פסקי דין על אברהם אשר | פסקי דין על יורשי רויטל יונה ז"ל | פסקי דין על א.אביהו יונה | פסקי דין על ב.אלון יונה ואח' |

62221-12/14 א     10/12/2017




א 62221-12/14 אברהם אשר נ' יורשי רויטל יונה ז"ל, א.אביהו יונה, ב.אלון יונה ואח'








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



ת"א 62221-12-14 אשר נ' יונה ואח'


תיק חיצוני:






בפני

כבוד השופטת
דפנה בלטמן קדראי



התובע

אברהם אשר


נגד

הנתבעים

.1
יורשי רויטל יונה
ז"ל
א. אביהו יונה
ב. אלון יונה
ג. אלדד יונה
ד. איילת יונה
ה. אלעד יונה

.2

מרדכי גולדנר
.3

נבו ניסן השקעות בע"מ
.4

יורשי דוד גולדנר (המנוח)
.5

חנה רומן
.6

שולמית קליין
.7

ליאורה גביש
.8

יורשי יואל אילן לייבה ז"ל
.9

אלעד אסא
.10

לירון אסא



פסק דין



פתח דבר:

1.
בתביעה שלפניי עותר התובע לביטול עסקת מכירת 88.5% ממניות רמבין חברה לבניין ופיתוח בע"מ (להן: "החברה" ו- "המניות"), על פי הסכם מכר מניות מיום 9.2.2011, מכוחו מכרו נתבע 2 (להלן: "מרדכי") ונתבעים 10-4 את מניותיהם בחברה לנתבעת 3 – היא החברה הרוכשת (להלן גם: "המוכרים", "החברה הרוכשת" ו – "הסכם מכר המניות", שצורף כנספח י"ז לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

2.
החברה היא איגוד מקרקעין, כמשמעו בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג – 1963. על פי מסמכים אשר צורפו להסכם מכר המניות, רשאית החברה להירשם כבעלים של חלקה 86 בגוש 4347, המצויה ברחוב הרצל ברמלה (להלן: "המקרקעין"). חלק מהמקרקעין כבר נמכר על ידי החברה בעבר ובו נבנו חנויות וסניף בנק. בחלקם האחר של המקרקעין (להלן: "הנכס"), ברחוב הרצל 84 ברמלה, בנוי היה בית קולנוע, אשר הוסב במהלך השנים לאולם אירועים, עד שפעילותו הופסקה בשנת 2000, לאחר שעלה באש ונשרף.

3.
התובע אינו רשום כבעל מניות בחברה, אך קשור הוא אליה או אל הנכס השייך לה, בנימי נפשו. שנים רבות ניהל התובע בנכס את אולם האירועים, ואף המשיך להחזיק בנכס גם לאחר שנשרף ולאחר שחדל מהפעלת עסקיו. התובע ניסה בעבר לרכוש מניות בחברה, אך רכישתו בוטלה ב

פסק דין
משנת 1996, בו נקבע כי עסקת רכישת המניות על ידי התובע אינה תקפה, משנמנע מיתר בעלי המניות בחברה לממש את זכות המצרנות שלהם בעסקה (להלן: "התובענה הקודמת").
חרף האמור, התובע סבור שהינו בעל זכויות בחברה. לטענתו, מכירת המניות לחברה הרוכשת, נעשתה בהתעלם מזכויותיו, מתוך קנוניה ובחוסר תום לב, ומבלי שקיימו את זכות הסירוב הראשונה שהוקנתה
לרויטל יונה
ז"ל, שיורשיה הם נתבעים 1 (להלן: "רויטל"), ואשר הועברה לו. מכאן התביעה.

4.
סעדי התביעה האופרטיביים, שפורטו בסעיף 29 לכתב התביעה המתוקן, הם להורות לחברה הרוכשת, לרשום על שם התובע את המניות, כנגד השבת תמורת המניות אשר שילמה החברה הרוכשת למוכרים, להוציא התמורה למרדכי; ולחילופין כנגד השבת תמורת המניות כולה. בנוסף נתבקש בית המשפט להצהיר כי בידי התובע זכות סירוב ראשונה (להלן גם: "זכות המצרנות")

לרכישת מניות החברה הרשומות על שם רויטל; כי רויטל - אשר בינתיים הלכה לעולמה ויורשיה נכנסו בנעליה - לא הייתה מוסמכת לדחות את הצעת המוכרים למכור לה את מניותיהם, והיה עליה להעבירה לתובע בכדי שזה יממש זכויותיו במניותיה וירכוש את מניותיהם; וכי פניית מרדכי והחברה הרוכשת אל רויטל למימוש זכות המצרנות במניותיה ולרכישת המניות, נגועה במרמה, כמו גם סירובה של רויטל לרכישת מניות אלה, ולכן הם בטלים
.

תמצית טענות הצדדים

5.
לטענת התובע, ביום 1.4.1988 נחתם הסכם בינו לבין רויטל ובעלה – כמיופה כוח של מרדכי, לרכישת 22.5% ממניות החברה שהוחזקו על ידם בתמורה לתשלום סך של 202,500 דולר (להלן: "הסכם 88"). התובע מבקש לאכוף את הסכם 88 ולממש את זכויותיו מכוחו, לרבות זכות המצרנות המוקנית בתקנון החברה לבעלי המניות בה. לטענתו, פסק הדין בתובענה הקודמת, לא ביטל את הסכם 88, אלא רק קבע כי העברת המניות מכוחו בטלה.

6.
עוד נטען כי מכח מסמכים עליהם חתמה רויטל ביום 23.8.2005, המחאת זכות ושעבוד וייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר לטובת התובע, אשר על פיהם רשם התובע משכון ברשם המשכונות על מניות רויטל, קמו לתובע זכויות במניות החברה, לרבות זכות המצרנות בעת מכר מניותיה. התובע טוען כי המוכרים התקשרו בהסכם מכר המניות תוך הפרת זכות המצרנות העומדת לו, ועל כן מכר המניות לחברה הרוכשת בטל.

7.
לטענת התובע, מנהלה של החברה הרוכשת הכיר בזכויות התובע בחברה ואף ניהל עימו משא ומתן לרכישת מניות אלה, במהלכו הוצע לו תשלום בסך של 2 מיליון דולר, אשר הוערכו כ- 7 מיליון ₪ תמורת מניותיו בחברה, וכי זה אף התחייב להמנע מלרכוש את מניות החברה.


