פסקי דין על עתניאל שנלר | פסקי דין על שנלר עתניאל מנהל ביצוע לחלקה 120 גוש | פסקי דין על איתן חסון | פסקי דין על אחמד סלאמה | פסקי דין על ראובן מינס ואח' |

36671-08/16 הפ     28/12/2017




הפ 36671-08/16 עתניאל שנלר, שנלר עתניאל מנהל ביצוע לחלקה 120 גוש בע"מ נ' איתן חסון, אחמד סלאמה, ראובן מינס ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים


ה"פ 36671-08-16 חברת אחוזת שומרון (אלקנה) בע"מ
562500660 ואח'
נ' בן אברהם ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
36

בפני

כבוד השופט
כרמי מוסק


המבקשים

1
.
עתניאל שנלר

2
.
שנלר עתניאל מנהל ביצוע לחלקה 120 גוש 3 בע"מ


נגד

המשיבים

1. איתן חסון
2. אחמד סלאמה
3. ראובן מינס
4. מתי פיכמן
5. רחמים אחרק
6. בנימין בן אברהם
7. ישראל אחרק
8. יניב מינס
9. חברת אחוזת שומרון (אלקנה) בע"מ
562500660
10. קנדיין ייזום בע"מ
ח.פ. 514659341
11. ענה ניהול פיננסי בע"מ
ח.פ. 513689554
12. אבני דרך י.י. בע"מ
ח.פ. 514328245
13. אבינועם חבתי
14. יצחק בן אברהם







החלטה


לפני בקשה לדחיית התביעה הנגזרת.

רקע עובדתי
המבקשים 1-7 בהמרצת הפתיחה (להלן: "המשיבים") מבקשים מבית המשפט להצהיר כי כל ההחלטות שקיבל מתי פיכמן, (להלן: "פיכמן") במהלך "הבוררות" שהתנהלה בין יצחק בן אברהם ואחמד סלאמה
בפני
פיכמן הן בטלות ומבוטלות, וכי הן חסרות תוקף כלפי החברה וכלפי יתר המשיבים; להצהיר כי החלטות בית המשפט בבקשות למתן הוראות שהגיש אחמד סלאמה
הן בטלות וחסרות תוקף; להצהיר כי "הסכמי המכר" שנחתמו עם החברות קנדיין ייזום בע"מ
, ענה ניהול פיננסי בע"מ
ואבני דרך י.י. בע"מ
בטלים ומבוטלים בכלל וכלפי המשיבים בפרט; להצהיר כי כל פעולה שננקטה במהלך הבוררות שהתנהלה בין יצחק בן אברהם ואחמד סלאמה
בפני
פיכמן בקשר למשיבה 1 או בקשר למקרקעין שבבעלותה בטלות ומבוטלות; ליתן צו מניעה קבוע האוסר על פיכמן להמשיך בבוררות ולמצער להימנע מליתן החלטות הנוגעות לחברה ו/או למקרקעין.


הצדדים:
חברת אחוזת שומרון (אלקנה) בע"מ
הינה חברה ציבורית הרשומה במנהל האזרחי בית אל, על פי חוק החברות הירדני. לחברה תקנון מוסכם עליו חתמו בעלי המניות המייסדים, והתקנון תוקן על ידי בעלי מניותיה.

המשיבים 3-7 הם בעלי מניות בחברה, כאשר על פי ההסכמים שנחתמו בינם ובין החברה באמצעות מנהלה, המבקש 2, זכותם כבעלי מניות מקנה לכל אחד מהם זכות למגרשים במקרקעין הנמצאים בשטחי איו"ש ושטחם הוא 102.793 דונם, בהתאם לנוסחה: 2 מניות= זכות למגרש.

