פסקי דין על בנק מרכנתיל דיסקונט | פסקי דין על בלנגה דוד | פסקי דין על יצחק | פסקי דין על מטילדה ויוסף |

1379/01 פשר     14/04/2002




פשר 1379/01 אספיר מערכות סחר אלקטרוני בע"מ




החברה
אספיר מערכות סחר אלקטרוני בע"מ

בעניין:
עו"ד אטלס
עו"ד ולרשטיין
עוה"ד יוסי בן דוד, דרור ובכר.
נוכחים:

פרוטוקול

עו"ד דרור: נעשתה מכירה של חלק מהמטלטלין.

עו"ד אטלס: בקשת הפירוק הוגשה במאי שנה שעברה והוגשה לה התנגדות אשר מתייתרת עקב העודבה שהחברה הפסיקה פעולתה. ביצענו מסירה של בקשת הפירוק לחברה וישנה תעודת השלמה בתיק ביהמ"ש.

עו"ד ולרשטיין: אנו מבקשים שרו"ח ארליך יתמנה לתפקיד מנהל מיוחד.
מי שייצג את החברה בזמנו ביקש להשתחרר ובימ"ש שחרר אותו.

החלטה

על פי הבקשה שהוגשה לבית משפט זה, ולאחר שהודעה על דבר בקשת הפירוק פורסמה כדין והומצאה תעודה מאת הרשם לפי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, ולאחר שלא הוגשה כל התנגדות לבקשה, ניתן בזה צו פירוק לפיו:

1. החברה הנ"ל תפורק בידי בית-משפט על פי הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 ופקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983.

2. כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב ידאג לכינוס אסיפות נושים לעניין החברה שבפירוק.

3. כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב יהיה המפרק הזמני של החברה, וזאת עד להכרעת אסיפת הנושים לזהותו של המפרק הקבוע. רו"ח ארליך מתמנה כמנהל מיוחד. ההתחייבות שהפקיד עם מינויו כמפרק זמני תשמש גם לצורך מינויו כמנהל מיוחד.

4. נושאי המשרה בחברה יתייצבו מיד עם קבלת צו הפירוק במשרד הכונס הרשמי בתל-אביב, וזאת כדי למסור כל מידע שיידרש בנוגע לעסקי החברה. כן, יתייצבו המנהלים לחקירה במשרדי הכנ"ר בכל עת, לפי דרישתו.

ניתנה היום ב' באייר, תשס"ב (14 באפריל 2002) במעמד הצדדים.

אלשיך ורדה
, שופטת
עו"ד דרור: הוגשה בקשה ע"י המפרק הזמני שצריך לתחום את מסגרת הדיון.
הבקשה בת 6 סעיפים שאומרת באופן כללי שהם רוצים מטלטלין של החברה.
אצלנו במסגרת הסכם הפשרה יש שני חלקים של דברים שקשורים לענין וצריך להפריד ביניהם. יש את המטלטלין שלגביהם הוגשה הבקשה ויש את המחוברים לרצפה.
המחוברים חיבור של קבע לפי סעיף 12 לחוק המקרקעין הם בבעלותנו.
עיינתי בפסיקתה של בימ"ש זה. בימ"ש הביע דעתו לענין סעיף 19 לחוק החוזים תרופות שהוא כפוף לפקודת החברות סעיף 354.

עו"ד אטלס: הענין שבו מדובר נוגע לכל הרכוש של החברה שנמצא בנכס המושכר. הבקשה מתייחסת מפורשות לרכוש החברה. הן המחוברים והמטלטלין. חברי מטעה את ביהמ"ש בהערתו.
הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים הוא זמני ונועד להתנגדות המשיבות להוצאת הרכוש על מנת להחיש את המכירה ולמנוע את הפגיעה בשווי הרכוש של החברה עקב העיכוב שגרמו המשיבות.
בהסכם הפשרה נעשתה הפרדה לצורך הסכם הפשרה בלבד בין מטלטין ובין מחוברין. המשיבות ביקשו לרכוש, ואכן רכשו את המחוברים שהתקינה החברה בנכס.
לענין העכבון, אין לטענת המפרק הזמני בסיס לאף אחת מהטענות הללו. הדברים נאמרו בצורה מפורשת. אין צורך לחזור על כך. אם תועלנה טענות חדשות, אני אגיב על כך.

