אין טעות במעשי המבקש ולכל היותר הייתה זו טעות בכדאיות העסקה.
24.
המשיב בנק דיסקונט טען כי אין לקבל טענת המבקש שנפלד ולפיה הפגיעה במשיבים ככל שתתקבל התביעה תהא קטנה. המבקש שנפלד לא צירף את משפחת גבאי לתביעתו והמשמעות היא שככל שהתובענה תתקבל היא לא תחול עליהם והם מחזיקים כעת בנכס נקי מכל זכות של הבנק. המשיב בנק דיסקונט שב והפנה לכל ההשלכות הנובעות מביטול פסק הדין ובהן השבת מלוא התביעות אשר עמדו קודם למתן פסק הדין, על כנן. לפיכך, עתר המשיב – בנק דיסקונט לדחיית בקשת המבקש שנפלד.
25.
המשיב שולדר לא השיב לבקשה.
26.
המשיב סלע שב על טענותיו מה"פ
5997-10-13 והצטרף למבקש שנפלד בעתירתו לביטול פסק הדין על כלל רבדיה.
לאחר שמיעת הראיות, הגישו הצדדים כולם, פרט לה"ה שולדר, את סיכומיהם לפני בית המשפט.

דיון :
27.
פסק דין
הנותן תוקף להסכם פשרה מוסכם בין הצדדים, הוא הסכם לכל דבר ועניין אשר הוראותיו עוצבו בידי הצדדים וחלקו של בית המשפט בהסכם אינו, בדרך כלל, בקביעת התכנים הכלולים בו, כי אם מתמצה במתן גיבוי מוסדי להסכם. לפסק הדין אשר ניתן בהסכמה יש אופי חוזי מובהק ונקבע כי פרשנותו תעשה בהתאם לכללי הפרשנות הרגילים החלים על הסכמים. ראה בע"א 601/88 עזבון המנוח רודה ז"ל נ. שרייבר פ"ד מז(2) 441.
28.
המבקש סלע טען כי הסכם הפשרה מכיל תנאי לביצועו, תשלום מלוא סכום הפשרה אשר ננקב בידי הצדדים והודעת ב"כ הבנק לבית המשפט בתוך 120 יום, תנאי אשר לא התמלא ומשכך המדובר ב

פסק דין
מותנה. המבקש סלע טען כי מאחר והתנאי לא התמלא, פסק הדין מבוטל בהתאם לתנאיו.

האם המדובר ב

פסק דין
מותנה והאם התמלא התנאי הנקוב בו לשם ביטולו ?
29.
מפאת חשיבות הדברים יובא נוסח ההסכם במלואו. ראשית הוכתר פסק הדין בכותרת "

פסק דין
מותנה בת"א 16993/06" כך שכבר מן הכותרת ניתן להבחין כי אכן המדובר ב

פסק דין
הטומן בחובו תנאי לתוקפו. פסק הדין קובע כדלקמן :
"1.אני נותן תוקף של

פסק דין
מותנה למוסכם בין הצדדים לפיו ישולם לבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
באמצעות בא כוחו עו"ד יוסף ברינט סך של 400,000 ₪ בתוך 90 ימים מהיום.
2. ניתנת בזאת זכות לבטל את פסק הדין שניתן בתיק זה בעילה של אי תשלום הסכום הנ"ל במלואו ובמועדו בהודעה שתינתן לביהמ"ש על ידי מי מהצדדים עד ל-120 יום מהיום.
3.ימי הפגרה לא יקטעו את מרוץ הזמנים.
4. בכפוף לביצוע האמור לעיל חוזר בו התובע מכל הטענות שהעלה כלפי עו"ד שנפלד.
5. היה ותינתן הודעה כאמור על ידי מי מהצדדים בתוך 120 יום מהיום, ייחשב המוסכם ב

