פסקי דין על ד"ר אילן גלבוע | פסקי דין על ד"ר אילן גלבוע | פסקי דין על אלינה רובינוב

27630-10/16 עע     21/12/2017




עע 27630-10/16 ד"ר אילן גלבוע בע"מ, ד"ר אילן גלבוע נ' אלינה רובינוב








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 27630-10-16
ע"ע 33054-10-16






ניתן ביום
21 דצמבר 2017


.1

ד"ר אילן גלבוע
בע"מ

.2

ד"ר אילן גלבוע

המערערים


-


אלינה רובינוב
המשיבה






לפני: השופטת לאה גליקסמן
, השופט אילן איטח
, השופטת חני אופק גנדלר
נציג ציבור (עובדים) מר נתן מאיר, נציג ציבור (מעסיקים) מר
עצמון ליפשיץ

ב"כ המערערים - עו"ד אהרון גולדנברג

ב"כ המשיבה -
עו"ד אהרן צאל
; עו"ד חגי כהן


פסק דין


1.
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ונציגת הציבור גב' הלן הרמור; סע"ש 14601-10-14) שבו התקבלה באופן חלקי תביעתה של המשיבה ונקבע כי על המערערים לשלם לה פיצויי פיטורים, פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן – חוק השוויון), דמי הבראה ופיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965, וכן הוצאות משפט.

2.
נקדים ונציין כי במהלך הדיון בערעור הודיע ב"כ המשיבה כי "למעט לעניין התביעה בעניין לשון הרע אנו לא עומדים על החבות האישית". לאור האמור התייתר ערעורו של המערער 2 (להלן – המערער) בנוגע לחיובו האישי בחיובי המערערת 2 (להלן – החברה).


המסגרת העובדתית
3.
המשיבה הועסקה כסייעת לרופא שיניים במרפאה של החברה. המערער הוא רופא שיניים, בעל מניותיה היחיד של החברה ומנהלה. המשיבה הועסקה בחברה מיום 9.6.09 עד יום 17.7.14.

4.
במהלך חודש אוקטובר 2014 הודיעה המשיבה למנהלת המרפאה גב' תורג'מן ולמערער כי היא מצויה בראשיתם של טיפולי פוריות. המשיבה הגישה אישורי מחלה לצורך טיפולי הפוריות בחודשים פברואר ומרץ 2014. בחודשים אפריל ומאי 2014 שלחו המערערים אל המשיבה מספר מכתבים בהם התבקשה להמציא אישור המציין מפורשות כי היא נמצאת בטיפולי פוריות. בנוסף, בחודש אפריל 2014 נשלחו למשיבה מכתבים המבקשים ממנה להיטיב את התנהגותה בעבודה.

5.
ביום 7.7.14 נשלח מכתב מההסתדרות בשם המשיבה ובו פורטו טענותיה נגד החברה, ובין היתר, התנכלויות מהן סבלה לטענתה בעקבות הודעתה כי היא נמצאת בטיפולי פוריות. ביום 17.7.14 הודיעה המשיבה על התפטרותה לאלתר.

פסק דינו של בית הדין האזורי
6.
בסמוך לאחר מכן הוגשה תביעת המשיבה לבית הדין האזורי. להלן עיקרי פסק דינו:
א.
פיצויי פיטורים
– לאחר שהמשיבה החלה להעדר מעבודתה מחמת טיפולי הפוריות חל שינוי לרעה במערכת היחסים שבין הצדדים שהצדיקה התפטרות בדין מפוטר. לפיכך, נפסקו למשיבה פיצוי פיטורים.
לאור קביעות אלה דחה בית הדין האזורי את תביעת החברה לחיוב המשיבה בתשלום חלף הודעה מוקדמת, שכן לאור נסיבות ההתפטרות לא היה מקום לדרוש מהמשיבה להמשיך ולעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת.
ב.
חוק עבודת נשים
– נדחתה תביעת המשיבה בעילה של הפרת חוק עבודת נשים. זאת, נוכח הקביעה שלא הוכח כי המשיבה פוטרה מעבודתה.
ג.
חוק השוויון
– בית הדין האזורי קבע כי החברה הרעה את תנאי עבודתה של המשיבה והתנכלה לה "זאת לאחר שהודיעה כי היא נמצאת בטיפולי פוריות ובקשר ישיר אליהם", וכן כי החברה לא הצליחה להוכיח כי הפגיעות במשיבה נעשו "מסיבות שאינן קשורות לטיפולי הפוריות אותם עברה התובעת באותה תקופה ולמעשה גרסת התובעת כי אף שאישרו לה לצאת לטיפולים, הדבר לווה בהתנגדות המעסיק בצעקות וקללות, לא נסתרה". עוד נקבע כי:

