פסקי דין על אליסיאן אלי | פסקי דין על שרביט אלי

2951/02 א     05/07/2005




א 2951/02 אליסיאן אלי נ' שרביט אלי




1
בתי המשפט

א 002951/02
בית משפט השלום ירושלים
5/07/2005
תאריך:
כב' השופטת שירלי רנר

בפני
:
אליסיאן אלי

בעניין:
התובע
עו"ד ליפר טל

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
שרביט אלי
הנתבע
עו"ד בירגר שמואל

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
התביעה עניינה שלושה שטרות מתוכם שניים על סך 10,000 ש"ח ואחד על סך 5000 ש"ח, משוכים מחשבונו של הנתבע לפקודת התובע.

בתצהירו שהוגש בתמיכה להתנגדות לביצוע השטר מפרט הנתבע כי בין התובע לבין חברה שבבעלותו ובניהולו נכרת הסכם ולפיו יבצע התובע עבודות חשמל עבור החברה שבבעלות הנתבע במסגרת מכרז בו זכתה האחרונה להקמת אולם התעמלות. על אף שהיה על התובע להמציא חשבון סופי בסיום כל העבודות, שילם לו הנתבע בהזדמנויות שונות סך של 72,070 ש"ח לפנים משורת הדין ומבלי שהתגבש החיוב לשלם. לטענת הנתבע בעבודות שבוצעו נמצאו לקויים רבים שלא תוקנו, חלק מהעבודות שהיה צריך לבצע כלל לא בוצעו, ולמרות התחייבות התובע לסיים את העבודות במהלך חודש אפריל, בתחילת מאי סיים התובע רק 30% מהעבודות. לטענת הנתבע על פי כתב הכמויות שצורף להסכם היה על חברתו לשלם לתובע סך של 64,175 ש"ח ומכאן ששולם לתובע מעבר לקבוע בהסכם. עוד טוען הנתבע כי יש לקזז סך של 50,000 ש"ח בגין הנזקים שגרם לו התובע - הזמנת קבלן חשמל חדש להשלמת העבודות, רכישת פריטים רבים מחדש, ונזק למוניטין כתוצאה מהעיכוב בהשלמת העבודות.

מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע ולפיו בנוסף לעבודות המפורטות בהסכם ביקש ממנו הנתבע לבצע עבודות נוספות שאינן מופיעות בהסכם, כפי שהודה בהתנגדות לביצוע השטרות. עוד מציין התובע בתצהירו כי כל התשלומים שקיבל הם לפי מה שביצע בפועל. לטענתו הנתבע הודה כי התכוון לשלם את החוב בהמחאות אישיות שלו מאחר וחשבון החברה הפך להיות מוגבל חמור והוא אף נתן את ההמחאות בשלושה פרקי זמן שונים ואין זה סביר כי היה עושה כן אלמלא היה חייב את הכספים.

שני הצדדים נחקרו על תצהיריהם. בנוסף נשמעה מטעם הנתבע עדותו של מר אברהם פינשטיין שליווה את הפרוייקט של הקמת אולם ההתעמלות בתור מפקח מטעם עיריית ירושלים. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

לטענת ב"כ התובע בסיכומיו נטל הראיה בתיק זה מוטל על שכמו של הנתבע לפי סעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] והנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי לא ניתנה תמורה בעד השטרות. לטענתו בהסכם נקבע כי התשלומים ייעשו בהתאם להתקדמות העבודות ולאחר ביצוע מדידה בפועל של העבודה שבוצעה. עוד הוא טוען כי גם אלמלא היו לנתבע טענות על ליקויים בעבודות, ההמחאות שמסר היו מחוללות מפאת היעדר כיסוי. לגופו טוען ב"כ התובע כי אין בסיס לטענת הליקויים ומעדותו של נציג עיריית ירושלים שזומן לעדות על ידי הנתבע עולה כי בעוד שהחברה של הנתבע סולקה מהפרוייקט עקב אי ביצוע עבודות בתחומים שונים, התובע הוא שנבחר על ידי הקבלן הראשי החילופי ואושר על ידי המזמין עיריית ירושלים להשלים את הפרוייקט. התובע גם הציג אישור מטעם בודק חשמל מוסמך כי העבודה בוצעה בשלמות ובמקצועיות. מאידך, טענת הקיזוז הועלתה על ידי הנתבע באורח סתמי, גירסתו התגלתה כבלתי מהימנה לחלוטין, ואפילו היה שמץ של אמת בטענת הקיזוז הטענה עומדת רק לחברה ולא לנתבע.

לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו שולמו לתובע מלוא הסכומים המגיעים לו ומההמחאות אף ניתן ללמוד כי ניתנה לגביהן הוראת ביטול הגם שחזרו אף מחוסר כיסוי. לטענתו כלל לא התגבשה חובת התשלום על פי ההסכם מאחר והתובע לא הציג את האישורים הנדרשים כתנאי לתשלום. עוד טוען ב"כ הנתבע כי בחשבון הסופי שהמציא התובע נפלו טעויות המצמצמות את סך החיוב לתשלום אף לשיטת התובע ומעמידות את היתרה על סך 11,722 ש"ח עוד לפני ניכוי מס במקור. מעדותו של נציג העיריה עולה שעבודת התובע לא הסתיימה כנדרש ונדרש ביצועה מחדש. מאחר והתובע עצמו ביצע את העבודות הנ"ל במסגרת המכרז החדש וממילא קיבל תמורה עבורן, דרישתו לתשלום בתיק זה היא למעשה לכפל תשלום, אפילו צודק התובע בטענותיו אודות חוב שנותר. ההמחאות עצמן ניתנו, כך לטענת ב"כ הנתבע בשל לחץ בו היה נתון הנתבע בשל מספר גורמים וביניהם התובע והן ניתנו רק על מנת שהתובע יסיים כבר את העבודות. עוד הוא טוען כי מהראיות עולה שהעבודה שבוצעה על ידי התובע היתה חלקית ולא שלמה, לוותה בליקויים רבים ואי עמידה בזמנים. לטענתו מאחר ומעדותו של נציג עיריית ירושלים עולה כי בהיעדר השלמה של מערכת החשמל לא ניתן היה למסרה כלל לידי המזמין, ישנו כשלון תמורה מלא של העבודות שביצע התובע, ובכל מקרה חל כשלון תמורה על אותן עבודות שבגינן היו אמורות להיות משולמות לתובע ההמחאות נשוא תיק זה שכן ניתן להפריד בין עבודות שבוצעו בפועל לאלו שלא בוצעו בפועל כלל. לטענתו סכום ביצוען של אלו שנותרו לביצוע הוא לכל הפחות סכום ההמחאות נושא התביעה. עוד טוען ב"כ הנתבע כי עדותו של התובע היתה מתחמקת וכי הסתירות שנתגלו בעדות הנתבע הן שוליות. לטענתו יש לדחות את הטענה כי רק החברה יכולה להעלות טענת קיזוז, ודי בסכומים ששולמו לתובע במסגרת המכרז הנוסף כדי להראות את היקף הנזק שגרם לנתבע.

בסיכומי התשובה שהגיש מפנה ב"כ התובע לכך כי אחת משלוש ההמחאות נשוא התביעה חוללה רק מפאת היעדר כיסוי מספיק וכלל לא ניתנה לגביה הוראת ביטול. עוד הוא מפנה לכך כי רק במסגרת הסיכומים העלה ב"כ הנתבע את הטענה בדבר טעויות חשבונאיות בלא שחקר על כך את התובע.

ב"כ הנתבע ביקש להוציא את סיכומי התגובה שהגיש התובע מתיק בית המשפט הן בשל המועד שהוגשו והן בשל כך שהיה מקום לבקש רשות מבית המשפט בטרם הוגשו. לאחר ששקלתי את האמור בבקשה ובתגובה לה הרי שבשים לב לכך שהרשות להגשת סיכומי תגובה ניתנה בהחלטת בית המשפט שהורתה על הגשת הסיכומים, ושסיכומים אלו הוגשו בעקבות פנייה שנעשתה בענין זה מטעם בית המשפט, איני רואה מקום להיעתר לבקשה.

