פסקי דין על זאהר בן יוסף דיאב עלי

1076/04 פח     22/06/2005




פח 1076/04 מדינת ישראל נ' זאהר בן יוסף דיאב עלי




1
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בחיפה
פ.ח. 1076/04
בפני

הרכב השופטים: מ. לינדנשטראוס
- נשיא [אב"ד]
ש. ברלינר
- ס. נשיא
א. שיף

תאריך:
22/06/2005

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד
זאהר בן יוסף דיאב עלי
ת.ז. 026255596
הנאשם
גזר דין

השופטים ש. ברלינר
, ס. נשיא ו - א. שיף
:
1. על פי הסדר טיעון שהושג בין הצדדים (ראה עמודים 11-9 לפרוטוקול) הורשע הנאשם, על פי הודייתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן המסומן באות א': סיוע לאוייב במלחמה - עבירה לפי סעיף 99 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - החוק); מגע עם סוכן חוץ - עבירה לפי סעיף 114 לחוק, וכן חיפוי - עבירה לפי סעיף 99 + 95 לחוק.

על פי אותו הסדר, הטיעון לעונש הוא חופשי, ולהלן יש לגזור את דינו של הנאשם.

2. כתב האישום מפרט את הפרשה שהביאה להגשת כתב האישום.

הנאשם הוא אזרח ישראל
, תושב כאוכב, תלמיד התואר השני באוניברסיטה העברית בירושלים ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום עבד כמורה למתמטיקה בבית ספר ביישוב בית צפאפה.

פעילים של ארגון החמאס, המוגדר כארגון טרור על פי הכרזת ממשלת ישראל
מכח סעיף 8 לפקודת מניעת טרור, תשי"ח - 1948 תכננו להוציא לפועל פיגועים בישראל
ובהם פיגוע התאבדות בירושלים במטרה לרצוח כמה שיותר אזרחים ישראל
ים. אנשי החמאס האמורים הם נאאל ג'לאד (להלן - נאאל) וואסים ג'לאד (להלן - ואסים).

במהלך המחצית הראשונה של שנת 2004 הכיר הנאשם את נאאל והם נפגשו לעיתים תכופות. ביוני 2004 סיכמו נאאל והנאשם כי הנאשם יסייע לארגון החמאס במלחמתו נגד ישראל
על ידי הוצאה לפועל של פיגועי טרור בישראל
, ובעיקר בירושלים. נאאל הבהיר לנאשם, כי המחבלים המתאבדים מוכנים לצאת לפיגוע, וכל שנותר הוא למצוא יעד מתאים לביצועו. הנאשם הסכים לסייע לארגון החמאס בביצוע הפיגועים והוא יחד עם נאאל יצאו מדי יום לסידורים בירושלים ברכבו של נאאל על מנת למצוא יעדים לפיגוע. הוסבר לנאשם על ידי נאאל, כי "העדיפות של הארגון היא לבצע פיגוע התאבדות בבית קפה ולא באוטובוס וזאת היות והאנשים היושבים בבתי קפה 'איכותיים' ומכובדים יותר מאלה הנוסעים באוטובוסים וכן (כי) פיגוע בבית קפה נחרט בזכרון טוב יותר מפיגוע המבוצע באוטובוס". עוד דובר ביניהם על תוכנית הפיגוע, כך ש - 3 מחבלים מתאבדים יגיעו לבית הקפה, האחד יתקוף את השומר, השני יפרוץ לתוך בית הקפה ויפוצץ עצמו על יושביו והשלישי, יפוצץ עצמו לאחר מכן סמוך לכוחות הבטחון וההצלה.

בתקופה שלאחר מכן המשיכו השניים בעריכת הסיורים כדי למצוא אתרים מתאימים לפיגוע. הנאשם הוביל את נאאל לבית קפה בסמוך לאוניברסיטה העברית והצביע עליו כיעד מתאים לפיגוע. כמו כן הוביל הנאשם את נאאל לאורך מסלול נסיעתו של האוטובוס מס' 4א בירושלים והציע כי יבוצע פיגוע בקו זה, שכן האוטובוס הוא דו מפרקי והוא מכיל נוסעים רבים. הנאשם אף הצביע על אחת מן התחנות כמתאימה לפיגוע, שכן שם שוהים בד"כ הרבה אנשים הממתינים לנסיעה. הנאשם אף הציע שהמחבל ירד מן האוטובוס שתי תחנות לפני אותה תחנה, שכן משם נוח לברוח חזרה אל העיר העתיקה בירושלים.

