פסקי דין על אסיה בוסקיס | פסקי דין על משה כחלון | פסקי דין על שר האוצר | פסקי דין על דורית סלינגר ואח' |

6178/17 בג"צ     29/11/2017




בג"צ 6178/17 אסיה בוסקיס נ' משה כחלון, שר האוצר, דורית סלינגר ואח'




פסק-דין בתיק בג"ץ 6178/17


בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 6178/17



לפני:

כבוד השופט א' שהם


כבוד השופט מ' מזוז


כבוד השופט י' אלרון


העותרת:
אסיה בוסקיס



נ


ג


ד



המשיבים:
1. משה כחלון
, שר האוצר


2. דורית סלינגר, ממונה על שוק ההון , ביטוח וחיסכון במשרד האוצר

3. ועדת אתיקה מקצועית לשכת עורכי הדין מחוז חיפה


עתירה למתן צו על תנאי


העותרת:
בעצמה

בשם המשיבים 2-1
:
עו"ד תהילה רוט

בשם המשיבה 3:
עו"ד רן זינגר

פסק-דין

השופט א' שהם
:

1.
לפנינו עתירה אשר במסגרתה התבקש צו על תנאי, המורה למשיבים 2-1
ליתן טעם
"מדוע לתיק משפטי של העותרת ת.א. 23270-17-14 לא התקבלה פוליסת ביטוח מס' 502576305900 חברת שופרסל בע"מ"
(להלן:
פוליסת הביטוח
), וכן
"להעביר לעותרת כל מידע הקשור לפוליסת ביטוח חברת שופרסל, טיפול משותף סוכנות ביטוח בטח תורן, בא כוח חברת שופרסל
ועו"ד ישראל יונגר בא
כוח העותרת, שביצע פעולות מטעם העותרת לפני פתיחת ההליך"
. לצד אלו, התבקשנו ליתן צו על תנאי, המורה למשיבה 3 ליתן טעם
"מדוע לא התקבלה החלטה להעביר לעותרת צילומי תיק בא כוח שלה עו"ד ישראל יונגר ששוחרר מייצוג על ידי בית המשפט"
, וכן ליתן טעם
"מדוע לא נבדקו ולא טופלו תלונות העותרת לרבות סחיטות העותרת על ידי עורכי הדין המשתתפים בהליך המשפטי, כמו גם הפצת שקרים על ידי עו"ד נטע ארז

בא כוח צד ג' חברת שופרסל בדיון הוכחות כלפי העותרת"
.

רקע והליכים קודמים

2.
העותרת היא תושבת קריית מוצקין, ילידת 1950. ביום 15.8.2012, נפלה העותרת בסניף
שופרסל דיל
בצומת קרית אתא (להלן:
הסניף
)
ונחבלה. כתוצאה מהנפילה, נגרמו לעותרת שברים בכתף ימין. ביום 12.6.2014, הגישה העותרת תביעת נזיקין לבית משפט השלום בחיפה, נגד חברת שופרסל בע"מ ונגד כלל חברת ביטוח בע"מ, ששלחו הודעת צד ג' לחברת הניקיון קבוצת ש. ניר בע"מ (ת"א 23270-06-14). במסגרת ההליך המשפטי, מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אשר קבע לעותרת נכות של 15%, בעקבות החבלה. קביעה זו אומצה על ידי בית משפט השלום. ביום 21.4.2015, שוחרר בא כוחה של העותרת במסגרת הליך זה מייצוגה, לבקשתה. ביום 25.6.2017, קיבל בית משפט השלום את תביעתה של העותרת, ופסק לטובתה פיצויים בגין הנזק שנגרם לה בסך 102,899 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 7,960 ₪. בית משפט השלום ציין בפסק דינו, כי בשנת 2013 נחבלה העותרת פעם נוספת בתאונת דרכים, לרבות בכתפה הימנית, אך הפגיעות בתאונה זו היו קלות, ותביעה בגינן סולקה תמורת פיצוי כספי בסך 4,000 ₪ לזכות העותרת. נקבע בנוסף, כי לחבלה מאוחרת זו אין השלכה על אומדן הנזק בתביעה שהוגשה בגין נפילתה של העותרת בסניף.

