פסקי דין על נסים שובב | פסקי דין על אייל כהן | פסקי דין על נועה כהן |

10386-03/13 א     08/12/2017




א 10386-03/13 נסים שובב נ' אייל כהן, נועה כהן








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 10386-03-13 שובב ואח' נ' כהן ואח'





בפני

כבוד השופטת
מרים קסלסי


התובע

נסים שובב

ע"י ב"כ עוה"ד גרשון מאק

נגד


הנתבעים

1.אייל כהן

2.נועה כהן

ע"י ב"כ עוה"ד ניר כהן


פסק דין


בפני
תביעה של דוד נגד אחיינו ותביעה שכנגד, בענין עבודות בניה חלקיות שביצע התובע עבור הנתבעים, עת ביקשו לבנות בית פרטי על מגרש שרכשו ביישוב קידר.

מבוא
1.
הנתבעים בעת הרלוונטית זוג צעיר בתחילת דרכו,
רכשו בשנת 2010 מגרש לבניה עצמית ביישוב קידר, שנמצא בהרי יהודה,
דרומית למעלה אדומים. בישוב מתגוררת משפחת התובע ובני דודו של הנתבע, שהיו חבריו הטובים, ואשר גם הם החלו קודם לכן לבנות את ביתם הפרטי על מגרש שרכשו.
2.
התובע-קבלן שיפוצים במקצועו, עזר לשני בניו ובנה את בתיהם בקצב איטי, (במשך שלוש שנים לערך) בהתאם ליכולת הכספית שלו או של ילדיו והעבודות האחרות שעסק בהן לפרנסתו (פרו' עמ' 12 ש' 14 וכן עדות כלתו "לנסים היו עבודות אחרות במקביל" – פרו' עמ' 22 ש' 13). בתי ילדיו הם הבתים הראשונים שבנה התובע כקבלן.
3.
הפרוטה לא היתה מצויה בכיסם של הנתבעים, בניית בית פרטי באמצעות כספי הלוואות מותנית בשלבי הביצוע ובתוכניות שהוגשו. בתחילה ביקשו הנתבעים להיעזר בתובע בשלב הראשון של הבניה – חפירות והצבת כלונסאות, בהמשך נעזרו בקבלן בשם חליל, אחר כך שבו לקבל את עזרתו של התובע ולבסוף השלימו הבניה בעזרת אביו של הנתבע ופועלים יומיים ששכרו.
4.
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע הסכים לבצע עבודתו כקבלן ללא כל תמורה.
5.
הנתבע ציפה להוזלה נוספת בעלויות הבניה לא רק מעצם עבודת דודו כקבלן ללא תמורה, אלא בהמשך גם
מרכישת חומרים משותפת עם שני בני דודו שהתובע בנה עבורם את ביתם, ובהתבסס על קשריו העסקיים של התובע.
עוד ציפה הנתבע
שבניית ביתו תתקדם בקצב מהיר שיאפשר לו להיכנס ולהתגורר בבית בהקדם.
6.
הנתבעים היו עד אותה עת מחוסרי דיור, הם התגוררו תקופה מסוימת בבית אביו של הנתבע, כנראה ששילמו לו דמי שכירות או השתתפות בהוצאות כלשהי, כך עולה מעדות שמיעה של אשת התובע על דברים שאמרו לה הנתבעים (פרו' עמ' 20 ש' 8).
7.
הציפיות של הנתבע למשך זמן בניה קצר, למרכיבי הבניה ולעלויות שיידרש לשאת
לא סוכמו מראש ולא עוגנו במסמך בכתב.
8.
בחילה היחסים בין בני המשפחה
היו בזמנו כה טובים, עד שהזוג כהן עבר להתגורר בבית משפחת התובע. היתה זו הצעתה של הכלה ניקול לעזור לנתבעים ומשפחת התובע נענתה ברצון.
בדרך זו חסכו הנתבעים הוצאות נוספות והשגיחו מקרוב על עבודות הבניה.
המגורים נמשכו בין שבעה לשמונה חודשים.
הנתבעים קיבלו יחידת מגורים נפרדת ומרוהטת, "הכל על חשבוננו, אוכל, לינה" (עדות אשת התובע פרו' עמ' 21 ש' 25), הנתבע נהג לומר "כאילו גרו במלון ללא תשלום" (תצהיר הכלה ניקול).
לפי עדות אשתו של התובע וניקול, אשר התגוררה יחד עם בעלה בבית התובע, בזמן שזה בנה את ביתם, התקיימו שיחות תדירות בין התובע לנתבע אודות עבודות הבניה, וסביר וטבעי שכך היה. אין לי גם ספק שהנתבע בדק בעצמו את התקדמות הבניה באופן שוטף ויום יומי.
"הם היו כל הזמן בשטח אנחנו גרים מטר משם, הם היו שם כל הזמן" (עדות ניקול, פרו' עמ' 23 ש' 1).
9.
הנתבע עבד לעתים עם התובע בעבודות שיפוץ שונות, כך שהיה מודע ליכולותיו ולניסיונו של התובע ואף לו עצמו היה מושג מה בעבודות בניה. אביו של הנתבע, אחיו של התובע, היה אף הוא קבלן טרם פרש לפנסיה, ואף החשיב עצמו כקבלן מנוסה וגדול יותר מאחיו.
הוא המליץ לבנו שלא לעשות עם הדוד
עסקים, אולם בנו לא שעה לו. (פרו' עמ' 51 ש'26). התובע ואחיו עשו רושם של טיפוסים נוקשים ונוטרי טינה, למי שפוגע חלילה בכבודם, או מטיל בהם דופי.
אביו של הנתבע חשד באחיו כבר בשלב הראשון של הבניה כי הוא גובה מבנו סכומים מוגזמים, אך לא ניהל כל שיחה בענין זה עם התובע, אלא עם בנו בלבד.

