פסקי דין על איריס קורינה רובין קלאוזנר | פסקי דין על אורי רובין |

39233-10/13 העז     28/11/2017




העז 39233-10/13 מדינת ישראל נ' איריס קורינה רובין קלאוזנר, אורי רובין








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

הע"ז 39233-10-13

28 נובמבר 2017
לפני:
כב' השופט יצחק לובוצקי
-
שופט בכיר

המאשימה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אופיר רון


-

הנאשמים

1

.
איריס קורינה רובין קלאוזנר

2

.
אורי רובין
ע"י ב"כ עו"ד יאיר דוד
החלטה

בהתאם להכרעת הדין מיום 22.6.17 הורשה מר אורי רובין
(להלן: "הנאשם"), בעבירה של
העסקת עובדת זרה בביתו למשך כשנה, עבירה לפי סעיף 2(א)(1) ו(2) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א- 1991.

הנאשם הגיש בקשה לביטול הרשעה לפי סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 ומכוח סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.

הנאשם טוען כי הוא גרוש ואב ל-3 ילדים, מתוכם קטינה אחת, הסמוכים על שולחנו. הנאשם נאבק בימים אלה במחלה קשה והוכר כנכה בשיעור 100%. הנאשם הנו הבעלים והמנכ"ל של חברת טזאור פיתוח בע"מ (להלן: "החברה"), חברה לבנייה המשתתפת, בין היתר, בפרויקטים של בנייה למגורים. לטענת הנאשם, להרשעתו השלכות קשות ומרחיקות לכת, הן מבחינה אישית כלכלית, שכן הרשעתו עלולה להביא לשלילת רישיונה של החברה מלשמש כחברה קבלנית, וכפועל יוצא מכך גם לפגיעה באותם רוכשי הדירות בפרויקטים בהם מעורבת החברה.

הנאשם טוען עוד, כי אין מדובר בעבירה ממתחם העבירות החמורות או אף "הבינוניות", כי עברו נקי, כי ביצוע העבירה לא פגע בעובדת שזכתה לקבל את מלוא שכרה לרבות תנאים סוציאליים וביטוח רפואי. עוד טוען הנאשם כי הסבירות שיעבור עבירות נוספות היא נמוכה, כי אין מדובר בדפוס התנהגות אלא בהעסקה מקרית לתקופה קצרה, כי הוא נוטל אחריות מלאה וחרטה רבה וכנה, ומוסיף ומלין על השפעת ההרשעה על הפגיעה הקשה במצבו האישי ופעילותו העסקית כאמור.
בנוסף טען הנאשם, כי הגשת כתב האישום בנסיבות המקרה דנן הנה התנהלות חריגה העולה עד כדי חוסר סבירות קיצוני, וכי קיימים פגמים בהתנהלות המאשימה בניהול החקירה וההליך כולו.

המאשימה סבורה, כי טענות כנגד עצם ניהול ההליך והעמדתו של הנאשם לדין אינן מתיישבות עם לקיחת אחריות והבעת חרטה; הנאשם נמנע מלפרוס תמונה כוללת של נסיבותיו האישיות, לרבות מכלול עיסוקיו ועסקיו ולא הצביע על פגיעה כלשהיא הצפויה לו; הנאשם לא הוכיח כי אכן הרשעתו עלולה להביא לפגיעה כלשהי לחברה.
המאשימה סבורה כי לאור מהות העבירה, כמו גם העובדה כי לרוב מורשעים בה אנשים נורמטיביים, אין הצדקה לבקש תסקיר שרות המבחן.

דיון והכרעה
:
הסמכות לבטל הרשעה של נאשם שהורשע בביצוע עבירה קבועה
בסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982,
הקובע כך:

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו
מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות
כאמור."
ר' גם הוראות
סעיפים 71א(ב)
ו –
72(ב)
לחוק העונשין, תשל"ז
– 1997
וסעיף 1 לפקודת המבחן (נוסח חדש), תשכ"ט – 1969.


על פי ההלכה הפסוקה, הכלל הוא כי מקום שהוכחה אשמתו של אדם, יש להרשיעו בדין
(
ע"פ 9893/06
לאופר נ' מדינת ישראל
, 31.12.07;
ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב
(3) 337 (1997);
ע"פ (ארצי) 6291-05-10
א. כפיר אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל
, 31.1.12 (להלן: "פרשת כפיר");
ע"פ (ארצי) 33098-09-12
א.פ.י שירותי כח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ נ' מדינת ישראל
- משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, 11.8.14;
ע"פ (ארצי) 57160-01-14
מדינת ישראל
- חדוות הורים בע"מ, 8.11.14).



בע"פ (ארצי) 3043-09-14
מדינת ישראל
– ישראלוף
(מיום 22.11.16)
, חזר בית הדין הארצי על התנאים לביטול הרשעה:

"באשר להפעלת הסמכות לבטל הרשעה נקבע בפסיקה כי סמכות זו תופעל
במשורה. לעניין זה נקבע בעניין קליין [
ע"פ 5102/03
מדינת ישראל
– דני קליין


(4.9.2007)] כך:
"חלופה עונשית זו מופעלת במשורה, שכן הכלל הרחב הוא כי מקום בו הוכחה אשמתו של אדם, יש, בדרך כלל, להרשיעו בדין. תכליתו של העיקרון הנוהג נהירה על פניה: הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית, והיא חוליה טבעית הנובעת מהוכחת האשמה בהליך הפלילי. הרשעת נאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את אכיפת החוק באופן שוויוני, ומונעת איפה ואיפה בהחלת ההליך הפלילי. ... חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית אף שאחריותם הפלילית הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמטיבית הנדרשת. עם זאת, המשפט מניח כי רקמת החיים האנושיים, בהשתקפותה בהליך הפלילי, מולידה מצבים קיצוניים שאינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת האשמה. במצבים
חריגים ומיוחדים, כאשר עלול להיווצר פער בלתי
נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה, נתון בידי בית המשפט הכוח להחליט, כי חרף אשמתו של הנאשם הוא לא יורשע בדין".