בהסכם בוררות שנחתם ביום 23.9.14 בין יצחק בן אברהם, בעל מניות בחברה וממייסדי החברה ואחמד סלאמה
, הטוען בערכאות שונות כי הוא בעל זכויות במקרקעין נשוא התביעה אשר הינם בבעלות החברה, מונה פיכמן כבורר. המשיבים טענו כי על פי הסכם הבוררות התנהלה בוררות בין מבקש 1 למבקש 3 כשבמהלכה התקבלו על ידי פיכמן החלטות שמשמעותן המעשית הינה השתלטות על החברה ועל המקרקעין שבבעלותה, ואשר התקבלו שלא כדין, בחוסר סמכות וחוסר הרשאה. עתניאל שנלר
(להלן: "עתניאל" או "המבקש") הוא מי שמונה במהלך הבוררות על ידי פיכמן כמנהל מיוחד של המקרקעין ולאחר מכן כמנהל החברה. מבקשת 2 הינה חברה שבשליטת המבקש
שמונתה לאחר מינוי המבקש כמנהל מיוחד של המקרקעין אליה העביר פיכמן במהלך הבוררות את זכויות החברה במקרקעין.



טענות הצדדים לבקשה
לטענת המבקשים, המשיבים 1-7 הגישו לבית המשפט המרצת פתיחה במסגרתה עתרו כי התביעה תוגש גם כתביעה נגזרת בשם המבקשת 1, בנוסף לתביעותיהם האישיות. אולם, זוהי למעשה תביעה נגזרת של חברה זרה שלא הוכח שחלים לגביה כללים המאפשרים תביעה נגזרת. המשיבים לא צירפו חוות דעת משפטית על מנת להוכיח מהו הדין הירדני בענייני תביעה נגזרת, לאור העובדה כי החברה רשומה על פי הדין הירדני.

עוד נטען כי לא ניתן להגיש תביעה נגזרת מבלי לקבל את אישור בית המשפט, כאשר במקרה דנן התביעה הוגשה כתביעה נגזרת ללא נטילת אישור מבית המשפט. כמו כן, סעיף 194 לחוק החברות והפסיקה קובעים כי תביעה נגזרת תוגש על ידי בעל מניות, דירקטור או נושה וכי התצהיר יכיל את כל העובדות וההסברים. אלא שעו"ד אהוד חזן שתצהירו הוא התומך בתביעה הנגזרת אינו עונה על אף אחת מהדרישות. גם תצהירו של עו"ד איתן חסון
אשר תומך בהמרצת הפתיחה אינו עונה על דרישות החוק. די בכך כדי לדחות את התביעה, ולהוציא את התצהירים מהתיק.

כמו כן נטען, כי עתניאל שנלר
, המנהל המיוחד של החברה, ערך את הסכמי המכר בשם החברה ולטובתם, וערכם המשוקלל עולה על 70,000,000 ₪. המשיבים לא הצביעו על כל פעולה של המנהל שאיננה תואמת את טובת החברה.

המבקשים טוענים, כי ניהול הליך בגדר תביעה נגזרת חייב שיהיה לטובת החברה וקידום אינטרס החברה ולא לטובת אינטרסים אישיים של בעלי מניות. במקרה דנן, אף המשיבים מודים כי הנזק הנטען הנו נזק שנגרם להם באופן אישי ולא נזק שנגרם לחברה.

לטענת המשיבים, חוק החברות הישראלי חל על התובענה, ועל פיו הם זכאים להגיש תביעה נגזרת, אולם גם אם חל חוק החברות הירדני, הם זכאים להגיש על פיו תביעה נגזרת. עוד נטען, כי שאלת הדין החל על התביעה הנגזרת- חוק החברות הישראלי או הירדני טרם הוכרה או הוכרעה על ידי בית המשפט. פיכמן הגיש תביעה למחיקת התביעה הנגזרת על הסף בטענה כי החוק הירדני חל על התובענה, ואולם בית המשפט דחה בהחלטתו מיום 21.3.17 את הבקשה, בקבעו כי שאלת הדין החל על התביעה הנגזרת, וזכותם של המשיבים להגיש תביעה נגזרת, תוכרע רק לאחר שמיעת הראיות.