התביעות ההדדיות
10.
מהות תביעתו של ניסים היא השבת סכומים שלטענתו הוציא עבור הנתבעים מש' כהן ואשר לא הוחזרו לו - 130,727 ₪ בהתאם לרשימה שערך לצורך הגשת התביעה. לטענתו היו לו יומני עבודה אולם היומן הרלוונטי לשנת 2012 "נעלם" (ס' 12 לתצהיר) החשד הופנה כלפי הנתבע.
11.
תביעתה הנגדית של משפחת כהן עומדת על סך 250,000 ₪ והיא כוללת השבת סכומים ששולמו בגין עבודות שלא בוצעו, ליקויי בניה, מניעת רווח בגין השכרת יחידות דיור, בשל עיכוב בבניה ועוגמת נפש. לטענת הנתבעים, התובע הקדים אותם בהגשת התביעה, משום שידע שהם מתכוונים לתבוע אותו, התובע טוען כי התביעה הנגדית נועדה להוות משקל נגד לזו שלו.

אקדים ואומר כי דין שתי התביעות להידחות בשל אי הרמת נטל הראיה.

שלב 1 - החפירות והצבת הכלונסאות
12.
כאמור, הנתבעים ביקשו להוזיל ככל האפשר את עלויות הבניה.
שלב ראשון בבניה הוא שלב הכנת השטח, חפירות והצבת כלונסאות. בדרך כלל שלב זה נכלל בשלב עבודות השלד של המבנה. על פי גרסת הנתבע, היות שקבלת משכנתא בשטחי יהודה ושומרון היתה מותנית בתחילת עבודה בפועל, סוכם בעל פה ואין על כך מחלוקת כי התובע יבצע עבודה זו במחירי עלות ללא רווח קבלני.
13.
בגין עבודה זו שולמו הוצאותיו של התובע בגובה של 55,460 ₪ וכן הוחזרו לו כספים ששילם עבור הנתבעים בגין הוצאות שונות (מסי יישוב, תשלומים על הקרקע, תשלומים למומחים ועוד). לתובע אין כל טענה כספית כלפי הנתבעים בנוגע לשלב זה. אביו של הנתבע והנתבע טוענים כי כבר בשלב זה נגבו מהנתבעים סכומים מופרזים, אולם לטענה זו לא באה כל תמיכה בחוות דעת מקצועית, והיא אף לא הובעה בפני
התובע מעולם, אלא עם פרוץ הסכסוך שנגע לשלב אחר בבניה, לאחר שקבלן חיצוני הפסיק עבודתו והתובע המשיך.
14.
ההפרזה בתצהירו של אביו של הנתבע לא הוסיפה נופך של אמינות לדבריו. הוא הצהיר כי
מחיר הכלונסאות הוא 12,500 ₪ (ס' 10 לתצהירו), כאשר אפילו קבלן חיצוני שהובא כעד מטעמם – חליל,
טען כי הסכום הוא כ-38,000 ₪ (פרו' עמ' 50), וכי מחיר עבודה זו אחיד בכל הארץ ואינו תלוי מקום. לשתי הצהרות אלו לא נלוותה כל תמיכה ראייתית ולכן אין לקבלה. האב ישעיה כהן ביקש להשחיר פני אחיו כדי להצדיק האזהרות החוזרות ונשנות שנתן לבנו לא לעשות עמו עסקים, אולם זה לא שעה לעצתו.

