פסקי דין על לאו שכטר יהלומים בע"מ | פסקי דין על שקד (אשר) זמיר | פסקי דין על אלי זמיר | פסקי דין על חיים ענבי ואח' |

66518-07/17 א     16/11/2017




א 66518-07/17 לאו שכטר יהלומים בע"מ נ' שקד (אשר) זמיר, אלי זמיר, חיים ענבי ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 66518-07-17 לאו שכטר יהלומים בע"מ
נ' זמיר ואח'








לפני
כבוד השופט
יונה אטדגי


התובעת:

לאו שכטר יהלומים בע"מ


נגד

הנתבעים
1. שקד (אשר) זמיר
2. אלי זמיר
3. חיים ענבי
4. מירון ענבי
5. שלמה ענבי
11 -6
נמחקו
12. אוליבו דיאמונדס בע"מ

15 – 13 נמחקו
16. יהלומי ז.י.פ. בע"מ
17. נמחקה
18. ארמן אינטרנשיונל בע"מ
19. נמחקה
20.
jayvidiam
יהלומים בע"מ
21. נמחקה
22. עדו בן ארויה
25 – 23 נמחקו
26. הדר אבוטבול



החלטה
בבקשה לעיכוב הליכים

הקדמה
1.
התובעת הגישה תביעה נגד 26 נתבעים, שזו תמציתה:
התובעת, חברה העוסקת בענף היהלומים, שכרה בבניין הבורסה מספר חדרים והשכירה בשכירות משנה את חלקם לאחרים.
חלק מהחדרים הושכרו על ידה לחברת ז. שניידר יהלומים בע"מ, המצויה כיום בהליכי פירוק (להלן – שניידר).
הנתבע 1 (שקד זמיר) הוא בעליה של שניידר.
התובעת טוענת כי הנתבע 1 היה "קבלן ביצוע" שלה. התובעת היתה מעבירה לו ולשניידר יהלומי גלם בקונסיגנציה, כלומר תוך שימור בעלות, כשהנתבע 1 ושניידר היו מלטשים את היהלומים ומחזירים אותם אליה לשם מכירתם. חלק מהיהלומים נמסרו לנתבע 1 ולשניידר לצורך איתור רוכש, וכשזה היה נמצא – העסקה היתה מתבצעת בינו ובין התובעת, ישירות.
בשלב מסוים נכנסה חברת שניידר להליכי פירוק.
הטענה המרכזית בכתב התביעה היא, כי הנתבעים, הקשורים כולם בדרך זו או אחרת, לענף היהלומים, נטלו מהנתבע 1 ומשניידר, טרם כניסתה להליכי פירוק, סחורה רבה השייכת לתובעת, בשווי של כ-3,850,000 דולר.
בשל מעשה זה ומעשים נלווים נוספים הגישה התובעת תביעה זו, שהסעד המרכזי בה הוא כספי: סך של 17,500,000 ₪, הנתבע מכל הנתבעים "ביחד ו/או לחוד", וכן סעדים הצהרתיים, כי התובעת איננה שותפה של הנתבע 1 או של שניידר ואיננה קשורה לעסקיהם ולכן היא איננה אחראית למעשיהם או לנזקים שגרמו.

2.
חלק מהנתבעים הגישו תביעות למוסד הבוררות של בורסת היהלומים בע"מ (להלן – מוסד הבוררות).
מוסד הבוררות קבע מועדים לתחילת בירור התביעות.
יחד עם התביעה, הגישה התובעת בקשה לצו מניעה זמני, שימנע את בירור התביעות במוסד הבוררות, עד למתן

פסק דין
בתביעה זו, וכן בקשה למתן צו ארעי במעמד צד אחד.
בהחלטתי מיום 3.9.17 ניתן צו ארעי, המונע את קיום הליכי הבוררות, עד למתן החלטה בבקשה, לאחר קיום דיון במעמד הצדדים.
התניתי את הצו בהפקדת ערבון בסך 100,000 ₪, אשר הופקד.

