פסקי דין על קפיטל טרייד אר טי | פסקי דין על קובי לוצקי | פסקי דין על קפיטל טרייד אר טי הדג' פאנד 2015 1 ואח' | פסקי דין על יורשי הלל דודאי ז"ל | פסקי דין על אדם נצר | פסקי דין על משה בלנגה ואח' |

53329-03/16 א     18/01/2018




א 53329-03/16 קפיטל טרייד אר טי בע"מ, קובי לוצקי, קפיטל טרייד אר טי הדג' פאנד 2015 1 ואח' נ' יורשי הלל דודאי ז"ל, אדם נצר, משה בלנגה ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 53329-03-16 יורשי הלל דודאי, אדם נצר
, משה בלנגה, משה פורט וצפריר מור נ' קפיטל טרייד אר טי בע"מ
, קובי לוצקי
, קפיטל טרייד אר טי פאנד 2015 1, קפיטל טרייד אר טי פאנד 2015 2, קפיטל טרייד אר טי פאנד 2015 3, קפיטל טרייד אר טי פאנד 2015 4 ו – אפ סי איי ג'י קפיטל בע"מ








מספר בקשה:42
לפני
כבוד השופט
מגן אלטוביה


המבקשים

1
.
קפיטל טרייד אר טי בע"מ

2
.
קובי לוצקי

3
.
קפיטל טרייד אר טי הדג' פאנד 2015 1
4
. קפיטל טרייד אר טי פאנד 2015
2
5
.
קפיטל טרייד אר טי הדג' פאנד 3
6
.
קפיטל טרייד אר טי הדג' פאנד 4
ע"י ב"כ עוה"ד נועה הבדלה
ומורן ביקל


נגד


המשיבים

1. יורשי הלל דודאי ז"ל
2. אדם נצר
3. משה בלנגה
4. משה פורט
5. צפריר מור
ע"י ב"כ עוה"ד דן צוק
6. אפ סי איי ג'י קפיטל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מיכל שי זמיר





החלטה


לפני בקשה לעיכוב הליכים מכוח הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968.

משיבים 1 – 5 (התובעים), מתנגדים לבקשה.

משיבה 6 (נתבעת 7) מתנגדת אף היא לבקשה.



דיון

1.
סעיף 5 לחוק הבוררות, קובע:

"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של עניין התובענה.
(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

2.
משיבים 1 – 5, (להלן: "המשיבים") אינם מתכחשים לסעיפי הבוררות הכלולים בהסכמי ההתקשרות והסכמי השותפות שנערכו בינם לבין המבקשים, אולם טוענים כי המבקשים לא הגישו בקשה לעיכוב ההליכים במסגרת כתב ההגנה שהגישו או בהזדמנות הראשונה שהייתה להם. עוד טוענים המשיבים כי משיבה 6 מתנגדת להעברת הסכסוך לבוררות, ועל כן, העברת הסכסוך בין המבקשים לבין המשיבים לבוררות, יחייב פיצול הדין לשני הליכים וחשש להכרעות סותרות, מקום שטענות המשיבים נגד המבקשים שזורות בטענותיהם נגד משיבה 6. לבסוף טוענים המשיבים כי בתביעתם נגד המבקשים, העלו טענות תרמית שיש לבררן בבית המשפט ולא במסגרת בוררות.

הגשת הבקשה לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של עניין

3.
לטענת המבקשים, עוד בראשית ההליך הבהירו כי ככל שיש למשיבים עילת תביעה הרי שדינה להתברר במסגרת הליך בוררות בשים לב להסכמי הבוררות הקבועים במסגרת ההסכמים עליהם חתמו המשיבים. אלא שכעת ולאחר "מחיקתם של נתבעים רבים מההליך, ברור כי המחלוקת נופלת תחת תניית הבוררות". מוסיפים המבקשים וטוענים, כי קודם לתיקון התובענה היו מספר רב של בעלי דין אשר אינם חלק מהסכם הבוררות. על כן, באותו השלב נמנעו מלהגיש בקשה לעיכוב ההליכים, "שכן פיצול הדיון במצב דברים שכזה עלול לעכב ולסרבל את ההליך". לטענת המבקשים, עמדו על זכותם לאורך כל הדרך, והסיבה היחידה אשר מפניה לא ביקשו עיכוב הליכים קודם להגשת הבקשה כאן, הינה התנהלותם הפסולה של המשיבים אשר צירפו בעלי דין ללא קשר להליך כדי לעקוף את תניית הבוררות.

