פסקי דין על אליעזר סבאג | פסקי דין על השר לבטחון פנים מר גלעד ארדן | פסקי דין על רב גונדר עפרה קלינגר | פסקי דין על גונדר מקאבל טאפש ואח' |

52713-08/17 עתמ     06/12/2017




עתמ 52713-08/17 אליעזר סבאג נ' השר לבטחון פנים מר גלעד ארדן, רב גונדר עפרה קלינגר, גונדר מקאבל טאפש ואח'








2
בית המשפט המחוזי בנצרת

בפני
כב' השופט עאטף עיילבוני
06 דצמבר 2017
עת"מ 52713-08-17 סבאג נ' מר גלעד ארדן ואח'




העותר
אליעזר סבאג

ע"י ב"כ עו"ד ליאור לוגסי


נגד

המשיבים
1.השר לבטחון פנים מר גלעד ארדן
2.רב גונדר עפרה קלינגר
3.גונדר מקאבל טאפש
4.גונדר משנה באסם קשקוש

ע"י פרקליטות מחוז צפון


פסק
דין

הקדמה
:

לפניי עתירה מנהלית שעניינה הדחתו של העותר מתפקידו בשירות בתי הסוהר, במסגרתה מתבקש בית המשפט ליתן מספר סעדים, ובראשם, להורות כי הדחתו נעשתה בחוסר תום לב, בחוסר סמכות ובניגוד לדין, וככזו – בטלה ומבוטלת.

במרכזה של העתירה, טענת העותר כי הדחתו מתפקידו בשירות בתי הסוהר לאחר שנים רבות של שירות, בהן זכה להערכה מצד הסובבים אותו, נעשתה שלא כדין משיקולים זרים, בחוסר סמכות וחוסר סבירות, תוך פגיעה בזכויות היסוד שלו ופגיעה באינטרס הציבורי ואינטרס הארגון עצמו.

הרקע העובדתי בתמצית
:

עיקר העובדות פורטו בהחלטתי הנוגעת לבקשת העותר למתן צו ביניים.

כאמור, העותר מועסק ביחידת משאבי אנוש של שירות בתי הסוהר משנת 1998 ובמהלך השנים נשא במשרות ותפקידים שונים. החל משנת 2010 ועד לזמנים הרלוונטיים לעתירה, שימש העותר כעוזר קצין מש"א וכרס"ר משמעת בבית הסוהר "גלבוע" (להלן: "היחידה").

במהלך השנים, התקדם העותר בדרגות עד שהגיע לדרגה של רס"ב. מעת לעת ניתנו חוות דעת תקופתיות בעניינו, שהיו בעיקרן חיוביות בכל הקשור לתפקודו המקצועי.

העותר ממקד את טענותיו במישור היחסים עם מפקד היחידה, המשיב מס' 4, בציינו כי מאז כניסתו לתפקיד, ביקש מפקד היחידה להתנכל לו, על לא עוול בכפו.

ביום 24.7.16 זומן העותר לריאיון יזום על ידי מפקד היחידה. במהלך הריאיון חודדו ציפיותיו של מפקד היחידה מהעותר. כן העלה מפקד היחידה אפשרות לשנות את שיבוצו של העותר, ברם העותר דחה אפשרות זו על אתר. בסיכומו של הריאיון ציין מפקד היחידה כי לפי שעה ימשיך העותר בתפקידו, בציפייה שימלא את כל הדרישות שהועלו במסגרת הריאיון.

ביום 11.5.17 זומן העותר לראיון בפני
מפקד מחוז צפון, המשיב מס' 3 (להלן: "ממ"ז" או "מפקד המחוז"), בסיכומו נרשם כי העותר ממלא את תפקידו בצורה טובה, וכי הוא מתבקש לבחון גם את חלקו במצב שנוצר ולנסות לאזן את חילוקי הדעות, תוך שצוין כי עניינו ייבחן בהמשך וכי מצופה שימשיך בתפקודו החיובי בצורה מיטבית.