פסק דין
זה כמבוטל והתיק ייקבע להוכחות מבלי לפגוע בזכויות ובטענות של מי מהצדדים, אך באם הסכום ישולם במלואו ובמועדו יהיה בכך משום סילוק סופי ומלא של טענות הבנק כנגד כל הנתבעים בתביעה זו.
6.אני מורה בהתאם לבקשת הצדדים כי פרוטוקול הדיון, הסכם הפשרה ופסקי הדין יהיו חסויים וניתן להציגם אך ורק כלפי רשויות המדינה.
7. כל צד יישא בהוצאותיו.
8. מורה לגזברות ביהמ"ש להחזיר את המחצית השנייה של האגרה לידי ב"כ התובע ולפקודתו.
9. מובהר בזאת כי פסק הדין שניתן על ידי נוסח על ידי הצדדים ובהסכמתם המלאה".

30.
פסק הדין קובע כי לצדדים זכות לבטלו בעילה של אי תשלום הסך של 400,000 ₪ במלואו ובמועדו , בהודעה על כך לבית המשפט בתוך 120 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין מוסיף וקובע כי אם תינתן הודעה שכזו על ידי מי מהצדדים בתוך 120 יום, יחשב המוסכם בפסק הדין מבוטל והתובענה תיקבע לישיבת הוכחות. כלומר, בהתאם ללשונו הברורה של ההסכם, הייתה לצדדים הזכות לבטול ההסכם ביניהם באמצעות הודעה, על העדר תשלום,
בתוך 120 יום מיום מתן התוקף של

פסק דין
להסכם הפשרה ביניהם. היה והייתה נמסרת הודעה שכזו, היה ההסכם ופסק הדין מבוטל. התנאי לביטול ההסכם היה מסירת ההודעה לבית המשפט אודות אי התשלום בידי מי מהצדדים.
31.
איש מהצדדים לא מסר לבית המשפט הודעה
על אי תשלום בהתאם להוראות ההסכם ולפיכך לא בוטל ההסכם והתובענה לא נקבעה לישיבת הוכחות, כמוסכם בין הצדדים. טענת המבקש סלע
(ראה סעיף 6 למש/3) ולפיה העדר תשלום ע"ס 400,000 ₪ הוא לבדו מבטל את ההסכם, אינה יכולה לעמוד בהתאם ללשונו הברורה של ההסכם אשר קיבל תוקף של

פסק דין
. הצדדים הסכימו מפורשות כי קיימת להם זכות לביטול ההסכם ועל מנת לממש זכות זו יש להודיע על כך לבית המשפט. ככל שתימסר הודעה שכזו יהא ההסכם מבוטל והתובענה תיקבע לישיבת הוכחות.
32.
המבקש סלע נשאל אודות הסתירה בין טענתו זו בתצהיר עדותו לבין האמור בפסק הדין והפנה להוראות פסק הדין המחייבות מתן הודעה לבית המשפט כתנאי לביטול (ראה עמ' 37 שורות 17-21 לפרוטוקול). בסופה של חקירתו הנגדית הודה המבקש סלע בפה מלא "אני זוכר שהוא אמר (הכוונה לבא כוחו של המבקש סלע) שאם אחד הצדדים לא ישלם הם רשאים לבטל אותו" (ראה עמ' 42 שורות 3-4 לפרוטוקול).
הנה כי כן, בניגוד לטענת המבקש סלע, לא התמלא התנאי בדבר מסירת הודעה על אי תשלום לבית המשפט, המשכללת את זכותם של הצדדים לבטל את ההסכם. משכך , יש לדחות טענתו של המבקש סלע ולפיה ההסכם בטל מחמת התנאי הקבוע בו.
33.
המבקש סלע טען כי נפל פגם בכריתת ההסכם אשר קיבל תוקף של

פסק דין
. לטענתו נכרת ההסכם בניגוד לאומד דעתם של הצדדים, שכן כוונת הצדדים הייתה ליצור חיובים עצמאיים ונפרדים של כל אחד מהם כלפי הבנק אשר סכומם הכולל מגיע לסך של 400,000 ₪. לטענת המבקש סלע, הצדדים מעולם לא התכוונו לערוב איש לחיוביו של האחר והוא עצמו סבר כי החיוב אשר יחול עליו יעמוד ע"ס של 40,000 ₪ מבלי כל קשר לחיוביהם של האחרים. לטענתו של המבקש סלע, הטעה אותו הבנק, בעת ניסוח ההסכם, בכוונה להפכו לערב לחיובי האחרים ולו היה יודע כי כך יהיה לא היה מתקשר בהסכם זה.