15.
אביו של הנתבע תרם חלק משמעותי להיווצרות חשדות אצל הנתבע כלפי התובע, אך אלו לא הגיעו לדרגה כזו שהנתבע ויתר על עזרתו. אם היה ברור לנתבע שהתובע רימה אותו בשלב הצבת הכלונסאות, מן הסתם היה
מתרחק ממנו כמו מאש ולא חוזר אליו לביצוע שלב נוסף בבניה, ולמצער היה מנסה לפחות ללמוד מטעויות ולהעלות על הכתב את הסיכום ביניהם, מה שלא קרה גם בפעם השניה, ולכן המסקנה המתבקשת ממה שהוצג בפני
, היא שעבודתו של התובע בשלב הראשון עברה ללא כל טרוניה או חוסר שביעות רצון, לא לגבי העלות ולא לגבי טיב העבודה, וכי הנתבע קיבל מהתובע דיווח מלא אודות הבניה והעלות שסיפק אותו.
16.
מדוע אם כן פנה הנתבע לקבלן חליל? משום שמלכתחילה לא התכוונו הצדדים שהתובע יבנה את ביתם של הנתבעים מהיסוד ועד לגמר, זו עבודה שהתובע לא התנסה בה לבד מביתם של ילדיו, שם איש לא יבוא אליו בתלונות,
משום שהוא זה שגם מימן חלק מעלות הבניה, ובנוסף התובע היה צריך גם להתפרנס תוך כדי.
אביו של הנתבע ביקש להיות מעורב בתהליך הבניה. הוא המליץ על הקבלן חליל והעיד שהיה נוכח בפגישות עמו וביקר באתר לעתים תכופות, ואילו כשאחיו בנה הדיר רגליו מאתר הבניה,
עובדה המלמדת על יחסים לא מוצלחים בין השניים, אף כי טען שיחסיהם טובים כי זה אחיו (פרו' עמ' 51 ש' 9).
לאביו של הנתבע היתה ביקורת על טיב עבודתו של אחיו ועל הסכומים שגבה, אולם זו נשמעה אך ורק באזני בנו, לו היו היחסים ביניהם טובים הייתי מצפה שיסייע לבנו וילבן הדברים מול אחיו ולא באופן עקיף כפי שעשה.



המשך ביצוע עבודות השלד על ידי קבלן חיצוני
ההסכם הראשון עם חליל
17.
ביום 12.4.11 נחתם עם חליל הסכם עבודת בניית שלד מבנה (נספח ד'), ההסכם אינו כולל את כל העבודות הנדרשות, אלא עבודות שמנויות בהסכם בלבד,
כשהסכום הכולל הוא 620,000 ₪.
אין בהסכם מחיר למ"ר ואין אזכור של שטח המבנה הכולל. הטענה של הנתבע ואביו כאילו עלות כוללת של בניית הבית לרבות רווח קבלני מוערכת בסך של כ- 900,000 ₪ עד מיליון, אינה מבוססת על חוות דעת מקצועית ופשיטא שהיא תלויה ברכיבים רבים. הטענה כי גם נסים היה שותף להערכה זו, כפי שנכתב בתצהיר אביו של הנתבע, אין לה על מה לסמוך, כיוון שאביו של הנתבע כלל לא שוחח עם ניסים בענין הבניה.
18.
לטענת הנתבע , חליל סיים עבודתו לשביעות רצונו, בתוך המועד שהתחייב לו (4 חודשים ואולי אף שלושה) ובנה שלד בן שני מפלסים: קומת כניסה בשטח של כ-150 מ"ר, מרתף בשטח של כ -55 מ"ר וחלל אטום של 130 מ"ר (הנתבע
צמצם את השטח הבנוי מחוסר אמצעים כספיים).

ההסכם השני עם חליל - עבודות פנים וגמר
19.
במועד כלשהו לאחר סיום השלב השני, נערך מו"מ עם חליל וזה נתן הצעת מחיר ראשונה על סך 348,000 ₪ לא כולל מע"מ. הסכום היה מעל ליכולתם של הנתבעים ולכן ביקשו הצעה אחרת בה הופחתו עבודות מסוימות. (נספחים ג וד' לתצהיר חליל). בהצעה השניה שעמדה על 296,000 ₪ הופחתו עבודות מסוימות ששיעורם הכספי אינו ידוע, באשר ההצעה הראשונה לא כללה מחירים מפורטים לכל עבודה.
גם משך זמן הביצוע ואופן התשלום לא סוכמו.

