פסקי דין על ג.ג. מרגנית | פסקי דין על כיכר העיר כרמיאל שירותים | פסקי דין על עיריית כרמיאל | פסקי דין על החברה הכלכלית לכרמיאל |

1090/05 עתמ     11/07/2005




עתמ 1090/05 ג.ג. מרגנית בע"מ, כיכר העיר כרמיאל שירותים בע"מ נ' עיריית כרמיאל, החברה הכלכלית לכרמיאל בע"מ




9


בתי המשפט

בימ"ש לעניינים מינהליים חיפה
עתמ001090/05


בפני
כב' השופט: ר. שפירא

תאריך:
11/07/2005


בעניין:
1. ג.ג. מרגנית בע"מ

2. כיכר העיר כרמיאל שירותים בע"מ





העותרות

נ ג ד


1. עיריית כרמיאל

2. החברה הכלכלית לכרמיאל בע"מ





המשיבות

פסק דין


1. עניין העתירה בתמצית:
בפני
עתירה המוגשת מטעם חברה יזמית שהקימה מרכז קניות (להלן: "הקניון") בכרמיאל ומטעם חברת הניהול של הקניון הנ"ל כנגד עיריית כרמיאל
. בעתירה מבקשות העותרות כי בית המשפט יורה כי חוק עזר לכרמיאל (העמדת רכב וחנייתו)(תיקון) התשס"ה – 2005 (להלן: "חוק העזר") בטל. זאת, בהיותו מנוגד להתחייבות שלטונית שניתנה ע"י ראש העיר כרמיאל לעותרות, לטענתן, להימנע מגביית תשלום עבור חניה בשטחי החניה של הקניון הנ"ל.

יצוין כי העתירה נוסחה כך שהעותרות מבקשות, לכאורה, להורות על בטלותו של כל חוק העזר העירוני. למעשה מבקשות העותרות כי חוק העזר לא יוחל על שטחי החניה הציבוריים הצמודים לקניון הנ"ל, באופן בו לא תגבה העיריה תשלום עבור החניה שם. אין למעשה לעותרות כל טענה כנגד הפעלתו של חוק העזר הנ"ל בתחום שיפוטה של עירית כרמיאל והעתירה מופנית אך ורק כנגד הפעלתו של חוק העזר במגרשי החניה של הקניון.

2. החלטת בית המשפט בתמצית:
דין העתירה להדחות. ככל שהדבר נוגע לנוסחו של הסעד המבוקש הרי שדין העתירה להדחות בהעדר עילה לפסילת החוק כולו. כאמור, הובהר בדיון כי גם אין טענה לפסלות כלל דבר החקיקה הנ"ל. בכל הנוגע להחלת החוק על איזורי החניה בקניון, וגביית תשלום עבור חניה מבאי הקניון, דין העתירה להדחות מכל אחד מהטעמים שיפורטו להלן בנפרד ובמצטבר.

3. שיהוי בהגשת העתירה:
נושא הסדרת תשלום עבור חניה בשטחי החניה הצמודים לקניון עלה עוד בדיון בין הצדדים שנים לפני שחוקק חוק העזר העירוני. כך עולה במפורש הן מנספח ב' לעתירה והן מנספח י' לתגובת העיריה. ממסמכים אלה עולה כי הוסכם למעשה שיש צורך בקביעת הסדר לתשלום עבור חניה עוד בשנת 2001 ו-2002. חוק העזר אושר בישיבת מועצת עריית כרמיאל ביום 12/1/05. העירייה אף פרסמה מכרז להפעלת החניה בעיר כרמיאל עוד ביום 4/10/04, כל זאת מספר חודשים לפני מועד הגשת העתירה. מכאן שהעותרות השתהו בהגשת עתירתן זמן בלתי סביר מעת שנודע להן על הכוונה לגבות תשלום מבאי החניה הצמודה לקניון. די בטעם זה כדי שהעתירה תידחה.

ראה: ע"א 6365/00 אברהם בר אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון, פ"ד נו(4), 38.

