פסקי דין על אורי חן | פסקי דין על מושב נהלל התיישבות חקלאית

57825-11/17 רעא     05/12/2017




רעא 57825-11/17 אורי חן נ' מושב נהלל התיישבות חקלאית








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 57825-11-17 חן נ' התיישבות חקלאית




בפני

כבוד השופטת
רננה גלפז מוקדי


מבקש

אורי חן



נגד


משיב

מושב נהלל התיישבות חקלאית








פסק דין



בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ר. נדאף) אשר ניתנה ביום 1.11.17 במסגרת ת"א 41325-09-17.
במסגרת ההחלטה, נדחתה בקשת המבקש לצו מניעה זמני המופנה נגד המשיב, אשר בתחומו מצוי הנכס מושא ההליך, חלקה 121 גוש 1718 (להלן: "הנכס") והמבקש חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

רקע

המבקש הוא בנהּ של גב' מירב חן ז"ל, אשר הלכה לבית עולמה ביום 21.12.16 (להלן: "המנוחה") והינו היורש היחיד שלה, כך בהתאם לצו ירושה מיום 6.4.17.
הנכס הוא בבעלות הקרן הקיימת לישראל ומצוי במשבצת של מושב נהלל, המשיב, בתחומה של המועצה האזורית עמק יזרעאל.
הוריה של המנוחה, סבו וסבתו של המבקש, החזיקו בנכס, אך בתאריך 5.3.85, בתמורה לסכום אשר שולם להם על ידי המשיב, מסרו את חזקתם המלאה והייחודית למשיב. באותו יום נכרת בין הצדדים חוזה שכירות במסגרתו המשיכו הורי המנוחה להתגורר בנכס בתמורה לתשלום דמי שכירות למשיב.
בתאריך 10.5.92 הודע למשיב כי בעניינה של אם המנוחה ניתנה החלטה על פשיטת רגל.
בתאריך 6.8.92 נשלח אל אם המנוחה מכתב מאת המשיב במסגרתו הודע לה כי חוזה השכירות הקודם אינו בתוקף וכי היא מתבקשת לסור כדי לחדשו.
אחר מות ההורים, המשיכה המנוחה להתגורר בנכס וביום 8.12.93 נכרת הסכם שכירות בינה לבין המשיב (להלן: "הסכם השכירות").
בהסכם הובהר כי הזכויות והחיובים בו חלים על השוכרת בלבד, דהיינו על המנוחה וכי היא אינה רשאית להעביר את זכויותיה לאחר בלא רשות מראש מאת המשכיר, המשיב. בסעיף 17.3 להסכם נקבע כי לאחר פטירת השוכר זכות השכירות פגה ואינה עוברת בירושה. כפועל יוצא, לאחר שנפטרה המנוחה, זכאי היה המשיב, לפי סעיף 22 להסכם השכירות, לתפוס חזקה בנכס.
במכתב המנוחה מתאריך 24.6.04 אישרה כי היא חייבת למשיב בגין דמי השכירות עבור הנכס וכי תשלום החוב יידחה, בהסכמת המשיב, בשנה, אך יישא הצמדה וריבית כמקובל.
לדברי המבקש, בחודש אוקטובר 2012 ויתר המשיב על דמי השכירות אשר היה על המנוחה לשלם לו, בגין מצבה הכלכלי הדחוק.

בחודש אוקטובר 2015 לבקשת המנוחה, נחתם עימה הסכם אשר בא בעקבות הסכם השכירות ונועד לצורך ביצוע תיקונים במושכר. במסגרת ההסכם ניתנה למנוחה הלוואה לצורך ביצוע השיפוץ וכנגד, מסרה המנוחה 10 שיקים על הסכום הכולל אשר ניתן לה.

בחודש מאי 2017 שלח המשיב מכתב אל המבקש ובו נדרש המבקש לפנות את בית המנוחה משכך, כששה חודשים לאחר פטירת המנוחה, ולאחר פינוי החלק הארי מהחפצים על ידי המבקש ו"הותרת חפצים ספורים אשר הושארו שם כדי ליצור מצב קיים בשטח" (ס' 12 להחלטה קמא), ביום 13.9.17 פעל המשיב להחלפת מנעול דלת הכניסה לנכס ולפינוי החפצים אשר נותרו בנכס. פינוי זה נעשה, כך עולה מההחלטה קמא, בלא שהמבקש עודכן על כך. נוכח פעולה זו ביום 18.9.17 הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב: "לפרוץ לנכס ולעשות בו כבשלו".
דיון בבקשה התקיים ביום 2.10.17, במעמד הצדדים, במסגרתו נחקרו המצהירים על תצהיריהם, ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה וב"כ המשיב אף הגיש תגובתו בכתב.

