פסקי דין על אברהם נחמיאס | פסקי דין על אלון סמבורסקי | פסקי דין על ליסקאר רם |

49097-04/17 תק     19/11/2017




תק 49097-04/17 אברהם נחמיאס נ' אלון סמבורסקי, ליסקאר רם בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 49097-04-17 נחמיאס נ' סמבורסקי ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב


תובע

אברהם נחמיאס


נגד


נתבעים

1.אלון סמבורסקי

2.ליסקאר רם בע"מ




פסק דין

לפני תביעה כספית על סך 23,404 ₪.

בהתאם לכתב התביעה, התובע פנה לנתבעת 2 על מנת לבדוק אפשרות של קניית רכב מסוג יונדאי בצבע לבן. בתאריך 20.3.17 התובע נפגש עם נתבע 1, עובד של הנתבעת 2, שהציע לו לרכוש רכב חדש בתמורה ל- 134,500 ₪. לטענת התובע, באותו מעמד סוכם, כי רכבו הישן יירכש על ידי הנתבעת 2 בתמורה ל- 22,500 ₪. לפי כתב התביעה, הנתבע 1 וידא כי הרכב המבוקש על ידי התובע קיים במלאי, העסקה סוכמה, והתובע חתם על מסמך (לטענת התובע חוזה מחייב) ושילם 1,000 ₪.
בהתאם לכתב התביעה, כעבור יומיים התקשר אל התובע מנהל של הנתבעת 2 והודיע לו כי התרחשה טעות וכי רכב שביקש התובע לרכוש אינו במלאי החברה. באותו מעמד הציע מנהל הנתבעת 2 לנסות להשיג עבור התובע רכב זהה אך בצבע כהה, אך התובע סירב (מנהל הנתבעת הסביר לתובע כי במלאי החברה היו 8 מכוניות שהוזמנו שבועיים קודם לכן על ידי חברה העובדת עם הנתבעת, והוא יכול לנסות ולבקש ממנה לוותר על אחת מהמכוניות הכהות). בשלב מאוחר יותר של אותו היום התובע הביע הסכמה לרכב כהה, אך נאמר לו כי כבר אין אפשרות כזו, ואז ביקש התובע לשמור על ההזמנה המקורית, וסוכם כי הנתבעת תעדכן אותו כאשר רכב חדש יכנס למלאי החברה.
בהמשך, הנתבע 1 התקשר לתובע וביקש ממנו להגיע לקבל בחזרה את 1000 ₪ ששולם על ידו, מאחר ורכב חדש צפוי להיכנס למלאי בנתבעת רק בעוד 3 חודשים.
בתאריך 29.3.17 פנה התובע למנהל הנתבעת בכתב וביקש לעדכן על מועד משוער לקבלת הרכב. בשלב זה קיבל תשובה מהנתבעת כי היא אינה מתחייבת על המחיר עליו סוכם בתאריך 20.3.17.
בעקבות תשובה זו, בתאריך 2.4.17 פנה התובע לסוכנות יונדאי בחיפה ורכש רכב חדש בתמורה לסך 142,904 ₪.
את סכום התביעה ביסס התובע על חישוב הבא: הפרש בין מחיר שהוצע לתובע על ידי הנתבעים למחיר, בו רכש רכב מסוכנות יונדאי; הפרש מחיר בין רכב עם מנוע 1600, אותו רכש מהיבואן, לרכב עם מנוע 2000 שהיה אמור לרכוש מהנתבעים, אותו העריך בסך 10,000 ₪, וכן עוגמת נפש בסך 5,000 ₪.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי בין התובע לנתבעים לא נכרת הסכם מכר, ולא בוצעה כל עסקת מכר, אלא התובע חתם אך ורק על טופס בקשה לשמירת רכב.
עוד נטען כי בבקשה לשמירת הרכב לא הופיע מספר רכב ספציפי, ואף מצוין כי יש צורך להזמין את הרכב למלאי החברה, מכאן שהיה ברור לתבוע כי הרכב לא נמצא במלאי של הנתבעת 2 בעת החתימה על הבקשה.
הנתבעת 2 התחייבה בפני
התובע לשריין רכב עבורו במידה והוא יגיע למלאי החברה. לכתב ההגנה צורפו חוזים סטנדרטיים למכירת כלי רכב אצל הנתבעת 2, בהם היא משתמשת ברגע כריתת הסכם מכר, וזאת על מנת להוכיח כי אין בהקשה לשמירת רכב מהווה חוזה לרכישת רכב.
עוד נטען כי בבקשה לשמירת רכב הוקנתה לתובע האפשרות שלא לבצע עסקת רכישה ולקבל חזרה את דמי השמירה, כך שגם לנתבעת קיימת זכות מקבילה להודיע לתובע כי הרכב אינו קיים במאלי והוא אינו צפוי להגיע בקרוב ולהחזיר לתובע את דמי השמירה.

