פסקי דין על ירון עזיזי | פסקי דין על א.דורי בניה | פסקי דין על קבוצת א.דורי | פסקי דין על אורי דורי ואח' |

27111-08/14 תנג     31/12/2017




תנג 27111-08/14 ירון עזיזי נ' א.דורי בניה בע"מ, קבוצת א.דורי בע"מ, אורי דורי ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תנ"ג 27111-08-14 עזיזי נ' א. דורי בניה בע"מ

ואח'







מספר בקשה:43
לפני
כבוד השופטת
רות רונן


המבקש:

ירון עזיזי



נגד


ה
משיבים
:

1. א. דורי בניה בע"מ
2. קבוצת א. דורי בע"מ
3. אורי דורי
4. אריאלה זוכוביצקי
5. דוד כץ
6. אופיר גרינברג
7. רונן אשכנזי
8. אריאל חביב וילנסקי
9. עוזי ורדי-זר
10. שמואל סלבין
11. נחמה דואק
12. איריס ציבולסקי-חביליו
13. יחזקאל ברקוביץ
14. נתן פרנקל




החלטה

1.
המבקש הגיש נגד המשיבים בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של חברת א. דורי בנייה בע"מ
(להלן: "החברה"). בבקשה התייחס המבקש לדיווחי החברה לפיהם דוחות כספיים שהיא פרסמה בעבר היו שגויים. הוא טען כי על בסיס הדיווחים השגויים אודות רווחי החברה, היא חילקה דיווידנדים שלא כדין, וכן כי על בסיס דיווחים אלה שולמו לבעלת השליטה בחברה, קבוצת א. דורי בע"מ
(להלן: "דורי קבוצה") דמי ניהול בניגוד להסכם הניהול. בבקשה עתר המבקש כי בית-המשפט יורה על השבתם של הדיווידנדים שהחברה חילקה בשנים 2010 – 2013; וכן כי הוא יורה על השבת דמי הניהול ששולמו לדורי קבוצה.

2.
לאחר הגשת בקשת האישור, רכשה דורי קבוצה בחודש יולי 2016 את כל מניות החברה מיתר בעלי המניות בה, וכתוצאה מכך חדל המבקש להחזיק במניות החברה. משכך, וכדי לאפשר את המשך בירור הבקשה, הוגשה בקשה של חברת צנציפר חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ
(להלן: "צנציפר") להצטרף לבקשת האישור כמבקשת חליפית (בהיותה על פי הטענה נושה של החברה). בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 18.9.2017, החלטה שבשוליה נקבע כי "משאין מחלוקת כי המבקש המקורי מר עזיזי אינו יכול עוד להגיש את הבקשה לאישור תביעה נגזרת, בקשת האישור נמחקת ללא צו להוצאות" (ההחלטה מיום 18.9.2017 תכונה להלן: "החלטת המחיקה").

בעקבות החלטת המחיקה, עתר המבקש בבקשה דנן כי בית-המשפט יפסוק לו גמול ויפסוק שכר טרחה לבאי כוחו. לגישת המבקש בבקשתו, החלטת המחיקה "לא עסקה בשאלת הגמול ושכר הטרחה. לכן לא הוצגו טענות בקשר לכך, ולא ניתנה הכרעה. עתה מן הראוי לקיים את הדיון ולהכריע בענין זה" (ס' 13 לבקשה).

תמצית ההשתלשלות העובדתית
3.
בקשת האישור דנן הוגשה על ידי המבקש ביום 18.8.2014. ביום 4.9.2014 הוגשה באותו ענין בקשת אישור נוספת על ידי ה"ה יחזקאל ואלי דוד (תנ"ג 2256-09-14, להלן: "בקשת דוד").

ביום 10.9.2014 פרסמו החברה ודורי קבוצה דיווחים מיידים בהם, הודיעה דורי קבוצה כי היא החליטה – בלא שהדבר יהווה הודאה - להשיב לחברה דיווידנדים שחולקו לה בשנים 2012-2013 בסכום של כ-12 מיליון ₪.

ביום 6.10.2014 הגישו המבקשים בבקשת דוד בקשה לתיקון בקשת האישור שהוגשה על ידיהם.

ביום 24.11.2014 דוּוח כי דורי קבוצה תשיב לחברה גם דמי ניהול שהועברו אליה בסך של כ-1.8 מיליון ₪.

ביום 18.12.2014 הגישו המבקשים בבקשת דוד "הודעה ובקשה", במסגרתה הם הודיעו שהגיעו להסכמה בדבר שיתוף פעולה ביניהם לבין המבקש דנן, ובדבר הצורך בהגשת בקשה מתוקנת. המבקשים אף הודיעו כי עד להגשת הבקשה המתוקנת, תוגש על ידיהם בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה בגין הכספים שהושבו לחברה על ידי דורי קבוצה.

ביום 31.12.2014 הגיבו המשיבים להודעה זו, וציינו כי לגישתם המבקשים אינם זכאים לגמול או לשכר טרחה.

ביום 12.1.2015 הוגשה בקשת תיקון לבקשת האישור. בהחלטה מיום 1.2.2015 נקבע כי יש לקבל את בקשת התיקון. ביום 1.4.2015 הוגשה בקשת האישור המתוקנת, בה נכללו גם טענות ביחס לדיווידנדים ולדמי הניהול שבשלב זה הושבו כבר כאמור על ידי דורי קבוצה. בתשובתם לבקשת האישור המתוקנת, ציינו המשיבים בין היתר כי לגישתם אין קשר בין בקשת האישור לבין ההחלטה להשיב את הדיווידנדים ודמי הניהול. בתשובה לתגובה ציין המבקש מנגד, כי הוא בחר שלא להגיש בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה, משום שהוא מבקש לברר את זכותו לכך במסגרת ההליך לגופו.

4.
כפי שצוין לעיל, בחודש יולי 2016 נמחקו מניותיה של החברה מהמסחר בבורסה, ודורי קבוצה הפכה להיות בעלת המניות היחידה בחברה. המשיבים הגישו ביום 29.12.2016 בקשה למחיקתה של בקשת האישור המתוקנת לאור העובדה שהמבקש אינו עוד בעל מניות בחברה.

בקשה זו נדונה בישיבת יום 4.4.2017, שבסיומה הוריתי למבקש להודיע לבית-המשפט האם הוא מבקש לעמוד על בקשת האישור או שיש לו בקשה אחרת. בעקבות החלטה זו הוגשה הבקשה לצירופה של
חברת צנציפר, חברה שהיתה לפי הטענה נושה של החברה, כצד לבקשת האישור. כפי שצוין בראשית החלטה זו, בקשה זו נדחתה במסגרת החלטת המחיקה, וכתוצאה מכך הוחלט על מחיקתה של בקשת האישור וזאת - ללא צו להוצאות.

על החלטת המחיקה הוגשה בקשת רשות ערעור ביום 26.10.2017.

טענות הצדדים בבקשה הנוכחית
טענות המבקש
5.
לגישת המבקש, יש לפסוק לזכותו גמול ולפסוק שכר טרחה לבאי כוחו. זאת משום שכתוצאה מהגשת בקשת האישור הודיעה דורי קבוצה ביום 10.9.2014 כי היא תשיב לחברה דיווידנדים ששולמו לה על ידי החברה בשנים 2012 ו-2013 בסכום כולל של כ-12 מיליון ₪; ומאחר שבהמשך, לאחר שהוגשה בקשה לתיקון בקשת האישור, הודיעה דורי קבוצה כי היא תשיב לחברה סכום של כ-1.8 מיליון ₪ בגין דמי ניהול שהחברה שילמה לדורי קבוצה מכוח הסכם הניהול ביניהן.

לגישת המבקש, אין ספק כי סכומים אלה הושבו לחברה בעקבות בקשת האישור וכתוצאה שלה, ולכן יש לקבוע כי הוא עצמו זכאי לגמול בשיעור של 3% מהסכומים האמורים, ובאי כוחו זכאים לשכר טרחה בשיעור של 12.5% מהם בתוספת מע"מ.

תגובות המשיבים
6.
המשיבים הגיבו לבקשה והתנגדו לה. כפי שיפורט להן, הם העלו טענות בשני מישורים – המישור הראשון התייחס לעובדה שבית-המשפט אינו מוסמך עוד לשנות את החלטת המחיקה לאחר שהוא "קם מכסאו". המישור השני נגע לבקשה לגופה כאשר המשיבים טענו בין היתר כי אין ממש בגרסת המבקש לפיה הדיווידנדים ודמי הניהול הושבו לחברה על ידי דורי קבוצה כתוצאה מהגשת בקשת האישור.

הטענה בדבר העדר הסמכות לפסוק גמול ושכר טרחה
–
7.
המשיבים טענו כי בית-המשפט קיבל בישיבת יום 4.4.2017 את טענתם לפיה המבקש עצמו נעדר מעמד לנהל את בקשת האישור לאחר שהוא חדל להיות בעל מניות בחברה. לכן הורה בית-המשפט למבקש להודיע אם הוא מבקש לעמוד על בקשת האישור או לחזור בו ממנה, או שיש לו בקשה אחרת.

