פסקי דין על הרשות הפלשׂתינית ו/או המועצה הפלשׂתינית | פסקי דין על מר נתן פלד | פסקי דין על מר ליאור קינן ואח' |

1331/05 עא     05/07/2005




עא 1331/05 הרשות הפלשׂתינית ו/או המועצה הפלשׂתינית נ' מר נתן פלד, מר ליאור קינן ואח'




4
בתי-המשפט
ע"א 1331/05
ע"א 1469/05
תאריך: 05.07.2005
בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
בשׁבתוֹ כבית-משפט לערעורים אזרחיים
בפני
כב' השופטת שרה דותן
1. הרשות הפלשׂתינית ו/או
2. המועצה הפלשׂתינית

על-ידי בא-כוחן - עו"ד יוֹסֵף אַרְנוֹן

המערערות:
(המשיבות ב-ע"א 1469/05)

נ ג ד
1. מר נתן פלד
, ת.ז. 008952384
2. מר אוד משה פלד, ת.ז. 032961799
3. גב' לי לביא (פלד), ת.ז. 029499079
4. גב' חן קינן (פלד), ת.ז. 028098358
5. מר ליאור קינן, ת.ז. 027406081
6. גב' רחל סימן-טוב, ת.ז. 006179253
על-ידי בא-כוחם - עו"ד רוֹלָנְד רוֹט
המשיבים:
(המערערים ב-ע"א 1469/05)
פ ס ק - ד י ן .

שני הערעורים שהדיון בהם אוּחד, מופנים כנגד החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך מיום 30.1.2005 (ת.א. 2276/03, בש"א 9505/04), בה התקבלה בקשתן של הרשות הפלסטינית והמועצה הפלסטינית (המערערות ב-ע"א 1331/05 - להלן: "הרשות הפלסטינית" או "המערערות"), לביטולו של פסק-דין שניתן בהעדר הגנה.
העוּבדות הצריכות לענייננוּ הן כדלקמן:

בתאריך 27.5.2002 בשעה 18:40, התפוצץ מחבל מתאבד במרכז מסחרי בפתח-תקווה. בפיגוע נהרגו רותי פלד ז"ל ונכדתה סיני קינן ז"ל, ונפצעו ליאור קינן וחן קינן, הוריה של הפעוטה שנרצחה.
התובעים - המשיבים ב-ע"א 1331/05, בני משפחתן של רותי פלד וסיני קינן ז"ל - הגישו תביעה לבית-משפט זה כנגד הרשות הפלסטינית והמועצה הפלסטינית, אשר על-פי הנטען בכתב-התביעה אחראיות לפיגוע הרצחני (להלן: "התובעים" או "המשיבים").
מאחר שמסירתו של כתב-התביעה נתקלה בקשיים, ביקשו התובעים תחליף המצאה על דרך של ביצוע המצאה באמצעות הממונה על העזרה המשפטית, אשר מוּנה על-ידי מדינת ישראל לקיים את הקֶשֶׁר המשפטי עם הרשות הפלסטינית וגורמיה (להלן: "הממונה"). כב' הרשם ד"ר עדי אזר ז"ל, נעתר לבקשה.

בתאריך 25.1.2004 פירט עו"ד ז'ן קלוד נידם, הממונה על העזרה המשפטית, בהודעה לבית-המשפט, את הפעולות שנעשו על-ידו למסירת כתב-התביעה לרשות הפלסטינית. הפעולות כללו הודעות טלפוניות, ושיגור של הודעה באמצעות הפקסימיליה לעוזר שׂר המשפטים הפלסטיני, לשׂר המשפטים הפלסטיני וּלמנכ"ל משרד המשפטים הפלסטיני. בכל ההודעות צויין כי הן מהוות תחליף המצאה של כתב-התביעה, אותו הם יכולים לקבל במשרדו של הממונה.

מעיון במסמך עולה כי נציגי הרשות המוסמכים התעלמו מההודעות וסירבו לקבלן, מטעמים השמורים עימם, מבלי שהובהרו המניעים העומדים מאחורי ההתחמקות השיטתית, שנועדה למנוע מסירה של כתב-התביעה.

לאחר שהוּכח לשביעות-רצונו של כב' הרשם המנוח עדי אזר ז"ל, כי בוצע תחליף מסירה, והוגשו על-ידי התובעים תצהירים להוֹכחת גובה הנזק, ניתן על-ידו פסק-דין, המחייב את המערערות לשלם למשיבים 72 מיליון ₪ (12 מיליון לכל אחד מהתובעים).
בתאריך 22.4.2004 הוגשה על-ידי המערערות בקשה לביטולו של פסק-הדין.