ההחלטה קמא

אחר שמיעת טענות הצדדים לא מצא בית המשפט קמא כי למבקש זכות לכאורה מכוחה הוא זכאי לקבלת סעד זמני. עוד ציין כי זכות המנוחה בנכס הייתה זכות שכירות, אשר אף לא שולמה והמנוחה הותירה אחריה חוב שכירות בסך 300,000 ₪. לפיכך נקבע כי "בכל מקרה עם פטירתה של המנוחה פג הסכם השכירות איתה, ועל פני הדברים עולה לכאורה כי לא הורישה למבקש כל זכות בנכס. "
באשר לנספח 9 לתגובת המשיב- מכתב מיאיר מור, יו"ר הנהלת המשיב, המופנה למנוחה ומתוארך לשנת 2000- בו צוין כי המנוחה שלחה מכתב בקשה לרכישת הנכס.


בית המשפט קמא דחה את טענת המבקש לפיה מכתב זה מצביע על זכות קניינית של המנוחה בכנס (ס' 11 להחלטה קמא), וקובע כי לא עולה ממכתב זה כל התחייבות מצד המשיב למכור למנוחה את הנכס (ס' 16), ועוד, כי כל מסמך ואסמכתא נוספים אשר הוצגו, כגון הצהרת הון שהגישה המנוחה ביום 12.4.16, במסגרתה הצהירה כי אין לה כל נכס נדל"ן, תומכים אף הם במסקנה כי למנוחה לא היתה זכות קניינית בנכס הנדון.

עוד דחה בית המשפט את טענת המבקש במסגרתה ביקש להיבנות מהעובדה כי המנוחה לא שילמה דמי שכירות מאז שנת 2012: "עצם העובדה שהמשיב בא לקראת המנוחה והסכים לא לחייב אותה מדי חודש בדמי השכירות בגלל הסתבכותה הכלכלית אינה מראה או מוכיחה כי למנוחה היו יותר זכויות בנכס מאשר שכירות, אלא שהמסקנה המתחייבת היא דווקא בכיוון ההפוך, שבאותה תקופה אף לא הייתה למנוחה זכות לשכירת הנכס, והושארה בנכס אך מחמת התחשבות במצבה" (ס' 17).
כן קבע בית המשפט קמא כי הוא אינו מאמין למבקש כי הוא מתגורר בנכס, אלא קבע כי הוא עבר להתגורר בקיבוץ דברת לפני מספר שנים. טענות המבקש כלפי זכויות המשיב במשבצת מתוקף הסכם עם רשות מקרקע ישראל- נדחו אף הן.

למעלה מן הצורך התייחס בית המשפט קמא למאזן הנוחות וקבע כי שוכנע כי הנזק הכלכלי שייגרם למשיב אם יינתן סעד זמני כמבוקש, עולה משמעותית על הנזק שייגרם למבקש.
אשר על כל כן, ומשלא הוכחה זכות המבקש בנכס, נדחתה הבקשה לסעד זמני, ונקבע כי המשיב רשאי לעשות בנכס כרצונו.

בקשת רשות ערעור

ביום 26.11.17 הוגשה בקשת רשות ערעור, במסגרתה טען המבקש כי פנה אל המשיב וסוכם כי הצדדים ינהלו מו"מ על החזרת הזכויות בנכס למבקש כיורש יחיד, ואף התקיימה פגישה מקדמית בין הצדדים, אך למרות זאת, פעל המשיב באופן חד צדדי כאשר ביום 13.9.17 פעל להחלפת המנעול ופינוי הנכס.
המבקש טוען כי בעלי הנכס היא רשות מקרקעי ישראל, וכי הסמכות להכריע במעמד המשיב בנכס שמורה לבית המשפט המחוזי, וכי בבקשה לסעד זמני לשם הגנה על זכות קניינית של תובע אין לבית המשפט שיקול דעת נרחב כמו זה הנתון לו בתביעה פוססורית. עוד מסתייע המבקש בסעיפים 18 ו-19 לחוק המקרקעין העוסקים בהסגת גבול, והחזרת הגזלה וטוען כי היה על בית המשפט קמא להשיב את המצב לקדמותו, קודם השתלטות המשיב על הנכס.
המבקש טוען לזכות קניינית, מכאן, היה על בית המשפט קמא להקפיא את המצב על מנת שלא תיפגע זכותו של המבקש בנכס.


דיון ומסקנות

אחר עיון בבקשה ובתיק קמא, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות על אתר, אף בלא תגובת המשיבה, זאת בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, אלא במקרים חריגים (ראו רע"א 8415/07
חברת אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ
(24.10.2007)).
לא מצאתי כי בקשה זו נמנית עם אותם חריגים.

תפקידו העיקרי של הסעד הזמני הוא לדאוג לשמירת המצב הקיים, עובר להגשת התובענה, באופן שיאפשר מימוש

פסק דין
, אם יינתן, לטובת המבקש (רע"א 8716/15
מימון נ' רייטר
(28.12.2015)). השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני הם קיומה לכאורה של עילת תביעה ומשמעות הדבר בהקשר זה היא כאשר התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק; מאזן הנוחות היינו הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן ובנוסף, שיקול שביושר ובצדק ובהקשר זה ייבחן תום ליבו של המבקש. בין השיקולים הראשון והשני קיים קשר, אשר לפיו, ככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הסעד, כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן ולהפך.

עיון בהחלטה קמא מלמד כי בית המשפט קמא התייחס לשיקולים השונים וקבע כי אינו רואה עילת תביעה למבקש וכי גם מאזן הנוחות אינו לטובתו.

