פסקי דין על גיא שמיר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

41223-03/17 בל     16/11/2017




בל 41223-03/17 גיא שמיר נ' המוסד לביטוח לאומי








בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 41223-03-17

לפני
כב' הנשיא א. קוגן


המערער

גיא שמיר
ע"י ב"כ עוה"ד וקסלר



-


המשיב

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד מישאל



פסק דין


1.
זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 6.2.17 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 0% מיום 11.10.15. (להלן: "ההחלטה").

2.
בשנת 2015 נפגע המערער בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. הפגיעה שהוכרה היא צליפת שוט וכאבי גב.

3.
עניינו של המערער נדון בפני
ועדה רפואית לעררים בתאריך 6.2.17 אשר דנה בעניינו של המערער וקבעה כדלקמן:


"על פי ממצאי הבדיקה הקלינית הוועדה דוחה את הערר.

אין עדות אובייקטיבית המצביעה על הגבלה המקנה אחוזי נכות, על פי תקנות המל"ל, ולפיכך גם אין מקום להפחית נכות בגין מצב קודם.
הוועדה עיינה בחוות דעתו של פרופ' רוזנברג, מיום 10.7.16, אינה מקבלת את ממצאי בדיקתו שנמצאו שונים מאלו שנמצאו ע"י הוועדה, כפי שפורט בפרק הבדיקה ולפיכך הוועדה אינה מקבלת את מסקנותיו.
יצוין, כי כבר משנת 2010 בצילומי ה-
mri
שבוצעו לתובע ומצויינים בתיק הרפואי, נצפתה פריצת דיסק גדולה, הן בצוואר והן בגב תחתון – רישום מיום 16.8.10, עובדה ממנה מתעלם פרופ' רוזנברג בחוות דעתו.
הוועדה סבורה כי 3 חודשים לאחר התאונה הנדונה, והיה בתקופת אי כושר משקפים את מצבו כהחמרה זמנית וחולפת אין מקום להעניק נכות זמנית נוספת מעבר לתקופת האי כושר שקיבל".

4.
טענות הצדדים:
א.
לטענת המערער הבדיקות הקליניות שבוצעו לו על ידי הוועדה היו לקויות, עת לא פורטו על ידי הוועדה טווחי תנועות הגב והצוואר.
עוד טען המערער, כי שגתה הוועדה עת לא נימקה קביעתה מדוע אין לקבוע למערער נכויות זמניות מעבר לתקופת אי הכושר שנקבעה לו ועת התעלמה ממסמך מהותי במסגרתו הומלץ למערער לעבור ניתוח לאור מצבו.

ב.
לטענת המשיב, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה אשר קביעותיה הינן רפואיות. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית שנמצאה תקינה והתייחסה באופן מפורט ומנומק לחוות דעתו של
פרופ' רוזנברג מטעם המערער ושללה האמור בחוות הדעת לאור שוני בממצאי הבדיקה הקלינית. הוועדה נדרשת להתייחס למסמכים מהותיים בלבד כאשר המלצה לניתוח אינה מסמך מהותי.

דיון והכרעה
:
5.
במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה

פסק דין
בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי
פד"ע לד' 213).

6.
על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

7.
לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

8.
הוועדה התכנסה בעניינו של המערער ביום 6.2.17, שמעה את תלונות המערער (סעיף 5 לפרוטוקול) אשר ציין ,כי הוא סובל מכאבים בגב תחתון ובצוואר וכן את דברי בא כוחו שבקש לערוך למערער בדיקה קלינית מקיפה לאמץ האמור בחוות הדעת של פרופ' רוזנברג ולקבוע למערער נכויות זמניות.

9.
בסעיף 6 לפרוטוקול מתייחסת הוועדה לבדיקות ההדמייתיות שעמדו בפני
ה ומפרטת הממצאים הרפואיים שעלו בבדיקות אלה ובכלל זה,
c.t
ע"ש צווארי מיום 23.6.10,
c.t
ע"ש מותני מיום 23.6.10,
c.t
ע"ש מותני מיום 17.8.15, ו-
c.t
ע"ש צווארי מ-28.6.16.

