פסקי דין על גילה גמליאל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

40179-12/15 בל     17/12/2017




בל 40179-12/15 גילה גמליאל נ' המוסד לביטוח לאומי





בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ב"ל 40179-12-15
17 דצמבר 2017
לפני:

כב' השופטת דפנה חסון זכריה

נציג ציבור (מעסיקים) מר יונה הנדל
נציג ציבור (עובדים) מר יוסף לוין

התובעת
גילה גמליאל

ע"י ב"כ עו"ד רפאל קיציס

מינוי מטעם לשכת הסיוע המשפטי

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד אטי דקל

פסק דין
1. לפנינו תביעת התובעת, להכיר לפילארתלגיה אוסטאורטיטיס בכפות ידיה, כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן גם: "החוק") וזאת על פי תורת המיקרוטראומה.

רקע כללי

2. התובעת, ילידת 1954, עבדה כמטפלת סיעודית בבית אבות "תפארת בנים" כ -24 שנים,
משנת 1990 ועד לאפריל 2014.

3. ביום 18.5.15 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. בהחלטה מיום 9.7.15 דחה הנתבע את התביעה, מן הטעם שלא הוכחו אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה של התובעת, אשר גרמו לפגיעה בכפות ידיה, ממנה היא סובלת.

4. מכאן התביעה.

5. במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים לפנינו ביום 20.7.17, נשמעה עדות התובעת.
עיקר טענות הצדדים

6. לטענת התובעת, יש לייחס את הפגיעה בכפות ידיה לעבודתה רבת השנים כמטפלת סיעודית. לטענתה, עבודתה היתה קשה ומפרכת, והיא שגרמה לשחיקה של הסחוס ולדלקת הפרקים מהם היא סובלת. התובעת הוסיפה, כי עבדה לפחות כחמש שעות בכל משמרת במאומץ עם כפות ידיה. עוד טענה התובעת, כי הנתבע מכיר בנכות ממנה היא סובלת, ואף קבע לה נכות רפואית בשיעור של 45% ודרגת אי כושר בשיעור של 60%. המבקשת הוסיפה, כי במכתב מטעם רופא תעסוקתי מיום 24.4.14, נקבע כי היא מוגבלת בתפקוד כפות ידיה, כי היא אינה כשירה להמשיך בעבודתה כמטפלת סיעודית, וכי עד כה עברה חמישה ניתוחים בכפות ידיה.

7. לטענת הנתבע, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה להוכיח תשתית עובדתית מספקת לקיום מיקרוטראומה. הנתבע הוסיף, כי מתיאור עבודתה של התובעת, עולה כי עבדה שלש פעמים בשבוע במשמרת בוקר, וכי העבודה המתוארת בתצהירה מתייחסת לעבודה במשמרת בוקר בלבד. עוד נטען, כי התביעה הוגשה בשיהוי, שכן הפגימה בידיה של התובעת החלה עוד בשנת 2008, ואילו התביעה הוגשה רק שנת 2015.

דיון והכרעה

8. סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.

9. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה.

10. על פי הדין, פגיעה תוכר על פי תורת המיקרוטראומה אם הוכח כי "במהלך עבודתו נגרמות למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/ 0-77 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יט 538 (1988); עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי
נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, 533 (1999) וראו גם עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי
-יוסף עובדיה דב"ע לו 213 (2000)).

11. עוד נקבע בפסיקה, כי כאשר מדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום העבודה, לא הונחה תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה (עב"ל 1012/00 שבח - המוסד לביטוח לאומי
, 28.7.02; עב"ל 2400-10-10 זוהר - המוסד לביטוח לאומי
, 12.12.12; עב"ל 7807-10-12 ג'בור – המוסד לביטוח לאומי
, 14.1.14).

12. בית הדין הארצי נדרש לא אחת לבחינת תביעותיהן של עובדות סיעוד על פי תורת המיקרוטראומה.