עוד הוביל הנאשם את נאאל לבית קפה הסמוך לגן הפעמון בירושלים והצביע עליו כיעד מתאים לפיגוע. אח"כ הם עברו ברח' עמק רפאים בירושלים ובחנו מסעדות ובתי קפה המצויים שם, כיעדים פוטנציאלים לפיגוע.

במהלך הסיורים שערכו נאאל והנאשם, הם סיכמו על מספר יעדים לפיגוע: בית הקפה בסמוך לאוניברסיטה, בית הקפה בסמוך לגן הפעמון, ומסעדה ברח' עמק רפאים, קווי אוטובוס שונים, אזור חנויות ברמת אשכול, וכן אולם חתונות בבית צפאפה. בשיחות ביניהם נכנסו השניים לפרטים אודות השעות בהן רצוי לבצע את פיגועי ההתאבדות, היינו שעות שבהן יש במקום ריכוז גדול של אנשים.

נאאל אף עדכן את הנאשם על כך שנרכש רכב על ידי ארגון החמאס לצורך הסעת המחבלים, וכן דיווח לנאשם כי אחראים עליו בארגון החמאס ישבו בבית הקפה שנבחר על ידי הארגון כיעד לביצוע הפיגוע, כלקוחות, כדי להשיג מידע.

ביום 8.7.04 ביקר נאאל בביתו של הנאשם וקיבל שיחות בטלפון בעקבותיהן שב לירושלים. הנאשם הבין ששיחות אלה קשורות להכנות ההולכות ומתממשות לקראת הוצאתו לפועל של פיגוע ההתאבדות.

ביום 11.7.04 הובילו פעילי החמאס מחבל מתאבד מחברון לבית הקפה "קפית" הנמצא בעמק רפאים בירושלים. המחבל היה מצוייד במטען נפץ ובאקדח, אך מסיבה כלשהי, הוא שב על עקבותיו, מבלי שביצע את הפיגוע. נאאל התקשר אל הנאשם ביום 12.7.04 והודיע לו כי "הגבינה התקלקלה", היינו, כפי שגם הבין הנאשם, כי פיגוע ההתאבדות לא יצא אל הפועל.

עוד מצויין בכתב האישום המתוקן, שבמהלך החודשים יוני - יולי 2004, הציע הנאשם לנאאל לבצע פיגוע התאבדות נגד חיילים בצומת גולני, וכן הציע כי יבוצע פיגוע נגד חיילי יחידת "תלפיות" הלומדים באוניברסיטה העברית בירושלים.

ביום 7.7.04 נפגשו הנאשם ונאאל בביתו של הנאשם בכאוכב. מגג ביתו של הנאשם הם ערכו תצפית על האזור ואז הצביע הנאשם על מיקומו של מתקן בטחוני בגליל, הסביר לנאאל כי מדובר במפעל לייצור נשק וכן הציע לו לבצע פיגוע ירי נגד אוטובוסים היוצאים מן המתקן בעת יציאת העובדים הביתה בתום יום העבודה. הוא הציע לו תוכנית מפורטת להוצאתו לפועל של הפיגוע לרבות הסתרת המחבלים במבנה ישן של המתקן, משם יבוצע הירי. נאאל צילם את המתקן, וסייר סמוך אליו יחד עם הנאשם.

המידע באשר לאפשרויות השונות לביצוע פיגועים, הועבר על ידי נאאל לואסים.

במעשיו כמתואר לעיל, וכפי שמודה הנאשם, קיים הנאשם ביודעין מגע עם סוכן חוץ בכוונה לפגוע בבטחון המדינה. המעשים נעשו כדי לסייע לאוייב במלחמתו נגד ישראל
, תוך שהנאשם ידע שנאאל זומם לעבור עבירה של פגיעה בבטחון המדינה, ולא פעל באופן סביר כדי למנוע את עשייתה.

עד כאן, כתב האישום המתוקן שבמפורט בו הודה הנאשם. בעקבות זה, באה ההרשעה בעבירות הנ"ל, כרשום בעמ' 11 לפרוטוקול.