ביום 14.5.17 זומן העותר לראיון יזום נוסף על ידי מפקד היחידה, במסגרתו הוחלט כי יסיים את תפקידו במשרד משאבי אנוש לאלתר. הצדדים בטיעוניהם התייחסו לראיון זה כ"ראיון ההדחה".

העותר טוען כי בהמשך התברר לו כי בכוונת הממ"ז למנות מזכירה מלשכתו, הסוהרת לירז, לאיוש משרתו, אף שזו – כך נטען – נטולת כל הכשרה מקצועית וניסיון לתפקיד.

החל מיום 16.5.17 שהה העותר בחופשת מחלה ממושכת עד ליום 1.11.17. במהלך עיקר תקופה זו, ועל כך לא ראיתי מחלוקת, נותר תפקידו של העותר בלתי מאויש.

ביום 28.8.17 הגיש העותר את העתירה המנהלית מושא ענייננו.

מטיעוני המשיבים מתברר כי ביום 15.10.17, לאחר הגשת העתירה ובעת שההליך תלוי ועומד בבית המשפט, החלה הסוהרת לירז לאייש את תפקידו של העותר, תחילה במסגרת של חפיפה והחל מיום 29.10.17 לתקופת ניסיון. עד למועד זה ומשך כחצי שנה, כאמור, לא אויש התפקיד ובוצע באופן חלקי על ידי חייל המשרת ביחידה.

ביום 22.10.17 קבעה וועדה רפואית כי העותר כשיר לעבודה משרדית במשך 6 שעות ביום, ללא משמרות ושעות נוספות. עם חזרת העותר מחופשת המחלה ביום 1.11.17, שובץ לתפקיד רשם בבית הסוהר "שטה".

ביום 8.11.17 הגיש העותר בקשה בהולה למתן צו ביניים. בהחלטתי מיום 9.11.17 נדחתה בקשה זו במעמד צד אחד וניתנה למשיבים שהות להגיש את תשובתם.

ביום 27.11.17 ניתנה החלטתי בבקשת העותר לצו ביניים, ובמסגרתה נקבע כי
עד לקיום הדיון בעתירה ביום 5.12.17, לא ייערך לעותר כל ראיון וכל הליך שימוע בפני
מפקד המחוז, וכי עד למועד זה, לא יאויש תפקידו של העותר על ידי מאן דהוא.

כאמור, ביום 5.12.17 התקיים לפניי דיון בעתירה לגופה.

לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, המלצתי לצדדים לנסות להימנע מהכרעה שיפוטית ולנהל משא ומתן, לאור אופיו הרגיש של הסכסוך והעובדה שעסקינן, בסופו של יום, במחלוקת הנוגעת ליחסי עבודה בגוף ביטחוני של המדינה, אשר מוטב לסיימה בפשרה, לא רק למען האינטרס של הצדדים הישירים לסכסוך, כי אם למען האינטרס הציבורי עצמו.

העותר דחה את המלצתי ועמד על בירור טענותיו, ומכאן הצורך בהכרעה בעתירה.

עיקר טענות העותר
:

לטענת העותר, ראיון ההדחה מיום 14.5.17 נעשה בחוסר תום לב, בחוסר סמכות ובניגוד לפקודת ונהלי שירות בתי הסוהר. עוד נטען כי הדברים שנרשמו על ידי מפקד היחידה בראיון ההדחה אינם עולים בקנה אחד עם מסכת העובדות שקדמה לאותו ראיון, לרבות עם העובדה שימים ספורים קודם לכן נערך ראיון עם הממ"ז, בו נרשם כי עניינו של העותר ייבחן בהמשך ומצופה כי ימשיך בתפקודו החיובי.

לשיטתו של העותר, העילה האמתית להדחתו הנה בקשתו להגיע לראיון בפני
נציבת שירות בתי הסוהר, זכות יסוד שעומדת לו בדין.

