פסקי דין על גונתר אנרגית רוח בע"מ | פסקי דין על אנרגית רוח ירוקה | פסקי דין על אייל מלמד | פסקי דין על עיזבון המנוח אברהם מלמד ז"ל |

65527-11/16 א     12/12/2017




א 65527-11/16 גונתר אנרגית רוח בע"מ נ' אנרגית רוח ירוקה בע"מ, אייל מלמד, עיזבון המנוח אברהם מלמד ז"ל








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 65527-11-16 גונתר אנרגית רוח בע"מ
נ' אנרגית רוח
ירוקה בע"מ ואח'




לפני
כבוד השופטת
לימור ביבי


תובעים

גונתר אנרגית רוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רותם חנני


נגד


נתבעים

1.אנרגית רוח
ירוקה בע"מ
2.אייל מלמד
ע"י ב"כ עוה"ד בני שפר
וטל הנץ

3.עיזבון המנוח אברהם מלמד ז"ל



פסק דין


לפני בקשת התובעת למחיקת תביעתה וזאת, בהתבסס על הוראות תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן:"תקנות סדר הדין האזרחי").
מבוא:
1.
בבסיס התביעה לפני, השקעה אשר השקיעה התובעת לטענתה, בנתבעת 1 – אנרגיית רוח ירוקה בע"מ
(להלן: "אר"י"), בהתאם להסכם השקעה מיום 13/9/06. במסגרת אותו הסכם הוקנתה לתובעת – בין היתר- הזכות לקבלת דיבידנד בכורה.
לטענת התובעת, הואיל ואר"י לא קיימה את הוראות הסכם ההשקעה במלואן, פנתה התובעת להליך בוררות, במסגרתו הגיעו הצדדים לכדי הסכם פשרה ביום 14/4/11, אשר כבר בשלב זה יובהר, כי הצדדים לו הם – התובעת מן הצד האחד ומן הצדדים האחרים – אר"י (אשר חתמה באמצעות מנהלה מר אברהם מלמד ז"ל שהוא אביו המנוח של הנתבע 2 בתביעה לפני), חברת נפקו סטאר בע"מ, מר צהל הראל וחברה אמריקאית בשם
dci usa inc
.
לטענת התובעת, מכוח הסכם הפשרה היתה זכאית לקבל מאר"י דיבידנד בכורה אשר עומד למועד התביעה על סך כולל של 1,700,000$ אשר לא שולם לה.

2.
בנסיבות אלו, הוגשה התביעה לתשלום דיבידנד הבכורה כנגד חברת אר"י (הנתבעת 1) וכנגד אייל מלמד
(הנתבע 2) ועזבון המנוח אברהם מלמד ז"ל (הנתבע 3).
3.
עילות התביעה, כפי שפורטו בכתב התביעה הינן עילות חוזיות בנוגע לנתבעת 1 ואילו באשר לנתבע 2- אשר הדיון בעניינו הוא העומד במוקד הבקשה לפני- נסבו על הפרת חובות זהירות או אמון על ידו, בעת ששימש כבעל מניות או כמנהל באר"י.

4.
הנתבע 2 התגונן מפני התביעה וטען, בין היתר, כי דין התביעה להידחות וזאת, הואיל ורוב רובן של הטענות המועלות כנגדו, הועלו במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, שהוגשה על ידי התובעת ובמסגרתה עתרה התובעת – במעמדה כבעלת מניות באר"י- לאשר הגשת תביעה נגזרת בשמה של אר"י כנגד
הנתבע 2. אין חולק כי הבקשה האמורה נדונה בפני
כבוד השופט כבוב ולאור המלצתו נמחקה על ידי התובעת , תוך שבהחלטתו נקבע כי הגשתה מחדש מותנית בתשלום הוצאות בסך 30,000 ₪ לנתבע 2.
עוד הוסיף הנתבע 2 וטען כי אין לתובעת יריבות אישית כנגדו, בהינתן שלא חתם על הסכם כלשהו מולה, יתרה מכך, תחילת פעילותו באר"י – הן כבעל מניות והן כחבר דירקטוריון – הינה רק משנת 2013.
בנוסף טען הנתבע 2, כי כל טענות התובעת הנסבות על נזקים אשר נגרמו על ידו, הרי הן טענות אשר לכאורה יכולה אר"י לטעון כנגדו ואולם לא התובעת וזאת, במיוחד עת הסעד נוסח כסעד של תשלום בפועל של הדיבידנד ולא פורטו, הנזקים הנובעים לתובעת (בהבדל מאר"י) כפועל יוצא מפעילות רשלנית של הנתבע 2, המוכחשת.