המבקשים הגישו כתב הגנה ראשון ביום 2.11.2016 ולא ביקשו במסגרתו או באופן נפרד את עיכוב ההליכים. לציין, כי במסגרת כתב ההגנה האמור, ציינו המבקשים כי קיימות תניות בוררות (שם, סעיף 44), אולם כאמור בקשה לעיכוב הליכים לא הוגשה.

טענת המבקשים, לפיה נמנעו מהגשת בקשה לעיכוב הליכים, מחמת שפיצול הדברים עשוי לעכב ולסרבל את ההליך, נכונה גם כיום, נוכח התנגדותה של משיבה 6 להעברת הסכסוך לבוררות. על כן, אין הצדקה להשתהותם בהגשת הבקשה לעיכוב הליכים.

נתבעת מלאכותית להליך במטרה לחמוק מתניית הבוררות

4.
לטענת המבקשים, לא נדרש כל סעד אפקטיבי נגד משיבה 6 והסעד המרכזי הנתבע אינו נוגע למשיבה 6. לחיזוק טענתם, מצביעים המבקשים על כך שמשיבה 6 לא צורפה כנתבעת באף אחת מהתביעות המקבילות שהוגשו אף הם מטעם שותפים מוגבלים נגד המבקשים 1 – 2, למרות שהתביעות האמורות הוגשו על ידי באי כח המשיבים.

למקרא כתב התביעה ומבלי להביע עמדה באשר לטענות המשיבים, נראה כי טענות המשיבים נגד משיבה 6 אינן טענות של סתם והנסיבות הרלבנטיות לבירור טענות המשיבים נגד משיבה 6 רלבנטיות גם לבירור טענות המשיבים נגד המבקשים. בהתחשב באלה, נראה כי
משיבה 6 אינה נתבעת סתם או "נתבעת מלאכותית", ועל כן, אין אלא לדחות את טענת המבקשים לעניין זה.

טענות תרמית

5.
לטענת המבקשים, טענת התרמית יכולה לשמש כטעם מיוחד להמשך ניהול ההליכים בבית המשפט רק מקום בו הועלתה על ידי מי שהואשם בתרמית. עוד טוענים המבקשים כי אין בסיס לטענת המשיבים כאילו פעלו המבקשים בתרמית ולמצער לא ביססו המשיבים את טענת התרמית במידה המספיקה לעקוף את תניית הבוררות.

לתמיכה בטענתם, מצביעים המבקשים על פסק הדין בע"א 550/75 רפאל ומרים מורלי נ' דוד בגון (פורסם בתקדין) (להלן: "עניין מורלי"). אלא, שככל שמדובר בעיכוב הליכים מחמת טענת תרמית המועלית בכתב התביעה, איני סבור שיש באמור כדי לסייע למבקשים.

בעניין מורלי נדון מקרה בו החליט בית משפט קמא לקבל בקשה לעיכוב הליכים מחמת קיומו של סעיף בוררות, ובפסק דינו של כבוד השופט צ' ברנזון אשר סבר שיש לקבל את הערעור, נקבע:

"יתר על-כן, גם בלי הוראת חוק מפורשת זו, נהגו בתי-המשפט באנגליה להשתמש בשיקול- דעתם שלא להפסיק הליך משפטי לפניהם על-פי רצונו ובקשתו של צד המואשם במרמה בקשר לעניין שהיה צריך להימסר לבוררות. זאת כדי שהמבקש יוכל לטהר את שמו בפומבי בבית-המשפט של המדינה. רעיון זה מקובל גם עלינו, אבל דומני שבאופן מקביל צריכה אותה זכות להינתן גם לתובע המבקש להוכיח בבית-המשפט של המדינה את המרמה או הכזב שהוא מייחס לנתבע...".