התובע טוען כי נפל פגם בהתקשרותה של החברה הרוכשת בהסכם מכר המניות. שכן, מחיר

רכישת המניות נמוך בהרבה מהמחיר שהוסכם לשלם תמורת מניותיו וכן נוכח הפרת התחייבותו

של מנהל החברה הרוכשת להימנע מרכישת המניות ללא הסכמתו.

8.
התובע העלה טענות קשות לגבי קנוניה ופעולה בסתר, שבה מעורבים הנתבעים והחברה הרוכשת, ובכלל זאת לגבי כך שהנתבעים פנו אל רויטל לממש את זכות מצרנותה בעסקת הסכם מכר המניות, למרות שידעו כי זכות המצרנות הומחתה מרויטל לתובע, ובכך שללו ממנו באופן פסול ובעורמה את זכויותיו בדין.

9.
הנתבעים טוענים מנגד, כי פסק הדין בתובענה הקודמת, בו נקבע כי העברת מניות רויטל ומרדכי לתובע בטלה, מקים מעשה בית דין; וכי ממילא הסכם 88 הוא הסכם לא חוקי, נפסד ובטל. עוד נטען, כי מרדכי לא הסמיך אחר למכירת מניותיו וכי ייפוי הכח על פיו נחתם ההסכם - זויף.

לטענת הנתבעים, לא ניתן לעקוף את פסק הדין בתובענה הקודמת, האוסר על מכירת המניה ללא מימוש זכות המצרנות, בדרך של המחאת זכויות ושעבוד, וכי על כן התובע לא רכש ולא יכול היה לקבל
מרויטל את זכות המצרנות במניותיה. לעניין ייפוי הכח טוענים הם כי אינו בלתי חוזר, מה גם שאינו שולל או מפקיע את זכויות רויטל במניות, לרבות זכות המצרנות.

עוד טוענים הנתבעים להתיישנות עילת התביעה ולשיהוי וכן לחוסר תום לב משווע בהתנהלותו של התובע, אשר ניצל כל השנים את דבר היותה של רויטל דלה בכוחות ובאמצעים, נתונה להשפעת התמכרויות שונות, ולטענתם החתימה על מסמכים נעשתה בכפייה. כך במיוחד טוענים ילדיה - יורשיה.

10.
לחילופין, נטען כי המו"מ עם התובע, עובר להתקשרות בהסכם מכר המניות, אשר לשיטתם נוהל לפנים משורת הדין וגם מטעמים פרגמטיים, מיצה את חובת המצרנות, ככל שקיימת היתה בנסיבות העניין, וכי ניתנה אפשרות לתובע לרכוש את החברה תוך שהוצג לו תוכן ההתקשרות עם החברה הרוכשת. על פי הנטען, התובע ממילא לא עמד בתנאים אלה, ואף אינו יכול לעמוד בהם, ומכל מקום אין בסיס לטענותיו.


דיון והכרעה
:

11.
הנתבעים, להוציא נתבעת 3 – שהיא החברה הרוכשת, הם אחים או צאצאיהם (להלן גם: "האחים"), אשר ירשו מניות בחברה ובחברות משפחתיות נוספות, והיו רשומים כבעלים של כל הון המניות של החברה. בתקופה הרלבנטית לתביעה, החזיקו רויטל ומרדכי, כל אחד, בשיעור מניות של 11.25% מהון המניות של החברה
.

בינתיים הלכו לבית עולמם רויטל והנתבעים 4 ו – 8. התביעה המתוקנת הוגשה נגד בעלי המניות בחברה ובעניין אלה שהלכו לעולמם נגד חליפיהם – יורשי רויטל ויורשי הנתבעים 4 ו- 8.

12.
בתקנון החברה נכלל סעיף 19, המקנה לבעלי המניות בה זכות מצרנות ואלה תתי סעיפיו הרלבנטיים:

"19א: בעל מניות יסוד בחברה הרוצה להעביר את מניותיו, כולן או מקצתן, (להלן: "המעביר"), תהיה לחברי החברה בעלי מניות יסוד מאותו סוג זכות קדימה לרכישת המניות המועברות ובאם לא השתמשו בזכותם תהיה זכות קדימה לבעלי מניות היסוד מהסוג השני לרכישת המניות המועברות.
ב ...
ג ...
ד. הצעת העברת המניות תעשה ע"י מכתב בדואר רשום ועל החברים שאליהם נשלחה ההצעה להודיע תוך 30 יום מתאריך מסירת המכתב המכיל את ההצעה למשלוח בדרך הדואר על נכונותם לקבל את ההעברה. ההודעה תעשה אף היא ע"י מכתב בדואר רשום. העדר הודעה תוך המועד הנ"ל תחשב כדחיית ההצעה".

(להלן: "תקנת המצרנות").

13.
התובע ניהל את חברת אולמי המלך שלמה – שפיק בע"מ (להלן: "חברת שפיק"), אשר משנת 1988 שכרה את המבנה בנכס, על פי הסכמי שכירות מתחדשים בינה לבין החברה. חברת שפיק הפעילה במקום אולם אירועים, עד שבשנת 2000 ארעה שריפה במקום, ומאז עומד המבנה שומם ומבלי ששולמו בגינו דמי שכירות.

14.
ביום 1.4.1988 נחתם בין התובע לבין רויטל ובעלה מר דורון יונה
, כמיופה כוח של מרדכי, הסכם לרכישת מניות רויטל ומרדכי , בשיעור 22.5% ממניות החברה, הסכם 88 (צורף כנספח ב' לתצהיר עדותו הראשית של התובע, שהוא מוצג ת/5).

15.
על פי הסכם 88 רכש התובע את מניות רויטל ומרדכי, תמורת תשלום בשקלים בערך של 202,500 דולר ארה"ב, אשר התחייב לשלם בתשלומים שיוסכמו בין הצדדים, כאשר העברת המניות לתובע תעשה לאחר שישלים את תשלום התמורה בעדן. בנספח להסכם התייחסו הצדדים לזכות המצרנות של יתרת בעלי המניות. בסעיף 1 לנספח הוסכם כי בתום שנה ממועד חתימת ההסכם יישלחו הודעות מתאימות לבעלי המניות האחרים של החברות. בסעיפים אחרים לנספח נקבע כי עם חתימת ההסכם חותמים הצדדים על כתבי העברת המניות לתובע ואף על יפוי כוח בלתי חוזר לשם העברת המניות על פיו.

