פסקי דין על אורי דנון ושות' בע"מ | פסקי דין על שובלים איתן ארזי בנייה (1992) | פסקי דין על איתן ארזי | פסקי דין על עדי כרמלי | פסקי דין על ציפורה ארזי |

11349/05 א     29/06/2005




א 11349/05 אורי דנון ושות' בע"מ נ' שובלים איתן ארזי בנייה (1992) בע"מ, איתן ארזי, עדי כרמלי, ציפורה ארזי




1
בתי המשפט
ת.א. 11349/05
בשא161807/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
29/6/2005

שופט: סובל משה
, ת"א
בפני
:

אורי דנון ושות' בע"מ

בעניין:
המערערת
נ ג ד
1. שובלים איתן ארזי
בנייה (1992) בע"מ

2. איתן ארזי

3. עדי כרמלי

4. ציפורה ארזי
המשיבים
פסק דין

בפני
ערעור על החלטת כבוד הרשמת עפרון אריאלה אשר ניתנה ביום ה - 09/03/05.
בהחלטתה ביטלה כבוד הרשמת עפרון אריאלה את צו העיקול הזמני שהוטל במעמד צד אחד לבקשת המערערת. העקול בוטל לאחר שקבעה כב' הרשמת שאין ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה, עילה שטרית ולכן לא נצרכה לשאלת ההכבדה.

נימוקי המערערת:
1. טעתה כבוד הרשמת בקביעתה כי הבקשה הוגשה ע"י המערערת חסרת ראיות לכאורה להוכחת קיומה של עילת תביעה, שכן עילת התביעה מבוססת על הפרת הסכם. המשיבה 1 לא עמדה בתנאי ההסכם וחייבת חוב כספי בהתאם לחשבוניות שצורפו לבקשה למתן צו עיקול זמני ושיקים שמסרה המשיבה 1 . עילת התביעה כנגד המשיבים 2-3 הנה מכוח חתימתם על כתב הערבות להתחייבויות המשיבה 1 ואשר צורף לבקשה למתן צו עיקול זמני.
2. טעתה כבוד הרשמת בכך שקבעה כי התביעה חסרת ראשית ראיה לצורך הגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנדרש בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי ולכן לא קיימות ראיות מהימנות לצורך הבקשה למתן צו עיקול זמני כנדרש בתקנה 362(א) לתקנות.
3. טעתה כבוד הרשמת בקביעתה כי הואיל והמשיבה 4 לא חתמה על השיקים שנמשכו מהחשבון המשותף לה ולמשיב 2, לא היה מקום לצרף אותה כנתבעת. המשיבה 4 הנה בעלת מניות במשיבה 1, ומחקירת המשיבה 4 עולה כי ידעה היטב מדוע בעלה המשיב 2משך את השיקים מחשבונה האישי ( המשותף) והיא זו אשר הורתה על ביטולם על אף שהמשיב 2 רשאי לעשות זאת.
4. בתשובת המערערת לעיקרי טיעון המשיבים חוזרת המערערת על טענותיה כי התביעה הוגשה על בסיס ההסכם וכתבי הערבות ודוחה את טענת המשיבים לעניין הקיזוז.

נימוקי המשיבים
1. החלטת הרשמת מבוססת על קביעות עובדתיות שאין להתערב בהן, כלל הוא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה דלמטה.
2. כתב התביעה ובקשת העיקול הוצגו על ידי המערערת כתביעה פשוטה של אוחזת שיקים, כב' הרשמת קבעה בקביעה עובדתית שהמערערת אינה חולקת עליה בערעור, כי השיקים נשוא התביעה, אינם בחזקתה של המערערת, ובכך נסתם הגולל על עילתה השטרית של המערערת.
3. למערערת אין כל עילת תביעה נגד המשיבה 4 מכח סדרת השיקים שמשך המשיב 2 לא נגד המשיבה 1, ובוודאי שלא נגד הערבים 2 ו- 3 שכן לא ניתן לתבעם מכח ערבותם לחיובי המשיבה 1 בגין שיקים שהוסבו לבנק ואינם ברשות המערערת.
4. לעניין עילת התביעה כנגד המשיבה 4, כפי שעולה ברורות מכותרת השיקים, לא מדובר בחשבון המשיבה 4, כי אם חשבון בנק משותף של המשיב 2 והמשיבה 4.הטענה כאילו השיקים נמסרו מראש על ידי המשיב 2 בידיעת המשיבה 4 נסתרה בחקירתה.

