פסקי דין על אילנה כהן | פסקי דין על רחמים כהן | פסקי דין על מי-רם מים ותשתיות בע"מ

14470-06/17 תצ     23/11/2017




תצ 14470-06/17 אילנה כהן, רחמים כהן נ' מי-רם מים ותשתיות בע"מ





בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע
ת"צ 14470-06-17 כהן ואח' נ' מי-רם מים ותשתיות בע"מ
תיק חיצוני:
בפני

כבוד השופטת יעל רז-לוי
התובעים
1.אילנה כהן

2.רחמים כהן

ע"י ב"כ עו"ד גיא אבני
נגד

הנתבעת
מי-רם מים ותשתיות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עודד מהצרי
פסק דין
1. ביום 7.6.2017 הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה אשר עוסקת בגביית מיסים מוניציפליים ובכלל זה ארנונה, בעבור רשויות מקומיות. טענת המבקשים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית הינה, כי המשיבה גובה הוצאות/אגרות גביה ואכיפה באופן בלתי חוקי ובניגוד לדין (להלן: "בקשת האישור").
2. בתמצית, צוין בתובענה כי המשיבה מחייבת בהוצאות אכיפה בסכומים שונים ומופרזים, זאת כאשר החשבון עבור החוב עצמו אינו משולם במועד. אותו חיוב בגין הוצאות האכיפה נכלל בחשבון החיוב החודשי ונשלח בדואר רגיל. על פי הנטען על ידי המבקשים הוצאות הגבייה המותרות הן ההוצאות הריאליות והסבירות אשר המשיבה הוציאה בפועל בגין הוצאת מכתב ההתראה ואשר אינן עולות על הסכום המרבי הקבוע בתקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), תשע"א – 2011, אשר חלות גם על גביה מסוג זה. בפועל כך נטען, המשיבה גובה את הסכום המרבי בתקנות ועליו מוסיפה מע"מ שלא כדין.
המבקשים טוענים, כי ניתן ללמוד על העלות הראויה בגין משלוח מכתב התראה, מן העמלה שגובים הבנקים – עמלה בסך של 5 ₪ כפי שקבע המפקח על הבנקים. עוד נטען, כי בוצע סבסוד צולב כך שהתשלום ששולם הוא גם עבור פעולות נוספות מעבר למכתב ההתראה כגון, בדיקת פרטים אודות החייב ופעולות משרדיות אחרות.
הודעת החדילה
3. ביום 11.9.2017 הגישה המשיבה הודעת חדילה מגביה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"). בהודעה צוין כי היא: "חדלה מגבית הוצאות האכיפה שמכוח התקנות, ואף מלחייב בהוצאות האכיפה שמכוח התקנות".
עוד צוין בהודעה, כי המשיבה חדלה מחיוב הוצאות אכיפה באופן גורף עוד בטרם הוגשה הבקשה ועוד בטרם התקבלה פנייתו של ב"כ המבקשים ביום 26.4.2017. הודגש, כי פעולת האכיפה האחרונה שבגינה נשלח חיוב לתשלום בוצעה בחודש פברואר 2017, כלומר 4 חודשים לפני שהוגשה התובענה.
באשר לטענת המבקשים, כי בפועל נשלחו חשבונות ובהם חיוב בתשלום הוצאות אכיפה גבוהות אף בחודש מאי 2017 הוסבר, כי עקב טעות נקודתית אף לאחר חודש פברואר נגבו הוצאות אכיפה, אך אלו מקורן בחיובים מלפני מועד ביצוע החדילה.
על כן, מבוקש שלא לאשר את התובענה כייצוגית ולהורות על דחיית התובענה.
4. המבקשים בתגובתם טענו, כי טענת המשיבה לפיה היא חדלה מגבייה עוד מחודש פברואר, אינה נכונה, וכל מטרתה להתחמק מתשלום גמול למבקשים ושכר טרחה לבא כוחם. המבקשים אינם מתנגדים לעצם הודעת החדילה ומכאן לדחיית התובענה. עם זאת לטענתם החדילה אם התבצעה, נעשתה לכל המוקדם לאחר הוצאת מכתב ההתראה על ידי המבקשים ולפני הגשת התובענה הייצוגית (ראה מכתב מיום 27.4.2017, נספח 10 לתובענה הייצוגית). על כן, המבקשים ובאי כוחם זכאים לגמול ושכ"ט ראוי.
