פסקי דין על מושבי תענך - אגודה שיתופית מרכזית לפיתוח איזור תענ"ך | פסקי דין על יוסף חיים | פסקי דין על יוסף אברהם | פסקי דין על דוד ויצמן | פסקי דין על אייל לוי | פסקי דין על שלמה יהודה | פסקי דין על מקורות חב' המים הלאומית - מרחב הצפון

1/05 עש     11/07/2005




עש 1/05 מושבי תענך - אגודה שיתופית מרכזית לפיתוח איזור תענ"ך בע"מ, יוסף חיים, יוסף אברהם, דוד ויצמן, אייל לוי, שלמה יהודה נ' מקורות חב' המים הלאומית - מרחב הצפון




1
בתי המשפט
עש 000001/05
בית משפט השלום עפולה
11/07/2005
תאריך:
כב' השופט יוסף בן חמו
- ס.נשיא
בפני
:
1. מושבי תענך - אגודה שיתופית מרכזית לפיתוח איזור תענ"ך בע"מ

2. יוסף חיים

3. יוסף אברהם

4. דוד ויצמן

5. אייל לוי

6. שלמה יהודה

7. שלמה אלישע
8. מיכאל לאה
9. משה כהן
בעניין:
המערערים
עו"ד גורן חיים

ע"י ב"כ
נ ג ד
מקורות חב' המים הלאומית - מרחב הצפון
המשיבה
עו"ד שנהב חיים

ע"י ב"כ
פסק דין

מבוא -
ערעור על החלטת הרשמת מיום 21/2/05, בתיק בש"א 1676/04, שהחליטה לקבל את הבקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובה בהוצאות.
התביעה הוגשה ביום 25/9/03. התובע הגיש בקשה למתן פס"ד ביום 25/2/04, ופסה"ד ניתן ביום 7/3/04.
מהות התביעה כספית ונזיקית. סכום התביעה כ - 600,000 ₪. בכתב התביעה תבעו חקלאים שונים את הנתבעת בדרישה לפצותם עבור נזקים שנגרמו לגידולי חקלאות שונים שלהם, בעקבות אספקת מים עכורים לשטחי החקלאות שסיפקה הנתבעת. כתב התביעה נתמך במס' חוות דעת המתייחסות לנזקים של כל אחד מהתובעים.

החלטת הרשמת-
על פי קביעותיה העובדתיות של הרשמת אוסילה, הסכימו התובעים/המערערים ליתן לנתבעת/משיבה ארכות להגשת כתב הגנה. הפעם הראשונה, ארכה עד ליום 20/12/03, ובפעם השניה עד ליום 15/2/04. ב"כ הנתבעת פנה בשלישית וביקש ארכה עד ליום 14/3/04, אך ב"כ התובעים לא נעתר לבקשה זו, והגיש מצידו, ביום 25/2/04, בקשה למתן פס"ד. הרשמת, תמר נסים שי, נתנה פס"ד בהעדר הגנה, ביום 7/3/04. לאחר מתן פסה"ד, שלח ב"כ הנתבעת כתב הגנה לבית המשפט ולב"כ התובעים, וכן הודעה לצד ג'. בתגובה להגשת כתב ההגנה, הודיע ב"כ התובעים, במכתב שהתקבל אצל הנתבעת, מיום 21/3/04, כי נגד הנתבעת ניתן זה מכבר פס"ד בהעדר הגנה. ב"כ הנתבעת טען כי ידע על קיומו של פסה"ד רק ביום 21/3/04.
הבקשה לביטול פסה"ד הוגשה ביום 5/5/04.