16.
בשנת 1995, כשבע שנים לאחר חתימת הסכם 88, העבירה ב"כ התובע את מניות רויטל ומרדכי על שמו, בהודעה לרשם החברות, אך לאחר מחאת יתר בעלי המניות, על כי לא קבלו הודעה בדבר המכירה, בוטלה ההעברה ורישום בעלי המניות בחברה חזר להיות על שם האחים.

17.
בהמשך לכך, הגיש התובע תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה התבקש "ליתן

פסק דין
המצהיר כי בתוקף הסכם מכירת מניות חב' רמבין... ובהתאם לתזכיר ותקנות החברה הועברו למבקש 22.5% ממניות החברה", ולהורות לרשם החברות לרשום את המניות על שמו, וליתן כל סעד אחר שיתבקש כדי שזכות הבעלות על המניות תירשם על שמו, זו התובענה הקודמת
.

התובענה הקודמת התבררה לפני כב' השופט קלינג. במסגרת טענות ההגנה העלו הנתבעים טענות שונות, ובין היתר כפר מרדכי בסמכות בעלה של רויטל לחתום בשמו על הסכם 88.

18.
ביום 28.6.1999 ניתן

פסק דין
בתובענה הקודמת ובו נדחתה התובענה "לסעד הצהרתי, שיתן תוקף להסכם למכירת מניות" (סעיף 1 לפסק הדין, שצורף כנספח ד' לתצהיר התובע). בפסק הדין נקבע כי רויטל ובעלה, בשם מרדכי, לא מילאו אחר הוראת המצרנות, וכי על כן מכירת המניות לתובע נעשתה בניגוד לתקנון החברה וכי העברת מניות בדרך העומדת בניגוד לתקנון החברה – בטלה. ובלשון פסק הדין - "די בהעדר הודעה לבעלי המניות בכדי להביא לדחיית התובענה".

19.
ביום 25.7.1999 חתמה רויטל על הוראה בלתי חוזרת לחברה, לעניין חלקה בדמי השכירות בגין הנכס, בה הורתה לב"כ החברה, להעביר את כל שכר הדירה המגיע לה ואשר הופקד בידיו, לידי התובע, וכן הורתה כי כך יש לנהוג לגבי כל שכר דירה עתידי, עד אשר המניות "שנמכרו לי" יעברו על שמו [נספח ה' לתצהיר התובע].

יצוין כבר עתה, כי מתוך הראיות שהוצגו לפניי עלה, כי החברה התחשבה בהוראה זו, באשר ב"כ החברה שמר בנאמנות את דמי השכירות להם הייתה זכאית רויטל ואף נכון היה לקזזם כנגד חובות דמי השכירות של חברת שפיק [מוצג ת/6]. כך אף עולה מהסכם השכירות של הנכס לחברת שפיק [נספח ה/2 לתצהיר התובע].

20.
ביום 23.8.2005, החתים התובע את רויטל על מסמך, שעניינו בהמחאת זכות ושעבוד, אשר נוסח על ידי באת כוחו דאז של התובע, בו צוין כך:

"אני הח"מ... ממחה בזאת את כל ומלוא זכויותיי הנובעות ממניותי, לסוגיהן השונים, בחברות שפרטיהן להלן, למר אברהם אשר
, ת.ז ...
(התובע, הערה שלי – ד.ב.ק) בהמחאה בלתי חוזרת.
ואלה החברות:
1. רמבין חברה לבנין ופיתוח בע"מ.

2. ..
.
מכיוון שקיבלתי את התמורה עבורן, הנני משעבדת בזאת לזכותו של מר אשר את המניות לסוגיהן השונים, הרשומות עדיין על שמי ברשם החברות, שעבוד מלא וללא סייג, שירשם אצל רשם המשכונות וידווח לרשם החברות.
אני אהיה מנועה מלשעבד את המניות הנ"ל בחברות כולן או חלקן בשעבוד נוסף.
ולראיה באתי על החתום...."
[נספח ו' לתצהיר התובע (להלן: "כתב ההמחאה והשעבוד")].

כן חתמה רויטל באותו מועד על מסמך שכותרתו :"יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר", ובו נרשם:

" אני הח"מ....
מיפה את כוחו של אברהם שלום אשר... (התובע – הערה שלי – ד.ב.ק) לפעול בשמי ובמקומי, בכל דבר ועניין הקשורים ו/או נוגעים למניות, לסוגיהן השונים, הרשומות עדיין על שמי ברשם החברות, בחברות הבאות:
1. רמבין חברה לבנין ופיתוח בע"מ...

2......
למניעת ספקות מובהר בזאת כי במסגרת סמכויותיו יהיה אשר זכאי לקבל כל תשלום ו/או מידע, בע"פ או בכתב, מסוג כלשהו ומגורם כלשהו, לרבות מהחברות ו/או מנציגיהן ומסירת תשלום ו/או מידע כלשהו לאשר תחשב כאילו נמסרו לי.
יפוי כח זה הינו בלתי חוזר היות ותלויות בו גם זכויותיו של אשר"

[נספח ז' לתצהיר התובע, להלן: "יפוי הכח"].

21.
בהמשך לכך, רשם התובע בחודש אוגוסט 2005, משכון ברשם המשכונות על מניות התובעת בחברה (ובחברה הנוספת, שאינה חשובה לענייננו), על פי כתב ההמחאה והשעבוד [נספח ח' לתצהיר התובע]. לטענת התובע רישום זה מלמד על ידיעתם הקונסטרוקטיבית של הנתבעים אודות המחאת זכויות רויטל במניותיה לתובע. לטענתו, נתבעים אלה אף ידעו אודות ההמחאה בפועל. טענה זו לא הוכחה, ודווקא הוכח כי לראשונה הוצגו כתב ההמחאה והשעבוד וייפוי הכח למוכרים ולחברה הרוכשת בשנת 2010, ובנסיבות שיתוארו להלן.