דיון

א. המחיר החוזי
ההסכם שבין הצדדים מיום 24.10.99 היה כאמור לביצוע עבודות חשמל על ידי הנתבע בפרוייקט בניית אולם התעמלות בבית ספר בפסגת זאב אשר במכרז לבנייתו זכתה התובעת. בסעיף 2 להסכם נקבע כי "הנספח לחוזה זה מכיל את מחירי היחידה של קבלן המשנה עבור פרק 08 עבודות חשמל מכתב הכמויות המקורי של פרוייקט בניית אולם התעמלות בבי"ס בפסגת זאב מזרח". בסעיף 7 להסכם נאמר כי "בהשלמת כל העבודות לשביעות רצון המזמין, יגיש קבלן המשנה חשבון המכיל את הכמויות שבוצעו בשטח לפי הסעיפים המופיעים בנספח לחוזה זה. הכמויות שיוגשו יוכפלו במחירי היחידה של קבלן המשנה המופיעים בנספח, ותוצאת המכפלות וסכומן תהווה את סך כל החשבון. למען הסר ספק, מובן ומוסכם שהכמויות המופיעות בנספח הינן הערכות בלבד שנעשו על ידי עיריית ירושלים, והן אינן מהוות את הכמויות להגשת חשבונות. כאמור, הכמויות שיוגשו בחשבון הן כמויות הביצוע בשטח". הסכום שצויין בסוף הנספח בהתבסס על הכמויות והמחירים שצויינו בנספח עומד על סך 68,271 ₪ כולל מע"מ. (הסך של 64,175 ₪ המופיע בתצהירו של הנתבע מבוסס על כך שיש לגירסתו להפחית מהסכום האמור בחוזה 6% נכוי במקור. ר' סעיף 17 לתצהיר). עוד הוסף בכתב יד בתחתית הנספח "תוספת על מחירי היחידה 1600 ₪ שיחולקו בכל חשבון מקסימום חשבונות 4 1600:4 400 ₪ כל חשבון".

התובע הגיש לנתבע חשבון סופי הנושא תאריך 10.2.01 (נספח ג' לתצהיר הנתבע) הכולל כמויות ומחירים ליחידה. החשבון כולל פריטים שסומנו כ"תוספת" וביניהם "הכנות למערכת שחרור עשן" בסך 10,094 ₪ ו"מערכת גילוי עשן" בסך 10,659 ש"ח. בתחתית החשבון נאמר: "סה"כ לחשבון: 92,709 ₪. שולם 72,070 סה"כ לתשלום 20,639 ש"ח" ובתוספת מע"מ סה"כ לתשלום 24,147 ₪. מחומר הראיות עולה בבירור כי סוכם על ביצוען של עבודות נוספות, לפחות השתיים שתוארו לעיל, הגם שהשאלה אם בוצעו עבודות אלו, והאם באופן חלקי או מלא, שנויה במחלוקת. (ר' מכתביו של הנתבע לתובע מיום 14.12.00, 29.7.01 ו-2.8.01 נספחים א-6, ג-2 ו-א-12 לתצהיר הנתבע, סעיף 13 למכתבו של יצחק בורידה מיום 23.7.01 למפקח פינשטיין מטעם עיריית ירושלים וסעיפים 1-3 למכתבו של יצחק בורידה למפקח פינשטיין מיום 23.7.01 נספחים ב-2 לתצהיר הנתבע; עדותו של המפקח פינשטיין בעמ' 14 לפרוטוקול, שורה 7 ועדותו של הנתבע בעמ' 29 לפרוטוקול, שורות 3-25).

לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו נפלו כאמור טעויות בחשבון הסופי שהגיש התובע והמצמצמות את סך החיוב לתשלום אף לשיטת התובע בסך של 10,620 ₪, שכן נעשה שימוש בסכומים ליחידה גבוהים מאלה המופיעים בכתב הכמויות. כל שציין בענין זה ב"כ התובע בסיכומי התשובה שהגיש כי הטענה הועלתה רק במסגרת הסיכומים וזאת חרף העובדה שהתובע לא נחקר על כך במסגרת חקירתו הנגדית (ר סעיף 7 לסיכומי התשובה). השוואת המחירים ליחידה שצויינו בחוזה עם המחיר ליחידה בחשבון הסופי שהגיש התובע מגלה אכן פער בין השניים אם כי ככל הנוגע לאחד הפריטים לא בהיקף הנטען בסיכומים (שורה 47 סעיף 651, צ"ל 2320 ₪ ולא 1520 ₪). כשנשאל התובע בחקירתו על שנויים שהיו מהנספח להסכם העיד כי "...יש לפעמים שינויים בשטח לא בדיוק לפי הסעיף המוצע. אם העבודה שונה ממה שכתוב בסעיף, לפעמים יש תוספת או להיפך, מורידים". (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 5.11.03, שורות 11-12). כשנשאל לגבי מחיר ליחידה כיצד סוכם על שנויים העיד כי "בבנין יש שתי שיטות לאישור חריגים או שינויים כלשהם במהלך העבודה. האחד להוציא מכתב או דף רשום עם אותם חריגים או שינויים לאשר בהליכים המקובלים ולבצע. השני, כאשר הקבלן והקבלן הראשי מסתדרים ויש הסכמה בשטח ובמקום לעכב את העבודה בגלל ריבוי מתכננים בתהליך, הקבלן נוהג לבצע בהסכמה של הקבלן הראשי ובחשבון שהוא מגיש הוא מציין את אותם תוספות וכמובן שהקבלן מאשר ומשלם". (שם, שורות 16-20). כשנשאל האם יש בידיו מסמכים המאשרים שינויים מעבר לאלו שהוצגו השיב "יתכן ויש לי עוד" ולשאלה "למה לא הבאת" השיב "מה זה למה לא הבאת? למה לך הוא לא הביא את זה?" (שם, שורות 29-32). בהמשך עדותו כנשאל התובע באופן קונקרטי לגבי הסעיף 08.601 בכתב הכמויות, סעיף שלגביו היה הפער הגדול ביותר בין הנספח לחוזה (מחיר כולל של 4800 ש"ח ל-30 יחידות) לבין החשבון הסופי (12,300 ש"ח ל-30 יחידות) השיב כי היה שינוי שהעלה את המחיר אם כי אינו זוכר בדיוק מהו (ר' עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 13-19).

הגם שהתובע נשאל כאמור על שנויים מהנספח לחוזה, ב"כ הנתבע לא עימת אותו ישירות עם הפערים עליהם הצביע בסיכומים בין הנספח לחוזה לחשבון הסופי. בנסיבות אלו אינני סבורה כי ניתנה לתובע הזדמנות מספקת ליתן הסבר אודות פערים אלו ולא ניתן לדעתי להסיק את אשר מבקש ב"כ הנתבע להסיק, קרי, כי בחשבון הסופי נפלו טעויות. (ר' אף דברי התובע בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 5.11.03, שורה 30 מהם עולה כי כלל אינו מבין מדוע הוא נשאל לגבי שנויים אם היו בסעיף 601).

לנוכח האמור ובשים לב למחירי התוספות של "הכנות למערכת שחרור עשן" ו"מערכת גלוי עשן" שצויינו בחשבון הסופי ושלגביהם לא הובאה כל גירסא אחרת, עומד המחיר החוזי המוסכם לפחות על סך של 89,024 ש"ח.

ב. היקף התשלומים
לגירסת הנתבע בתצהירו שילם לתובע בהזדמנויות שונות ובטרם סיים את עבודתו בפרוייקט סך של 72,020 ₪ וזאת כפי שניתן ללמוד מהחשבון האחרון שהוציא התובע לפני שקיבל לידיו את שלושת השיקים נשוא התביעה ו"זאת כמובן מבלי השיקים שהוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ זה" (ר' סעיף 7 לתצהיר). התובע אישר בעדותו את האמור בחשבון הסופי שהגיש (ר' עמ' 5 לפרוטוקול מיום 5.11.03, שורות 5-7) ואולם כשנשאל בהמשך "אתה קבלת 72 מתוך 92. אתה מודה בזה?" השיב "לא על סמך שנמסרו לי ובגינם מתנהל המשפט כי הם חזרו". וכשנשאל "מה שאתה אומר זה בניגוד למה שאמרת קודם". השיב "אני לא משנה כלום בגירסה. קיבלתי 72 ומתוכם חזרו 25". ולשאלה "אם חזרו 25 לא קיבלת 72" השיב "שאלת אם מה שרשום פה זה מה ששולם בפועל. זה מה ששולם ומתוכם חזרו 25". (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 13-18). גם בחקירתו החוזרת כשנשאל "כשאתה אומר שולם, אתה מתכוון גם להמחאות שחוללו?" השיב "כן". (ר' עמ' 12 לפרוטוקול מיום 5.11.03, שורות 19-20).

