פסקי דין על חיים קרשניקר | פסקי דין על כרמל שאמה

49675-01/14 א     16/01/2018




א 49675-01/14 חיים קרשניקר נ' כרמל שאמה








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 49675-01-14 קרשניקר נ' שאמה



לפני
כבוד השופטת הבכירה ריבה ניב


ה
תובע
:

חיים קרשניקר
ע"י ב"כ עו"ד
שלומי
וינברג


נגד


ה
נתבע
:

כרמל שאמה
ע"י ב"כ עו"ד גיא אבידן



פסק דין


כתב התביעה אשר הוגש כנגד הנתבע, מייחס לאחרון הוצאת לשון הרע כנגד התובע.
1.
ביום 15/10/17 ניתן על ידי

פסק דין
(חלקי) הקובע כי הפרסומים נושאי התביעה, שנעשו על ידי הנתבע בעמוד הפייסבוק שלו, שתפוצתו גדולה, אכן הכפישו את שמו של התובע והוציאו לשון הרע כנגדו.
עתה, הוגשו סיכומי הצדדים בשאלת היקף הפיצוי לו זכאי התובע בגין פרסומים פוגעים אלו.

2.
טענות התובע
התובע ייחס לנתבע כוונת זדון לפגוע, ולפיכך עתר לכפל הפיצוי הכספי
הניתן לחיוב ללא הוכחת נזק- בגין הפרסומים.
לטענתו, יש לפסוק לחובתו של הנתבע את מלוא הסעד המבוקש בתביעה בסכום של 600,000 ₪ מהנימוקים הבאים:
א.
היקף הפרסום הנרחב של עמוד הפייסבוק הנושא את השם "כרמל שאמה
כהן" שלו כ-8000 עוקבים בעת הגשת התביעה.
ב.
השיטתיות והאובססיביות שליוותה את הפרסומים הפוגעים;
ג.

הנזק שגרמו הפרסומים לתובע, שסיים בעקבותיהם את עבודתו בעירייה;
ד.
תוכן הפרסומים המהווים הוצאת לשון הרע במדרג הגבוה ביותר;
ה.
שהפרסומים הוצגו כעובדות מוגמרות ולא הבעת דעה;
ו.
האופן בו נעשו הפרסומים, שהחלו בפרסום "גירוי הקורא לקריאה" והמשיכו בנקיטת שמו והאשמתו ברבים בביצוע עבירות;
ז.
מעמדו הציבורי של הנתבע אשר הציבור מתייחס לדבריו ברצינות יתר;
ח.
זהות האנשים אליהם הופנה הפרסום- תושבי רמת גן שהתובע משתייך אליהם;
ט.
מטרת הפרסום- הנתבע השתמש בפרסום הפוגע כנגד התובע על מנת לפגוע לא רק בו, אלא גם, ובמיוחד, כנגד אחר, מ"מ ראש העיר;
י.
העובדה שכל הטענות נשענו על שמועות ופירורי מידע שלא נבדקו.
דרך התנהלותו של הנתבע: במהלך המשפט ואף לאחר הגשת התביעה, המשיך הנתבע בפרסומיו הפוגעניים;
יא.
הנתבע מעולם לא התנצל ולא חזר בו מהפרסומים הקשים, ואף טען כי הם אמת;
יב.
הרתעת הנתבע, שהינו מכפיש סדרתי וחינוך הציבור;
יג.
השבת התובע למצבו הכלכלי קודם לפרסום.
עוד עתר התובע לחיוב הנתבע בשכר טרחת עורך דין שישקף את העבודה החריגה שהושקעה על ידי בא כוחו, השבת סכום האגרה ששולמה בגין ההליך, והוראה לנתבע לפרסם הודעות הכחשה בדף הפייסבוק שלו.

3.
הנתבע השיב כי
משוויתר התובע על זכותו להוכיח את נזקיו, חרף העובדה כי בתחילה ביקש את פיצול הדיון לצורך הוכחתם, יש לראותו כמי שלא נגרם לו כל נזק.
לשיטתו, גם טענה לפיצוי סטטוטורי מגלמת בחובה טענה לנזק, שלו ניתנה לנתבע ההזדמנות- היה מפריכה.
עוד טען הנתבע כי התובע לא נהנה משם טוב קודם לפרסומים, כך שלא נפגע מאותם פרסומים.