כבוד השופט מ' עציוני, אשר סבר שיש לדחות את הערעור, קבע:

"מוכן אני להסכים שאם כי טענת התרמית איננה מוזכרת בחוק הבוררות שלנו כטעם מיוחד, כפי שהיא מפורשת בסעיף 24 (2) לחוק הבוררות האנגלי, מן הראוי שתיכנס בנסיבות מתאימות לגדר הטעם המיוחד לפי סעיף 5 (ג) שלנו. המקרה שבפני
נו, בו טענה זו לא נטענה בכתבי-הטענות בבית-המשפט המחוזי ולא בסיכומים בכתב שבפני
נו, איננו המקרה המתאים לכך. אין לכן גם מקום לדון כאן בשאלה, אם מן הראוי להרחיב את ההלכה, באופן שתחול גם במקרה שהתובע, הטוען מרמה נגד הנתבע, יוכל לדרוש שטענתו תתברר בבית-משפט ולא בפני
בורר".

כבוד השופט מ' מני הצטרף לכל האמור בפסק דינו
של כבוד השופט עציוני.

כבוד השופט ח' כהן, סבר אף הוא שיש לקבל את הערעור, וכך קבע:

"כמאז כן להבא לא ננעל שערי בית-המשפט בפני
אדם שהאשימוהו במעשה מרמה, והוא עומד על בירור האשמה זו בפומבי ולא בבוררות; אבל אין זאת אומרת שלא נחיל אותה הלכה גם על אדם אשר דווקא רוצה בהסתרת מעשיו מעיני הציבור ועל-כן דורש במפגיע שבירור טענת המרמה שנטענה נגדו יתקיים בסתר ולא בפומבי. מסכים אני, בכל הכבוד, עם חברי הנכבד, אב-בית-הדין, שקיים האידנא אינטרס ציבורי מובהק בבירורן הפומבי דווקא של טענות תרמית למיניהן; ומקום שנטענה טענת תרמית, יש לדעתי לראות בצורך הבירור הפומבי של טענה זו משום "טעם מיוחד" כמשמעותו בסעיף 5 (ג) לחוק הבוררות בין אם נטענת הטענה נגד התובע ובין אם היא נטענת נגד הנתבע".

השופט מ' שמגר אשר סבר שיש לדחות את הערעור, התייחס להלכה, לפיה לא יעוכבו הליכים מחמת תניית בוררות, רק כאשר הנתבע מבקש זאת כדי לטהר את שמו בפומבי, וכך קבע:

"לו היו בפני
נו נסיבות הכרוכות בתרמית, הרי לא הייתי נאחז בקרנותיה של ההלכה הקיימת ומצמצם את קיומו של "טעם מיוחד" רק לאותם מקרים בהם, מי שמבקש את קיום הבירור המשפטי, הוא מי שהואשם בתרמית ולא מאשימו".

בתשובתם לתשובת המשיבים, נסמכים המבקשים על פסק הדין ברע"א 5036/10 שמעון דויטש ואח'

נ' אליהו קליין ואח'

(פורסם באתר בית המשפט העליון) (להלן: "עניין דויטש"). אלא שנראה כי בנסיבות העניין כאן, אין באמור בפסק הדין בעניין דויטש, כדי לסייע למבקשים. במקרה שנדון בעניין דויטש דן בית המשפט (כבוד השופט י' דנציגר) בבקשת רשות ערעור על החלטה לעכב הליכים בשל קיומו של הסכם בוררות, וכך נקבע (שם, פסקה 7):

"ייתכן והשאלה האם התובע בטענת תרמית יכול להתנגד להעברת ההליכים בשל קיומו של "טעם מיוחד" מעוררת שאלה החורגת מגדר סכסוך זה, אך דומה כי לא ראוי שזו תתברר דווקא על רקע נסיבות המקרה שלפניי בו המדובר בסכסוך שלב ליבו הפרה של הסכם בין צדדים ותביעה למתן חשבונות, ואין מדובר במקרה בו התרמית היא עילת התביעה העיקרית...".