בהחלטתו נשוא הערעורים, קיבל כב' הרשם שמואל ברוך את הבקשה, בכפוף לתשלום הוצאות משפט בסך 70,000 ₪.

על החלטה זו הוגשו הערעורים שבפני
י. הרשות הפלסטינית מערערת על החיוב בהוצאות, מכֵּיוון שלהשקפתה, היה על כב' הרשם לבטל את פסק-הדין מחובת הצדק, מאחר שאין לראות בהודעה שנמסרה על-ידי הממונה, המצאה על-פי התקנות; ואִילו המשיבים מערערים על ההחלטה לביטולו של פסק-הדין.

דיון.
בטרם אדוּן בערעורים לגופם, מוטל עליי להתייחס לטענתן המקדמית של המערערות לפיה ערעורם של התובעים הוגש באיחור.

המשיבים אינם מכחישים טענה זו, אולם בא-כוחם ביקש לתקן את הודעת הערעור וּלהגדירה כ"ערעור שכנגד".
עו"ד ארנון מתנגד גם לבקשת התיקון, שהוא רואה בה ניסיון לעקוף המועדים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. וּלגופו של עניין,טוען בא-כוח המערערות כי הערעור, מבּחינת תוֹכנוֹ, אינו מהווה ערעור שכנגד.

לאור התוצאה הסופית אליה הגעתי, סבורה אני כי אין חשיבות לשאלה האם השׂגות המשיבים תידוֹנה במסגרת ערעור שכנגד או ערעור עצמאי. וּמכֹּל מקום, נושא הערעור הינו המצאת כתב-התביעה למערערות, וזהו גם נושא הערעור שכנגד, כך שמבּחינת תוֹכנוֹ, ראוי ערעורם של המשיבים להיות מוגדר כ"ערעור שכנגד".
ראה לעניין זה: בש"א 6732/94 (ע"א 2778/94; 3034/94), יעל זילברמן ואח'
נ' רפאל לוריג, עו"ד ואח'
, תק-על 95(1), 1155, שם נקבע כי ניתן להגיש ערעור על פסק-דין הדוחה את התביעה, כערעור שכנגד על ערעור שהוגש על-ידי הצד שכנגד, על מיעוט ההוצאות שנפסקו לזכותו, מִן הטעם,-

"שאין לראות בקביעת החיוב ובפסיקת ההוצאות הליכים נפרדים זה מזה, אלא הליך אחד המתפרש לשני שלבים, והשאלה אם מדובר ב'עניין' אחד או שניים אינה צריכה להיחתך לפי עיתוי קביעת ההוצאות אלא לגופו."
וּלגופו של עניין.

האם ניתן לראות בהודעת הממונה מסירה כדין?

צו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית - עזרה משפטית בעניינים אזרחיים) (תיקון), התשס"ד-2004, קובע כי המצאת כתבי בי-דין לרשות הפלסטינית תיעשה גם על-ידי העברתם לנציג מוסמך מטעם המועצה הפלסטינית. וּבסעיף 3(א) לצו העיקרי, הוּספה ההוראה לפיה:

"(א1) ראה הממונה כי לא ניתן להמציא מסמך כאמור בסעיף קטן (א), יפעל להמצאתו לנמען באמצעות אחד מאלה:
(1) מי שהוא מונה לכך במסירה אישית;
(2) משלוח בדואר רשום;
(3) משלוח בפקסימיליה.

(א2) ראה הממונה כי לא ניתן להמציא מסמך לפי תקנת משנה (א1), רשאי הוא להמציא את המסמך בכל דרך אחרת הנראית לו סבירה והוגנת, לרבות פרסום מודעה בעיתון בשפה הערבית בעל תפוצה רחבה בשטחי המועצה הפלסטינית..."

בענייננוּ, בחר הממונה בהמצאה על-ידי משלוח הודעות פקסימילה לכל נציגיהן המוסמכים של המערערות וּבשיחות טלפון. תשובותיהם המתחמקות של נושאי המשרה השונים הבהירו כי בכוונתם להתחמק מקבלת כתב-התביעה.

