פסקי דין על גיא שמיר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

15304-12/17 ברע     20/12/2017




ברע 15304-12/17 גיא שמיר נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 15304-12-17






ניתנה ביום

20 דצמבר 2017

גיא שמיר
המבקש


-

המוסד לביטוח לאומי

המשיב

בשם המבקש – עו"ד רועי וקסלר




החלטה

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (הנשיא אלכס קוגן; ב"ל (חי') 41223-03-17 מיום 16.11.2017) אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.2.2017 (להלן: הוועדה).
2. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בית הדין האזורי לא התייחס בפסק דינו לטענות שונות שנטענו בסיכומיו ושאליהן אתייחס בהמשך. מוסיף המבקש וטוען כי קביעת הוועדה שלא ניתן לקבוע לו נכות זמנית בשל קיומו של מצב קודם אינה מתיישבת עם הקביעה שלא נותרה לו נכות צמיתה ולכן אין להידרש לשאלת המצב הקודם שלו.
3. לאחר עיון בבקשה על צרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הוועדה קבעה כי התאונה גרמה למבקש נכות זמנית וחולפת שבאה לידי ביטוי בתקופת אי הכושר שנגרמה לו בסמוך לתאונה, וכי אחריה לא נותרה לו נכות צמיתה. בית הדין האזורי דחה ב

פסק דין
מפורט ומנומק את טענות המבקש כנגד החלטת הוועדה וקבע כי קביעותיה סבירות, מנומקות וכי לא נפלה בהן טעות משפטית. בהתייחס לטענות המבקש אוסיף את ההערות שלהלן.
המבקש טוען כי בדיקתו בוועדה הייתה חסרה משום שהוועדה לא בדקה את היקף השוקיים שלו (בבקשה נרשם בטעות קרסוליים). אין מדובר בטעות משפטית משום שסוג הבדיקה הקלינית והיקפה הם עניינים המסורים לשיקול דעתה של הוועדה ובית הדין אינו מתערב בהם.
המבקש טוען כי הוועדה מצאה הגבלה בהטיית הצוואר לצדדים אך לא קבעה נכות ולא נימקה החלטתה בעניין זה. גם טענה זו אינה מלמדת על טעות משפטית. בפרוטוקול הוועדה נרשם בקשר לצוואר כך:
"צוואר: ללא הגבלה בכיפוף, ישור, צידות
(כך במקור. וו"ל) והטיית הראש לשני הכאבים (כך במקור. וו"ל). לורדוזה צווארית שמורה. אין ספאזם של שרירים בצוואר. כוח פרוקסימלי ודיסטלי תקינים. החזרים ביצפס, טריצפס וסטילורדיאל תקינים דו"צ. הופמן – שלילי. אין הפרעה בתחושה בגפיים העליונות".
קריאת ממצאי הבדיקה כמכלול מעלה כי נפלו שתי טעויות סופר במשפט "ללא הגבלה בכיפוף, יישור, צידות והטיית הראש לשני הכאבים" ועל פניו הכוונה הייתה לרשום "ללא הגבלה בכיפוף, יישור, צידוד והטיית הראש לשני הכיוונים". ככל שזו אכן הייתה כוונת הוועדה אזי מובן כי מדובר בבדיקה תקינה שאינה מצדיקה קביעת נכות. עם זאת וגם אם הכוונה הייתה שהטיית הראש לוותה בכאבים, כפי שסבר בית הדין האזורי, הרי שאין מדובר בהגבלה המצדיקה בקביעת דרגת נכות כפי שטוען המבקש או בטעות משפטית בעבודת הוועדה.
לטענת המבקש הרופא שבדק אותו בוועדה הוא נוירוכירורג הגם שבוועדה ישב גם אורטופד. טענה זו מופנית כנגד שיקול דעתם הרפואי של חברי הוועדה. משאין מדובר בטעות משפטית בית הדין לא יתערב בה.
לטענת המבקש הוועדה לא ציינה שעמד לפניה מסמך רפואי מיום 25.8.2015 ובו סיכום ביקור אצל ד"ר ברוסקין, אורטופד, בו נרשם "בדיקת
ct
– היצרות ניכרת של התעלה ברמה
l4-l5
במקרה הנ"ל יש מקום לטיפול כירורגי". לטענת המבקש מדובר במסמך מהותי שחייב את הוועדה להתייחס אליו משום שיש בו המלצה לניתוח בעמוד השדרה המותני והיא לא עשתה כן. מדובר במסמך המעיד כי כחודש וחצי לאחר התאונה נשקלה האפשרות לנתח את המבקש. בהמשך ככל שחלף זמן מהתאונה חל שיפור במצבו של המבקש. זאת ניתן ללמוד מכך שהמבקש לא עבר את הניתוח כפי שהומלץ לו ומבדיקת הוועדה שלא מצאה הגבלות תנועה המזכות בנכות. בנסיבות אלה המסמך הרפואי מיום 25.8.2015 יכול ללמד על מצבו הרפואי של המבקש בתקופה הסמוכה לתאונה, אלא שבתקופה זו המבקש ממילא היה שרוי באי כושר מלא.
כך שהיעדר התייחסות מצד הוועדה למסמך זה אינה מהווה טעות משפטית בעבודתה המצדיקה השבת עניינו של המבקש לפתחה.
המבקש מלין בבקשתו על כך שהוועדה ציינה בדיקת
mri
שלא הונחה לפניה. אמנם לפי פרוטוקול הוועדה נראה שלפני הוועדה הונחו בדיקות
ct
בלבד. אלא שבין אם מדובר בטעות סופר ובין אם מדובר בציון בדיקת
mri
שלא עמדה לפני הוועדה ורק צוינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה אין מדובר בטעות משפטית המצדיקה להשיב את העניין לוועדה.
לטענת המבקש בית הדין האזורי סבור שדי בבדיקת הדמיה כדי להצדיק ניכוי מצב קודם. אך דין הטענה להידחות משום שבית הדין האזורי לא קבע כדבר הזה, אלא רק ציין אמרת אגב שהוועדה הוסיפה בהקשר זה.
לטענת המבקש מתחילת הדרך הוא טען שקביעת הוועדה שלפיה אין לו נכות זמנית משום שיש לו מצב קודם אינה מתיישבת עם קביעתה שלא נותרה לו נכות צמיתה ולכן אינה נדרשת לדון במצב קודם. הקביעה כי אין למבקש נכות זמנית משום שיש לנכות לו מצב קודם לא נקבעה על ידי הוועדה מושא הבקשה ולכן אין מדובר בסתירה שיש ליישב.
לשיטת המבקש היה על הוועדה להשוות בין ממצאי בדיקות ה-
ct
משנת 2010 לאלו שבוצעו לאחר התאונה ולא להסתפק ברישום על קיומה של בדיקת
mri
שלא עמדה לפניה. בעניין זה קבע בית הדין האזורי ובצדק כי הוועדה יצאה ידי חובתה בכך שניתחה את הממצאים שעלו מכל אחת מבדיקות ההדמיה.
4. סוף דבר – המבקש לא הצביע על טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי ולכן דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום,
ב' טבת תשע"ח (20 דצמבר 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 15304-12/17 גיא שמיר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 20/12/2017)