פסקי דין על אלי מימון | פסקי דין על ערוץ נשיונל ג'אוגרפיק - ישראל שותפות מוגבלת | פסקי דין על הוט - מערכות תקשורת |

13881-09/17 א     13/11/2017




א 13881-09/17 אלי מימון נ' ערוץ נשיונל ג'אוגרפיק - ישראל שותפות מוגבלת, הוט - מערכות תקשורת בע"מ








בית משפט השלום בנתניה

ת"א 13881-09-17 מימון ואח' נ' ערוץ נשיונל ג'אוגרפיק - ישראל שותפות מוגבלת
ואח'



מספר בקשה:
1

בפני

כבוד השופט
אלי ברנד

מבקש
אלי מימון


נגד

משיבות
1. ערוץ נשיונל ג'אוגרפיק - ישראל שותפות מוגבלת
2. הוט
- מערכות תקשורת בע"מ

ב"כ המבקש: עו"ד גל מויאל
ב"כ המשיבים: עו"ד אודליה עופר

החלטה

לפני בקשת המבקש, הוא התובע 1 בתובענה העיקרית, לפיצול הסעדים המוקנים לו כך שהתובענה דכאן לא תמצה את זכותו לתבוע סעדים נוספים הנובעים מן האירועים נושא התובענה.

רקע וטענות הצדדים
ברקע הדברים תביעה שהגישו המבקש ושלושה מבני משפחתו נגד המשיבות בעקבות שידור פרקים מתוך סדרה בשם "איש הטיגריסים מאפריקה", המוצגת כתיעודית, במהלכם נראו סצנות שלטענתם היו מבויימות והציגו התעללות בבעלי חיים.
על בסיס טענות משפטיות שונות שייחסו למשיבות בשל האמור, ובהן – הטעית צרכנים, פגיעה באוטונומיה, עשית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה, רשלנות והפרת חוזה, ובעטין לטענתם גרמו להם עוגמת נפש קשה, תבעו המבקש ובני משפחתו פיצוי בסך 100,000 ₪.
בבקשה שלפני עותר המבקש להתיר לו לפצל את סעדיו בשל הטענות דלקמן –
המבקש הוסיף וטען בבקשתו, נוסף על האמור, כי כי ניהול התביעה הכוללת סעדים כספיים מסוגים שונים – בגין עגמת נפש ונזקי גוף – יחד יסרבל את ניהול ההליך, בין היתר בשל העובדה שטרם הוכרעה שאלת החבות והבאת ראיות נפרדות לענין הנזקים הנטענים תאריך ותכביד על הדיון לריק.
מנגד טוענת המשיבה 1 כי יש לדחות את הבקשה מנימוקים שונים, הראשון בהם – בשל העובדה שהבקשה הכוללת טענות עובדתיות אינה נתמכת בתצהיר.
עוד טוענת המשיבה 1 כי על פי הדין וההלכות החלות פיצול סעדים הוא המקרה החריג וניתן רק כאשר מדובר בסעדים מסוגים שונים ולא באותו סוג סעד – בדידן כספי – המורכב מרכיבים שונים, בעוד שככלל יש להעדיף את אחדות הדיון על מנת למנוע פסיקות סותרות, בזבוז משאבים והטרדת נתבעים שוב ושוב בעטיו של אותו אירוע.
המשיבה 1 טוענת כי גם אם הראה תובע אינטרס לגיטימי לפיצול הסעדים, מה שלטענתה לא הראה המבקש דכאן, יש לבחון אינטרס זה ולאזנו מול יתר האינטרסים הנזכרים לעיל.
המשיבה 1 טוענת כי הבקשה אינה מגלה אינטרס לגיטימי באשר לא די באמירות לקוניות על אודות נזקים שטרם התגבשו במלואם וכי ניתוח טיעוני המבקש מלמד כי לא ייעול הדיון לנגד עיניו אלא נסיון מצידו לחסוך בשלב זה את המשאבים הנדרשים להוכחת טענותיו בענין נזקי גוף.

המסגרת הדיונית
נקודת המוצא לדיון בסוגיה שלפני הן הוראות תקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") על פיהן –
"44. (א)
תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט.

(ב) תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה.

45. מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו.

