פסקי דין על יעקב סבו | פסקי דין על יצחק תמיר | פסקי דין על אריק פנט | פסקי דין על אביב בוים ואח' |

37456-06/14 פרק     07/12/2017




פרק 37456-06/14 יעקב סבו נ' יצחק תמיר, אריק פנט, אביב בוים ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פר"ק 37456-06-14 שירי ואח'

נ' אורכית תקשורת בע"מ ואח'

בקשה 100


לפני כב' הנשיא איתן אורנשטיין

בעניין
:
יעקב סבו


ע"י ב"כ עו"ד חגי קלעי


המבקש

ובעניין
:
אורכית תקשורת בע"מ (בהסדר נושים

באמצעות עו"ד ליאור דגן, נאמן

החברה

ובעניין
:
1. יצחק תמיר

2. אריק פנט


ע"י ב"כ עו"ד שרון בן חיים



3. אביב בוים

ע"י ב"כ ממשרד עוה"ד יגאל ארנון ושות'



4. יאיר שמיר

5. ג'ד ארקין

6. מירי גלבמן

7. משה ניר

8. מרדכי מוטיל

ע"י ב"כ ממשרד עו"ד גולדפרב זליגמן ושות'


9. עמירם לוינברג

ע"י ב"כ עוה"ד ממשרד אגמון ושות'

המשיבים

החלטה

1.
לפניי בקשת מר יעקב סבו
(להלן: "המבקש"), בעל מניות בחברת אורכית תקשורת בע"מ (להלן: "החברה"), שעניינה צירוף המבקש להליך שבכותרת בהסכמת הנאמן להסדר הנושים של החברה (להלן: "הנאמן").

2.
ביום 9.5.17 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד נושאי המשרה בחברה (ת"צ 18099-05-17) (להלן: "הבקשה לאישור התובענה הייצוגית") בקשר לעסקת

vf
בחברה, שלגביה העלה הנאמן טענות נגד נושאי המשרה בחברה (בקשה 87). בשל הזהות בשני ההליכים האמורים, קרי בקשה 87 מצד-אחד והבקשה לאישור התובענה הייצוגית מצד-שני, ולאחר דין ודברים בין המבקש והנאמן, הוסכם ביניהם שהבקשה לאישור התובענה הייצוגית תעוכב עד לאחר הכרעה בבקשה 87 (להלן: "ההסדר הדיוני"). כן הוסכם בהסדר הדיוני שהמבקש יצורף כצד להליך שבכותרת לרבות גישה להליך בנט המשפט וכן זימון לדיונים בבקשה 87.

ההסדר הדיוני הוגש לבית המשפט שדן בבקשה לאישור התובענה הייצוגית (כב' השופט אלטוביה מגן), שהורה על עיכוב הבקשה שמתנהלת לפניו כמבוקש. לאחר מכן הוגשה הבקשה שלפניי שעניינה כאמור צירוף המבקש להליך שבכותרת.

3.
לבקשה הוגשו התנגדויות של המשיבים, הם נושאי המשרה בחברה, כאשר ההתנגדות העיקרית הוגשה מטעם המשיבים 1 - 2 והצטרפו אליה המשיבים הנוספים. בתגובתם טענו המשיבים שאין ליתן תוקף להסכמות הנאמן והמבקש מושא ההסדר הדיוני, שכן אלה גובשו בתיק אחר ומבלי שניתנה להם אפשרות תגובה. בנוסף, נטען שלא הוצג בבקשה טעם מוצדק למתן עיון למבקש במסמכי ההליך שלפניי, ומקל וחומר עיון גורף מראש; בקשת העיון אינה מנומקת דיו שכן היא מבוססת רק על הטענה הלאקונית ש"למבקש יש עניין בתיק"; קיומו של חשש לשיתוף פעולה פסול בין המבקש לבין הנאמן; קיומם של מסמכים בהליך שאינם רלוונטיים למבקש ושעלולים לפגוע במשיבים; אי הגשת הבקשה על טופס ייעודי כנדרש בדין.

4.
המבקש הגיש תשובה לתגובות, שבה נטען כי המשיבים מושתקים ומנועים מלהתנגד לבקשה לאחר שלא התנגדו להסדר הדיוני בטרם קיבל תוקף של החלטה. בהקשר זה מבהיר המבקש שלמשיבים היו שני הזדמנויות להתנגד להסדר הדיוני. הראשונה, בתיק זה לאור החלטתי מיום 1.6.17 והשנייה, בהליך התובענה הייצוגית, במסגרת הבקשה לאישור ההסדר הדיוני. המבקש מבהיר בהקשר זה שהמשיבים בבקשה הנוכחית הם גם המשיבים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית וכי בין הגשת מועד הגשת הבקשה לאישור ההסדר ביום 20.6.17 לבין מועד מתן ההחלטה ביום 28.6.17 חלפו מספר ימים שבהם לא הוגשה התנגדות כלשהי לבקשה. בנוסף, גם לאחר אישור ההסדר הדיוני ועיכוב ההליכים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית לא הגישו המשיבים התנגדות כלשהי, כך שלכאורה המשיבים מבקשים ליהנות מעיכוב ההליכים בתובענה נגדם אך מתנגדים לצירוף המבקש להליך שלפניי. משכך, טוען המבקש בתשובה כי הבקשה שלפנינו אינה בקשה רגילה למתן עיון כי אם בקשה ליישום החלטה שיפוטית.