5. לעניין גובה שכ"ט והגמול עתרו המבקשים, כי בית המשפט יפסוק לכל אחד מהמבקשים גמול בסך של 77,625 ₪ ושכ"ט לבא כוח המייצג בסך של 527,000 ₪.
באשר לגובה הגמול ושכר הטרחה צוין, כי להערכת המבקשים מדובר בקבוצה המונה כ-9,000 איש כאשר הגביה הבלתי חוקית הכוללת הינה בשיעור גבוה - בסך של כ- 3,105,000 ₪. יצוין כי בבקשה נאמר שהמדובר בהערכה בלבד (ראה סעיף 44 לבקשה).
עוד נטען, כי הבקשה הועילה לכלל חברי הקבוצה ואף הביאה לתועלת בעתיד בכך שנמנע המשך גביה בלתי חוקית, וכי המשיבה לא חלקה על התחשיבים שהגישו המבקשים ביחס להיקף הגביה הלא חוקית. כמו כן נקודת המוצא לקביעת הגמול ושכר הטרחה, צריכה להיות סכום התובענה - קרי סך גביית היתר במשך 24 חודשים שקדמו לתובענה ע"י המבקשים, כפי שהוערכו ע"י המבקשים (סך של 345 ₪ לאדם כפול 9000 איש).
6. מנגד, המשיבה עמדה על כך שהיא חדלה מהגבייה עוד בחודש פברואר 2017; עוד קודם להגשת התובענה הייצוגית, וללא קשר לתובענה או למכתב הפניה של המבקשים. וכי ההתראה שהוצגה על ידי המבקשים בבקשה - נוגעת לחיוב במכתב התראה שנשלח בנובמבר 2016. לאחר שזה לא שולם, נשלח מכתב התראה נוסף ובו פירוט לתשלום כאשר המבקשים לא חויבו בהוצאות אכיפה באופן העולה בקנה אחד עם הודעת החדילה.
7. באשר לסכום התובענה לטענת המשיבה, הסכום האמיתי של התובענה עומד לכל היותר על סך של 127,621 ₪, שכן זהו הסכום הכולל בגין הוצאות אכיפה שנגבו ע"י המשיבה בתקופה של 24 חודשים שקדמו למועד הגשת התובענה. מסכום זה יש להפחית את הסכום אשר אף לשיטת המבקשים יש לגבות בגין מכתב התראה (5 ₪ בדואר רגיל ו- 11.6 ₪ בגין דואר רשום). ומכאן שסכום הגבייה ביתר לא עולה על 90,000 ₪ (בהערכה זהירה), ובהתאם לסכום זה יש לקבוע את הגמול ושכ"ט לבא כוחם. ככל שבית המשפט יסבור, כי יש לקבוע למבקשים גמול ושכ"ט לבאי כוחם, הרי יש לגזור את אלו מסכום התביעה "האמיתי" שצוין, ולעשות כן בשיטת האחוזים ובהתחשב בתועלת המצומצמת העולה מן הבקשה. המבקשים אף לא צירפו כל חוות דעת והסתמכו על הערכה מופרזת בלבד.
8. עוד נטען, כי המבקשים לא נטלו כל סיכון בהגשת התביעה וכי לא הובאה כל ראיה המעידה על השקעה בהליך. המדובר במחזור של טענות וכתבי בית דין שהוגשו זה מכבר לבתי משפט בערכאות שונות, ובית המשפט כבר נדרש לטענות אלו. על כן אין בתובענה כל חידוש. יתרה מכך, ב"כ המבקשים לא השקיע מאמץ רב בתובענה שכן הוא הגיש תביעה דומה מאוד כנגד עיריית נתיבות.
עוד הוסיפה המשיבה, כי ההליך הסתיים בשלב הראשוני דבר אשר הפחית משמעותית את הוצאות המבקשים. צוין עוד, כי בית המשפט העליון התבטא בעבר כי תביעה מסוג זה בעניין חיוב הוצאות אכיפה, אינה מעוררת סימפטיה שכן מדובר בסופו של יום בעותרים שלא שילמו את חובם, איחרו בתשלום והפרו את החוק, בעוד שהם מקווים להרוויח באמצעות העלאת טענות ביחס לאמצעי האכיפה.
9. המבקשים בתשובה ציינו, כי אינם מתנגדים לדחיית התובענה עצמה לאור הודעת החדילה. שכן מבדיקה שערכו המשיבה אכן חדלה מן הגביה. עם זאת לטענת המבקשים אין לקבל את טענת המשיבה, כי חדלה מלגבות כבר בפברואר 2017. הראיה, קיומו של אותו מכתב התראה מחודש מאי 2017. כמו כן, המשיבה לא הוכיחה כי הגביה ביתר הינה בגדר טעות נקודתית.