האם נפל פגם בכריתת הסכם הפשרה נשוא פסק הדין ?
34.
הפסיקה קובעת כי אכן ניתן לבטל

פסק דין
אשר ניתן על יסוד הסכם פשרה בין הצדדים ונותן לו תוקף, כאשר נפל בו פגם בדמותו של צד להסכם אשר טעה או רומה וטעות ומעשי המרמה הללו היו עשויים לשמש עילה לביטול ההסכם גם אלמלא קיבל ההסכם תוקף של

פסק דין
. הנטל להוכיח את הטעות חל על מי שטוען לקיומה. ראה ע"א 2495/95 בן לולו נ. אליאס ואח'
פ"ד נא(1) 577.
35.
המבקש סלע הודה בחקירתו כי כאשר נערך הסכם הפשרה בבית המשפט , הוא עצמו לא נכח בדיון אך עורך הדין שלו התקשר אליו "הוא אמר לי שאני צריך לשלם 40 אלף וזהו. אני אשלם 40 אלף ₪ ואני לא צריך להיות אחראי לגבי אף אחד אחר" ראה עמ' 40 שורות 24-26 לפרוטוקול. המבקש סלע אינו יכול להעיד על נסיבות כריתת ההסכם שכן לא נכח במקום וכל אשר נמסר לו, נמסר מפי בא כוחו טלפונית. ככל שהוטעה המבקש סלע בפרטי ההסכם– לא היה זה בידי אחד הצדדים אשר נכח בעת כריתת ההסכם וספק אם אכן נפלה אצלו טעות לאור האמור בסיפא לפסק הדין הנשוא התובענה ולפיו "מובהר בזאת כי פסק הדין שניתן על ידי נוסח על ידי הצדדים ובהסכמתם המלאה". נוסח ההסכם כפי שהובע בפסק הדין אינו כולל חלוקה של הסך 400,000 ₪ בין הצדדים ולו אכן זו הייתה כוונתו של המבקש סלע לשלם אך 40,000 ₪ בחיוב בודד ועצמאי, יש לתמוה מדוע לא מצא הדבר את ביטויו בהסכם. לכך לא הוצע בידי המבקש סלע כל הסבר סביר.
36.
מעדותו של מר שנפלד ניתן להבין כי
מתחילה סיכמו הצדדים שלא ישויכו חיובים ספציפיים למי מהם בנוסח הסכם הפשרה "ש. תאשר לי שמה שהוסכם בין הצדדים שלא יאמר בפסק הדין ובהסכמת הצדדים מי צריך לשלם. ת. אמת. כתוב ישולם לבנק" (ראה עמ' 19 שורות 14-16 לפרוטוקול). מר שנפלד מוסיף ומבאר גם מדוע בחרו הצדדים בנוסח הכללי אשר נבחר ובמסגרתו נרשם "ישולם לבנק" ולא פורט מי ישלם וכמה. ההסבר פשוט
"ש. תאשר לי שזה נוסח בצורה כזו מפני שהבנק חשש ששולדר לא ישלם לו את הכסף, ולכן אם הוא לא יקבל את הכסף משולדר ולא יגבה את הסכום של 400,000 ₪ מר ברינט צריך להודיע לבית המשפט ת. מה שאתה אומר נכון לגבי מי, לגביי ולגבי סלע לא היתה בעיה. הבעיה הייתה רק לגבי החלק של שולדר" (ראה עמ' 19 שורות 17-21 לפרוטוקול). מר שנפלד אף הוא מצטט את הסיפא לפסק הדין המבהיר כי פסק הדין נוסח על ידי הצדדים ובהסכמתם המלאה (ראה עמ' 21 שורות 13-14 לפרוטוקול).
37.
הדברים אינם מתיישבים עם האמור בהמשך עדותו של מר שנפלד ולפיו "לא הייתי מסכים בשום פנים ואופן שיהא פס"ד שבו אני אחראי לתשלומי שולדר או סלע או של סלע כלפיי" (ראה עמ' 21 שורות 23-24 לפרוטוקול), אלא שמר שנפלד אישר כי אכן כך נוסח ההסכם ובכוונה תחילה של הצדדים בשל חששו של הבנק כי מר שולדר לא ישלם את חלקו ובכוונה תחילה לא ציינו הצדדים איש איש את החלק אשר התכוונו לשלם. אף בית המשפט אישר כי הצדדים הם אלו אשר ניסחו את ההסכם כך תוך הסכמה מלאה ביניהם וציין זאת בפסק הדין.
38.
המבקש סלע היה מיוצג על ידי בא כוחו וקיבל בוודאי הסברים מלאים על נוסח ההסכם והשלכותיו לעתיד. ככל שסבר כבר אז כי אין הנוסח משקף את רצון הצדדים, חזקה כי בא כוחו היה מסרב לצרף את הסכמתו לנוסח שהוכתב בידי הצדדים ואושר בידי בית המשפט.
39.
עדותו