אשר לטענה כי התצהיר התומך בתובענה נגזרת חייב להיות של בעל מניות- לטענת המשיבים, אין בהוראות חוק החברות תימוכין לכך כי התצהיר התומך בבקשה לאישור התביעה הנגזרת יהיה דווקא של בעל מניות או דירקטור ולא של עד אחר הבקיא בעובדות. במקרה דנן, תצהירו של עו"ד חסון כולל הן תיאור עובדתי מפורט והן טיעון משפטי. תצהירו מהווה הרבה מעבר לתשתית ראייתית הנדרשת בשלב זה.
עוד טוענים המשיבים, כי תיקון מספר 16 לחוק החברות מיום 15.3.11 הוסיף לסעיף 194 את סעיף קטן (ד), הפוטר מפנייה לחברה בדרישה מוקדמת, כאשר לאורגן המוסמך להחליט על הגשת התביעה או למחציתו, "עניין אישי בהחלטה". הכוונה ב"עניין אישי"- כל זיקה אישית שיש לבעל מניות לעסקה הנדונה. המשיבים טוענים כי יש לקבוע כי לבנימין מנהל החברה היה "עניין אישי" בתובענה, כאשר היה מצוי בניגוד אינטרסים חמור.

כמו כן נטען, כי המשיבים ביקשו בתובענה בשם החברה לבטל מהלכים שבעקבותיהם נעשה ניסיון לגזול את המקרקעין של החברה, ונעשתה השתלטות לא חוקית על ניהול החברה. היינו, התביעה הינה לטובת החברה וכי התביעה הוגשה בתום לב כנדרש בחוק החברות.

בתשובת המבקשים לתגובה, טוענים המבקשים כי כתב התביעה הוגש כהמרצת פתיחה, האגרה ששולמה בגינו הנה אגרה בגין המרצת פתיחה. הסכום הקבוע לפי תקנה 3 ולא כנדרש במקרה של תביעה נגזרת.

שבים המבקשים וטוענים כי התצהיר התומך בבקשה לאישור תביעה נגזרת חייב שיהיה של מגיש הבקשה ודי בכך כדי להורות על דחיית הבקשה לאישור התביעה הנגזרת. תצהירו של עו"ד איתן חסון
אינו עונה על דרישות הקבועות בחוק. תצהירו נתמך ונסמך על חוות דעת משפטית של עו"ד אהוד חזן. הוא אינו מציין עובדות ואינו מראה כי התביעה הנה לטובת החברה, לא מסביר את ניגוד העניינים שבין התביעה האישית של בעלי המניות בגין הנזק שלכאורה נגרם להם לבין שיפור מצבה הכלכלי של החברה בעשרות מיליוני שקלים.

עוד טוענים המבקשים, כי הדינים החלים על הגשת תובענה נגזרת הנם הכללים החלים על תובענה ייצוגית.

לטענת המבקשים, זהו מקרה בו קיים ניגוד אינטרסים מוחלט, ברור וחריף בין המשיבים לבין החברה שכן אינטרס החברה הוא כי הכסף יהיה בנאמנות וככל שיש מחלוקת באשר לחלוקתו, ניתן יהיה לנהל הליך בפני
בית המשפט ולא לאחוז בקרקע חקלאית שלא ניתן לשנות את ייעודה בהתאם לרצון המשיבים.

דיון והכרעה
סעיף 1 ו- 194 (א) לחוק החברות מאפשר לבעלי מניות בחברה או חברי דירקטוריון החברה להגיש תובענה בשם החברה (ראו ע"א 2967/95
מגן וקשת בע"מ
נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ
, פ"ד נא(2) 312, 324 (1997)). הזכות להגיש תביעה נגזרת אינה מוקנית באופן אוטומטי והיא טעונה אישורו של בית המשפט.

