פסקי דין על קיבריש טורקיש אייר ליין אינטרנשיונל (1997) בע"מ | פסקי דין על טל פרדו | פסקי דין על לימור פרדו |

33310-12/17 א     10/01/2018




א 33310-12/17 קיבריש טורקיש אייר ליין אינטרנשיונל (1997) בע"מ נ' טל פרדו, לימור פרדו








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 33310-12-17 קיבריש טורקיש אייר ליין אינטרנשיונל (1997) בע"מ
נ' פרדו ואח'

תאריך : 10 לינואר 2018







מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופטת
הרשמת נועה גרוסמן


מבקשת/ תובעת

קיבריש טורקיש אייר ליין אינטרנשיונל (1997) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אריה לוי


נגד


משיבים
/נתבעים

1. טל פרדו
ע"י ב"כ עו"ד מיה יוסף ויסמן
2. לימור פרדו





החלטה



לפניי תובענה אשר הוגשה ביום 17.12.17 בגין הסך של 5,280,257 ₪.

על פני הדברים,
עסקינן בתביעה מסחרית שהגישה חברה בע"מ כנגד שני בני זוג שלוו ממנה כספים לרכישת דירת מגורים בכתובת רחוב יהודה הנשיא 19 ת"א, הידועה כגוש 6630 חלקה 661 תת חלקה 6 (להלן: "הדירה").

עיון מוקפד בכתב התביעה, לרבות בבקשה להטלת עיקול על הדירה שנלוותה אליו, העלה כי אין זו תביעה מסחרית גרידא, אלא החברה התובעת מצויה בבעלותה של אם הנתבע 1 גב' נלי פרדו ומנוהלת על ידי אביו של הנתבע 1 מר דניאל פרדו.

תצהירו של מר דניאל פרדו, גם תמך בבקשה להטלת עיקול זמני, בקשה מס' 1 בתיק, על זכויות שני בני הזוג הנתבעים
בדירה.

שני הנתבעים, בני זוג הנשואים זה לזה, נמצאים בהליכי גירושין, ומתנהלים בעניינם הליכים בבית המשפט לענייני משפחה כולל עניינים רכושיים.
ראו : סעיף 13 לתצהירו של מר דניאל פרדו שתמך בבקשה להטלת עיקולים.

משכך, בהחלטתי מיום 17.12.17 לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשה להטלת צו עיקול על הדירה, במעמד צד אחד בלבד קודם לקבלת הבהרות.

בקצירת האומר אחזור ואזכיר, כי תכלית התביעה של התובעת – חברה בע"מ המצויה בשליטת הורי הנתבע 1 – היא הטענה כי מקורות המימון לרכישת הדירה הרשומה על שם שני בני הזוג בלשכת רישום המקרקעין, ניתנו על ידי התובעת.

התובעת מוסיפה כי אין המדובר במתנה שניתנה לבני הזוג, אלא בהלוואה שהועמדה להם או למי מהם, וכי הדירה היוותה בטוחה להלוואה דנן.

לפיכך, נטען על ידי התובעת, ובפועל על ידי הורי הנתבע 1, כי כיום כאשר בני הזוג נמצאים בהליכי גירושין, יש להשיב לה בראש ובראשונה את תמורת הדירה לכשתימכר ובכלל. זוהי תכלית התביעה.

התביעה וכן הבקשה להטלת עיקול, לא הכילה מסמכים נחוצים לטעמי לביסוסה, ועל כן הוריתי לתובעת כתנאי לדיון בבקשה להטלת עיקול זמני את המפורט להלן:
א – הסכם הלוואה בכתב בין התובעת לבין הנתבעים או מי מהם.
ב' – אסמכתא לקיומו של משכון הרובץ על הדירה. כזה שנרשם בזמן אמת, בסמוך למועד הרכישה ולא בעת האחרונה.
ג' – במידה ואין משכון רשום כאמור, הוריתי על הגשת תצהיר כדין, ובו הסבר מדוע לא נרשם משכון.
ד' – הסבר מדוע תיק זה שרקעו משפחתי בעליל, אמור להתברר בבית משפט אזרחי ולא בבית המשפט לענייני משפחה.