המחלוקת בין הצדדים בענין זה היא אפוא האם הסך של 72,020 ₪ ששולם על ידי הנתבע לתובע כולל את סכומן של שלושת ההמחאות שחזרו אם לאו. הנתבע לא הביא כל ראיה להיקף התשלומים שבוצע על ידו והוא מסתמך בענין זה על החשבון הסופי שהגיש התובע בפברואר 2001. התובע מציין בחקירתו כי החשבון הסופי שהוגש על ידו כולל גם את התוספות עליהן סוכם (ר' עמ' 5 לפרוטוקול מיום 5.11.03, שורות 6-7). מסקנה זו עולה גם מהאמור בחשבון הסופי עצמו. האפשרות ולפיה ההמחאות שסכומן הכולל עומד על סך 25,000 ₪ אינן כלולות בתשלום בסך 72,020₪ אותו מציין התובע כי קיבל, אינה מתיישבת עם הסכומים הנקובים בחשבון הסופי (קרי, סה"כ לתשלום: 92,709 ש"ח) הגם שהפער, אם לוקחים בחשבון את תוספת המע"מ, אינו גדול. גם אין זה סביר בעיני כי באותו שלב ובטרם נסתיימו כל העבודות לשביעות רצון הנתבע שילם הנתבע את מלוא התשלומים (ואף יותר) על פי ההסכם. יותר מסתברת בעיני האפשרות ולפיה ניתנו ההמחאות נשוא התביעה עוד בטרם הוגש החשבון הסופי והן כלולות בו. בהקשר זה יש לציין כי אמנם מועדי הפרעון של ההמחאות הם מאוחרים לעריכת החשבון הסופי (האחת על סך 10,000 ₪ נושאת תאריך 30.4.01, השניה על סך 5000 ₪ נושאת תאריך 30.5.01, והשלישית על סך 10,000 ₪ אף היא, הוצגה לפרעון ביום 15.8.01 אבדה וניתן בגינה כתב שיפוי על ידי הבנק, ר' צילום המסמכים שצורף לתצהיר התובע מיום 7.5.02) ואולם אף לא אחד מהצדדים זכר מתי ניתנו (ר' עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 19-20, 25-26; עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 13-16). נמצא כי אילו ניתנו ההמחאות בטרם ניתן החשבון הסופי לא יכול היה התובע בעת עריכתו לדעת כי יחזרו. לנוכח כל האמור אני מקבלת את גירסת התובע ולפיה שולם לו סכום של 72,020 ₪ כשסכום זה כולל את ההמחאות נשוא התביעה.

ג. טענות ההגנה כנגד השטר
לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה הן מחמת כשלון תמורה והן בשל הליקויים שנפלו בעבודת התובע.

"הפסיקה הבחינה בין כשלון תמורה מלא לבין כשלון תמורה חלקי, וכן, בין כשלון תמורה חלקי קצוב לבין כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב. על פי הפסיקה, כשלון תמורה מלא וכשלון תמורה חלקי קצוב, משמשים טענה טובה נגד תביעה שטרית, ואילו כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב אינו מהווה טענת הגנה נגד שטר, אפילו בין צדדים קרובים". (ש. לרנר, דיני שטרות, (תשנ"ט), בעמ' 334).