עו"ד דרור: חברי בבקשתו ביקש את כל הרכוש השייך לחברה. חברי אמר עכשיו שהוא ירחיב. אם רצה להרחיב, יכל לעשות זאת בבקשה.
מחוברים, הוא לא רכוש השייך לחברה. ברגע שיש חיבור של קבע למקרקעין שלי, על פי סעיף 12 לחוק המקרקעין הוא הופך להיות מהדברים שבבעלותי.
מפנה לספרו של וייסמן עמ' 160 ו174.
לענין העכבון, התייחסו בתגובה לבקשה לשלושה מקורות לעכבון שהמקור השני סעיף 5 לחוק הקבלנות. ציינו שהכספים נובעים הן מדמי שכירות והן מדמי ניהול ששולמו, שהיו אמורים משולמים. אני מעיין בתגובת חברי, סעיף 4 (מצטט). הוא לא אומר לנושא דמי החזקה. מדובר בסכום של 7,824 דולר מתוך הסך הכולל שעל פי חוזה השכירות נתנו את השרותים האלה כקבלן. אני מסכים שדמי השכירות, אנו לא מהווים קבלן כאשר אנו משכירים, אך לעומת זאת כאשר בחוזה אני מפריד בין דמי השכירות לבין דמי הניהול, אני זכאי לעכבון מיוחד לפי סעיף 5 לחוק קבלנות הגובר על כל שעבוד אחר וחברי לא התייחס לכך בתגובתו.
הוגשה בקשה, הגשתי תגובה, ואז חברי מגיש תגובה לתגובה. מצטט מפסיקתה של בימ"ש זה בפירוק 767/95 בענין רופין (מצטט מההחלטה).
כאשר מוגשת בקשה בת 6 סעיפים ללא פירוט ואח"כ בתגובה מנסים לעשות הרחבה, הדבר לא ראוי ואין מקום לדון בטענות שהעלה חברי בתגובה. בודאי שחברי לא עלה בתגובתו לנושא חוק קבלנו ודמי שכירות. אין חולק על העובדות כאן, אנו בטענות משפטיות.
לענין סעיף 19 לחוק החוזים תרופות, לא ראיתי הלכה בעליון שמחפיפה את סעיף 19 לפקודת החברות. אני סבור שמעיון בהלכה הרלבנטית בעליון בענין רשות שדות התעופה נ' גרוס, שם לא נאמר שיש מערכת יחסים של חקיקה מיוחדת מול חקיקה כללית, יחד עם זאת קראתי את פסיקתה של בימ"ש זה ולבימ"ש יש דעה בענין.

עו"ד אטלס: המחוברים שחברי משתמש בהם בביטוי בכזאת הרחבה, הם לוחות open space שגובהם כגובה אדם ומחוברים לרצפה בארבעה ברגים כמו לוחות מסוג זה. אין המדובר במחוברים שהחיבור והניתוק שלהם גורם שינוי לנכס. אין מדובר בהשבחה כלשהי מצד המשיבות. חברי לא ציין את גובה דמי ההחזקה להם טוען בנפרד מסכום החוב כולו. הוא לא התייחס בתגובתו כלל וכלל לעכבון בגין דמי ההחזקה בנפרד. טענת העכבון הועלתה בתגובה ואך בשל העלתה התייחס המבקש בתגובתו בהרחבה לטענות אלה. לא ניתן לצפות ממבקש שיתייחס לטענות המשיבות בטרם הועלו ואך ורק בשל כך לא התייחס המבקש לטענת העכבון בבקשתו.