של מר ניר אברהמי, היועץ המשפטי דאז של מחלקת הגביה במשיב -בנק דיסקונט, מחזקת את המסקנה ולפיה לא הייתה הסכמה בין הצדדים על חלוקה כי אם על תשלום סכום כולל לבנק. מר אברהמי מעיד כי הצעה לקבלת סכום בתשלומים ממר שולדר הועברה עוד קודם למועד הדיון אל הבנק, אך הבנק סירב לשקול אותה. מר אברהמי לא נכח במועד הדיון, אך עדותו מבהירה את המוסכם בטרם כריתת ההסכם אשר הוביל לנוסחו כפי שנוסח. וכך העיד מר אברהמי "אין בעיה אם הבנק היה מסכים לקבל תשלום שונה מכל אחד מהצדדים, אז הסכם הפשרה או הפרוטוקול או ההחלטה הייתה פשוטה, שנפלד ישלם 215 עד יום כך וכך ושולדר ישלם עד יום כך וכך ככה וכך היה צריך לרשום. אבל לא הסכמנו לזה. כל המנגנון של 90 יום ואח"כ 120 יום למתן הודעה, איפשר לשולדר ולסלע האם שולדר שילם ואם הוא לא שילם להודיע לבית המשפט" (ראה עמ' 27 שורות 9-13 לפרוטוקול). הדברים מתיישבים היטב אף עם דבריו של ב"כ הבנק – עוה"ד ברינט בטרם נחתם הסכם הפשרה
בפרוטוקול הדיון מיום 14/6/12 "הסכם הפשרה מתנהל מזה שנתיים מאז שנת 2010 וגם סוכם סכום וגם סוכמה חלוקה בין הנתבעים איך משולם הסכום. הבעיה הייתה שבמסגרת החלוקה הפנימית בין הנתבעים לבין עצמם הנתבעים היו אמורים לשלם בתוך 30 יום והנתבע דב שולדר לא יכול היה לעמוד בתשלום בתוך 30 יום והוא אף ביקש תשלומים פרוסים לשנה....מר שולדר יכול לשלם בתוך 90 יום ... ". מדברים אלו לא ניתן ללמוד כי הבנק המשיב הסכים לחלוקה המוצעת בידי הצדדים כשם שמבקש המבקש לטעון, אלא כי הבנק היה ער לקשיים של הצדדים השונים לגייס את הכספים המרכיבים את הסך של 400,000 ₪, בפרק הזמן של 30 יום, אך עמד על כך כי החיובים לא יהיו נפרדים ועצמאיים, עניין אשר הוליד את מנגנון ההודעה לבית המשפט בתוך 120 יום.
מר אברהמי נשאל שוב ושוב על עניין הסכמת הבנק לחלוקה והוא שב ועומד על דעתו כי הבנק מעולם לא הסכים לחלוקה ולשם כך נועד הנוסח של הסכם הפשרה אשר נוסח בידי הצדדים, על מנת שהצדדים ביניהם יאספו את הכספים ואילו את הבנק עצמו היה אדיש למי מהצדדים משלם כמה, אלא אך ורק מעוניין בקבלת הסכום של 400,000 ₪.
40.
הצדדים יצאו אל מחוץ לאולם בית המשפט, טרם חתימת ההסכם,
כך שחזקה כי כל צד הבין היטב ונועץ היטב בבא כוחו. כך, בטרם נוסח הסכם הפשרה הודיעו הצדדים על הסכמתם כי ישולמו 400,000 ₪ לבנק והסכם הפשרה נוסח כפי שנוסח בידי הצדדים ובהסכמתם המלאה, כפי שאף נכתב בידי בית המשפט בפסק הדין. המבקש לא הוכיח איפוא כל פגם בכריתה, לא הוכח בפני
כי טעה בהבנת תנאי ההסכם או כי רומה בידי אי מי ולא הוכחה טעות בניסוחו של ההסכם. אדרבא, נראה כי כל אחד מהצדדים היה מודע היטב לתנאי ההסכם והניסוח תאם היטב את ההסכמה אליה הגיעו. הפסיקה קובעת כי יש צורך בטעמים כבדי משקל המצדיקים את הביטול וגישה אחרת , גמישה יותר אשר תאפשר ביטול ההסכם כל אימת שמי מהצדדים יסבור בדיעבד כי הפשרה לא הייתה כדאית מבחינתו, אינה מתיישבת עם דיני החוזים ולפיהם טעות בכדאיות העסקה אינה עולה כדי פגם בכריתת החוזה ואינה מזכה את הצד שטעה בביטולו. אף כעניין של מדיניות שיפוטית ראויה עשוי הדבר להרתיע מתדיינים מלסיים את המחלוקות שביניהם על דרך הפשרה. ראה בע"א 11750/05 שמר נ. בנק הפועלים בע"מ ( ניתן ביום 15/11/07). מכך,
שיש לדחות טענה זו של המבקש סלע ואין מקום לביטול הסכם הפשרה מחמת טעות בכריתתו.
41.
המבקש סלע טען כי הוסכם על חיובים עצמאיים ונפרדים בהסכם. משכך, כך לטענת המבקש סלע, מימוש פסק הדין כנגד כלל הצדדים בלשכת ההוצאה לפועל מהווה הפרת חובת תום הלב של הבנק – המשיב ומשכך הופר ההסכם וקנויה לו הזכות לבטלו.