"כידוע, אחד הכללים להפעלתו של שיקול-הדעת השיפוטי בעתירות מינהליות הוא זה שעניינו שיהוי בהגשת העתירה. על-פי כלל זה, רשאי בית-המשפט לדחות עתירה על הסף בשל איחור בהגשתה מקום שנוכח לדעת כי האיחור היה כרוך בפגיעה באינטרסים של אחרים. עיקרון זה הוחל על בתי-משפט לעניינים מינהליים מכוח סעיף 8 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000, ודוק, העיקרון המונח ביסוד התקנה הוא עיקרון של שיהוי ולא של התיישנות. לא חלוף הזמן כשלעצמו הוא המכריע, אלא העובדה שעניין זה גרם לשינוי נסיבות ולפגיעה באינטרסים הראויים להגנה, הן של הציבור בכללותו, הן של הרשות המינהלית והן של צדדים אחרים. זאת ועוד, מלשון התקנה עולה כי בנסיבות מסוימות יהיה בית-המשפט לעניינים מינהליים רשאי לדחות עתירה שחל שיהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך המועד שנקבע בתקנות או בהחלטת בית-המשפט (ראה גם תקנה 4 לתקנות החדשות)".

ראה גם:
עע"מ 02 /1099 עיריית קריית גת נגד אבישי כ"ץ בע"מ ואח' (

פסק דין
מיום 9.9.2003), פורסם באתר "נבו".
עת"מ 2248/04 (חיפה) לוי שי נ' שיקמונה ואח' (כבוד השופט גרשון, החלטה מיום 5/12/04) פורסם באתר "נבו".

4. אי צירוף צדדים נחוצים לעתירה:
כאמור – העירייה פרסמה, באמצעות החברה הכלכלית, מכרז להפעלת שירותי החניה בעיר כרמיאל. ביום 6/3/05, 3 ימים לפני מועד הגשת העתירה, נקבעה החברה הזוכה במכרז, חברת "אורפק ניהול ופיקוח בע"מ".
החברה הכלכלית לכרמיאל בע"מ
הודיעה על כך לבית המשפט בתגובתה לעתירה וכן במהלך טיעוני הצדדים בפני
. העותרות לא ביקשו לצרף את חברת "אורפק" כמשיבה לעתירה, על אף שיש בקבלת הסעד המבוקש כדי לפגוע בחברה הנ"ל האמורה לגבות את דמי החניה גם בחניות נשוא העתירה. אי צירוף משיב נחוץ לעתירה מהווה גם הוא, בפני
עצמו, טעם למחיקת העתירה, זאת, בהתאם לסעיף 6 לתקנות בית משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א – 2000 הקובעת כדלקמן:

"6.
(א) (א) המשיבים בעתירה יהיו הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר, וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה.

(ב)בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להורות על מחיקת עתירה אם לא צורף משיב ראוי, או להורות על צירופו של עותר או משיב, וכן על מחיקת משיב או עותר שצורף לעתירה."

וראה למשל דברים שנאמרו בעת"מ 1481/02 חיימי עזרי נ' עריית רעננה (החלטה מיום 24/4/03, כבוד השופט ע' מודריק) פורסם באתר "נבו":

"תקנה 6 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2001 מאפשרת לבית המשפט למחוק עתירה במקרה שלא צורף כמשיב, צד שראוי היה לצרפו. בעניין דידן, לא ראה העותר לנכון לצרף כמשיב את מי שהיה (או היו) הבעלים של החלקה ערב אישור התוכנית. אין לכך כל הסבר מצדיק...לפיכך, ברור לי שהיה עלי למחוק את העתירה ....".

5. מניעות, חוסר תום לב ואי נקיון כפיים בהגשת העתירה:
לטעמי, מנועות העותרות מלטעון כנגד החלת חוק העזר על שטחי החניה של הקניון מאחר ובפועל נתנו הסכמתן המפורשת להסדרת חניה בתשלום בחניון הנ"ל, כאשר המחלוקת האמיתית הינה בקביעת הסדרי התשלום לבעלי החנוית שבחניון וכן לקונים הפוטנציאליים. הדבר עולה במפורש מהאמור בנספח ב' לעתירה, ובמיוחד מסעיף 3 למכתב הנ"ל (מכתב מיום 5/11/01) וכן מנספח י' לתגובת העיריה. מהמסמכים הנ"ל עולה כי הייתה בין הצדדים הסכמה על עצם הפעלת הסדרי חניה בתשלום בשטחי החניה הצמודים לקניון. מטרת הסדרת התשלום היתה להפחית את מספר כלי הרכב שאינם שייכים ללקוחות החניון, המנצלים את החניה החופשית ותופסים את שטחי החניה המיועדים ללקוחות הקניון (למשל – באי התחנה המרכזית של אגד והסטודנטים במכללה הסמוכה). הצדדים הסכימו בניהם על עצם הצורך בהסדרת תשלום עבור החניה במקום. המחלוקות היו בעניין ההסדר הכספי שיחול על בעלי החנויות ועל הלקוחות, כאשר בין היתר נבחנו אפשרויות לרכישת מנויים, מתן פטור מתשלום עבור חצי שעת חניה ראשונה וכד' (כפי שעולה משורה של מסמכים שהציגו שני הצדדים).