המבקש טוען עוד כי: תגובות המשיבים מבוססת על אמירה אמורפית בדבר פגיעה אפשרית במשיבים שאין בה כדי לגבור על עקרון פומביות הדיון; אין ולא היה כל שיתוף פעולה פסול בין הנאמן לבינו; הבקשה נומקה וצורפו לה אסמכתאות משפטיות; הבקשה מידתית והמבקש אינו יכול להתייחס למסמך כזה או אחר בטרם ניתן לו עיון בתיק.

5.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות בבקשה סבורני כי דין הבקשה להתקבל. אפרט;

תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: "תקנות העיון") מאפשרת לאדם שאינו צד להליך משפטי לבקש מבית המשפט היתר לעיון בתיק. עוד מורה התקנה כי בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.

בפסיקת בתי המשפט נקבעו שלושה מבחנים שעל-פיהם יש לבחון בקשת עיון. המבחן הראשון הינו האם קיים איסור בדין לעיון במסמכים. ככל שאין איסור כאמור, יש לבחון בשלב השני האם העיון מוצדק, כאשר הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע שאין להתירו. בשלב השלישי נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון, כאשר בשלב זה נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים.

לא אחת נקבע כי נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון הינה שיש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט. תפיסת יסוד זאת נובעת מההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון, והיא מתחייבת ממנו (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום (1995), בעמ' 341). מטעם זה, נקבע כי על בעל הדין המתנגד לעיון הנטל לשכנע שאין להתירו, וכדברי בית המשפט העליון (כב' הנשיאה בייניש כתוארה אז) בבג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (2009), להלן: "בג"ץ האגודה לזכויות האזרח"):
"נקודת המוצא הינה כי יש להתיר את העיון, ובהתחשב בנקודת מוצא זו, על בעל הדין המתנגד לעיון הנטל לשכנע כי אין להתירו (והשוו: עניין תורג'מן, בעמ' 666). חובת ההנמקה המוטלת על מבקש העיון אינה הופכת נטל זה... בית משפט זה התייחס בפסיקתו לנטל השכנוע הרובץ על כתפיו של המתנגד לעיון או המבקש להגבילו, והדגיש בהקשר זה כי על המתנגד לעיון להבהיר באופן מנומק וקונקרטי כיצד הוא עלול להיפגע ממתן זכות העיון: "בהיעדר הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, יש לאפשר את העיון" (ראו עניין גל; בג"ץ 10076/02 ד"ר רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 22.8.2005))... כך למשל, נקבע בהחלטה שדנה במתן אפשרות עיון כי "אין די בטענות כלליות בדבר חוסר נחת מחשיפת פרטים... נוכח עקרון הפומביות, שקיבל ביטוי מפורש בתקנה 4(א) לתקנות, לא ניתן להסתפק באמירה כללית זו" ...
נוכח האמור לעיל, ניתן לומר ככלל, שרשות עיון בתיקי בית המשפט ניתנת היום כדבר שבשגרה, מתוך הכרה בכך שעל-פי התקנות כנוסחן כיום מוקנית לכל אדם זכות עיון. כך ראוי שיעשה, וכך נראה כי נעשה אף הלכה למעשה".

(ההדגשות אינן במקור-א.א)
ביישום לענייננו;
בפתח הדברים ועוד בטרם יישום הדין וההלכה באשר לתקנות העיון, אציין שמצאתי טעם לפגם בעצם הגשת ההתנגדויות לבקשה. אין חולק שהמשיבים יצאו נשכרים מההסדר הדיוני לאחר שההליכים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית נגדם עוכבו כתוצאה מההסכמות הדיוניות שהושגו בין המבקש לנאמן. המשיבים אינם רשאים לפצל את ההסדר הדיוני באופן מלאכותי ומקל וחומר שעה שעסקינן בהסדר דיוני שאושר על ידי בית המשפט בהעדר התנגדותם. משכך, בד בבד עם הגשת ההתנגדות בתיק זה היה על המשיבים להודיע על התנגדותם לעיכוב ההליכים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית, דבר שלמיטב ידיעתי לא נעשה ובהעדר טענה אחרת. בהתנהלות זו מטעם המשיבים יש משום ניסיון פסול לאחוז במקל משני קצותיו. בנסיבות אלו אני מקבל את עמדת המבקש שלפנינו בקשת עיון ייחודית שמבוססת על הכרעה שיפוטית.