"
ההגיון מאחורי כלל זה הוצג על ידי בית המשפט העליון (
ע"א 512/08

שופרסל

בע
"
מ

נ' מוחמד עבד אל קאדר ושות' בע
"
מ
(16.5.2011) פסקה 12 לפסק הדין) במילים אלה –
"הכלל לפיו אין לאפשר פיצול סעדים מבוסס, בין היתר, על השאיפה שלא להטריד את הנתבע מספר פעמים באותו עניין, כמו גם הרצון להימנע מלהעמיס על המערכת שלא לצורך. פיצול הדיון באותו עניין גורם בדרך כלל לבזבוז משאבים וזמן, הן של הצדדים הן של המערכת השיפוטית, ועל-כן אין לעודדו (ראו, למשל:
ע"א 409/78 גולן נ' פרקש, פ"ד לד
(1) 813, 819 (1979); קשת, בעמ' 618-615; גורן, בעמ' 127).
"
הפסיקה הוסיפה והבהירה מהם אותם מקרים בהם יעתר בית המשפט לבקשה לחרוג מן הכלל ולפצל את הסעדים, וכך נקבע (כאן מתוך רע"א 7437/13
פלונית נ' מנחם (מני) שמריהו
(5.3.2014), להלן: "פרשת שמריהו", פסקה ח' לפסק הדין)
–
"אין לפצל סעד אחד לסעדי משנה אחדים; למשל לא ניתן לתבוע סעד של פיצויים על דרך חלוקתו לסכומים ולהגיש תביעה נפרדת בגין כל סכום (
ע"א 61/77 אנג'ל נ' מייש, פ"ד לא
(3) 673 (1977)). כאשר מדובר בסעדים שונים, מה שאין כן באותו סעד, רשאי התובע לבקש היתר לפיצול סעדים (
תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי
). אולם, כאמור לא ניתן לקבל היתר לפיצול סעדים, כאשר מדובר בפיצול של אותו סעד (
ע"א 532/86 המועצה לייצור ולשיווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ, פ"ד מג
(1) 252 (1989);
ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ, פ"ד נח
(6), 447 (2004)).
"
משמעות הדבר היא כי הכלל הוא כי פיצול נובע מכך שמדובר בסעדים שונים במהותם ולא מרכיבים שונים של אותו סעד, הכל כשמדובר בעילה אחת, אשר בהקשר זה פורשה על ידי בית המשפט העליון כך (פרשת שמריהו, שם) –
""עילה" בהקשר זה "היא כל אשר בלשון בני אדם נחשב לסיבה הדומיננטית של התביעה או התביעות שהוגשו" (
ע"א 477/68 הופמן נ' מיכאלי, פ"ד כג
(2), 52 (1969);
ע"א 512/08

שופרסל בע"מ נ' מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ
[פורסם בנבו] (2011), פסקה 11 ...); לצרכי בחינתה של "זהות העילה" המבחן הוא רחב ביותר, והשיקול המנחה הוא, שהנתבע לא יוטרד בתביעות שונות בגין אותו מעשה (א'
גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

(מה' 11 תשע"ג), עמ' 335 ...).
"
בהשלמה לאמור לעיל קבע בית המשפט העליון גם כי על המבקש פיצול סעדים להוכיח כי בעניינו קיים אינטרס לגיטימי לפיצות הסעדים שיש הצדקה להעדיפו על פני האינטרסים הציבוריים המוגנים על ידי תקנות 44 ו-45, וכך למשל נקבע בע"א 734/83
חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ
(פ"ד לח(1) 613, 622 (8.3.1984)) –
"במקרה כגון זה, על המבקש לסטות מהקבוע בתקנות אלה, ולהצביע לפני בית המשפט על קיומו של אינטרס לגיטימי, המצדיק פיצול התביעה למספר תובענות שונות (
ע"א 227/77
[
14
]).
"
לענין הדרישה לא לאינטרס גרידא אלא לאינטרס לגיטימי יפים דברי בית המשפט העליון בע"א 372/85 דוד פרץ נ' תמרה פרץ (פ"ד מ(4) 781, 784 (28.12.1986), שם נקבע כי –
"האינטרס הציבורי מחייב ריכוזם ושילובם של ההליכים כדי למנוע כפל ושילוש הדיון בשל אותה עילה. גם המתדיין האינדיווידואלי זכאי לכך שיראה קץ להתדינויות וכי לא יוטרד פעמים חוזרות. ייתכן שתובע פלוני יראה, בנסיבות מסוימות, תועלת בפיצול הדיון כדי להכביד עולו על הנתבע, אך בית המשפט אינו צריך להושיט לו עזר בכגון דא, ומכאן מגמתה וכוונתה של תקנה 45."