עו"ד ולרשטיין: אני מצטרף לעמדת המבקש כפי שהובעה בבקשה בתשובה ובדיון כאן היום. קבע לאחרונה בימ"ש נכבד זה בהלכת סדידק הבחנה בין עכבון כללי לעכבון מיוחד שרק האחרון שנוצר בשל השבחת נכס יגבר על העדיפויות הקבועות מפורשות בדיני הפירוק. במקרה דנא מדובר בעכבון כללי מכח הסכם שכירות וניהול שאינו יכול לפגוע בעקרון השוויון של דיני חדלות הפרעון. דמי ניהול לשיטתי אינם משביחים נכס אלא לכל היותר משמרים את ערכו כמו שהיה ושמירה על הקיים מכח הסכם ניהול אינו אלא תמורה פשוטה של חוזה שלא שולמה ודינה תביעת חוב.
הלכת סדידק לא הובאה בפני
ערכאת ערעור ולפיכך היא ההלכה הקיימת ופרט פורמלי בלבד, תגובת המשיבה אינה נתמכת בתצהיר כך שככל שמדובר בענינים עובדתיים יש בכך בעיה.

עו"ד דרור: מפנה לספרה של צפורה כהן לענין העדר הצורך להוכיח השבחה אם אנחנו משמשים כקבלנים. כמו כן מפנה לפסקית בימ"ש זה לענין עובדיה בלס.
אציין שמבחינה עובדתית גם אני וגם חברי לא חלוקים על חוזה השכירות.

החלטה

מונחת בפני
בקשת המפרק הזמני לחברת אספיר מערכות סחר אלקטרוני בע"מ
(להלן: המפרק הזמני והחברה, בהתאמה) להורות למשכיר הנכס בו שוכנת החברה, להתיר למפרק הזמני להשלים את פינוי ציוד החברה מהמשרדים. המשכיר (להלן: המשיב) מעכב את הפינוי, ומכאן בקשה זאת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובהסכם הפשרה, וכן שמעתי את ב"כ הצדדים בדיון, ניתנת החלטתי זאת.

נוסף על הבקשה, היה קבוע היום התיק העיקרי, שכן חברת אספיר התנגדה בזמנו לבקשת הפירוק. אלא שהתנגדות זו איננה עומדת עוד, והחברה אף לא התייצבה לדיון. וניתן היום קודם להחלטתי זו, בהחלטה אחרת, צו פירוק.

החלטתי מכאן ואילך תתייחס לבש"א 25668/01 בלבד.

1. עובדות המקרה:
המשיב פנה למפרק והודיע לו כי הוא מעכב תחת ידו את הציוד הנמצא במושכר, מאחר והחברה חייבת לו כ - 400,000 ₪, זאת לאחר חילוט ערבות בנקאית לטובת המשכיר, בסך 103,000 ₪.

2. טענות המפרק הזמני:

א. המפרק פונה בבקשה להורות למשכיר לאפשר להוציא את רכוש החברה מהמושכר, לאחר שביהמ"ש אישר מכירתם. בבקשה צוין כי החברה נותרה חייבת כספים בגין השכירות.

ב. אין פירוט בבקשה לגבי הציוד הנמצא במושכר ושוויו, וכן לגבי הרכב החוב למשכיר.

3. טענות המשיב:

א. למשיב קמה זכות עיכבון בציוד מכוח ס' 19 לחוק החוזים (תרופות), ס' 5 לחוק חוזה קבלנות, ו- ס' 9 לחוק השומרים.

ב. ביהמ"ש מתבקש להורות כי המשכיר הוא בגדר נושה מובטח בעל זכות עכבון.

ג. הוסיף היום ב"כ המשיב, כי בדיון בבקשה יש להפריד בין המחוברים שהיו בו, לגביהם נטען כי הם רכוש המשכיר אף מכוח חוק המקרקעין, לבין מטלטלי החברה אשר לגביהם הוא טוען לזכות עכבון.

ד. כן הוסיף ב"כ המשיב וטען כי יש להפריד בין דמי השכירות לבין דמי האחזקה, באשר
האחרונים משביחים את הנכס ועל כן לגביהם ודאי קמה אף ניצבה זכות עיכבון.