אך בכך לא די. כאמור לעיל, ההלכה הפסוקה מורה שנקודת המוצא הינה שיש להתיר את העיון. הנחת מוצא זו מקבלת משנה תוקף בהינתן התיק שלפניי שהינו תיק פירוק פומבי של חברה, שאליו מצורפים בין היתר נושי החברה. אין המדובר אפוא בתיק רגיל שמערב מספר מצומצם של בעלי דין, כי אם בהליך קולקטיבי שמאגד בתוכו את כלל נושי החברה שהם בעלי עניין בהליך. אמנם, המבקש הינו בעל מניות בחברה ולא נושה רגיל, אך בתיקי פירוק רבים מוגשות בקשות של בעלי מניות להצטרף להליך ובתי המשפט נעתרים לבקשות אלו כדבר שבשגרה. ודוק, ככל שמוגשת בתיקי פירוק בקשה חסויה שאין להתיר את פרסומה ברבים, היא מוגשת כבקשה חסויה וכפי שנעשה בין היתר בתיק זה.

לאחר שהבהרתי את נסיבותיו הייחודיות של התיק ושל הבקשה אפנה ליישום תקנות העיון.

המבחן הראשון שיש לבחון הינו האם קיים איסור בדין לעיון במסמכים. מן האמור לעיל עולה שיש להשיב על שאלה זו בשלילה. מדובר בתיק פומבי וקולקטיבי ואף לא הבחנתי בטענה של המשיבים שלפיה קיים איסור לעיין במסמכים בתיק.

המבחן השני שדרוש בחינה הינו האם העיון מוצדק. סבורני שעמדת המבקש לפיה יש לו עניין בתיק מעצם הגשת תובענה נגד המשיבים בעניין דומה הינה מספקת ונאותה. ודוק: בקשת המבקש נתמכה בשלל אסמכתאות משפטיות שמן עולה כי נימוק זה הוכר בפסיקת בתי המשפט, כמפורט בסעיף 12 לבקשה וסעיף 11 לתשובה (ראו: ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' ישי טהוליאן ואח'

(26.08.2010)). משכך, המבקש עמד בנטל הדרוש עליו, שכאמור לעיל הינו נטל מופחת.

לבסוף, יש לבחון האם ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של המשיבים. אמנם, המשיבים טענו בתגובה שהעיון המבוקש הינו גורף וכי הוא עלול לגרום להם נזק, אולם טענה זו לא פורטה כדבעי. כך למשל, המשיבים לא הפנו למסמך ספציפי שאין להתיר למבקש לעיין בו. המדובר אפוא בטענה כללית מדי, ומטעם זה ובהעדר נימוקים לא ראיתי לצמתם לעת הזו את העיון שניתן למבקש.

עוד יש לזכור כי חלק מהבקשות בתיק, ובקשה 87 בפרט, זוכות לסיקור תקשורתי נרחב, וכדברי בית המשפט בג"ץ האגודה לזכויות האזרח:
"בבואנו לבחון את הפגיעה הנגרמת בזכות העיון כנגזרת של עקרון פומביות הדיון, יש לתת אף את הדעת למכלול ההסדרים הקיימים בעת הזו, שנועדו לסייע בהגשמת עקרון פומביות הדיון. בכלל זה, השינוי המשמעותי שהתרחש במהלך השנים, המקדם את הגשמתו של עקרון הפומביות ובא לידי ביטוי בפיתוח אתר האינטרנט של בתי המשפט בישראל; במסגרתו יכול כל אדם בישראל לצפות בהחלטות שוטפות - טכניות ומהותיות - המתקבלות בבתי המשפט השונים בישראל. גם הנגישות למערכת השיפוטית באמצעות האינטרנט מצויה מזה זמן בהליכי שיפור ופיתוח, ומערכת חדשה המקלה את נגישותו של הפרט לתיקי בית המשפט הולכת ומוטמעת בכלל בתי המשפט בישראל. לכל אלו יש להוסיף אף את העובדה כי עקרון פומביות הדיון מוגשם אף הלכה למעשה באמצעות הסיקור הנרחב של אמצעי התקשורת שבפני
הם פתוחים התיקים על-פי היתר העיון הכללי, כמו גם בנגישות הפיזית לדיונים של כל פרט המעוניין בכך".

(ההדגשה אינה במקור-א.א)

למען הסר ספק, יובהר כי אין באמור לעיל כדי למנוע מהמשיבים לפנות לבית המשפט בהמשך בכל הנוגע לבקשה או מסמך ספציפי, וזכות זו שמורה בידם.

נוכח כל האמור לעיל, אני מתיר את צירוף המבקש להליך שבכותרת.

המשיבים 1 -2 יישאו בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪.

המזכירות תשגר את ההחלטה לצדדים ותסגור את הבקשה.
ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ח, 07 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.













פרק בית משפט מחוזי 37456-06/14 יעקב סבו נ' יצחק תמיר, אריק פנט, אביב בוים ואח' (פורסם ב-ֽ 07/12/2017)