בעקבות החלטה זו הוגשה כאמור בקשתה של צנציפר לצרפה להליך כנושה של החברה, ובקשה זו נדחתה. המשיבים מדגישים כי בהמשך להחלטה לדחות את בקשת צנציפר, נקבע בהחלטת המחיקה כי בקשת האישור תימחק ללא צו להוצאות. עם מתן פסק הדין המוחק את בקשת האישור, בית-המשפט אינו מוסמך עוד להידרש להליך מכוח עיקרון "גמר המלאכה". מכוח עיקרון זה יכול בעל דין המבקש לשנות תוכנו של

פסק דין
לפעול באחד משלושה אפיקים – להגיש בקשה לתיקון טעות סופר, לבקש הבהרה של פסק הדין או להגיש ערעור. המבקש לא נקט באף אחד מהאפיקים הללו.

לגישת המשיבים, בקשתו הנוכחית של המבקש היא בקשה לשינוי מהותי בהחלטת המחיקה, ולכן יש לדחות אותה. לטענתם, גרסתו של המבקש מבוססת על טענה שהיתה במוקד המחלוקת בבקשת האישור, טענה לפיה השבת הדיווידנדים ודמי הניהול נעשתה כתוצאה מהגשת בקשות האישור ולא (כגישת המשיבים) לפנים משורת הדין וללא קשר לבקשות אלה. המשיבים הפנו בהקשר זה לתגובתה של דורי קבוצה לבקשת האישור, בה צוינה גרסתה (שנתמכה בתצהירו של סמנכ"ל הכספים של דורי קבוצה), לפיה המבקש אינו זכאי לגמול ולשכר טרחה, וכי אין כל קשר בין הגשת בקשת האישור לבין ההחלטה להשיב את הדיווידנדים ודמי הניהול.

8.
מעבר לכל אלה נטען כי ממילא, בלא לנהל הליך הכולל הגשת עדויות וחקירות, בית-המשפט אינו יכול להכריע בבקשה לאור המחלוקת העובדתית בין הצדדים. המשיבים הוסיפו כי המבקש נמנע מלהעלות את נושא הגמול ושכר הטרחה בעבר, אף שהיו לו הזדמנויות רבות לעשות כן. משהוא לא עשה כן, הוא איחר את המועד, ואין מקום להתיר לו לבקש פסיקה של גמול ושכר-טרחה היום. בהקשר זה ציינו המשיבים את ההודעה שהוגשה מטעם המבקשים (המבקש דנן וה"ה דוד) ביום 18.12.2014 בה צוין כי "במהלך תקופה זו המבקשים יגישו בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה בגין סכומי הכסף שהושבו עקב הגשת הבקשות לאישור תביעה נגזרת".

9.
המשיבים הפנו לתשובתו של המבקש לתגובה לבקשת האישור, בה ציין המבקש כי הוא בחר שלא לבקש גמול ושכר טרחה בקשר עם הכספים שהושבו, וכי הוא מתכוון לעשות כן במסגרת ההליך לגופו (ס' 72-73 לתשובה לתגובות). עוד צוין כי היה על המבקש לעתור לתשלום גמול ושכר טרחה לאחר ישיבת יום 4.4.2017, בה הובהר כי לו עצמו אין מעמד לנהל את ההליך.

המשיבים אף התייחסו להגשת הערעור על החלטת המחיקה (נושא שלגביו גם הוגשה בקשה לסילוק בקשת המבקש על הסף, כפי שיפורט להלן). המשיבים ציינו כי אופן הפעולה של המבקש בהקשר זה הוא ניסיון פסול לאחוז את החבל בשני קצותיו.

הטענות לגופו של ענין
–
10.
לגופה של בקשת המבקש טענו המשיבים כי סמכותו של בית-המשפט לפסוק גמול לזכות המבקש עצמו בתביעה נגזרת, מותנית בקיומה של פסיקה "לטובת החברה", פסיקה שלא ניתנה במקרה דנן. עוד נטען כי אין מקום לפסיקת שכר טרחה (או גמול) שכן הבקשה לא הניבה כל תועלת לחברה. זאת משום שהשבת הדיווידנדים ודמי הניהול לחברה נעשתה ללא כל קשר לבקשת האישור, אלא בעקבות תהליכי בדיקה שנערכו בחברה לאורך השנים, וההצגה מחדש של הדוחות הכספיים של החברה.

11.
המשיבים טענו כי עמדתו העובדתית של המבקש אף אינה עולה בקנה אחד עם סדר האירועים: ההחלטה להשיב את סכומי הדיווידנדים התקבלה בהסתמך על ההצגה מחדש של דוחות החברה ועל בסיס בדיקות עצמאיות שביצעה החברה בהתאם לדוחות אלה. רק ביום 16.9.2014 – קרי כשבועיים לאחר ההצגה מחדש של הדוחות הכספיים של החברה וכשבוע לאחר שדורי קבוצה השיבה את הדיווידנדים - הודיעה דורי קבוצה כי הבקשה לאישור תביעה נגזרת התקבלה במשרדיה.

כשבקשת האישור הומצאה לדורי קבוצה, היא הודיעה כי היא דוחה את האמור בה מכול וכל. במועד זה – כשבקשת האישור הוגשה, השפעת הסטיות והאומדנים על הדוחות הכספיים לא היתה עדיין ברורה, והיא התבררה רק לאחר השלמת הליכי הבדיקה ובדיקתו של המפקח החיצוני. בעקבות בדיקות אלה הוצגו מחדש הדוחות הכספיים של החברה, ובהתאם לכך ועל בסיס נתונים אלה בוצעה ההשבה. כחלק מהליכי הבדיקה ובעקבות ההצגה מחדש של הדוחות הכספיים של החברה, נבחן גם רכיב דמי הניהול ששילמה החברה לדורי קבוצה, והוחלט להשיב את הסכום של 1.8 מיליון ₪.

המשיבים טוענים כי המסקנה של האמור לעיל היא כי ההשבה קשורה להליכי הבדיקה שערכה החברה, הליכים שהחלו עוד לפני הגשת בקשת האישור לראשונה על ידי המבקש, והיא בוצעה בעקבות הדוחות המתוקנים וללא קשר לבקשות האישור.

12.
הוכחה נוספת לאמור לעיל היא כי השבת הכספים על ידי דורי קבוצה עולה בקנה אחד עם יתר הצעדים שננקטו על ידיה בעקבות הסטיות באומדנים של החברה, צעדים שנועדו לשפר את מצבה של החברה ולחזק את מבנה ההון שלה. בכלל זה צוין כי דורי קבוצה השקיעה בחברה סכומים של מאות מיליוני שקלים כדי לשפר את מצבה של החברה. המשיבים חזרו והדגישו כי טענת המבקש עליה מבוססת הבקשה, ביחס לטעם בשלו השיבה בעלת השליטה לחברה דיווידנדים בסכום של 12 מיליון ₪ ודמי ניהול בסכום של כ-1.8 מיליון ₪, מחייבת בירור עובדתי ומשפטי מעמיק מול בעלת השליטה, דורי קבוצה. לא ניתן לקבל את עמדתו העובדתית של המבקש בלא לקיים בירור כזה.

13.
מעבר לכל אלה נטען כי בקשת האישור הוגשה בחוסר תום לב, וכי גם מטעם זה אין מקום לפסוק לזכות המבקש ובאי כוחו גמול ושכר טרחה. בכלל זה צוין כי בקשת האישור הוגשה כשלושה שבועות לאחר פרסום הדוח המיידי הראשון של החברה ביחס לסטייה באומדנים, וכשהחברה היתה עדיין בשלב הבדיקה של סטייה זו. לגישת המשיבים, הבקשה הוגשה בחופזה רק על מנת "לתפוס תור", ולא מתוך מחשבה על טובת החברה. עוד צוין כי חרף העובדה שדורי קבוצה השיבה לחברה סכומי כסף משמעותיים כפי שצוין לעיל, המבקש לא הפחית סכומים אלה מהבקשה המתוקנת אותה הוא הגיש לאחר מכן. המבקש אף לא עדכן את בית-המשפט אודות רכישת כלל מניות החברה על ידי דורי קבוצה, שכתוצאה ממנו הוא חדל להיות בעל מניות בחברה. לאחר הרכישה הזו, כך נטען, נוהל ההליך "טלאי על טלאי" בחוסר תום לב משווע.

המשיבים הוסיפו וטענו כי בניגוד לעמדת המבקש, אין מקום להשוות את בקשתו של המבקש דנן למקרה בו הודיעה רשות מנהלית "הודעת חדילה" במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה נגדה, ולאפשרות לפסוק גמול ושכר טרחה למבקש במקרה כזה.

עוד ציינו המשיבים כי הבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה עשויה לכל היותר להיות רלוונטית לחברה ולא ליתר המשיבים. זאת משום שככלל, בהתאם להוראות חוק החברות, צריך שכר הטרחה להיות משולם על ידי החברה. המשיבים אף הוסיפו כי בקשת האישור נמחקה על ידי בית-המשפט בהחלטת המחיקה, כך שאין מניעה שהיא תוגש פעם נוספת. אם זה יהיה המצב, עלולים המשיבים או מי מהם להיות מחויבים בכפל תשלום בגין גמול ושכר טרחה.