3. בטיעוניה לעונש פירטה המאשימה את הנימוקים שבגינם יש לראות בחומרה מיוחדת את מעשיו של הנאשם עד כי מוצדק, לשיטת המאשימה, להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה מקסימלית ומצטברת בגין כל העבירות בהן הורשע. העבירה של סיוע לאוייב דינה - מאסר עולם. העבירה של מגע עם סוכן חוץ דינה - 15 שנות מאסר. עבירת החיפוי דינה - 7 שנות מאסר. מדובר באזרח ישראל
, משכיל, מורה, אשר לאורך זמן ובשיטתיות, ביצע עבירות חמורות ביותר נגד בטחון המדינה, כל זאת הוא עשה ביודעין ובכוונה תוך ירידה לפרטים ונקיטת יוזמה. לא רק שהושיט סיוע לאנשי החמאס אלא הוביל אותם ממקום למקום, הציע הצעות לביצוע הפיגועים, מסר אינפורמציה וכל זאת במטרה לתרום ככל יכולתו להצלחתם של פיגועי התאבדות שטניים שיביאו לרציחתם של כמה שיותר אזרחים. התכנון לקח בחשבון ביצוע פיגועים איכותיים אשר יפגעו במורל האזרחים ובכושר המדינה אל מול הטרור.

4. הנאשם, בדברו האחרון בפני
נו לפני גזירת הדין (ראה עמ' 23 לפרוטוקול), הודה כי עשה "טעות נוראית". הוא עצמו, כך ניסה להסביר, "לא מאמין שאני עשיתי זאת". הוא תלה את הדבר במצבו הנפשי הקשה, ענין הקשור ככל הנראה גם לבעיה בריאותית (ראה מסמך א/4), וניסה להסביר כי היה לו קשה לסרב לבקשתו של נאאל. הוא מכיר בכך כי הוא ראוי לעונש, אך ביקש רחמים.

הנאשם הביא שני עדי אופי. ראש המועצה המקומית כאוכב העיד כי הנאשם הוא בן למשפחה קשת יום. הנאשם, כפי שהוא מוכר לו, היה ילד שקט ולא פגע באיש וגם לא היה פעיל פוליטית ומעולם לא הסתבך עם החוק. עו"ד חיג'אזי העיד כי גם הוא הכיר את הנאשם כאדם שקט שהיה מסור ללימודים ולא היה מוכר כמשתייך לארגון כלשהו. לפי דבריו, "אין מדובר באדם בעל אופי שלילי. מדובר באדם חיובי שהקדיש חייו ללימודים והיה בדרכו לקבלת תואר דוקטורט".

5. התביעה הפנתה לפסקי דין שונים שניתנו בעניינם של נאשמים בעבירות בטחוניות, והראתה, לשיטתה, כי בעניננו הנתונים חמורים ממקרים אחרים ומצדיקים ענישה מחמירה, היינו מאסר לתקופה ממושכת עד כדי ענישה מקסימלית לתקופות מצטברות.

ההגנה הביאה גם היא אסמכתאות לגבי הענישה שהוטלה על נאשמים אחרים, וביקשה לאבחן את המקרה שבפני
נו, כאחד מן המקרים המצדיקים ענישה מקלה, היינו תקופת מאסר לא ארוכה. עוד הדגישה ההגנה, כי לנוכח ההקלה הבטחונית השוררת לאחרונה, אין מקום להחמרה בעונש.

כמו כן הדגישה ההגנה כי ראוי לזקוף לזכות הנאשם את ההודיה והחסכון שהיא גרמה בזמן שיפוטי.