"לטעמנו התנהלותו זו של ד"ר גלבוע, אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק שוויון הזדמנויות והן עם תכלית חוק עבודת נשים, אשר נחקקו על מנת לאפשר לנשים הנמצאות בטיפולי פוריות להיעדר ממקום עבודתן, ללא שיפגעו תנאי עבודתן. מעסיק לא יכול לדרוש מהעובדת לבצע את טיפולי הפוריות רק לאחר שעות העבודה, ואף אין זה ראוי כי ידרוש לדבר עם רופא הנשים של התובעת על מנת להסביר לו את "אופי העבודה" וכי היא אינה יכולה להיעדר באמצע משמרת. אולם, בהתאם לחוק עבודת נשים, יכול המעסיק לבקש כי העובדת תמציא לו אישור רפואי מראש המעיד כי היא אכן עוברת טיפולי פוריות ונאלצת להיעדר בשל כך מעבודתה. לאור האמור לעיל, אנו קובעות כי תנאי עבודתה של התובעת נפגעו עת מימשה את זכותה לעבור טיפולי פוריות וכי התנהלות הנתבעים אל מול התובעת בכל הנוגע לטיפולי הפוריות הובילו להפסקת העסקתה וזאת תוך הפרת
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
"

באשר לגובה הפיצוי קבע בית הדין האזורי כך:

"במסגרת השיקולים בדבר גובה הפיצוי המגיע לתובעת, אנו סבורים כי יש להתחשב, מחד גיסא בכך שהתובעת לא הציגה אישורים רפואיים כנדרש וכי לא הודיעה מראש זמן סביר בדבר היעדרויותיה הרבות, דבר שפגע ביכולת הנתבעים לתכנן את אופן ניהול המרפאה, ומאידך גיסא, בהתנהלות הנתבעים אשר הרעו את תנאי עבודתה של התובעת והתנכלו לה כאשר יצאה לטיפולים, דבר אשר גרם לה בסופו של יום לעזוב את עבודתה. כשאנו מביאים בחשבון את הפגיעה בתובעת, אשר בשל הפרת חוק שוויון ההזדמנויות עזבה את עבודתה ומנגד את שאר השיקולים שפרטנו, דעתנו היא שאכן מוצדק לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי לפי החוק, אך לא בסכום המרבי."

לאחר איזון זה חייב בית הדין האזורי את החברה לשלם למשיבה פיצוי בסך של 25,000 ₪.
ד.
לשון הרע
– בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה כי המערער ביצע עוולה של לשון הרע עת קרא לה "מטומטמת", מספר רב של פעמים, לפני לקוחות ועובדי החברה. לפיכך ובהתחשב בכך שהביטוי האמור נאמר במהלך ויכוח שבין הצדדים, חוייבו המערערים לשלם למשיבה פיצוי בסך של 8,000 ₪.
בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער נגד המשיבה בטענה כי ביצעה כלפיו עוולה של לשון הרע נוכח התלונה שהגישה למשטרה ובמסגרתה נטען כי המערער תקף אותה. בית הדין האזורי ציין כי סגירת התלונה אינה סותרת את טענת המשיבה כי הותקפה, ועל כל פנים, כך נקבע, בית הדין שוכנע כי תלונת המשיבה הוגשה בתום לב ונבעה מסערת רגשות בה היתה נתונה.
ה.
דמי הבראה
– החברה חוייבה לשלם הפרשי דמי הבראה.
ו.
התביעה שכנגד
– בית הדין האזורי דחה את התביעה שכנגד. להלן נתייחס לרכיבי התביעה שכנגד לגביהם הוגש ערעור וליתר הרכיבים לא נידרש:
(1)
פיצוי בגין העסקת סייעת במקביל למשיבה – נקבע כי אין סיבה להטיל את עלות העסקתה של הסייעת על המשיבה אשר ניצלה את זכותה החוקית לניצול ימי מחלה ואת זכותה להעדר לצורך טיפולי פוריות.
(2)
פיצוי בגין נזקים שנגרמו עקב עזיבת המרפאה במהלך משמרת – נקבע כי טענה זו לא הוכחה ואף לא ננקבו המועדים בהם התרחש הדבר.
(3)
פיצוי בגין נזקים לא ממוניים - בית הדין האזורי דחה את הטענה לפיה המשיבה שברה כלי עבודה ויצרה אווירה עכורה במרפאה, זאת משטענה זו לא הוכחה ונטענה בעלמא.