20.
לאחר שחליל החל בעבודתו על כל הבית במקביל, נתקלו הנתבעים בקושי תזרימי נוסף, ובהתאם שינו תכניותיהם, הפעם ביקש הנתבע להכשיר למגורים רק את שטח המרתף (55מ"ר או 60 מ"ר). חליל עבד כחודש עד שעבודתו הופסקה. בתצהיר טען כי חייבים לו 70,000 ₪. בעדותו טען "בערך 85,000 ₪" (עמ' 45 ש' 3), ואילו אביו של הנתבע שהיה מעורב בתהליך טען 60,000 ₪.
21.
קיימת מחלוקת בין הצדדים אלו עבודות ביצע חליל ואלו ביצע התובע.



התובע שוב בונה עבור הנתבעים
22.
לטענת אייל בגין השלמת דירת המרתף היה אמור לשלם לחליל עוד 80,000 ₪, אולם ניסים
הפעיל עליו לחץ ולאחר "מסע שכנועים" בו טען כי עבודת חליל לקויה וכי הוא יכול לבצעה בחצי מחיר, דהיינו ב-40,000 ₪, מחוסר נעימות נענה להפצרותיו.
23.
נסים דוחה טענות אלו מכל וכל, הוא לא הסכים לבצע העבודה ב-40,000 ₪ כי אם ב-130,000 ₪, לטענתו הוא זה שנחלץ לעזרת אחיינו נוכח המצוקה הכספית אליה נקלע ואני מקבלת עדות זאת. אם אין מחלוקת על ידי שני הצדדים שניסים לא אמור להרוויח דבר מביצוע העבודות, אני לא מוצאת כל הגיון או אינטרס כספי שיביא אותו לשכנע ולהפציר בנתבע שיואיל להסכים שיעבוד עבורו בחינם. בכלל, אופן תיאור השתלשלות האירועים
על ידי הנתבע בתצהירו, מעוות בעיני ובלתי אמין, כמו גם התיאור לפיו עבר לגור בבית התובע כי "שכנעו" אותו לעשות כן (ס' 21 לתצהירו), חס וחלילה לא משום שרצה זאת, ולא משום שחסך כספים והיה קרוב יותר למקום בניית ביתו.
24.
ושוב יש להדגיש את חוסר הסבירות בטענה כי הנתבע חשד בתובע ובמניעיו. מי שחשב שדודו הונה אותו כשגבה ממנו 55,460 ₪ בגין עבודות הכלונסאות, לא אמור להאמין למלה מדבריו, ולמצער היה צריך לפרט בכתב את העבודות, עלותם, או אולי לעמוד על כך שהתשלומים יבוצעו על ידו ישירות לפועלים או לצורך רכישת החומרים, כך עושה מי שרוצה לשלוט על גובה ההוצאות.
משלא השתנה דבר וגם השלב הבא בעבודות בוצע ללא הסכם בכתב שיעגן את היקף העבודות והערכת עלותם, אין לנתבע להלין אלא על עצמו.

25.

כאמור לעיל, קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה מה היקף העבודות שהתבקש או שהציע ניסים לבצע בשלב זה בבית, האם את כל עבודות הפנים או רק השלמת הכשרת המקלט למגורים. הנתבע טוען כי התובע ללא רשותו החל בעבודות בכל המבנה. טענה לא סבירה בעליל שהרי ביקר במקום ויכול היה להפסיק אותו לאלתר. התובע
ביצע עבודה כלשהי והפסיק משום שלטענתו לא הגיעו כספי המשכנתא כמובטח.
הנתבע טוען כי כל הסכום שיועד לביצוע העבודות בשלב זה שולם מראש והתובע הוא זה שהפר את התחייבותו לבנות ללא רווח קבלני ובנוסף אף התרשל בעבודתו.
בשלב זה הנתבעים
עוזבים את ביתו של התובע בחשכת הליל ועוברים להתגורר עם אביו של אייל, עד שהמרתף הוכשר למגוריהם.

