פסקי דין על מאיר יהודה לייב זלוטניק | פסקי דין על משה זינגר

63676-07/17 הפב     13/11/2017




הפב 63676-07/17 מאיר יהודה לייב זלוטניק נ' משה זינגר








בית המשפט המחוזי בירושלים



הפ"ב 63676-07-17 זלוטניק נ' זינגר












לפני כבוד השופטת תמר בר-אשר


המבקש
מאיר יהודה לייב זלוטניק


נגד

המשיב
משה זינגר


בא-כוח המבקש: עו"ד עז אלדד
בא-כוח המשיב: עו"ד משה פוגל

החלטה

המבקש הגיש בקשה לאישור פסק בוררות וכן בקשה להטלת עיקולים על נכסי המשיב, אשר התקבלה בהחלטה מאותו יום. לאחר הטלת העיקולים, הגיש המשיב בקשה למחיקת הבקשה לאישור פסק הבוררות, לביטול העיקולים ולחיוב המבקש בתשלום הוצאות וזאת לנוכח טענתו, כי כלל לא היה צד להליך הבוררות. בתגובה טען המבקש, כי אף בפועל, גם המשיב היה צד להליך הבוררות ולכן יש לראות גם בו כמי שהיה צד לפסק הבוררות. לחלופין ביקש מבקש רשות לתקן את הבקשה לאישור פסק הבוררות, תוך השארת העיקולים על כנם.

עניינה של החלטה זו הוא אפוא, בשאלה אם המבקש יכול היה לבקש את אישור פסק הבוררות ולחלופין, אם יש להתיר את תיקון הבקשה לאישור פסק הבוררות וכן נידרש אל שאלת תוקפם של העיקולים אשר הוטלו על נכסי המשיב מכוחו של פסק הבוררות.

רקע ותמצית טענות הצדדים

2.
אהרן זלוטניק (להלן – אהרן) והמשיב (משה זינגר
) הם מחותנים (להלן – המחותנים). המבקש, בנו של אהרן, נשוי לבתו של המשיב. בעת אירוסי בני הזוג נחתם בין המחותנים הסכם אשר כלל בין השאר, התחייבות מצד המשיב (אבי הכלה) לרכוש דירה לבני הזוג. משלא עמד המשיב בהתחייבותו, פנו המחותנים להליך בוררות לפני בית דין צדק נתיבות חיים בירושלים (הרב יעקב פרבשטיין, הרב אליעזר דייטש, הרב ברוך שובקס) (להלן – בית הדין).

פסק הבוררות ניתן ביום כ"ו במרחשוון תשע"ז (27.11.2016) ובו נקבע כי ההסכם שנחתם בין המחותנים תקף וכי בהתאם לכך על כל אחד מהמחותנים להפקיד את הסכום שקבע בית הדין על-פי אותו הסכם בחשבון נאמנות שינהל נאמן שימנה בית הדין. כן נקבע, כי לאחר הפקדת אותם סכומים ובהתאם לאמור בפסק הבוררות, תירכש דירה לבני הזוג. על-פי הנטען בבקשה לאישור פסק הבוררות, המשיב לא פעל בהתאם לפסק הבוררות ולא הפקיד את הסכום שחויב להפקיד. לפיכך ביום 27.7.2017 הגיש המבקש בקשה לאישור פסק הבוררות.

במקביל הגיש המבקש בקשה להטלת עיקול זמני ברישום על זכויות המשיב בדירה וכן ביקש להטיל עיקול על זכויותיו ברכב. בקשה זו התקבלה בהחלטת השופט התורן מאותו יום.

3.
ביום 10.9.2017 הגיש המשיב "כתב תשובה" ובמסגרתו טען כי מעולם לא התקיים הליך בוררות בין הצדדים להליך הנדון וכי בעל דינו של המבקש בהליך הבוררות היה אהרן ולא המבקש (מאיר יהודה זלוטניק). מכיוון שכך, ביקש המשיב מבית המשפט שלא לאשר את פסק הבוררות, לחייב את המשיב בתשלום הוצאות, לרבות הוצאות לדוגמה וכן עתר לביטול העיקולים שהוטלו כאמור.

בעקבות החלטה מאותו יום, אשר בה נאמר כי על התנגדות לאישור פסק בוררות להיות מוגשת בהליך נפרד (שאף מחייב תשלום אגרת משפט מתאימה), הגיש המשיב ביום 26.9.2017 בקשה נוספת. בבקשה זו הבהיר המשיב, כי אין מדובר בבקשה לביטול פסק-בוררות, אלא לטענתו, יש לדחות את הבקשה הנדונה לאישור פסק הבוררות מן הטעם שכלל לא ניתן פסק בוררות בין הצדדים להליך הנדון, כי הצדדים להליך זה – המבקש והמשיב – אף מעולם לא חתמו על הסכם בוררות וכי שמו של המבקש אף לא נזכר בפסק הבוררות. לפיכך טען המשיב, כי המבקש אף אינו יכול לעתור לאישור פסק הבוררות שכלל לא היה צד לו.