בנסיבות אלו, מנועות העותרות מלטעון כנגד עצם החלת חוק העזר העירוני על שטחי החניה שליד הקניון. למעשה הוסכם בעבר על הסדרת התשלום והמחלוקת, כאמור, אינה בעצם גביית התשלום, אלא בהסדרי תשלום שונים לציבור המבקרים בקניון. מכאן גם שעצם הגשת העתירה כנגד גביית תשלום בחניונים הנ"ל, דבר שהוסכם בין הצדדים, מהווה חוסר תום לב וחוסר נקיון כפיים. גם מטעם זה דין העתירה להדחות.

אוסיף עוד כי העותרות נמנעו מלצרף את נספחים א ו-ב' לתגובת העיריה, המעידים על טיב ההסכמות שבין הצדדים, ואת נספח י' לתגובת העיריה, המעיד על הסכמה מפורשת להחלת חניה בתשלום על החניונים שבמחלוקת. אי צירוף המסמכים הנ"ל מהווה חוסר ניקיון כפיים שדי בו כדי שהעתירה תידחה. ראה:

עת"מ (ת"א) 1383/02 דוד ליפשיץ נ' מועצה האזורית עמק חפר ואח', תק-מח 2003 (4) 207:

"אין זה מתפקידו של העותר להחליט אלו מסמכים אכן רלבנטים לידי הכרעה בסוגיה, אלא יש להותיר זאת לידי שיקול דעתו של בית המשפט.
בעניין זה מציין הנשיא (כתוארו דאז) שמגר בבג"צ 421/86 אשכנזי נ' שר התחבורה, (פ"ד מא(1) 409), בזו הלשון:
"כלל גדול מנחה בית משפט זה מאז ומתמיד והוא כי מחובתו של הפונה אל בית המשפט הגבוה לצדק לגלות לבית המשפט את כל העובדות הרלוונטיות, ומי שמסתיר עובדות אשר להן משמעות לגבי העתירה איננו ראוי לכך שבית המשפט יושיט לו סעד".נ
דבריו של הנשיא שמגר המכוונים לפנייה לבג"צ יפים גם כאשר מדובר בפני
ית עותרים לבית המשפט לעניינים מנהליים.
על כן השמטת מסמכים, העלמתם או אי הצגתם בפני
בית המשפט יכולה לגרור צעדים מרחיקי לכת ובכלל זה אף מחיקת העתירה או דחייתה על הסף."ב

6. לא ניתנה הבטחה שלטונית ברורה:
העותרות טוענות כי ניתנה להן הבטחה שלטונית ע"י ראש העיר להימנע מגביית דמי חניה בשטחי החניה הצמודים לקניון, זאת על סמך מכתב שצורף כנספח א' לעתירה. מכתב זה נכתב ע"י ראש העיר כרמיאל ביום 26/7/1990 למנהל העותרת ובו נאמר כדלקמן:

"לבקשתך היננו לאשר כי החניות המתוכננות בכיכר העיר הן ציבוריות והעירייה מתחייבת שלא לגבות תשלום בגין החניה".

