פסקי דין על אבי כהן- מדרשת בן גוריון שדה בוקר | פסקי דין על איילון חב' לביטוח | פסקי דין על בנ"ר איגוד ביטוח נפגעי רכב | פסקי דין על לירז כהן |

4342/04 א     14/07/2005




א 4342/04 אבי כהן- מדרשת בן גוריון שדה בוקר נ' איילון חב' לביטוח בע"מ, בנ"ר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ, לירז כהן




3
בתי המשפט
א 004342/04
בית משפט השלום הרצליה
14/07/2005
תאריך:
כב' השופטת מיכל שריר
, סגן נשיא
בפני
:
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אבי כהן- מדרשת בן גוריון שדה בוקר

בעניין:
התובע
טננבוים אלעזר

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1 . איילון חב' לביטוח בע"מ

2 . אבנ"ר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ

3 . לירז כהן
הנתבעים
צחייק אלי

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין
1. התובע, יליד 1984, נפגע בתאונת דרכים ביום 4.8.2001.
אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.
המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל.

2. הפגיעה
א. לתובע נגרם שבר עם תזוזה בחלק האחורי של עצם הזרוע משמאל, ידו גובסה למשך חודשיים וחצי.

ב. לאחר הורדת הגבס הומלץ על טיפול פיזיוטרפי.

ג. פרופ' גנאל, אשר נתמנה כמומחה בתחום האורתופדיה מצא כי:
"בצילומי רנטגן עדכניים נראה שהשבר מחובר היטב ובציר תקין. הבליטה הגרמית שנמושה באופן קליני היא צלקת עצם (קאלוס).
מעברו הרפואי בתחום האורתופדי ידוע על שבר ללא תזוזה בחלק המקורב של כתף ימין בשנת 1993. בעקבות שברים בעצמות ארוכות בילדים חלק האצה בצמיחה הנמשכת בין שנה לשנה ומחצה וכתוצאה מכך העצם שנשברה ארוכה יותר. זהו הסבר אפשרי להפרש הקיים באורך עצמות הזרוע. כלומר, זרוע ימין צמחה ביתר משנית לשבר בשנת 1993. ייתכן גם שהשבר בזרוע שמאל התחבר תוך קיצור מסוים אם כי הדבר אינו נראה כך בצילומים שעמדו לעיוני.
בתקנות המוסד לביטוח לאומי אין סעיף ליקוי בגין הפרש באורך עצמות הזרוע אך בהתאמה לסעיפי הליקוי הדנים בהפרש באורך רגליים, הפרש עד 2 ס"מ אינו מקנה נכות וזאת לפי סעיף 47(5)א.
לפיכך, להערכתי בתחום האורתופדי, לא נגרמה לו נכות לצמיתות בעקבות התאונה הנדונה".

ד. בתשובות לשאלות הבהרה העריך פרופ' גנאל כי לתובע נגרמה נכות זמנית בשיעור 100% עד להורדת הגבס ביום 24.10.01, 75% למשך חודש ו-30% לחודש נוסף.

ה. פרופ' גנאל הסביר כי לקיצור בשיעור 1 ס"מ בין אורך עצמות הזרועות אין כל משמעות, מה עוד שלא מדובר על קיצור של עצם אלא על צמיחת יתר של עצם שנשברה. בעוד שהפרש בין אורך שתי הרגליים עלול לגרום לצליעה, כאבים וסיבוכים - לא צפויים כל סיבוכים מצמיחת יתר של זרוע אחת ועל כן חזר והבהיר שלא היה מקום לקביעת נכות.

3. נזקים
א. הוצאות
1. כדין טוען ב"כ הנתבעים כי נזק מיוחד יש להוכיח.
אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי:
"תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתימטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע - התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין...
על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי" (הדגשה שלי - מ.ש.)
(ציטוט מע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809 בע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פ"ד מ"ה (2) 10-11).

2. התובע לא המציא אמנם קבלות אך אין ספק כי בתקופה שידו היתה מגובסת נזקק לעזרה החורגת מהמקובל ביחסי משפחה ונגרמו לו הוצאות נסיעה למעקבים וטיפולים ועל כן נראה לי לנכון להעריך הפיצוי בראש נזק זה בסך 1,000 ₪.

ב. כאב וסבל
"מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה נכות בשיעור 5% בלבד - מ.ש.). אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו.
סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).
תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום" (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842).

אלא שבענייננו, כשלתובע נגרם שבר עם תזוזה, ידו גובסה למשך חודשיים וחצי ונותר לו קיצור של 1 ס"מ, נראה לי לנכון לפסוק על פי תקנה 2(ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 ולפסוק לו 17,000 ₪.

ג. הפסד השתכרות בעתיד
"... ממה שנקבע בע"א 147/87, אין בשום פנים להבין - כפי שמשתמע מטעון ב"כ המערערת - שגם כשלא נותרה נכות, סביר להניח שנגרמה פגיעה בכושר השתכרותו של התובע. בדרך כלל, כשאדם נשאר מוגבל בדרך כלשהיא בכושר עבודתו, מוצא הדבר את ביטויו בנכות כלשהיא, פשיטא, משלא נותרה לו נכות כלשהיא - לא נפגע כושר השתכרותו. רק במקרים חריגים ביותר, תיתכן אפשרות שנוצרה הגבלה כלשהיא בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובע כל נכות. כזה היה המקרה בע"א 146/87 (ע"א 834/88 עטיה ואח' נ' זגורי, פד"י מ"ה[1] 99, 162 - מ.ש.).

... אין ללמוד מהיוצא מן הכלל שם על הכלל" (ע"א 473/88 צנעני (קטינה) נ' צנעני ואח' [לא פורסם, מופיע בפדאור] מפי כב' השופט אור שכתב גם פסק הדין בערעור 147/87).
המקרים החריגים בהם הוכרה הגבלה בכושר ההשתכרות על אף שלא נותרה כל נכות היו כשנמצאו ממצאים פתולוגיים אשר לא מצאו ביטויים או כימותם בתקנות המל"ל כאמור בע"א 146/87 כץ ואח' נ' רוזנברג, פ"ד מ"ג (3) 421.

בענייננו, כשפרופ' גנאל הבהיר כי לקיצור הקטן אין כל משמעות רפואית ותיפקודית אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

ד. שכר המומחה
לא יכול להיות ספק שלאור השבר שנגרם לתובע נדרש מינויו של המומחה ועל כן גם אם לא נותרה לו נכות, זכאי התובע כי הנתבעת תשא בהוצאות כמו בכל מקרה של תובע שזוכה בתביעתו.

4. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע כדלקמן:
א. הוצאות 1,000 ₪
ב. כאב וסבל 17,000 ₪
סה"כ 18,000 ₪
בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור 4% לשנה, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

5. הגזברות תגבה אגרה על פי תקנה 6(ב)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987.

6. מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מפסק דיני ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.
ניתן היום ז' בתמוז, תשס"ה (14 ביולי 2005) בהעדר באי-כח הצדדים.
מיכל שריר
, שופטת
סגן נשיא

קלדנית: איילה שמעה








א בית משפט שלום 4342/04 אבי כהן- מדרשת בן גוריון שדה בוקר נ' איילון חב' לביטוח בע"מ, בנ"ר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ, לירז כהן (פורסם ב-ֽ 14/07/2005)