העותר מפנה לכך שהודח בידי מפקד היחידה, בניגוד להנחיית הממ"ז ימים ספורים קודם לכן, אף שעל פי פקודת הנציבות, מפקד היחידה אינו מוסמך להדיחו מתפקידו. על פי הנטען, אותו ראיון הדחה נעשה בחוסר תום לב, בחוסר סמכות ובניגוד מוחלט לפקודות ונהלי שירות בתי הסוהר, ומהווה לא פחות מעבירת משמעת של מפקד היחידה.

העותר מצביע על כך שחוות דעת קודמות לגביו, גם מצד מפקדיו הישירים וגם בתקופה שבסמוך להדחתו (פחות מחודשיים טרם האירוע), היו חיוביות ביותר וכי קיבל ציונים מצוינים וזכה להערכה על תפקודו.

כן טוען העותר כי לא בוצע לו שימוע טרם הדחתו, וגם משום כך, בטלה החלטת ההדחה ואינה יכולה לעמוד, מה גם שלא נמסר לידו כתב הדחה, המהווה תנאי לכניסת ההדחה לתוקף.

על פי טענת העותר, המהלך בו נקטו מפקד היחידה והממ"ז נועד לאפשר מינוי מזכירתו של הממ"ז, הסוהרת לירז, לתפקידו של העותר, אף שמינוי זה בלתי ראוי לגופו ונעשה שלא כדין, תוך פגיעה קשה בעותר. כאן המקום להעיר כי בסופו של יום, מתברר כי אכן הסוהרת לירז מונתה לתפקידו של העותר, תחילה במסגרת של חפיפה והחל מיום 29.10.17 לתקופת ניסיון.

במסגרת טיעוניו, מפנה העותר לכך שבעקבות מהלכי ההדחה שנקטו נגדו מפקד היחידה ומפקד המחוז, חלה הידרדרות במצבו הנפשי והבריאותי, עד כדי קריסה ממש.

בנסיבות אלה, טוען העותר כי יש לקבוע שמהלך הדחתו נעשה בחוסר תום לב וחוסר סמכות, באופן הפוגע בזכויות יסוד שלו ומונע ממנו מלממש את זכותו היסודית בדבר גישה לשר לביטחון פנים ולנציבת שירות בתי הסוהר, וכי מעשי מפקד היחידה והממ"ז הם מעשים חמורים העולים כדי הפרת אמונים. במסגרת העתירה, מבקש העותר, על צד העיקר, להורות לנציבת שירות בתי הסוהר לזמן את העותר לפנייה ולבחון את טענותיו; להורות לשר לביטחון פנים ולנציבה להעביר את ממצאי בדיקתם לבית המשפט; להורות כי ההחלטה בדבר הדחתו היא החלטה בטלה; לקבוע כי הראיונות שנערכו עמו ייחשבו לבטלים ויוצאו מתיקו האישי, וכן לקבוע כי מפקד המחוז לא ימנה את הסוהרת לירז או כל אדם אחר תחתיו, והכל באופן שיאפשר לו לשוב לעבודתו לאלתר, באופן מדורג, בהתאם לחוות דעת של רופא תעסוקתי.

תגובת המשיבים
:

בראש ובראשונה טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי הניכר בהגשתה.

המשיבים מבהירים כי לאחר הגשת העתירה אויש תפקידו של העותר על ידי הסוהרת לירז, ועל בית המשפט לתת משקל לעובדה זו בבואו לבחון את מידת הפגם בקבלת ההחלטה על הדחת העותר, ככל שקיים.

לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי בשקלול הנסיבות, על רקע נתוניו האישיים של העותר והתנהגותו במהלך תקופת העסקתו בשירות בתי הסוהר, יש להותיר את החלטת ההדחה על כנה. לשיטת המשיבים, במרוצת השנים הוגשו חוות דעת בעניינו של העותר, אשר חזרו על כך שעל העותר להשתפר בכל הנוגע לדיוק בביצוע מטלות ובהעברת נתונים, וכי עליו לשמור על איפוק בעבודתו. על פי הנטען, העותר היה מעורב בכמה אירועי משמעת חריגים, בהם נהג התנהגות שאינה הולמת, וודאי על רקע היותו חלק מארגון בטחוני היררכי ובהינתן הוותק שלו ביחידה. על פי הנטען, התנהלותו הבעייתית של העותר עלתה גם בחוות הדעת התקופתיות שנערכו בעניינו, נתון המלמד שאין מדובר במעידה חד פעמית שניתן היה להבליג עליה.

לטענת המשיבים, אף שלא נערך לעותר שימוע בטרם נתקבלה ההחלטה, הרי שניתנו לו הזדמנויות קודמות, במסגרת הראיונות הרבים שנערכו לו, לשטוח את טענותיו במענה לטענות שהופנו אליו ביחס להתנהגותו, ומכל מקום, אין בעתירתו משום חידוש שיש בכוחו כדי להביא לשינוי ההחלטה, ובנסיבות אלה, אין בהיעדר עריכת שימוע רשמי כדי להביא לבטלות ההחלטה.

עוד טוענים המשיבים כי להחלטת ההדחה אין כל קשר לכניסת המשיב מס' 4 לתפקיד חדש כמפקד היחידה, וכי ההחלטה נבעה מהתנהלותו הבעייתית של העותר במהלך השנים, כפי שמתועדת במסמכים שצורפו, אשר חלקם מתייחס לתקופה שקדמה למועד המדובר.

אשר לטענות העותר כנגד אופן תיעוד הריאיון עם מפקד המחוז ביום 11.5.17, טוענים המשיבים כי פרוטוקול ריאיון אינו בבחינת הקלטה של כל מילה ומילה, ודי בכך שעיקרי הדברים נרשמים, באופן המשקף את רוח הדברים וההחלטה בסיום הריאיון.

על פי הנטען, בנסיבות אלה, ההחלטה בדבר הדחתו של העותר מתפקידו הנה החלטה סבירה, מידתית ומתבקשת, ללא שיקולים זרים, ואין יסוד להתערב בה.

עמדתה של הסוהרת לירז
:

לפי דרישת בית המשפט בהחלטתו במסגרת הבקשה לצו ביניים, הגישה הסוהרת לירז, אשר מונתה לא מכבר למלא את תפקידו של העותר, את עמדתה ביחס לטענות העולות מהעתירה.

במסגרת תשובתה לעתירה, ציינה הסוהרת לירז כי בתפקידה האחרון כראש לשכת מפקד מחוז צפון, זכתה להערכות גבוהות ביותר. עוד עמדה על כך שלאחר סיום תפקידו של העותר, נקראה למלא את מקומו, באופן רשמי, וכי בינתיים, אוישה משרתה הקודמת. על פי הנטען, במסגרת מינוייה לאייש את משרתו של העותר, זכתה לשבחים על תפקודה. לצד כל זאת, טוענת הסוהרת לירז כי אינה רואה עצמה כצד בעתירתו של העותר, תוך שהיא מבהירה כי ההחלטה לסיים את תפקידו הייתה החלטה מערכתית, שאינה קשורה אליה. הסוהרת לירז עותרת לאפשר לה לשוב לתפקידה, ומבהירה כי הותרת התפקיד ללא איוש, יש בה כדי לפגוע באנשי הסגל, מלבד הפגיעה הישירה בה ובמשפחתה.