לטענת העיריה בתגובתה ניתן מכתב זה לעותרות, לבקשתן, כדי שישמש אותן במ"מ עם אחד הגורמים שביקש לפתוח חנות בקניון. העותרות בתשובתן לתגובת העיריה אינן מכחישות טענה זו, אלא רואות בה חיזוק לעתירתן. אלא שלא ניתן לראות מכתב זה במנותק ממכלול המסמכים המצביעים על התחייבויות הצדדים. לענין זה, יש לראות את פירוט ההתחייבויות ההדדיות כפי שבאו לידי ביטוי בפרוטוקול ישיבה מיום 20/5/05 שנערך במשרדי עירית כרמיאל בהשתתפות נציגי הצדדים (נספח ב' לתגובת העיריה) בו פורטו החיובים ההדדיים. לא נאמר שם דבר על פטור מגביית דמי חניה בחניונים הצמודים לקניון. כך גם עולה מכל הפרוטוקולים של הדיונים בכל השנים לאחר מכן, כפי שצורפו ע"י שני הצדדים, מהם עולה כי עצם גביית דמי חניה לא היה שנוי במחלוקת אלא שהמחלוקת הייתה בהסדר התשלום של באי הקניון ובעלי החנוית שם.

את מכתבו של ראש העיר לא ניתן לקרוא במנותק מכל יתר המסמכים הנ"ל. עיון במכלול המסמכים מצביע כי לא הייתה התחייבות ברורה שהובנה ע"י שני הצדדים כי לעולם לא יגבו דמי חניה בחניות הקניון.

טוענות העותרות כי המכתב הנ"ל הטעה צדדי ג' ויצר כלפיהם מצג כי לכאורה יזכו באי הקניון בחניה חינם. אם אכן כך הוא הדבר (ואינני קובע עמדה בענין זה) כי אז יתכן וקמה לאותם אלו שהסתמכו על המתכב הנ"ל עילה לתביעה אזרחית.

בכל מקרה – אין במכתב, על רקע מכלול ההתחייבויות ההדדיות שבין הצדדים, כדי להוות התחייבות ברורה ומפורשת להימנעות מגביית תשלום דמי חניה מבאי הקניון. מכאן, שלא נתמלאו התנאים לקיומה של הבטחה שלטונית.

לעניין תנאים אלה, ראה למשל בג"ץ 5853/04 "אמנה" תנועת ההתיישבות של גוש אמונים אגו"ש ואח' נ' ראש הממשלה ואח' (

פסק דין
מיום
20/9/04) פורסם באתר "נבו":

"הלכה היא, כי הוכחת קיומה של הבטחה שלטונית צריכה להיות ברורה וחד משמעית. כך, על הטוען לה להוכיח כי הבטחה כזו אכן ניתנה וכי היא מפורשת, ברורה ולא מוטלת בספק, כנדרש מהתחייבות משפטית שאינה בגדר הצהרת כוונות גרידא (ראו בג"ץ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי, רב אלוף שאול מופז, פ"ד נח(1) 694, 706). כמו כן, עליה להינתן על ידי האורגן המוסמך לתיתה (ראו בג"ץ 135/75 סאי-טקס קורפורשיין בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל(1) 673, 676 ; בג"ץ 594/78 אומן, מפעלי סריגה בע"מ נ' שר התעשיה המסחר והתיירות, פ"ד לב(3) 469, 474). (ההדגשה הוספה ר.ש).

ראה גם ע"א 2019/92 משרד הבינוי והשיכון ואח' נ' מרדכי זיסר ואח', פ"ד נב(3) 208. שם נאמרו הדברים הבאים:

"על-פי ההלכה הפסוקה, התנאים לחיובה של הרשות המינהלית מכוח הבטחה הם, כי ההבטחה ניתנה על-ידי מי שמוסמך לכך בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי; כי בכוחו לקיים את הבטחתו .... ההבטחה חייבת להיות מפורשת וברורה (בג"ץ 250/78 אביוב נ' שר החקלאות ואח'
[8], בעמ' 749; בג"ץ 534/75 התאחדות בתי מלון בישראל ואח' נ' שר התיירות ואח' [9], בעמ' 840)". (ההדגשה הוספה ר.ש).




ראה גם:

ע"א (ת"א) 3014/01 עיריית רעננה נ' חסון ואח' (החלטה מיום 23/5/01) פורסם באתר "נבו".

בג"ץ 5018/91 גדות תעשיה פטרוכימיה בע"מ ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד מז(2) 773.

