פסקי דין על ו-4 | פסקי דין על יצחק טל חכם | פסקי דין על יצחק עובדיה חכם | פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ

59810-12/16 תאק     17/12/2017




תאק 59810-12/16 ו-4, יצחק טל חכם, יצחק עובדיה חכם נ' בנק הפועלים בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



כ"ט כסלו תשע"ח, 17 דצמבר 2017

תא"ק 59810-12-16 בנק הפועלים ואח' נ' קיסנר ואח'



בקשה מס'
5

בפני

כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע


מבקשים
/הנתבעים מס' 3 ו-4

1. יצחק טל חכם

2. יצחק עובדיה חכם
ע"י ב"כ עוה"ד אלכס וייג


נגד

משיב
/התובע
בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד כהנא
, דידי


החלטה


המבקשים הינם ערבים יחידים להלוואה, שנטלו הנתבעים מס' 1 ו-2, קיסנר עידו יוסף וקיסנר חכם חן זוהר (להלן: "החייבים"). ההלוואה בסך 300,000 ₪ נלקחה ביום 8/10/15, ונותרה בה יתרה בלתי מסולקת בסך של 306,239 ₪.

החייבים הודו כבר בבקשת הרשות להתגונן באי עמידה בהלוואה, ובהחלטתי מיום 23/3/17, ניתן נגדם

פסק דין
חלקי על הסכום, שאינו שנוי במחלוקת. נקבע כי הדיון יתקיים רק ביחס לסכום 7,032 ₪, כנגדו טענו לחיוב ריבית ביתר.

בדיון לפניי ביום 16/7/17, חזרו בהם החייבים מבקשת הרשות להתגונן ביחס לסכום, שנותר לכאורה במחלוקת, הבקשה נדחתה, וניתן לקבל נגדם

פסק דין
משלים.

בדיון הוסכם גם כי מבקש מס' 4, אחד הערבים, לא ייחקר לאור גילו ומצבו הרפואי, ונחקר רק מבקש מס' 3 (להלן: "המבקש").

בתום החקירה הנגדית הופנו הצדדים לנסיון נוסף להגעה להסכם פשרה, הוסכם כי ב"כ הצדדים יסכמו, ומתן ההחלטה עוכב, ולבסוף ביקש ב"כ המשיב כי תינתן החלטה.

התביעה
המשיב כי הגיש את התביעה נגד החייבים והערבים, לאחר שהחייבים לא עמדו בתנאי פירעון ההלוואה, והערבים הינם ערבים יחידים, לא מוגנים. לפי תנאי ההסכמים החתומים בין הצדדים, העמיד המשיב את כל החוב לפרעון מיידי, והגיש את התביעה.
ההלוואה, על סך 300,000 ₪ ניתנה ביום 8/10/15, החייבים התחייבו לשם 11 תשלומי ריבית מדי חודש החל מיום 2/11/15 ואת הקרן והריבית הנותרת ביום 2/10/16. החייבים שילמו חלק מתשלומי הריבית, נותרה יתרת חוב בחשבון העובר ושב ובהלוואה אחרת, שאינה נתבעת מהמבקשים, שלא ערבו לה. בהלוואה נשוא הערבות נותר חוב בסך 306,239 ₪ ליום הגשת התביעה.

ההגנה
המבקשים העלו שלוש טענות עיקריות:

1.
לא הוסבר להם ע"י הבנק לפני או במעמד חתימת כתב הערבות וההתחייבות, משמעות המושג "ערב יחיד" לעומת "ערב מוגן" לפי חוק הערבות, תשכ"ז-1967, ומהן ההגנות המוקנות להם ע"פ חוק זה;
2.
לא הוסבר להם סוג ההלוואה, עליה חתמו ותנאיה, ולא משמעות "הלוואת בלון", שניתנה לחייבים;
3.
לא הוסבר להם כי ניתן יהיה לפעול נגדם בהליכי גבייה טרם מיצוי ההליכים כנגד החייבים;

דיון והכרעה
בחקירה הנגדית התבדו טענות המצהיר, ועלה מהדיון כי אינו תומך בנטען בתצהירו. את המושגים "ערב יחיד" ו"ערב מוגן" שמע לראשונה בבוקר הדיון מבא כחו, וכך גם טענתו לעניין "הלוואת בלון".