בהתייחס לטענת המשיבה באשר לגובה הגבייה הבלתי חוקית, הרי זו לא גובתה במסמכים או בתצהיר מטען רו"ח. נוכח כך, טענת המבקשים באשר לגודל הקבוצה וסכום התובענה – סכום הגביה ביתר - לא נסתרו. יש לזכור עוד, כי המשיבה עוסקת בגבייה ב- 30 יישובים ולכן מדובר בהיקף נרחב. המבקשים הוסיפו כי בקביעת גובה התשלום יש לקחת בחשבון את התמריץ להגשת תובענות ייצוגיות.
10. ביום 24.9.2017 קיימתי דיון במעמד הצדדים, בו התייחסו הצדדים אף לנושא סכומי התובענה ומועד החדילה. ב"כ המשיבה ביקש לאפשר לו להגיש מסמכים נוספים לאחר הדיון, זאת כדי לבסס את טענת המשיבה, לפיה היא חדלה מלגבות עוד בחודש פברואר וכן ביחס להיקף הכולל של הגבייה ביתר. מכאן, המשיבה צרפה לתגובתה המשלימה, סיכום ישיבת ההנהלה שנערכה ביום 1.3.2017 בו מצוין כי מנכ"ל המשיבה הודיע שמספר ימים קודם לכן, הוא הורה למנהלת מחלקת הגביה לחדול מלחייב בהוצאות אכיפה. עוד צורף מכתב מרו"ח של החברה לפיו: "החל מחודש פברואר 2017 ואילך החברה אינה מחייבת עוד בהוצאות אכיפה כלשהן בגין משלוח מכתבים לחייבים".
לאור אלו עתרה המשיבה, כי בית המשפט יאשר את הודעת החדילה כאשר צוין כי גם המבקשים הסכימו להודעת החדילה ולכן יש לקבלה.
11. המבקשים מנגד טוענים, כי אין לקבל את דברי המשיבה כי חדלה מלגבות ביתר מחודש פברואר 2017. שכן המשיבה לא הציגה כל החלטה חתומה של הדירקטוריון המלמדת על החלטה לחדול מגביית הוצאות אכיפה; המשיבה מודה כי המשיכה לגבות גם לאחר הגשת הבקשה לאישור; לא הוכחה טעות נקודתית לעניין הגבייה; ומכאן שהמשיבה חדלה רק לאחר הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, או משלוח מכתב ההתראה.
אשר למכתב מרו"ח נטען, כי אין לקבלו מאחר ולא צורף תצהיר או דוחות כספיים המוכיחים את הטענה.
דיון
12. עסקינן בתובענה ייצוגית נגד המשיבה אשר גובה מיסים מוניציפליים מטעם ישובים ברחבי הארץ. בתובענה נטען, כי המשיבה גבתה הוצאות אכיפה וגביה שלא כדין ומעבר לסכום המותר בחוק. המדובר בבקשה לתובענה ייצוגית אשר הוגשה לפי סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות ועל כן במקרה זה חל סעיף 9 לחוק הקובע כי:
"(א) ...
(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע".
13. משמעות סעיף זה הינה, כי החוק מעניק הגנה לרשות ומאפשר לה להפסיק את פעולות הגביה אשר לגביה נטען שהיא בלתי חוקית, כך שהודעת החדילה מביאה לכך שהרשות כבר אינה פועלת עוד שלא בהתאם לדין. וכך הרשות מקבלת, למעשה, הגנה מפני תובענה ייצוגית.
14. הצדדים במקרה זה חלוקים ביחס למועד החדילה – האם ארע קודם הגשת התובענה הייצוגית או לאחריה ובשל הגשתה (או למצער לאחר הפנייה המוקדמת של ב"כ המבקשים אל המשיבה).
15. בפסיקה נקבע, כי בכל מקרה אף חדילה קודם הגשת הבקשה לאישור תהווה חדילה שמשמעותה דחיית הבקשה לאישור.
"משמיע לנו סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות כי אין לאשר תביעת השבה נגד רשות כתובענה ייצוגית גם באותם המקרים שבהם חדלה הרשות מן הגביה טרם הגשת הבקשה לאישור התביעה כייצוגית" [רע"א 6340/07 עיריית תל אביב נ' חגי טיומקין (פורסם בנבו, 13.02.2011)].