10.
הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאי בדיקתה (סעיף 7 לפרוטוקול) מציינת, כי בבדיקת ע"ש תחתון התהלך המערער ללא עזרת אביזרים אורטופדיים וללא צליעה. הלורדוזה המותנית נמצאה שמורה ולא נצפה סקוליוזה ו ספאזם שרירים. כשנתבקש להתכופף הגיע המערער עם קצות אצבעות הידיים עד הברכיים אולם ישב 90 מעלות מבלי לכופף ברכיים. התהלך על קצות אצבעות ועקבים כשהטיות התנועות לסיבוב היו ללא מגבלות. בדיקת לסג נמצאה חיובית ב-70 מעלות דו"צ. לא נמצא קיפוח מוטורי
פרוקסימלי ודיסטלי החזרי הפיקה ואכילס הופקו היטב ולא נמצאה הפרעה בתחושה.
כמו כן ,ערכה הוועדה למערער בדיקה קלינית בצוואר ומציינת, כי לא נמצאה הגבלה בכיפוף, ביישור, כשהטיית הראש לצדדים לוותה בכאבים. הלורדוזה הצווארית נמצאה שמורה ולא נמצא ספאזם של שרירים בצוואר. הכוח הפרוקסילמלי והדיסטלי נמצאו תקינים, החזרי ביצפס טריצפס וסטילורדיאל נמצאו תקינים דו צדדית. מבחן הופמן נמצא שלילי ולא נמצאה הפרעה בתחושה בגפיים עליונות.

11.
בעניין חובת ההנמקה של הוועדה לעררים כבר נפסק, כי הוועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (
דב"ע נד/154-0
דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הוועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הוועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (
דב"ע לה/129-0
שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206).

12.
קביעת הוועדה כפי שפורט לעיל היא סבירה ומנומקת דיה. הוועדה קבעה בפרק סיכום מסקנותיה (סעיף 10 לפרוטוקול) נוכח ממצאי בדיקתה הקלינית שנמצאה תקינה, כי לא נותרה למערער נכות כלשהי וכי אין לקבוע לו נכויות זמניות נוספות לתקופת אי הכושר שנקבעה לו המשקפת את ההחמרה הזמנית והחולפת שאירעה במצבו של המערער עקב הפגיעה שהוכרה.

על אף הממצאים שנמצאו בבדיקות ההדמייתיות שהונחו בפני
הוועדה ואשר ממצאיהן צויינו על ידי הוועדה בסעיף 6 לפרוטוקול פעלה הוועדה בהתאם להלכה פסוקה לפיה עדיפה בדיקה קלינית על פני ממצאי הדמייתיים (ראה: בר"ע 1355/01 הלן נחמיאס נגד המוסד לביטוח לאומי
). בהערת אגב ציינה הוועדה כי לו היתה נקבעת נכות עקב ממצאי בדיקה קלינית הרי שנוכח צילומי
mri
משנת 2010 היה נכון לשקול בעניינו של המערער ניכוי מצב קודם.
שוכנענו, כי הדיון בוועדה ככל שהוא מתייחס לניתוח הבדיקות והממצאים שעמדו בפני
הוועדה לרבות קביעות הוועדה כמפורט לעיל הן קביעות רפואיות ועל כן בית הדין לא יתערב באלה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנותיה כשעל חברי הוועדה נמנו אורטופד ונוירוכירורג מתחום הפגימה של המערער.

13.
נדחית טענת המערער בכל הקשור להחלטת הוועדה לדחיית האמור בחוות הדעת של פרופ' רוזנברג מיום 10.7.16, שכן
הוועדה לאחר שעיינה בחוות הדעת מבהירה ,כי אינה מקבלת המסקנות העולות ממנה נוכח שוני בממצאי הבדיקה הקלינית
שנמצאו ע"י הוועדה אשר לא תאמו את ממצאיו של ד"ר רוזנברג וכי מצבו כיום של המערער אינו מצדיק קביעת אחוזי נכות כלשהם.

14.
לעניין זה נקבע, כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה שמצא המומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי
פד"ע כג 169) .

15.
כמו כן, נדחות טענות המערער
המתייחסות להנמקת הוועדה ביחס למצב קודם שכן יש לקרוא את קביעת הוועדה כמכלול ודברי הוועדה בהקשר לאמור אינן גורעות מקביעתה לפיה לא נותרה למערער נכות בהסתמך על ממצאי בדיקה קלינית שנמצאה תקינה. הוועדה מבהירה כי אין צורך בעריכת חשבון עו"ש על אף קיומם של מסמכים המעידים על מצב קודם אליהם לא התייחס פרופ' רוזנברג בחוות דעתו וזאת בהעדר נכות ממנה ניתן לנכות בגין מצב קודם.

16.
עוד נדחות טענות המערער לפיהן היה על הוועדה להשוות בין הממצאים שעלו מבדיקות ההדמייה השונות שכן די בכך שהוועדה ניתחה הממצאים שעלו מבדיקות אלה , מה גם שהמומחה מטעם המערער לא התייחס במסגרת חוות דעתו לממצאים שעלו ממסמכים שקדמו למועד הפגיעה שהוכרה ובכלל זה בדיקת
c.t
משנת 2010.

17.
העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפני
ה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה.

18.
לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה – דין הערעור להידחות.
אין צו להוצאות.

19.
הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ז חשוון תשע"ח, 16 נובמבר 2017 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.







בל בית דין אזורי לעבודה 41223-03/17 גיא שמיר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 16/11/2017)