13. במקרים רבים בהם נדונה תביעות של עובדות סיעודיות המבצעות עבודתן בביתם של הקשישים בהם הן טיפלו, נקבע כי לא הוכחה תשתית עובדתית המבססת פגיעה במסגרת תורת המיקרוטראומה (ראו למשל: עב"ל 175/03 רחל סויסה -המוסד לביטוח לאומי
(26.10.04); עב"ל 275/03 אהובה שמאי - המוסד לביטוח לאומי
(6.12.04)).

14. אף תביעות של מטפלות בקשישים בבתי אבות, בדומה למקרה שבפני
נו, ושל אחיות סיעודיות וכוח עזר בבתי חולים, להכרה בפגיעות שנפגעו, נדחו, משנקבע כי לא התקיים אצלן רצף של תנועות חוזרות ונשנות כנדרש בפסיקה (ראו למשל: עב"ל 664/08 כרמלה חימוביץ – המוסד לביטוח לאומי
(18.5.09); עב"ל 208/10 ברכה גלעד – המוסד לביטוח לאומי
(23.12.10); עב"ל 604/09 ילנה גולצוב – המוסד לביטוח לאומי
(9.1.11)); עב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי
-אסתר נוח, (22.12.14)).

15. עם זאת, קבע בית הדין הארצי כי על בית הדין לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, ואין ללמוד מן הפסיקה כלל גורף, שיש בו להוביל לדחייתן של כלל התביעות של העובדים והעובדות בתחום הסיעוד, להכרה בפגיעה אורתופדית שנפגעו על פי תורת המיקרוטראומה )עב"ל 39738-05-13 נירה צבי – המוסד לביטוח לאומי
(11.8.15)).

16. לאחר שנתנו דעתנו לעדות התובעת ולכלל הראיות שהובאו בפני
, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
להלן טעמינו.

17. בסעיפים 6-12 לתצהירה, תיארה התובעת את תנאי עבודתה כדלקמן:

"6. עבדתי כמטפלת סיעודית בבית אבות תפארת בנים מזה כ- 25 שנה, בכל יום הייתי עובדת 8 שעות שמתוכם לפחות 5 שעות עבודה היו כרוכות במאמץ פיזי של כפות הידיים.
7. עבודתי היתה כרוכה במאמץ פיזי באמצעות כפות הידיים, הייתי עובדת במשמרות:
במשמרות בוקר וערב הייתי מקלחת את המטופלים, מלבישים אותם, מחליפה להם חיתולים, מאכילה את המטופלים ומעבירה אותם עם כיסא גלגלים ממקום למקום בבית האבות.
בשעות הבוקר היינו שתי מטפלות בכל קומה. בכל קומה היו 20 מטופלים ב- 8 חדרים.
במשמרת ערב היינו שלוש מטפלות בשתי הקומות.
8. במשמרת לילה מחליפם למטופלים טיטולים בשעה 12:30 ולפנות בוקר בשעה 6:00 ובנוסף כל שעתיים מחליפים להם תנוחה וכל זה מבוצע ע"י מטפלת אחת.
9. האחות היתה אחראית לתרופות והיא עזרה בעבודת כח עזר רק בלילה במקרים מיוחדים עם מטופל כבד במיוחד.
10. בשנים האחרונות לעבודתי היה מנוף אחד בשתי מחלקות, תמיד כשהיה צריך אותו הוא היה או מקולקל, או שלא הטעינו אותו או שהיה תפוס, בפועל עבדנו בידיים.
11. בנוסף הייתי אחרי האוכל מפנה את הכלים מהשולחנות, מנקה שולחנות, מסדרת מיטות, מחלפה מצעים, ומסדרת את הארוניות עם כל מה שנדרש לחולה (ביגוד, חיתולים).
12. לנוכח אופי העבודה אני מעריכה שלפחות חמש שעות בכל משמרת עבדתי במאומץ עם כפות הידיים בעבודה פיזית עם המטופלים"

18. אף במסגרת חקירתה הנגדית תיארה התובעת את הפעולות שביצעה במסגרת עבודתה, וכך היא העידה:

ש. למעשה בטופס הצהרה את מפרטת בעיקר את מה שעשית בבוקר. את כותבת שב- 7:00 מקימים את החולים למקלחות וכו'... את כולם הייתם לוקחים לריפוי בעיסוק?
ת. כן. זו תעסוקה.
ש. לא היו בנות של שירות לאומי לעשות את זה?
ת. לא תצמיד (צ"ל: תמיד, ד.ח.ז). ...
למעשה אתן רק הובלתן בכיסאות הניידים לחדר ריפוי ועיסוק, לא הייתן עושות את הריפוי בעיסוק ?
ת. היינו עוזרים להם גם לגלגל צמר, ועבודות של ריפוי ועיסוק. ומחלקים להם פירות.
....
ש. בבוקר הייתן מפנים את שולחנות האוכל מכלים ומנקים את השולחנות, מבריקים את המתקנים של הסוכרים?
ת. נכון. היינו הולכים גם לסדר את המיטות, וגם מי שעשה פיפי. היינו עושים את זה עם המטפלת. אחת מקלחת ואחת נותנת פירות, שתינו היינו עושות כי היינו באותה קומה. גם סידרנו את הבגדים, על מנת שיהיה מלא ומסודר, וגם היינו מאכילים אותם, את הפירות שהיינו מכינים. ויש כאלה שהיו אוכלים פודינג או פירות מרוסקים, בזמן שהם היו בריפוי בעיסוק. הם היו שם עד לפני שנה 12:00. היינו צריכים לסחוב אותם עם הכורסאות.
ש. בשעה 11:30 הייתם כבר מסדרים את חדר האוכל לצהריים , ומאכילים אותם כבר בשעה 12:00?
ת. כן.
ש. כשהייתם מקלחים אותם בבוקר הייתם כל אחת לוקחת חולה או שתיים על חולה אחד?
ת. אם הוא כבד היינו שתיים שתיים. ומחכים, כי מקלחת זה אחד אחד.
ש. אתם הייתם מקלחים אותם או שהם היו עושים את זה לבד?
ת. לא. הם לא היו מתקלחים לבד. הייתי ממש רוחצת להם את הראש עם ספוג ומנגבים אותם ומובילה אותם לחדר, כי לא היה מקלחות בחדר אלא רק לפרוזדור. מלבישה ועוד פעם למיטה.
ש. ...
ש. באיזה תדירות הייתם מביאים את המטופלים לאחות להישקל?
ת. זה היה בזמן ריפוי בעיסוק היתה רשימה והיינו מעבירים מהכיסא למשקל. ...היינו מעבירים כל פעם שתי מטפלות מטופל אחד מהכיסא למשקל.
ש. הייתם מאכילים אותם בארוחת צהריים?
ת. כן. בבלנדר. היינו מאכילים אותם לאט לאט. ואז היינו מנקים .קודם היינו לוקחים את המטופלים לחדר, היינו מתחלקות, אחת מפנה את המבטח, ואחת מפנה לחדר. קודם לוקחים אותם לחדרים מי שסיים, מנגבים אותם, לקחנו אותם למיטה. אחר היינו לוקחים את הכלים למטבח כדי לשטוף, והשנייה היתה משכיבה למיטות.
ש. הייתם מחליפים להם גם בגדים לפני השינה וגם חיתולים ?
ת. כן. ברור. לא הסכימו שהמטופלים ישנו עם גרביים.
ש. ואז אחת מכן היתה הולכת לזרוק את הזבל, כל מה שהיה מהמטבח?