16. נוכח דברים אלו ונוכח הסכמת הצדדים ביחס לקיומה של חדילה ולדחיית הבקשה, ולאור הודעת החדילה אני דוחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.
פסיקת גמול ושכר טרחה
17. המבקשים מבקשים, כי יאושר להם שכר טרחה וגמול בהתאם לסעיף 9(ג) לחוק התובענות הייצוגיות. (גמול לכל אחד מן המבקשים בסך 77,625 ושכ"ט לבא הכוח המייצג בסך של 527,000 ₪)
18. סעיף 22(ב) לחוק קובע שיקולים בהם יתחשב בית המשפט בקביעת הגמול לתובע:
22(ב) בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;
(2) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית.
19. סעיף 23 מתייחס לשכר הטרחה אשר ייפסק לעורך הדין המייצג:
23 (ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;
(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;
(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.
20. במקרה דנא לא התרשמתי, כי אכן המשיבה חדלה מן הגביה עוד מחודש פברואר 2017, דהיינו עוד קודם למשלוח מכתב ההתראה בטרם הגשת התובענה הייצוגית. כך, המבקשים הציגו התראות לחיוב בגין הוצאות אכיפה לאחר חודש פברואר 2017, מועד בו נטען כי המשיבה כבר חדלה מגביה. טענת המשיבה, כי הדבר נובע מטעות ונוגעת לחיובים שניתנו עוד קודם לחודש פברואר 2017, אין בה ממש. שכן אף אם נלך לשיטת המשיבה, היא הייתה יכולה לתת הוראה גורפת להפסקת גביית הוצאות האכיפה, והיא לא עשתה כן.
21. זאת ועוד, לא הובאה בפני
כל ראיה ממשית המבססת את טענת המשיבה, כי הוחלט על ידה לחדול מגביית היתר עוד בחודש פברואר 2017. ויודגש, לתשובת המשיבה בכתב לא צורף כל מסמך המבסס את האמור, ואף בדיון בבית המשפט, והגם שהמשיבה התבקשה להציג מסמכים הנוגעים להחלטה זו על חדילה מגבייה, היא כשלה מלעשות כן. בעניין זה יש טעם בטיעון המבקשים כי בקבלת החלטה מסוג זה, מתבקש קיומו של תיעוד האופן בו התקבלה והאופן בו הובאה לידיעת הגורמים הרלוונטיים בחברה, תיעוד שהמשיבה לא הציגה לבית המשפט ולא הובא כל תימוכין לעניין זה. לכך מתווספת העובדה, כי לא הוצג כל תצהיר המתייחס באופן קונקרטי למועד קבלת ההחלטה על חדילה מגביה, או לשאלה על ידי מי התקבלה ההחלטה.
22. ודוק אף במכתב סיכום ישיבת ההנהלה שצירפה המשיבה בתגובתה המאוחרת מצינו, כי המדובר במסמך מחודש מרץ ואשר בו צוין כי :"שינוי נוהל חיוב הודעות דרישה וסרגל אכיפה – הנחתי את נינה ושרית לפני מספר ימים להפסיק לחייב לקוחות בהוצ' אכיפה. באחריות נינה להציג תכנית עד 8/3" (נספח א להשלמת טיעון מטעם המשיבה). משמע, אף מסיכום ישיבת ההנהלה עולה, כי באותה הישיבה בתחילת חודש מרץ ניתנה הוראה לפיה תוגש תכנית עד ה- 8 למרץ, תכנית שלא ידוע זו הוגשה אם לאו, ואף לא הובאה ראיה בדבר תוכנה של אותה תכנית. מעבר לכך לא הציגה המשיבה כל הנחיה שניתנה לכלל העובדים, הודעת דוא"ל, או תיעוד של החלטה שהופצה בעניין זה.
23. אשר למכתב מאת רו"ח של המשיבה, הרי המדובר במכתב המתבסס על נתונים שנמסרו מהמשיבה ובלשון המכתב: "כפי שנמסר לנו". על כן לא ניתן לבסס עליו את המסקנה, כי המשיבה חדלה מגביה עוד בחודש פברואר 2017.
24. נוכח האמור, נראה כי התובענה הצמיחה תועלת לקבוצה בהפסקת בגביית הוצאות אכיפה בניגוד לחוק.