4.
בתגובת המבקש מיום 28.9.207 טען כי המשיב התעלם מפסק הבוררות וכי לא פעל כפי שנקבע בו. כן טען, כי המבקש כן כי היה צד להליך הבוררות וכי רישום שמו של אביו, אהרן, היה רק "בשם כל 'צד החתן'", כך שאף המבקש, שהוא "החתן", הוא צד להליך הבוררות. לחלופין הוסיף, כי אם תתקבל בקשת המשיב וייקבע כי המבקש אמנם לא היה צד להליך הבוררות, כי אז הוא מבקש שיתאפשר לו להגיש בקשה מתוקנת לאישור פסק הבוררות. זאת, בין בדרך של הוספת אהרן כמבקש בהליך הנדון ובין בדרך של הגשת בקשה מתוקנת חדשה במסגרתו. את הצורך בתיקון זהות המבקש במסגרת ההליך הנדון נימק בכך שהדבר נועד למנוע את מחיקת הבקשה ומאילו גם את ביטול העיקולים, באופן אשר יאפשר למשיב להבריח נכסים. המבקש הוסיף, כי הפסיקה הנוהגת לגבי בקשות לתיקון כתבי טענות נוקטת גישה מקלה ובמיוחד כך אם הצד שכנגד אינו תם לב.

ביום 17.10.2017 השיב המשיב לתגובת המבקש וביום 12.11.2017 הוסיף המבקש והשיב פעם נוספת. עיקרן של תשובות אלו היה חזרה על עיקרי טענותיהם הקודמות של הצדדים.

החלטה

5.
כאמור בפתח פסק הבוררות, הליך הבוררות הוא "בדו"ד [בדין ודברים] שבין הרב אהרן זלוטניק (להלן – התובע או צד החתן) לבין הרב משה זינגר
(להלן – הנתבע או צד הכלה) בעניין התחייבות מחותנים והמסתעף". מדובר אפוא, בהליך בוררות בין אהרן שהוא אבי החתן לבין המשיב שהוא אבי הכלה, בעוד שברור כי כינוייהם "התובע או צד החתן" וכן "הנתבע או צד הכלה", לא נועדו אלא כדי להבין מי התובע ומי הנתבע וכן כדי להבהיר את העובדות, את מערכת היחסים בין הצדדים ואת העובדה שהתובע הוא מהצד של החתן (אבי החתן) ואילו הנתבע הוא מצד הכלה (אבי הכלה). ברור אפוא, כי מעבר לתיאור הדברים לא הייתה כל כוונה מצד בית הדין לקבוע כי הליך הבוררות התנהל בין כל "צד החתן" לבין כל "צד הכלה", כטענת המבקש, אלא רק בין הצדדים להסכם הבוררות – אשר לא הוגש – שהם אהרן והמשיב.

כך אף עולה מהאמור בפסקה א' בפסק הבוררות, כי הצדדים להליך הבוררות אף "קיבלו ... את סמכות בית הדין בקאג"ס [בקניין אגב סודר] וחתמו על שטר בוררות כדין". ברי אפוא, כי הליך הבוררות יכול היה להתקיים רק בין אלו אשר חתמו על הסכם הבוררות ואף רק בין אלו אשר ביניהם נערך "קניין סודר". כך שבוודאי לא ניתן לומר כי הליך הבוררות התנהל בין מי מבין "צד החתן", לרבות "החתן" עצמו (המבקש) לבין מי מבין "צד הכלה", לרבות "הכלה". שכן כאמור, הליך הבוררות יכול היה להתנהל רק בין אלו אשר חתמו על שטר הבוררות (הסכם הבוררות).

6.
מכאן עולה, כי המבקש (החתן, בנו של אהרן) לא היה צד להליך הבוררות וכי אף לא חתם על הסכם הבוררות. בנסיבות אלו צודק המשיב בטענתו, כי משלא נחתם הסכם בוררות עם המבקש, אשר אף אינו צד לפסק הבוררות ואשר אף לא התייצב לדיונים, הרי שהוא לא יכול היה לעתור לאישור פסק הבוררות.

מדובר במסקנה כה מובנת מאליה, עד כי התקשינו לאתר פסיקה שכך קובעת. העובדה שאמנם מדובר במובן מאליו אף משתמעת מן האמור בספרה של ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת), התשס"ה-2005, כרך ב' עמ' 910-909). כאמור שם, "דומה שמיותר לציין, שרק מי שהיה צד לבוררות יכול להגיש לבית המשפט בקשה לאישור הפסק; וכי ניתן להגיש בקשה לאישור הפסק רק נגד מי שהיה צד לבוררות".