דיון והכרעה
:

בראש ובראשונה, מצאתי להתייחס לטענת השיהוי שהעלו המשיבים. בהקשר זה, אמנם בבסיסה של העתירה ניצבת החלטת מפקד היחידה מיום 14.5.17 להדיח את העותר מתפקידו, בעוד שהעתירה הוגשה רק ביום 28.8.17, ברם המשיבים עצמם אינם חולקים על כך שבמהלך אותם שלושה חודשים שהה העותר בחופשת מחלה (סעיף 9 לתשובת המשיבים לעתירה). בהקשר זה מוסיף העותר וטוען כי באותה תקופה היה מרותק למיטתו, כשהוא שרוי במצב נפשי ורפואי קשה, עקב החלטת ההדחה העומדת ביסוד הליך זה. בנסיבות אלה, שעה שהעותר לא שהה בעבודה באותה תקופה ממושכת לאחר החלטת ההדחה, וזאת עקב חופשת מחלה מבוססת ובלתי שנויה במחלוקת, שוכנעתי כי עלה בידי העותר ליתן הסבר משכנע לשיהוי, ובנסיבות אלה, לא מצאתי כי התנהלות העותר נגועה בשיהוי המצדיק סילוק העתירה על הסף, מבלי שיינתן לו יומו בבית המשפט וללא שתידונה טענותיו לגופן.

לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר שקילה ואיזון, נוכחתי כי נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין בכל הנוגע לאופן בו התקבלה החלטת ההדחה מושא העתירה. לאור התוצאה שאליה הגעתי, לא מצאתי להידרש לשאלת סבירותה של החלטת ההדחה גופה.

תחילה מצאתי להדגיש כי לעותר – ועל כך אין מחלוקת – לא נערך שימוע בטרם הודח מתפקידו.
לעניין העדר מחלוקת בדבר אי קיום הליך שימוע לעותר בטרם קבלת החלטת ההדחה, ראו בסעיף 37 לתשובת המשיבים לעתירה ובסעיף 35 לתשובת המשיבים לבקשה לסעד זמני.

על חשיבותו של הליך השימוע אין צורך להכביר מילים. כידוע, הליך של שימוע הוא בנשמת אפם של עקרונות המנהל התקין, שכל רשות מחויבת להם, קלים כחמורים. דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שעסקינן בארגון כמו שירות בתי הסוהר, אשר מצופה כי יקפיד ביתר שאת על קיומם של כללי הצדק הטבעי ועקרונות המנהל התקין.

בנסיבות אלה, שעה שאין מחלוקת כי בטרם קבלת החלטת ההדחה, לא נערך לעותר כל שימוע – הרי שעל פני הדברים עסקינן בהדחה שאיננה כדין מההיבט המנהלי-פרוצדורלי, באופן המהווה פגיעה מהותית בזכותו של העותר לקיום הליך מנהלי הוגן.

הטענה כי ניתנה לעותר הזדמנות להתייחס ל"האשמות" כלפיו במסגרת הראיונות הקדומים שנערכו לו, בבחינת "תחליף לשימוע", מוטב היה לה אלמלא נטענה, והא ראיה שעל אף אותם מקרים קודמים לא נקטו המשיבים כל הליך משמעתי כנגד העותר והותירוהו בתפקידו.

גם העובדה שהעותר דחה את ההזמנה ל"שימוע בדיעבד", אין בה כדי לשנות ממסקנתי. בהקשר זה, אין בעובדה שהעותר סירב להתייצב לשימוע לאחר שובו מחופשת מחלה ממושכת, כדי לפעול לחובתו, לא כל שכן שעה שההליך המשפטי כבר היה בעיצומו. בהקשר זה אעיר כי על דרך הכלל, ולו מטעמי הגינות ונראות, מצופה מכל גוף, לא כל שכן מגוף דוגמת שירות בתי הסוהר, לאפשר לכל עובד הליך שימוע אמיתי וכנה, מראש ובזמן אמת, ולא לנקוט בהליך למפרע, לאחר שההחלטה כבר ניתנה ומטבע הדברים קשה יותר לשנותה.

בית המשפט אמנם אינו יודע אם יעלה בידי העותר לשכנע בטענותיו במסגרת השימוע, ברם לא ניתן לצאת מנקודת הנחה כי השימוע מיותר ותוצאתו ידועה מראש, לאור הטענות המועלות במסגרת העתירה.