4.
בנוסף, נטען ע"י הנתבע כי יש לראות את מכלול הפרסומים כאחד, ולפצות את התובע בסכום מינימלי מיוחד בגינו.
לגופם של דברים אלה טען הנתבע כי בפרסום הראשון לא הוזכר שמו של התובע ואילו הפרסומים האחרים, שהובאו כצילום מסך של עמוד הפייסבוק של הנתבע, נעשו כולם באותו יום, כאשר כל אחד מהם הינו המשכו של קודמו.
הפרסום השישי נעשה אמנם יום לאחר מכן, אך הוא צמוד לקודמיו. לפיכך, כך טוען הנתבע, לכל היותר ניתן לראות את הפרסום השביעי כנפרד, אלא שבו מתייחס הנתבע לתובע כ"דג רקק", ביטוי שמשמעותו איננה "עבריין" אלא "חסר משמעות" או "משני בחשיבותו", שאין בו משום הוצאת דיבה.

5.
הנתבע טוען כי התובע לא ניסה להראות בעירייה כי ההאשמות המוטחות בו אינן נכונות ומילא פיו מים. לשיטתו, שתיקת התובע הינה שיקול מרכזי להפחתת הפיצוי שיינתן לו. הנתבע אף טוען כי הפסקת עבודתו של התובע בעירייה אינה יכולה להיחשב כפגיעה במטה לחמו, שהרי העירייה היא זו שהחליטה את החלטותיה בדבר העסקתו או אי העסקתו של התובע. זאת ועוד, הנתבע טוען כי ככל שיש להתייחס להפסקת העבודה כאל נזק, הריהו נזק ממוני, שיש להוכיחו, בעוד שבשלב זה עוסקים אנו בפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני. יתרה מכך, התובע הוא שבחר להפסיק את עבודתו בעירייה חרף העובדה שניתנה לו האפשרות להמשיך להיות מועסק במקום עבודה זה, הגם שבמחלקה אחרת.

6.
הנתבע טען בנוסף כי התובע לא התגורר בתקופה הרלבנטית ברמת גן ולא היה מוכר בה, בעוד שהנחשפים לעמוד הפייסבוק של הנתבע הינם תושבי העיר. יתרה מכך, הנתבע לא הכיר את התובע כלל. על אחת כמה וכמה שלא ניתן לייחס לו, בנסיבות העניין- כוונת זדון המזכה , עפ"י דן, בכפל הפיצוי.

7.
תשובת התובע
לטענת התובע לא נטען בכתבי הטענות כי לתובע אין שם טוב, וממילא עפ"י ההלכה הפסוקה אין מקום להוכיח טענה כזו.
באשר למספר הפרסומים השיב התובע כי מרביתם פורסמו בימים שונים, אף אם בסמיכות יחסית. זאת ועוד, לא נטען ולא הוכח כי הגולשים שנחשפו לפרסום אחד הינם אלו שגלשו ונתקלו בפרסום השני והשלישי, וכן הלאה, ועיון תגובותיהם אף מלמד כי מדובר בגולשים שונים. לחלופין טען התובע כי יש לראות את הפרסום השביעי כפרסום נפרד, שעורר, אף הוא "לייקים" (חיבוביות) רבים.
באשר לכוונת הזדון טען התובע כי מטרת הנתבע, כפי שהודה בה, הייתה לפגוע במשה רווח, מ"מ ראש העיר, אולם הנתבע השתמש בתובע ככלי משחק במאבקו מול מר רווח הנ"ל.
ולסיכום, כתב התובע: "חשוב כי בית המשפט הנכבד יידרש לאלמנט ההרתעה אשר יגדור את גבולות "האסור והמותר" ביחס לפרסומים המופנים נגד מקורב של פוליטיקאי יריב, ויקבע פיצוי משמעותי והולם שישדר את המסר כי לא "כל האמצעים כשרים."

8.
דיון
בבואו של בית המשפט לקבוע את שעור הפיצויים המגיעים לנפגע מהוצאת לשון הרע אמור הוא לאזן בין חופש הביטוי של הפוגע, והפגיעה בשמו הטוב של הנפגע. "קיימת חזקה כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פרסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים, אף ללא צורך שיוכיח נזק ממון אשר נגרם הלכה למעשה." (ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, פורסם בנבו). לנוכח הלכה זו, ממילא מנוע הנתבע מלטעון כי לא ניתנה לו ההזדמנות להפריך את טענות התובע לנזקיו.

