פסקי דין על אלון בר | פסקי דין על יעל שחר

16088-10/17 א     14/12/2017




א 16088-10/17 אלון בר נ' יעל שחר








בית משפט השלום ברחובות


ת"א 16088-10-17 יעל שחר
נ' יוסף דינר













מספר בקשה:
1

בפני

כבוד השופטת
רנה הירש


המבקש:

(הנתבע 3)

אלון בר

ע"י עו"ד עידו שוורץ ועו"ד מוטי גנץ


נגד

המשיבים:

(התובעים)
1. יעל שחר
2. יגאל שחר

ע"י עו"ד עוז כהן


החלטה
1.

נתבע מס' 3 (להלן: בר) מבקש מבית המשפט הנכבד לסלק את התביעה נגדו על הסף, בהעדר יריבות ובהעדר עילה, תוך חיוב התובעים בהוצאות משפט.
לטענת בר, הוא אינו קבלן ולא בנה את הבית, לא בעצמו ולא באמצעות שולחו. בר הבהיר כי הוא חתנם של הנתבעים 1-2, שהתגוררו בריחוק ממקום הבניה, ומאחר שהוא גר בסמוך לבית, הסכים לסייע כשלוח מטעמם. בר טען כי הנתבעים 1 ו-2 בנו את ביתם באמצעות קבלן עמו התקשרו לצורך העניין בשיטת "בנה ביתך", בלא כל התקשרוית חוזית הנוגעת לבר, והוא אך פעל כנציגם. בר הוסיף וטען בבקשה כי הבית נשוא התביעה לא נבנה על מנת למוכרו אלא נועד - בעת הבנייה - למגוריהם של הנתבעים 1-2, ושימש למגורי בר ואשתו משך מספר שנים, עד שנמכר לתובעים.
עוד טען בר כי הטענות בכתב התביעה הנוגעות לחובות מכח חוק המכר (דירות) אינן רלבנטיות, שכן התובעים רכשו דירה יד שנייה ולא דירה חדשה מקבלן, בנסיבות בהן אין תחולה לחוק זה ולדינים הקשורים בו.
2.
התובעים מתנגדים לבקשה. התובעים סבורים כי יש לאפשר להם להוכיח את הטענות שפורטו בכתב התביעה, במהלך הדיון בהליך לגופו, במסגרת הבירור עובדתי המתבקש.
עוד טענו התובעים כי לו היה בר מצרף לבקשה אסמכתא על פיה ניתן היה לקבוע כי לא פעל כקבלן או כיזם במהלך בניית הבית - לדוגמא, אם היה מציג את ההסכם של הנתבעים 1 ו-2 עם הקבלן - היו שוקלים להסכים לבקשה.
התובעים טענו עוד כי בר הציג עצמו כקבלן ויזם, ליוה את הליך המכירה מהמפגש הראשון עם התובעים ועד למכירת הבית, היה ער לפגמים ולבעיות בזמן שהתגורר בבית והסתיר את המידע מהתובעים הרוכשים.
עמדת התובעים היא, כי התשובה לשאלה אם הנתבע נחשב כקבלן תיקבע רק לאחר בירור עובדתי, ועל כן אין לדחות את התביעה על סף שכן די שקיימת אפשרות קלושה שיעלה בידם להוכיח טענה זו.
3.
מצאתי לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף, ואפרט.
4.
סמכותו של בית המשפט להורות על סילוק תובענה נקבעה בתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בפסיקה נקבע כי סילוק תובענה על הסף - בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה - הוא אמצעי שננקט רק במקרים חריגים. לאור זאת, בדרך כלל יעדיף בית המשפט, ככל הניתן, שלא לנקוט אמצעי זה, שנפקותו היא שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה (ע"א 693/83, שמעון שמש נ. רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668 [1986]).
חיזוק לדברים אלה ניתן למצוא בהלכה שנפסקה בפסק הדין בע"א 6805/99, תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433 [2003], שם הכיר בית המשפט בזכות הגישה לערכאות המשפט כזכות יסוד שעל בית המשפט להגן עליה בדומה לכל זכות יסוד אחרת.
5.
בקשה לסילוק על הסף נבחנת בראי הטענות שהועלו בכתב התביעה, ואלו בלבד. לפיכך, ככל שניתן לקבוע כבר כעת, כי גם אם יוכיחו התובעים את מכלול הטענות שפורטו בכתב התביעה, לא היה בכך כדי לזכותם בסעד כלשהו מאת המבקש, תתקבל הבקשה.
בשלב זה, בית המשפט אינו שוקל את סיכויי התביעה, או אם יעלה בידי התובעים להוכיח את טענותיהם, אם לאו. כאמור בע"א 5634/05, צוקית

הכרמל
פרוייקטים

בע
"
מ

נ. מיכה

צח

חברה לקבלנות

כללית

בע
"
מ
, [04.06.2007] (בפסקה יב' לפסה"ד), הליך יימחק על הסף רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן:
"...בית

המשפט

ישתמש

בסמכותו

למחוק

תביעה

על

הסף... רק

במקרים בהם

יהיה

ברור,

כי

בשום

פנים

ואופן

אין

התובע

יכול

לקבל,

על

יסוד

הטענות

המבססות

את תביעתו,

את

הסעד

המבוקש..."
רק אם אין אפשרות שניהול ההליך יביא תועלת לתובעים, ניתן להכריע בו "על הסף". כאמור ברע"א 6617/14, תל אור ניהול נכסים בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל [02/04/2015]:
"היה והמקרה אינו מתאים, תהיה זו שגגה חמורה, שאף פוגעת בזכות התובע, לסיים את ההליך בלי הבירור העובדתי הנדרש."
6.
בשלב מקדמי זה של ההליך, לא ניתן לקבוע כי המקרה דנן מצוי במסגרת החריג המצדיק סילוק על הסף, בלא דיון ממצה בסוגיות שבמחלוקת, ועל כן, הבקשה נדחית. כמובן, שאין בהחלטה זו כדי לקבוע עמדה לגופן של הטענות, ועומדות לבר מלוא טענותיו, אשר ייבחנו ויידונו בשלב ניהול ההליך לגופו.
7.
הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון בסיום ההליך, ובשים לב לתוצאותיו בכל הנוגע לתביעה כנגד בר.


ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ח, 14 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 16088-10/17 אלון בר נ' יעל שחר (פורסם ב-ֽ 14/12/2017)