המשך בניה ע"י הנתבע ואביו
26.
הנתבע ואביו יחד עם פועלים יומיים מזדמנים משלימים את הכשרת המרתף למגורים, לאחר שינוי נוסף של תכניות הבניה וקבלת אישור למשכנתא נוספת, הם הופכים את המבנה שמיועד על פי היתר הבניה ל"חד משפחתי" (נספח א' היתר הבניה), לשלוש יחידות דיור נפרדות, באחת מהן הם התגוררו ושתיים אחרות השכירו. עבודות אלו התמשכו "תקופה יחסית ארוכה ובהתאם לתקציב שעמד" לרשותם (ס' 37), אולם גם על משך השלמת הבניה על ידי הנתבע ואביו אחראי ניסים ולכן בתביעתם הנגדית דרשו דמי שכירות שהפסידו בגין הימשכות הליך הבניה למשך 17 חודשים – "הזמן שנדרש לנו לגייס מקורות מימון נוספים ועד להשלמת עבודות הגמר שהיו צריכות להסתיים על ידי התובע כבר ביום 1.1.12" (ס' 56 לתצהיר, לקרוא ולא להאמין).

הראיות
חוות דעת מומחה
27.
הנתבע שכר שירותי מהנדס בשם אדלר מרדכי, לטענת הנתבע הלה בדק את המבנה לפני שהוא ואביו השלימו העבודות, אולם תשובה זו אינה נכונה בהינתן הטענה כי בעת שהגיע המהנדס 23.10.12 התגוררה משפחת כהן במרתף. בפתח ישיבת ההוכחות עדכן ב"כ הנתבע כי חוות הדעת שהוגשה עם התביעה (407,078 ₪) כוללת סעיפים שאינם רלוונטיים לתביעה שכנגד, והוצגה חוות דעת עדכנית שהועמדה על סך 157,630 ₪ (נ/1).
28.
אומר בלשון עדינה כי גם חוות דעת זו אינה מספקת כל נתון מהימן שניתן לסמוך עליו. כל קשר בין המחירים הנקובים בחוות הדעת לבין העלויות שהושקעו בביתם של הנתבעים מקרי בהחלט. דוגמא הממחישה זאת היא עבודות האלומיניום – 155,900 ₪ לעומת 60,000 ₪ שעבודות אלו עלו בפועל. (ס' 28 לסיכומי הנתבעים), דוגמא אחרת היא המחיר לריצוף שנקב – 180 ₪ למ"ר, שעה שחליל הציע ריצוף ב-60 ₪ למ"ר במרתף ועד 80 ₪ ביתר המבנה. באותו הקשר יש להבין כי ריצוף הפנלים במרצפות שאינן באותו אורך כמו אלו של רצפת המרתף אינם בגדר ליקוי, אלא לכל היותר ליקוי אסתטי שאין לי ספק שהנתבע היה מודע לו ונבע ככל הנראה מעלויות זולות של מרצפות אלו. להזכיר שמדובר בפנלים ביחידת המרתף שאח"כ הושכרה.

גם ההסתמכות על מחירון דקל, שמהווה רק נקודת מוצא לתחילתו של מו"מ ולא באמת המחיר שעלה לנתבעים, ההתעלמות מהאזור שבו נבנה הבית מהשימוש בפועלים יומיים,
מאי תשלום הוצאות סוציאליות נלוות כנדרש בחוק, רכישת חומרים במזומן מהשטחים, ללא חשבוניות, כל אלו מביאים לקביעה כי אין במחירים הנקובים בחוות הדעת כדי להוות אסמכתא לקביעה כלשהי בנסיבות המקרה שלפני.
29.
ב"כ התובע בחקירתו הנגדית את המומחה ביקש לקבל ממנו מידע שלא נכתב בחוות דעתו, בכל הנוגע לעלות בניה למ"ר ורווח קבלני, אולם לא די בנתונים שקיבל כדי לבסס חישוב כלשהו שיצדיק החזר כספי לתובע.




עדות עיסא – מנהל העבודה של התובע
30.
רביע עיסא היה מנהל עבודה שהתובע העסיק. הנספח שצרף לתצהירו ובו פורטו לכאורה כל העבודות שבוצעו על ידו הוכן על ידי התובע והוא חתם עליו, מבלי שיכול היה לאמת נתון כלשהו. בעדותו לא זכר פרטים רבים התערבבו לו האירועים בין בניית בית הנתבעים לזה של ילדיו של התובע, ולכן לא מצאתי בעדותו כל תמיכה ראייתית לשאלה שבמחלוקת – אלו עבודות ביצע התובע אשר לא קיבל עליהם החזר כספי.
אני מניחה שניתן ללמוד מתצהירו עובדות בסיסיות כמו שמם של ארבעה פועלים (חשמלאי איש מזגנים ושני מניחי צינורות), או כמו ההצהרה הכללית שעבדו יחד אתו בין ששה לשתיים עשרה פועלים, אם כי לאחר חקירתו, אני מבינה שמדובר בצוות שעבד גם על בית ילדיו של התובע.

