פסקי דין על גיל יניב | פסקי דין על יעל יניב | פסקי דין על משה יניב ואח' | פסקי דין על מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

9630/17 עא     28/01/2018




עא 9630/17 גיל יניב, יעל יניב, משה יניב ואח' נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ




החלטה בתיק ע"א 9630/17
בבית המשפט העליון


ע"א 9630/17 - א'


לפני:

כבוד השופט ג' קרא


המערערים:
1. גיל יניב


2. יעל יניב


3. משה יניב

4. רון יניב

5. שרה יניב

6. גילה יניב

7. סמדר יניב

8. ברטה פלמן



נ


ג


ד



המשיבה:
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ


בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 28744-07-12 שניתן ביום 24.10.2017 על ידי כב' השופט יונה אטדגי


בשם המבקשים:
בשם המשיבה:
עו"ד יעקב קופנהגן
עו"ד ארז דר-לולו
; עו"ד גלית ביק כהן


החלטה


1.
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט
י' אטדגי
) בת"א 28744-07-12, מיום 24.10.2017, שקבע כי על המבקשים לשלם למשיבה את יתרת הלוואות שהעמידה להם.

רקע והליכים קודמים

2.
המשיבים הם בני משפחה שנטלו, במועדים שונים בין ינואר 2005 לנובמבר 2007, הלוואות שונות מהמשיבה. כנגד מתן ההלוואות שועבדו פוליסות ביטוח שעשתה המשיבה למבקשים במהלך החודשים ספטמבר 2004 ומרץ 2007. המשיבה טענה כי בשלב מסוים המבקשים הפסיקו לשלם את הפרמיות, מה שהוביל לביטול הפוליסות ולביטול הבטוחה לפרעון ההלוואות – ועל כן היא העמידה את יתרת ההלוואות לפדיון מידי, והגישה לבית המשפט המחוזי תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת החוב בגין ההלוואות שלא נפרעו במלואן. ביום 5.3.2013 נתן בית המשפט (כב' השופטת
א' כהן
) למבקשים רשות להתגונן. ביום 7.6.2015 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט (כב' השופט
י' אטדגי
) להסדר דיוני שעיקריו הם כדלקמן: בית המשפט ימנה מומחה מטעמו לבדיקת ההתחשבנות שבין הצדדים, והצדדים ימציאו למומחה (ולצד השני) את כל החומר שברשותם ושנדרש לצורך כך. ככל שהמומחה ימצא כי נותר חוב, המבקשים ישלמו את היתרה בתוך 60 ימים מיום מתן פסק הדין, ללא שתהיה להם כל טענה בנדון, וככל שהמומחה ימצא כי לא נותרה יתרת חובה או שיתרת החובה שנותרה קטנה מזו הנתבעת, לא תהיה למשיבה כל טענה בנדון. עוד נקבע כי ההסדר הדיוני מחליף את ההתדיינות בטענות הצדדים, ומעבר לכך לא תהיה להם כל טענה נוספת. בהעדר הסכמה בין הצדדים לעניין זהות המומחה, מונה מומחה מטעם בית המשפט. ביום 12.10.2015, דחה בית המשפט בקשה שהגישו המבקשים לביטול ההסדר הדיוני, כמו גם בקשה להגיש חוות דעת מומחה מטעמם.


ביום 14.12.2015 הוגשה חוות דעת המומחה, שמצא כי לצורך קביעת חובם של המבקשים לא ניתן להסתמך על הדו"חות השנתיים ששלחה המשיבה למבקשים במהלך השנים 2009-2005. לפיכך, ערך המומחה חישוב עצמאי והגיע למסקנה כי נכון ליום 1.6.2015, המבקשים חייבים למשיבה סכום כולל של 8,165,224 ש"ח. המומחה ציין בחוות דעתו כי ככל שניתן היה להסתמך על הדו"חות השנתיים של שנת 2008, תוצאות החישוב היו משתנות באופן קיצוני לטובת המבקשים. לאחר שהתאפשר לצדדים לחקור את המומחה, אימץ בית מהשפט את חוות דעתו, וקבע כי אכן אין זה דבר של מה בכך שחברת ביטוח תמציא למבוטחיה דו"חות שגויים, אולם בנסיבות העניין ונוכח הבדיקה המפורטת והבלתי תלויה שנערכה, אין בכך כדי לדחות את התביעה. לפיכך, קיבל בית המשפט את חוות דעת המומחה, וקבע כי המבקשים חבים למשיבה את הסכומים שננקבו על ידי המומחה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וזאת בכפוף לשתי הפחתות (42,000 ש"ח
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק כמפורט בפסק הדין,
שיופחתו מחובה של המבקשת 5, וכן הפחתה של 500,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק כמפורט בפסק הדין, באופן יחסי לחלקו של כל אחד מהנתבעים ביחס ליתרת החוב הכללית).