על השיקולים אותם על בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לביטול הרשעה, נקבע בעניין לאופר [
ע"פ 9893/06
לאופר נ' מדינת ישראל
(31.12.2007)], כך:

"מקום שבנסיבות מיוחדות וחריגות עלול להיווצר יחס בלתי סביר באורח קיצוני בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי הכללי לבין עוצמת הפגיעה בנאשם הצפויה מההרשעה, עשויה לקום הצדקה לעשות שימוש בסמכות השיפוטית של אי הרשעה. לצורך כך, יש להתחשב, מן הצד האחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות, והמסר הציבורי המתחייב מהן; יש להתחשב בזהותו של עובר העבירה ובמעמדו בציבור, ולבחון באיזו מידה זהותו משפיעה על עוצמת הפגיעה שנגרמה מהעבירה על המערכת הציבורית; יש לשקול במבט רחב גם את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללותו, ואת המסר החברתי שאי הרשעה עלול לאצור בחובו בנסיבות הענין הספציפי.
מנגד, יש לתת את הדעת לנאשם האינדיבידואלי, לנסיבותיו האישיות המיוחדות, ולהשפעת ההרשעה על חייו, ועל סיכויי שיקומו; יש לקחת בחשבון נסיבות אישיות שונות – גיל, עבר פלילי קודם, ונתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי. יש לבחון את השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי של הנאשם, ועל מצבו הכלכלי והמשפחתי. בסופו של יום, ניצבת השאלה בכל עוצמתה – האם, בנסיבות המיוחדות של הענין, השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הציבורי-מערכתי הכללי, באופן שהגם שהנאשם ביצע את העבירה בה הואשם, סובלת הנורמה החברתית הכללית את אי הרשעתו בדין".
(וראו גם:
ע"פ 2669/00 מדינת ישראל
נ' פלוני, פ"ד נד
(3) 685 (2000);
ר"ע 432/85
רומנו נ' מדינת ישראל
(21.8.1985);
ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב
(3) 337 (1997);
ע"פ 3301/06
ביטי נ' מדינת ישראל
(31.10.2006).

"קיימים שני תנאים מצטברים להימנעות מהרשעה – האחד, כי ההרשעה פוגעת פגיעה
חמורה בשיקום הנאשם; השני – כי סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה
המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים".
(
ע"פ (ארצי) 6291-05-10
א.כפיר אחזקות בע"מ – מדינת ישראל
(31.1.2012).

בעניין א.פ.י. קבע בית הדין הארצי, כי נזק כלכלי הצפוי מהרשעה בדין, שהיא גם הרשעה ראשונה, והתחייבות הנאשם שלא לעבור עבירות נוספות אינן נסיבות חריגות המצדיקות הימנעות מהרשעה, ואף ההיפך מכך. בית הדין הוסיף וקבע כי –

"ניתן אף לומר כי לנסיבות מעין אלה כיוון המחוקק בקביעת אחריותו האישית של נושא משרה על פי הוראת סעיף 5 לחוק עובדים זרים,
בהיות העבירות בהן מדובר עבירות כלכליות במהותן. הימנעות מהרשעה בנסיבות כגון אלה שלפנינו, בהן מודגשת הפגיעה הכלכלית הצפויה בנושא המשרה מר עמר עקב הרשעתו, תחטיא את התכלית הגלומה בהסדר המשפטי שבחוק המטיל אחריות פלילית בגין העבירות המנויות בו גם על נושאי משרה בחברות, מעסיקות העובדים הזרים ...". "

הנאשם הורשע בעבירה לפי
חוק עובדים זרים,
לגביה קבע בית הדין הארצי
(
ע"פ (ארצי) 1001/01
מדינת ישראל
– ניסים, פד"ע לח 145 (2002))
כי:

"... מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם 'עבודה זולה'. אנו מצווים מכח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל
ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך אין להטיל קנס סימלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים...".

בענייננו, אינני מוצא סיבה חריגה דיה המצדיקה ביטול הרשעתו של הנאשם. בחינת השיקולים המנחים בעת ביטול הרשעה, אינם מביאים למסקנה, שהמקרה דנן הוא קיצוני דיו כדי לבטל את הרשעת הנאשם.
לא מצאתי שטענות הנאשם לגבי השלכות ההרשעה על יכולתו להמשיך ולעסוק במסגרת החברה שהוא עומד בראשה מוכחות ומבוססות דיין שיש בהן כדי להצביע על פגיעה ממשית בחופש העיסוק של הנאשם או בהשתכרותו, באופן כזה שהוא בלתי מידתי ביחס לאינטרס הציבורי שבהרשעה בעבירות על
חוק עובדים זרים.


לפיכך, הרשעתו של הנאשם תעמוד בתוקפה לאור כל האמור בהכרעת הדין.


נקבע לטיעונים לעונש ליום
26/12/17 בשעה 12:00.


ניתנה היום, י' כסלו תשע"ח,
(
28 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים.










העז בית דין אזורי לעבודה 39233-10/13 מדינת ישראל נ' איריס קורינה רובין קלאוזנר, אורי רובין (פורסם ב-ֽ 28/11/2017)