טענת כשלון התמורה המלא בענייננו נשענת על כך שהתובע לא סיים את עבודות החשמל נשוא החוזה, ומאחר ולטענת ב"כ הנתבע מעדותו של המפקח פינשטיין עולה כי בהיעדר השלמה של מערכת החשמל לא ניתן היה למסרה כלל לידי המזמין, ישנו כשלון תמורה מלא של העבודות שביצע התובע.

מעדותו של המפקח פינשטיין עולה אכן כי עבודות החשמל שביצע התובע לא הגיעו לשלב סיום (ר' עמ' 13 לפרוטוקול מיום 5.11.03, שורה 22) וכי בשל העובדה שמדובר בעניין בטיחותי, כל עוד לא ניתן אישור להשתמש בחשמל ממכון התקנים ומיועץ החשמל שתכנן את החשמל, לא ניתן היה כלל לעשות שימוש בחשמל (שם, שורות 16-19). עוד עולה מעדותו כי בשל הצורך באישורים על מנת לעשות שימוש בחשמל, כמעט כל עבודות החשמל היו צריכות להיבדק מחדש לאחר שהעבודות נשוא ההסכם שבין התובע לנתבע הופסקו (ר' עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 1-2, 8-10). אף על פי כן אין המדובר בכשלון תמורה מוחלט. ראשית, גם לעדותו של המפקח פינשטיין התובע ביצע עבודות חשמל, הגם שהעבודות לא הושלמו (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 9-10; עמ' 14, שורות 3-5, שורות 15-17; עמ' 16, שורות 8-11). עוד העיד כי בשל אופיין של עבודות החשמל קשה להעריך מהו אחוז העבודה שבוצע (עמ' 14, שורות 15-17), וחלק ניכר ממרכיב ההצעה במכרז החדש שהוצא בעקבות הפסקת העבודות הוא בשל הצורך באישורים הפורמליים ובשל מרכיב האחריות (עמ' 16, שורות 14-16). העולה מן האמור הוא כי התובע ביצע חלק מהעבודות נשוא ההסכם. שנית, טענת כשלון התמורה במקרה זה צריכה להתייחס ליחסים שבין התובע לנתבע ולא ביחסים עם צד ג', העיריה (השווה ע"א 89/83 גולן, חברה לשירותי נקיון בע"מ ואח' נ. גילרם ושות' רכב וציוד (1978) פ"ד לט(3) 330). אפילו אין לראות בעיריה במקרה זה צד ג' זר לחוזה שבין התובע לנתבע, הנתבע לא הראה ולמעשה גם לא טען כי כתוצאה מאי השלמת העבודות על ידי התובע לא קיבל כל תמורה מאת העיריה בגין העבודות שביצע התובע. העולה מכל האמור הוא כי אין מקום לטענת כשלון התמורה המוחלט בענייננו, וזאת אף מבלי לבחון את השאלה העשויה להיות רלוונטית בהקשר זה, האם עיכב התובע את ביצוע העבודות מצידו לנוכח אי כיבוד השיקים והאם היה זכאי לכך.

אשר לטענת כשלון התמורה החלקי. טענה זו מוגבלת כפי שלמעשה גם עולה מטענות הנתבע, לכשלון תמורה חלקי קצוב בלבד. (להבחנה בין חיובים קצובים ובלתי קצובים, ר' מאוטנר, "קיזוז", דיני חיובים - חלק כללי (העורך ד. פרידמן, 1994) 462, בעמ' 504 ואילך). גירסת הנתבע היא כי השיקים נשוא התביעה ניתנו בעבור עבודות שטרם בוצעו על ידי התובע. לעדותו שילם כך פעמים רבות כספים באופן לא מבוקר (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 2-4). כשנשאל באופן קונקרטי על השיקים נשוא התביעה חזר על גירסתו כי נהג לתת לתובע שיקים באופן שוטף בלי קשר למה ביצע או לא (ר' עמ' 25 לפרוטוקול, שורה 29 - עמ' 26, שורה 15, עמ' 27, שורות 11-13). למעשה גירסתו של הנתבע כי לא בוצעו העבודות נשוא השיקים נשענת בעצם על שניים : ראשית, על כך ששילם לתובע סכומים העולים על סכומו הכולל של החוזה. שנית, על המכרז הנוסף שהוציאה העיריה לביצוען של עבודות החשמל. גירסתו של התובע היא כי השיקים ניתנו כנגד עבודות שבוצעו בפועל וכי התשלומים ניתנו רק לאחר אישור שניתן על ידי גורם מטעם הנתבע ולאחר בדיקת העבודות בשטח (ר' עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 21-25; עמ' 6, שורות 30-31), הגם שהודה בעדותו כי יתכן והיו מקרים בהם ביקש הקדמת תשלומי שיקים (ר' עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 6-11).