4. הסכם הפשרה

א. בהמשך לכתבי הטענות , ובטרם הדיון הגיעו הצדדים להסכמה אשר תוצאותיה
תלויות בהחלטה זו.

ב. נקבע בהסכם הפשרה, אשר קיבל את ברכת הכנ"ר ואושר על ידי ביהמ"ש, כי נכסים
מסוימים מהציוד יימכרו ע"י המפרק הזמני לצד ג' ותמורתם תישמר בידיו הנאמנות, עד להכרעה בשאלת העיכבון הנטען.

ג. באם יוחלט כי עומדת למשיבה זכות עיכבון, תועבר תמורת המכר למשיבה.

ד. בנוסף, נקבע בהסכם כי המשיבה תרכוש מהמפרק הזמני את יתרת הציוד,
מחוברים, מחשבים, ריהוט, טלפונים וכו', בסכום של 50,000 ₪. אם תיקבע זכות עכבון כאמור לעיל, יקוזז סכום זה מחוב החברה למשיבה, ותוצא חשבונית מס בגין דמי שכירות. זאת בכפוף לתביעת חוב שתגיש המשיבה.

ה. אם תישלל זכות העכבון, תשלם המשיבה למפרק הזמני את מלוא סכום הרכישה,
והמפרק הזמני יוציא חשבונית מס כדין.

ו. נקבע בהסכם כי תוך עשרה ימים מיום אישורו, תוגש תגובת המפרק הזמני, ואכן כך
היה.
5. תגובת המפרק הזמני

א. למשיבה לא קמה זכות עכבון, בשל אף אחד מהחוקים שהמשיבה אזכרה בתגובתה.

ב. זכות העכבון שבחוק החוזים (תרופות) לא קמה למשיבה כיוון שהנכסים לא הגיעו לידי המשיבה עקב חוזה בין הצדדים.

ג. חוק חוזה קבלנות איננו מתאים למערכת היחסים שבין הצדדים.

ד. לא נטען דבר ביחס לתחולת חוק השומרים.

ה. נטען כי בשל דין הקדימה העומד לזכות המשיבה, בהיותה משכירת נכס לחברה שבפירוק , אין תחולה לחוקים שהזכירה המשיבה - בבחינת דין כללי לעומת דין מיוחד.

ו. ביחס לטענה שהושמעה בדיון כי לגבי המחוברים שבמושכר חל חוק המקרקעין, השיב ב"כ המפרק הזמני כי עובדתית , המחוברים הם לוחות המשמשות להפרדה - open space, הניתנים להפרדה בקלות, ומחוברים לרצפה ע"י ארבעה ברגים בלבד.

ז. אשר לטענה שנוספה בדיון לגבי דמי האחזקה, טוען ב"כ המפרק הזמני כי טענה זו לא בא זכרה לפני ביהמ"ש בתגובת המשיב, והיא עולה כעת לראשונה. בשל כך לא התייחס אליה המפרק הזמני בתגובתו לתגובת המשיב. כל טענת העכבון "נולדה" בתגובה, ועל כן לא יכול היה המפרק הזמני לתת לה התייחסות כיאות.
6. עד כאן טענות הצדדים ולהלן החלטתי:

קיבלתי את דעת המפרק הזמני, לפיה אין זכות עיכבון למשכיר הנכס.
באופן כללי ייאמר כי קיומה של זכות עיכבון למשכיר נכס לחברה שבפירוק, יהווה כפילות מזיקה ואף ירוקן מתוכן את זכות הקדימה העומדת לזכות משכיר נכס, זכות שנקבעה במפורש בפקודת החברות, כהאי לישנא:

354. חובות בני קדימה

(א) לחובות המפורטים להלן יהיה בפירוק דין קדימה לכל שאר חובות, לפי סדר עדיפות זה:

(1) (א) שכר עבודה .......

(2) .....