3.
הנתבעים, שכלפיהם הופנתה הבקשה לצו זמני, השיבו לבקשה, והתנגדו למתן הצו.
יחד עם זאת, חלקם – וכך גם חלק מהנתבעים הנוספים – הגישו בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה זו, לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן – החוק).
בהחלטה נוספת שניתנה על ידי ביום 12.9.17 קבעתי, שיש להחליט תחילה בבקשה לעיכוב הליכים, ורק לאחר מכן, לקיים דיון בבקשה לצו זמני.
לאחר מכן, הגישה התובעת את תגובתה לבקשה, ונתבעים נוספים הצטרפו לבקשה לעיכוב
הליכים.


4.
בינתיים, הושג הסדר בין התובעת ובין חלק מהנתבעים המקוריים, והתביעה נגדם נמחקה.
לאחר כל זאת הגיעה העת למתן החלטה ביחס לכל הנתבעים שנותרו.

הבקשה לעיכוב הליכים
5.
הנתבעים 3, 4, 5, 12, 16 ו-18 הגישו בקשות לעיכוב הליכים, לפי סעיף 5 לחוק.
יצוין, כי התובעת שגתה בהודעתה האחרונה, ביחס לנתבעת 12, שכן זו הייתה כלולה ברשימת כל הנתבעים, שיוצגו בעבר על ידי משרד עו"ד דרור נאור, אשר הגישו בקשה משותפת לעיכוב הליכים. כל הנתבעים האחרים באותה בקשה הגיעו לאחר מכן להסדר עם התובעת, מלבד
הנתבעת 12, אשר מיוצגת עתה על ידי עו"ד יוסף אטון, שבתגובתו להודעה האחרונה של התובעת, שב על עמדתו, כי יש לעכב את ההליכים נגד מרשתו.
גם הנתבע 2 הודיע בתגובתו להודעה האחרונה, כי גם הוא מבקש לעכב את ההליכים נגדו.
יצוין עוד, כי הנתבעים 2 (על פי תגובתו להודעה האחרונה של התובעת), 4, 12, 16 ו-18 גם הגישו תביעות נגד התובעת בפני
מוסד הבוררות.
לסיכום, ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים מתייחסת לכל הנתבעים דלקמן:
2, 3, 4, 5, 12, 16 ו-18.

6.
באשר לנתבע 2 אוסיף, שבקשתו לעיכוב הליכים לא הוגשה אמנם, כמסמך נפרד, אלא נכללה בתגובתו להודעה האחרונה של התובעת, אך ההלכה אינה מחייבת להגיש בקשה זו כבקשה נפרדת, אלא די להעלותה בהזדמנות הראשונה (פרופ' סמדר אוטולונגי, בוררות – דין ונוהל, מהדורה רביעים מיוחדת, כרך א', עמ' 271-279).
מאחר שטרם הוגש כתב הגנה (המעד להגשת כתבי הגנה הוארך עד לאחר מתן החלטתי בבקשה לעיכוב הליכים), זהו הכתב הראשון שהוגש לבית המשפט מטעמו של הנתבע 2.

7.
הבקשות לעיכוב הליכים מתבססות בפשטות על תקנון בורסת היהלומים הישראלים בע"מ (להלן – הבורסה), תקנה 97.1 (צורף לנספח 14 לבקשה מתן צו מניעה זמני), ולפיה, כל התביעות והסכסוכים בין החברים בבורסה יובאו לבוררות בפני
מוסד הבוררות של הבורסה.
בסעיף 99 לתקנון הוסף, כי תקנה 93.1 "
מהווה הסכם בוררות תקף ומחייב בין הצדדים בלא צורך בכל חתימה נוספת
", ולכן גם אם הצדדים יידרשו לחתום על הסכם בוררות ביחס למחלוקת הספציפית ולא יעשו כן, הרי ש"
העדר חתימה על הסכם בוררות אינו גורע מהתחייבות הצדדים להעביר את הסכסוך לבוררות ומסמכות הבוררות לדון בבוררות
".