המבקש נשאל בדיון לעניין ידיעתו או הבנתו בעת שחתם על כתב הערבות, אך לא ניתן היה לחלץ מפיו תשובה כלשהי, שתלמד על אומד דעתו בעת החתימה:

"ש.
למה חשבת שאתה ערב אחר?
ת.
לא הוסברה ואומר לך חד משמעית רק היום ידעתי והגעתי לסניף אחר לחתום, ושלחו את המסמכים מהבנק בעכו הגעתי לסניף בעפולה אני ואבי ואמרו לנו לחתום ז"א הגיעו המסמכים לחתום, לא אמרו לנו שזו הלוואת בלום (צ"ל "בלון", ג.ס.ב.) והתשלומים המבוצעים, רק הבוקר ידעתי שהתשלומים שמשולמים בגין ההלוואה הם בהתחלה רק ריבית וזה סוג של הלוואת בלון שהמשמעות של הבלון אני י ודע שזה הלוואה שנלקחה, אף אחד לא אמר לי בלון, וזה הולך רק לריבית, לא הייתי חותם, אחותי גיסי סבא שלי סבתא שלי לא חותם".

(פרוטוקול, עמ' 2, שורות 26-32, אך אופן זה של תשובות עובר כחוט השני לאורך כל החקירה הנגדית).
בתצהירו טען המבקש: "בעת החתימה נדרשתי לחתום בלבד, ולא הוסבר לי דבר על סוג הערבות עליה אני חותם ו/או על משמעות ערבות זו" (סעיף 4 לתצהיר).

בדיון, נשאל המבקש על ידי ב"כ המשיב: "כשחתמתם על הסכם ההלוואה שצירפתי לכתב התביעה, כתבתם שבדיעבד לא הבנתם על מה חתמתם?", והשיב: "לא נאמר לי מפורשות על מה אני חותם" (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 9-10).

המבקש העיד כי על אף שכתוב שמוגדר בהסכם "ערב יחיד", לא הוסבר לו משמעות סוג הערב, משמעות ההלוואה "הלוואת בלון" ואם היו מסבירים לו הוא לא היה חותם, כדבריו "אם היו מסבירים לי את סוג ההלוואה, בלון שמוחזרת רק על ידי תשלומים ראשונים של ריבית א' לא הייתי חותם" (שם, עמ' 3, שורות 4-5). שם גם השיב לשאלה אחרת "מה כן חשבת אז"? – "שבאים החתימו אותי על הלוואה אני יודע שהוא עובד במקום עבודה מסודר". בהמשך השיב לשאלה מה חשב על הערבות "שאם תהיה בעיה ימצו את הדין עם הלווה הראשי בתיק" (שם, שורה 9).

המבקש אישר כי חתם על כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה בשקלים חדשים (נספח ב' לכתב התביעה ונספח א' לבקשת הרשות להתגונן) וכן על טופס גילוי מידע לערב (מש/1), ואישר כי ידע כי הוא חותם על הלוואה בסך 300,000 ₪ (שם, שורות 12-13).

הטענה לפיה לא הוסבר למבקש ע"י הבנק לפני או במעמד חתימת כתב הערבות וההתחייבות מהי זכותו כערב יחיד על פי חוק הערבות, ומהי ההגנה המוקנית לו ע"פ חוק זה, נסתרה בהמשך בחקירה הנגדית. כאמור לעיל, המצהיר העיד כי המושגים הללו לא מוכרים לו, הובררו לו לראשונה בבוקר הדיון מפי בא כחו (לעיל וגם בעמ' 3, שורות 17-22). עם זאת השיב המבקש כי הוא רגיל לחתום על הלוואות, כדבריו "על סמך הלוואות רגילות שאני רגיל לחתום, אם הייתי חותם על הלוואה היו מסבירים לי כמו שצריך". בהמשך לשאלה "איזה הלוואות אתה רגיל לחתום?", השיב "חתמתי לחבר בעבודה, אבל הסבירו לי..." (שם, עמ' 3, שורות 11-14). משמע כי המבקש מכיר סוגי ערבויות, חתם על כאלה בעבר, וקיבל הסברים על משמעות חתימתו.

הטענה לפיה לא הוסבר לו תוכנו של כתב הערבות וההתחייבות, שיעורי הריבית ואופן ההחזר של "הלוואת בלון" הינה טענה סתמית, שאין לה נפקות, ואינה מקימה כל הגנה. הטענה החדשה, שנשמעה בדיון כאילו אם היו המבקשים יודעים עובדות מסויימות בעת החתימה, שלא ידעו, לא היו חותמים, לא הוצהרה, וגם בדיון לא עמד מאחוריה המצהיר.
הלכה ידועה היא כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא ישמע בטענה כי לא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב, וחזקה עליו שחתם לאות הסכמתו יהיה תוכן המסמך אשר יהא (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט, עמ' 113 וע"א גלעדי נ' אוריון פ"ד כ"ה (1) 648).

המבקש אינו טוען כי חשב שהוא חותם על מסמך שמהותו שונה, אלא ידע היטב כי מדובר בערבות להלוואה, ועל כן, ואם לא טרח לשאול כל שאלה, והדברים כתובים במסמך, שחור על גבי לבן, הוא מחוייב בתוצאות חתימתו.