עדות חליל

31.
חליל היה בין הפטיש לסדן, הנתבע נותר חייב לו כסף ואף הסכום שחייבים לו שנוי במחלוקת, חלפו למעלה מארבע שנים ועדיין לא מצא הנתבע את הכסף להחזיר לבעל חובו, על אף שכבר מספר שנים הוא משכיר שתי יחידות וגר בשלישית. צר לי לומר אך אין הדבר מוסיף כבוד או אמינות לנתבע. חליל הגיע להעיד בתקווה שאם ישביע רצונם יקבל את שכרו וכך יש להתייחס לדבריו.

עדות איעד אבו דעמוס-עבודת אלומיניום
32.
הלה אישר כי בגין עבודתו שולם לו 60,000 ₪ כולל חומר והתקנה. בתחילה קיבל 12 שיקים דחויים, ארבעה נפרעו, אולם הסכום הוחזר לתובע, עת התגלע הסכסוך עם הנתבע, והנתבע שילם לו בסופו של יום בגין העבודה, על כך אין מחלוקת. מחקירתו הנגדית עלה כי העבודה הוזמנה בדצמבר 2011, הוא רכש החומר ויכול היה לסיים בתוך 20 ימים, אולם התובע אמר לו שיש זמן, ובינתיים ביצע עבודות בפרויקטים אחרים של התובע. באפריל 2012 כשהסדיר התשלום מול הנתבע, ביקר לראשונה באתר וראה כי המבנה מוכן לעבודות האלומיניום. ב"כ הנתבעים ניסה לתארך באמצעותו את התמונות הרבות שצולמו, על מנת לנסות ולהוכיח האם אלו עבודות שבוצעו לפני יציאתו של התובע מהאתר או אחרי, אך הדבר לא צלח, על אף שהעד ניסה לסייע ועדותו היתה אמינה עלי. ניתן היה ללמוד מדבריו כי עבודות הטיח שנעשות אחרי הטמנת האינסטלציה ועבודות החשמל הסתיימו בקומה הראשונה, משמע בוצעו על ידי התובע. עדות זו אינה מספיקה כדי לקבוע שלתובע מגיע סכומים נוספים, על אלו שקיבל.

עדויות בני משפחה
33.
בסך ניצבו להעיד גם בני המשפחה שהוזכרו קודם לכן: אשתו של התובע וכלתו מצד אחד ומהצד השני אביו של הנתבע. איש מהם לא היה מעורב ולא ידע פרטים הנוגעים לעבודות הבניה שביצע התובע. עדותם היא עדות שמיעה שהוסיפה צבע ורקע להיווצרות הסכסוך המשפחתי והמשקעים שנותרו אצל כל צד, התובע ובני משפחתו רואים בנתבעים כפויי טובה ואילו הנתבעים סבורים שרימו אותם.
מיותר לציין כי מרמה היא טענה כבדת משקל שיש להוכיח בראיות משמעותיות ולא די בתחושת בטן.

הכרעה
34.
באי כוח שני הצדדים עשו ככל יכולתם והפליאו בסיכומיהם הארוכים, תלי תלים של חישובים והנחות בלתי מבוססות, על מנת להוכיח כי הצדק עם מרשם.
התובע לא שמר קבלות, לא ערך טבלאות מוסכמות עם אייל, חלק ניכר מההוצאות שולם במזומן, למשל כשנקנו חומרים בשטחים, או שולם שכר לפועלים יומיים, או כאשר חומרים נקנו והובלו במשותף לאתר של אייל ולזה של ילדיו של ניסים. למסמך שהכין התובע לצרכי התביעה אין ערך ראייתי, הנתבע אינו חתום עליו והוא בבחינת עדות יחידה של בעל דין.
חישובי בא כוחו על בסיס מחיר שוק למ"ר בניה ורווח קבלני מקובל רחוקים מלהיחשב מדויקים או סבירים. ההסתמכות על כתבה בעיתון "גלובס" אינה ראויה, כמו גם הניסיון לדלות נתונים שהופיעו בפסקי דין כאלו ואחרים ואשר הם תלויי מקום זמן ובעלי דין ספציפיים.