מהתם להכא
לאחר סקירה זו של המסגרת הנורמטיבית באה העת להכריע בבקשה שלפני.
אין כל ספק כי על פי פרשנות בית המשפט העליון בדידן עסקינן בעילת תביעה אחת, היא ההשפעה הנטענת שהיתה לצפיה באותן סצנות של הסדרה שהקרינו המשיבים על המבקש.
המבקש מבקש להבחין בין ההשפעה במובן של עגמת הנפש, היא הנזק אשר גם לטעמו התגבש כבר ובעטיו תבע פיצוי, לבין ההשפעה במובן של הנזק הנפשי שנגרם לו בשל החמרת מצבו ונכותו הנפשית, כאשר לטעמו הנזק הנובע ממנה טרם התגבש סופית.
כן טוען המבקש כי מניעת פיצול הדיון תביא לסרבול באשר הדבר יצריך הבאת מסכת ראיות נפרדת במסגרת הליך זה טרם שהוכרעה שאלת החבות.
תחילה ברצוני לקבוע כי צודקת המשיבה 1 בטענתה כנגד העובדה שהמבקש לא תמך בקשתו בתצהיר, שכן הבקשה כוללת בחובה טענות עובדתיות בדבר קיומו של נזק נפשי שיורי, מעבר לעגמת הנפש הנטענת בכתב התביעה, וכן כי מדובר בנזק מצטבר והולך המועצם עם חלוף הזמן אשר לא ניתן להעריכו בשלב הנוכחי.
טענות אלה טעונות תמיכה בתצהיר, וגם בנושא זה קבע כבר בית המשפט העליון (ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר (11.4.2013) פסקה 12 לחוות דעתו של כב' הנשיא (כתוארו אז) אשר גרוניס, היא דעת הרוב) כי –
"הטעם לצירוף התצהיר אינו טכני בלבד, אלא הוא בעל משמעות ראייתית חשובה. חשיבותו של התצהיר בכך שהוא-הוא יוצר את התשתית העובדתית עליה נשענות בקשות בכתב בהליכים אזרחיים (השוו,
ע"א 728/79
קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד
, פ"ד לד
(4) 126, 130 (1980);
רע"א 394/90 רנדלר נ' ציון, פ"ד מד
(1) 702 (1990)). בלא תצהירים לתמיכה בבקשה, אין בידי בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים ולהכריע בתיק
."
טענת ב"כ המבקש כי – "בקשתו של המבקש לא נתמכה בתצהיר שכן מתבססת היא על כתב טענותיו ואסמכתאות משפטיות, כמו גם על פרקטיקה נוהגת ...", אין בה ולא כלום.
קבלת טענת ההסתמכות על כתב טענות תוביל לתוצאה שתקנה 241(א) לתקנות תהפוך כמעט לאות מתה, בניגוד לכוונת מתקין התקנות ולקביעת בית המשפט העליון דלעיל, שכן מרבית בקשות הביניים שמבקשים צדדים בהליך משפטי מבוססות באופן כזה או אחר על כתבי הטענות.
לו כל הטענות העובדתיות בבקשה נגעו לשאלה מה כתוב בכתבי הטענות ייתכן שהיה מקום לטיעון מסוג זה אולם מקום בו, כבדידן, נטענות טענות עובדתיות נוספות אשר יש לבחנן משוללת טענה זו כל יסוד. ויוזכר, הנטען בכתב התביעה לא הוכח אפילו ברמה הנדרשת לבקשת ביניים.
גם העובדה שהבקשה כוללת אסמכתאות משפטיות אינה רלוונטית שכן טיעון משפטי אמור להתבסס על תשתית עובדתית וזו טעונה תמיכה בתצהיר, ובאשר לטענה כי המבקש מסתמך על פרקטיקה נוהגת אין אלא להצר על כך שתחושת ב"כ המבקש – אשר אינני משוכנע כי יש לה בסיס – היא כי נוהגות בבתי המשפט פרקטיקות הנוגדות את הדין, ובמקרה זה הגם שמדובר בענין שמקורו בתקנות סדר הדין הבהיר בית המשפט העליון כאמור לעיל כי מדובר לא בענין טכני אלא בדרישה מהותית.
די היה בו בנימוק זה כדי להביא לדחית הבקשה על הסף, אולם לא בכך אסתפק.
לא מצאתי בטיעוני המבקש כי הוכח קיומו של כל אינטרס לגיטימי הגובר על האינטרסים הציבוריים והכלליים שבבסיס הוראות תקנות 44 ו-45 לתקנות.