למען הסר ספק, בית משפט זה אינו סבור כי עריכת שימוע לעותר היא בבחינת עניין "רשמי" או "מלאכותי", והנחת המוצא היא שהגורמים הנוגעים בדבר ידעו להקשיב בקשב רב לטענות העותר במסגרת השימוע ולתת להן את המשקל המתחייב, תוך קיום שימוע הוגן ולא מוטה.

מלבד אי עריכת שימוע לעותר בטרם קבלת ההחלטה, השתכנעתי כי החלטת ההדחה מיום 14.5.17 מושא ענייננו, במהלך הריאיון שהתקיים אצל מפקד היחידה, לוקה גם בפגם הקשור לזהות הגורם שהורה על הדחת העותר.

על פי סעיף 5(ד)(2) לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 02.07.00 (להלן: "פקודת הנציבות"), אשר עודכנה לאחרונה ביום 22.7.15: "הגורם המוסמך להחליט על העברה/הדחה מתפקיד ו/או מיחידה... בד"א וקצינים עד דרגת כלאי – מפקד מחוז ביחידות שבתחום אחריותו".

בעניין זה, המשיבים עצמם מודים כי ראיון ההדחה של העותר התקיים בפני
מפקד היחידה, ולא בפני
מפקד המחוז כנדרש. מטיעוניהם של המשיבים אף עולה שההחלטה הסופית בדבר הדחת העותר התקבלה במהלך הריאיון, לנוכח התבטאויותיו החריפות של העותר באותו מעמד, מבלי שהתקבלה כל החלטה על כך, מבעוד מועד, על ידי מפקח המחוז. עוד עולה מטיעוני המשיבים כי באותו יום, בעקבות ראיון ההדחה שנערך לו, הגיש העותר בקשה לראיון בפני
מפקד המחוז, ומפקד היחידה המליץ בו במקום להעביר את בקשת העותר לראיון בפני
מפקד המחוז בהתאם למבוקש. משמעות הדברים היא כי הדרישה לקיים ריאיון נוסף עם מפקד המחוז הועלתה על ידי העותר מיוזמתו, לאחר שנודע לו כי הודח מתפקידו, על אתר, וכי לא ניתן אישור מראש של מפקד המחוז למהלך הדחתו של העותר, כפי שנדרש היה לעשות לפי פקודת הנציבות.

מבלי להתעלם מאירועי המשמעת הקודמים של העותר, חלקם אף חריפים, כעולה מהמסמכים שהוגשו מתיקו האישי, הרי שהדחת העותר בעידנא דריתחא באופן מידי ולאלתר, במסגרת ריאיון שנערך עם מפקד היחידה, בניגוד לפקודת הנציבות ומבלי שהתקבל מראש אישורו של מפקד המחוז, מלמד, במידה רבה, על כך שאצה למשיבים הדרך להורות על הדחת המשיב מתפקידו, מבלי שמהלך זה יאושר בדרגים הנכונים ויישקל בכובד ראש, מבעוד מועד, ותוך ריקון מהות השימוע מתוכן, שימוע שאמור היה להיערך בצורה עניינית, להבדיל משעת כעס, לפני סמכות אחרת.

כאן המקום להדגיש כי במסגרת תשובת המשיבים לעתירה, כלל לא נטען כי מפקד המחוז אישר בשלב כלשהו את הליך ההדחה, ורק במסגרת הדיון בעתירה הועלתה לראשונה הטענה כי האישור ניתן על ידי מפקד המחוז בעל פה, לאחר מעשה. טענה חדשה זו, לא רק שלא בא זכרה קודם לכן, אלא שהיא אינה נתמכת בכל ראיה, על כל המשתמע מכך.