7.
עם זאת ואף אם הדבר בבחינת למעלה מן הצורך, נעיר כי ישנם מצבים שבהם הסכם בוררות וסמכותו של בורר על-פי ההסכם יחייבו גם את מי שלא היה צד להסכם הבוררות החתום. כך בשלושה מצבים: האחד, אם פרשנות הסכם הבוררות ומערכת היחסים החוזית שבין הצדדים מרחיבה את תחולת הסכם הבוררות גם לגבי מי שאינו חתום עליו; השני, חליפיהם של הצדדים להסכם הבוררות (על-פי סעיף 4 בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות)); השלישי, אלו הקשורים בקשר הדוק לאחד הצדדים להסכם הבוררות, אך בשל עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת בפועל הם אינם צד להסכם הבוררות (רע"א 3952/12 רונן נ' עו"ד כהן (17.6.2013), כבוד השופט י' דנציגר, פסקאות 15-11 והפסיקה הנזכרת שם. כן ראו בעניין רע"א 6574/13 עמרם נ' רגב (3.12.2013), כבוד השופט א' רובינשטיין, פסקה י'). אולם אף לגבי אלו הנכללים באחת משלוש החלופות האמורות, אשר לפיהן ניתן יהיה לומר כי הסכם הבוררות חל לגביהם, אין הכוונה כי פסק הבוררות יחייב אותם אם בפועל הם לא היו צד להליכי הבוררות.

הטענה כי הסכם הבוררות מחייב לכאורה את המבקש בהיותו בא בגדרם של אחד משלושת המצבים האמורים כלל לא נטענה, ולפיכך איננו נדרשים לדון בכך. אולם אפילו הייתה נטענת, הרי שאין די בטענה כי הסכם הבוררות חל על המבקש כדי לאפשר לו לעתור לאישור פסק הבוררות. כך מן הטעם שכאמור, כל עוד לא היה המבקש צד להליך הבוררות, הרי שאפילו ניתן היה לטעון כי הסכם הבוררות מחייב אותו, אין הוא יכול לעתור לקיומו.

8.
לבסוף נראה כי חשוב להבהיר, כי בבקשותיו של המשיב בהליך הנדון ובתגובותיו, הוא לא טען דבר נגד פסק הבוררות עצמו. טענתו במסגרת ההליך הנדון אינה כי יש לבטל את פסק הבוררות, אלא רק כי המבקש אינו יכול לבקש את אישורו. שהרי אילו טען נגד פסק הבוררות ואילו עתר לביטולו, כי אז היה עליו להגיש בקשה מתאימה בהליך נפרד (על-פי הוראת סעיף 23(ב) בחוק הבוררות).

9.
מסקנת הדברים היא אפוא, כי מאחר שהבקשה הנדונה לא הוגשה מטעם מי שהיה צד להליך הבוררות, הרי שלא ניתן לקבלה ועל כן, כטענת המשיב, דינה להימחק.

עם זאת, אין מניעה לאפשר למבקש לתקן את הבקשה לאישור פסק הבוררות, כך שאביו, אהרן, שהיה צד להליך הבוררות, יחליף אותו. אולם אין בתיקון זה כדי לשנות מן העובדה שהסעד הזמני שניתן (העיקול שהוטל), אינו יכולים לעמוד. כך אפילו תתוקן התובענה כפי שמבוקש. שכן בכל מקרה, המבקש לא היה זכאי לעתור לסעד זמני מכוח פסק הבוררות, שהוא אינו צד לו.

10.
סיכום הדברים הוא אפוא, כלהלן:

לנוכח המסקנה האמורה, כי על הבקשה כפי שהוגשה להימחק, ממילא מבוטלים העיקולים הזמניים שהוטלו בהתאם להחלטת השופט התורן מיום 27.7.2017.

אם עד יום 16.11.2017 לא יגיש המבקש הנכון (אהרן) בקשה מתוקנת לאישור פסק הבוררות במסגרת ההליך הנדון, כי אז התיק ייסגר.

אם תתוקן הבקשה כאמור, כי אז יהיה צורך בהגשת בקשה חדשה להטלת עיקולים, אשר תתברר לגופה, אם תוגש.

למען שלמות הדברים נבהיר, כי אם לא תוגש בקשה מתוקנת במסגרת התיק הנדון, לא יהיה בכך כדי למנוע הגשת בקשה מתאימה אחרת (בהליך חדש) לאישור פסק הבוררות.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 4,000 ₪, אשר ישולמו למשיב באמצעות בא-כוחו תוך עשרים ואחד יום.

החלטה זו ניתנה בתפקידי כרשמת.



ניתנה היום, כ"ד חשוון תשע"ח, 13 נובמבר 2017, בהיעדר הצדדים.










הפב בית משפט מחוזי 63676-07/17 מאיר יהודה לייב זלוטניק נ' משה זינגר (פורסם ב-ֽ 13/11/2017)