3.
החל משנת 2013, ובמקביל לניהול ההליך המשפטי בבית משפט השלום, פנתה העותרת לרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון (להלן:
הרשות
), בנוגע לאירוע הנפילה בסניף, ולגבי התנהלותן של חברות הביטוח בעניינה. הרשות בחנה את טענותיה של העותרת, ומצאה כי הן אינן מקימות עילה להתערבותה, אלא שמקומן להתברר בבית המשפט – כפי שהובהר לעותרת מספר פעמים, במענה לפניותיה. כך למשל, ביום 28.16.2015, נשלח אל העותרת מענה מטעם הרשות, ובו נאמר:
"נסיבות פניותיך מעוררות מחלוקת עובדתית ושאלות שבמומחיות רפואית, אשר המפקחת על הביטוח אינה נוהגת לברר ולהכריע בהן"
. העותרת שבה ופנתה לרשות בעניין זה. במענה נוסף אשר נשלח לעותרת ביום 31.3.2016, מטעם סגנית בכירה לממונה על שוק ההון, נכתב, בין היתר:

"נציין כי על פי רוב משרדנו אינו עורך בירורים בסוגיות שמעלות מחלוקות עובדתיות, בפרט מחלוקת בתחום הרפואה. כפי שציינו בעבר, כיוון שתלונתך נסמכת על טענות עובדתיות וכיוון שחברת כלל טענה טענות נגדיות [...] ומכיוון שעניינך נדון בפני
בית המשפט, אין לנו אלא לחזור על תשובתנו במכתבינו הקודמים לפיה מחלוקות אלה דינן להתברר בבית המשפט.
בהיעדר טעמים מיוחדים לא ראינו מקום להתערבות בעניינך ולפיכך אנו מודיעים על סיום טיפולנו בפני
יתך".

4.
בנוסף לפנייה לרשות, הגישה העותרת, ביום 11.3.2015, תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין (להלן:
הוועדה
), נגד
עו"ד ישראל יונגר, אשר ייצג אותה בבית משפט השלום (להלן:
הנילון
), שמהותה טיפול לא ראוי בעניינה ואי קבלת מידע ומסמכים מהנילון. בתגובתה של המשיבה 3, נמסר כי ביום 2.4.2015, במסגרת התייחסותו של הנילון לתלונה,
"הוסבר כיצד הנילון מטפל בעניין המשפטי הרלוונטי עבור העותרת, שאף הוזמנה במסגרת התגובה לסור למשרדו של הנילון, לעיין בתיק המשפטי ולקבל העתקי מסמכים"
. לנוכח האמור בתגובתו של הנילון, החליטה הוועדה, ביום 25.5.2015, לגנוז את התלונה, ושלא להעמיד את הנילון לדין משמעתי. העותרת ביקשה להשיג על החלטה זו, והגישה ביום 17.2.2016 תלונה נוספת, אשר תוכנה דומה במהותו לתוכן תלונתה המקורית, אשר נגנזה כאמור. במכתבה מיום 23.2.2016, דחתה הוועדה את פנייתה הנוספת של העותרת, והודיעה לה כי הטיפול בתלונה הסתיים, וכי באפשרותה לפנות אל ועדת האתיקה הארצית,
"היושבת כקובל נוסף"
.


מסתבר, כי ביום 25.5.2016, הגישה העותרת תלונה לוועדה נגד עו"ד אחר, עו"ד ארז נטע, שעניינה אי המצאת העתק תצהיר עדות שהוגש על ידו, כמי שייצג את צד ג' בתובענה האזרחית שהוגשה על ידי העותרת לבית משפט השלום, וכן, הגשת תצהיר שקרי של שליח, אשר הצהיר על אופן ביצוע מסירה אישית לעותרת. הוועדה
ביקשה לקבל את תגובתו של עו"ד ארז נטע, אשר הוגשה לוועדה ביום 11.7.2016. לאור האמור בתגובה זו, הגיעה הוועדה למסקנה, כי לא נפל כל פגם בהתנהלותו של עו"ד ארז נטע, והחליטה ביום 18.7.2016 על גניזת התלונה. בתגובתה לעתירה שלפנינו ציינה המשיבה 3, כי
"העותרת הביעה תרעומת על ההחלטה במסגרת אשגר מייל מיום 7.8.2016, עליו השיבה ועדת האתיקה, במכתב מיום 10.8.2016, כי אין לה מה להוסיף מעבר להחלטתה על גניזת התלונה, וכי באפשרות המתלוננת
[העותרת]
לפנות אל ועדת האתיקה הארצית, ביושבה כקובל נוסף"
.