התובעת לא חלקה על הדברים האלה בתגובתה ואף ציינה (בסעיף 2 לנימוקי התגובה), "
כי הינה מודעת ומכירה בקיומו של תקנון בורסת היהלומים הישראלית, המהווה חוזה לכל דבר ועניין בין חברי בורסת היהלומים הישראלית בע"מ לבין עצמם
", אך הוסיפה:
"
ברם, חוזה יש לקיים בתום לב. שעה שעיקרון תום הלב נפגע פגיעה קשה ומופר חזור והפר ע"י מי שמתיימר "להיאחז" בהוראות התקנון, הרי יש להותיר את הסמכות לבירור הסכסוך דנא בפני
בית המשפט הנכבד, בראי העובדות והאירועים בהם עסקינן
."

עיינתי בתגובה הארוכה של התובעת, ולא מצאתי בכל האמור בה כל עילה ממשית שתצדיק
את מניעת בירור הסכסוך בפני
מוסד הבוררות, כפי שהתובעת מחויבת לנהוג על פי התקנון.

8.
ראשית, מעמדם של הנתבעים הנדונים בפרק זה:
הנתבעים 2, 3, 4 ו-5 הצהירו בבקשותיהם ובהודעותיהם כי הם חברי בורסה. אם לתובעת היה ספק בכך, היא יכלה לברר זאת ישירות עם הבורסה, ומשלא עשתה כן ההנחה היא שהם דוברים אמת.
הנתבעת 12 היא חברה שבבעלותו של אמיר קפלנסקי, החבר בבורסה, וזאת לפי תגובת הנתבעת 12 שהוגשה לאחר הודעתה האחרונה של התובעת.
הנתבעת 16 היא חברה, שבעלי מניותיה הם חברי בורסה (כך עולה מהודעת התובעת עצמה ומתצהירו של הנתבע 5).
הנתבעת 18, על פי הודעתה, היא חברת בורסה. מהודעת התובעת עולה, כי הנתבעת 18 – להבדיל מבעלי מניותיה – איננה חברה בבורסה. גם זאת יכלה התובעת לבדוק ישירות עם הבורסה.
מכל מקום, גם אם החַבַרות הנתבעות 12, 16 ו-18, או מי מהן, אינן חבֵרות בבורסה, התובעת כפופה לתקנה 97.1 הנ"ל, המחייבת את חברי הבורסה להביא בפני
המוסד לבוררות גם סכסוכים שיש להם עם "גוף משפטי" שחבר בורסה הוא בעל שליטה בו, ומאחר שבעלי השליטה של הנתבעות הללו הם, כאמור, חברי בורסה, הרי שתקנה זו חלה גם על הסכסוכים בין התובעת ובינן.

