פסקי דין על שמש יוסף | פסקי דין על הפניקס הישראלי חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב | פסקי דין על "אגד" - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל | פסקי דין על בן שמואל אבנר |

5146/01 א     10/07/2005




א 5146/01 שמש יוסף נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ,"אגד" - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, בן שמואל אבנר





בתי המשפט
1

ת. א. 005146/01
בית משפט השלום ירושלים
10/07/2005
תאריך:
כב' השופט משה בר-עם

בפני
:
שמש יוסף

בעניין:
התובע
גבריאל ראובינוף ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

3. "אגד" - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל

4. בן שמואל אבנר


הנתבעים
עבדי משה ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
פסק - דין

כללי

תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים ועל פי חוק הפיצויים להלן.

העובדות הצריכות לעניין

התובע, יליד 20/5/1964.
על פי הנטען, נפגע התובע, ביום 3/4/1995, בתאונת דרכים, בדרכו לעבודה ובמהלך נסיעה באוטובוס ולאחר שהנהג בלם בפתאומיות והתובע, שעמד במהלך הנסיעה, בשל העדר מקום, נפל על רצפת האוטובוס ונחבל בעוצמה (להלן: "התאונה").
בשל התאונה נפגע התובע בכל חלקי גופו ובעיקר בברכו הימנית. התובע אושפז בבית החולים הדסה עין כרם, שם אובחנה פריקת פיקת הברך הימנית ורגלו גובסה בגבס לתקופה של 6 שבועות. לאחר שהוסר הגבס, הוברר כי התובע סובל מהגבלה קשה בתנועתיות של הברך ונדרש לעבור טיפולי פיזיוטרפיה ובהמשך, נזקק לסדרת טיפולים נוספים בבית החולים, שהצריכו את אשפוזו המלא, לרבות שהייה במסגרת שיקומית, לתקופה של 6 חודשים בקירוב.
סה"כ נזקק התובע לאישפוז בגין התאונה למשך 174 יום.
ביום 21.8.00, עבר התובע ניתוח נוסף בברכו של כריתת דקסוטוסיס ולאחריו קיבל טיפולי פיזיוטרפיה, לתקופה נוספת.

בשל התאונה הגיש התובע תביעה לפיצויים, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק") ובשל נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.
התביעה הוגשה כנגד נהג האוטובוס (הנתבע מס' 4) חברת אגד (הנתבעת מס' 3) והמבטחות (הנתבעות 1, 2).
הנתבעים לא כפרו בחבותם, לפצות את התובע, מכוח החוק וטענו לעניין גובה הנזק בלבד.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה ובגינה נקבע לתובע, ביום 21.10.96, שיעור נכות רפואית של 20%, לצמיתות, החל מיום 1.7.96 (ובתוספת תקנה 15 - 30%). כמו כן נקבעו לתובע נכויות זמניות, של 100%, מיום 16.4.94 עד ליום 9.12.95 ו- 30%, מיום 20.12.95 ועד ליום 30.6.96.
יצויין, כי לתובע עבר רפואי "מכביד" ונכויות אחרות, נוספות, שאינן קשורות לתאונה, בשל נכות כללית ובכלל זה, 10% בגין אסטמה, 30% בגין הפרעות אישיות, שלאחריה נקבעה הנכות הנפשית, בשיעור של 50%, לצמיתות ודרגת אי כושר של 75%, החל מיום 11.1.98 ועד 1.7.03 והכל, ללא קשר לתאונה.
בקשת הנתבעים להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, בעניין נכותו הרפואית של התובע, בשל התאונה, נדחתה, בהחלטת בית המשפט מיום 5.9.03 (כבוד השופטת כהנא) ולאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק והצעת בית המשפט, בעקבותיה, לא התקבלה, הוגשו תצהירי עדויות התובע והמשך הדיון נקבע לשמיעת ראיות.

במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שלפיה יש לנכות מסכום הפיצוי שיקבע לתובע, את גמלאות המל"ל, בסך של 115,198 ₪, נכון לחודש יולי 2004 ובעניין זה הוגשה חוות דעת אקטוארית, שלפיה נקבע הסכום המהוון הכולל, נכון ליום 30.6.05, על סך כולל של 117,605 ₪.

כמו כן, הסכימו הצדדים, בדבר בסיס השכר של התובע, על סך של 720 לחודש (אם כי, על פי חוות דעת האקטואר, שי ספיר, בסיס השכר, הרבע השנתי, עובר לתאונה, עמד על סך 2,653 ₪, 884 ₪ לחודש, נכון ליום התאונה).