14.
המשיבים טענו כי אף לו היתה לבית-המשפט סמכות לפסוק גמול ושכר טרחה, הפסיקה אליה הפנה המבקש בבקשתו ביחס לשיעור הגמול ושכר הטרחה אינה רלוונטית. זאת משום שפסיקת הגמול ושכר הטרחה בהליכים האחרים אליהם הפנה המבקש, נעשתה במסגרת

פסק דין
ולא שבועיים לאחר שהוא ניתן; משום שבמקרים האחרים אליהם הפנה המבקש, נפסקו הגמול ושכר הטרחה במסגרת הסכם פשרה ובלא שהיתה קיימת בין הצדדים מחלוקת עובדתית; משום שבמקרים האחרים המבקשים הגיעו להישגים כאלה או אחרים במסגרת תביעתם; ומשום שבמקרים האחרים לא היו המבקשים חסרי תום לב כמו המבקש במקרה דנן.

תשובת המבקש לתגובות המשיבים
15.
המבקש השיב לתגובותיהם של כל המשיבים.
הוא טען כי נושא הגמול ושכר הטרחה לא הוכרע במסגרת החלטת המחיקה. לגישתו, המחיקה אינה מסיימת את ההליך והיא נעשתה במסגרת בקשה ממוקדת של המשיבים לסילוק על הסף. המבקש הדגיש כי החלטת המחיקה לא עסקה בנושא הגמול ושכר הטרחה - שלא הוכרע בה. הוא ציין כי בהליכים של תביעה נגזרת וייצוגית נדון נושא שכר הטרחה והגמול בנפרד מההחלטה בדבר אישור או דחיית בקשת האישור. נושא זה מחייב הצגת טיעונים, דיון והכרעה. השלב הרלוונטי לדון בו הוא עם סיום ההליך. המבקש הדגיש כי בקשתו איננה בקשה לתיקון

פסק דין
או להבהרתו, אלא בקשה להשלמת הדיון בבקשת האישור.

המבקש הפנה להחלטת בית-המשפט המחוזי בת"צ (מחוזי נצ') 24252-07-12 טופלד נ' עיריית נצרת עילית (27.5.2013). באותו ענין דחה בית-המשפט באופן חלקי בקשה לאישור תביעה ייצוגית על יסוד הודעת חדילה שניתנה ביחס לאחת מעילות התביעה. בית-המשפט דחה את החלק האחר של בקשת האישור לגופה, וקבע כי אינו עושה צו להוצאות. לאחר דחיית הבקשה הגיש המבקש באותו ענין בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה ובית-המשפט נעתר לבקשתו.

16.
עוד הוסיף המבקש כי גישת המשיבים לפיה כאשר מושבים כספים לחברה כתוצאה מהגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת ללא צורך בפסיקה של בית-המשפט, לא ניתן להורות על תשלום גמול ושכר טרחה, היא גישה בלתי סבירה ומופרכת. לטענת המבקש, המקרה דנן זהה מבחינת התוצאה שלו למקרה בו בית-המשפט פוסק סכום "לטובת החברה", שכן כתוצאה מהגשת בקשת האישור על ידי המבקש הושבו כספים לחברה. לכן, יש מקום לפסוק גמול ושכר טרחה גם במקרה זה.

לגישת המבקש, הטענה לפיה השבת הכספים לחברה נעשתה לא כתוצאה מהגשת בקשת האישור אלא לפנים משורת הדין כחלק ממהלכי הבדיקה העצמאיים של החברה, ראויה להידחות. החברה דחתה את טענות המבקש כאשר בקשת האישור הוגשה, ורק לאחר שהחברה ודורי קבוצה הבינו כי טענות המבקש הן מבוססות וכי לא ניתן יהיה להתחמק מתשלום, הן הודיעו על ההשבה וביצעו אותה. החברה לא דיווחה קודם לכן כי היא מבצעת בדיקות הנוגעות להשבת רווחים או דמי ניהול, ואין ספק כי דורי קבוצה לא היתה מתנדבת לשלם דבר אלמלא הגשת בקשת האישור של המבקש.

17.
המבקש התייחס לטענה לפיה היה עליו להגיש את הבקשה הנוכחית לפני זמן רב. הוא טען כי יש לדחות טענה זו. המועד בו הבקשה הוגשה הוא בדיוק השלב המתאים, ולא היה מקום לעשות זאת במהלך ניהול ההליך. המבקש אף ציין במהלך ניהול ההליך מספר פעמים את כוונתו לבקש גמול ושכר טרחה בגין הסכומים שהושבו, והמשיבים לא העלו טענה כנגד בקשה זו.

בהתייחס לטענת החברה לפיה לא נדרשה עבודה רבה לצורך הכנת בקשת האישור, השיב המבקש כי מדובר בהליך מורכב ביותר שדרש עבודה רבה ומקיפה. כן התייחס המבקש לטענה אודות הגשת בקשת רשות הערעור על החלטת המחיקה. המבקש הדגיש כי מי שהגישה את בקשת רשות הערעור היתה צנציפר, ובקשה זו ממילא אינה עוסקת בגמול ובשכר הטרחה.

באשר לטענה לפיה אין מקום לחייב את המשיבים 9-14 בגמול ושכר טרחה משום שדורי קבוצה ביצעה את ההשבה, נטען כי משיבים אלה כיהנו כחברי דירקטוריון החברה כאשר היא חילקה רווחים שלא כדין והרווחים הוחזרו. לכן ודאי שעליהם לשאת באחריות לגמול ולשכר הטרחה בגין ההליך שנדרש עקב מחדליהם. המבקש הדגיש כי שיעורי הגמול ושכר הטרחה שהתבקשו על ידיו הם סבירים, וכי לכן יש לקבל את בקשתו.

הבקשה לסילוק על הסף
18.
חלק מהמשיבים (משיבים 1,2,7 ו-9-14) הגישו בקשה לסילוקה על הסף של בקשת המבקש לפסיקת גמול ושכר טרחה. כעולה מהבקשה, היא הוגשה כתוצאה מהגשת הערעור על החלטת המחיקה לבית-המשפט העליון. הערעור, כך נטען, מהווה ניסיון של המבקש לתפוס את החבל בשני קצותיו, ולתקוף את החלטת המחיקה בשתי חזיתות שונות. ניסיון זה נעשה בחוסר תום לב והוא מהווה שימוש לרעה בהליכי בית-המשפט. הגשת הערעור גם מהווה הודאת בעל דין לפיה הגשת הבקשה דנן היא שגויה ובית-המשפט אינו מוסמך לדון בה.

המשיבים ציינו בהקשר זה כי במסגרת הערעור, נתקפה בין היתר ההחלטה שלא לפסוק גמול ושכר טרחה למבקש ולבאי כוחו. אין לקבל את עמדת המבקש לפיה בקשתו ביחס לגמול ולשכר הטרחה במסגרת הערעור היתה מותנית בתוצאות הבקשה הנוכחית. המשיבים טוענים כי "תעלול" משפטי כזה אינו אפשרי, וכי הוא מהווה כשלעצמו שימוש לרעה בהליכי בית-המשפט.

19.
בתשובתו לבקשה לסילוק על הסף, הפנה המבקש להלכה הפסוקה (רע"א 2500/00 ק. ח. נ' ק.ח. 30.8.2000), שם נפסק כי בעל דין המגיש בקשה לתיקון

פסק דין
לוקח על עצמו סיכון כי הוא עלול להחמיץ את המועד להגשת ערעור, וכי לכן הוא רשאי לקדם פני סכנה כזו על ידי הגשת ערעור במועד הרגיל למקרה בו תידחה בקשתו לתיקון הפסק. המבקש הדגיש כי הוא ציין במסגרת הערעור שהגיש את קיומה של הבקשה התלויה ועומדת, וכי הוא הכפיף את הערעור לתוצאותיה. הוא הדגיש כי לא יתנהלו שני הליכים בסוגיית הגמול ושכר הטרחה, משום שאם בית-המשפט יקבל את בקשתו הנוכחית, הדיון בערעור בהקשר זה לא יתנהל.

20.
בתשובתם לתגובת המבקש, טענו המשיבים כי המבקש לא הגיש כלל – לשיטתו שלו – בקשה לתיקון

פסק דין
בהתאם להוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט. כך, המבקש עצמו טען מפורשות כי בקשת הגמול ושכר הטרחה אינה בקשה לתיקון

פסק דין
, אלא בקשה המוגשת כהשלמה לפסק הדין שניתן. המבקש אף הפנה לפסיקה שתומכת לשיטתו בטענה זו. מכאן שהמבקש באופן מודע לא בחר לבקש לתקן את פסק הדין, והוא אינו רשאי להיתלות בגישת המשיבים כפי שהוא רואה אותה (מה עוד שהצגת גישת המשיבים על ידי המבקש היא שגויה).

כך או כך, גישת המשיבים אינה יכולה לשנות בדיעבד את האופן בו פעל המבקש עצמו בזמן אמת. לכן מנוע המבקש מלטעון כי הוא היה רשאי להגיש ערעור רק משום שבעל דין המגיש בקשה לתיקון

פסק דין
רשאי לנהוג כך, שכן הוא עצמו לא ראה את בקשתו כבקשה לתיקון

פסק דין
. לכן טיעונו של המבקש אינו יכול להכשיר את דרך הילוכו. כאמור, לגישת המשיבים, אופן הפעולה של המבקש מהווה שימוש לרעה בהליכי בית-המשפט. הם טוענים כי משהמבקש נקט במסלול מסוים ובחר בהליך ספציפי בו הוא העלה טענות ביחס לדרך בה הוא בחר, הוא אינו רשאי "ללהטט" בין הליכים שונים כדי לשמור לעצמו זכויות.