כב' הרשמת מנמקת את החלטתה:
1. הסמכות לביטול פסה"ד הינה סמכות שבשיקול דעת, בה יש לבחון את סיכויי ההצלחה ואת סיבת המחדל, כאשר מרכז הגודל הוא בבדיקת סיכויי ההצלחה.
אין חולק כי מלבד הפניה לתצהירו של עובד מקורות, שלא צורף, לא פורטו בבקשה מקורות סיכוי ההגנה בפני
התביעה. יחד עם זאת, צורפו לבקשה עותקים של כתב הגנה והודעה לצד ג', שככל שיוכחו יש בהם הגנה של ממש.
הנתבעת טוענת שאין יריבות בינה לבין התובעים, שכן אין הם חתומים איתה על חוזים. אחריותה לאיכות המים באה עם סיום הגעתה לחיבורים הראשיים, ואילו הולכת המים הינה באחריות של אחרים.
2. המגמה בשיטתנו המשפטית היא שלכל אחד מגיע יומו בבית המשפט, וככל הניתן יש להעדיף פיצוי הצד שכנגד בגין רשלנות הרשלן, ולהימנע משלילת זכות הגישה.
3. בעקבות רע"א 1643/00, הזכות לביטול פסה"ד הינה בעלת מימד חוקתי, הנגזרת מזכות הגישה לערכאות.
4. מדובר בתביעת נזיקין. אמנם, צורפה חוות דעת, אך לאור מהות התביעה והסעדים, מן הראוי היה שלא להסתפק בכתב התביעה כשלעצמו, אלא היה מקום לדרוש ראיות ו/או תצהירים בתמיכה לנטען בכתב התביעה.

טענות המערערים -
הבקשה למתן פסה"ד שהוגשה ביום 25/2/04, הוגשה רק בחלוף 10 ימים לאחר שתי ארכות של חודשים רבים שניתנו למשיב, מבלי שהוגש כתב הגנה, ופסה"ד ניתן ביום 7/3/04.
ב"כ המשיב שלח בפקס, ביום 1/3/04, "הודעה" שהוא יגיש כתב הגנה עד 14/3/04.
ביום 14/3/04, שלח ב"כ המערער לב"כ המשיב דרישה לתשלום הסכום שבפסה"ד.
ביום 21/3/04, הועבר לב"כ המשיב העתק של פסה"ד.
*רק ביום 5/5/04, לאחר שחלף גם המועד של 30 יום מיום שנודע למשיבה על פסה"ד, הוגשה בקשה לביטול פסה"ד.
*לא הוגשה בקשה להארכת מועד.
*המשיבה לא טרחה להסביר את מחדלה.
*המשיבה לא נימקה את סיכויי הצלחתה בבקשה.
*בתצהיר שצורף לבקשה לא היתה התייחסות לסיכויי ההצלחה.
*הבקשה לביטול פסה"ד היתה לקונית וסתמית.
*בהעדר תצהיר, לא ניתן היה לקיים דיון לגופו של עניין בבקשה.
* טעתה כב' הרשמת בקבעה, שראתה בכתב ההגנה שצורף תחליף נאות לתצהיר.
*טעתה כב' הרשמת בכך שהתייחסה לכתב ההגנה.
* טעתה כב' הרשמת כאשר קבעה שהאיזון הנכון הוא בפסיקת הוצאות לצד הרשלן, כאשר זה לא פירט את סיכויי הצלחתו.
*טעתה כב' הרשמת כאשר מצאה חיזוק למסקנתה בהתחשב במהות התביעה וסכומה.
*טעתה כב' הרשמת כאשר לא התייחסה, או לא התייחסה כנדרש למחדליה של המשיבה.

טענות המשיבה -
ב"כ המשיבה פנה וקיבל פעמיים ארכה להגשת כתב הגנה, עד ליום 15/2/04. מפאת עומס במשרדו, פנה ב"כ המשיבה ביום 29/2/04 לקבלת ארכה נוספת עד ליום 14/3/04. ביום 14/3/04, נשלח לב"כ המערערת עותק של כתב ההגנה בפקס. כתב ההגנה וההודעה לצד שלישי נשלחו לבית המשפט ביום 16/3/05.
ביום 21/3/04, קיבל ב"כ המשיבה מב"כ המערערים מכתב שנושא תאריך 14/3/04, ובו נכתב כי ביום 7/3/04 ניתן פס"ד בהעדר הגנה.
*התנהגותו של ב"כ המערער שפנה לבית המשפט וביקש פס"ד בהעדר הגנה, מבלי שיפנה לב"כ המשיב ויודיע לו שהוא עומד להגיש בקשה, מהווה התנהגות חסרת תום לב.
*מאחר ופסה"ד מעולם לא הומצא כדין לנתבע, לא ניתן לדבר על פרק זמן שחלף מיום פסה"ד. *המשיבה לא התכוונה מלכתחילה לצרף לבקשה לביטול פס"ד תצהיר באשר לסיכויי הגנה מאחר ואין צורך בכך, כיוון שצורף כתב ההגנה שהוא כתב "אמיתי" ולא "טיוטה".