(3) החובות המפורטים להלן, והם יהיו שווים זה לזה במעלה וישולמו במלואם, ואם אין בנכסים כדי תשלום מלא של כולם יופחתו התשלומים בשיעור שווה :

(א) תשלומי חובה ....
(ב) מסים המשתלמים לאוצר המדינה .....

(ג) דמי שכירות של שנה אחת, לכל היותר, שלפני התאריך הקובע, המגיעים למשכיר בעד בתים וקרקעות ששכרה החברה; (ההדגשה שלי - ו.א)

(4) בית המשפט רשאי, אם - מטעמים מיוחדים שיירשמו - מצא זאת לצודק בנסיבות הענין, להורות שלא לתת עדיפות לחובות האמורים בפסקאות (1) ו(3), כולם או מקצתם.

7. תוצאה שאיננה מוצדקת היא כי משכיר ייהנה הן מזכות עיכבון - שתהפוך אותו לנושה מובטח מדרגה ראשונה במעלה, והן מדין קדימה אשר יציב אותו בעדיפות כלפי כלל הנושים הבלתי מובטחים. קבלת תוצאה כזו תעמוד בסתירה קשה לעיקרון המנחה את נושא חדלות הפירעון - השוויון בין כלל הנושים.

8. תוצאה כזו אף איננה הגיונית מבחינה כלכלית; בחלק גדול, אם לא ברוב מקרי הפירוק, שוהה החברה בבניין הנמצא בשכירות. סביר כי במקרים אלו, נמצא כל הרכוש (או רובו), הראוי למימוש בבניין המושכר. מתן זכות עיכבון למשכיר , יהפוך אותו לנושה היחיד שיקבל את נשייתו.
דבר זה איננו מוצדק. המשכיר, שאמנם נפגע מהפרת החוזה, איננו הנושה היחיד שנפגע קשות מקריסת החברה, ואין מקום ליתן לו זכות עיכבון ועדיפות על פני כלל הנושים (אם כי ייתכנו מקרים יוצאי דופן - אך לא זה המקרה).

אם ניקח כדוגמה חברות בעלות טכנולוגיה מתקדמת. האם יש הגיון בתוצאה שתתקבל אם יטען המשכיר כי הטכנולוגיה נמצאת על מחשבי החברה, והללו מעוכבים על כן בידיו?
טענה זו תוביל לתוצאה לפיה הנושה יזכה ברכושה המשמעותי ביותר של החברה - הטכנולוגיה שפיתחה, וזאת ללא כל הצדקה, ואף יגבר על נושים אחרים הטוענים לזכויות בטכנולוגיה עצמה, כל זאת בשל האופן המקרי בו הגיעה הטכנולוגיה לידיו.

9. הלכת סדיטק , שאוזכרה בדיון ע"י ב"כ הכנ"ר, עוסקת בזכות עיכבון של משכיר במקרה של חדלות פירעון. בהחלטה זו עמדתי על ההבדל בין עכבון הנובע מזכות עכבון כללית, כשל ס' 19 לחוק החוזים (תרופות) לבין עכבון הנובע ישירות מהשבחת הנכס ע"י המעכב. (פש"ר 1001/00 בש"א 6913/01 , 10742/00, 30347/01 לא פורסם) . לאור הלכה זו מסופקתני אם תיתכן כלל זכות עיכבון למשכיר נכס, כאשר החברה בפירוק. יוער כי בהלכת סדיטק אמנם הוכר עכבון, אלא שהחברה לא הייתה בפירוק. כאשר חברה נכנסת לפירוק, והליך הגבייה של הנושים הופך להיות הליך קולקטיבי ובאחריות המפרק, אין להבדיל עוד בין נזקו של משכיר לנזקו של כל נושה אחר.