9.
השיקולים אותם יש לשקול בעת קביעת הפיצוי הינם אלו שלהם טען התובע , והם כוללים, בין היתר את היקף הפרסום, טיבו, חומרתו, מטרתו, סגנונו וכו'.
"באשר לתכליתם של הפיצויים נפסק: "הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו (
consolutin
) של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן (
repare)

את הנזק לשמו הטוב; למרק (
to vindicate
) את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע" (רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף , פד"י נ"ה(5) 524). בנסיבות אלו, הפיצויים צריכים להיות ממשיים. אין הם צריכים להעשיר את הנזוק, בעטיו של הנזק שנגרם... הפיצויים עבור נזק שאינו של ממון מבוססים על הערכה כללית ביותר, המבטאת את הגישה המשפטית הראויה להטבת נזקים מסוג זה משקללת את הנתונים הקבועים הרלבנטיים לסוגיה: יחס החברה לתופעה הקלוקלת, נפיצותה והערכים המתנגשים הדורשים איזון לגביה. בנוסף לכך, יש ליתן את הדעת כמובן גם לנזקים הקונקרטיים- האישיים, לשיעור הפגיעה הישיר והעקיף בעטיו של הפרסום ולטיבו הפוגעני. כך למשל, יש להביא בחשבון- מבלי להתיימר למצות את הדברים- גם את הגורמים הבאים: היקף הפרסום, טיבו, חומרתו, הבלטתו, נפיצותו, מטרתו (לבבות בחינת השאלה האם נעשה מתוך זדון או מחמת רשלנות ואולי אף משגגה), סגנונו, צורתו ועוד
. " (ע"א (י-ם) 5452/04 עמרם מילר נ' שמואל כהן, פורסם בנבו).

10.
הנתבע ממלא תפקיד ציבורי
רם מעלה בחו"ל. כשהוא "מקליד על גדות הסיינה", כפי שכתב פעם למאן דהוא באחד הפוסטים, מנהל הנתבע דף פייסבוק פעיל המונה אלפי עוקבים המגיבים
ומתכתבים אתו. באותו דף פייסבוק, העוסק רבות בנעשה בעיריית רמת גן, השתמש הנתבע בשפה חדה, פוגענית ומשתלחת, כשהוא מציג, באותם מקרים אליהם התייחסתי, טענות-
כעובדות מוצקות, שאיננו חושש מתביעת דיבה בגינם.

11.
ביום 15/1/14 הודיע הנתבע כי
מחר יחשוף "פרשה מדהימה באגף ההנדסה (תמ"א 38) שהיא קצה הקרחון בריקבון השחיתות ההולך וגדל בהנהגת העיר החדשה."
כבר הוזכר (ס' 29 לפסק הדין החלקי) כי
בפרסום הראשון לא הוזכר שמו של התובע. ב"כ התובע התייחס לפרסום זה כמיועד "לגרות את הקוראים לקריאה" אולם הואיל ומהפרסום אף לא ניתן היה לנחש במי מדובר,
פרסום זה איננו מהווה, לגבי דידי, הוצאת לשון הרע כנגד התובע.

12.
למחרת, פרסם הנתבע את העובדות הנטענות על ידו, כגון שהתובע הוא "שתול" של עו"ד הילה קירון שהינה אשתו של מ"מ ראש העיר, מר רווח, אשר באמצעות שינוי השם הצליח
להיקלט לעבודה בעירייה ללא מכרז. עוד כתב: " חיים קרשניקר
ורווח רימו והונו את כל המערכת כדי שהתכנית שלהם תצליח והיום הם נחשפו. לא נעים אבל זו המציאות."

ההפרש בין הפוסטים ביום 16/1/14 היה מספר דקות, כאשר המאוחר הינו תגובה לעוקב שהשיב למוקדם לו.