6. הנאשם לא השתתף בעצמו בביצוע פיגועים, וככל הידוע לנו, האינפורמציה והסיוע שהוא נתן לאנשי החמאס לא גרמו לביצוע פיגוע ולרצח חפים מפשע, למעט הנסיון לממש את הפיגוע בקפה "קפית" בירושלים, פיגוע שלא יצא אל הפועל מחמת שהמחבל שנשלח אל בית הקפה והגיע לקרבתו, שב על עקבותיו ברגע האחרון. גם כך, העבירות אותן עבר הנאשם כמתואר בכתב האישום המתוקן הן חמורות ביותר, ויש להטיל בגינן ענישה מחמירה ומרתיעה. אין לקבל את הטיעון כי מדובר באדם "חיובי". מי שמקבל על עצמו לסייע לארגוני הטרור לבצע פיגועי התאבדות בישראל
תוך הריגת כמה שיותר מאזרחיה, החפים מפשע, חייב לדעת כי יוענש על כך בחומרה. גזר הדין חייב לקחת בחשבון, במודגש, את הצורך להגן על שלומו של הציבור ולהעביר מסר ברור של הרתעה. הנסיבות האישיות נדחקות במקרים כאלה הצידה. אין לקבל את הטענה כאילו הנאשם הוא אדם חיובי. ההיפך הוא הנכון. מדובר במי שגדל במדינת ישראל
, אדם משכיל, אשר סטה ביודעין וללא רתיעה מן הדרך, תוך ירידה לפרטים, ובשיטתיות, ועל כך יש להענישו בחומרה.

7. בע.פ. 3894/04 סברי אבו מיאלה נ' מדינת ישראל
, דן בית המשפט העליון במי שהורשע בעבירות של חברות בארגון טרור וקשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה, ונדון ל - 7 שנות מאסר. אמרה כב' השופטת ביניש כי "בעבירות מסוג זה, על בתי המשפט להעביר מסר חד-משמעי של החמרה והרתעה... אין צורך להרחיב את הדיבור על חומרתה של הסכמה להלין מחבל-מתאבד בדרכו לבצע פיגוע רצח המוני. הסיוע הניתן למחבלים... הוא חיוני לביצוע המשימה הזדונית. לפיכך, יש ליתן ביטוי לחומרה שבמעשים מסוג זה על ידי הטלת עונשים הולמים ומרתיעים".

בע.פ. 3776/02 עאהד נתשה נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2004 (4) 107, נדון ענינו של מערער, אשר כמו הנאשם קיבל על עצמו "לסלול את הדרך לביצוע פיגועים בתוך ירושלים. הוא עסק באיסוף מודיעין ובאיתור יעדים לביצוע מעשי החבלה". אותו מערער אף הרחיק לכת ונטל חלק בנסיון לבצע שני פיגועים. הוא נדון ל - 25 שנות מאסר והערעור על כך נדחה.

בת.פ. (מחוזי חיפה) 260/02 מדינת ישראל
נ' לינא ג'רבוני, הוסבר "כי יש להחמיר בענינה של הנאשמת: היא לא היססה ליטול חלק בתוכנית לרצוח אזרחים, שכל חטאם הוא שהם תושבי המדינה. פעילויותיה מעידות על שנאתה למדינה ולישראל
ים ועל כך שאין עליה כל מורא מלבד אמונתה הקנאית במטרותיהם של המחבלים. שומה עלינו להרתיע אותה שכמותה, לרבות בענישה מחמירה".

בת.פ. (מחוזי חיפה) 189/03 מדינת ישראל
נ' רג'בי מוניר, תקדין מחוזי 204(1) 873, דובר בנאשם תושב ישראל
, שסייע בתכנון לביצוע פיגועים בישראל
, לרבות הפיגוע בקו 37 בחיפה, בו נרצחו 17 אזרחים ורבים נפצעו. בית המשפט הסביר את החומרה שבעבירה של סיוע לאוייב במלחמה שכן "העבירה של סיוע לאוייב במלחמה היא בנפשנו, היא נוגעת לעצם קיומה של המדינה, לבטחונם של אזרחיה ותושביה, לסדרי השלטון והממשל". עוד נאמר שם:

"ידע כל מי שנוטל חלק בשרשרת המוות, לרבות מי שקושר ומנסה ליטול חלק באותה שרשרת, כי אם יתפס, נקה לא יינקה וכי יהא צפוי לעונש חמור... מי שהעמיד עצמו מרצון, ביזמה ובנפש חפצה לרשות האויב ככלי, כדי שהאויב ישתמש בו, ברעינותיו וביוזמותיו, ויפעיל אותו לשם השגת מטרותיו, מי שהפך עצמו לכלי בידי אלה המבקשים לרצוח ולפצוע בתושבי ישראל
, עושה את החמור שבמעשים, ואת עונשו יש למדוד בהתאם. מלבד הצורך שהעונש ישקף את החומרה שבמעשה על העונש לשלוח מסר מרתיע לכל מי ששוקל לשמש בעתיד ככלי ביד ארגוני המרצחים, לשם הוצאה לפועל של פעולות חבלה ורצח".

בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובפסק דינו (ע"פ 1932/04 מיום 14.4.05) נאמרו דברים אלה, היפים גם לעניננו, אף כי לא נטיל על הנאשם שפנינו עונש של מאסר עולם, היינו, מאסר לתקופה של 20 שנה בפועל, כמתחייב מן ההוראה שבסעיף 41 לחוק העונשין:

”העבירה של סיוע לאויב במלחמה היא מן העבירות החמורות שבספר החוקים ודינה מיתה או מאסר עולם. ... רצונו וכוונתו של המערער ליטול בעצמו חלק בפיגוע התאבדות ... מעידים כמאה עדים על כך שהמערערר הונע מתוך שנאה תהומית לישראל
ים וליהודים באשר הם. שנאה זו שבשה בו כל אמות מידה מוסריות וכל רגש אנושי ובגינה נכטון היה לקשור את הקשר שקשר לסייע לגרועים שבאויבי ישראל
בהוצאת פעולת התאבדות אל הפועל. ... חומרת מעשיו ומחדליו אלה של המערער והצורך להרתיע אנשים היושבים בתוכנו מלבצע מעשים שיש בהם כדי לסייע לאויב כמו גם הצורך להוקיע את השתיקה שבחסותה מצליחים אלה הזוממים לפגוע בחפים מפשע להוציא את זממם אל הפועל, כל אלה מצדיקים את העונש שהועל על המערער במקרה דנן."

8. לסיכום:
המקרה שבפני
נו הוא מן המקרים הקשים שבהם אזרח של מדינת ישראל
, ביודעין ובכוונה, מסייע לאוייב במלחמתו נגד המדינה, מקיים מגע עם סוכן של האוייב ומחפה עליו. הנאשם נטל חלק ממשי בתכנון פיגועי התאבדות רצחניים והעמיד לרשות ארגון החמאס את עצמו ואת המידע שברשותו, ערך סיורים ברחבי ישראל
יחד עם איש החמאס לשם איתור מקומות לביצוע פיגועים, תוך שהמליץ המלצות והעלה הצעות מפורטות על מנת לאפשר ביצוע פיגועים רצחניים. על כך יש להענישו בחומרה תוך שליחתו למאסר לתקופה ממושכת.

הודייתו ונסיבותיו האישיות של הנאשם (לרבות הבעיה הרפואית ממנה הוא סובל, בה אין אנו מקלים ראש), נלקחות גם הן בחשבון, אך משקלן, במקרה דנן, אינו גדול.

איננו סבורים שמוצדק במקרה דנן, להטיל ענישה נפרדת על כל עבירה ועבירה אותה עבר הנאשם כמפורט בכתב האישום המתוקן, שכן מדובר בפרשה אחת רצופה של ביצוע העבירות, בהן הודה, והורשע.

9. בשוקלנו את הנתונים שבפני
נו, כמפורט לעיל, מחליטים אנו ברוב דעות להטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 19 שנה, מזה 16 שנות מאסר בפועל והיתר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה הכלולה בפרק ז' סימנים א' עד ד', ועד בכלל, לחוק.

תקופת המאסר תימנה החל מיום מעצרו בתיק זה.

ש. ברלינר
- שופט
ס. נשיא

א. שיף
- שופט
הנשיא מ. לינדנשטראוס
[אב"ד]:
צר לי שעלי לחלוק על חברי השופטים ש. ברלינר
(ס. נשיא) וא. שיף
, לגבי מידת העונש, לה ראוי הנאשם בתיק זה. אני סבור כי במקרה זה יש להחמיר יותר.

עפ"י הסדר טיעון שהושג בין הצדדים, הורשע הנאשם, עפ"י הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, המסומן באות א': סיוע לאוייב במלחמה – עבירה לפי סעיף 99 סיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977, מגע עם סוכן חוץ, עבירה לפי סעיף 114 לחוק הנזכר וכן חיפוי, עבירה לפי סעיף 99 + 95 לחוק העונשין הנזכר.