הצדדים חלוקים בדבר נכותו התפקודית של התובע, באשר אין חולק כי הנכות הרפואית בשל התאונה, הינה בשיעור של 20% ולעניין גובה הנזק, חלוקים, בדבר הפסד השתכרות לעבר ולעתיד וכן פיצוי בגין עזרת צד ג'.

בתצהיר עדותו הראשית, חזר התובע על טענותיו והוסיף כי מאז התאונה סובל מכאבים עזים ותמידיים בברכו הימנית ואלו גורמים לו למוגבלות קשה בתנועה ובניידות ולקשיים בישיבה, בקימה ובשימוש במדרגות. התובע טען כי מאז התאונה מגבלותיו התפקודיות מצריכות קבלת עזרה מבני משפחתו ועל אף שלא עלה בידו לשכור קבלת שירותי עזרה חיצוניים, מחמת מצבו הכלכלי הרעוע, טען כי נזקק לשירותים של עזרה בשכר, אותם העריך ב- 40 ₪ לשעת עבודה, לפחות לפעמיים בשבוע ולשלוש שעות בכל פעם.
התובע טען להוצאות רפואיות ואחרות שנדרש, נוסף על אלו הממומנות על ידי קופת החולים והמל"ל והדגיש כי מאז התאונה איננו עובד ומתקיים מקצת מל"ל אשר אינה מכסה את כל צרכיו.

במהלך הדיון הוצגו מסמכים לעניין מצבו הנפשי של התובע ובכלל זה מהמרכז הקהילתי לבריאות הנפש, המצביעים על יכולת תפקודית נמוכה מאוד ועל מצבו הנפשי, שהוחמר בשל מות אמו.

מטעם התובע העידה אחותו ומסרה עדות קצרה בדבר מגבלותיו של התובע, הנפשיות והפיזיות והעזרה שלה נזקק ואולם הודתה, כי מצבו הנפשי של התובע אכן הוחמר בשל מות אמו.

בסיום הדיון הסכימו הצדדים כי פסק הדין ינתן על יסוד תצהירי התובע שהוגשו על נספחיהם ותחשיבי הנזק של הצדדים ומבלי שיהיה צורך בסיכומים בכתב.

לפיכך ובנסיבות אלה, ינתן פסק הדין, לעניין עקרונות הפיצוי בלבד, שלאחריו, יערכו הצדדים את החישוב האריתמטי, על בסיס העקרונות שיקבעו ויחשבו את סכום הפיצויים בהתאם.

על הנכות התפקודית

אין חולק כי בשל התאונה נקבעה לתובע, על ידי המל"ל, נכות רפואית לצמיתות, בגין הפגיעה בברך ימין, בשיעור של 20%. אין גם חולק כי זו הועמדה על שיעור נכות של 30%, בתוספת תקנה 15 והחל מיום 1.7.96.

בתחשיבי הנזק של התובע, נטען כי נכותו התפקודית של התובע, עולה על שיעור נכותו הרפואית וזאת בשים לב לאופי הפגיעה והמגבלות התפקודיות שנותרו לתובע לאחר התאונה והוצע שם להעמיד את שיעור נכותו התפקודית על שיעור של 60%. לעומתו, טענה הנתבעת בתחשיב הנזק מטעמה, כי לאור נכויותיו הקודמות של התובע, אין מקום להעמיד את נכותו התפקודית מעל ל- 10% ולחילופין, לא יותר מ- 30%.

בענייננו, לא מצאתי טעם שלא לאמץ את קביעת המל"ל, לעניין שיעור הנכות התפקודית וזאת בשים לב לטיב הפגיעה ומיקומה והשפעתה של הנכות הרפואית על התפקוד בדרך כלל ולפיכך, הנני סבור, כי נכותו התפקודית (הפונקציונלית) של התובע, הינה בשיעור של 30% (ראה והשווה: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' פד"י נ"ב (3) 792, 801).

כאב וסבל

התובע אושפז בבית החולים למשך 174 יום ונקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 20%.
לפיכך, יעמוד בנסיבות אלה, הפיצוי, בגין כאב וסבל, על פי הקבוע בתקנות הפיצויים, לעניין חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון ולאחר חישוב אריטמטי, על יסוד הנתונים לעיל ובצרוף ריבית כחוק ממועד התאונה.

עזרה צד ג'

רגלו של התובע גובסה למשך 6 שבועות ובהמשך אושפז בגין התאונה למשך 174 יום ונקבעו לו נכויות זמניות בשיעור של 100%, למעלה משנה וחצי ו- 30% למשך חצי שנה נוספת. התובע עבר ניתוח נוסף ביום 21.8.00 ונזקק לטיפולי פיזיוטרפיה.
התובע נותר מוגבל בחיי היום יום ומתצהירו עולים קשיים תפקודיים, המצריכים עזרה (סעיפים 22-19 לתצהירו, עדות אחותו, גב' זיוה שמש).