התובעת השתהתה בהגשת החומר שנתבקש. תחת זאת, ביום 4.1.18 הגישה הודעה כדלקמן:
בקשה למחוק את הנתבעת 2 מהתיק, מתן

פסק דין
להסדר פשרה בו הכיר הנתבע 1 במלוא סכום התביעה כלפי התובעת, בקשה להטלת עיקול על חלקו בדירה והחזר אגרה.

עיינתי בהסדר הפשרה שהוגש בין התובעת לבין הנתבע 1.
מסתבר כי הנתבע 1 אישר את כל טענות התובעת בדבר המקור לרכישת הדירה, וכי הסכים למתן

פסק דין
נגדו על מלוא סכום התביעה בצירוף אגרת משפט כדין, במידה ולא תוחזר.

בהחלטתי מיום 4.1.18, קבעתי כדלקמן:

"1. מאחר והתובעת היא חברה בע"מ המנוהלת על ידי בני משפחת הנתבע 1, המצוי בהליכי גירושין מן הנתבעת 2, יש לבחון היטב את כשרות הסכם הפשרה שהוגש, בטרם ינתן לו תוקף של

פסק דין
, אם בכלל.

2. מאחר ולהסכם אם יאושר עשויה להיות השלכה ישירה גם לזכויות הנתבעת 2 בדירה, אינני רואה מקום לאישור ההסכם והטלת העיקול קודם לקבלת עמדתה של הנתבעת 2.

3. יוער כי עדיין לא הוגשו לתיק ההבהרות שנתבקשו על ידי בהחלטה מיום 17.12.17 והדבר אומר דרשני, ותומך בגישה שלא לאשר את ההסכם כ

פסק דין
, ולהטיל עיקולים לפיו, בלי חקירה ודרישה".

ביום 8.1.18 הוגשה בקשה לעיון מחדש בהחלטה.

התובעת טענה כי סברה מלכתחילה שיש מקום להגיש את התובענה בבית הדין לעבודה, הואיל וההלוואה הנטענת - ניתנה לבנם של בעלי השליטה לכאורה במסגרת עבודתו אצלה.
גרסה זו דחוקה ביותר. התובעת לא ביארה האם עובדים נוספים שאינם בני משפחה, קיבלו הלוואות בסכומים ובתנאים כאלה ממנה, במסגרת עבודתם, ועוד ללא הסכם מסודר ורישום משכון.
אילו היתה התובעת פונה לבית המשפט לבית הדין לעבודה, מן הסתם היה נושא זה נבחן שם.

התובעת סבורה כי העובדה כי הנתבע 1 הוא בן משפחה של בעלי השליטה, אינה מקנה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה, ולכן הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי לפי סוג התביעה וסכומה.

כשלעצמי, אני מוצאת כי כל הזיקות של התובענה, מוליכות אל בית המשפט לענייני משפחה.

סעיף 1 לחוק בית המשפט לעניני משפחה תשנ"ה- 1995,
מגדיר מהם ענייני משפחה כאשר בענייננו רלוונטי סעיף 1(2):
"תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא";

הסעיף הנ"ל מוסיף ומגדיר מיהו בן משפחה:

(א)
...
(ב)
...
(ג)
הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם;

אמת המידה לקביעת הקשר בין התובענה האזרחית לסכסוך המשפחתי נקבעו בפסיקה ברע"א 6558/99 נחום חבס נ' דין חבס, נד(4) 337 (2000) על ידי כב' הנשיא דאז, השופט
ברק, ולפיה:

"...די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה. גישה זו מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה...
מתי נאמר כי אופיו המשפחתי של הסכסוך תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה? התשובה הינה, כי יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים תוך בחינת השאלה אם לגורמים המשפחתיים הייתה השפעה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה. בעניין זה ניתן לסמוך על כמה הנחות (עובדתיות), המשקפות את מציאות החיים."