האירועים בעטים טוען המבקש כי נגרמו לו הנזקים השונים התרחשו, על פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 2013 והמסמך הרפואי היחיד שצורף לתביעה (נספח 15 לכתב התביעה) – המקוטע, אשר לא ניתן לראות מתוכו את הדיון ומסקנות הצוות המטפל אלא בעיקר את תלונות המבקש ומחלות הרקע שלו – מצביע על פניה לחדר המיון של המרכז לבריאות הנפש לפני למעלה משנתיים וחצי, מבלי שהוצג ולו בדל ראיה לכך שמצבו של המבקש ממשיך להשתנות כתוצאה מאותו אירוע בשנת 2013 וכמעט אין צורך לומר כי לא הוגשה חוות דעת רפואית המצביעה על כך.
נמצא כי לא הוכח בכל דרך שהיא כי קיימת מגבלה מהותית המונעת מן המבקש לתבוע בשלב זה את מלוא הסעד שלטענתו מגיע לו בשל העילה האמורה.
אשר לטענה אודות ייעול הדיון, גם טענה זו אינני מקבל.
התובע טוען כי לא בשלה העת להבאת ראיות מלאות ביחס לנזקיו מקום בו טרם הוכרעה חבות המשיבים בתביעה העיקרית (סעיף 7 לבקשה).
הנסיון להפריד בין הכרעה בשאלת החבות להכרעה בשאלת הנזק נדון בפסיקה במקרים רבים ונדרש לענין זה בהערה כללית כב' השופט (כתוארו אז) צבי זילברטל ברע"א 4878/12
מנהלת המחלקה לרפואה תעסוקתית קופ"ח "כללית" נ' פלוני
(10.10.2012)
, מקום בו דווקא הסכימו הצדדים על פיצול הדיון, וזו לשונו –
"10. ... ראוי להעיר, אף כי הערה זו היא מעבר לדרוש לצורך הכרעה בבקשות שלפניי, כי במקרים לא מעטים החלטות על פיצול דיון גורמות לריבוי התדיינויות והארכת ההליך, והרצון לייעל בדרך של פיצול נמצא לא אחת מסוכל. הסיבות לכך יכולות להיות רבות ומגוונות: יהיו מצבים בהם תתעורר מחלוקת בשאלה כיצד הוגדרה הסוגיה שנדונה תחילה ... יהיו מצבים בהם הפיצול ייצור קשיים בנוגע להליכי הערעור, כאשר, למשל, נקבעת חבות של חלק מהנתבעים והתביעה נגד האחרים נדחית. במצב כזה יכול ויוגש ערעור על דחיית התביעה שלא יהיה טעם לדון בו בטרם יסתיים ההליך בערכאה הדיונית. בכל מקרה, פיצול הדיון גורר אחריו ריבוי בהליכי השגה ופיצולם אף כי ראוי, ככל שהדבר ניתן, שערכאת הערעור תבחן את המכלול כולו, על היבטיו השונים, מה שיאפשר לה להעריך נכון יותר את הפרשה הנדונה, הן לצורך הכרעה בערעור והן לצורך בחינת אפשרויות לפשרה. הפיצול אף עלול להביא להתארכות ניכרת של ההליך, למשל כאשר בערכאה הראשונה נקבע שאין חבות ובערעור נפסק כי זו קיימת. במצב זה מוחזר הדיון לשמיעת ראיות לעניין הנזק, ולעיתים מזומנות הדבר נעשה רק לאחר שחלפו שנים מאז הגשת התביעה, מה שעלול ליצור קשיים ראיתיים ואחרים, שלא לדבר על עינוי דין. בנוסף, הפיצול מצריך לעיתים מזומנות להעיד את אותם העדים פעמיים, מהווה קרקע פורייה להגשת בקשות המסבכות את ההליך, לתמרונים, לתכסיסי השהייה ולניסיונות לבצע "מקצה שיפורים", ובסופו של דבר גורם להארכה ממשית של ההליך. הניסיון גם מראה כי לעיתים קיימים יחסי גומלין ונמצאות זיקות בין הנושא שהוחלט לדון בו תחילה לבין יתר המחלוקות, וראיה המובאת לכאורה לעניין מסוים משליכה גם על נושאים אחרים. לעיתים מזומנות ראיית התמונה כולה ובחינתה מכל זווית אפשרית, דרושה לשם קבלת ההחלטה הנכונה (למשל כאשר יש צורך להעריך מהימנות). עוד יש לזכור כי, ככלל, אין לפצל את ההליכים המקדמיים, גם אם יש כוונה או יש הכרח לפצל את שמיעת הראיות (