בהמשך התייחס כבוד השופט דנציגר לעניין מורלי, וקבע כי השופט שמגר "הסכים באופן עקרוני" לעמדתם של השופטים צ' ברנזון ו – ח' כהן אשר פורטו לעיל, אולם הביע הסתייגות מהרחבה "יתר-על המידה". בהמשך, נקבע (שם, פסקה 9):

"דומה כי דברים אלו של הנשיא שמגר נכונים אף למקרה דנן. בסופו של יום, עיון בכתב התביעה מלמד כי המדובר בסכסוך מסחרי – עסקי, מן הסוג הנפוץ במחוזותינו. ... אכן, יתכן ויש מקום לקבוע חריגים לכלל זה, אך אין לי ספק כי מקרה זה לא נמנה על אותם החריגים".

מסקירת פסקי הדין בעניין מורלי ודויטש כמפורט לעיל, נראה כי רוב חברי ההרכב בעניין מורלי אם לא כולם, היו סבורים שככלל עילת התרמית מהווה "טעם מיוחד" המצדיק שלא לעכב הליכים מחמת תניית בוררות, בין אם הטענה שלא לעכב את ההליכים מחמת קיומה של טענת תרמית נטענת על ידי הנתבע ובין אם היא נטענת על ידי התובע. יובהר, כי בעניין דויטש, ראה כבוד השופט דנציגר שלא לדון בשאלה שנדונה בעניין מורלי, וקביעותיו בדרך אגב, אינן משנות מהמסקנה לפיה גם התובע יכול להעלות טענה שלא לעכב הליכים מחמת קיומה של טענת תרמית.

6.
בכתב התביעה המתוקן, טענו המשיבים, כי הוצגו בפני
הם מצגי שווא שהטעו אותם וכי מבקשים 1 ו – 2 פעלו בתרמית בגזל ובמרמה "בכך שהפרו את חובתם להעביר את כספם של התובעים למסחר אצל "זירת סוחר" (ברוקר), היא הנתבעת 7, תוך שהם גוזלים את כספם של התובעים ועושים בהם שימוש לצורכיהם שלהם, מבלי להשקיע את הכספים אצל הזירה (צד ג' החיצוני, לכאורה, לחברה), על מנת להטעות ולרמות את התובעים, הנתבעים 1 ו – 2 הציגו לתובעים פעילות וירטואלית של מסחר בנגזרי מט"ח ונכסים פיננסיים שלא בוצעו בפועל אצל זירת הסוחר" (שם, סעיף 8). טענות נוספות ברוח זו, העלו המשיבים כתב התביעה (סעיפים 54, 55, 61, 62, 63, 64, 68, 69, 70, 71, 72 73, 102, 112).

מטבע הדברים בשלב מוקדם זה לא ניתן להביע עמדה באשר לטענות המשיבים ואף לא באשר לטענותיהם באשר למשמעות טענותיה של משיבה 6, אולם נראה כי יש באמור לעיל ובכתב התביעה, כדי ללמד שטענת התרמית לא נטענה על דרך הסתם ומדובר בטענה שיש לדון בה.

7.
מכל האמור לעיל, נראה שהמבקשים החמיצו את ההזדמנות הראשונה להגשת הבקשה לעיכוב הליכים. מכל מקום, משמשיבה 6 שאינה צד לתניות הבוררות, הודיעה כי היא מתנגדת להעברת הסכסוך לבוררות, ובכתב התביעה נטען נגד מבקשים 1 ו – 2 שפעלו בתרמית, נראה שמתקיים ה"טעם המיוחד" הקבוע בסעיף 5 (ג) לחוק הבוררות, המצדיק שהסכסוך לא יתברר בפני
בורר אלא בבית המשפט.



סוף דבר

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים 1 – 5 את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך 12,500 ₪.


מזכירות בית המשפט תמציא את ההחלטה לבאי כח הצדדים
ניתנה היום, ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 53329-03/16 קפיטל טרייד אר טי בע"מ, קובי לוצקי, קפיטל טרייד אר טי הדג' פאנד 2015 1 ואח' נ' יורשי הלל דודאי ז"ל, אדם נצר, משה בלנגה ואח' (פורסם ב-ֽ 18/01/2018)