האם הופר ההסכם נשוא התובענה וקמה זכות הביטול?
42.
הסכם הפשרה מכיל הוראה חד משמעית ולפיה על הצדדים לשלם לבנק – המשיב 400,00 ₪. הנוסח ברור ובהיר ואינו מכיל חיובים נפרדים ועצמאיים לכל אחד מהצדדים. אם סיכמו על כך הצדדים ביניהם, הרי שהדבר לא מצא את ביטויו בנוסח ההסכם ולהיפך. נציג הבנק העיד ועדותו זו לא נסתרה,
כי לאורך כל הדרך היה הבנק מעוניין בקבלת הסך של 400,000 ₪ ואופן החלוקה בין הצדדים לא העלה ולא הוריד עבורו. משלא שולם הסך של 400,000 ₪ וההסכם לא בוטל באמצעות הודעה של מי מהצדדים, הרי שפסק הדין הנותן לו תוקף שריר וקיים ופנייה למימושו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, אין בה משום חוסר תום לב וניצול לרעה של זכות חוזית. הפעלת זכות זו לביצוע פסק הדין אינה מקנה לצדדים עילה לביטולו של ההסכם. עמידת הצדדים בחיוב אותו נטלו על עצמם לתשלום הסך של 400,000 ₪ היתה מייתרת את הפניה להליכי מימוש פסק הדין. משכך, אף טענה זו של המבקש סלע , יש לדחות.