לעניין זה נאמרו בהחלטה הנ"ל הדברים הבאים:

"עיון בזכויות העכבון נשוא הדיון דנן מדגים היטב את הבעייתיות שבהכרה גורפת במעמדן הקנייני של זכויות העכבון. הכרה במעמד בטוחתי של זכות עכבון לפי סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תיצור פגיעה חריפה בעקרון השיוויון; מן המפורסמות הוא כי נשיית חלק ניכר מנושי חייב פושט רגל או חברה בפירוק נוצרה, כולה או מקצתה, בשל הפרת חוזים מסוגים שונים עליהם חתמו החייב או החברה חדלי הפרעון. אין מקום ליצירת אפליה בין נושים אלו אך ורק בשל השאלה המקרית האם הגיע נכס של החייב לידיהם. זאת כיון שתוצאה כזו הינה בלתי רצויה, וחותרת תחת אושיות דיני פשיטת הרגל והפירוק.

לא זאת, אלא אף זאת; הכרה כזו תרוקן מתוכן במידה רבה את ההלכה, כי אין זכות עכבון כללית בשיטת המשפט הישראלית. כך למשל, מן המפורסמות הוא כי אין זכות עכבון לטובת משכיר, אלא שחובו של משכיר, אשר נובע בדרך הטבע מהפרה שהפר השוכר את הסכם השכירות, יזכה בזכות עכבון קניינית מניה וביה על דרך של הפעלת זכות עכבון לפי סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) עלול להיווצר מצב, בו שאלות כבדות משקל של קדימות בדיני פירוק ופשיטת רגל יופקרו ליד המקרה, והלבוש המשפטי בו יציגו הצדדים את עמדתם. מצב כזה הינו בלתי סביר" (ההדגשות אינן במקור - ו.א).

10. לאחרונה נדונה זכות העובדים לעיכבון על נכסי החברה. זכות זו, זוכה עתה לפרשנות מצמצמת ביותר, ואך כאשר מתקיימת בין החברה לעובד מערכת יחסים אשר על פי הדין הכללי מקימה זכות עכבון, ובנוסף, הנכס הגיע לידי העובד למטרת השבחתו. ראה לעניין זה פש"ר 1268/01 בש"א 24584/01 בענין רדגארד (טרם פורסם).

11. הרלוונטיות של זכות העכבון לעובדים לעניין שלפנינו היא, שאף לעובדים יש זכות קדימה מסויימת, ומצומצמת למדי. במובן זה דומים העובדים למשכיר. ניתן להקיש מזכות העכבון של עובדים לזכות העכבון של משכיר, לעניין תחולת דין הקדימה הספציפי מול זכות העכבון הכללית.

12. לאור האמור, אינני יכולה לקבל חד משמעית את טענת המפרק הזמני, כי תחולתו בפש"ר של דין ספציפי שוללת לחלוטין את הדין הכללי. שכן, נוכחנו כי קיימות אפשרויות לפיהן יחול דין העכבון הכללי לזכות עובד, אשר אף נהנה מדין קדימה. יוער כי בכל מקרה תהיה חפיפה בין הסכום שיוכר בדין קדימה, לבין ערך הנכס המעוכב, כך שהמעכב לא יתעשר פעמיים על חשבון הנושים האחרים.

13. נושא זה, של תחולת דין כללי בפש"ר כאשר קיים דין ספציפי, נתון במחלוקת מלומדים. לעניין זה ראה ש. בורנשטיין, המיסוי בפירוק חברה , בפרק האחרון בספרו. המחבר דן בהצדקה שיש לדין הקדימה ול"שעבוד ראשון" מהם נהנות רשויות המס. זאת כנגד דעתן החולקת של כב' השופטת ט' שטרסברג כהן, והמלומדת צ' כהן , המובאות בספרה "פירוק חברות" עמ' 546 ואילך.

14. על כל פנים אינני נזקקת להכנס לדיון בנושא זה, כאשר במקרה שלפנינו ברור כי המשכיר איננו נהנה מזכות עיכבון במטלטלי החברה שבפירוק, באשר אין לכך כל מקור בדין הכללי, בחוזה הספציפי, או בפקודת החברות, ומאידך גיסא הוא נהנה מהוראה ספציפית המציבה אותו כנושה בדין קדימה.