9.
הטענה המרכזית בתגובת התובעת, המתנגדת לבירור הסכסוך בפני
המוסד לבוררות היא, שבין הנתבעים נמנים חברים שאינם חברי בורסה, ובעיקר הכוונה לנתבע 1, שכן, הנתבעים הנוספים שאינם חברי בורסה (ככל הנראה) – הנתבעים 22 ו-26 – נכללו בתביעה (סעיף 111) רק משום שהם "
אנשי סודו
" של הנתבע, ואליהם ניתן לצרף גם את הנתבעת 20, שלא מסרה כל תגובה או הודעה לבית המשפט.
מכל מקום, נקודת המוצא היום, על פי הפסיקה, היא שבהעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, אין בפיצול הדיון כדי להצדיק הפקעת הסכם הבוררות (ראו, למשל,
רע"א 573/09 אברמוביץ נ' יהלומי אל. די. זי. בע"מ, 19.1.09, פורסם בנבו; רע"א 913/16 כלי נ' ציוני, 24.1.16, פורסם בנבו; ת"א (מחוזי י-ם) סו"ב תשתיות בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, 4.1.10, פורסם בנבו; ת"א (מחוזי ת"א) התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' קמן הנדסה בע"מ, 1.2.12, פורסם בנבו).
אמנם, הנתבע 1, יחד עם שניידר, תופסים חלק מרכזי בכתב התביעה, אך עדיין הנתבע 1, יחד עם הנתבעים 22 ו-26, "
אנשי סודו
" כהגדרתם בכתב התביעה, ואליהם ניתן לצרף גם את הנתבעת 20, הם ארבעה בלבד מתוך 26 הנתבעים, שנכללו בכתב התביעה המקורי, כשהסעד הכספי שנתבע מכל הנתבעים הוא "ביחד ולחוד".
כמו כן, על פניו, עניינו של הנתבע 1 (ועמו הנתבעים 22 ו-26 ), שונה במידה ניכרת
מעניינם של יתר הנתבעים, שכן הוא היה בקשרי עבודה הדוקים עם התובעת, שטיבם והגדרתם עדיין צריכים להתברר, וממילא הבירור העובדתי ביחס אליו שונה מזה שביחס ליתר הנתבעים.
באשר לנתבעת 20, מלבד אמירה כללית ומעורפלת באחד מסעיפי התביעה (סעיף 66), המתייחסת אליה באופן ספציפי, לא ברור כלל מהי עילת התביעה נגדה.
מכל מקום, כמובן, שמוסד הבוררות יהיה רשאי לזמן את הנתבע 1 (כמו גם את הנתבעים 22
ו-26 ואף את בעליה של הנתבעת 20) למתן עדות, אם הדבר יידרש – באמצעות בית המשפט, בהתאם לסעיף 16 לחוק.

10.
הטענה הנוספת בתגובת התובעת המצדיקה, שלא לברר את הסכסוך בפני
המוסד לבוררות, לטענתה, היא "
קיומו של חשש ממשי לניגוד עניינים בין התובעת לבין בורסת היהלומים
".
במה מתבטא "
ניגוד העניינים
" האפשרי?
לטענת התובעת, הבורסה לא גילתה לה שהנתבע 1 נדרש לעבור בדיקת פוליגרף כאשר ביקש להתקבל כחבר בבורסה והוא סירב לעבור את הבדיקה, או שנכשל בה.
התובעת סבורה שיש בכך כדי להקים עילת תביעה אפשרית נגד הבורסה.
אין לדברים הללו כל קשר לעניינים הנדונים בתביעה זו.
ודאי שאין באפשרות שחבר בורסה יגיש נגד הבורסה תביעה כלשהי, במסגרת היחסים שביניהם, כדי למנוע בירור תביעה שבין חבר בורסה אחד לחבר בורסה אחר בפני
המוסד לבוררות.
ניגוד עניינים אחר מצאה התובעת בכך שוועדת השיפוט של הבורסה דנה בעבר בתלונה כלשהי שהוגשה נגד הנתבע 1, אך סירבה להעביר לתובעת את הפרוטוקולים הקשורים לכך.
גם הדברים הללו אינם קשורים כלל לתביעה הנדונה כאן, ואם התובעת סבורה שהצדק עימה והיא זכאית לקבל אותם פרוטוקולים, היה עליה לנקוט בהליך מתאים לשם כך.

11.
יצוין עוד בהקשר זה, כי בהתאם לתקנון, סעיף 97.2, דירקטוריון הבורסה רשאי לסרב להעביר תביעה מסוימת לבוררות "
במקרה, שעל פי שיקול דעתו, עניין חורג מתחום תקנות אלה או בשל כל נימוק אחר. הדירקטוריון יפעל בנידון באמצעות הועדה המשפטית
".
התובעת פנתה, אכן, לוועדה המשפטית והעלתה נימוקים שאינם מאפשרים, לדעתה, את בירור הסכסוך בפני
המוסד לבוררות, אך הועדה המשפטית דחתה את בקשתה.
התובעת לא ערערה על קביעה זו בפני
גורם משפטי כלשהו.