25. בהתאם להלכה הפסוקה באשר לגובה הגמול ושכ"ט במקרים מסוג זה הרי:
"נקודת המוצא היא שכאשר הוגשה הודעת חדילה על ידי הרשות, ככלל יש לפסוק גמול ושכר טרחה לתובע הייצוגי ובא כוחו, אם הוכח קשר סיבתי בין הגשת התובענה לבין הודעת החדילה והפסקת הגביה. במקרה כזה היתה בתובענה תועלת לחברי הקבוצה ולציבור כולו" [עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס (פורסם בנבו, 23.07.2015)].
26. במקרה זה לאור כל שפורט לעיל, שוכנעתי כי ישנו קשר סיבתי בין הגשת התובענה, ולמצער בין משלוח מכתב ההתראה שקדם לתובענה, לבין הודעת החדילה והפסקה הגבייה.
27. באשר לגובה הגמול ושכר הטרחה, אין ספק כי במקרה זה המבקשים ובא כוחם טרחו בהגשת בקשת אישור מנומקת וראויה. במסגרת ההליך הוגשו בקשות שונות וכן התקיים דיון אליו התייצבו הצדדים. עם זאת הבקשה לאישור הסתיימה בהודעת חדילה של הרשות ובהסכמת הצדדים לקבלת הודעת החדילה.
28. אף שאין המדובר בבקשה חדשנית לאישור תובענה ייצוגית, עדיין, כאמור, זו הועילה לחברי הקבוצה. לבקשה חשיבות ציבורית בהפסקת אותה הגביה בניגוד לדין והפסקת הפגיעה בקניינו של הפרט ובכך תרמה להגשמתו של עקרון חוקיות המנהל.
29. אף מבחינת שיקולי הכוונה ציבורית, הרי יש בתובענה זה כדי לקדם ערכים ראויים, שכן יש חשיבות שהרשות המקומית תפקח על מי שמבצע פעולות מטעמה.
מכל האמור, יש לעודד תובענות ייצוגיות כתביעה זו המונחת בפני
ומשכך תביעה זו מצדיקה פסיקת גמול ושכר טרחה בהתאם לסעיף 9 (ג) לחוק.
30. עוד יש לזכור, כי המשיבה לא השיבה לפניה המוקדמת שנשלחה אליה ע"י ב"כ המבקשים. בעניין זה כבר נפסק בעע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס [פורסם בנבו] (23.07.2015), כי אי המענה יישקל לחובת הרשות בעת פסיקת שכר הטרחה.
31. באשר לסכום התובענה הגבוה הנטען, הרי קשה לאמוד במקרה זה את שיעור התועלת הכספית המדויקת לחברי הקבוצה. שכן מחד המבקשת טוענת לתועלת בשווי של 3,105,000 ₪ בגין חיובים שגויים וגביית יתר במשך 24 חודשים אשר קדמו למועד הגשת התובענה (כאשר נאמר כי המדובר בהערכה בלבד), ומנגד המשיבה טוענת, כי סך גביית הוצאות אכיפה עומדת על 127,621 ₪ כאשר בהפחתת הוצאות הגביה המותרת עומדת התביעה על סך של 90,000 ₪ לכל היותר.
אין בידי לקבל את טענת המבקשים, כי בהעדר ראיה אחרת יש לפסוק על פי הסכומים שצוינו על ידם, משאלו לא בוססו כדבעי. כך לדוגמא לא צוין הבסיס לנטען לפיו המדובר בגבייה ב 30 יישובים וכי מדובר ב כ 9000 איש באותם יישובים. נוכח האמור, איני סבורה שיהא נכון לפסוק את הגמול ושכר הטרחה בתובענה זו בשיעור הגבוה שנתבקש על ידי המבקשים, או על פי שיטת האחוזים, אלא יש לעשות כן על פי השיקולים שהותוו בחוק ובפסיקה ושפורטו לעיל.
סוף דבר
32. בקשת האישור נדחית.
33. אני פוסקת לתובעים המייצגים גמול בסך של 5,000 ₪ לכל אחד מהם ולבא כוח המייצג שכר טרחה בסכום של 50,000 ₪ (כולל מע"מ).
ניתן היום, ה' כסלו תשע"ח, 23 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.


1 מתוך 7








תצ בית משפט לעניינים מנהליים 14470-06/17 אילנה כהן, רחמים כהן נ' מי-רם מים ותשתיות בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/11/2017)