במהלך הדיון טען התובע, כי הוא סיכם בעל פה את כל פרטי העסקה (רכישת רכב חדש ומכירת הרכב הישן) עם הנתבע 1. התובע השמיע שיחת טלפון עם נציג הנתבעת 2, אותה הקליט, ממנה עלה כי נציג הנתבעת 2 הודה בפני
ו כי הייתה טעות וכי על אף שנאמר לתובע שהרכב נמצא במלאי, התברר כי הדבר אינו כך. התובע ביקש ללמוד משיחות אלו כי הנתבעים ניסו להתנער מהעסקה.
התובע טען כי ההצעה של הנתבעים הייתה הכי זולה ומשתלמת בשוק, ועל כן מגיע לו לקבל הפרש בין מחיר שהוצע לו לבין מחיר ששילם עבור הרכב בחברה אחרת.
התובע מסר כי פנה ליבואן ולא לחברת ליסינג אחרת, מאחר ובחברות ליסינג אחרות הוצע לו מחיר גבוה, אך לא הציג כל ראיה בהקשר זה.

הנתבעים הסבירו כי הנתבע 1 היה סוכן חדש אצל הנתבעת 2, ועקב טעות בדק לא את מלאי של הנתבעת 2, אלא מלאי אצל היבואן, ומכאן חשב בטעות כי רכב שביקש התובע נמצא במלאי. ברגע שהטעות התבררה הודיע הנתבע 1 לתובע לגבי הטעות, הוצע לו רכב בצבע אחר אך הוא סירב. נציג הנתבעת 2 הסביר כי 8 מכוניות שהיו במלאי החברה הוזמנו על ידי חברה שעובדת עם הנתבעת 2 באופן קבוע, ועל כן לא הייתה צריכה לשלם דמי שריון, וזו הסיבה שמכוניות אלו הופיעו במחשבים כלא משוריינות.
עוד נטען על ידי נציג הנתבעת, כי בשלב של חתימה על בקשה לשמירת רכב, טרם סוכם סופית עניין רכישת רכב על ידי התובע, מאחר והרכב טרם עבר בדיקת מוסך מורשה, אלא רק בדיקה ראשונית שבוצעה על ידי הנתבע 1, ועל כן הצעת מחיר לרכישת הרכב הייתה הערכה ראשונית בלבד.
עוד נטען, כי כלי רכב חדשים שנמכרים על ידי הנתבעת 2, הם רכבים "יד שניה", דבר הגורר אחריו הנחה במחיר המתבטאת ב 22-18% משווי הרכב אצל היבואן.
כמו כן, נטען כי הדגם אותו הזמין התובע אצל הנתבעת, הוא דגם יותר פשוט מזה שנרכש על ידו בסופו של דבר אצל היבואן.

דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד.

עובדות בבסיס התביעה שאינן שנויות במחלוקת:
א.
התובע הגיע לנתבעת 2, שחח עם נציגה, הנתבע 1, סיכם בעל פה על רכישת רכב יונדאי טוסון 2000 בתמורה ל- 134,500 ₪, רכבו הישן נבדק, והוצע לו מחיר עבור הרכב, כאשר הרכב טרם נבדק במוסך מורשה.
ב.
בין הצדדים לא נחתם חוזה לרכישת רכב יונדאי ולא חוזה של מכירת הרכב הישן של התובע.
ג.
התובע חתם על טופס בקשה לשמירת רכב.
ד.
במעמד החתימה נאמר לתובע כי הרכב נמצא במלאי הנתבעת 2, ועל סמך בדיקה זו שילם התובע דמי שריון בסך 1,000 ₪.
ה.
כעבור יומיים נציג הנתבעת 2 הודיעה לתובע כי הרכב לא נמצא במלאי וכי חלה טעות. באותו מעמד הוצע לתובע לרכוש רכב זהה בצבע כהה, אך הוא סירב.
ו.
בהמשך אותו היום התובע הסכים לרכוש רכב בצבע כהה, אך בשלב זה נאמר לו על ידי נציג הנתבעת 2 כי גם אפשרות זו כבר אינה קיימת.
ז.
דמי השמירה בסך 1000 ₪ הוחזרו לתובע, על אף שלא היה מעוניין לקבלם ודרש כי ישמרו תנאי העסקה למועד, שהרכב המבוקש יכנס למלאי הנתבעת.
ח.
התובע, בחלוף מספר ימים בודדים, בחר לרכוש רכב מיבואן במחירי יבואן.

מעיון בבקשה לשמירת רכב, עליו חתמו הצדדים, עולה כי מדובר בהסכם שנועד לשמור את הרכב המבוקש על ידי התובע במלאי של הנתבעת 2 למשך 5 ימים ולמנוע ממנה למכור אותו לצד ג' בתקופה זו. בנוסך מוסכם בין הצדדים כי אם הרוכש אינו משלים את העסקה בתקופה זו, דמי שמירה בסך 1,000 ₪ יחולטו על ידי הנתבעת 2, אלא אם מדובר בעסקה באשראי, וחברת האשראי לא אישרה את העסקה. (בנוסף ישנה אפשרות שנועדה לרכישת כלי רכב ישנים, ולפיה, אם יתגלה פגם ברכב בבדיקה, דמי שמירה יוחזרו לרוכש).
אציין כי בבקשה לשמירת הרכב אומנם מצוין מחיר הרכב המבוקש והדגם, אך לא מצוינים פרטים מהותיים נוספים לגבי תנאי הרכישה, כגון אופן התשלום, מועדים, מספר הרכב הנרכש, פרטים של רכב הנמכר לנתבעת במסגרת "טרייד אין", מחירו וכו'.