7. הבטחה השלטונית, גם אם ניתנה, בוטלה בהסכמה.
כאמור – נושא הסדרת תשלום עבור חניה עלה בדיונים בין הצדדים. ביום 5/11/01 כתב מנהל העותרת, מר גיל שולדנפרי, מכתב לסגן ראש העיר כרמיאל (נספח ב' לעתירה) בו מפורט, בסעיף 3 למכתב, הסדר החניה בתשלום אשר הוסכם בין הצדדים. ההסכמה העקרונית על הסדרת חניה בתשלום באה לידי ביטוי מפורש במכתבו של מר דורון שולדנפריי לראש העיר כרמיאל, מכתב מיום 1/8/02, המהווה סיכום פגישה מיום 17/702, ובו מפורטים "העקרונות שהוסכמו להפעלת חניון בתשלום" (נספח י' לתגובת העיריה, סעיף 3).

שני מכתבים אלו מצביעים על הסכמה מפורשת של העותרות להסדרת חניה בתשלום בחניונים הצמודים לקניון. ככל שניתנה הבטחה שלטונית ע"י ראש העיר להימנע מגבית תשלום מבאי החניונים הנ"ל, הרי שהבטחה זו בוטלה בהסכמת שני הצדדים, כעולה מהמכתבים הנ"ל. מכאן שנשמט הבסיס לעתירה.




8. אין להגביל סמכות לחקיקת משנה בהבטחה שילטונית.
כאמור – סבור אני כי לא ניתנה כלל הבטחה שילטונית להימנע מגביית תשלום בחניונים הנ"ל, וככל שניתנה בוטלה בהסכמה. גם אם הייתי סבור כי ניתנה הבטחה כנ"ל הרי שהבטחה זו מהווה חריגה מסמכות והינה בלתי חוקית.

העיריה לא הייתה רשאית ליתן הבטחה שילטונית המונעת ממנה לחוקק בעתיד חוקי עזר. הכלל הוא שאין להגביל סמכות לחקיקה, לרבות חקיקת משנה, בהבטחה שילטונית. מכאן, שככל שניתנה הבטחה יש לראותה כבטלה, בהיותה מנוגדת לעקרונות יסוד של סדרי שלטון תקינים בעצם הגבלה המשתמעת על חקיקת חוקי עזר עירוניים לעתיד לבוא.
ראה דברים שנאמרו בבג"ץ 356/83 לידור האגודה להגנת בתים דירות ורכוש פרטי בישראל ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח', פ"ד לח (1), 602, 611:

"איש אינו מוסמך וגם אינו יכול להבטיח מראש את תוכנו של מעשה חקיקה, בין חקיקה ראשית ובין חקיקת משנה, המסור כל כולו בידי הגוף המחוקק. לפיכך, הבטחה שניתנה כנ"ל אין לה כל נפקות". (ההדגשה הוספה ר.ש).

ראה גם בג"צ 777/83 א.ה.ל. אגודת הבונים להשכרה בגוש דן, אגודה עותמנית ואח' נגד שר הבינוי והשיכון ואח', פ"ד לח(1) 625 , 629.

כמו כן דברים שנאמרו בבג"ץ 715/89 אהרון ויהודית שריג ואח' נ' שר החינוך והתרבות ואח' , תק-על 93 (3) 1408:

"עיקרון נוסף, שראוי לתת עליו את הדעת, כרוך בטעם העיקרי לקיום סמכותה של הרשות לתקן ולשנות את החלטותיה; טעם שמקורו באינטרס הציבורי, "המחייב שלא לכבול ידיה של הרשות עד בלי יכולת למלא את תפקידיה לטובת הכלל עם שינוי העתים, הנסיבות והצרכים" (דברי השופט גולדברג בבג"צ 580/83אטלנטיק חברה לדייג ולספנות בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר ואח’, פ"ד לט (1) 29, בעמ' 36). (ההדגשות הוספו ר.ש).

8. קיימים טעמים סבירים המצדיקים השתחררות מהבטחה שילטונית.
לחילופין – ההלכה הפסוקה היא שגם אם ניתנה הבטחה שילטונית הרי שלרשות השלטונית הזכות והסמכות לחזור בה מההבטחה הנ"ל, כל אימת שצרכים חיוניים ידרשו זאת, מטעמים סבירים ותוך איזון בין האינטרסים המתנגשים (דהיינו: קיום ההבטחה מחד גיסא והאינטרס הנוגד שבדינו יש לבטלה).

ראה: עמ"ה (ירושלים) 418/00 הפדרציה הלותרנית נ' מדינת ישראל , תק-מח 2002(4), 1973 ,עמ' 1981.