עוד ציינו המשיבים כי אין ממש גם בטענת המבקש לפיה הפסיקה קובעת שניתן להגיש ערעור במקביל להגשת בקשה לתיקון

פסק דין
. לגישת המשיבים קובעת הפסיקה העדכנית כי אי אפשר להעלות בערעור את הטענות ביחס לבקשת התיקון. המשיבים הפנו בהקשר זה לפסק הדין בע"א 1566/13 גליה הנדסה ופיקוח קבלנות בניין בע"מ
נ' מלמד, 8.4.2014, בו קבע בית-המשפט העליון (כב' השופטת ברק-ארז) כי בעל דין שהגיש בקשה לתיקון

פסק דין
לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, אינו רשאי לכלול במסגרת הערעור על פסק הדין בקשה לתקן את אותן טעויות שהערכאה הדיונית מיאנה לתקנן.

עמדת רשות ניירות-ערך
21.
לבקשת בית-המשפט הגישה גם רשות ניירות ערך את עמדתה ביחס לבקשה הנוכחית. לגישתה של רשות ניירות ערך, אין מניעה לפסוק שכר טרחה לב"כ המבקש בהתאם להוראות סעיף 200א לחוק החברות. אולם לאור הוראת סעיף 201 לחוק החברות, בית-המשפט אינו מוסמך לפסוק גמול למבקש עצמו. באשר לגובה שכר הטרחה לבאי כוחו של המבקש ,סבורה הרשות כי יש להחיל בדרך היקש את אמות המידה שנקבעו על ידי המחוקק בהקשר זה בס' 23 לחוק תובענות ייצוגיות. בין היתר צריך בית-המשפט להביא בחשבון את מידת התועלת שההליך הביא לחברה. הרשות הותירה לבית-המשפט את ההכרעה בשאלה האם החלטתה של דורי קבוצה להשיב כספים לחברה היתה קשורה להליכים שהוגשו על ידי המבקש – כטענתו – אם לאו.

22.
המבקש הגיב לעמדת הרשות. הוא ציין בתגובתו כי יש לדחות את גישתה הפרשנית הדווקנית של הרשות
ביחס לאפשרות לפסוק גמול לתובע נגזר במקרה כמו המקרה דנן, משום שהתוצאה של ביצוע התשלום על ידי דורי קבוצה לחברה, היא זהה לתוצאה בה בית-המשפט היה פוסק לטובת החברה. המבקש הוסיף כי פרשנות הרשות אף אינה הגיונית משום שביצוע התשלום באופן וולונטרי, חוסך את הצורך של בית-המשפט לקיים דיון ולהכריע בטענות הצדדים לגופן. עוד ציין המבקש כי פרשנות הרשות משבשת את מערך התמריצים הקשור להגשת תביעות נגזרות. תובעים עתידיים עלולים לחשוש לקחת על עצמם את הסיכון בהגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת בעיקר בתביעות טובות וחזקות, לאור החשש כי בשלב כלשהו של ההליך המשיבים יפצו את החברה על פי הסעד שנתבע, וכך יחסכו מעצמם את הצורך לשלם גמול למבקש.

המבקש הפנה להחלטות שניתנו בהקשר זה על ידי מותב זה מהן עולה כי תובע נגזר זכאי לקבל גמול גם כאשר בית-המשפט מאשר הסדר פשרה במסגרתו החברה מקבלת תשלומים. לגישת המבקש, דין דומה צריך לחול גם כאשר המשיבים מקבלים את הדין והחברה מקבלת תשלומים על פי התביעה.

דיון
23.
כדי להכריע בבקשה, נדרשת הכרעה במספר נושאים. הנושא הראשון נוגע לסמכותו של בית-המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה למבקש חרף החלטת המחיקה ממנה עולה לכאורה כי בקשת האישור תימחק ללא צו להוצאות. אם ייקבע כי בית-המשפט מוסמך לדון בבקשה, יהיה מקום להתייחס לטענות הצדדים לגופן, ובכלל זה לשאלה האם בית-המשפט מוסמך בנסיבות המקרה דנן לפסוק גם גמול למבקש האישור חרף העובדה שלא קיימת פסיקה "לטובת החברה"; ולשאלה מהו שיעור הגמול ושכר הטרחה שיש לפסוק לזכות המבקש ובאי כוחו אם בכלל, לאור המחלוקת העובדתית בין הצדדים אודות הסיבה בשלה הושבו על ידי דורי קבוצה לחברה דיווידנדים ודמי ניהול. כן יהיה מקום לבחון את השאלה מי צריך לשאת בגמול או בשכר הטרחה ככל שאלה ייפסקו.

הנושאים הללו יידונו בפירוט להלן.

סמכות בית-המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה לאור החלטת המחיקה
24.
כפי שציינתי בפירוט לעיל, המשיבים טענו כי בית-המשפט כלל אינו מוסמך לדון בבקשתו של המבקש, וזאת לאור כלל "גמר המלאכה". לגישתם, בית-המשפט הכריע במסגרת החלטת המחיקה
כי בקשת האישור תימחק, ואף קבע כי היא תימחק ללא צו להוצאות. מאחר שהמבקש לא טען כי הוא מבקש תיקון של טעות סופר בפסק הדין, הרי שבית-המשפט אינו מוסמך עוד – כך טוענים המשיבים - לדון בבקשה, לשנות את פסק הדין או לתקנו, ולזכות את המבקש ובאי כוחו בגמול ובשכר טרחה.

אני סבורה כי אין לקבל טענה זו.

25.
מקריאת החלטת המחיקה עולה כי בטרם מתן ההחלטה, הצדדים לא העלו טענותיהם בנושא הגמול ושכר הטרחה להם זכאים המבקש ובאי כוחו אם בכלל כתוצאה מהגשת הבקשה והשבת הדיווידנדים ודמי הניהול. כפי שטען המבקש, נושא פסיקת הגמול ושכר הטרחה במסגרת תביעה ייצוגית או נגזרת הוא נושא שעשוי להיות מורכב, והוא מחייב דיון שייערך לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להעלות את טענותיהם ביחס לכך. במקרה דנן, החלטת המחיקה התקבלה כאמור בלא שלצדדים ניתנה אפשרות כזו. יודגש כי כפי שעולה מההליך הנוכחי, לצדדים יש טענות רבות ביחס לשאלת הגמול ושכר הטרחה: כל הצדדים הגישו מסמכים כתובים ומפורטים בהקשר זה, בהם הם התייחסו באריכות לטענות אלה. לטעמי, מן הראוי שההחלטה בהקשר זה תינתן תוך התייחסות לטענות אלה לגופן.

לכן, לא ניתן להתייחס לרכיב של ההחלטה בו נקבע כי בקשת האישור תימחק ללא צו להוצאות, כאל החלטה שניתנה לגופו של ענין לאחר בחינת טענות הצדדים והכרעה בהן.

26.
תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 קובעת כי כאשר החלטה ניתנה "על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני" וכאשר בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה מגיש "בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית-המשפט... שנתן את ההחלטה לבטלה". אני סבורה כי ניתן להחיל את הוראת התקנה הזו - בין כשלעצמה ובין מכוח היקש - כדי להגיע לתוצאה של בחינת טענות הצדדים לגופן ומתן הכרעה בהסתמך על כך. תוצאה כזו היא עדיפה בעיני על פני תוצאה לפיה יוכרע נושא הגמול ושכר הטרחה בלא שניתנה לצדדים הזדמנות לטעון בנושא זה. הכרעה לגופן של הטענות עולה בקנה אחד עם גישתו העקבית של בית-המשפט, המעדיף ככלל הכרעה עניינית המבוססת על דיון בטענות הצדדים לגופן, על פני שלילת האפשרות מהצד המבקש להעלות טענותיו מטעמים פרוצדורליים.

27.
אכן, המבקש במקרה דנן לא סמך את בקשתו על הוראת תקנה 201. אולם, הרציונל העומד ביסוד הבקשה כפי שהוא עולה מטיעוניו של המבקש, הוא הרציונל האמור לעיל. המבקש הדגיש כזכור את העובדה שנושא הגמול ושכר הטרחה לא הוכרע לגופו במסגרת החלטת המחיקה, כי לא ניתנה לצדדים אפשרות להעלות את טיעוניהם בהקשר זה, וכי הנושא מחייב הצגת טיעונים, דיון והכרעה. עמדה זו של המבקש מקובלת עלי כפי שציינתי, והיא אף עולה בקנה אחד עם הרציונל העומד מאחורי הוראת תקנה 201 – השאיפה להכרעה בטענות הצדדים לגופן, תוך שלשני הצדדים יינתן יומם בבית-המשפט בטרם ההכרעה.

תקנה 201 מתייחסת למקרה בו אחד הצדדים העלה את טענותיו ורק לצד השני לא ניתנה הזדמנות כזו. אולם, ודאי שהרציונל שלעיל חל וביתר שאת כאשר אף אחד מהצדדים לא קיבל הזדמנות להעלות טענות ביחס לנושא מסוים שבית-המשפט קיבל הכרעה לגביו. גם במקרה כזה ומכוח אותו היגיון, מוצדקת המסקנה לפיה אותו רכיב בהחלטה יבוטל, ותינתן הזדמנות לצדדים להעלות טענותיהם – כשרק לאחר מכן יקבל בית-המשפט הכרעה עניינית באותו רכיב של ההחלטה. במקרה דנן לא נדרשת הגשת בקשה הנתמכת בתצהיר, משום שהעובדות – קרי מתן ההכרעה בהחלטת המחיקה בלא מתן הזדמנות לצדדים להעלות טענות בנושא הגמול ושכר הטרחה – הן ברורות, עולות מתיק בית-המשפט ואינן שנויות במחלוקת.