15. המסקנה מכל האמור היא כי דין הבקשה להתקבל, ולמשכיר לא קמה כל זכות עכבון בציוד החברה.

16. ב"כ המשיב העלה טענה חדשה היום בדיון, טענה שלא בא זיכרה בתגובת החברה (שהוגשה ע"י מנהל הכספים שלה - ללא תצהיר!). טענה לפיה, יש להפריד בין המחוברים למטלטלין, באשר על מחוברים חל חוק המקרקעין. טענה זו היא נכונה עקרונית, לו היו "המחוברים" עומדים בתנאי החוק והפסיקה, להכרה בהם כחלק מהמקרקעין. אלא שבנסיבות העניין, באשר הוברר בדיון כי ה"מחוברים" הן מחיצות open space הניתנות בנקל להפרדה, ומשום אספקט אינן בגדר "מקרקעין", אני דוחה את הטענה הזו.

17. יתר על הדרוש יוער; רק משום דרכו של בית הלל התרתי לב"כ המשיב להעלות טענה זו לראשונה בעת הדיון. תגובת המשיב לא נתמכה בתצהיר, ובתגובה לא אוזכרה הפרדה זו כלל. זאת בעוד בבקשת המפרק, ברישא ובסיפא, לא נעשתה כל הפרדה כזו ותוכן הבקשה היה לגבי רכוש החברה כולו. הסכם הפשרה אף הוא לא עשה חלוקה שכזו.
המשיב חייב היה לתמוך את תגובתו בתצהיר (שלא כמפרק הזמני) מה עוד כשברצונו לטעון טענות עובדתיות, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בטענותטענות חדשות, אשר לא בא זכרן בכתב התגובה.

כל זאת וגם זאת, וביתר שאת; מלכתחילה, צריכה הייתי שלא להתייחס לתגובת המשיב לאור העדרו של תצהיר. ב"כ המשיב אף לא עתר בדיון לתיקון הפגם. זאת כאשר התגובה רצופה עובדות אשר אין ספק שראויות הן להתמך בתצהיר. לא כל שכן ועל אחת כמה וכמה, טענה לענין הפרדת נכסי החברה לשני סוגים, ומחוברים אשר המשיב חפץ להופכם לקנינו.

נראה לי, שב"כ המשיב הרחיק מעט לכת כאשר בא בטרוניה, בעת הדיון, אל המפרק כאילו האחרון הרחיב את טיעוניו אל מעבר לתגובה. דומני, שנכון במקרה זה לומר כי מי שיושב בבית זכוכית אל לו להשליך אבנים.
ב"כ המשיב זכה לחסד, מבחינת סדרי הדין, כאשר הוענקה לו האפשרות להעלות טענות שלא בא זכרן בתגובתו של מנהל הכספים, וזאת כאמור, כאשר התגובה כולה לא נתמכת בתצהיר כדין. כל שעשה המפרק היה להגיב לאותם טיעונים שהעלה ב"כ המשיב לראשונה בעת הדיון כאן.
על פי סדרי הדין, תגובה לתגובה היא דבר מותר על פי התקנות, מה עוד שניתנה על ידי החלטה לפיה על המפרק להגיב לתגובת מנהל הכספים של המשיב.
18. טענה נוספת שהעלה במשיב היום בדיון, היא כי יש להפריד לעניין זכות העכבון, בין דמי השכירות לדמי האחזקה.

בכל הכבוד, לא ירדתי לעומק טענה זו ,אשר אף היא נטענת היום לראשונה באופן מוחלט (פרט לאזכור סתמי של המלים "דמי ניהול" בתגובה) ואך מבחינה זו דינה היה להדחות בשל הרחבת חזית, והעדר תצהיר לתמוך.

19. המשכיר טוען כי הוא זכאי לעכב את מטלטלי החברה אצלו, בשל חובה של החברה כלפיו בגין דמי הניהול.

האם דמי הניהול חוסים תחת כנפי "חוק חוזה הקבלנות"?