ת. כן.
ש. וגם זורקים את הכביסה המלוכלכת ?
ת. כן. היה אוגר (כך במקור, ד.ח.ז) שהולך לכביסה. ומסדרים להם בגדים נקיים בעגלה כדי שמשמרת ערב תעבור ונלביש אותם בבגדים נקיים.
ש. במשמרת ערב היו מלבישים אותם?
ת. עוד פעם מורידים ושמים להם חיתולים.
ש. באיזה תדירות בבוקר הייתם מחליפים חיתולים?
ת. בבוקר אחרי המקלחת, ואחר כך לפעמים היה מטופל מבקש להחליף לו או שהוא מתלכלך, אבל זה לא כל פעם. קורה לשלושה ארבעה מטופלים שצריך לנקות אותם שוב.
ש. ההחתלה וההחלפה במקרה של הקאה היתה נעשית או על ידי האחות השנייה ?
ת. נכון. לא אחות אלא מטפלת. היינו עסוקים בלגזוז ציפורניים.
ש. באיזה תדירות הייתם צריכים לגזוז להם ציפורניים ?
ת. כמעט כל יום. וגלוח כמעט כל יום. יש גברים שהיו צריכים לגלח אותם כל יום. אנחנו הידיים והרגליים שלהם.
ש. למעשה משמרת צהריים או ערב לא הייתם מקלחים אותם בדרך כלל אלא אם היה צריך ?
ת. נכון. לפעמים היה חלק בבוקר ועוד 7 מטופלים בערב, כדי שנספיק את כולם.
ש. ולהחליף חיתולים במשמרת ערב, כמה פעמים בערך בין כמה לכמה פעמים הייתם מחליפים חיתולים, אחרי קבלת משמרת ערב?
ת. בערך משעה 00:15 מחליפים להם חיתול ומביאים אותם לעגלה, קודם הם שותים תה ועוגה ומאכילים אותם את העוגה, יש כאלה עם בלדנר. שמים את העוגה בפני
ם ולאט לאט הם אוכלים. וכל זה בשעה 16:00. אחר כך בשעה 16:30 אנחנו היינו מעסיקים אותם במקום הריפוי בעיסוק, עד השעה 18:30 כשיש משמרת ערב.
ש. הבחורות שעסקו בריפוי בעיסוק היתה באה ?
ת. בכל בוקר המרפאה בעיסוק היתה נותנת את הטיפול ובמשמרת ערב פעמיים בשבוע.
ש. ובשאר הימים?
ת. אנחנו היינו מפעילים אותם. לפעמים טלוויזיה ומתקשרים איתם.
ש. ובשעה 18:30 הייתם מכינים את השולחנות לארוחת אוכל ?
ת. כן, היינו מכינים להם ארוחת ערב. אחת היתה המסדרת את השולחנות לארוחת ערב והשנייה היתה מביאה את העגלות, העגלות היו כבדות.
ש. האם הייתם במשמרת ערב מחליפם מצעים לכולם?
ת. לא. רק מי שהיה מלכלך. אבל בבוקר כן. כי אחרי מקלחות.
ש. אמרת שבמשמרת ערב הייתם מלבישים אותם אבל לא את כולם ?
ת. רק מי שצריך. ומחליפים חיתול בהשכבות. ....מתי היתה ארוחת הערב. ...?
ת. בין 18:30 עד 19:45.
ש. וגם כאן הייתם מאכילים אותם?
ת. הכל.
ש. האם המשפחה היתה מאכילה לפעמים ?
ת. יש אחד או שתיים. הרוב אנחנו".