לכן, לטעמי מוסמך בית-המשפט לבטל את אותו חלק בהחלטת המחיקה בו נקבע כי בקשת האישור תימחק ללא צו להוצאות, ולהתייחס לטענות הצדדים לגופן.

28.
באשר לטענת המשיבים לפיה יש לסלק את הבקשה על הסף לאור הגשת הערעור על החלטת המחיקה – אני סבורה כי אין מקום לקבל בקשה זו. גם בהנחה שלא היה מקום להגיש ערעור במקביל להגשת הבקשה דנן, הדבר יכול לטעמי להשליך לכל היותר על פסיקת ההוצאות, ואין זה מן הראוי כי בנסיבות המקרה דנן, הוא יביא לשלילת זכותם של המבקש ובאי כוחו לקיומו של דיון ענייני בשאלת פסיקת גמול ושכר טרחה.

מעבר לצורך אציין כי ההלכה הפסוקה קבעה כי הדרך המועדפת במקרה בו

פסק דין
ניתן במעמד צד אחד היא הגשת בקשה לביטולו ולא הגשת ערעור, וכי כדי שלא להחמיץ את המועד לערעור, על מבקש הביטול לעתור, לפני חלוף התקופה, להארכת מועד להגשת הערעור (ר' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' שמינית, עמ' 348 והפסיקה שם). מובן כי ככל שיהיה בכך צורך, יוכל בית המשפט העליון להתייחס לסוגיה זו אם היא תובא בפני
ו במסגרת הדיון בערעור.

האם זכאי ב"כ התובע הנגזר לשכר טרחה?
29.
סעיף 200א לחוק החברות מתייחס לנושא שכר הטרחה של בא כוחו של התובע בתביעה נגזרת וקובע:
"בית-המשפט יקבע את שכר הטרחה של עורך הדין שייצג את התובע בתביעה הנגזרת; עורך הדין לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית-המשפט".

סעיף 200א אינו שולל אם כן את האפשרות לפיה בנסיבות כמו נסיבות המקרה דנן, היינו כאשר לא ניתן

פסק דין
לזכות החברה אלא הבקשה נמחקה והסכום נושא בקשת האישור שולם בפועל לחברה, כי באי כוחו של מבקש האישור עשויים להיות זכאים לתשלום שכר טרחתם. זאת בניגוד לנושא הגמול לתובע הנגזר, כפי שיובהר להלן.

30.
המחלוקת בין הצדדים ביחס לשכר הטרחה אינה נוגעת אם כן לעצם סמכותו של בית משפט לפסוק במקרה כמו המקרה דנן שכר טרחה לזכותו של ב"כ התובע הנגזר, אלא – כך עולה מטענותיהם – היא נוגעת לשאלה האם זכאי ב"כ התובע הנגזר דנן לקבל שכר טרחה. זאת לאור עמדתם של המשיבים לפיה השבת הדיווידנדים ודמי הניהול על ידי דורי קבוצה לחברה, לא נבעה מהגשת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת, והיא נעשתה "לפנים משורת הדין
"
וללא קשר להגשת הבקשה.

השאלה שיש לבחון אותה היא אם כן האם זכאי בא כוחו של מבקש אישור תביעה נגזרת לכך שייפסק לזכותו שכר טרחה בנסיבות בהן הוגשה בקשת אישור, לאחריה פעלו המשיבים כולם או חלקם בהתאם למבוקש בבקשה, כאשר לגישתם של המשיבים הם עשו כן ללא קשר לבקשה ולפנים משורת הדין, היינו ללא הודאה בכך שיש ממש בטענות המבקש. אני סבורה כי התשובה לשאלה זו צריכה להיות חיובית.
שאלת שיעור שכר הטרחה תתברר בכל מקרה לגופו לאור מכלול הנסיבות הרלוונטיות. בכלל זה וכפי שיובהר, יובא בחשבון מועד הגשת הבקשה וטענות המשיבים ביחס להתנהלותו של המבקש בהקשר זה.

31.
לטעמי, תוצאה כזו עולה בקנה אחד עם מערך התמריצים הנוגע למגישי בקשות לאישור תביעות נגזרות ובאי כוחם, מערך תמריצים שנועד לקדם את התוצאות של מנגנון התביעות הנגזרות. אני סבורה כפי שיובהר להלן, כי הקביעה לפיה בא כוחו של המבקש יהיה זכאי לשכר טרחה בנסיבות כמו אלה שפורטו לעיל,
תורמת למאזן התמריצים הראוי ביחס למבקשים עתידיים פוטנציאליים. מנגד הפגיעה האפשרית שלה במשיבים (בין כאלה ששילמו לחברה בעקבות הגשת הבקשה ובין כאלה שהיו משלמים גם אלמלא הגשת הבקשה) אם בכלל קיימת פגיעה כזו, היא שולית ואינה
משמעותית.

32.
כידוע, נועדו תביעות נגזרות כדי להבטיח הגשת תביעות גם באותם מקרים בהם מנגנון קבלת ההחלטות בחברה ביחס להגשת תביעה, נשלט על ידי הנתבעים הפוטנציאליים. במקרים כאלה מאפשר קיומו של מנגנון התביעה הנגזרת את זכייתה של החברה בסכומים שהיא זכאית להם. תוצאה זו היתה נמנעת אלמלא קיומו של מנגנון זה, משום שכאמור נושאי התפקיד בחברה לא היו מחליטים על הגשת התביעה. כדי לתמרץ את בעל המניות הבודד להגיש את בקשת האישור למרות שהתועלת הצפויה לו מקבלת התביעה עשויה להיות נמוכה מאוד, יש להבטיח אפשרות לתגמול – לו עצמו או לפחות לבאי-כוחו, באותם מקרים בהם עמדת המבקש מתקבלת, ובקשת האישור מסתברת כבקשה מוצדקת.

33.
כזכור, עמדת המשיבים התבססה על שתי טענות – הן כי ההשבה נעשתה ללא קשר להגשת הבקשה והן כי ההשבה נעשתה לפנים משורת הדין ולא משום שהיתה חובה על דורי קבוצה להשיב את הדיווידנד או את דמי הניהול. אני סבורה כי אין לקבל טענות אלה. באשר לקשר הסיבתי, אני סבורה – כפי שאבהיר – כי כאשר התשלומים מבוצעים באופן כרונולוגי בסמוך לאחר הגשת הבקשה, ניתן – לצורכי בחינת הבקשה לתשלום שכר טרחה לבאי כוח המבקש – להניח קיומו של קשר סיבתי מסוים בין הגשת הבקשה לבין התשלום. באשר לטענה לפיה התשלום בוצע לפנים משורת הדין, הרי שאני סבורה כי כאשר הסכומים נושא התביעה מושבים בפועל לחברה לאחר הגשתה של בקשת האישור, ניתן (לצורך הדיון בבקשה לגמול ולשכר טרחה), לראות את הבקשה כבקשה מוצדקת, ואת התשלומים ככאלה ששולמו לאור ההנחה של הגורם המשלם כי חלה עליו חובה לשלמם. עניינים אלה יפורטו להלן.

34.
הקשר הסיבתי בין התשלום לבין הגשת הבקשה - השאלה מה היה השיקול המרכזי שהניע משיבים בתביעה נגזרת לפעול באופן בו הם פעלו ולשלם לחברה את הסכומים נושא התביעה הנגזרת, עשויה לא אחת להיות שאלה שהתשובה לה אינה חד משמעית. בהחלט יתכן ואף סביר שישנם ברוב המקרים מספר גורמים שתרמו יחדיו לתשלום על ידי המשיבים, כאשר לא אחת ישנו קושי לבודד את הגורם העיקרי ביניהם. המקרה דנן נחזה כמקרה כזה. המשיבים אכן ערכו בדיקות עצמאיות שונות לאחר שהסתברה הסטייה בדוחות הכספיים ולאחר ההצגה מחדש של דוחות החברה. כזכור, מבחינה כרונולוגית, התשלום בוצע בימים 10.9.2014 ו-24.11.2014, היינו לאחר הגשת בקשת האישור ולפני השלמת הליכי הבדיקה של החברה ובכלל זה קבלת דוח הבודק החיצוני שהומצא לחברה ביום 11.3.2015.

אכן העובדה שמבחינה כרונולוגית, התשלום בוצע לאחר הגשת בקשת האישור, אין משמעותה בהכרח כי קיים קשר סיבתי בין השניים. אין זה מן הנמנע כי דורי קבוצה היתה מחליטה אודות השבת הכספים גם אלמלא הגשת בקשת האישור. יחד עם זאת, ההנחה לפיה משהוגשה בקשה לאישור תביעה נגזרת, הגשתה מהווה לפחות אחד הנימוקים לתשלום – היא בדרך כלל ובהעדר ראיות חזקות אחרות, הנחה סבירה. זאת – גם כאשר נערכות בדיקות עצמאיות על ידי החברה (שאינן מחייבות כמובן כשלעצמן השבה של סכום כלשהו על ידי מי מהמשיבים לחברה – הבדיקות נגעו לסטייה בדוחות הכספיים ולצורך לתקנם). קיומה של הנחה כזו – הקושרת בין ההשבה לבין הגשת התביעה שקדמה לה, תאפשר למבקשים פוטנציאליים המבקשים להגיש בקשות מוצדקות לאישור תביעות נגזרות לעשות כן ללא חשש שבסמוך לאחר הגשת בקשתם, המשיבים יפעלו כמבוקש בבקשה ותישלל מהם האפשרות לקבל תמורה עבור הטרחה והסיכון הכרוכים בהגשת הבקשה.