דיון והכרעה
השגות ב"כ המערערת הנן בעיקר על החלטת כבוד הרשמת עפרון כי המערערת לא הציגה ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, בהתאם לנדרש בתקנות בסדר הדין האזרחי.

עת מבקש בעל דין להטיל סעד זמני בצורת עיקול עליו לעבור 2 משוכות, האחת על פי תקנה 362 לתקנות ועל פיה עליו להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, והשנייה על פי תקנה 374 ועל פיה עליו להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש כי אי מתן הסעד יכביד על ביצוע פסק הדין.

ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה:

כבוד הרשמת קבעה בהחלטתה כי עילת התביעה של המערערת הנה בעילה שטרית ומשאינה מחזיקה בשיקים אינה רשאית לדרוש את פירעונם.
המערערת טוענת כי עילת התביעה הנה חוזית המבוססת על הפרת הסכם וכתב ערבות וצילום השיקים אשר צורפו לכתב התביעה אך מהווים ראיה אחת ממני ראיות לקיומו של החוב.

נבחן הטענה כלפי כ"א מהמשיבים .

קיומה של עילת תביעה כנגד המשיבה 1.
בין המערערת לבין המשיבה 1 נחתם הסכם למתן שירותי לוגיסטיקה, איחסון ושיתוף פעולה במכירות, על פי סעיף 9.4 להסכם היה על המשיבה 1 לפרוע את חובותיה במועדים כפי שנקבעו, על פי טענת המערערת המשיבה 1 לא פרעה את חובותיה על פי החשבוניות שצורפו לכתב התביעה, וכראיה לכך כי המשיבה 1 מודעת לחוב, צירפה המערערת את השיקים אשר לא נפרעו.

אין צורך להמשיך ולדון בעניינה של משיבה מס' 1 מאחר ובבקשה להטלת עקול זמני לא מתבקש עקול כנגד נכסיה או זכויותיה של משיבה מס' 1.
מכל מקום קיימת לכאורה עילת תביעה כנגד משיבה 1.

קיומה של עילת תביעה כנגד המשיב 2 ו-3 .
במסגרת ההסכם אשר נחתם בין המערערת לבין המשיבה 1 חתמו המשיבים 2 ו- 3 על כתב ערבות להתחייבויותיה של המשיבה 1 כלפי המערערת.

לאור קביעתי כי קיימת עילת תביעה כנגד המשיבה 1 מכוח ההסכם, הרי שאף קיימת עילת תביעה כנגד המשיבים 2- 3 לאור חתימתם הלא מוכחשת על כתב הערבות.

קיומה של עילת תביעה כנגד המשיבה 4.
המערערת מבססת את עילת התביעה כנגד המשיבה 4 ע"ב שיקים בסך של 78,777 ₪ אשר על פי טענת המערערת המשיבה 4 משכה מחשבונה לטובת המערערת.

כבוד הרשמת קבעה בהחלטתה כי " לגבי התביעה כנגד המשיבה 4, השיקים נחתמו על ידי המשיב 2 והוצאו מחשבונם המשותף", עיינתי בפרוטוקול הדיון ובחקירת המבקשת 4, ומצטרף לקביעתה של כבוד הרשמת ולאור כך עילת התביעה כנגד המשיבה 4 אם בכלל הרי היא בעילה שטרית, ולאור הקביעה כי המערערת אינה אוחזת בשיקים הרי שהבקשה למתן צו עיקול זמני כנגד המבקשת 4 ריקה מכל ראיה לכאורה בקשר לעילת התביעה.