בבחינת בקשה לאישור תביעה נגזרת, על בית המשפט לבחון אם קיימת עילת תביעה כנגד הנתבעים, אם התביעה וניהולה הם לטובת החברה ואם התובע אינו פועל בחוסר תום לב. על בית המשפט לבחון, בין היתר, את הסיכוי הלכאורי של התביעה והאם התביעה עשויה לתרום להגדלת ערך החברה (ראו רע"א 4024/14
אפריקה ישראל להשקעות בע"מ
נ' כהן (26.4.15)).
הנטל להראות כי התקיימו התנאים כאמור לאישור התביעה הנגזרת מוטל על המבקש
ברמה לכאורית בלבד, זאת בשל פערי המידע בינו לבין החברה ובהתחשב בקשיי הנגישות שלו למידע הנדרש על מנת לבסס תשתית עובדתית שביסוד הבקשה לאישור תביעה נגזרת.

במקרה דנן, עו"ד אהוד חזן, אשר תצהירו תומך בתביעה הנגזרת, אינו בעל מניות, דירקטור או נושה, ואף לא כמי שפונה בשם כל בעלי המניות אלא בא כוח החברה "לעניינים מסוימים". אשר לתצהירו של עו"ד איתן חסון
, בעל מניות בחברה- תצהירו הוגש כתמיכה להמרצת הפתיחה, בסעיף 48 לתצהיר התייחס לתביעה הנגזרת, הגם שהסעיף נסמך על חוות דעת משפטית, ניתן בשלב זה להסתפק בו כתצהיר התומך בבקשה לתביעה נגזרת.

אשר לטענה כי המשיבים לא שלחו מכתב דרישה לחברה-
סעיף 194(ב) לחוק החברות

קובע תנאי מקדמי להגשת תביעה נגזרת, קרי: "משלוח דרישה בכתב לחברה למצות את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה". דרישה זו נועדה למנוע מבית המשפט לדון בתביעה שאיננה בשלה, ולהעניק לדירקטוריון הזדמנות להחליט על הגשת התביעה, או לדון בעניין. על-פי

סעיף 195(1) לחוק החברות,

מטרת הדרישה היא להעניק לחברה הזדמנות "לבצע פעולה ולקבל החלטה אשר כתוצאה ממנה נשמטת עילת התביעה", או "לדחות את דרישת התובע בנימוקים שיפורטו בהחלטתה", או "להחליט על הגשת תביעה". החברה איננה יכולה לנהוג באף אחת מן הדרכים דלעיל, כאשר מכתב הדרישה מנוסח בצורה סתמית, ללא כל פירוט, וכאשר אין קשר של ממש בינו לבין התובענה הנגזרת המוגשת בעקבותיו. אין מדובר בדרישה פורמלית, אלא בדרישה מהותית ביותר.

עם זאת, כבר נקבע בפסיקה כי אין דרישת הפנייה המוקדמת לחברה חלה מקום בו מוגשת התביעה הנגזרת כנגד אלה השולטים בחברה. ראו לעניין זה
ע"א 215/91

אגתן בע"מ
נ' לים בע"מ
, פ"ד מח

(2) 43 (1994):

"ההצדקה להגשת "תביעה נגזרת" נעוצה בכך שהאורגנים המוסמכים של החברה נמנעים מהגשת תביעה בשם החברה. מכאן נובע כי בעל המניות, המבקש להגיש תביעה נגזרת, חייב לפנות תחילה לדירקטוריון החברה, ולהמריצו להגיש את התביעה בשמה.
מאידך גיסא, כאשר התביעה מוגשת נגד אלה השולטים בחברה, אין טעם מעשי בפני
ה מקדמית אליהם כדי שיגישו את התביעה בשם החברה, שכן אדם קרוב אצל עצמו, ואין להניח כי הדירקטורים יגישו תביעה בשם החברה נגד עצמם. במקרה כזה רשאי התובע לוותר על פניה זו, אם כי עליו לציין בכתב התובענה את הנימוקים המצדיקים ויתור זה [צ' כהן בספרה הנזכר לעיל, שם בעמ' 495-494; ראה גם א' ברק במאמרו הנזכר לעיל, שם בעמ' 348-347, וכן בעמ' 501]".