אין בידי לקבל את טענתו של הנתבע בענין זה. ראשית, הנטל עליו. הוראת סעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובעת כי "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". "חזקה זו מניחה הנחה כפולה: כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. משום כך רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה נכשלה". (לרנר, לעיל, בעמ' 332). אין זה סביר בעיני כי הנתבע שילם לתובע כספים על חשבון עבודות ללא כל בדיקה ובקרה של העבודות שבוצעו בשטח כאשר לגירסתו אף סבר כי אם יתברר בסופו של יום כי שילם יותר ממה שנדרש יוחזר לו הכסף על ידי תובע. (ר' עדותו בעמ' 26 לפרוטוקול, שורות 6-15). אין זה סביר כי כך התנהל הנתבע בפרט כאשר אין המדובר בפרוייקט בניה ראשון בו היה מעורב. (ר' עדותו של הנתבע בעמ' 23 לפרוטוקול, שורות 5-27). שנית, ביום 20.5.01 כותב הנתבע מכתב לתובע (מש/2, נספח לתצהיר התובע) בתגובה למכתב התובע אליו מיום 19.5.01 כי שיק על סך 10,000 ש"ח חזר מחמת היעדר כסוי מספיק. במכתב זה כותב הנתבע בין היתר: "ברצוני להתנצל מראש על העיכוב בתשלום השיק. הובטח לי ע"י עירית ירושלים שעד 23.5.01 יועברו אלי הכספים המגיעים לי וכך אוכל להעביר לך את הסך עבור השיק שחבל שהפקדת אותו". אמנם הנתבע כשנשאל על כך ציין בעדותו כי אותה עת היה נתון ללחץ מצד גורמים שונים "אלמנטים שיכולים להביא אדם לא רק להתנצל אלא לומר שהוא תרנגולת" (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 9-10) ואולם נותרת בעינה העובדה כי האמור במכתב זה אינו מתיישב עם הטענה כי השיקים ניתנו עבור עבודות שטרם בוצעו. שלישית. לאור המסקנה אליה הגעתי קודם לכן בשאלת המחיר החוזי והיקף התשלומים, אין לאמר כי הנתבע שילם לתובע באמצעות ההמחאות סכומים העולים על מחיר החוזה. לא ניתן על כן ללמוד ממחיר החוזה ומהיקף התשלומים ששולמו, כי קיים כשלון תמורה ככל הנוגע לשיקים נשוא התביעה. זאת אף מבלי לבחון את השאלה האם בכלל ניתן לייחס לשיקים אלו עבודות מסויימות שלא בוצעו, ייחוס שהוא הכרחי לטענת כשלון התמורה בענייננו, ושבענין זה לא הראה הנתבע דבר. רביעית. גם במכרז הנוסף שהוציאה העיריה לא די כדי להוכיח את טענת כשלון התמורה בענייננו. נכון אמנם כי המפקח פינשטיין העיד כי עבודות החשמל לא הושלמו ובסופו של דבר שולם לקבלן החדש בסביבות סך של 61,000 ש"ח תמורת השלמת העבודות (ר' עמ' 14 לפרוטוקול מיום 5.11.03, שורות 26-27). עם זאת, העד מטעם העיריה גם השיב בתשובה לשאלה "כמה עבודות חשמל באחוזים הייתם צריכים להשלים כאן לעומת המכרז המקורי" כי "קשה לענות על זה מכיוון שכל עוד מנורה לא נדלקת קשה להעריך מהו אחוז העבודה שלא בוצע" (עמ' 14, שורות 15-17). הוא גם העיד כי כניסתו של קבלן אחר עשויה לעתים לייקר את העבודות (עמ' 16, שורות 5-7), וכי חלק גדול מהמרכיב הכספי בעבודות חשמל יסודו בצורך באישורים פורמליים ובאחריות. (שם, שורות 14-16).