13.
"לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק בשל אותו פרסום של לשון הרע, יותר מפעם אחת. כך למשל, אם במסמך מסוים שפורסם, מצוי יותר מביטוי אח שיש בו משום לשון הרע, אין לפסוק יותר מפעם אחת פיצוי סטטוטורי בגין אותו פרסום, שכן מדובר רק בפרסום אחד, חרף ריבוי הביטויים באותו מסמך, שכל אחד מהם כשלעצמו מהווה לשון הרע. לעומת זאת, כאשר אדם מסוים מבצע שורה של אקטים נפרדים זה מזה, שבכל אחד מהם הוא חוזר על אותה דיבה ממש, אין כל מניעה מלחייב אותו בפיצוי ללא הוכחת נזק יותר מפעם אחת, לפי מספר האקטים המעוולים שהוא מבצע." (עמ"ש (מחוזי ת"א) 47311-10-13
פלוני נ' פלמונית).
משכך, בהתייחסות למספר הפרסומים בגינם יש לקבוע את הפיצוי, אתייחס לפוסטים העוקבים שהיוו חלק משיח אחד- כפרסום אחד. לעניין זה אינני מבחינה בין שיחה ורבלית, בה נאמרים מספר דברים פוגעים, לבין רב שיח באינטרנט.
הנני קובעת כי הפרסומים שנעשו באותו יום: 2-4 , יחשבו כפרסום אחד.
14.
בפרסום החמישי סיפר הנתבע על התהודה הרבה לה גרמו פרסומיו הקודמים והוסיף:
"בעקבות הפוסט הקודם שהיכה גלים בעיר ובהלם את הנהלת העיר, יציבו ביום ראשון חברים מהקואליציה דרישה להפסקת העסקת חיים קרשניקר
(חי קירון במקור), גיסו של מ"מ ראש העיר, משה רווח, שקיבל כמפורט בפוסט הקודם את משרתו במירמה והונאה, במחלקת תמ"א 38 הרגישה באגף ההנדסה.

.....
ביום ראשון נחשוף מידע ממקור ראשון ואמין המעיד כיצד גם האימא של אותו מ"מ ראש העיר, זכתה במקום עבודתה בעיריה תוך זיוף קורות חייה בידיעת ובעידוד בנה."
פרסום זה, שכקודמיו עורר הדים רבים, אכן גרם להעברתו של התובע ממשרתו.
15.
בפרסום השישי, המתייחס לתובע במפורש, נכתב, בין היתר: "מיודענו חיים קרשינקר, הגיס של מ"מ ראש העיר משה רווח, שבשני הפוסטים הקודמים חשפנו איך החליף את שמו ושם משפחתו מהשם" חי קירון, ערב הבאתו לתפקיד הרגיש באגף ההנדסה במחלקת תמ"א 38 על ידי מחזיק התיק דאז, משה רווח, כשסוגרת את המשולש המושחת הזה אחותו, עו"ד הילה קירון העוסקת בעצמה בתמ"א 38.
חיים קרשינקר ממשיך לנסות ולהונות את כל העולם כאשר הגיב ואישר לאחר הכחשות והתחמקויות רבות שהילה קירון אכן אחותו רק שלטענתו הוא לא בקשר לא איתה ולא בעלה.
בזכות השיתופים הרבים יש בידנו עדויות רבות שהבחור פשוט בטוח שהוא יכול לרמות את כל העולם. "
ובשביעי כתב: "...אם נמצא פגם בקרשינקר או בהליך קבלתו לעיריה אזי מה הועילו חכמים בהעבירם אותו למחלקה אחרת. ואיך ביום אחד הוא פתאום מתאים ב"כישוריו ונסיונו" גם למחלקה אחרת? "
17.
כפל הפיצוי ניתן כאשר הוכחה הכוונה לפגוע על פי ס' 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. לעניין זה, אין די בקיומה של צפיות
סבירה כי הנפגע אכן ייפגע, אלא יש להוכיח כוונה ממשית לפגיעה. הלכה זו, שמקורה במשפט הפלילי (רע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן), יושמה אף בהקשר לס' 7א (ג) לחוק:

"...מעל לדרוש אציין, מבלי להכריע, כי יש היגיון רב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי; שכן אם די יהיה בקיומה של צפיות שהפרסום המעוול יפגע במושא הדברים על מנת שייקבע כי מדובר בפרסום שנעשה בכוונה לפגוע, נמצא שכל פרסום שיש בו לשון הרע, בשל טבעו ככזה, ייחשב כפרסום שנעשה בכוונה לפגוע. נדרש, אפוא, קיומו של יסוד נוסף, של התנהגות זדונית, של כוונה 'של ממש' לפגוע, שקיומו לא הוכח במקרה דנא. לפיכך ניתן, לכאורה, להתבסס על ההלכות שנקבעו לגבי העבירה הפלילית של פרסום לשון הרע...
"(רע"א 5022/13 הרב אמנון יצחק נ' דנון תקשורת בע"מ, פורסם בנבו. )