35.
כפי שאפרט בהמשך, גובה שכר הטרחה ייגזר בין היתר מהשאלה איך ומתי פעלו המשיבים, כמו גם איך ומתי פעל המבקש. שאלות אלה משליכות בין היתר על מידת הטרחה והסיכון שהיו כרוכים בהגשת הבקשה. יחד עם זאת, ככלל ולמעט במקרים חריגים, לצורך קביעת עצם הזכאות לשכר טרחה, די בכך שלאחר הגשת הבקשה בוצע התשלום נושא הבקשה.

36.
האם הקביעה שלעיל עלולה להביא לתוצאות שאינן רצויות מבחינת התנהלותם של המשיבים הפוטנציאליים? אני סבורה כי התשובה לכך היא שלילית. נניח קיומם של משיבים פוטנציאליים שאכן היו סבורים ללא קשר להגשת הבקשה כי מן הראוי לבצע את התשלום שנדרש בבקשת האישור. האם ישנו סיכון או חשש שהם לא יבצעו את התשלום הזה רק לאור החשש מפסיקת שכר טרחה לזכותו של ב"כ המבקש? סביר להניח כי ברוב המקרים התשובה לכך היא שלילית.

אם המשיבים אכן סבורים כי עליהם לשלם לחברה סכום כזה או אחר, הרי הימנעות מתשלום עלולה להביא אותם להיות מעורבים בהליך משפטי ארוך ויקר, הליך שבסופו סביר להניח (לגישתם שלהם) כי בית-המשפט יקבל את טענות המבקש ויורה על תשלום שכר טרחה בשיעור גבוה יותר מאשר זה שייפסק בתחילת ההליך. כמו כן וכפי שיפורט להלן, ככלל מי שצריך לשאת בשכר הטרחה היא החברה ולא בהכרח המשיבים עצמם. גם מטעם זה החשש להימנעות מתשלום של המשיבים רק משום שהוגשה כבר בקשה לאישור תביעה נגזרת, איננו חשש משמעותי.

מנגד, ככל שמדובר באותם משיבים שלא היו פועלים להשבת הסכומים הנדרשים אלמלא הגשת בקשת האישור, יש מקום לעודד הגשת בקשה כזו כדי לוודא כי הם יפעלו כנדרש וישיבו את הסכומים שעליהם להשיב לחברה. קביעה לפיה מבקש האישור ובאי כוחו לא יהיו זכאים לגמול או לשכר טרחה אם תבוצע השבה בסמוך לאחר הגשת הבקשה, עלולה לפגוע בתמריצים של מבקשים עתידיים פוטנציאליים להגיש בקשות אישור – פגיעה שבתורה עלולה לפגוע בחברות שזכאיות להשבה. שקלול כל האמור לעיל מביא אותי לכן למסקנה לפיה באי כוחו של מבקש האישור זכאים ככלל לפסיקת שכר טרחה גם אם היתה השבה של הסכום הנתבע בסמוך לאחר הגשת בקשתם.

37.
עוד יש לציין בהקשר זה כי פסיקת בתי המשפט בהקשר של הודעות חדילה שניתנו על ידי רשויות מנהליות בהתאם לזכותן לעשות כן מכוח ס' 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, עולה בקנה אחד עם האמור לעיל. הפסיקה ציינה לא אחת כי בבחינת השיקולים בקביעת הגמול ושכר הטרחה להם זכאים המבקש ובאי כוחו בבקשה לאישור תביעה נגזרת, בית המשפט רשאי להחיל – בשינויים המחויבים – את הכללים שנקבעו בהקשר זה ביחס לגמול ושכר טרחה בתביעות ייצוגיות. לכן אני סבורה כי ניתן לעשות שימוש ברציונל שהנחה את בתי המשפט בהתייחס לתביעות ייצוגיות נגד רשויות בהן נמסרה הודעת חדילה – משום שגם בתביעות כאלה מתעוררת לא אחת השאלה בדבר זכותו של התובע הייצוגי לשכר טרחה וגמול, לאור טענתו (טענה שלא אחת שנויה במחלוקת) לפיה הוא גרם לשינוי בהתנהלות הנתבעת הייצוגית – שהיא בתביעות אלה רשות מנהלית.

38.
בית המשפט העליון קבע כי ככלל, כאשר הרשות מודיעה הודעת חדילה, הרי שהתובע הייצוגי זכאי לגמול ובאי כוחו – לשכר טרחה. נקבע כי כאשר הרשות מחליטה לשנות את מהלכיה ומודיעה כי לא תוסיף עוד לגבות כספים שבגינם הוגשה התובענה הייצוגית, הרי גם אם לא הושקעו על ידי המבקש משאבים דיוניים רבים בבקשה, הוא זכאי לקבל גמול מיוחד ושכר טרחה בקשר עם היוזמה שנקט. זאת בעיקר כדי לתמרץ גם תובעים ייצוגיים עתידיים להגיש תביעות דומות שיש להן השלכה חיובית מבחינת הציבור.

כך, בפסק הדין המנחה בעע"מ 2978/13 מי הגליל תאגיד הביוב האזורי בע"מ
נ' יונס, 23.7.2015, להלן
:

"ענין מי הגליל"), נקבע כי יש להכיר בכך שכאשר הגשת הבקשה הביאה לחדילת הרשות והפסקת הגבייה הבלתי חוקית, יש מקום לכאורה במקרים הראויים לתגמל את התובע ובאי כוחו על הכנת התובענה והגשת הבקשה לאישור ולחזק את התמריץ להגשת תובענות ייצוגיות נגד הרשות.

39.
המסקנה אודות התמריץ למגיש הבקשה באמצעות פסיקת גמול ושכר טרחה עולה גם מפסקי דין נוספים. הצורך לתמרץ תובעים פוטנציאליים הצדיק לגישת בתי המשפט פסיקת גמול ושכר טרחה גם במקרים בהם הכיר בית המשפט בכך שהפסקת הגבייה הבלתי חוקית לא נבעה בהכרח רק מהגשת בקשת האישור. כך, בת.צ. 30032-06-10 אביטבול נ' מדינת ישראל (29.6.2011), התייחס בית המשפט המחוזי (כב' השופט אלטוביה) לשאלה דומה אודות הפסקת גביית אגרה על ידי בתי המשפט. כך נקבע באותו ענין –
"אין אני מוצא צורך לקבוע אם גבית האגרה כפי שנגבתה היתה שלא כדין... לדידי די שלמבקש תרומה בהפסקת הגבייה, גם אם המשיבה שקלה הדברים גם מטעמים אחרים כפי שהיא מפרטת (יעילות, נוחות, מדיניות ציבורית וכד') כדי לזכותו בגמול ואת עורכי הדין בשכר טרחה" (ההדגשה היא שלי, ר.ר.9.

על פסק הדין הזה הוגש ערעור (עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, 25.12.2012). בפסק דינו של בית המשפט העליון (כב' השופט א' שהם) נקבע כי "אין להתעלם מכך ששיקולים נוספים פרט להגשת התובענה והבקשה לאשרה כייצוגית, עמדו בבסיס ההחלטה לחדול מן הגבייה כאמור. בכך יש כדי למתן במעט את החשיבות הציבורית אשר צמחה מן התובענה והבקשה לאשרה כייצוגית"(ההדגשה היא שלי, ר.ר.). כלומר, בית המשפט היה מודע לכך שהגשת הבקשה לא היתה הטעם הבלעדי להפסקת הגבייה. הוא הביא ענין זה בחשבון (כפי שענין זה יובא בחשבון גם במקרה דנן) בהתייחס לגובה הגמול ושכר הטרחה, אולם לא שלל את עצם התשלום של הגמול ושכר הטרחה כתוצאה מכך.

40.
התייחסות דומה קיימת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"מ (חי') 28342-03-13 עיד מוחמד סמרי נ' מועצה אזורית זבולון (30.6.2013). באותו ענין נטען כי ההשבה בוצעה לאור פסיקה של בית המשפט המחוזי מרכז ולא כתוצאה מהגשת בקשת האישור. בית המשפט (כב' השופט י' גריל) קבע כי יש להניח שהתשלום בוצע כתוצאה משילוב של שני הגורמים הללו. בית המשפט לא היה סבור "כי יש לבטל לחלוטין את משקלה של התובענה נשוא הדיון בהשגת התועלת הציבורית הנובעת מתיקון חישוב הריבית... אין לשלול את ההנחה שנוצר בענייננו שילוב של המצאת מסמכים התובענה למשיבה... והכרעתו של בית המשפט המחוזי מרכז בסוגיה זו". (ר' פס' נג לדברי כב' השופט גריל).