דיון -
המועד להגשת כתב הגנה הוא 30 יום ממועד המצאת ההזמנה לדין, או תוך תקופה ארוכה יותר שנקבעה על ידי בית המשפט או הרשם [סעיף 19 לתקסד"א].
כתב התביעה הוגש ביום 25/9/03. המשיבה לא הגישה כתב הגנה, במשך חודשים ארוכים, ובכך לא עמדה בהוראות התקנה. אין די בפני
ה לב"כ הצד שכנגד כדי להאריך את המועד להגשת כתב ההגנה. כתב ההגנה הוא מועד שנקבע בחיקוק, או מועד אחר שבית המשפט מחליט עליו. פרקליט המסתפק בפני
ה לצד שכנגד, לוקח על עצמו סיכון להיות נתון לחסדיו של הצד שכנגד, ופועל בניגוד לתקנות.

במקרה כאן, לא פנה המשיב לבית המשפט ולא ביקש ארכה להגשת כתב הגנה, אלא פנה ישירות לב"כ המערער שנעתר פעמיים לבקשתו, אך הוחלט שלא להעתר בשלישית.
משלא הוגש כתב ההגנה במועד, למרות שתי ארכות שניתנו, נעשתה פניה לבית המשפט בבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה.
פסה"ד ניתן כדין בהתאם להוראות תקנה 97(א) לתקסד"א, המסמיך את בית המשפט ליתן פס"ד על יסוד התביעה בלבד. ככלל, פסה"ד ינתן על יסוד כתב התביעה בלבד.
בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שירשמו, לדרוש מהתובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו, או מקצתה לפני שינתן פס"ד.
כאשר התביעה היתה בפני
הרשם והרשם סבור שאין ליתן פס"ד ללא שמיעת עדות, יעביר את התביעה לבית המשפט.
כב' הרשמת שנתנה את פסה"ד בהעדר הגנה, פעלה על פי סמכותה ובהתאם להוראות תקנה 97 לתקסד"א. חזקה עליה שהיא הפעילה את שיקול דעתה ופעלה בהתאם לתקנה.
שיקול הדעת האם לתת פס"ד על יסוד כתב התביעה בלבד, נתון לרשם או לשופט שהתיק בפני
ו. כאשר מנוסח התקנה, ניתן להבין שהכלל הוא שבית המשפט יתן פס"ד על פי כתב התביעה בלבד, ורק מטעמים מיוחדים שירשמו, אפשר לסטות מכך.

לפיכך, נראה לי בכל הכבוד כי הערתה של כב' הרשמת כי: "לאור מהות התביעה והסעדים שהתבקשו במסגרתה, מן הראוי היה שלא להסתפק בכתב התביעה לכשעצמו לשם מתן פס"ד, אלא היה מקום לדרוש ראיות ו/או תצהירים בתמיכה לנטען בכתב התביעה". הערה זו ונימוק זה נראים לי שגויים. ראשית כיוון שכב' הרשמת שדנה בבקשה לביטול פסה"ד, איננה יושבת כערכאת ערעור על כב' הרשמת שנתנה את פסה"ד. חזקה על פסה"ד שניתן בנסיבות כפי שפורטו, שניתן כדין.
שנית, אינני מסכים שכאשר מדובר בתביעת נזיקין, אז מן הראוי שלא להסתפק בכתב התביעה ולדרוש ראיות נוספות.
המחוקק, בתקנה 97, לא עשה אבחנה בין סוגי התביעות האזרחיות השונות - בין תביעה כספית רגילה לבין תביעה כספית נזיקית.
הכלל הוא דווקא שככלל ליתן פס"ד על סמך התביעה, וכדי לסטות מהכלל הזה, צריך "טעמים מיוחדים שירשמו". העובדה שמדובר בתביעת נזיקין, איננה, כשלעצמה, טעם מיוחד המחייב סטיה מהכלל.
ושלישית, כתב התביעה נתמך בחוות דעת מפורטות המתייחסות לכל אחד מהתובעים ומפרטות את הנזקים של כל אחד ואחד מהם. חוות דעת אלה די בהן, וודאי לשלב בו אנו מצויים, כדי להספיק לצורך מתן פסה"ד.
גם הפסיקה החדשה המדגישה את חשיבות מתן זכות הגישה לערכאות, ורואה בה כזכות בעלת מימד חוקתי, אין כוונתה לומר שבוטלו תקנות סדר הדין האזרחי והפכו ל"אות מתה". בכל הליך משפטי קיימים שני צדדים. מול הזכות של הצד האחד לערכאות, קיימת זכותו של הצד השני שהדיון יתנהל על פי הוראות הדין וזכותו לקבל פס"ד בהתאם להוראות החוק והתקנות. זכותו של צד אחד איננה יכולה לבוא על חשבון זכותו של הצד השני.
גם אם בית המשפט מתייחס לעיתים ברוחב לב, ובסלחנות כאשר מדובר במחדל כזה או אחר, הרי שהצטברות המחדלים במקרה זה, כל אחד מהם וכולם ביחד, חייבים להביא למסקנה שאין מקום לבטל את פסה"ד.
ככלל, כאשר צד מיוצג על ידי עו"ד והמחדלים מתייחסים לב"כ המייצג, אין מקום לגלות את אותה מידה של סלחנות, כמו למחדליו של אזרח רגיל, שאיננו בעל השכלה משפטית, ושכללי המשפט והתקנות אינם נהירים לו. אדרבא, יש לצפות מעו"ד המייצג, שזהו מקצועו, שיכיר ויכבד את התקנות ויפעל לפיהן.