(שורה 27 בע"מ 5 עד שורה 14 בע"מ 8 לפרוטוקול)

19. מעדות התובעת עולה, אפוא, כי ביצעה מספר רב של פעולות לאורכו של יום העבודה: רחיצה, הלבשה, האכלה, גזיזת ציפורניים, גילוח, החלפת טיטולים, החלפת מצעים, פינוי כביסה ואשפה, הובלת המטופלים על גבי כסאות גלגלים ממקום למקום, העברת המטופלים מכסא הגלגלים למשקל לצורך שקילתם, הובלת עגלות האוכל, פינוי וניקוי שולחנות האוכל, והכנת השולחנות לקראת הארוחות.

20. המדובר, אפוא, בפעולות אשר חוזרות על עצמן במהלך העבודה, אך מורכבות מתנועות שונות ומגוונות, בתנוחות שנוות, בזויות שונות, המבוצעות על פי סדר משתנה, ובתדירות משתנה בהתאם לצרכי העבודה, ולא בפעולה חוזרת ונשנית, או בפעולות חוזרות ונשנות הפועלות על אותו מקום מוגדר.

21. מעדות התובעת אף לא ניתן לבודד פעולה מסויימת, חוזרת ונשנית, שפעלה על מקום מוגדר בגוף.

22. במסגרת חקירתה הנגדית, נשאלה, אמנם, התובעת, האם ישנה פעולה שביצעה פעמים רבות ברצף לאורך יום עבודתה, והשיבה בחיוב. עם זאת, לא מצאנו כי יש בתשובתה כדי ללמד על רצף קבוע של תנועות חוזרות ונשנות במהלך יום עבודה, כנדרש בפסיקה:

"ש. למעשה עבדתן עבודה פיזית מאוד קשה. האם יש תנועה מסויימת בידיים שאת אומרת שעשית המון פעמים ברצף לאורך משמרת?
ת. כן.
ש. איזו תנועה?
ת. כשהיינו מחליפים לחולה, אז הוא לא זז, אני מתכוונת לתנועה של החלפה של החיתול ולהלבשה כי הם לא זזים.
ש. למעשה את היית דוחפת בתנועה אחת או מושכת ואז מכניסים את החיתול מתחת לגוף?
ת. כן. מכניסים חצי מהחיתול ומסובבים את המטופל ואז מסובבים אותו לצד השני ואז מוציאים את חצי החיתול מהצד השני.
ש. זו התנועה?
ת. וגם כשהיינו עושים שינוי תנועה עם סדיניה, היו כאבים בידיים. היינו צריכים להרים את החולה למעלה. היינו עושים את זה ביחד עם עוד מישהי. אי אפשר לעשות את זה לבד. את החיתול החלפנו לבד.
ש. זאת אומרת שהייתם מושכים או דוחפים ?
ת. או מלבישים.
ש. אבל זו כבר תנועה אחרת?
ת. נכון. אבל זה גם מאמץ בידיים".

(שורות 1-17 בע"מ 7 לפרוטוקול).

22. מעדות התובעת עולה, אמנם עולה, כי ביצעה תנועות כמתואר על ידה, במסגרת ביצוע פעולות של החלפת חיתול, החלפת סדיניה, הלבשה, הרמת המטופלים ותנועות נוספות הכרוכות במאמץ בכפות הידיים, ואולם, כאמור, לא עלה בידי התובעת להוכיח, כי ביצעה פעולות אלה באופן חוזר ונשנה, ברצף קבוע, על פני פרק זמן מוגדר, או בתדירות הניתנת להערכה.

23. עוד ייאמר, אף כי למעלה מן הצורך, כי התובעת העידה כי עבדה במשמרת בוקר בתדירות של כשלש פעמים בשבוע בלבד (שורות 19-23 בע"מ 3 לפרוטוקול) וכי העבודה במשמרת לילה היתה פחות אינטנסיבית, כיוון שמרבית הזמן המטופלים ישנו (שורות 15-28 בע"מ 6 לפרוטוקול).

24. בטרם נעילה, נדגיש, כי לא נעלם מעינינו כי התובעת עבדה בעבודה פיסית קשה ומאומצת, משך שנים רבות. אלא, שעובדה זו לא די בה כדי לענות על התנאים להכרה במסגרת תורת המיקרוטרואמה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" (דב"ע מח/0-77 אליעזר מזרחי -המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יט' 538. עוד ראו בהקשר זה: עב"ל (ארצי) 490/09 ספרוני -המוסד לביטוח לאומי
(8.11.10)).

25. נוכח כל האמור, אנו סבורים כי לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומה של תשתית עובדתית הנדרשת לפי תורת המיקרוטראומה.

סוף דבר

26. התביעה נדחית.

27. משמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי – לא יינתן צו להוצאות.

28. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ח, (17 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר יונה הנדל ,
נציג ציבור מעסיקים

דפנה חסון-זכריה,
שופטת

מר יוסף לוין
נציג ציבור עובדים

9 מתוך 9








בל בית דין אזורי לעבודה 40179-12/15 גילה גמליאל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 17/12/2017)