הכרעה
7.
לאחר שעיינו בכלל חומר התיק ושקלנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, ובהתחשב בהסכמה הנוגעת לחיוב האישי של המערער (סעיף 2 לעיל), הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות בעיקרו למעט באופן חלקי בכל הנוגע לפיצוי הפיטורים. להלן נפרט את טעמינו.

8.
קביעת בית הדין האזורי לפיה קיים קשר סיבתי בין טיפולי הפוריות ובין ההתנכלויות שחוותה המשיבה היא קביעה בעלת מרכיב עובדתי המבוסס על התרשמות בית הדין האזורי מהעדויות ששמע ולא מצאנו הצדקה להתערב בקביעה זו.

9.
גם לא מצאנו מקום להתערב בשיעור הפיצוי שאינו חורג ממתחם הסבירות ואשר נתן ביטוי לתרומתה של המשיבה לחיכוך שנוצר עקב אי הצגתם של האישורים הרפואיים כנדרש ואי מתן הודעה מראש זמן סביר בדבר העדרויותיה הרבות.

מעבר לאמור נדגיש את הדברים הבאים:
סעיף 7 (ג)(4) לחוק עבודת נשים קובע כך:

"(ג)
עובדת רשאית להיעדר מעבודתה:
.....
(4)
בתקופה, כאמור בתקנות, שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעסיקה מראש; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה;
(5)
..."

סעיף זה מעגן את זכותה של עובדת העוברת טיפולי פוריות להעדר מהעבודה, אך בד בבד קובע הסדרים בנוגע לדרך מימושה של זכות זו. הוראות הסעיף נועדו להבטיח כי ההיעדרות מהעבודה לצורך טיפולי הפוריות הינה כורח. שכן נדרש אישור רופא לצורך בהיעדרות זו ולמידתה. בנוסף מטיל החוק את החובה ליתן למעסיק הודעה מראש אודות ההיעדרות הצפויה. החוק אינו קובע את פרק הזמן בו יש להודיע מראש, ועניין זה צריך להבחן בכל מקרה בנסיבותיו. לצד אלה לא נדרש לפרט באישור את סוג הטיפול הניתן ובכך נשמרת פרטיותה של העובדת. המוקד באישור הוא בהשלכות התעסוקתיות בלבד. לפיכך, אכן צדק בית הדין האזורי כי המעסיק אינו יכול לדרוש כי טיפולי הפוריות יעשו רק מחוץ לשעות העובדה דווקא. אולם, הוא זכאי לדרוש שהיעדרות מהעבודה עקב טיפולי פוריות תהא הכרחית ומגובה באישור רופא על כך.