18.
לטעמי, לא די בכך ששלושת הפרסומים האחרונים מהווים הוצאת לשון הרע, כפי שכבר קבעתי, אלא
אף ניכרת, למצער באחרון שבהם, הכוונה לפגוע.
19.
התובע טען כי בנוסף לכל האמור, יש לקחת בחשבון גם את התנהגותו של הנתבע אשר סירב להתנצל. במהלך המשפט ואף בסיכומיו חזר הנתבע על האשמותיו כלפי התובע.
בא כוח התובע מציין כי בגין הפרסומים המאוחרים לתביעה לא נתבע פיצוי, אולם יש בהם כדי ללמד על חוסר תום ליבו של הנתבע ועל כוונת הזדון שלו לפגוע בתובע.

20.
חוסר תום לב, וכוונת זדון, אינם זהים, בהקשר של דיני לשון הרע.
"המונחים "תום הלב" ו"כוונה לפגוע" בהקשר של החוק נבדלים זה מזה, ולגביהם צוין כי:

"ייתכנו מקרים שבהם ייקבע שהפרסום לא נעשה בתום לב למרות שאיש לא ייחס למפרסם חוסר יושר או כוונה רעה, ומאידך גיסא ייתכנו גם מקרים שבהם לא יהיה ספק שלמפרסם היו מניעים זדוניים ולמרות זאת ייקבע שדרישת תום הלב שבסעיף 15 התקיימה בפרסום." (אורי שנהר דיני לשון הרע (הוצאת נבו, 1997) (להלן: "שנהר"), עמ' 260) וכן: "ייתכנו מקרים שבהם יקבע בית המשפט שהפרסום נעשה ללא כל זדון וללא כוונה לפגוע בנפגע ובכל זאת לא התקיים יסוד תום הלב, שכן "העדר זדון, כשהוא לבדו, אינו מוכיח עוד תום לב"." (שנהר, עמ' 263).
"
(רע"א 5022/11 הרב אמנון יצחק נ' דנון תקשורת תדמיתית בע"מ, פורסם בנבו).

21.
כבר קבעתי כי הגנת תום הלב איננה עומדת לנתבע. בנוסף, הנני סבורה כי הכוונה המפורשת לפגוע הוכחה בפרסום השביעי. בניסיונו לפגוע במי שהיום הינו גיסו של התובע, לא היסס הנתבע לצאת במסע רדיפה, עד כדי סילוק התובע ממשרתו, זו ששכרה היה מועט, דרישותיה נמוכות, ואשר הוגדרה על ידי העדים כמעט כ"סדרן". יתר על כן, משנעשתה "חצי מלאכה" והתובע הורחק למחלקה אחרת, לא הניח הנתבע ושאל "מה הואילו חכמים", על מנת שיושלם המהלך.

22.

הנני קובעת כי בשל הפרסומים 2-4 (במכלול), 5,6- יפצה הנתבע את התובע בסכום של
₪30,00 כ"א.
בגין הפרסום השביעי ישלם הנתבע לתובע סכום של 80,000 ₪.
בסך הכול ישלם הנתבע לתובע בגין הפרסומים, סכום של 170,000 ₪.
בנוסף יישא הנתבע באגרת המשפט ובהוצאות תמלול ששילם התובע.

23.
באשר לשכר טרחת עורך דין, התובע טען כי יש לקבוע פיצוי שישקף את העבודה הרבה שהושקעה בו. אכן, היקף החומר שהצטבר בתיק וריבוי הישיבות והדחיות, מלמדים על השקעה שיש לקבוע שכר הולם בצידה. הנני מורה כי בנוסף לאמור, יישא הנתבע בשכר טרחת ב"כ התובע בסכום של 30,000 ₪.


ניתן היום,
כ"ט טבת תשע"ח, 16 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 49675-01/14 חיים קרשניקר נ' כרמל שאמה (פורסם ב-ֽ 16/01/2018)