אין בהיותה של המשיבה 4 בעלת מניות במשיבה 1 לבדה כדי להוות ראיה מהימנה לקיומה של עילת תביעה שטרית או אחרת כנגדה.

לאור האמור לעיל ובהיעדר ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד המבקשת 4, דין הבקשה למתן צו עיקול זמני כלפי המבקשת 4 להדחות.

קיומם של ראיות מהימנות לקיומו של חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין :
לאור קביעתה של כבוד הרשמת כי המערערת לא שכנעה את בית המשפט בקיומם של ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה, הרי שלא נדרשה לשלב בו נבחנים קיומם של ראיות מהימנות לקיומו של חשש סביר להכבדה על ביצעו של פסק הדין, ולפיכך בית משפט זה יידרש לכך לאור הקביעות לעיל.

חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ס"ח 1391 התשנ"ב - 1992, להלן: "חוק יסוד") החמירה את נטל השכנוע המוטל על כתפי המערערת כפי שעולה מסעיף 374 לתקנות. למעשה חוק היסוד הביא לשינוי מהותי בדיני העיקול, והרף הנדרש כיום לצורך קבלת צו עיקול גבוה יותר, ונדרשות ראיות מהימנות לכאורה להוכחת מרכיב ההכבדה.
ההלכה המנחה נפסקה בפרשת מרגליות כדלקמן:
"אין די בכך שהמבקש צו עיקול יסמוך את תובענתו במסמך או בראיות מהימנות, אלא שומה עליו גם לשכנע את בית המשפט, או הרשם, "כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול עבר אפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק הדין. לענין זה רלבנטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין ושומה על בית המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב."
(רע"א 8420/96 דן מרגליות נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא [3] 789 בעמ' 800 מפי מ"מ הנשיא השופט ש. לוין).

קיומו של חשש להכבדה על ידי המשיב 2:
מעיון בתצהיר התומך בבקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד ואשר ניתן על ידי מר דנון אורי, טוענת המבקשת כי החשש להכבדה על קיומו של פסק הדין מתקיים לאור מצבו הכלכלי של המשיב 2 וביצוע הברחת נכסים.

המערערת טוענת כי נרשמו 2 עסקאות משכנתא על נכסו העיקרי של המשיב 2. עסקה אחת נרשמה בתאריך 7/12/04 על סך 1,350,000 ₪ לטובת בנק לאומי למשכנתאות. עסקה שנייה נרשמה בתאריך 15/12/05 על סך 500,000 ₪ לטובת בנק פועלים.
לטענת המערערים המדובר במועדים בו ידע המשיב 2 כי מוגשת נגדו תביעה על ידם.

המשיב 2 בתצהירו התומך בבקשה לביטול צו העיקול, טוען כי המשכנתא אשר נרשמה לטובת בנק הפועלים נרשמה על מנת לממן את קיומה של המשיבה 1, ואילו המשכנתא לטובת בנק לאומי הנה כבר משנת 2002, אך בשנת 2002 נרשם המשכון במינהל מקרקעי ישראל, לאור לקיחת המשכנתא מבנק הפועלים נרשמה המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין על פי דרישת בנק הפועלים, ומצרף לתצהירו את המסמכים המאמתים את טענתו.

המערערת טוענת כי בבעלות המשיב 2 דירה בגוש 6158 חלקה 9312 שנמכרה בעוד נותרה משכנתא עליה.
המשיב 2 טוען כי הדירה נמכרה כבר בשנת 1999 ומצרף לתצהירו את הסכם המכר. המשכנתא אשר נותרה, הנה משכנתא שנרשמה על כל בעלי הדירות לצורך מימון הפרויקט.

המערערת טוענת כי פיקדונות ניירות הערך על שם המשיב 2 והמשיבה 4 ממושכנות לבנק לאומי.
המשיב 2 טוען כי המדובר במשכונות משנים 1995,1996,2001,2002, מלבד משכון אחד משנת 2004 אשר נרשם וזאת לצורך השגת מימון למשיבה 1.