המשיבים טוענים כי הם פטורים מחובת הדרישה המוקדמת משום שלבנימין, מנהל החברה, היה "עניין אישי" בתובענה, שכן נדרש ממנו במצב שנוצר להגיש תובענה כנגד אביו, לביטול הסכמות אביו יצחק ב"בוררות", והמהלכים שנקט יצחק בשיתוף פעולה עם פיכמן ולביטול "החלטות" פיכמן במהלך ה"בוררות". אולם, כפי שעולה מהראיות שהוגשו לתיק בית המשפט, במועד בו נשלח מכתבו של עו"ד חזן, מר בנימין בן אברהם כבר לא היה מנהל החברה, אלא המבקש, לכן היה מקום לפנות אליו במכתב כנדרש בהתאם לסעיף 194 לחוק החברות. משלא פנו אליו כנדרש בסעיף 194 לחוק, הרי שלא עמדו בדרישות החוק.


בחינת טובת החברה ותום הלב של המשיבים- נפסק כי בחינת טובת החברה ותום הלב, מותירים שיקול דעת רחב לבית המשפט, ובגדרו ייבחנו "דרישות הצדק ונסיבותיו של כל עניין ועניין" (ראו ע"א 52/79
שלמה סולימני נ' דוד בראונר (15.7.80)). טובת החברה כוללת כמובן עילת תביעה לכאורית של החברה. שכן, אם לחברה אין עילת תביעה לכאורית, אזי ניהולה של התביעה לא יהיה לטובתה. במקרה דנן, המשיבים מבקשים לקבל לידיהם חלק מהקרקע בהתאם להסכם נטען שנחתם בינם לבין החברה. אולם, מהטענות שהועלו על ידי הצדדים לא ניתן לקבוע כי ניהול התביעה היא לטובתה של החברה ומקדם את אינטרס החברה. אדרבא, מטענות המבקשים עולה כי ניהול החברה מקדם את האינטרסים האישיים של המשיבים בלבד ואף קיים ניגוד אינטרסים בין אינטרס החברה לבין אינטרס המשיבים ודרישתם לקבל קרקע פרטית השייכת בשלב זה לחברה. יובהר, כי המשיבים לא פירטו כיצד התביעה הנגזרת הינה הדרך הטובה והיעילה ביותר לניהול התביעה וכיצד קבלת התביעה תקדם את האינטרסים של החברה.
יתרה מכך, מטענות הצדדים עולה כי קיים משבר אמון בין בעלי המניות השונים בחברה. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע שהגשתה של התביעה היא לטובתה של החברה, אלא עולה כי הגשת המרצת הפתיחה והמבוקש בה עומד בניגוד "לטובת החברה".

אוסיף כי, השאלה האם חל הדין הישראלי או שמא הדין הירדני לא רלוונטית לבחינת אישור התביעה כתביעה נגזרת שעה שהמשיבים לא עמדו בתנאים המקדמיים הדרושים לשם הגשת תביעה נגזרת, גם בהנחה שניתן לעשות כן על פי הדין הירדני .

די באמור לעיל בכדי להגיע למסקנה כי אין מקום לאשר את הבקשה להגשת תביעה נגזרת.

המשיבים רשאים להגיש כתב תביעה מתוקן, עד ליום 1.2.18.

עיון ביום 8.2.18.

שאלת ההוצאות תידון בהמשך.


ניתנה היום, י' טבת תשע"ח, 28 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.










הפ בית משפט מחוזי 36671-08/16 עתניאל שנלר, שנלר עתניאל מנהל ביצוע לחלקה 120 גוש בע"מ נ' איתן חסון, אחמד סלאמה, ראובן מינס ואח' (פורסם ב-ֽ 28/12/2017)