22.
בשנת 2009 התעניין מנהלה של החברה הרוכשת, מר הנרי עזים מזלומניאן (כונה על ידי העדים השונים "יובל", ולכן כך גם יכונה להלן), ברכישת הנכס לטובת עסקי החברה הרוכשת. אחר שניסה לאתר את בעלי הזכויות בנכס, הופנה למר דני רומן, בעלה של הנתבעת 5, שהיה מנהל בחברה וייצג את האחים, אשר החל לנהל עמו משא ומתן. במהלך בירוריו אף הופנה יובל לדבר עם התובע, אשר זוהה ברמלה כקשור לזכויות במגרש, ובא עמו בדברים בקשר לרכישת המגרש [ראה תצהיר עדותו הראשית של יובל, מוצג נ/6, סעיף 4 סיפא
וכן סעיפים 2 ו -3 לתצהיר העדות הראשית מוצג ת/2 של עד התביעה מר פיטו נאג'י משה].

מגעים אלו נמשכו זמן מה, במספר מקומות מפגש, ולתובע וליובל גרסות שונות לגבי תוכנם. מכל מקום, אין חולק כי עובר לחתימת הסכם מכר המניות נפגשו התובע ויובל פעמיים. בפעם הראשונה היה זה בתחנת דלק ואילו בפעם השנייה במסעדה בתל אביב. הוכח כי במהלך מפגשים אלה נודע ליובל כי לתובע טענות לפיהן הינו בעל זכויות בחלק מהמניות, וכי התובע אינו מוכן למכור את זכויותיו, אלא דווקא מבקש לרכוש מחצית מהחברה, וזאת במימון החברה הרוכשת וכתנאי להסכמתו לכך שתרכוש מניות מאת האחים [סעיף 4 לתצהיר העדות הראשית של יובל, מוצג נ/6, וכן תמיכה לכך בסעיף 28 לתצהיר עדות התובע]. אף הוכח כי במהלך המפגש השני דרש התובע מיובל כי יתחייב להימנע מלהתקשר בעסקה שלא ברשותו.

23.
התובע טען כי במהלך דין ודברים זה הציע לו יובל לשלם עבור חלקו הנטען בחברה סך בשווה ל - 2 מיליון דולר ארה"ב, דהיינו כשבעה מיליון ₪. יובל טוען כי לא הסכים להצעות התובע, וכי מעולם לא הציע לשלם לו את הסכום הנטען, שעה ששווי כל מניות החברה עולה לכדי 6,500,000 ₪ בלבד [סעיף 8 לתצהירו הנ"ל, וראה גם נספח ט' לתצהיר התובע, ואת הסכם מכר המניות, שסכומיהם מתאימים לטענת יובל]. עוד העיד יובל כי לא נאות לקבל את הצעת התובע לשותפות, נוכח פגמים שונים שמצא בה וסירובו לרכישה בשותפות [עמ' 114 לפרוטוקול], וכאשר בינתיים אף למד כי הזכויות בנכס שייכות לבעלי המניות בחברה [שם].

24.
יובל אף טען כי המו"מ לרכישת החברה, אשר ניהל בהמשך מול נציג האחים, נעצר בשלבים אלה, נוכח מו"מ מקביל שניהלו האחים למכירת מניותיהם לחברה אחרת. לטענתו,
כאשר חודש המו"מ, בשנת 2010, בדקו היועצים המשפטיים של החברה הרוכשת את מצב האחזקות בחברה ומצאו כי לתובע אין בה זכויות, ועל כן המשיך יובל בניהול מו"מ מול דני רומן ועו"ד אשר, ב"כ החברה, מו"מ שארך כשישה חודשים עד לחתימה על הסכם מכר המניות.

25.
לטענת התובע נפל פגם בהתקשרותה של החברה הרוכשת בהסכם מכר המניות, שכן מחיר רכישת המניות אינו מתאים למחיר אותו הסכים יובל לשלם תמורת מניותיו של התובע וכן נוכח התחייבותו של יובל להימנע מרכישת המניות, התחייבות שהתחייב בה לבקשת התובע, במפגש במסעדה בתל אביב, שם מאן התובע לאכול עד שיובל ייתן התחייבותו זו. לטענת התובע החברה הרוכשת ניהלה ענייניה בחוסר תום לב ומתוך הערמה וכיוצא באלה טענות. לא מצאתי ממש בטיעונים אלה, הן מחמת שלא קיבלתי את טענת התובע לגבי הצעותיו הכספיות של יובל, והן מחמת שלא מצאתי כי יובל התחייב בהתחייבות משפטית מחייבת כלשהי כלפי התובע.

26.
מהבחינה העובדתית, העדפתי את עדותו של יובל על פני עדותו של התובע.
עדות התובע נשמעה מאוד מגמתית, תוך שנמנע ממתן הסברים לתמיהות בגרסתו, התחמק ממתן תשובות ועוד [ראה בעמודים 43, 44, 49- 50 לחקירתו הנגדית]. התרשמותי הכללית מהתובע הייתה כי הינו פועל בכל הקשור לנכס בכפייתיות, תוך שנכון היה ועודנו לעשות כל מעשה וליתן כל הצהרה לשם קבלת הזכויות בו, גם כאשר אינה אמת. התנהלותו הכפייתית מצאה ביטויה, בין היתר, בהקלטות אשר נמצא מקליט במשך שנים ארוכות את האחים (שנים הרבה לפני שנקט בהליכים משפטיים), בהיצמדותו לנכס אף שנים רבות לאחר שחדל להפעיל עסקו בו, בניסיונו לכפות רצונותיו העסקיים על רוכשים פוטנציאליים של החברה ובחתירתו הבלתי נלאית למימוש הסכם 88, אף לאחר פסק הדין אשר ניתן בתובענה הקודמת, ולכך עוד אדרש בהמשך.
בתוך כך אף התרשמתי כי התובע מציג מסמכים שאינם אותנטיים להוכחת זכויותיו הנטענות (ראה את ההבדל בין נספח ה/1 לנספח ה/2, והתייחסות לנושא הזיוף בהחלטה שצורפה כנספח ב' לתצהיר העדות של מרדכי). כן התרשמתי כי התובע התנהל בכוחנות בוטה, תוך ניסיון לקבל בכח מבוקשו, וראיה לכך נלמדה מעדות יובל אודות מפגש שהתקיים בינו לבין התובע (עמ' 115- 117 בפרוטוקול), וכן מעדות הנתבע 1א, אביהו יונה
, אודות המפגש בין התובע לבין רויטל (עמ' 103, שורות 8-11). כך נלמד אף מדרישות עסקיות בלתי הגיוניות שהעמיד התובע ליובל - לפיהן תנאי לרכישת הנכס יהיה מימון שותפותו בו, והימנעות מרכישה ככל שתנאי זה אינו מתקבל.
עדות יובל מנגד, הייתה מאופקת, מתונה ועקבית. עדותו תאמה את כל נסיבות העניין ואף תאמה את סכום העסקה, כפי שהוכח מהסכם מכר המניות ומהטיוטה שקדמה לו, כך שלא ראיתי מקום לפקפק באמיתות הסכומים שננקבו בהם. עדותו אף לא נסתרה בעדות עדי התביעה, שמלכתחילה הובאו לתמוך בגרסת התובע, ואולם בחקירתם הנגדית כבר לא עמדו על גרסתם לגבי סכומי העסקה הנטענים (ע.ת. 2 – ראה בעמ' 32, ע.ת. 3
- ראה בעמ 34, שורות 24-25 ועמ' 35, שורות 30-31). עדותו ביחס להתנהלותו הבוטה של התובע תאמה אף את עדות הנתבע 1א, אביהו יונה
, אשר, כאמור, העיד על האיום אשר חווה בשיח שבין אמו המנוחה, רויטל לתובע, ותאמה אף את הכוחנות הנלמדת ממהלכיו השונים של התובע, אשר פורטו לעיל. עדות יובל, נשמעה מאוד אותנטית, לרבות כאשר נמנע מלחשוף שמו של עד לאירוע האלים אשר ייחס לתובע, תוך שנאות לקבל על עצמו את הסיכון הכרוך בכך. אף עדות הנתבע אביהו נשמעה אותנטית, שעה שתיאר בכאב רב את נסיבות חייה הקשים של אמו, רויטל.