אין מחלוקת באשר לעובדות הבאות:
א. כתב ההגנה לא הוגש במועד, למרות שחלפו חודשים ארוכים.
ב. המשיבה לא פנתה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.
ג. הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה, הוגשה כאשר המשיבה עדיין לא הגישה כתב הגנה לתיק בימ"ש.
ד. בעת מתן פסה"ד, לא היה כתב הגנה בתיק בית המשפט וטרם נשלח.
ה. הבקשה לביטול פס"ד הוגשה לאחר שחלפו יותר מ - 30 יום מיום שהודע למשיבה על פסה"ד [ראה עמ' 5, ש' 31, לפרוטוקול הדיון מיום 27/6/05, דברי ב"כ המשיבה המאשר זאת].
ו. לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסה"ד.
ז. בתצהיר שצורף לבקשה לא היתה כל התייחסות לסיכויי ההגנה [התצהיר הוגש על ידי ב"כ המשיבה ובו התייחס להשתלשלות העניינים שגרמו לו להניח, לטענתו, שלא ינתן פס"ד בהעדר הגנה].
המועד להגשת בקשה לביטול פסה"ד שניתן באין כתבי טענות, הינו מועד שנקבע בחיקוק - 30 יום [תקנה 201 לתקסד"א].
מאחר והמועד נקבע בחיקוק, הרי שאם חלף מועד זה, יש צורך בהגשת בקשה להארכת מועד. בבקשה יש חובה להצביע על טעם מיוחד, כדי שהבקשה תענה. בחינת המקרים השונים בפסיקה, מלמדת כי "טעם מיוחד" יוכר במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש את הבקשה עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין או במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. הפסיקה הכירה גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי ובלבד שהטעות אינה מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה.
לעומת זאת, אין מכירים כ"טעם מיוחד" בתקלות להן ניתן להיערך מבעוד מועד [ע"א 6842/00].
בבש"א 8870/04, גרשון טירם נ' עיריית ת"א, קבע בית המשפט העליון כי בעל דין שידע על החלטת בית המשפט, לא יוכל להסתתר מאחורי טענת העדר המצאה. יש לתת משקל ראוי לעקרון סופיות הדיון ולזכותו של בעל דין, כי בחלוף הזמן להגשת בקשה לביטול פס"ד לא יוטרד עוד.