כאמור, הנתבע 1 הזדרז להגיש הודעה על הסכם פשרה עם התובעת, ובה הסכים למתן

פסק דין
נגדו על מלוא סכום התביעה, תוך שהוא מציין כי אין בכך כדי לגרוע מאחריותה של הנתבעת 2 (ראו: סעיף 5 להסכם הפשרה).
בד בבד התבקשה מחיקת הנתבעת 2 מכתב התביעה.

כל השיח מתקיים למעשה ללא ידיעתה ונוכחותה, דבר מטריד ביותר.


התביעה הנוכחית מעלה סימני שאלה רבים, טענות רכושיות כאלה ואחרות, הן של הנתבע 1 והן של הוריו בעלי השליטה והתובעת, באשר לדירת המגורים של שני בני הזוג המתגרשים.

אני סבורה כי טענות התובעת או הורי הנתבע
1 , ככל וקיימות להחזר כספים בגין רכישת הדירה האמורה לבני הזוג הנתבעים 1,2 , ראוי שיתבררו במסגרת תביעת הרכוש המצויה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, ולא במסגרת הנוכחית.

עוד ראוי כי לנתבעת 2 תינתן ההזדמנות לעמוד על ההליך כאן ולהשמיע את דברה.
ראשית לדעת על עצם התביעה;
שנית, להתמודד עם הטענות המועלות בה כאילו הורי הנתבע 1 באמצעות החברה שבשליטתם הם שהעניקו את המימון לרכישת הדירה;
שלישית , להגיב לטענה כי למרות שהדירה נרשמה בטאבו על שמם של בני הזוג ללא הערת אזהרה כלשהי לטובת התובעת או הורי הנתבע 1 וללא הסכם הלוואה חתום,
זכאים ההורים באמצעות התובעת, לקבלת המימון בחלקו או במלואו בחזרה.

הכתובת הנכונה לקיום הדיון כאמור, היא בית המשפט לענייני משפחה.
הלכה פסוקה היא כי סמכות עניינית אינה ניתנת להתניה, וחובת בית המשפט לבררנה מיזמתו.

"כפי שנפסק לא אחת, על כל ערכאה שיפוטית להקפיד הקפדה יתרה שלא לחרוג מגדרי סמכותה ומכאן חובתה לבדוק – גם מיוזמתה ואפילו לא הועלתה בעניין זה טענה על ידי בעלי הדין - האם נתונה לה סמכות עניינית לדון בהליך המובא בפני
ה".

ראו: פסק דינה של כב' השופטת חיות (כתוארה אז) ברע"א 8118/15 מפעלי ים המלח בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים וביוב
(פורסם במאגרים, 12.2.16).






סיכום :

1.
אשר על כן, אני נמנעת מלאשר את הסכם הפשרה שהוגש לתיק, ומחיקת הנתבעת 2.

2.
אני סבורה כי ראוי שההסכם יעבור את ביקורתו של בית המשפט לענייני משפחה, ותישמע לפניו גם עמדת הנתבעת 2 שהיא הבעלים הרשומים של מחצית הזכויות בדירה.

3.
אני קובעת כי הסמכות להידרש לתובענה זו מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה בת"א, ואני מורה על העברה אליו תוך 14 יום מהיום.

מועד זה נקצב
בכוונת מכוון, על מנת שהתובעת תימלך בדעתה ותשקול מחיקת התביעה.

4.
הוצאות הדיון בהליך הנוכחי, ישקלו על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אם וכאשר תועבר אליו התובענה.

ניתנה היום,
בשיבתי כרשמת,
כ"ג טבת תשע"ח, 10 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 33310-12/17 קיבריש טורקיש אייר ליין אינטרנשיונל (1997) בע"מ נ' טל פרדו, לימור פרדו (פורסם ב-ֽ 10/01/2018)