טענת המבקש שנפלד לפגם בכריתת ההסכם
43.
המבקש שנפלד טען אף הוא לפגם בכריתת ההסכם , לטעות, להטעיה, למרמה, להסכם השונה ממה שגמרו הצדדים בדעתם טרם כריתתו ולפגם ברצון. לטענת המבקש שנפלד מהווה הדבר טעות יסודית המקנה את הזכות לביטול ההסכם. כאמור, הטעות אמורה להיות כזו אשר עשויה הייתה לשמש עילה לביטול ההסכם גם אלמלא אושר ב

פסק דין
. ראה בע"א 2495/95 בעניין בן לולו אשר צוטט לעיל. אלא שמר שנפלד עצמו העיד
כפי שפורט בהרחבה לעיל כי הוסכם בין הצדדים ונוסח בהסכם תשלום של 400,000 ₪ ללא חלוקה ואף הסביר כי הדבר נבע מהחשש שמא מר שולדר לא ישלם את חלקו. מר שנפלד הפנה לסיפא של פסק הדין בו קבע בית המשפט כי ההסכם נוסח על ידי הצדדים עצמם ובהסכמתם. לאור האמור, לא ניתן לקבל טענה כי המבקש רומה או הוטעה לחשוב אחרת מן האמור ומנוסח בהסכם הפשרה. ההסכם עצמו, לא יכול להיות שונה מגמירות הדעת בין הצדדים שכן אחרת מדוע זה יוסיף בית המשפט את הקביעה כי ההסכם נוסח על ידם ובהסכמתם. לא מצאתי איפוא כי אירעה טעות יסודית המקנה את הזכות לביטול ההסכם למבקש שנפלד.
44.
המבקש שנפלד טען אף הוא כי המשיב – בנק דיסקונט עושה כלפיו שימוש בזכותו החוזית בחוסר תום לב, שכן החיובים הם נפרדים ועצמאיים והוא עצמו שילם את חלקו באמצעות חברת הביטוח, כספים אשר גבה המשיב – הבנק ולא השיבם לידיו.

האם שימוש בזכות חוזית כלפי המבקש שנפלד מהווה הפרה יסודית המקנה זכות לבטול ההסכם ?
45.
מאחר והנוסח בפסק הדין ולפיו חל החיוב בסך 400,000 ₪ על ה"ה שולדר, סלע ושנפלד, ברור ובהיר, נוסח על ידם ובהסכמתם, הרי שעמידת הבנק המשיב על זכותו לפנות אל הצדדים ולחייבם לשלם בהתאם לפסק הדין, אין בה משום חוסר תום לב ובוודאי שפעולה בהתאם ללשון ההסכם, אין בה הפרה יסודית המקנה את הזכות לביטולו.

האם חל שינוי מהותי בנסיבות אשר בגינו אין זה צודק להותיר את פסק הדין נשוא התובענות על כנו