27.
מכל מקום, לא מצאתי כי נפל פגם בניהול משא ומתן בין החברה הרוכשת לתובע, לאחר שזה האחרון הציג עצמו כבעל זכויות במניות החברה. אף לא מצאתי כל פגם בכך שמשא ומתן זה חדל, לאחר שהוברר ליובל כי התובע אינו בעל זכויות, מה גם שדרישותיו של התובע מהחברה הרוכשת היו חסרות הצדקה או הגיון כלכלי. אף לא שוכנעתי כי יובל התחייב בפני
התובע בהתחייבות מפורשת וקונקרטית דבר לעניין הימנעות מרכישת מניות החברה, ועל כן אין כל תוקף משפטי להתחייבות כאמור. דווקא סברתי כי דרישת התובע מיובל להתחייב להימנע מרכישת מניות החברה היא דרישה חסרת תום לב, הפוגעת שלא כדין בחופש ההתקשרות ובקניין האחים. על כן, לא קיבלתי את טענות התובע לעניין מעשי קנוניה וכיוצא באלה בכל הקשור ליחסים שבינו לבין החברה הרוכשת.

28.
על פי עדות יובל, שנתמכה אף בעדויות הגנה אחרות [ראה תצהיר נ/2 סעיפים 17-16], חודש המו"מ למכירת מניות החברה, בין האחים לחברה הרוכשת, רק בשנת 2010, ונמשך כחצי שנה. קיומו של משא ומתן בקשר למכירת מניות החברה הודע לרויטל, אשר באת כוחה מטעמה, עו"ד שירלי חכם, פנתה טלפונית בחודש אוגוסט 2010, לב"כ התובע, בבקשה לבירור מניעותה מפני מכירת מניותיה בחברה. עו"ד הוס, ב"כ התובע, השיב לפנייתה זו במכתב מיום 9.8.2010, אליו צירף העתק של ייפוי הכח הנוטריוני, כתב ההמחאה ובשעבוד ואישור רישום משכון על פיהם, ודרש כי רויטל תמנע מלעשות כל פעולה במניות החברה שלא ברשותו והסכמתו מראש וכן דרש מרויטל ליידעו אודות כל מידע בנושא המניות [נספח י"ג לתצהיר עדות התובע].
ב"כ רויטל אישרה מחויבותה לדרישה זו [נספח י"ד, שם].

29.
עם ההתקדמות במו"מ שבין האחים לחברה הרוכשת, זומנו כל האחים, בעלי המניות, למפגש עם יובל בנוכחות עו"ד אשר, בא כוח החברה. למפגש זה, שהתקיים ביום 28.9.2010,
התייצבו גם התובע, בא כוחו עו"ד הוס, ואדם נוסף, אשר התובע טוען כי היה משקיע פוטנציאלי ברכישת החברה (מפגש זה יכונה להלן: "המפגש").

לטענת הנתבעים ועו"ד אשר, הגעתם של התובע ובני לוויתו למפגש נעשתה שלא לפי הזמנה ובהפתעה. התובע טוען כי זומן למפגש זה על ידי מר דני רומן ועל ידי עו"ד אשר, ב"כ החברה. ברם, התובע לא תמך טענתו זו בהזמנה בכתב או בעדות מאת בא כוחו, ובנסיבות העניין, לאחר שהובהרו היחסים הטעונים שבין הצדדים, מצאתי את טענת הנתבעים, שנתמכה בעדות עו"ד אשר ונתבעת 7 סבירה ומשכנעת יותר. על כן קיבלתי את גרסת הנתבעים לעניין זה.

30.
במהלך המפגש הציג התובע לפני יתר הנוכחים, לראשונה, את כתב ההמחאה והשעבוד ואת ייפוי הכח, וטען כי הם מקנים לו זכות השתתפות במפגש ובעסקה מכח זכויותיה של רויטל. במהלך הישיבה סרב התובע לשתף פעולה עם העסקה, ולטענתו אף הודיע כי הינו מעוניין לרכוש את המניות בעצמו באותו מחיר [סיפא סעיף 21 לתצהירו מוצג ת/5].

31.
בסמוך לאחר המפגש, ביום 28.9.2010 העביר עו"ד אשר לב"כ התובע, עו"ד הוס, טיוטת חוזה מתוקנת למכירת מניות החברה לחברה הרוכשת, ואף כתב כי הטיוטה מוסכמת ברובה, וביקש לקבל עמדתם בהקדם [נספח ט' לתצהיר התובע].

32.
זמן מה לאחר קבלת פנייה זו ביקש ב"כ התובע מעו"ד אשר לקבל את הנספחים שיש לצרף לטיוטת החוזה. עו"ד אשר לא השיב לפנייה זו.