41.
בתי המשפט השונים היו סבורים אם כן כי כאשר ישנה סמיכות כרונולוגית בין הגשת בקשת אישור לבין הפעולה המתבקשת בה, יש להניח בדרך כלל קיומו של קשר סיבתי ולו חלקי בין הגשת הבקשה לבין התשלום, קשר סיבתי שיש להביא אותו בחשבון לזכות המבקש כאשר בוחנים את בקשתו לגמול או לשכר טרחה כדי לתמרץ תובעים פוטנציאליים בעתיד להגיש בקשות מוצדקות.

42.
עמדתה של דורי קבוצה היא כאמור כי היא היתה פועלת כפי שפעלה גם אלמלא הגשת התביעה. כפי שהבהרתי לעיל, אין אפשרות לשלול עמדה זו מיניה וביה ואף לא לקבלה באופן חד משמעי. יחד עם זאת, ניתן להניח שישנם מקרים לא מעטים בהם הגשת בקשת האישור והידיעה אודות הטענות המצוינות בה – מקדמות וממריצות במידה כזו או אחרת נתבעים פוטנציאליים לפעול כנדרש. לכן, העידוד של תובעים עתידיים לשמש "מתריעים בשער" קרי להכיר בהפרות הדין כאשר אלה קורות ולדרוש – בשמה של קבוצת תובעים פוטנציאלית או בשמה של חברה – פיצוי או השבה, הוא בעל חשיבות, ויש לדאוג לשימור התמריצים של תובעים כאלה לפעול באופן הזה.

43.
הטענה כי התשלום נעשה "לפנים משורת הדין" - כפי שצוין לעיל, עמדתם של המשיבים במקרה דנן היא כי התשלום בוצע על ידיהם "לפנים משורת הדין" ולא משום שהם היו סבורים כי יש ממש בטענות המבקש במסגרת בקשת האישור. לכאורה אם כן קיים חשש כי משיבים פוטנציאליים עתידיים יימנעו מתשלום "לפנים משורת הדין" בנסיבות דומות, רק לאור החשש שתשלום כזה יביא לחיוב נוסף של תשלום שכר טרחת עורכי דין לב"כ המבקש. תוצאה כזו – כך ניתן לטעון – איננה רצויה.

44.
אני סבורה כי גם החשש הזה איננו מצדיק את התוצאה של שלילת שכר טרחה מבא כוחו של המבקש בנסיבות בהן בוצע תשלום לחברה בסמוך לאחר הגשת הבקשה. אם אכן – כפי שטוענים המשיבים – התשלום בוצע ללא כל קשר להגשת בקשתו של המבקש ולאור הממצאים של הבדיקה הפנימית שערכה החברה, הרי שהדעת נותנת שהתשלום נבע מעמדתה של החברה המשלמת – דורי קבוצה – לפיה מוטל עליה לבצעו, או לפחות לאור קיומו של חשש לפיו בית המשפט היה מורה לה לעשות כן לו היתה בקשת האישור נדונה לגופה.

דורי קבוצה היא חברה הפועלת למטרות רווח, ואין סיבה להניח כי היא ביצעה תשלום בסכומים משמעותיים (כ-13.8 מיליון ₪) ללא שיש לכך כל הצדקה משפטית, ושהתשלום בוצע רק "לפנים משורת הדין". לא ברור מדוע צריכה חברה הפועלת למטרות רווח לבצע תשלום כלשהו "לפנים משורת הדין" וסביר להניח כי חברה לא תפעל באופן זה – אלא כי היא תבצע תשלומים רק כאשר היא מבינה שהיא חייבת לעשות כן, או לפחות כי ישנו סיכון משמעותי כי זהו המצב המשפטי לאשורו.

45.
לכן, ניתן לקבוע כי היה ממש בטענות המבקש בבקשת האישור, וכי דורי קבוצה היתה מודעת לקיומן האפשרי של טענות כאלה (בין אם לאור הגשת בקשת האישור ובין אם ללא קשר לכך). משבוצע תשלום על ידי דורי קבוצה התואם את טענות המבקש בבקשת האישור, זכאי בא כוחו של המבקש לשכר טרחה בגין הגשת בקשתו. זאת כאמור לאור ההנחה כי התשלום בוצע לאור ההערכה של דורי קבוצה את המצב המשפטי ככזה שיחייב אותה להשיב את הסכומים הללו לחברה, ולאור ההנחה שלא נסתרה שלפחות אחד המניעים להשבה היה קיומה של בקשת האישור שהוגשה קודם לכן.

46.
יוער כי גם בהקשר זה עולה האמור בהחלטה הנוכחית בקנה אחד עם קביעות מקבילות הנוגעות לרשויות שהגישו הודעות חדילה נגד בקשות לאישור תביעות ייצוגיות שהוגשו נגדן, תוך טענה כי הן הודיעו על חדילת הגבייה רק "לפנים משורת הדין". כך למשל, בבש"א 30948/08 זמיר נ' עיריית רמלה (6.1.2009) נקבע על ידי כי "משעה שהמשיבה הודיעה על חדילת חזקה, היא איננה יכולה עוד לטעון כי לשיטתה לא התקיימה גביית יתר". באופן דומה אני סבורה כי יש לראות – לצורכי פסיקת שכר הטרחה – גם את דורי קבוצה כמי שהודתה בחובתה לבצע את התשלום לחברה משעה שהיא פעלה להשבת הכספים נושא בקשת האישור לחברה.

האם זכאי התובע הנגזר לגמול בנסיבות כמו הנסיבות דנן?
47.
השאלה הבאה שיש לבחון אותה נוגעת לזכותו של המבקש לכך שייפסק לזכותו גמול בגין הגשת בקשת האישור על ידיו. סעיף 201 לחוק החברות מתייחס לגמול לתובע הנגזר וקובע כי -
"פסק בית-המשפט לטובת החברה, רשאי הוא להורות על תשלום גמול לתובע שטרח בהגשת התביעה הנגזרת ובהוכחתה".

הספק ביחס לאפשרות לפסוק גמול לתובע עצמו, נובע מלשונו הנ"ל של סעיף 201 לחוק. בניגוד לסעיף 200א, סעיף 201 מתנה את אפשרות פסיקת הגמול לתובע בכך ש"פסק בית-המשפט לטובת החברה". במקרה דנן, אין חולק כי בית-המשפט לא "פסק לטובת החברה" (אלא התביעה נמחקה כאמור לאחר שלא נמצא מבקש שיכול היה לשמש ככזה, ולאחר שחלק מהסכומים נושא התביעה הושבו לחברה). לכן יש לבחון את השאלה הפרשנית – האם באותם מקרים בהם החברה קיבלה טובת הנאה כתוצאה מהגשת בקשת האישור אך לא ניתן

פסק דין
לטובת החברה, ניתן לפסוק גמול למבקש
האישור.

48.
כזכור, עמדתה של רשות ניירות ערך היתה כי לא ניתן לפרש את סעיף 201 כמאפשר פסיקה גמול לתובע בנסיבות כאלה. המבקש סבר מנגד כי פרשנות צרה ופורמלית זו של הרשות היא שגויה, וכי היא חוטאת למערך התמריצים העומד ביסוד המוסד של התביעה הנגזרת.

49.
אני סבורה כי לא ניתן "למתוח" את מילות החוק כדי לאפשר את התוצאה הפרשנית לה טוען המבקש, אף אם זו תוצאה שהיא לטעמי רצויה. כפי שהבהרתי לעיל, התוצאה לפיה יש לפסוק שכר טרחה לזכות באי כוחו של מבקש האישור, היא תוצאה רצויה מבחינת מערך התמריצים של תובעים נגזרים ובאי כוחם. מבחינה זו אין מקום להבחין בין התובע הנגזר עצמו לבין באי כוחו, והתמריץ לתובע הנגזר צריך לחול גם כאשר המשיבים או מי מהם מבצעים את ההשבה או משלמים את הפיצוי לחברה עוד בטרם הבקשה נדונה לגופה.

יחד עם זאת, ההבחנה בין נוסחו של סעיף 201 לבין נוסחו של סעיף 200א מחייבת את בית-המשפט לצקת בה משמעות. הפרשנות לה טוען המבקש – גם אם היא משקפת את הדין הרצוי לשיטתו, אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק. אכן בעבר הייתי סבורה כי ניתן לקבוע כי במקרה בו בית-המשפט נותן תוקף של

פסק דין
להסכם פשרה בין הצדדים במסגרתו מחויבים המשיבים או מי מהם לשלם סכומי כסף לחברה, ניתן לקבוע כי בית-המשפט "פסק לטובת החברה" כדרישתו של סעיף 201. אולם לא ניתן לקבוע זאת במקרה כמו המקרה דנן, בו בית-המשפט לא דן בבקשת האישור, הצדדים לא הגיעו להסכמה ובית-המשפט לא חייב את המשיבים או מי מהם בתשלום כלשהו לטובת החברה.

50.
בנסיבות כאלה, קביעה לפיה בית-המשפט "פסק לטובת החברה" תהיה בעיני מרחיקת לכת מדי, קביעה שאין לה עיגון לשוני בלשון החוק. יתכן שמן הראוי כי המחוקק יבחן את האפשרות לשנות את ההסדר החוקי – אם הוא ימצא לנכון לעשות כן – אולם בית-המשפט אינו יכול לטעמי לעשות כן במקומו באמצעות פרשנות מילות החוק, פרשנות שאין לה אחיזה ועוגן באמור בסעיף. לכן אני סבורה כי המבקש אינו זכאי לקבל גמול באופן אישי.