אציין כי מלבד הגשת כתבי טענות בתיק, הוגשה על ידי התובעת בקשה להטלת עיקולים הן על מניות הנתבע 2 באר"י (מניות אשר ירש מאביו המנוח) והן על כספי תמורה אשר היה אמור
לקבל במסגרת עסקת מכירת מניותיו באר"י. במסגרת בקשה זו ניתנה החלטת עיקול זמנית ביום 29/11/16 על ידי כבוד השופט חסדאי, אשר הנתבע 2 ביקש לבטלה ומשכך, נקבע דיון בבקשת העיקול במעמד שני הצדדים.
אלא, שקודם לדיון האמור, ניתנה ביום 6/12/16,
על ידי בית המשפט המחוזי, מחוז מרכז, מפי כבוד השופטת ויינברג נוטוביץ, אשר דנה בפש"ר 49829-11-12 , החלטה במסגרתה הורתה כבוד השופטת נוטוביץ על ביטול העיקול אשר הוטל בתיק זה על כספי התמורה עבור המניות וכן על המניות עצמן.
כיוון שכך, במסגרת הדיון בבקשת העיקול והואיל וב"כ התובעת הודיע כי בכוונת התובעת לערער על החלטת כבוד השופטת נוטוביץ, נקבע כי בשלב זה העיקול בטל ומשכך, אין מקום לדון בבקשה והצדדים הונחו להגיש טיעוניהם לעניין הוצאות הליך זה. במאמר מוסגר אציין כי הערעור אשר הוגש נדחה על ידי בית המשפט העליון.

עוד הוגשה על ידי הנתבע 2 בתיק, בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות, בקשה אשר במועד הגשת בקשת התובעת למחיקת התביעה, טרם ניתנה בה החלטה.

ביום 3/10/17, התקיים דיון קדם משפט ראשון בתיק בפני
מותב זה. במסגרת הדיון, פתח ב"כ התובעת והבהיר – במענה לשאלות בית המשפט - כי אמנם התביעה נמצאת על הגבול הצר בין תביעה נגזרת לתביעה ישירה. עוד הובהר על ידו שרוב רובה של התביעה מפרטת מסכת נזקים וטענות של חברת אר"י כנגד הנתבע 2 שהוא גרם לאר"י וכי טענות אלו הינן בבחינת :" תביעה נגזרת קלאסית ו"ארי" תחליט מה היא רוצה לעשות איתה." בהקשר לטענות הנסבות על התביעה הנגזרת הובהר והוסכם על ידי ב"כ התובעת מפורשות כי: "אני מסכים לכך שכל עילה שיכולה להיתבע בתביעה נגזרת אני לא אתבע בתביעה זו".

לאור הצהרת התובעת, התבקשה התובעת להבהיר מה עילת התביעה כנגד הנתבע 2 בהינתן מחיקה להלכה של כל
הטענות שהינן בגדר "טענות נגזרות" של אר"י ובתשובה הבהירה התובעת כי, מקור חובתו של הנתבע 2 הינו בהיותו יורש אביו ז"ל אשר התחייב כלפי התובעת בגין חובותיה של אר"י.

אלא, שמשהובהר האמור, שוקף
לתובעת כי התביעה אינה אוחזת מפורשות עילת תביעה כאמור- קרי עילת תביעה כלפי הנתבע 2 כ"חליף", אלא שמלבד פירוט נזקים שהינם נגזרים כפי שהוסכם - היא מדברת בלשון כללית על חובתם של הנתבעים לתשלום דיבידנד בכורה לתובעת, הא ותו לא.