בהינתן כל האמור, המחיר החוזי על התוספות, והתשלומים ששולמו לא ניתן לאמר כי הוכח שהנתבע שילם לתובע מעבר לעבודות שבוצעו על ידו. בודאי לא הוכיח הנתבע אלו עבודות היו צריכות להיות מבוצעות כנגד השיקים וכי עבודות אלו לא בוצעו.

אשר לטענה כי טרם נתגבש חיובו של הנתבע לשלם לתובע מאחר והיה אמור לשלם לתובע עבור עבודותיו רק לאחר שיגיש האחרון חשבון סופי שיאושר על ידי מהנדס או מפקח מטעם הנתבע ו/או מטעם עיריית ירושלים. איני רואה ממש בטענה זו לא רק מהטעם שאינני סבורה כי כך אכן ראוי לפרש את ההסכמה שבין הצדדים, אלא גם מהטעם שאפילו היתה הסכמה כזו, הצדדים פעלו אחרת, ועל כן שינו מתנאיה ככל שהיו.

אשר לטענת הליקויים שנתגלו בעבודות שביצע התובע. טענת כשלון תמורה חלקי מחייבת כאמור סכום קצוב. הגם שנציג העיריה העיד כי אכן נתגלו ליקויים בעבודת התובע שהיו טעונים תיקון (ר' עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 22-27; עמ' 16, שורות 8-11), הנתבע לא הוכיח את היקפם ושיעורם הכספי. אשר על כן אף בלא להידרש לכך שטענה בדבר ליקויים איננה טענה בדבר סכום קצוב שכן היא מצריכה עדויות והערכה, אין בטענת הנתבע בענין זה כדי להוות הגנה מפני התביעה השיטרית.

בתצהירו שצורף להתנגדות לביצוע שטר העלה כאמור הנתבע טענת קיזוז בסך 50,000 ש"ח בגין נזקים שגרם לו התובע כתוצאה מהצורך בהזמנת קבלן חשמל חדש להשלמת העבודות, רכישת פריטים רבים מחדש ונזק למוניטין כתוצאה מהעיכוב בהשלמת העבודות. לא הובאו כל נתונים קונקרטיים בתמיכה לטענה זו. הנתבע לא הביא כל נתונים לגבי היקף הפריטים אותם רכש לטענתו, הנתבע לא הוכיח כי נגרם נזק למוניטין שלו כתוצאה מהעיכוב בהשלמת העבודות וגם לא כי התובע אחראי לעיכוב זה. (ר' עדותו של נציג העיריה ולפיה המכרז החדש כלל גם עבודות נוספות שלא הושלמו מעבר לעבודות החשמל, בעמ' 15, שורות 13-16). הנתבע גם לא הביא כל ראיה למהו הנזק שנגרם לו כתוצאה מהזמנת קבלן חשמל חדש להשלמת העבודות ואין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבע בסיכומיו ולפיה די בסכומים ששולמו לתובע במסגרת המכרז הנוסף כדי להראות את היקף הנזק שנגרם לנתבע.

לנוכח האמור אין לי צורך להיזקק לטענה שהעלה התובע ולפיה כלל לא עומדת לנתבע טענת קיזוז מאחר ולא הוא היה הצד לעיסקה עם התובע כי אם החברה שבניהולו. עוד אין לי צורך לבחון את השאלה האם ניתן להעלות טענת קיזוז כנגד תביעה שיטרית ובאלו תנאים (ר' לרנר, לעיל, בעמ' 340 ואילך).

התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 25,000 ש"ח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.2.04 בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ניתן היום כ"ח בסיון, תשס"ה (5 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

שירלי רנר
, שופטת








א בית משפט שלום 2951/02 אליסיאן אלי נ' שרביט אלי (פורסם ב-ֽ 05/07/2005)