12.
התובעת טענה עוד, כי התלונה הפלילית שהוגשה בקשר לאירועים המתוארים בכתב התביעה מונעים ממוסד הבוררות לברר את הסכסוך .
אני דוחה טענה זו.
המוסד לבוררות דן בסכסוך האזרחי שבין הצדדים ולא במרכיבים הפליליים (אם, אכן, ישנם).
יצוין, כי התובעת לא ציינה כנגד מי מהנתבעים הופנתה התלונה שהגישה.

13.
כן ברור, שאין בכך שמי מהנתבעים כתב בבקשתו לעיכוב הליכים כי אין לתובעת סיכוי לזכות בבוררות, כדי למנוע את בירור הסכסוך בפני
המוסד לבוררות.
זו דרכם של צדדים בסכסוך, להמעיט בסיכויי הצד האחר לזכות בתביעתו או בהגנתו.
חזקה על מוסד הבוררות כי יעשה את מלאכתו נאמנה, וכמובן שלאחר מתן פסק הבוררות, רשאית התובעת, אם תמצא לנחוץ, להתנגד לאישור הפסק או לבקש את ביטולו, אם תסבור שיש הצדקה לכך על פי החוק.


14.
לסיום אוסיף, כי התובעת שגתה בפרשנותה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין נמדר (ע"א 17048-04-16), שכן, שם לא דובר בבוררות "הרגילה" המתנהלת בתוך הבורסה, אלא בבוררות חיצונית, שהצדדים נדרשים על פי התקנון להסכים אליה במפורש, ובמקרה שנדון שם המערערים לא נתנו את הסכמתם לבוררות החיצונית.
ענייננו כאן בבוררות "הרגילה".

התוצאה
15.
א.
אשר על כן, הבקשה לעיכוב ההליכים מתקבלת ביחס לכל הנתבעים הבאים:
הנתבע 2 (אלי זמיר
), הנתבע 3 (חיים ענבה), הנתבע 4 (מירון ענבה), הנתבע 5 (שלמה ענבה), הנתבעת 12 (אוליבו דיאמונדס בע"מ), הנתבעת 16 (יהלומי זיפ בע"מ) והנתבעת 18 (ארמן אינטרנשינל בע"מ).

ב.
למרות קבלת הבקשה, אינני פוסק הוצאות למבקשים, משום שחרגו בתגובתם להודעת התובעת מאורך התגובה (עמוד אחד) שנקבע בהחלטתי, וכן משום שהמחלוקת האמיתית עדיין צריכה להתברר במסגרת הבוררות וראוי להשאיר את פסיקת ההוצאות הסופית למוסד הבוררות.

16.
לאור עיכוב ההליכים, מתבטל הצו הארעי שניתן, וממילא מתבטל הצורך בקיום דיון בבקשה
לצו מניעה זמני שהוגשה.

17.
התביעה תמשיך להתברר כלפי הנתבעים הבאים:
נתבע 1 (שקד זמיר), נתבעת 20 (
jayvidiam
יהלומים בע"מ), נתבע 22 (עדי בן-אריה)
ו-נתבעת 26 (הדר אבוטבול).
הנתבעים הללו יגישו כתב הגנה לכתב התביעה, עד יום 14.12.17.
נקבע לק"מ ליום 17.1.18 שעה 9:00.


ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ח, 16 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.









א בית משפט מחוזי 66518-07/17 לאו שכטר יהלומים בע"מ נ' שקד (אשר) זמיר, אלי זמיר, חיים ענבי ואח' (פורסם ב-ֽ 16/11/2017)