בנסיבות אלו, ביקשה התובעת להעביר עמדתה הסדורה לעניין המשך התביעה ובית המשפט נעתר לבקשה.

8.
בהמשך לדיון מיום 3/10/17 הוגשה על ידי התובעת בקשה למחיקת תביעתה – היא הבקשה העומדת לדיון בהחלטתי זו.

9.
במסגרת הבקשה – אשר לית מן דפליג כי הינה לקונית טענה התובעת כי :

"לאחר בחינה מעמיקה את שהתנהל באולמו של בית המשפט הנכבד מיום 2.10.17 , ובין היתר מטעמי יעילות וחיסכון בזמן שיפוטי יקר, באה התובעת כדי החלטה למחוק את התובענה דנן."
עוד טענה התובעת כי אין מקום לחייבה בהוצאות וזאת, בשים לב לכך שהגיעה לכדי החלטה לאמץ את רוח הדברים ולמחוק את התובענה מיד.
10.
הנתבע 2, אשר הבקשה הועברה לתשובתו, הגיש תשובה מפורטת, במסגרתה, טען למסגרת הנורמטיבית להגשת בקשה למחיקה בהתאם לתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, הביא בפני
בית המשפט את ההליכים הקודמים אשר התקיימו בין הצדדים וכן, ההליכים כפי שהתקיימו בפני
בית משפט זה וטען כי אין מקום להיעתר לבקשה למחיקת התביעה הואיל וזו הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. כך, טען הנתבע כי הבקשה הוגשה בלא הנמקה ובכלל זה מבלי שפורט על ידי התובעת מדוע היא עותרת למחיקת התביעה ואיזה הליכים עתידיים יש בכוונתה לנקוט תחתה, ומשהתחוור לתובעת כי עילת תביעתה הינה בעייתית וכי למצער תחויב בהפקדת ערובה להוצאות על מנת להמשיך לנהלה.
זאת ועוד, לטענת הנתבע 2, הבקשה הוגשה הואיל והתובעת מבקשת למצוא לעצמה פורום שיפוטי חלופי, לאחר שלטענתו, הובהרו לה הקשיים בתביעה על ידי מותב זה.
זאת אף זאת, לטענת הנתבע גם ככל שיש להיעתר לבקשה למחיקת התביעה, הרי שיש לחייב את התובעת בהוצאות ראויות בשים לב להליכים אשר התקיימו בתיק. עוד טוען הנתבע כי יש לחייב את התובעת בהוצאות בפועל ולא בהוצאות המותנות בהגשת תביעה נוספת וזאת, הואיל ולטענתו, התובעת כבר ניסתה לעקוף החלטה דומה של בית המשפט, עת על אף החלטתו של כבוד השופט כבוב במסגרת הבקשה לאישור תובענה נגזרת, הגישה תביעה זו, שזהה כמעט לחלוטין לתביעה הנגזרת, בלא לשלם ההוצאות כפי שנקבעו.

11.
התובעת בתגובתה לתשובה, פירטה כי אמנם התביעה נוסחה באופן שאינו מדויק וכי הינה מבקשת למחוק את התביעה וזאת, על מנת לארגן טיעוניה ולהביא ברורות בפני
בית המשפט העילה כנגד הנתבע 2. עוד טענה התובעת כי הואיל ומדובר בתביעה שהינה על "קו התפר" שבין תביעה נגזרת לתביעה ישירה, היא מעוניינת לשוב ולשקול האפשרות להגשת תביעה נגזרת. התובעת הוסיפה וטענה כי המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשתה, הינה כקבוע בתקנה 154 ובהתאמה כי התובעת הינה אדון לתביעתה וכי בהתאם לפסיקה יש לאפשר לה הפסקת תביעתה ובלבד שלא יהא באמור בכדי לשלול מהנתבע יתרון דיוני. בהקשר זה טענה התובעת כי בהינתן שביקשה להפסיק את התביעה בשלב מקדמי, לאחר דיון קדם משפט ראשון, טרם הובאו ראיות וטרם החל בית המשפט בשמיעת התיק, הרי שלא נשלל מהנתבע כל יתרון דיוני ומשכך, יש לאפשר לה מחיקת תביעתה.