גם כיום אין חולק, כי הודעות הפקסימיליה הגיעו ליעדן, ועו"ד אוסמה סעדי, המשמש כיועץ משפטי של הרשות הפלסטינית, ידע על הפּנייה, ולא הייתה כל מניעה מצידו לקבל את כתב-התביעה במשרדו של הממונה, אך מנימוקים השמורים עימו בחר שלא לעשות כן.

טענתו של עו"ד ארנון, לפיה ניתן היה לשלוח את כתבי בי-הדין דואר רשום, אינה אלא טענה בעלמא, לנוכח המצב הביטחוני ששרר אותה עת בשטחי הרשות.
משהוּדע לרשות על כתב-התביעה באמצעים שנקבעו בצו, וּלאחר שהוברר כי איש הקֶשֶׁר לכל הנושאים המשפטיים הקשורים למדינת ישראל קיבל את ההודעה, כמו גם היועץ המשפטי של הרשות, עמדו המשיבים בחובה של ביצוע מסירה כדין, ואף מעבר לכך.

ויפים לעניינו, הכללים הנוגעים להמצאת כתבי בי-דין, כפי שפורטו בספרו של ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר שלמה לוין), עמ' 739:

"כאשר הנתבע הוזמן כדין, הגם שלא נמסרה ההזמנה לידו ממש, ופסק-הדין ניתן כהלכה, נודעת חשיבות לשאלה: הידע הנתבע כי הוזמן?
ראינו, כי באותם המקרים בהם חייב בית-המשפט לבטל החלטה 'מתוך חובת הצדק', לא הייתה השאלה חשובה כלל, שכן הנתבע יכול היה לסמוך על זכותו לדרוש את ביטול פסק-הדין הפגום, והפגם לא נתרפא על-ידי כך שההזמנה או הידיעה עליה הגיעה אליו.
אך כאן יש מקום לשיקול-דעת בית-המשפט, ולדיון בשאלה אם אמנם ידע הנתבע שהמשפט מתקיים, מדוע לא הופיע?
שטח שיקול-הדעת הוא רחב, ומשקל הסיבות שגרמו להיעדר בעל-דין שונה ומשתנה ממקרה למקרה."

בענייננוּ, סבורה אני כי לנוכח השאלות העוּבדתיוֹת והמשפטיוֹת כִּבדות-המשקל שמעלה פסק-הדין, בדין נעתר כב' הרשם לבקשת הביטול תוך פסיקת הוצאות ריאליות, שמטרתן שיפוי התובעים על ההוצאות שנגרמו להם עקב סירובן של המערערות לקבל את כתב-התביעה.

המשיבים חולקים על עמדה זו, מאחר שלהשקפתם, סיכויי הנתבעות-המערערות להציג הגנה קלושים ביותר.

מבלי להביע דעה באשר לסיכויי ההגנה, סבורה אני כי לאור העובדה שהמחלוקת באשר לאחריותה המשפטית של הרשות הפלסטינית לפיגועים טרם הוכרעה בישראל, והן בשל כך שטרם נקבעה בארץ הלכה ביחס לפיצויים עוֹנשִׁיים, עלה בידי המערערת להצביע על קיומה של הגנה לכאורה.
באשר להוצאות - עו"ד ארנון סבור כי ההוצאות שנפסקו הן הוצאות עוֹנשׁיוֹת, ויש לבטל החיוב בהן כליל או להפחיתן.

אין אני תמימת-דעים עימו. כפי שציינתי לעיל, המערערות נמנעו מקבלת כתב-התביעה מנימוקים טקטיים, וּבכך גרמו למשיבים להוצאות ניהולו של הליך-סרק, וּלפיכך זכאים המשיבים להוצאותיהם.

אשר-על-כן, החלטתי לדחות את הערעור והערעור שכנגד. כל צד יישא בהוצאותיו.

ההוצאות שנפסקו על-ידי כב' הרשם, תשולמנה לא-יאוחר מתאריך 1.8.2005.

כתב-ההגנה יוגש לא-יאוחר מתאריך 4.9.2005.

לא תעמודנה המערערות במועדים שנקבעו - יעמוד פסק-הדין בעִינוֹ.
ניתן והוּדע בפומבי, היום, כ"ח בסיוון התשס"ה, 5 ביולי 2005.
שרה דותן
, שופטת
קלדנית: ד.ל.ס.








עא בית משפט מחוזי 1331/05 הרשות הפלשׂתינית ו/או המועצה הפלשׂתינית נ' מר נתן פלד, מר ליאור קינן ואח' (פורסם ב-ֽ 05/07/2005)