הנאשם הינו אזרח ישראל
י, תושב היישוב כאוכב, סטודנט לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים, ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום, עבד כמורה למתמטיקה ביישוב בית צפאפה.

מכתב האישום בו הודה הנאשם עולה, כי פעילים של ארגון החמאס, ארגון טרור, תכננו להוציא לפועל פיגועי טרור בישראל
ובהם פיגוע התאבדות בירושלים, במטרה לרצוח כמה שיותר אזרחים ישראל
ים. במהלך המחצית הראשונה של שנת 2004, סיכם הנאשם עם אחד מפעילי החמאס לסייע לארגון בביצוע פיגועים, והוא יחד עם אותו פעיל, יצא מידי יום ברכבו של אותו פעיל, כדי למצוא יעדים לפיגוע בישראל
ים. השניים גם ערכו סיורים כדי למצוא אתרים מרובי קהל המתאימים לפיגועים.

הנאשם הצביע, בין השאר, בפני
אותו פעיל חמאס, על בית קפה סמוך לאוניברסיטה העברית, כיעד מתאים לפיגוע. כמו כן הוביל הנאשם את אותו פעיל טרור לאורך מסלול נסיעתו של אוטובוס בירושלים והציע כי יבוצע פיגוע באותו קו, שכן האוטובוס הוא דו-מפרקי, ומכיל נוסעים רבים.

לא זאת אף זאת: הנאשם הצביע על אחת מתחנות האוטובוס כמתאימה לפיגוע, שכן שם שוהים בדרך כלל אנשים רבים הממתינים לנסיעה, וגם הציע דרכי מילוט לאותו מחבל אשר יפעל בשטח.

כמו כן הוביל הנאשם את פעיל החמאס לבית קפה הסמוך ל"גן הפעמון" בירושלים וגם עליו הצביע כיעד מתאים לפיגוע. כך גם עברו השניים ברח' עמק רפאים בירושלים ובחנו מסעדות ובתי קפה המצויים שם, כיעדים פוטנציאלים לפיגועים.

במהלך הסיורים שערך הנאשם עם אותו פעיל טרור, הם סיכמו ביניהם על מספר יעדים לפיגועים אותם מנינו גם קודם. בשיחות שקיימו השניים ביניהם, הם נכנסו לפרטים שכללו גם את השעות בהן רצוי לבצע את פיגועי ההתאבדות, היינו שעות שבהן המקומות הומי אדם.

בין השאר, נפגש הנאשם עם אותו פעיל חמאס, ביום 7.7.2004, בבית הוריו של הנאשם ביישוב כאוכב, ומגג ביתו של הנאשם ערכו השניים תצפית על האיזור ואז הצביע הנאשם על מיקומו של מתקן בטחוני בגליל והסביר לאיש שיחו, כי מדובר במפעל לייצור נשק והציע לו לבצע פיגוע ירי שיפגע בעובדים היוצאים מן המתקן באוטובוסים בתום יום העבודה.
באותה הזדמנות הוא גם הציע תוכנית מפורטת איך יוצא הפיגוע לפועל, לרבות הסתרת המחבלים במבנה ישן של המתקן משם יבוצע הירי. איש חמאס צילם את המתקן וסייר סמוך אליו יחד עם הנאשם.

היו עוד מגעים נוספים בין הנאשם לבין אותו פעיל חמאס, כאשר בסופו של דבר, ביום 11.7.2004, הובילו פעילי חמאס מחבל מתאבד מחברון לבית הקפה "קפית" הנמצא בעמק רפאים בירושלים. המחבל היה מצוייד במטען נפץ ובאקדח, אך מסיבה כלשהי, הוא שב על עקבותיו מבלי שביצע את הפיגוע. על כך נמסרה הודעה לנאשם באמצעות אותו פעיל החמאס, שממנה הבין הנאשם כי פיגוע ההתאבדות לא יצא אל הפועל.

מכתב האישום המתוקן עולה גם שבמהלך החודשים יוני יולי 2004, הציע הנאשם לאותו פעיל חמאס שהזכרנו לעיל, כי יבוצע פיגוע התאבדות נגד חיילים בצומת גולני, וכן הציע לו כי יבוצע גם פיגוע נגד חיילי יחידת "תלפיות" הלומדים באוניברסיטה העברית בירושלים.