"...מנגד לכך, אכיפתו (של החוזה, התוספת שלי, ר.ש) מוגבלת. בידי הרשות עומדת הפריבילגיה לבטלו, כל אימת שהצרכים החיוניים ידרשו זאת. למירב חל עליה נטל ההוכחה לקיומו של טעם סביר וצידוק חוקי לנסיגתה מן ההתחייבות, תוך איזון בין האינטרסים המתנגשים (בג"ץ 5018/91 גדות תעשיות פטרוכימיה בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(785-784 ,773 (2; בג"ץ 636/86 נחלת ז'בוטינסקי, מושב עובדים נ' שר החקלאות, פ"ד מא(2) 701, 710.

ראה גם בג"צ 5018/91 גדות בע"מ ואח' נגד ממשלת ישראל, פ"ד מ"ז (2), עמ' 773, בעמ ' 780:

"אך גם אם נתקיימו בהבטחה המינהלית כל הדרישות הללו כולן, והן דרישות מצטברות, עדיין יש לבחון את השאלה, אם היה לרשות צידוק חוקי לסגת מהבטחתה, כי אז גובר הוא על היסוד ה"חוזי" שבהבטחה השלטונית..... ”

ראה גם:
בג"צ 4383/91 שפקמן נ' עירית הרצליה, פ"ד מו(1) 447, בעמ' 455.

במקרה שבפני
עולה ממכלול ההתכתבויות שבין הצדדים כי שניהם הסכימו על הצורך להסדיר את החניה בתשלום. שני הצדדים סברו כי יש לפתור את הבעיה של איכלוס כל שטחי החניה ע"י ציבור שאינו חונה במקום לצרכי קניות (באי תחנה מרכזית אגד והמכללה הסמוכה). מכאן שהעיריה הייתה רשאית לבטל את ההתחייבות השילטונית להימנע מגבית דמי חניה (ככל שזו ניתנה).

טעמי העירייה לחקיקת חוק העזר העירוני והחלתו על שטחי החניה הנ"ל סבירים, עניינים, ומשקפים את כלל צרכי העיר וחובות העירייה לפעול להסדרת צרכי העיר ותושביה.

9. חוק העזר אושר בהליך תקין:
אין בפני
טענה כי בעצם הליך החקיקה נפל פגם. אוסיף עוד, למעלה מהצורך, כי בטרם חוקק חוק העזר נשוא העתירה ניתנה ההזדמנות לנציגי העותרות להשמיע עמדתן. זו, נלקחה בחשבון במסגרת הדיונים שקדמו לאישור החוק. הדבר עולה הן ממכלול המסמכים שהציגו שני הצדדים והן מפרוטוקול ישיבת מועצת העיר כרמיאל מספר 1/05 מיום 12/1/05, ישיבה בה אושר חוק העזר (סעיף 6 לפרוטוקול). מדברי ראש העיר בישיבה (עמ' 5 - 6 לפרוטוקול), ניתן ללמוד שנבחנו ונשקלו חלופות שונות כפי שעלו בדיונים המוקדמים שבין הצדדים.

מכאן שאישור של חוק העזר העירוני נעשה בהליך תקין ולאחר שניתנה הזדמנות להשמיע טענות כנגד החוק, ולאחר שהטענות נבחנו לגופן והובאו בחשבון בהליך החקיקה.

10. סעד חלופי – תביעה כספית.
כאמור לעיל, סבור אני כי לעותרות או לאחרים הטוענים כי התבססו על מצג של הבטחה שילטונית, להימנע מגביית תשלום עבור חניה במגרשים הצמודים לקניון, קמה לכל היותר עילה לתביעה כספית. זאת, ככל שנגרם להם נזק, ובכפוף להוכחתו.

ככל שהדבר נוגע לסעד המינהלי שהתבקש – דין העתירה להדחות.


11. סיכום:
אשר על כן, ומהטעמים שפורטו לעיל, אני מורה על דחית העתירה.

אני מחייב את העותרות, יחד ולחוד, לשלם למשיבות, ביחד ולחוד, את הוצאותיהן ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ + מע"מ כחוק. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום ד' בתמוז, תשס"ה (11 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.

ר. שפירא
, שופט










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1090/05 ג.ג. מרגנית בע"מ, כיכר העיר כרמיאל שירותים בע"מ נ' עיריית כרמיאל, החברה הכלכלית לכרמיאל בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/07/2005)