רע"א 3576/94 השקמה הוצאה לאור בע"מ נ' רום פ"ד מח
(4) 388 (1994)), כך שממילא הצדדים אמורים להכין את כל החומרים, בכל הנושאים, לצורך ההליכים המקדמיים.
11. אכן, יהיו מקרים בהם פיצול הדיון מייעל את ההליך. ... אלא שיש לזכור שלא אחת גורם הפיצול דווקא להתארכות ההליך ולסיבוכו, והמקרה דנא הוא דוגמה מובהקת לכך. במקרה הנדון, הדיון בסוגיית הנזק אינו מצריך היערכות חריגה או השקעת משאבים מיוחדים והדיון בסוגיית החבות אינו מהיר וקצר במיוחד. גם לא היה מקום להניח שסיכויי התביעה להידחות במלואה הם גבוהים. לפיכך נדמה כי לא היה מקום להורות על הפיצול, גם אם באי-כוח הצדדים, משיקולים שאינם תמיד זהים לשיקולי בית המשפט ושלעיתים אין ביניהם לבין הרצון לייעל את הדיון ולא כלום, הסכימו על הפיצול.
"
גם בפרשת שמריהו, אשר ציטוטים ממנה הובאו לעיל ואשר בית המשפט העליון הבהיר במסגרתה את אי ההצדקה בפיצול הסעדים, דובר במקרה הדומה לענייננו כאשר (פסקה ט' לפסק הדין) –
"נטען בכתב התביעה על יסוד השתלשלות זו ל"עגמת נפש רבה, פגיעה בעבודתה ובמהלך חייה", ולנזק כספי בגין ייעוץ, טיפול משפטי והתחקות אחר מספרי טלפון חסויים. בתביעתה לבית משפט השלום טענה המבקשת בגין אותה השתלשלות עובדתית לפיצוי בגין נכות נפשית שנגרמה לה, והנזק שנגרם לשמה המקצועי נוכח תלונותיו של המבקש בפני
הרופאה. לא מצאתי מקום להתערבות בקביעת בתי המשפט הקודמים, כי עסקינן באותה עילת תביעה לה נטען בבית המשפט לתביעות קטנות, ולמעשה בפיצולו של אותו סעד שנתבקש.
"
בדומה מאוד לענייננו עוסקת פרשת שמריהו בנסיון להבחין בין שני תתי סעד של סעד הפיצוי הכספי, אשר נטען כי יש הצדקה לפיצול הדיון ביניהם – הפיצוי בגין עגמת הנפש והפיצוי בגין הנכות הנפשית, אולם בית המשפט העליון מבהיר, ברוח דברי כב' השופט זילברטל דלעיל, כי אין כל הצדקה לפיצול הדיון בין תתי סעד אלה.
יודגש כי בפרשת שמריהו הדברים קיצוניים מבדידן מאחר ששם לא התקבלה הטענה כי יש הצדקה לפצל את הדיון בין בית המשפט לתביעות קטנות – המעניק מסגרת דיונית מוגבלת ומצומצמת יחסית, לבין בית משפט השלום, ואילו בדידן מדובר בעניינים אשר כך או כך יידונו בבית משפט אזרחי במסגרת דיון רגילה ואין כל הצדקה לפיצול המבוקש.
אדרבה, נוכח הטענות שבפי המבקש אודות טיב הנזקים שנגרמו ייתכן כי קיימת חשיבות לבחינתם בהליך אחד ולו לשם בדיקת השאלה מה היחס בין עגמת הנפש לבין ההחמרה הנטענת בנכותו הנפשית של המבקש, שניהם נזקים נטענים הנוגעים לנפשו של המבקש, ומה היחס בין הפיצויים המגיעים בגינם, ככל שתוטל חבות ויוכחו הנזקים.
לאור האמור לעיל במצטבר לא מצאתי כי המבקש הוכיח קיומה של הצדקה כלשהי לפיצול הסעדים.

סיכום
התוצאה הנובעת ממכלול האמור לעיל היא כי הבקשה נדחית.
מדובר, לטעמי, בבקשה שלא היה מקום להגישה נוכח ההלכות בענין זה ונסיבות הענין.
אשר על כן ישא המבקש בהוצאות המשיבה 1 בגין הבקשה בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ד חשוון תשע"ח, 13 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 13881-09/17 אלי מימון נ' ערוץ נשיונל ג'אוגרפיק - ישראל שותפות מוגבלת, הוט - מערכות תקשורת בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/11/2017)