46.
פסק דין
המבוסס על מערכת נסיבות הקיימת בעת הינתנו, ניתן לפתחו כאשר משתנות הנסיבות שינוי מהותי וכאשר המשך קיומו של פסק הדין עשוי להפוך לבלתי צודק. ראה ע"א 442/83 קם נ. קם פ"ד לח(1) 767. יש צורך בשינוי מהותי של ממש ולא שינוי קל ערך או שגרתי, שכן אחרת לא יהיה אמון בהסכמים הנכרתים בין המתדיינים וההתדיינויות לא יסתיימו. המדובר בנסיבות היוצרות בעליל מצב של אי צדק. ראה בע"א 456/01 כץ נ. עמותת אלכסנדרוני ואח'
(ניתן ביום 9/5/01).
47.
בענייננו לא הצביע איש מהמבקשים על שינוי הנסיבות המהותי הנדרש. הנסיבות היו ונותרו כשם שהיו בעת כריתת ההסכם. העובדה כי חששם של הצדדים התממש ומר שולדר אינו משלם את חיוביו בהתאם להסכם, משליכה אמנם על כדאיות ההסכם אשר נחתם בין הצדדים עבור המבקשים, אך אין בה על מנת להוות שינוי מהותי אשר הופך את קיום פסק הדין לבלתי צודק. את החיוב בו התחייבו שולדר, סלע ושנפלד עליהם לקיים. שכן הבנק המשיב מקיים את חלקו שלו. קיומו של פסק הדין איננו בלתי צודק ומשכך אין כאן את שינוי הנסיבות המהותי הנדרש לצורך ביטולו.
48.
משלא מצאתי כי קיים שינוי נסיבות אשר יצדיק פתיחת ההסכם ופסק הדין המעניק לו תוקף, הרי שאין מקום להתערב בתנאיו כפי שעתרו המבקשים לקבוע כי כעת יהיו חיוביו עצמאיים ונפרדים. נאמר לעיל לא אחת כי בית המשפט אשר העניק תוקף לפסק הדין קבע ולא בכדי כי ההתחייבויות נוסחו בידי הצדדים ובהסכמתם ולפיכך אין מקום כעת לשינוי אותן התחייבויות אשר עליהן הוסכם בידי הצדדים כולם. שינוי שכזה עשוי להפר את האיזון בין זכויות הצדדים, איזון אשר יצרו הצדדים עצמם ואף קיבל תוקף של

פסק דין
בהסכמתם.
49.
מכלל האמור עולה כי לא הוכח פגם בכריתת ההסכם אשר קיבל תוקף של

פסק דין
, לא הוכחה כל מרמה או טעות המגעת כדי פגם המצדיק ביטולו של ההסכם. אף לא מצאתי כי עמידה על זכותו החוזית של המשיב בשתי הבקשות – הבנק, יש בה משום חוסר תום לב המגיע לכדי הפרת ההסכם בין הצדדים. בהעדר הפרה אף לא קמה הזכות לביטולו של ההסכם. לא מצאתי כי קיים שינוי נסיבות מהותי הנדרש לצורך פתיחתו מחדש של ההסכם בין הצדדים ואף לא מצאתי כי יש להיעתר לבקשות המבקשים ולשנות את החיוב הנקוב בפסק הדין כך שיהפוך לחיובים עצמאיים ונפרדים לכל אחד ואחד מן המבקשים. איני מקבלת את טענת המבקשים כי הדבר אינו עשוי לגרום נזק כלשהוא למשיב. אדרבא, המשיב יידרש לנהל הליך בגין זכויותיו בדירת גבאי, כאשר בעקבות ההסכם נשוא התובענה, הורע מצבו של המשיב מבחינת העמידה על זכויות אלו. משכך, מצאתי כי יש לדחות את שתי בקשות המבקשים אשר לפני.
50.
סוף דבר,
בקשת המבקש סלע בה"פ 5997-10-13 נדחית.
המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,500 ש"ח לכל משיב ובשכ"ט עו"ד בסך
12,500 ש"ח, עבור המשיב בנק דיסקונט וכן בשכ"ט עו"ד עבור המשיב שנפלד בסך 12,500 ₪.
בקשת המבקש שנפלד בה"פ 35410-10-13 נדחית.
המבקש יישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסך 3,500 ₪ ושכ"ט עו"ד עבור כל אחד מהמשיבים (פרט לשולדר) בסך 12,500 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
כ"ג חשוון תשע"ח, 12 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.













הפ בית משפט שלום 35410-10/13 שמואל שינפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, יוסף דב שולדר, אמנון סלע (פורסם ב-ֽ 12/11/2017)