בנסיבות אלה, שעה שהנפגע נעזר בבני משפחתו "... על בית המשפט לעשות אומדן של הסכום המגיע כפיצוי נאות בעד העזרה שניתנת על ידי בן הזוג או בני משפחה אחרים של הניזק ולפסוק סכום זה לטובת הניזק" (ע"א 93/73 רחל שושני נ' חיים קראוז ואח', פ"ד כח(1) 277, 280; ע"א 142/89 יוסף גמליאל ואח' נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, תק-על 90(3), 683; ע"א 5774/95 יצחק שכטר ואח' נ' אלה כץ, תק-על 97(3), 919).

בשל התאונה נותר התובע מוגבל והתקשה בתפקוד בכל פעולותיו. בתקופה זו ובני משפחתו זכאים, בגין כך לפיצוי נאות עבור עזרתם, כאשר פיצוי זה ניתן מכוח המחאת זכות (ע"א 92/83 אליעזר שמש נ' מנחם בר-דוד ו-5 אח', פ"ד מ(1) 225, 229) או קיומה של חובה מוסרית להשבה (ע"א 370/79 רבקה פרפלוצ'יק נ' חיה מוטס ואח', פ"ד לד (3) 551, 553-554).

אמת, זכאותו של התובע לפיצוי צומחת בנסיבות בהן פעולות הסיוע להן זכה חרגו מעבר לנורמות המקובלות ביחסים שבין הקרובים לניזוק וכך קרה בענייננו. (ע"א 810/81 רפאל לוי נ' ציון מזרחי ו-2 אח', פ"ד לט(1) 477, 493; ע"א 327/81 אלימלך ברמלי ואח' נ' גאבלי עבדול חפוז ואח', פ"ד לח(3) 580, 588).
לפיכך ומכל האמור, לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, בעניין מידת הסיוע והעזרה לה זכה התובע מהוריו, במהלך התקופה שלאחר התאונה למשך כל תקופת אשפוזו ובתקופה לאחריה ובשים לב לגילו, מוגבלותו ונכותו הזמנית, לתקופה שנקבעה והכל, על יסוד התשתית הראייתית שהובאה, הנני קובע, על דרך האומדן, כי התובע זכאי לפיצוי, עבור העזרה לה נזקק, במהלך התקופה הרלוונטית, לאחר התאונה ובמידה מופחתת, גם לעתיד, בסכום כולל של 75,000 ₪, נכון ליום מתן פסק הדין.

הוצאות

התובע נזקק לטיפולים רפואיים, שאינם ממומנים על ידי קופות החולים, בדיקות רפואיות ונסיעות במוניות.
הגם שהתובע לא תמך את טענותיו בקבלות מלאות, אלא רק באופן חלקי, שוכנעתי, כי התובע נזקק להוצאות, בגין נסיעות, לצורך קבלת הטיפולים והבדיקות שעבר.
ואולם, משלא הובאו ראיות מלאות, הנני סבור כי יש מקום לאמוד הוצאות אלה בדרך אומדן כללי ולפסוק פיצויים בגינן, על סך כולל של 6,000 ₪, נכון ליום פסק הדין (ע"א 5994/96 מתיתיהו בן יאיר ואח' נ' עזבון המנוחה נופיה, תק-על 97(1), 933; א' ריבלין, תאונות דרכים, סדר דין וחישוב הפיצויים (תש"ס, 1999), בעמ' 901).

הפסד כושר השתכרות

אין חולק, כי התובע, הגם שעבד ב"עבודה מוגנת", כמתחייב ממצבו הנפשי ומגבלותיו האישיות, שקדמו לתאונה ובשכר זעום, לא חזר לעבוד, לאחריה, בין היתר, בשל נסיבות אישיות הקשורות במות אימו, שהשפיעו על מצבו הנפשי (דו"חות מהמרכז לבריאות הנפש, שעתקים מהם הוגשו במהלך הדיון ועל פיהם החריף מצבו האישי והנפשי באופן משמעותי, בשל נסיבות שאינן קשורות לתאונה) ובגינו נקבעה נכותו הנפשית, בשיעור של 50%.
בנסיבות אלה, אינני סבור שניתן ליחס לתובע אובדן מלא של כושר השתכרותו, עקב התאונה, שהיה מוגבל, ממילא (ראה והשווה: ע"א 5404/98 ירון גזית ואח' נ' גם זו לטובה ציון, (טרם פורסם), פס"ד מיום 28/6/05) ולנוכח מגבלותיו ונכויותיו, שאינן קשורות לתאונה, אשר הוחרפו ועלולות היו לשלול, כשלעצמם, את כושר השתכרותו, יש לקבוע את שיעור הגריעה, בשל התאונה, באופן חלקי ויחסי.
בהעדר נתונים, שיש בהם כדי לסייע, בקביעת שיעור הגריעה, הנני סבור שיש לסמוך על שיעור נכותו התפקודית, שכן הלכה היא, כי כאשר קיימים נתונים המעידים בפועל על מידת ההשתכרות אחרי התאונה, יפסוק בית המשפט על פי אותם נתונים. בהעדרם, עשוי, ברגיל, שיעור הנכות התפקודית להיות זהה לשיעור הנכות הרפואית ולהצביע, במידה מכרעת, על מידת שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות (א' ריבלין, שם, בעמ' 902). בענייננו, אינני רואה טעם מדוע שלא להסתייע בשיעור הנכות התפקודית, כמודד ראוי לפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע ולפסוק על פיו את כושרו של התובע להשתכר בנכותו (ע"א 3049/93 לעיל, בעמ' 798).