שיעור שכר הטרחה שיש לפסוק לזכות ב"כ המבקש
51.
לאור האמור לעיל עד כה, זכאים באי כוח המבקש לתשלום שכר טרחה בגין הגשת הבקשה. השאלה שיש לדון בה היא מהו שיעור שכר הטרחה שיש לפסוק לזכותם. אני סבורה, כפי שאפרט, כי אין להיעתר לבקשתו של המבקש בהקשר זה במלואה.

52.
כפי שהבהרתי בהחלטה זו לעיל, אני סבורה כי לצורך ההכרעה בשאלת גובה שכר הטרחה, יש להביא בחשבון בין היתר את העובדה כי קבוצת דורי שילמה לחברה סכום כולל של כ-13.8 מיליון ₪ בלא שהיה צורך בדיון בתביעה לגופה, ובסמוך לאחר הגשת בקשת האישור. לענין זה צריכה להיות השלכה לגבי שכר הטרחה. כך, בית-המשפט צריך להביא בחשבון, לזכותם של המשיבים ששילמו את הסכומים האמורים, את העובדה שהם עשו כן ללא צורך בדיון בבקשה לגופה, ביוזמתם שלהם ולא מכוח צו של בית-המשפט.

עוד יש להביא בחשבון בהקשר זה את העובדה שכאשר מדובר בתשלום כזה, כמות הטירחה של המבקש ושל באי כוחו היא כמובן נמוכה הרבה יותר מאשר הטירחה של באי כוחו של המבקש בהליך המתנהל לגופו, בין אם עד תומו ובין אם הליך שמסתיים בהסכמה במהלך ניהולו.

53.
ענין נוסף שיש להביא אותו בחשבון הוא מועד הגשת הבקשה על ידי המבקש. לענין זה יש לציין כי המשיבים הגישו ביום 26.7.2014 דיווח מיידי לבורסה אודות מינוי מפקח חיצוני אשר "תפקידו בדיקה ואימות של הנתונים והאומדנים האמורים. המפקח ידווח על ממצאי בדיקתו לוועדת דירקטוריון מיוחדת שחבריה הם כלל חברי וועדת הביקורת..."

הבקשה הנוכחית לאישור התביעה הנגזרת הוגשה בסמוך לאחר מכן, ביום 18.8.2014. לטעמי, מוטב היה לו המבקש היה ממתין לתוצאות הבדיקה ולהתנהלותם של המשיבים לאור תוצאותיה, ורק לאחר מכן (ואלמלא היתה מתבצעת ההשבה נושא הבקשה) – מגיש את בקשת האישור. לכן, העובדה שהמבקש הזדרז להגיש את בקשתו מהווה עילה להפחתת שכר הטרחה שהוא זכאי לו. הפחתה כזו תעודד מבקשים עתידיים במקרים דומים לא להיחפז ולהגיש את הבקשות שלהם בטרם עת. היא תאפשר לחברות הרלוונטיות לבצע בדיקה מסודרת של משמעות הסטייה בדוחות, ולאחר תום הבדיקה, לשקול את האפשרות להשיב לחברה כספים (דיווידנדים, דמי ניהול וכיו"ב) ללא "איום" התביעה הנגזרת.

54.
דילמה דומה לזו הנדונה במסגרת הבקשה הנוכחית, נדונה בפני
בית המשפט העליון בענין מי הגליל בו התייחס בית המשפט לשאלה האם חייב מי שמבקש להגיש תביעה ייצוגית נגד רשות מנהלית, לפנות קודם להגשת בקשת האישור לרשות בפני
יה מוקדמת בנושא הבקשה. בית המשפט העליון התייחס בין היתר למנגנון התביעה הייצוגית, המושתת בין היתר על ההבנה "כי המטרה הציבורית לא תושג בלא שהעמלים במלאכה יקבלו שכר הולם בתמורה לפועלם"(ר' ענין מי גליל, פס' כא לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין). לכן יצר המחוקק מערכת תמריצים כלכליים להגשת תובענות ייצוגיות וקידום האינטרס הציבורי הגלום בהם.

עמדתו של כב' השופט רובינשטיין (שהתקבלה על ידי יתר חברי ההרכב) היתה כי יש לחייב מי שמבקש להגיש תביעה ייצוגית מנהלית נגד רשות, להקדים ולפנות לרשות בפני
ה מוקדמת. יחד עם זאת, בית המשפט ער לקושי שהחובה לעשות כן מעורר – בין היתר משום ש"שחקנים רציונלים – אף אם הם מאמינים בצדקת בקשתם – יעדיפו שלא להגיש את התובענה בשל החשש להטלת הוצאות ככל שתידחה, ועם זאת לא יפנו פנייה מקדימה כדי לרפא את חששם"(ר' ענין מי גליל, פס' מז לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין). בית המשפט אף קבע כי בדרך כלל העדר פנייה מוקדמת "לא יגרור בהכרח את דחייתה של הבקשה לאישור מיניה וביה, אלא יבוא לידי ביטוי במישור הגמול ושכר הטרחה".(שם, פס' יד לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין).

כלומר, בית המשפט ראה חשיבות בפני
יה המוקדמת – אשר עשויה לייתר את הדיון בבקשה לגופה, ולהביא לתוצאה הרצויה של חדילת הגבייה האסורה. יחד עם זאת בית המשפט ער לקושי שהדבר יוצר בהתייחס לתמריצים של תובעים עתידיים פוטנציאליים (ומבקש לתת פתרונות לקושי זה), וכן הוא קובע כי בדרך כלל הפנייה המוקדמת אינה תנאי לדחיית הבקשה והעדרה עשוי להתבטא בשיעור שכר הטרחה לו יהיה זכאי המבקש.

55.
שכר הטרחה יביא אם כן בחשבון את שקלול השיקולים הרלוונטיים – מחד גיסא, חשיבותו של "מתריע בשער" לצורך הבטחת ההשבה מקום בו השבה זו נדרשת; ומאידך גיסא – לוח הזמנים בו צריך ה"מתריע" הזה לעמוד, תוך מתן הזדמנות לחברה ולנציגיה לפעול כנדרש, והעובדה כי במקרה דנן נחפזו המבקש ובאי כוחו להגיש את הבקשה בלא לתת למשיבים הזדמנות למצות את הליך הבדיקה.

לכן, לאור כל השיקולים שלעיל, אני סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשה במלואה. אני סבורה כי גובה שכר הטרחה שיש לפסוק לזכות באי כוח המבקש צריך לעמוד על סכום של 400,000 ₪ המהווה פחות מ-3% מהסכום הכולל שהושב לחברה על ידי דורי קבוצה. סכום זה מביא לידי ביטוי את הטירחה שהיתה כרוכה בהגשת הבקשה, את העובדה שלא נשללה האפשרות שהתשלום בוצע בין היתר כתוצאה מהגשתה (אם כי גם את הטענה לפיה היו לתשלום גם מניעים אחרים); את התועלת לחברה כתוצאה מהתשלום; את מועד הגשת בקשת האישור והתנהלות המבקש בהקשר זה; ואת העובדה שהתשלום בוצע לאחר הגשת הבקשה ובלא שהתקיים דיון בבקשה לגופה.

על מי חלה חובת התשלום?
56.
אני סבורה כי בנסיבות המקרה דנן, יש לקבוע כי על החברה לשלם את שכר הטרחה, ולא להטיל את התשלום על המשיבים או מי מהם. סעיף 200א(ב) לחוק החברות קובע את הכלל לפיו –
"שכר הטרחה ישולם על ידי החברה אלא אם כן קבע בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי על התובע לשלם את שכר הטרחה".

במקרה דנן, אין ספק שאין מקום להטיל את תשלום שכר הטרחה על התובע. אין גם טעמים כבדי משקל המצדיקים את המסקנה לפיה שכר הטרחה צריך להיות משולם על ידי המשיבים האחרים ולא על ידי החברה. החברה היא שזכתה בתשלומים שהושבו לה על ידי דורי קבוצה. יתרה מזאת – מאחר שכפי שהובהר לעיל, דורי קבוצה היא היום בעלת 100% ממניות החברה, התשלום של שכר הטרחה על ידי החברה הוא באופן מהותי תשלום שדורי קבוצה תישא בו. גם מטעם זה מוצדק ליישם את הוראת הסעיף כלשונה, ולקבוע כי החברה ולא מי מהמשיבים האחרים צריכה לשאת בתשלום.

מעבר לכל אלה, האחריות של המשיבים האחרים לתשלום דמי הניהול או הדיווידנדים לא נבחנה לגופה, ולא נקבעו ממצאים ביחס לכך. המשיבים האחרים כפרו בחובתם לשאת בתשלום נושא הבקשה, ומשכך אין מקום בנסיבות המקרה דנן לחייבם בתשלום שכר טרחתם של ב"כ המבקש.

57.
סוף דבר –
לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את החברה לשלם לב"כ הנתבעים סכום כולל של 400,000 ₪ + מע"מ.


ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ח, 31 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.










תנג בית משפט מחוזי 27111-08/14 ירון עזיזי נ' א.דורי בניה בע"מ, קבוצת א.דורי בע"מ, אורי דורי ואח' (פורסם ב-ֽ 31/12/2017)