תמצית העתירה ותגובת המשיבים

5.
בגדרה של העתירה, טוענת העותרת, שאינה מיוצגת, כי הנילון
"לחץ עליה"
ושכנע אותה לחתום על הסכם פשרה עם חברת איילון, אשר ביטחה את חברת אגד, בהקשר לתאונת הדרכים שעברה. נטען בנוסף, כי הייצוג המשפטי שניתן לעותרת על ידי הנילון בבית משפט השלום, לא היה משביע רצון, וחרג מכללי האתיקה המקצועית של עורכי הדין. לטענת העותרת, חברת כלל ביטוח, אשר ביטחה את חברת שופרסל בע"מ, וכן חברת הניקיון קבוצת ש. ניר, סירבו להעביר לידיה מסמכים שהיו רלוונטיים להליך שנוהל על ידה בבית משפט השלום. עוד נטען, כי עו"ד ארז נטע, ב"כ קבוצת ש. ניר,
"הגיש תצהירי שקר"
בעניינה של העותרת,
"והפיץ שקרים שפגעו בכבוד העותרת, השפיל והמליט
(כך במקור – א.ש.)
אותה"
, במהלך הדיון בבית משפט השלום. העותרת הוסיפה וטענה, כי משדרשה מעו"ד ארז נטע, כי יציג כתב ויתור על סודיות רפואית מטעמה, הוא מסר במהלך הדיון
"מסמך מזויף"
, על סמך כתב ויתור עליו חתמה העותרת לנילון, בשנת 2013.


על יסוד האמור, קובלת העותרת על אופן טיפולן של הוועדה ושל הרשות בעניינה.

6.
בתגובתם המקדמית של המשיבים 2-1
(להלן:
המשיבים
) נטען
, כי יש לדחות את העתירה על הסף, בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה, ומחמת קיומו של סעד חלופי. נטען, בהקשר זה, כי ככל שהעותרת מבקשת להשיג על עניינים הקשורים בהליך המשפטי שנוהל על ידה בבית משפט השלום, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה אין מקום לעשות זאת בדרך של הגשת עתירה לבג"ץ, אלא במסגרת ערעור לערכאה המתאימה, בכפוף להוראות הדין. בנוסף, נטען על ידי המשיבים, כי
"כלל לא נהיר וברור מכתב העתירה איזו החלטה מנהלית תוקפת העותרת במסגרת העתירה"
. אשר לטיפול בפני
ותיה של העותרת על ידי הרשות, טוענים המשיבים כי תלונתה של העותרת נכללת בקטגוריה של
"תלונות שלא ניתן היה להכריע בהן, עקב מחלוקת עובדתית"
. זאת שכן, עיקר עניינן של פניות העותרת לרשות נוגע למחלוקת עובדתית שהתגלעה בינה לבין חברות הביטוח, בדבר טיב הנזק וההשלכות הרפואיות שיש לנפילתה של העותרת. צוין, כי בתלונות מסוג זה, על המתלוננים לפנות לבית המשפט המוסמך או לגישור, שבידיהם הכלים המתאימים לערוך את הבירור העובדתי. משהחליטה העותרת לתבוע בנזיקין את חברת שופרסל ואת חברת כלל, בבית משפט השלום, בגין הנזקים שנגרמו לה,
"לא נהיר למשיבים איזה סעד מבקשת למעשה העותרת מהמשיבים

בעניין זה"
. בנוסף, טענו המשיבים כי ככל שהעותרת מבקשת את פוליסת הביטוח עצמה, לצורך ניהול המשפט, היה עליה לבקש זאת במסגרת בקשה לגילוי מסמכים בהליך המשפטי האמור. נטען בנוסף, כי בהתאם להוראות החוק, אין באפשרות המשיבים להעביר מידע הקשור בפוליסת הביטוח, מטעמי חובת סודיות החלה על הרשות. לנוכח האמור, נטען כי העתירה אינה מקימה עילה להתערבותו של בית משפט זה. עוד נטען, כי עומד לעותרת סעד חלופי בדמות פנייה לערכאה האזרחית המוסמכת.

7.
לטענת המשיבה 3, מדובר ב
"עתירת סרק"
, שהינה כוללנית ואינה מפרטת מהי ההחלטה המנהלית שאותה מבקשת העותרת לתקוף. המשיבה 3 טענה בתגובתה לעתירה, כי מי שתלונתו לוועדת אתיקה מחוזית נדחתה, רשאי לפנות אל ועדת האתיקה הארצית, אשר תדון בתלונתו מלכתחילה, ואין היא תלויה או כבולה בהחלטת ועדת האתיקה המחוזית. העותרת נמנעה מלפנות אל וועדת האתיקה הארצית ולפיכך, לשיטתה של המשיבה 3, יש לדחות את העתירה על הסף, מחמת אי מיצוי הליכים. טעם נוסף לדחייתה של העתירה על הסף נעוץ, לטענת המשיבה 3, בעובדה כי קיים סעד חלופי בעניינה של העותרת. נטען, בהקשר זה, כי הסמכות לדון בעתירה, התוקפת החלטה של ועדת האתיקה, שלא להעמיד עורך דין לדין משמעתי, נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. נטען בנוסף, כי העותרת לא צירפה כמשיבים לעתירה את עורכי הדין שנגדם היא מלינה, וכי העתירה הוגשה בשיהוי רב, וגם מטעמים אלה יש לדחות את העתירה על הסף. לגופו של עניין נטען, כי לא נפל כל פגם בהחלטותיה של הוועדה בעניינה של העותרת. התלונות שהוגשו על ידי העותרת לוועדה טופלו על ידה באופן ראוי ומקצועי, והוחלט, בסופו של יום, לגנוז את התלונות ושלא לפתוח בגינן בהליכים משמעתיים.