הפסד השתכרות בעבר

על פי חישוב המל"ל, כפי שעולה מחוות דעת אקטוארית של שי ספיר, עמד שכרו של התובע, עובר לתאונה, על סך 884 ₪ לחודש.
הצדדים הסכימו בדבר אופן שיערוך השכר, באשר זה ישא הפרשי הצמדה בלבד.
לתובע נקבעה נכות זמנית של 100%, מיום 16.4.94 ועד 19.12.95. בתקופה זו נשללה יכולת השתכרותו לחלוטין ולפיכך, יש לפסוק לתובע, בגין תקופה זו, פיצוי מלא ובגובה שכרו לעיל, כשזה נושא הפרשי הצמדה למדד, עד ליום מתן פסק הדין.
באשר לתקופה שלאחריה ומיום 20.12.95 ועד למועד מתן פסק הדין, יעמוד הפסד השתכרותו, על פי שיעור נכותו התפקודית, בשיעור של 30% במכפלת בסיס השכר המשוערך, המוסכם.

כל הסכומים האמורים, ישאו הפרשי ריבית כחוק, מאמצע התקופה הרלוונטית.

הפסד כושר השתכרותו בעתיד

בענייננו ולאחר שמצאתי, כי יש מקום ליחס לתובע נכות תפקודית , בשיעור של 30%, יערך החישוב בדבר גובה הפיצוי המגיע לו, על פי שיעור הנכות התפקודית כאמור, במכפלת בסיס השכר המשוערך, שנקבע לעיל ולתקופה הרלוונטית, מיום מתן פסק הדין ועד גיל 65, כשסכום זה מהוון ליום מתן פסק הדין.

ריכוז הפיצויים

לאור כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעים לתובע את סכום הפיצויים, בגין ראשי הנזק, כדלקמן:
א. א. כאב וסבל - לפי 20% נכות ולמשך 174 יום, בצרוף ריבית כחוק, מיום התאונה ועד ליום מתן פסק הדין.
ב. ב. הפסד השתכרות לעבר - לתקופה הראשונה, מיום התאונה ועד ליום 19.12.95 (תקופה שבגינה נקבעה נכות זמנית של 100%), מלוא השכר המשוערך ולמשך כל התקופה (884 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה עד ליום מתן פסק הדין). לתקופה השניה, מיום 20.12.95 ועד ליום מתן פסק הדין, שיעור של 30% מהשכר המשוערך.
כל הסכומים ישאו ריבית כחוק, מאמצע התקופה הרלוונטית.
ג. ג. עזרת צד ג' - סך של 75,000 ₪, נכון ליום מתן פסק הדין.
ד. ד. הוצאות - סך של 6,000 ₪, נכון ליום מתן פסק הדין.
ה. ה. הפסד השתכרות לעתיד - מיום מתן פסק הדין ועד גיל 65, שיעור של 30% מהשכר המשוערך, מהוון ליום מתן פסק הדין.

מסכום הפיצויים ינוכו תגמולי המל"ל, על פי חוות דעת שי ספיר ובסך של 117,605 ₪ וליתרה יתווסף שכר טרחת עו"ד ומע"מ כחוק.

על יסוד העקרונות לעיל, יערכו הצדדים את חישוב הפיצויים המגיע לתובע.
ככל שתהיה מחלוקת, לעניין גובה הפיצוי, יהיה רשאי התובע לפנות בבקשה מתאימה, למתן

פסק דין
משלים ובלבד, שהבקשה תוגש בתוך 21 יום מיום מתן פסק הדין.
ניתן היום ג' בתמוז, תשס"ה (10 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.
משה בר-עם
, שופט









א בית משפט שלום 5146/01 שמש יוסף נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ,"אגד" - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, בן שמואל אבנר (פורסם ב-ֽ 10/07/2005)