דיון והכרעה;
12.
אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים בראי הנורמה המשפטית החלה על בקשה להפסקת התביעה – מצאתי כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על מחיקת התביעה ואולם, זאת תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבע 2.

13.
במאמר מוסגר אציין כי
הצדדים הסכימו שבהחלטתי זו אביא לידי ביטוי גם הוצאות הנובעות מהליך הטלת העיקולים, אשר כאמור בסעיף 5 לעיל להחלטתי זו, נמחק הואיל והתייתר לאור החלטת כבוד השופטת נוטוביץ. משכך, בשורת ההוצאות בסיום החלטתי, הבאתי לידי ביטוי גם הליך העיקול אשר ננקט במסגרת התובענה.

הפסקת תובענה לפי תקנה 154- הנורמה המשפטית;
14.
תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, לעניין הפסקת תובענה כי:

"(א)
רצה תובע או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, להפסיק תובענה, או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה, יגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם, ואם רצה לעשות כן תוך כדי הדיון יכול שהבקשה תהיה ללא הודעה מוקדמת.
(ב)
בית המשפט או הרשם רשאי, בתנאים שייראו לו, להרשות למבקש לעשות כמבוקשו, ואם הרשה, יפסוק גם בהוצאות המשפט.
(ג)
סירב בית המשפט לבקשה והתובע, או הנתבע שהגיש תביעה שכנגד, לא המשיך בתובענה, רשאי בית המשפט לדחותה."
15.
בע"א 302/83 חשולי הכרמל בע"מ נ' משה נסחלהטשווילי, לט(2) 831 (1985), נקבע על ידי בית המשפט העליון כי ההיענות לבקשה לפי תקנה 154 נתונה לשיקול-דעתו של בית המשפט ויחד עם זאת, כי בית המשפט, שיתבקש להפסיק הליכים, יטה, בדרך כלל, להיענות לבקשה כאמור וזאת, הואיל ונקודת המוצא הינה כי התובע הינו "אדון לתביעתו". עוד קבע בית המשפט העליון כי עילה לסרב היא, אם עקב הפסקת התובענה היה הנתבע מפסיד יתרון בו זכה כבר, כגון מימצא לטובתו, שנקבע במהלך הדיון. מאידך, ציין בית המשפט העליון כנסיבות בהן יטה בית המשפט לאפשר הפסקת ההליך, נסיבות בהן - הבקשה מועלית, בשלב מוקדם, ואם ניתן להגן על זכויותיו של הנתבע על-ידי קביעת תנאי לפי תקנה 154(ב), שיבטיח הכללתה של הראיה, הפועלת לטובת הנתבע, בין אלו שיובאו לפני בית המשפט בהליך האחר, אם יחודש הדיון.

בכל הנוגע לנסיבות בהן יסרב בית המשפט להיעתר לבקשה, הוסיף בית המשפט העליון וקבע בע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, מו(3) 738 (1992) שבית-משפט יסרב לבקשה להפסקת תובענה, אם יש בבקשה להפסקת תובענה משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. כן, נקבע על ידי בית המשפט העליון ברע"א 7070/14 עזבון המנוח מוחמד מוסטפא יוסף אבו ליל ז"ל ואח' נ' עזבון המנוח שריר עומר אלפהום (14/1/15) מפי כבוד השופט סולברג – כי בין השיקולים לסירוב להפסקת התובענה, יש להוסיף את :"מקומו של האינטרס הציבורי, למניעת השחתה לריק של זמן שיפוטי יקר. אינטרס מערכתי זה לניצול נכון של המשאבים המוגבלים אינו כלכלי גרידא, אלא מגלם ושומר על זכותם החוקתית לגישה לערכאות של בעלי הדין כולם. בתובענה שבה הושקעו משאבים רבים, הן של הצדדים, הן של בית המשפט, והיא בשלה (או כמעט בשלה) למתן

פסק דין
, מן הראוי גם לשקוד על כך שפרות ההשקעה לא ירדו לטמיון" (שם. בעמודים 7-8 לפסק הדין).