יודגש, כי העובדה שהמשיבה לא נהגה באופן שנקבע בסעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים תרמה תרומה משמעותית לחיכוך המתמיד שנוצר עקב העדרויותיה, שמבחינת מעסיקתה לא גובו באישורים רפואיים הקובעים כי היעדרות זו מחוייבת כתוצאה מטיפולי הפוריות, ודאי נוכח חלקיות משרתה של המשיבה. לא מן הנמנע כי מקום שהעובדת נעדרת מהעבודה לצורך טיפולי פוריות מבלי שהתקיימו התנאים למימוש הזכות כאמור בסעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים יתעורר "חיכוך" בין העובדת ובין המעסיק. אין משמע הדבר כי בהכרח כי בגין "חיכוך" זה תקום עילה לפי חוק השוויון, ויש צורך לבחון מה עומד ביסוד אותו חיכוך – עצם טיפולי הפוריות והכרוך בהם או שמא התנהלותה של העובדת העשויה לעלות כדי הפרת משמעת. במקרה הנוכחי בית הדין האזורי קבע כי להתנהגות המשיבה היתה תרומה לחיכוך שנוצר, וזאת נוכח בקשות חוזרות ונישנות של החברה לקבלת האישורים הרפואיים הנדרשים, אולם בסופו של יום התרשמותו היתה כי תרומה זו לא איינה את הקשר הסיבתי הישיר שבין טיפולי הפוריות ובין הפגיעה במשיבה. כאמור, בית הדין האזורי הביא בחשבון את התנהלותה של המשיבה והעובדה שלא קיימה את הוראות סעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים בקביעת שיעור הפיצוי לפי חוק השוויון, ולא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעתו בעניין זה.

10.
החברה אינה מערערת עוד על חיובה לשלם למשיבה פיצויי פיטורים, ואף שילמה למשיבה את סכום פיצויי הפיטורים. המחלוקת נוגעת לעובדה כי בפסק הדין לא הובא בחשבון הסכום שהופקד על ידי החברה לקרן הפנסיה של המשיבה (קרן מקפת בניהולה של מגדל חברה לביטוח בע"מ) על חשבון פיצויי הפיטורים
– 6,525 ₪ (להלן – סכום הצבירה). המשיבה אינה חולקת על כך שבקרן הפנסיה הופקדו על ידי החברה כספים על חשבון פיצויי הפיטורים, ובהגינותה אף ציינה במהלך הדיון כי "ככל שהמשיבה תוכל לקבל מהקופה את הכסף כי אז המשיבה תקבל את יתרת הכספים מקופת הפנסיה ותחזיר אותם למעביד".
לאור האמור האמור אנו מורים כדלקמן
: תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין תודיע המשיבה לחברה אם היא מבקשת להחזיר לחברה את סכום הצבירה וזאת כנגד משיכת סכום הצבירה בקרן הפנסיה או הותרתו שם, בהתאם לבחירתה. ככל שהמשיבה תודיע תוך המועד הנ"ל כי אין היא מבקשת לפעול כאמור, ולחלופין ככל שלא תמסור הודעה כאמור – כי אז תחזיר קרן הפנסיה לחברה את סכום הצבירה.

11.
אשר ליתר רכיבי הערעור: לשון הרע (נגד החיוב לשלם למשיבה ונגד דחיית התביעה נגד המשיבה), חלף ההודעה המוקדמת ורכיבי התביעה שכנגד עליהם הוגש ערעור – לא מצאנו כי יש הצדקה להתערב בקביעות בית הדין האזורי בעניינים אלה.

12.
סוף דבר
– הערעור נדחה בעיקרו למעט בכפוף לאמור בסעיף 10 לעיל. בשים לב להצדקה של הערעור בנוגע לחיוב האישי ובנוגע לפיצויי הפיטורים שנצברו בקרן הפנסיה, איננו עושים צו להוצאות בערעור.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ח (21 דצמבר 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.





לאה גליקסמן
,
שופטת, אב"ד

אילן איטח
,
שופט

חני אופק-גנדלר, שופטת


מר נתן מאיר,
נציג ציבור (עובדים)



מר עצמון ליפשיץ,
נציג ציבור (מעסיקים)













עע בית הדין הארצי לעבודה 27630-10/16 ד"ר אילן גלבוע בע"מ, ד"ר אילן גלבוע נ' אלינה רובינוב (פורסם ב-ֽ 21/12/2017)