ראו גם בע"א 779/87 נח בליט ואח' נ' בנק לאומי ואח', פ"ד מד (3), 304, (1990) בעמ' 311:

"לכאורה, טענתן של מערערות אלו מופנית כנגד עצם יצירת ההתחייבות. הכלל הוא (ע"א 413/79 [1], בעמ' 38), שהטענה האמורה אינה עומדת-... "למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".
עיון במובאה יעלה, שהיא מגלמת בתוכה שני יסודות עיקריים: הטענה לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חותם; הטענה לא תעמוד למי שמודע לטיבו של ה[מ]סמך שעליו הוא חותם.
בענייננו, המערערות לא טרחו לקרוא ולא טרחו להבין, בעצמן, את תוכנו של כתב הערבות שעליו הן חתמו. הן גם היו מודעות לכך, שהמסמך יצר התחייבות כלפי המשיב. כיוון שכך, גם אם הן טעו בקשר להיקף התחייבותן – שיעבוד תכניות חסכון, שערכן לא ידוע, לעומת ערבות לפרעון חובה של קלרין דירות - טענתן אינה נוגעת למהותה של ההתחייבות הגלומה במסמך, ועל-כן אינה יכולה להתקבל.
נמצא שגם אם נראה את העובדות הנטענות בתצהירים כנכונות, אין הן מעמידות למערערות הגנה ראויה לבירור...".

"
...לא ניתן להישען על הטענה הנ"ל אם החותם הבין כי מדובר על מסמך המתיחס, למשל, לעסקה בקשר לנכס פלוני, אך שגה באשר לתוצאותיה המשפטיות של העסקה או באשר להוראות המפורטות הכלולות במסמך. אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה.
רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית-המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים" (
ע"א 413/79

ישראל אדלר חברה לבנין בע"מ נ' מנצור

, פ"ד לד

(4) 29 (1980) בעמ' 38).

בענייננו המבקשים היו מודעים לטיב ההתחייבות, עליה חתמו במסמכים, שהונחו לפניהם, ערבות לחוב החייבים בגים הלוואה בסך 300,000 ₪. כל הפרטים, שעל המשיב לגלות להם, נכתבו בשני המסמכים, והם בחרו לחתום על המסמכים לבקשת החייבים, ללא כל שאלה. בכך נטלו המבקשים על עצמם את ההתחייבות, ואין נפקות לטענתם כי לא ידעו כי מדובר בהלוואת "בלון" או כי מעמדם הינו של "ערב יחיד" ולא "מוגן". המדובר בהיקף הערבות ולא בטיבה, עניין השולל את טענת הטעות או ההטעיה, והמבקש גם לא עמד מאחורי טענתו בדיון, וסתר את הטענה כי לו היה יודע את העובדות לעניין היקף הערבות לא היה חותם. המבקש לא ידע את העובדות, עליהן הצהיר, וטענותיו שלו הוסברו לו רק בבוקר הדיון. אף על פי כן עד לתום החקירה הנגדית לא ידע לחזור על טענותיו ומשמעותן.

יודגש כי בדחותי את טענות המבקשים לא התייחסתי לשיקולי מהימנות או סיכויי הוכחה, שנטענו ע"י ב"כ המשיב בסיכומים. כלל הוא ששיקולים אלה אינם נבחנים בשלב זה. ההחלטה ניתנה על בסיס טענות המבקש עצמו, כאילו הוכחו.

"
בשלב הדיון בבקשה לרשות להתגונן לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, והוא יבחן רק את השאלה אם גרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילות הגנה מפני התביעה. אולם אם הנתבע במהלך חקירתו משמיט בעצמו את היסוד לעובדה שהוא טוען לה, רשאי השופט להסיק שהגנתו היא הגנת בדים ואין מקום להיענות לבקשה.
" (ד. בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה עשירית, עמ' 224).

הסיכום הינו כי המבקשים, בחקירת המבקש מס' 3, שהוסכם להסתפק בה, השמיטו את היסוד מתחת לטענותיהם, והן לא מקימות להם כל הגנה, שהוכרה במשפט המהותי.

בקשת הרשות להתגונן של שני המבקשים, הנתבעים מס' 3 ו-4
, נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עוד בגין הבקשה בסך 2,340 ₪.

ב"כ המשיב יגיש נוסח

פסק דין
פורמלי לחתימתי, להשלמת סכום פסק הדין נגד הנתבעים מס' 1 ו-2 ובגין חלקם היחסי של הערבים.
האגרה ושכר הטרחה בגין התביעה ייוחסו לכל זוג נתבעים לפי סכום חובו, והוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד בגינה יתוספו לחיובי המבקשים.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ח, 17 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 59810-12/16 ו-4, יצחק טל חכם, יצחק עובדיה חכם נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/12/2017)