אשר על כן אני קובע כי הפגמים בהחלטת ההדחה מיום 14.5.17 בדמות אי עריכת שימוע לעותר וקבלת החלטת ההדחה על ידי מי שאינו מוסמך לעשות כן לפי פקודת הנציבות, הם פגמים מהותיים היורדים לשורשו של ההליך המנהלי, וזאת אף מבלי להזדקק לשאלת סבירותה של ההחלטה לגופה ומבלי לקבוע מסמרות בנדון.

לאור טענת המשיבים בדבר רגישות תפקידו של העותר, בייחוד בהינתן אופי הטענות המיוחסות לו, ולאור הטענה כי שינוי המצב הקיים והשבת העותר לתפקידו לאחר תקופת היעדרות ממושכת, עשויים להסב נזק משמעותי למערכת, ותוך שאני מייחס משקל גם לתקופה הבלתי מבוטלת שחלפה מעת קבלת החלטת ההדחה ועד הגשת עתירה זו, אינני מוצא לנכון להורות על השבתו המיידית של העותר לעבודה.

בטרם סיום מצאתי להעיר כי העובדה שהסוהרת לירז הבהירה בתשובתה כי הסתמכה על כך שתוכל להמשיך ולאייש את משרתו של העותר במקומו, רק ממחישה מדוע שגו המשיבים עת ביקשו להזדרז וליצור עובדות בשטח, תוך איוש משרתו של העותר, אף שזו נותרה פנויה לא פחות מחצי שנה קודם לכן, וזאת בייחוד שעה שההליך באותה שעה היה עודנו תלוי ועומד בבית המשפט, ומבלי שפנו לקבלת אישורו של בית המשפט למהלך זה מבעוד מועד.

סוף דבר:

אשר על כן, וגם מבלי להתייחס לשאלה סבירות ההחלטה לגופה, אני מורה כי החלטת מפקד היחידה מיום 14.5.17 להורות על הדחת העותר מתפקידו בטלה, בין משום שלא קדמה לה עריכת שימוע לעותר כנדרש, ובין אם משום שלא התקבלה על ידי הגורם המוסמך בשירות בתי הסוהר.

אני מותיר את המצב הקיים מבחינת איוש משרתו של העותר על כנו, במובן זה שהמשרה תיוותר פנויה למשך 14 ימים מהיום, במהלכם ישקלו המשיבים אם בכוונתם לזמן את המשיב להליך שימוע, אם לאו. ככל שבכוונתם של המשיבים לזמן את המשיב לשימוע, כי אז יהא עליהם לסיים את ההליך עד ולא יאוחר מתאריך 21.12.17. להליך השימוע, ככל שיתקיים, יתייצב העותר מתוך תפקידו הקיים, במובן זה שמבחינה פורמלית, עד למועד זה לא ישונה תיאור משרתו ברישומי שירות בתי הסוהר. לאחר המועד 21.12.17 וככל שלא תתקבל החלטה אחרת, ישוב העותר לאיוש תפקידו בפועל, כפי שהיה עובר לאירועים נושא עתירה זו.

בטרם סיום אבקש להדגיש כי ככל שהמשיבים עומדים על עריכת שימוע לעותר, הרי שמצופה כי יפעלו על פי הכללים הידועים והברורים בנדון, וכי מכל מקום, יערכו לעותר שימוע בלב פתוח ובנפש חפצה, תוך שהם מעמידים לנגד עיניהם הן את זכויותיו של העותר והן את האינטרס הציבורי שעניינו בשמירה על תפקודו התקין של שירות בתי הסוהר.

לאחר ששקלתי בדבר, אני מחייב את המשיבים לשאת בהוצאות העותר בסך של 10,000 ₪, כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ.

ניתן היום,
י"ח כסלו תשע"ח, 06 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.










עתמ בית משפט מחוזי 52713-08/17 אליעזר סבאג נ' השר לבטחון פנים מר גלעד ארדן, רב גונדר עפרה קלינגר, גונדר מקאבל טאפש ואח' (פורסם ב-ֽ 06/12/2017)