בכתב האישום בו הודה הנאשם נאמר בין השאר כי המידע באשר לאפשרויות השונות לביצוע פיגועים, הועבר על ידי פעיל חמאס הנזכר לעיל גם לפעיל חמאס נוסף.

הנה אם כן, הנאשם הודה כי קיים ביודעין מגע עם סוכן חוץ בכוונה לפגוע בבטחון המדינה. המעשים נעשו כדי לסייע לאוייב במלחמתו נגד ישראל
, תוך שהנאשם ידע שאותו איש חמאס, פעיל טרור, שאיתו עמד בקשר, זומם לעבור עבירה של פגיעה בבטחון המדינה ולא פעל באופן סביר כדי למנוע את עשייתה.

חמור במיוחד בעיניי, כי נאשם אשר גדל והתחנך כל חייו במדינה, היה למורה, סטודנט לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים, בוחר לקשור את גורלו עם ארגון טרור וזאת במקום לשמור אמונים למדינתו, מדינת ישראל
, והכל מתוך מגמה לסייע לארגון העויין להוציא לפועל פיגועי טרור בישראל
.

אין רחמים בליבי לנאשם זה ואותן נסיבות אישיות וגילויי החרטה שצויינו על ידי בא כוחו, בסיכומיו, מתגמדות נוכח חומרת העבירות בהן הודה. הנאשם לא בחל בשום אמצעי בכדי לסייע לארגון הטרור חמאס, ובין קורבנותיו הפוטנציאלים, יכלו בוודאי להיות גם חבריו לספסל הלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים וגם בני משפחותיהם ובוודאי גם אזרחים, ילדים, קשישים, חיילים, תיירים ואחרים הנוסעים באוטובוסים בירושלים, או יושבים בבתי הקפה בעיר.

אינני סבור כי העובדה שהפיגוע בקפה "קפית" שנמנע ברגע האחרון כאשר המחבל חזר בו מכוונתו לזרוע הרג והרס, צריך להוות שיקול יוצא דופן לקולא בעונשו של הנאשם. אין לנאשם כל חלק בכך שהפיגוע לא יצא בסופו של דבר אל הפועל ואין בכך כדי להמעיט מהעובדה שהנאשם עשה ככל שלאל ידו, דווקא כדי לסייע בביצוע פיגועי טרור.
אינני יכול להתעלם מכך שהנאשם הוא אדם משכיל, אינטליגנטי, המודע למעשיו ובחר לתת יד לאוייבי המדינה, לסייע להם להוציא לפועל פיגועי התאבדות שיפגעו באזרחיה.

מעשיו של הנאשם כאן, הם ברמה הגבוהה של פגיעה בבטחון המדינה ובאזרחיה. מעשיו ראויים, לכן, לעונש שיהיה בו ביטוי ממשי של הרתעה גם לאחרים. ביטוי מתאים של הרתעה, יכול להיות רק בענישה ששואפת לעבר תקרת העונש שאותה קבע המחוקק.

מכאן שהעונש שאני מציע להטיל על הנאשם הוא עונש של 20 שנות מאסר שמתוכם יהיו 18 שנה לריצוי בפועל, ואילו שנתיים יהיו מאסר על תנאי למשך 3 שנים מתום ריצוי עונש המאסר בפועל והתנאי הוא כפי שקבעו עמיתיי בגזר דינם.

גם העונש של 18 שנות מאסר לריצוי בפועל שאני מציע, איננו ממצה את הדין עם אזרח ישראל
י אשר בגד במדינתו, בחבריו ואיבד רסן מוסרי ואנושי בנסיונותיו לסייע לארגון טרור שכל מטרתו היא, להביא להשמדת מדינת ישראל
.
מ. לינדנשטראוס
- נשיא
[אב"ד]

הוחלט ברוב דעות כאמור בפסקה 9 לחוות דעתם של כב' השופטים: ש. ברלינר
, ס. נשיא ו-א. שיף
.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום ט"ו בסיון, תשס"ה (22 ביוני 2005), בפומבי.

מ. לינדנשטראוס
, נשיא
אב"ד

ש. ברלינר
, שופט
ס. נשיא

א. שיף
, שופט








פח בית משפט מחוזי 1076/04 מדינת ישראל נ' זאהר בן יוסף דיאב עלי (פורסם ב-ֽ 22/06/2005)