עוד התייחס בית המשפט העליון, בעניין אבו ליל, שהובא לעיל, לתנאים אשר יכול בית המשפט לקבוע בגדרי תקנה 154(ב) וקבע, כי בין תנאים אלו ניתן לכלול תנאים ולפיהם: "לא יגיש התובע תביעה חדשה אלא בתוך מועד קצוב; שלכשתוגש תובענה חדשה, ימשך הדיון מן השלב שאליו הגיע הדיון בתובענה הראשונה; שראיות שהוגשו בתובענה הראשונה תחשבנה כמוגשות בתובענה החדשה; וכן גם שהחלטות נוספות מהתם תהיינה תקפות להכא וכיוצא באלה תנאים. ככל שלא נקבעו תנאים כאמור, לא יהיו הצדדים בתביעה החדשה, לכשתוגש, מחוייבים למצב הדברים העובדתי והדיוני ששרר בעת הפסקת התובענה הראשונה. תובענה זו תהא חדשה לכל דבר ועניין, אינה כפופה למעשה בית דין מן הראשונה, ואף חייבת בתשלום אגרה כברגיל."(שם. בעמוד 7).

מן הכלל אל הפרט ;
16.
עיון בנימוקיה של התובעת המבססים בקשתה למחיקת התביעה, במקרה המונח להכרעתי, מעלה כי התובעת מבקשת לשקול המשך הליכים כנגד הנתבע – בין על ידי ניסוח מחדש של עילת תביעתה כנגדו ובין באמצעות הגשת בקשה לתביעה נגזרת או (בהינתן שככל הנראה כיום הינה בעלת יכולת השפעה באר"י) באמצעות הגשת תביעה ישירה כנגד התובע על ידי אר"י. הנני סבורה כי ספק בעיני באם יש בנימוקיה של התובעת בכדי לתמוך בבקשתה למחיקת התביעה וזאת, הואיל ולכאורה המזור לחלק מנימוקיה, הינו בבקשה לתיקון התביעה ולאו דווקא בבקשה למחיקתה. זאת ועוד, בשים לב להליכים קודמים אשר ננקטו על ידי התובעת ובכלל זה בפרט בקשתה להגשת תובענה נגזרת, אשר אין חולק כי נמחקה – אין מדובר בתובעת אשר לא ידעה קודם להגשת התביעה על דבר החלופות המשפטיות אשר עומדות לרשותה ולמרות זאת, בחרה בהליך של תביעה ישירה, תוך שמחד הינה מבססת את ההליך בעיקרו על עילות אשר לכאורה מקומן בתביעה נגזרת ומאידך מבלי שפירטה כדבעי, העילות העומדות בבסיס תביעתה הישירה.

17.
בנסיבות אלו, אמנם אינני סבורה כי ניתן להכריע באופן חד משמעי כי התנהלותה של התובעת הינה בבחינת ניצול לרעה של הליכי משפט ואולם מאידך, בלשון המעטה ניתן לומר כי קיים ספק רב באם התובעת אינה מכסה טפחיים בבקשתה וככל הנראה בבסיסה שיקולים אחרים שאינם נחשפים במלואם.

18.
יחד עם זאת, בהינתן המועד המקדמי ביותר שבו נמצא הדיון, בהינתן שעל משאביו המבוזבזים של הנתבע – הן בתביעה והן בהליכי הביניים – ניתן לפצות בפסיקת הוצאות ובהינתן שנקודת המוצא הינה שיש לאפשר לתובע – שהינו אדון לתביעתו- לחזור בו מתביעתו- הנני נעתרת לבקשה ומורה על מחיקת התביעה.

19.
התובעת תישא בהוצאות הנתבע 2 בגין ההליך בסך של 40,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

20.
המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ד כסלו תשע"ח, 12 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 65527-11/16 גונתר אנרגית רוח בע"מ נ' אנרגית רוח ירוקה בע"מ, אייל מלמד, עיזבון המנוח אברהם מלמד ז"ל (פורסם ב-ֽ 12/12/2017)