מסקנתו ביחס להעדר עילת תביעה לכאורה מנומקת ולא מצאתי טעם להתערב בה.
בית המשפט קמא קבע כי לא הוצגו בפני
ו ראיות שיש בהן לבסס זכויות במקרקעין למנוחה, מעבר לזכות שכירות, אשר בהתאם להסכם השכירות, הסתיימה עם פטירתה. בית המשפט קמא ציין כי בשנת 2000 ביקשה, אמנם, המנוחה, לרכוש את הנכס, אולם לא חלה התקדמות כלשהי ומאז חלפו 16 שנים אשר במהלכן היתה המנוחה בהליכי פשיטת רגל. בית המשפט קמא הסיק כי למבקש אין זכויות כלשהן בנכס וציין כי המסמכים אשר הוצגו בפני
ו, תומכים גם הם במסקנה כי למנוחה לא היתה יותר מאשר זכות שכירות בנכס. מכאן, מסקנת בית המשפט קמא כי אינו רואה, זכות תביעה לכאורה.


אחר שבחנתי את המסמכים עליהם הסתמך בית המשפט קמא וכן את עדויות המבקש ונציג המשיב, אשר גם מדבריהם התרשם בית המשפט קמא, לא ראיתי להתערב במסקנתו ביחס להעדר עילת תביעה. אוסיף ואומר גם כי את בקשתו לצו מניעה הגיש המבקש ביום 18.9.17 בלא שהוגש כתב תביעה. בית המשפט קמא קבע את הבקשה לדיון במעמד הצדדים ליום 2.10.17, אך גם עד למועד הדיון לא הוגש כתב התביעה והוא אף לא הוגש בהמשך, מאז ניתנה ההחלטה ביום 1.11.17 ועד היום.
בית המשפט קמא למד על עילת התביעה הנטענת על ידי המבקש מתוכן בקשתו בלבד.

עיון בבקשה מעלה כי טענתו של המבקש היתה כי עומדת לו זכות ראשונים ברכישת הנכס, זכות אשר מבוססת על זכות המנוחה בנכס, אשר מבוססת על זכות הוריה, הנמנים על דור המייסדים במושב. ב"כ המבקש בדבריו במהלך הדיון בבית המשפט קמא, הבהיר כי התביעה שהתכוון המבקש להגיש בבית המשפט קמא היא "תביעה נזיקית, היא תביעה להשבת גזלה ואינה קשורה לבעלות" בהמשך הדברים הוסיף והבהיר כי באשר לסוגיית הבעלות בנכס, תוגש תביעה לבית המשפט המחוזי.

אם אכן התביעה אותה התכוון המבקש להגיש, תביעה אשר כאמור, לא הוגשה עד היום, היא תביעת נזיקין להשבת גזל, לא ברור כיצד משרת אותה צו המניעה שהתבקש, שהרי עוולת ה"גזל" הקבועה בפקודת הנזיקין עניינהּ מטלטלין, ואילו כאן טוען המבקש לזכויות בנכס מקרקעין: "
52. גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת.
"
אם הכוונה היא לתביעה הנוגעת לזכויות הקנייניות במקרקעין, אזי את הסעד שהתבקש כאן, יש להגיש במסגרת אותה תביעה, אשר כפי שמסר ב"כ המבקש, התעתד המבקש להגיש לבית המשפט המחוזי.

כך או כך, מסקנת בית המשפט קמא כי דין הבקשה להידחות ביחס לעילת התביעה רק מקבלת תימוכין נוספים ואני שותפה לעמדה כי המבקש לא הציג עילה לכאורה לתביעה.
בהתאם להוראות הסכם השכירות, הסתיימה תקופת ההסכם עם פטירת המנוחה וגם אם לא היתה הוראה מתאימה בהסכם בין הצדדים, משעה שעסקינן בהסכם שהמשיך והתקיים גם לאחר שתמה תקופת ההסכם, אזי בהתאם לסעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 רשאי כל צד לסיים את השכירות בהודעה לצד השני זמן סביר מראש.

לאמור יש להוסיף גם את ניתוח מאזן הנוחות אשר מוביל למסקנה, בשים לב לעילה בעטיה חפץ המבקש להגיש את תביעתו, עילה נזיקית, כי הפגיעה שעלולה להיגרם למשיב מהותרת הנכס בידי המבקש, בהיותו יורש המנוחה, זאת מבלי שמשולמים דמי שכירות בעבור הנכס אשר אין חולק כי נמסר למנוחה במסגרת הסכם שכירות, עולה על זו הנטענת על ידי המבקש.

לפיכך, אחר שבחנתי את טענות המבקש, מצאתי לדחותן והתוצאה, לכן, היא דחיית הבקשה למתן רשות ערעור והותרת ההחלטה קמא על כנה.

משלא נתבקשה תגובה אינני עושה צו להוצאות.


ניתן היום,
י"ז כסלו תשע"ח, 05 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.













רעא בית משפט מחוזי 57825-11/17 אורי חן נ' מושב נהלל התיישבות חקלאית (פורסם ב-ֽ 05/12/2017)