המערערת טוענת כי נכס במשק 42 במושב צפריה ממשוכן, אולם מעיון בנספח אותו צירפה המערערת עולה כפי שאף נטען על ידי המשיב 2 כי המדובר בטעות.

עת בית המשפט נדרש לבדיקת קיומם של ראיות מהימנות לקיומו של חשש להכבדה לביצועו של פסק הדין נדרש הוא לקיומן של שתי דיעות לעניין נטל ההכבדה, על פי דיעה אחת על מבקש העיקול להראות כי הנתבע מבצע פעולות ממשיות של הברחת רכוש, ואילו על פי דיעה אחרת, אין צורך בפעולות של הברחת רכוש, אלא יש לבחון את כלל נסיבות המקרה האם יש בהן כדי להביא למסקנה כי תיגרם לתובע הכבדה בבצוע פסק הדין בבוא היום.

מעיון בפרוטוקול הדיון טענותיו של המשיב 2 כנגד טענותיה של המערערת לעניין ההכבדה לא נסתרו עת המשיב 2 נחקר על תצהירו. מעיון בנספחים שצורפו לתצהירו של המשיב 2 כתמיכה לבקשתו לביטול צו העיקול נראה כי אלו תומכים בטענותיו כי רשם משכנתא ומשכון אך ורק לצורך המשך מימון המשיבה 1 אשר חייבת כספים, ואילו יתר המשכנתאות והמשכונים הנם שייכים לימים ימימה ואין הם יכולים להצביע על הברחת נכסים.

אף לא שוכנעתי כי ניתן להתרשם מן הנסיבות המרחיבות כי המשיב 2 יכביד על ביצוע פסק הדין אם כשיינתן. אין בעוניו של אדם לבדו כדי להצדיק מתן צו עיקול זמני. המשיב 2 מודה כי עסקו נמצא בקשיים אך יחד עם זאת אומר בין השורות כי מנסה להחזיר את כל התחייבויותיה של המשיבה 1 אף אם יידרש למשכן את נכסו העיקרי.
נטל הוכחת ההכבדה על המערערת ולטעמי לא הרימה נטל זה לגבי משיב 2.

לאור האמור לעיל ולאור הלכת מרגליות כפי שהובא לעיל לא שוכנעתי כי המערערת הרימה את הנטל הנדרש להוכחת הכבדה .
לאור כך דין הבקשה למתן צו עיקול זמני כנגד המשיב 2 נדחית.

קיומו של חשש להכבדה על יד י המשיב 3:

המערערת טוענת בבקשתה כי למשיב 3 נכס בגוש 3515 חלקה 109, 110 וממושכנת.
המשיב 3 טוען בתצהירו התומך בבקשה לביטול צו העיקול טוען כי המדובר במשכון שנרשם לצורך רכישת דירה.

עין בנספח המשכון מעלה כי המדובר במשכון מה 01/07/04 כחצי שנה בטרם הוגשה התובענה. טענת המשיב 3 לא נסתרה בחקירתו וכאמור לעיל ועל פי הלכת מרגליות אף במקרה זה לא הרימה המערערת את הנטל המוטל עליה להוכחת הכבדה לביצועו של פסק הדין.

לאור האמור דין הבקשה למתן צו עיקול זמני כנגד המשיב 3 נדחית.

סיכום
התוצאה מכל האמור לעיל היא שהערעור נדחה.
בהתחשב בסכום ההוצאות הגבוה, לטעמי, שנפסק בהחלטה נשוא הערעור, תשא המערערת בהוצאות המשיבים בערעור בסכום של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ניתן היום כ"ב בסיון, תשס"ה (29 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.

סובל משה
, שופט








א בית משפט שלום 11349/05 אורי דנון ושות' בע"מ נ' שובלים איתן ארזי בנייה (1992) בע"מ, איתן ארזי, עדי כרמלי, ציפורה ארזי (פורסם ב-ֽ 29/06/2005)