33.
ביום 20.10.2010 שלח עו"ד אשר פניה לרויטל ובה הזמינה לממש את זכות מצרנותה מכח היותה בעלת מניות רשומה בחברה. וכך נכתב:

"כידוע לך, באסיפת בעלי המניות של החברה, שבנדון, הביעו כל בעלי המניות שנכחו באסיפה, מלבדך את רצונם למכור את מניותיהם לצד ג' שירבה במחיר.
בשם בעלי המניות נוהל מו"מ עם צד ג' שהציע לשלם תמורת כל מניות החברה סכום של 6,500,000 ש"ח. (ששה מליון וחמש מאות שקלים חדשים). שישולם כולו במעמד חתימת חוזה המכירה ע"י הצדדים.
שטרי העברת מניותיך ויפוי כח לביצוע המכירה לצד ג' הועבר עפ"י בקשתך לעורכת הדין שירלי חכם – יפרח, מאילת, אך אז הוברר כי מניותיך שועבדו למר אברהם אשר
– שפיק ולפיכך אינך יכולה לחתום על שטר להעברתן לצד ג'.
בנסיבות אלה ומאחר שכפי שנקבע בפסק דינו של כב' השופט קלינג בה"פ 1993/96 ביום 28.6.96 הינך בעלת מניות בחברה, ולפי תקנות ההתאגדות של החברה זכותך לרכוש את כל מניות החברה גוברת על זכויות של צד ג', מילאו את ידי כל בעלי המניות האחרים להציע לך לרכוש את מניותיהם במחיר ובתנאים שהוצעו על ידי הצד השלישי.
עפ"י תקנות ההתאגדות תוקף הצעה זו הינו למשך 30 יום, מקבלתה.
בתום תקופה זו אם לא תביעי רצונך לרכוש המניות ימכרו המניות המוחזקות בידי יתר בעלי המניות לצד שלישי".

[נספח ט"ו לתצהיר עדות התובע]

ביום 1.2.2011 השיבה רויטל כי אינה מעוניינת לרכוש את מניות המוכרים וכי הינם רשאים למוכרם לפי רצונם [נספח ט"ז לתצהיר עדות התובע].

34.
ביום 9.2.2011 נחתם הסכם מכר המניות, מכוחו רכשה החברה הרוכשת את מניות המוכרים, שהן בשיעור 88.5 מהון מניות החברה, דהיינו כל מניות החברה להוציא מניות הרשומות על שם רויטל. על פי הסכם מכר המניות התחייבה החברה הרוכשת לשלם לאחים המוכרים, כל אחד לפי חלקו, סך כולל של 5,990,625 ש"ח כנגד קבלת המניות. בסעיף 3.14 להסכם זה נרשם כך:

"המוכרים מצהירים כי בעלת המניות רויטל גולדנר (יונה
) ויחד המוכרים, מרדכי גולדנר, חתמו ביום 01.04.88 הסכם למכירת מניותיהם בחברה לאברהם אשר
(שפיק) מבלי שקיימו את הוראות תקנון החברה בדבר זכויות קדימה שהיו לבעלי המניות האחרים בחברה ולפיכך לא הכירה החברה ביתר המוכרים בעיסקה. הקונה הגיש תביעה לסעד הצהרתי שיתן תוקף למכירת המניות בתיק ה"פ/1993/96. ביהמ"ש דחה את התביעה בפס"ד מיום 28.6.1999 שהעתקן רצ"ב בנספח ט'. על פסה"ד האמור לא הוגש ערעור ולפיכך הקונה איננו בעל כל זכות למניות והנ"ל נותרו בבעלותם של רויטל גולדנר (יונה
) ומרדכי גולדנר
"
[נספח י"ז לתצהיר התובע]

35.
ביום 24.2.2011, כחמישה חודשים לאחר המפגש וקבלת העתק מטיוטת הסכם מכר המניות, וכשבועיים לאחר החתימה על הסכם מכר המניות, פנה ב"כ התובע לב"כ החברה במכתב
אשר צורף כנספח י"ב לתצהיר עדות התובע. במכתב נטען כי מספר ימים קודם למשלוח המכתב, התקשר עו"ד הוס לב"כ החברה במטרה לקבוע עימו פגישה יחד עם ב"כ רוכש פוטנציאלי אחר, ולתדהמתו נאמר לו כי כשבועיים קודם נחתם הסכם מכר המניות. במכתב נטען, כי לתובע זכות סירוב שלא כובדה, כי זכות זו היא במקום זכותה של רויטל, כך מכח יפוי הכח הבלתי חוזר ועל פי

פסק דין
חלוט, וכי על כן אין תוקף להסכם מכר המניות.

36.
קרוב לארבע שנים לאחר מכתב זה הוגשה התביעה שלפניי, שבה חוזר התובע על טענות אלה וטוען נגד תוקפו של הסכם מכר המניות.

37.
אקדים את המאוחר ואציין כי לא מצאתי ממש בתביעה. לא מצאתי בסיס משפטי לטיעונים לפיהם התובע הינו בעל מעמד בנושא מכירת מניות החברה,
ובפרט מחמת קיומו של מעשה בית דין בעניין זה, ואף לא מצאתי כי ניתן לייחס מהימנות לגרסתו ולעדותו של התובע, כאמור לעיל וכפי שיפורט להלן.

פסק הדין בתובענה הקודמת

38.
בפסק הדין בתובענה הקודמת, מיום 28.6.99, נקבע כי על פי תקנון החברה, עמדה לכל אחד מבעלי המניות זכות מצרנות מכח תניית המצרנות שבתקנון החברה. עוד נקבע כי זכות זו קופחה ונמנעה, וכי בנסיבות אלה, העברת המניות, שנעשתה על פי ומכח הסכם 88, בטלה. קביעה זו משמעה כי הסכם 88 וההתחייבויות שמכוחו נפסדות ובטלות, שכן נעשו בניגוד לתקנון החברה.

39.
לשיטת התובע יש להבחין בין ביטול הצד האופרטיבי של הסכם 88 – קרי, העברת המניות; לבין הצד ההסכמי – ההתחייבות למכירת המניות עצמה. סבורני, כי אבחנה זו היא מלאכותית, חסרת הגיון ואינו נתמכת בדין או בתוכנו של פסק הדין בתובענה הקודמת. הסכם 88 הוא בן שני עמודים וכל עניינו בהתחייבויות להעברת המניות ובתשלום תמורתן. בית המשפט בתובענה הקודמת קבע כי התחייבות להעברה שלא קיימה את זכות המצרנות היא בניגוד לתקנון וכי העברה כאמור בטלה, בכך קבע כי אין תוקף להתחייבויות שבהסכם 88 ומכאן כי קבע שאין תוקף להסכם האמור.