נעיין במקצת מסעיפי החוק הרלוונטי:

"5. זכות עכבון

לקבלן תהא זכות עכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עסקת הקבלנות"

אינני רואה כיצד יכול המשכיר לטעון לתחולתו של סעיף זה, ולשם כך עוד ליצור הפרדה בין דמי השכירות לדמי הניהול.

20. דמי ניהול אינם מיועדים, כעיקרו של דבר, להשבחת נכס אלא לתחזוקתו השוטפת, כגון: ניקיון, הספקת ציוד מתכלה וכדומה. איזו זכות עיכבון יכולה לצמוח כאן?

ואם לא די בכך, הרי שהמשיב איננו טוען לעיכבון על הנכס, אלא על המטלטלין שבו, שאותם ודאי הוא לא השביח והם לא נמסרו לו על מנת להשביחם. על מטלטלין אלה ודאי אינני רואה להחיל את הסעיף.

אם לא די בכל האמור, הרי שסעיף 8 לחוק, קובע מפורשות:

" תחולה

(א) הוראות חוק זה יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון, ובאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם בין הצדדים."

אין צורך לומר כי בחדלות פירעון קיימת רגישות מיוחדת לתחולת חוקים הבאים להסדיר מערכת יחסים בין שני מתקשרים הנעשית מרצון חופשי. כל החלת חוק כזה , במצב של חדלות פירעון, מהווה פוטנציאלית העדפת נושה. על כן ייזהר ביהמ"ש זהירות מופלגת מהחלת חוק מתחום היחסים החוזיים לתחום חדלות הפרעון. זאת מבלי להכריע, אף לו היה בידי, במחלוקת המלומדים שהובאה לעיל.

מכלל האמור עולה חד משמעית כי אין ליצור הפרדה מלאכותית בין "דמי הניהול" ל"דמי השכירות" , בגין שניהם אין למשיב זכות עכבון, מה עוד שלא ברור מהו הנכס המעוכב ומה הקשר בינו לבין השירות שהעניק המשיב לחברה.

21. יכולתי להניח את עטי כאן; אלא שעיון בתיק מפנה אותי בהכרח להערה נוספת, לעניין הסכם הפשרה בין הצדדים. הערה זו איננה משנה את החלטתי דלעיל.

22. מאחר והסכם הפשרה החלקי כבר אושר ע"י ביהמ"ש וזאת בשל הדחיפות למכור את ציוד החברה המאבד את ערכו במהירות הטכנולוגיה, אינני נזקקת מחדש לעיון בפרטיו של הסכם זה.

23. יחד עם זאת ראוי בעתיד כי בהסכם מסוג זה, אשר ייתכן, ורק ייתכן, כי יש בו משום קיפוח יתרת הנושים, ראוי שב"כ הכנ"ר יבדוק ביתר פירוט את סעיפי ההסכם בטרם יתמוך בו, וכן כי תונח בפני
ו הערכת שמאי, על מנת שיתברר אם ניתנה זכות רכישה במחיר נמוך לנושה.
אך עלי להדגיש, כי אין להערה זו לגבי העתיד, ולא כלום עם תוצאותיה של החלטתי זו.

24. בנסיבות העניין,אין מקום לשנות את הסכם הפשרה או את החלטתי דאז. הסכם זה איננו מקנה זכות יוצאת דופן למשיבה. אף יש בו חיסכון של הובלת הציוד, הערכתו, ועריכת מכירתו בדרך של מכרז.

25. בנסיבות העניין, תשלם המשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, צמוד מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום ב' באייר, תשס"ב (14 באפריל 2002).

אלשיך ורדה
, שופטת
1
בתי המשפט
פשר 001379/01
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא 25668/01

14/04/02
תאריך:
כב' השופטת אלשיך ורדה

בפני
:








פשר בית משפט מחוזי 1379/01 אספיר מערכות סחר אלקטרוני בע"מ נ' (פורסם ב-ֽ 14/04/2002)