האם קיים רווח קבלני מקובל
?
35.
המומחה של הנתבעים העיד כי רווח קבלני נע בין 12-20%. הנתבע טען כי התובע בעבודת שיפוצים בדירה אחת בלוד הרוויח 50%. התובע דיבר על רווח של 20-30% (פרו' עמ' 14 ש' 30), כאשר הרווח בשלב השלד נמוך מזה שטמון בשלב הפנים והגמר.
36.
ב"כ התובע בסיכומיו, כשהוא מפנה לפסקי דין ולכתבה בעיתון מגיע למסקנה כי הרווח הקבלני נע בין 5%-12%. להערכה בלתי מבוססת זו שמתייחסת אולי לחברות בניה קבלניות גדולות כמו חב' מליבו ישראל בשנות ה-80 שזכו במכרז (ע"א 700/89 חב' החשמל לישראל נ' מליבו ישראל בע"מ, אליו הפנה), או לממצאים שנקבעו בהתאם לחוות דעת שהוגשה על בסיס נתונים שהמציאו שתי חברות קבלניות (כפי שארע בע"א 3827/14 עוז והדר בניה בע"מ ואח' נ' מפלס רם בניה ופיתוח ואח', שגם אליו הפנה ב"כ התובע).
37.
ברי כי רווח קבלני הוא תלוי מקום, זמן, היקף בניה, ואופי העסקה בין הצדדים. אין דינו של רווח קבלני של קבלן שיפוצים או קבלן פרטי זעיר שמצבת כוח האדם שלו נשענת בעיקר עליו ועל פועלים יומיים, לזה של חברה קבלנית שבונה פרויקטים למגורים כאשר היא נעזרת בספקי משנה, ובנוסף הוצאות ההנהלה ומשכורות העובדים מהוות נתח עיקרי שנוגס ברווח.
38.
רווח קבלני המבוסס על פועלים ערביים מהשטחים אינו דומה לזה המבוסס על פועלים ישראלים או פועלים זרים וכן הלאה, ולכן איני יכולה לייחס כל ערך ראייתי לחישובים שבוצעו בסיכומי התובע, ואשר נועדו לחלץ מתוכם את הסכום שמגיע לו בגין עלות שנשא מכיסו.

39.
ב"כ הנתבעים בסיכומיו מבקש לחשב את עלות הבניה ועודפי כספים ששולמו לניסים לפי הסכומים ששולמו לחליל והבטחתו של ניסים, שלא הוכחה, שזה יעלה "פחות מחליל", בניכוי 30% רווח קבלני.
אי אפשר להגיע למסקנה ברורה האם מגיע כספים לצד זה או אחר באף אחת מהשיטות שהוצעו.

40.
זאת ועוד, כשהעלויות או העבודות אינן מוכחות כדבעי, לא ניתן לפסוק גם על דרך האומדן. הלכה פסוקה היא שגם אומדן שמבצע בית המשפט צריך שייעשה במשורה ובלבד שסופקו נתונים המאפשרים זאת.
ראו
ע"א 8588/06
דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ
(נבו) 11.11.2010).
בנסיבות המקרה דנן, ועל אף מאמצי באי כוח הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם הנרחבים, לא מצאתי לנכון להידרש לשום הנחה של נתון כלשהו.

41.
טענות המרמה והגניבה שכל צד טען כנגד משנהו ממילא חסרות ביסוס ראייתי, והרי לטענות שכאלו נדרשות רמת הוכחה מוגברת, ויש הסבורים שהיא מעל לזו הנדרשת במשפט האזרחי ופחות מזו הנדרשת במשפט הפלילי, כיוון שמדובר בטענות לביצוע עבירות פליליות. ראו בענין זה את
ספרו של י' קדמי, על הראיות, הוצאת דיונון , עמ' 1554-1559, 1554:
"יש גורסים, כי במישור האזרחי נוהגת – בנסיבות מיוחדות – מידת הוכחה שלישית, המצויה בין מידת ההוכחה האזרחית המקובלת לבין מידת ההוכחה הפלילית, מעיו "מידת הוכחה מוגברת", אשר זכתה לכינוי "דרגת הביניים" במקרים הבאים:
1) כאשר נושא התביעה האזרחית מייחס לנתבע מעשה שיש בו משום עבירה פלילית, כגון תביעה בגין מרמה ... "
ובעמוד 1556:
" ... עיקרון זה אינו קובע מידת הוכחה מוגברת – לאמור: דרגת הוכחה גבוהה יותר בסולם דרגות ההוכחה – אלא דורש ראיות בעלות משקל מוגבר להוכחת נושאים רציניים יותר ..."
עוד אפנה לע"א 2275/90,
לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' פרץ רוזנברג,
פ"ד מז
(2), 605 ,עמ' 615-616, בו נקבע:
"נוסיף ונעיר עוד זאת, כי בהכריענו כפי שהכרענו, לא נעלמה מאיתנו ההלכה כי לעניין טענת רמיה מוטל על בעל הדין המטיל דופי בחברו נטל מיוחד באשר למשקל הראיות שעליו לערום לפני בית-המשפט (וזאת, בין אם מדברים אנו בנטל מיוחד לעצמו - בצד הנטל המוטל על צד במשפט אזרחי והנטל המוטל על התביעה במשפט פלילי - ובין אם מדברים אנו בנטל הראיות במשפט אזרחי, ובגדריו - במשקל ראיות כבד במיוחד. "