40.
על הסכם 88 חלים דיני החוזים. מקביעות שבפסק הדין בתובענה הקודמת מתחייבת המסקנה כי הסכם 88 בטל, בין אם נוכח הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, מחמת אי חוקיותו, ובין אם מחמת תנאי מתלה שהיה בו ולא התקיים, כמשמעו בהוראת סעיפים 27 ו - 29 לחוק זה. אי החוקיות או הנפסדות שבהתחייבות ההסכמית גורמת על פי סעיפים אלה לבטלותו, וכך יש לפרש את פסק הדין שדחה את תביעת התובע לאכיפת הסכם 88 בשל נפסדות זו.

41.
הקביעה בפסק הדין בתובענה הקודמת כי הסכם 88 בטל, אפשרה דיון בשאלת ההשבה בגין בטלות זו. אפשר ורויטל לא השיבה לתובע את מחיר המניות ששילם לה (שאלה שלא נתבהרה דיה, שהרי רויטל זיכתה את התובע בחלקה בדמי השכירות השוטפים של הנכס לאורך שנים), ואולם אין לכך ולשאלת תוקפו של הסכם 88 דבר. הימנעות מהשבה על פי הסכם אינה מחייה את תוקפן של התחייבויותיו הבטלות. לעניין זה אף יצוין כי התובע עתר בתובענה הקודמת להורות לרויטל להשיב את תמורת המניות ככל שתביעתו תדחה, וראה סעיף 7 לפסק הדין בתובענה הקודמת. משמע, גם לשיטתו דאז דחיית תביעתו מחייבת היתה קביעה אודות בטלות הסכם 88 ומזכה אותו בטענה לעניין השבת סכומים ששילם מכוחו. בכך תמיכה נוספת במסקנה לפיה הסכם 88 בוטל, ואף ראיה כי התובע עצמו סבר כך, ולמעשה מושתק מלטעון אחרת.

42.
על כן הסכם 88 בטל. כך נקבע ב

פסק דין
חלוט ומחייב בתובענה הקודמת. התובע אף מושתק מלטעון אחרת. הסכם 88 אינו מקנה אפוא לתובע זכויות כלשהן במניות החברה, שכן כל התחייבויות הצדדים לו בטלות.

43.
בפסק הדין החלוט והמחייב בתובענה הקודמת נקבע
כי על רויטל ליתן ליתר בעלי המניות זכות מצרנות במניותיה ואין היא רשאית להעביר את מניותיה לתובע, משלא פעלה כן. קביעה זו מונעת מרויטל להעביר מניותיה לתובע בכל שלב. על כן טענות התובע כאילו קיבל את מניות רויטל בחברה בשלב כלשהו או כתוצאה מחתימתה על מסמכים כלשהם, דינן להידחות, מחמת מעשה בית דין.

זכויות מכח מסמכים אחרים

44.
גם טענת התובע כאילו קיבל את אוסף הזכויות הצמודות למניותיה של רויטל מכח ייפוי הכח
וכתב ההמחאה והשעבוד – דינן להידחות. בעלות במניה משקפת בעלות באגד זכויות בחברה, המוגדר במסמכי ההתאגדות של החברה ובדין. על כן מהבחינה הקניינית, אין להבחין בין מכירתה של מניה, שאינה אלא ביטוי קנייני לאגד הזכויות, לבין מכירת או העברת אגד הזכויות עצמן. התובע טוען כי כתב ההמחאה משקף את העברת זכויותיה של רויטל במניותיה לידיו. ככל שאמנם כך, אזי ענייננו בהעברה פסולה של המניות עצמן, בניגוד לתניית המצרנות שבתקנה 19 לתקנון החברה, העברה בטלה הן על פי מעשה בית הדין בפסק הדין בתובענה הקודמת, והן בהיותה בניגוד למתחייב מתניית המצרנות.

45.
התובע טוען כי מכח כתב ההמחאה והשעבוד קיבל את זכות המצרנות וכי זכות זו היא זכות קניינית, אשר ניתן לסחור בה, כפי שנקבע בפש"ר (מחוזי ת"א) 2236/03 זאבי אחזקות בע"מ (בכינוס נכסים) נ' ד"ר ליפא מאיר (פורסם בנבו 20.11.05) (להלן: "ההחלטה בעניין זאבי"). לא קיבלתי טענה זו. זאת משום שכתב ההמחאה והשעבוד אינו כתב המחאה של זכות המצרנות לבדה, אלא של אגד הזכויות במניה כולו, וממילא לא חלות בענייננו הקביעות בנושא זה בהחלטה בעניין זאבי, אשר היו ממילא בגדר אוביטר.

46.
מכל מקום, עמדתי בעניין זה שונה.
ייחודה של זכות המצרנות הוא בהיותה מוקנית לבעלי המניות ה"שותפים" לזכויות בחברה. אין זו זכות קדימה סתם, אלא זכות של שכנות, ואשר מטרתה הגנה על שיתופי הפעולה וזהות האינטרסים בקרב חבר השותפים בחברה וחסימת כניסתם של גורמים זרים וחדשים לחברה. המחאתה של זכות זו, מסכלת את מטרת המגבלה וההגנה העומדת בבסיסה ואת תכלית קיומה של הזכות עצמה. הסכמת בעלי מניות השותפים בחברה על מצרנות כוללת בחובה, בהכרח, גם הסכמה על מניעת המחאת זכות המצרנות, שכן העברתה מרוקנת את הזכות מתוכנה וחושפת את השותפים לאפשרות רכישת מניות בחברה על ידי גורם זר, מבלי שתתאפשר להם זכות הבכורה לרכישה (ראה לעניין זה, אשוק ג' צ'נדרשיקר ודני דילבר "על סחירותן של זכות הסרוב הראשונה וזכות המצרנות בזירה התאגידית" משפט ועסקים יג 159 (2010); וראה גם הפרשנות המרחיבה אשר פרש בית המשפט העליון את זכות המצרנות וההגנה עליה, בע"א 4857/02, 5069/02 מגה טי.וי ישראל בע"מ נ' אפריקה ישראל, פ"ד נ"ו (6), 951 (2002)).