במקרה שלנו, ב"כ המשיבה, נמנע, גם בתצהיריו וגם בדבריו בדיון בפני
כב' הרשמת, מלציין מתי קיבל לידיו את פסה"ד, אך בדיון בפני
, אישר שבכל מקרה חלפו מאז יותר מ - 30 יום עד אשר הגיש את הבקשה לביטול פסה"ד.
אמנם, כל עוד לא ניתן פס"ד מחוסר הגנה, רשאי הנתבע להגיש כתב הגנה אפילו עבר המועד, ודינו כדין נתבע שהגיש את הגנתו בזמן. אולם, אם בית המשפט פעל כדין וקיבל את התביעה ורק לאחר מועד קבלת התביעה, הוגש כתב הגנה, אין מתחשבים בו, שכן המועד הוחמץ. ואף אם בשל טעות לא ניתן פס"ד שצריך היה להינתן, יש לדון בבקשה לפי המצב שהיה קיים בו הגיעה הבקשה לראשונה לעיונו של השופט תוך התעלמות מאירועים שקרו לאחר מכן [דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 392/89 אברהם אינצ'י נ' הסוכנות היהודית].

כב' השופט לוין ברע"א 2694/92 אינג'ינר אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית, פדאור 92(2), 612, בקבלו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שהחליט לבטל פס"ד שניתן בהעדר הגנה, קובע: "גם הנמקתו של השופט המלומד על שני היבטיה, לעניין קיומה של הגנה בידי המשיבה איננה מקובלת עלי. צודק פרקליט המבקשת בטענתו שלעניין זה יש להבחין בין החלטה על פי צד אחד שניתנה מחוסר התייצבות, לאחר שבתיק כבר מצוי כתב הגנה, לבין החלטה שניתנה על פי צד אחד בהעדר כתב הגנה. במקרה הראשון, כבר מצוי בתיק כתב הגנה שהוגש בעיתו. לפיכך, רשאי בית המשפט לעיין בו בבואו לבחון קיומה של עילת הגנה. לעומת זאת, במקרה השני עדיין אין כתב הגנה מצוי בתיק והמבקש תלוי בשיקול דעתו של בית המשפט אם יעתר לבקשה ואם לאו. לפיכך, שומה על מבקש הביטול במקרה כזה, לתמוך את הבקשה בתצהיר המאמת לפחות את עקרי הגנתו. ראה ע"א 32/63 פד"י יז, 1699, ע"א 184/63 פד"י יח(1), 136, ע"א 145/66, פד"י כ(4), ע"א 32/83 פד"י לז(3), 431. הדבר לא נעשה במקרה כאן".

התצהיר שהוגש התייחס כל כולו, כאמור, לסיבות שהביאו את עוה"ד, לטענתו, להניח שתינתן לו ארכה להגשת כתב הגנה. אין בו מילה וחצי מילה לגבי סיכויי ההצלחה של ההגנה. לא ניתן להעלות מהתצהיר מהי טענתה של המשיבה, אין בו התייחסות לטענות שבכתב התביעה . הבקשה לביטול פסה"ד הינה לקונית.

התנהלותו של ב"כ התובעים/המערערים היתה בהחלט חברית ומתחשבת, בכך שהוא הסכים פעמיים למתן ארכה. לא היה כל בסיס לטעון כלפיו כי התנהגותו היתה חסרת תום לב.

אני ער לכך שסכום התביעה בו מדובר הוא גדול, אולם החוק איננו מאזכר את סכום התביעה כנימוק מהותי שמהווה טעם מיוחד שירשם, למתן הארכת מועד [ראה החלטת השופטת אלשיך, בתיק בש"א 26121/04, מחוזי ת"א].

לא מצאתי במקרה שלנו, לא נימוקים לסיבת המחדלים, ולא נימוקים לסיכויי הצלחה.
כב' הרשמת גם לא התייחסה לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פס"ד ולעובדה שלא הוגשה כלל בקשה להארכת מועד.

אשר על כן, אני מחליט לקבל את הערעור.

החלטת הרשמת מיום 21/2/05, מבוטלת. פסה"ד שניתן יישאר בתוקפו.

המשיבה תשלם למערערים, ביחד, הוצאות הליך זה בסך 3,000 ₪ + מע"מ.

ניתנה היום ד' בתמוז, תשס"ה (11 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
____________
יוסף בן חמו
, שופט
ס.נשיא

000001/05עש 115 ליאור ממן









עש בית משפט שלום 1/05 מושבי תענך - אגודה שיתופית מרכזית לפיתוח איזור תענ"ך בע"מ, יוסף חיים, יוסף אברהם, דוד ויצמן, אייל לוי, שלמה יהודה נ' מקורות חב' המים הלאומית - מרחב הצפון (פורסם ב-ֽ 11/07/2005)