תביעת הנתבעים לדמי שכירות
42.
הנתבעים פיצלו את ביתם לשלוש יחידות דיור. זו לא היתה התכנית המקורית ובוודאי שמי שנענה לבקשה או מציע בעצמו את עבודתו בחינם, לא התכוון להתחייב ללוח זמנים קצוב מראש שאינו תלוי במועד השגת הכספים על ידי הנתבעים, ובוודאי שלא היתה לו שום כוונה לערוב להפסד הכנסותיו הבלתי צפויות גם על ידי הנתבעים בעצמם, ולכן אפילו במבחן דיני החוזים, גם אם הייתי קובעת כי התובע הפר חוזה, לא מדובר בנזק שהצדדים צפו אותם ערב כריתת חוזה המתנה בעל פה.
43.
לטעון בתביעה שכנגד כי ניסים השתהה בבניה ובאותה "נשימה" לספר על הקשיים בהשגת מימון לבניית הבית, מלמד על כפיות טובה וחוסר תום לב משווע, מעבר לכישלון הבסיסי בהוכחת אומד דעתם של שני הצדדים, עת סיכמו את מה שסיכמו ואשר עיקרו הוא קבלת
שירותי קבלן בחינם.
44.
הנתבעים עברו להתגורר בביתו של התובע מבלי ששילמו דמי שכירות ראויים, כי כך סוכם, ואין הם רואים כל פסול לדרוש הפסדי רווחים צפויים, ממי שמחויב לעבוד בחינם ולגבי תקופת עיכוב, שנגרמה בעיקר משום שלא תכננו את הבניה בהתאם לאמצעים הכספיים שהיו להם באותה עת.

התביעה לעוגמת נפש
45.
משלא מצאתי כי התובע חדל בדבר מה כלפי הנתבעים, בוודאי שאין הוא אחראי לעוגמת הנפש שנגרמה להם, בעקבות הליך הבניה הקלוקל והבלתי מתוכנן שהביאו על עצמם. עוגמת נפש לא פחותה נגרמה גם לתובע שכוונותיו היו טובות, ואשר צריך להתמודד עם חשדות והטלת רפש בנוגע למניעיו.


לסיכום
46.
תביעת התובע להפרש כספים שמגיע לו נדחית בהעדר הרמת נטל הראיה להוכיח את הוצאותיו בפועל ביחס לעבודות שביצע.

47.
תביעתם הנגדית של הנתבעים נדחית אף היא בשל אי הרמת נטל הראיה להוכיח שבעסקת המתנה שקיבלו מהתובע
בזרועות פתוחות, נכללו התחייבויות שניסים לא עמד בהן.
הנתבעים לא הוכיחו את פרטי ההסכם בינם לבין התובע, לכן גם לא הצליחו להוכיח כי התובע הפר ההסכם. תכניות הבניה של הנתבעים השתנו חליפות לבקרים, איש לא ערך תרשומת מסודרת של הוצאות מול עבודות, לא סביר שהתובע
התחייב לסיים בניית חלק כלשהו בבית בתוך מועד מסוים, ואף לא סביר שיעשה כן, נוכח העובדה שלילדיו בשר מבשרו בנה את בתיהם במשך שלוש שנים או יותר, וכי במשך הזמן הזה היה צריך לדאוג גם לפרנסתו.

48.
מכל האמור לעיל, אני דוחה את שתי התביעות. הביטוי העממי "עם משפחה לא עושים עסקים" הוכיח עצמו פעם נוספת.
כל צד ישא בהוצאותיו וישתדל לראות בתוצאת פסק הדין
תוצאה מוצדקת,
ואולי יהיה בכך כדי לתרום לשיפור היחסים המשפחתיים בעתיד.




ניתן היום,
כ' כסלו תשע"ח, 08 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 10386-03/13 נסים שובב נ' אייל כהן, נועה כהן (פורסם ב-ֽ 08/12/2017)