על כן הנני קובעת כי ככל שביקשה רויטל להעביר לתובע את זכות המצרנות בכתב ההמחאה והשעבוד, העברה זו אסורה ובלתי צליחה, וזכות המצרנות בנסיבות אלה לא עברה לתובע.

47.
התובע גם טען כי זכות המצרנות של רויטל נתונה לו מכח ייפוי הכח הבלתי חוזר שבידיו. טענה זו היא טענה הפוכה מטענתו הקודמת. טענתו הקודמת היא כי זכות המצרנות הוקנתה לו והיא זכותו שלו. טענתו כאן היא כי מכח ייפוי הכח זכאי היה לעשות פעולה בזכויותיה של רויטל, דהיינו טענה לפיה זכות המצרנות נותרה בידי רויטל.
אפשר ודי בטיעון כפול וסותר זה בכדי להביא לדחייתו.

מכל מקום, טענת הנתבעים לפיה אין ענייננו בייפוי כח בלתי חוזר היא טענה נכונה. ייפוי הכח לא ניתן לשם העברת זכויות במניות רויטל, העברה אשר נאסרה ב

פסק דין
חלוט, אלא רק הסמיך את התובע לבצע פעולות בשם רויטל. משכך לא תלויות בו זכויותיו של אחר, ואין הוא ייפוי כח בלתי חוזר. ייפוי הכח אף לא שלל זכויותיה של רויטל לעשות שימוש ברכושה ובזכויותיה. ייפוי כח לאחר אינו מפקיע את כוחו של בעל הזכות לפעול ברכושו, ועל כן לא מנע מרויטל לפעול בזכויותיה במניות בעצמה. בנוסף, שימוש בייפוי הכח לטובת זכות המצרנות יכול להיעשות למימוש זכויות מיפה הכוח – דהיינו ניתן להפעיל באמצעותו את זכותה של רויטל למצרנות ולרכוש בשמה מניותיהם של יתר האחים. ייפוי הכח זה אינו מאפשר למיופה הכח לרכוש מניות מכח המצרנות לטובתו שלו, שכן רכישה כאמור נאסרה בפסק הדין בתובענה הקודמת ואיננה אפשרית גם על פי תניית המצרנות.

בנסיבות אלה, אף מסמך ייפוי הכח שהציג התובע אינו מסמך המקנה לו זכויות במניות החברה ובודאי לא את זכות המצרנות.

48.
מצאתי, איפוא, כי לתובע לא היו ואין זכויות קדימה לרכישת מניות החברה. בכך נגזר דינה של התביעה, שכן בהעדר זכויות, אין ולא היה לתובע מעמד בנושא מניות החברה ומכירתן בהסכם מכר המניות, ודי בכך בכדי להביא לדחיית טענתו. מעבר לנדרש אכריע בקצרה בטענות נוספות.

49.
לתובע טענות לפיהן פניית הנתבעים לרויטל לגבי מימוש זכותה למצרנות נעשתה שלא כדין, בקנוניה, בחוסר תום לב ולכן אינה חוקית, וכי על כן נגועה עסקת מכר המניות לחברה הרוכשת באי חוקיות.

אין בסיס לטענה זו. אף אם ייפוי הכוח שמסרה רויטל לתובע תקף, אזי, כפי שכבר נקבע, לא שלל הוא ממנה את זכות המצרנות, שהיא זכות אישית של בעל מניות. רויטל החליטה שלא לממש זכות זו, ולא היתה מניעה לכך, ומשכך נסללה הדרך למכירת מניות יתר האחים לחברה הרוכשת.

התנהלות התובע בנושא המצרנות:

50.
הגם שלתובע לא עומדת זכות חוקית משלו במניות רויטל ובכלל זאת הגם שלא עומדת לו זכות מצרנות, שיתפוהו המוכרים במו"מ עם החברה הרוכשת, הביאו לידיעתו את תנאי ההסכם ואף המתינו לקבלת הערותיו. בכל מגעיו של התובע עם האחים בשלב המו"מ למכירת המניות לחברה הרוכשת, לא הציע הוא ולא קידם הצעה כספית
לרכוש את המניות. ניכר מתוך טענותיו שלו, לגבי מעורבות משקיעים שונים בשלבים שונים, כי ממילא לא התכוון לרכוש את המניות בעצמו, ומובן מכך כי לא יכול היה לממש זכות מצרנות, שהינה זכות אישית המונעת שילובו של שותף, כמפורט בפסקה 46 לעיל, וראה גם פש"ר 2118/02 בש"א 8169/03 רובננקו שמואל אחזקות בע"מ נ. רו"ח חיים קמיל, נאמן קבוצת רובננקו, בסעיף 54 (ב) (פורסם בנבו). ככל שהיה מבקש התובע לרכוש מניות, צפוי היה כי יפעל במהירות לאחר קבלת טיוטת הסכם הרכישה, נספח ט' לתצהירו, ויגיש הצעה אישית ומקבילה. לא כך עשה. התובע נמנע מלקדם דבר לאחר שנחשף להסכם ולתנאיו. רק חודשים רבים לאחר שקיבל את טיוטת הסכם מכר המניות, ובמכתב שחסר בו יותר ממה שיש בו, טען הוא כי היה בכוונתו לעניין משקיע ברכישת המניות.

בנסיבות אלה, אזי לו עמדה לתובע זכות ראשונים, בוודאי לא השכיל לנצלה.

סיכום:

51.
נוכח מסקנותיי לעיל, לא ראיתי צורך לדון ביתר טענות הצדדים, לרבות בשאלות התיישנות, תום לב וכיוצא באלה.

52.
בסופו של יום מצאתי כי אין בסיס לתביעה וכי לא היה קיים בסיס לציפיותיו של התובע לקבל זכות כלשהי במכירת מניות החברה, וכי התביעה היא תביעת סרק.

53.
על כן הנני מורה על דחיית התביעה.



התובע יישא בהוצאות המשפט, ובנוסף גם בשכר טרחת כל אחת מקבוצות הנתבעים (נתבעים 1, נתבעים 2 ו - 5-10, נתבעת 3),
בסך 60,000 ₪ לכל קבוצה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
זכות ערעור כחוק.


ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ח, ,10 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.


חתימה














א בית משפט מחוזי 62221-12/14 אברהם אשר נ' יורשי רויטל יונה ז"ל, א.אביהו יונה, ב.אלון יונה ואח' (פורסם ב-ֽ 10/12/2017)