סבורני כי לא ניתן לייחס לבקשה לשמירת הרכב מעבר למה שהיא – הסכם לשמור רכב למשך 5 ימים במלאי הנתבעת 2 עבור התובע לשם רכישתו במחיר כפי שהוצע על ידי הנתבעת 2, כאשר הסנקציה כלפי הקונה, במידה ויחליט שלא לרכוש את הרכב, היא תשלום של 1,000 ₪.
אין מחלוקת כי הנתבעת 2 התרשלה בלוודא כי הרכב המבוקש אכן נמצא במלאי של הנתבעת 2, בטרם חתם התובע על הבקשה לשמור עבורו את הרכב.
מיד עם גילוי הטעות הודיע נציג הנתבעת 2 על כך לתובע, ודמי השמירה הוחזרו לו.

בקשה לשמירת הרכב אינה מטילה, למעשה, כל סנקציה על הנתבעת 2 ואינה קובעת מנגנון שיפוי במידה ומתרחשת תקלה, אלא רק חיוב כלפי הרוכש, ועל כן, מאחר ומדובר בהסכם שנוסח על ידי הנתבעת, וזהו חוזה אחיד, נראה כי מן הראוי כי מנגנון שיפוי הנתבעת 2, במידה ורוכש נסוג מהעסקה, יחול גם על הנתבעת 2 באותן נסיבות.

גם אם הייתי מקבלת את הטענה של התובע, לפיה הבקשה לשמירת הרכב מהווה חוזה מכר מחייב בין שני הצדדים, ולא כך הוא הדבר, עדיין אין התובע זכאי לפיצוי, לו עתר.

1. לגבי הפרש בין שני המחרים למכוניות:
א.
התובע העיד כי ידע שהנחה בחברת הליסינג נובעת, בין היתר, מעובדה כי קניית רכב מהנתבעת מהווה קניית רכב "יד שניה", ומכאן ההפרש בין מחיר היבואן למחיר הנתבעת.
ב.
לאחר שהבין כי לא יוכל להשלים עסקה עם הנתבעת, הוא בחר לרכוש רכב מיבואן - דהיינו רכב "יד ראשונה". מכאן התובע נמצא היום במצב טוב יותר מזה שהיה יכול להיות, לו רכש רכב מהנתבעת 2, שאז היה רכבו "יד שניה". התובע לא הביא כל ראיה באשר ל"שווי" של "יד", ונראה כי שוני במחיר אכן מבטא הבדל זה, כטענת הנתבעים.

2. לגבי הפרש מחיר בין רכב עם מנוע 1600, אותו רכש מהיבואן, לרכב עם מנוע 2000 שהיה אמור
לרכוש מהנתבעים, אותו העריך בסך 10,000 ₪:
א.
התובע לא הביא כל ראה באשר להפרש במחיר בין רכב עם מנוע 2000 לרכב עם מנוע 1600.
ב.
נציג הנתבעת טען כי רכב עם מנוע 2000 הנמכר על ידי הנתבעת 2 הינו הדגם הפשוט ביותר (אציין כי בבקשה לשמירת הרכב אין כל אינדיקציה לעניין זה), ורכב שנרכש על ידי התובע הוא ברמה יותר גבוהה, וגם מכאן נובע ההפרש במחיר כלי הרכב.



3. הטרדה ועוגמת נפש:
עוגמת נפש פורשה בפסיקה כצער עמוק או פגיעה משמעותית, ולא כל אי נוחות או אכזבה מזכים בעוגמת נפש ברת פיצוי. התובע לא הביא כל ראיה באשר לעוגמת נפש הנטענת, כאשר בין פנייתו לנתבעת 2 לבין הזמנת רכב מיבואן חלפו 7 ימים בלבד (אומנם, התובע טען כי הזמין רכב מיבואן בתאריך 2.4.17, אך ממסמכים שצירף עולה כי הזמנה בוצעה כבר ב- 30.3.17), מכאן שלא מצאתי כי יש מקום לחייב בגין ראש נזק זה.

הנתבע 1 היה עובד של הנתבעת 2, ולתובע אין עילת תביעה נגדו, מאחר ובקשה לשמירת הרכב נחתמה בינו לבין הנתבעת 2 ולא עם הנתבע 1 באופן אישי. על כן אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 1.

סוף דבר,
הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בגין הפרת התחייבותה בהתאם לבקשה לשמירת הרכב, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות העניין, כאשר קיבלתי את התביעה בחלקה המזערי ודחיתי תביעה כנגד הנתבע 1, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט של התובע.

על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.




ניתן היום, א' כסלו תשע"ח, 19 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 49097-04/17 אברהם נחמיאס נ' אלון סמבורסקי, ליסקאר רם בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/11/2017)