8.
בהחלטתי מיום 22.10.2017, התבקשה העותרת להודיע לבית המשפט האם, לנוכח האמור בתגובות המשיבים, היא עומדת על עתירתה או שמא ניתן למחוק אותה. ביום 14.11.2017, הודיעה העותרת כי היא עומדת על עתירתה, בציינה כי היא
"הגישה עתירה בגלל שלא הייתה מסוגלת לקבל מידע בעניין המורכב שלה משתתפים ואירועים רבים, קשרים אישיים בן המשתתפים – כל זה גרם ל'חסיון' מידע שביקשה העותרת וכמובן לא קיבלה"
.

דיון והכרעה

9.
לאחר שעיינתי בעתירה, ובתגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבות; מחמת אי מיצוי הליכים; ובשל קיומו של סעד חלופי בעניינה של העותרת.

10.
ככל שניתן להבין מן העתירה, העותרת קובלת על אופן טיפולה של הרשות בפני
ותיה, כמו גם על טיפולה של הוועדה בתלונותיה. כפי שנטען בתגובת המשיבים 2-1
, לעותרת עומד סעד חלופי, כאשר באפשרותה להשיג על עניינים הקשורים בהליך המשפטי שניהלה בבית משפט השלום בחיפה, באמצעות פנייה כדין לערכאה המתאימה (וראו, בג"ץ 6232/17
סוסלוב נ' משרד הפנים
(30.10.17); בג"ץ 8514/17
הרב לגריסי נ' מדינת ישראל
(6.11.2017)).

בנוסף, וכפי שציינה המשיבה 3 בתגובתה, למרות שתלונותיה של העותרת לוועדה נגנזו, פתוחה הייתה בפני
ה הדרך לפנות אל ועדת האתיקה הארצית, אשר בסמכותה לדון בתלונות אלה מחדש. משנמנעה העותרת מלפנות אל ועדת האתיקה הארצית, דינה של העתירה להידחות מפאת אי מיצוי הליכים (בג"ץ 9074/09
עו"ד בנאי נ' המפקח על הביטוח משרד האוצר
(7.2.2010); בג"ץ 6819/12
שמיר נ' פקידת סעד ארצית
(31.7.2013); בג"ץ 5459/17
פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב
(9.11.2017))). זאת ועוד, העתירה, ככל שהיא נוגעת למשיבה 3, הוגשה בשיהוי ניכר, משתלונתה המאוחרת בזמן של העותרת לוועדה נגנזה ביום 18.7.2016, והשגתה על כך נדחתה ביום 10.8.2016. בדומה לכך, המענה השלישי והאחרון, מטעם הרשות, נשלח אל העותרת כבר ביום 31.3.2016.


די באמור לעיל, כדי להורות על דחייתה של העתירה על הסף.

11.
יצוין בנוסף, כי העותרת לא הצביעה על החלטות מנהליות ספציפיות, שאותן היא מבקשת לתקוף במסגרת העתירה דנן, והיא אף ציינה בתשובתה להחלטתי, מיום 22.10.2017, כי הגישה את העתירה כדי
"לקבל מידע"
. לא זו אף זו, העותרת העלתה במסגרת העתירה דנן טענות כלליות וכוללניות, ולא הניחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענותיה, כי נפל פגם באופן הטיפול של הרשות או של הוועדה, בעניינה. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי אין עילה להתערבותו של בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק.

12.
סוף דבר, העתירה נדחית על הסף.


העותרת תישא בהוצאות המשיבים 2-1
בסכום של 1,000 ₪, ובהוצאות המשיבה 3 בסך 1,000 ₪ (סה"כ 2000 ₪).




ניתן היום, י"א בכסלו התשע"ח (29.11.2017).



ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

17061780_i06.doc

יא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







בג"צ בית המשפט העליון 6178/17 אסיה בוסקיס נ' משה כחלון, שר האוצר, דורית סלינגר ואח' (פורסם ב-ֽ 29/11/2017)