ביום 26.11.2017 הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להגשת ערעור, בה נטען כי ביצוע פסק הדין יהיה כרוך במימוש העיקולים הזמניים שהוטלו על דירות המגורים שלהם, מאחר ואין להם יכולת לשלם את החוב הפסוק מתוך נכסים ממוניים שלהם. בהחלטתו מיום 5.12.2017 ציין בית המשפט המחוזי כי המבקשים לא פרטו ביחס למי מהם מוטל עיקול על דירתו; לא פרטו בבקשה מה הם הנכסים הממוניים שיש להם, ואף לא צרפו אסמכתאות – למעט תצהיר מאת המבקש 4. בית המשפט קבע עוד כי אין לשלול את חששה של המשיבה לפיו אם יעוכב ביצוע פסק הדין עלולים להיות מוטלים עיקולים נוספים על ידי נושים אחרים של המבקשים, כך שהיא תתקשה לגבות את מלוא החוב על פי פסק הדין. חרף האמור, ונוכח סכום החוב הגבוה, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, ואולם זאת בכפוף להפקדת עירבון כספי בקופת בית המשפט או ערבות בנקאית צמודת מדד, בשיעור של 30% מחובו של כל אחד מהמבקשים. עוד הובהר כי כל מבקש שיפקיד את הערבון ביחס לחלקו שלו – ביצוע פסק הדין יעוכב לגביו.


להשלמת התמונה יצוין, כי בבקשה שלפניי הודיעו המבקשים כי לא הצליחו לגייס את הערבויות שנקבעו.

3.
על

פסק דין
זה הגישו המבקשים ערעור, שבצדו הבקשה דנא, לעיכוב ביצוע פסק הדין.

טענות הצדדים

4.
לטענת המבקשים יש לקבל את הבקשה מאחר וסיכויי הערעור גבוהים ביותר, ומאזן הנוחות נוטה לקבלת הבקשה. עיכוב ביצועו של פסק הדין לא יגרום למשיבה נזק של ממש מחד, ואילו למבקשים יגרמו נזקים משמעותיים מאידך. לטענתם, המשיבה הטילה עיקולים על נכסיהם, ואף חלק מדירות המגורים של המבקשים משועבדות לטובת המשיבה ולפיכך ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין ויפתחו נגד המבקשים הליכי הוצאה לפועל, דירות המגורים שלהם ימכרו, והם ימצאו עצמם חסרי דיור עוד טרם שיוכרע הערעור. המבקשים מוסיפים כי למעט המבקש 4, שבבעלותו שתי דירות (וחוב משמעותי למשיבה), למבקשים אין כל חסכונות או רכוש נזיל ועל כן יכולתם היחידה לפרוע את החוב הינה למכור את דירות המגורים שבבעלותם. המשיבה 6 הוסיפה כי על מנת להפיג את חשש המשיבה מפני עיקולים חדשים, היא מוכנה לרשום משכון לטובתה על סך מלוא החוב הפסוק שלה. בבקשה המבקשים פורטים את שווי הדירות שבבעלותם, ולבסוף מבקשים כדלקמן: המבקשים 1, 3, 5, 6, 7, ו-8 ביקשו את עיכוב ביצוע פסק הדין ללא הפקדת ערובה כלשהי, וזאת מאחר ושווי דירתם גבוה מסך חובם; המבקשת 2 ביקשה את עיכוב ביצוע פסק הדין ללא שיהא עליה להפקיד ערבון, וזאת חרף כך ששווי דירתה נמוך מסך חובה, והיא מבקשת כי ככל שתידרש להפקיד ערובה תהא זו בשיעור שלא יעלה על 15% מחובה, וכן
כי יותר לה להשתמש לשם כך בחלק מכספי יתרות הפוליסות המנוהלות ונשלטות בידי המשיבה; המבקש 4 ביקש שככל שיידרש להפקיד ערובה זו תהא בשיעור שלא יעלה על20% מחובו, וכי יותר לו להשתמש לשם כך בחלק מכספי יתרות הפוליסות המנוהלות ונשלטות בידי המשיבה.


אשר לסיכויי הערעור, המבקשים טוענים כי אלו גבוהים וכי היה על בית המשפט להתבסס על הדו"חות הרשמיים משנת 2008, שמשנים את תוצאות חישוב החוב באופן משמעותי לטובתם. עוד לטענתם, היה על בית המשפט לקחת את הדו"חות הרשמיים של המוסד הפיננסי כראייה מכרעת, ולא לאפשר לחברת ביטוח להתנער מדו"ח שהיא עצמה הפיקה. המבקשים טוענים כי טרם הכריע העד המומחה בסוגיה זו הם ביקשו כי יבוטל ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, וכי התיק יוחזר לשמיעת ראיות לצורך הכרעה בשאלה האמורה אולם בקשתם נדחתה ולא ניתנה להם האפשרות להוכיח כי הדו"חות האמורים הם נכונים ואמתיים, וכי יש להסתמך עליהם בעת חישוב יתרת החוב.

5.
המשיבה טוענת מנגד כי יש לדחות את הבקשה, והיא סומכת ידיה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע. החלטה מאוזנת וראויה שהתנתה את עיכוב הביצוע בהפקדת 30% שנפסק לחובתו של כל אחד מהמבקשים.


גם בחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות נוטים לכיוון דחייתה של הבקשה. המבקשים לא עומדים בנטל הכבד הנדרש על פי הפסיקה לשם עיכוב ביצוע

פסק דין
כספי, ולא יהיה כל קושי להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל ערעורם של המבקשים. כמו כן, המבקשים לא הראו כי יגרם להם נזק ככל שלא יעוכב פסק הדין, ואף טענתם ביחס למכירת דירות המגורים של המבקשים נטענו בעלמא, כאשר הן מגובות בתצהיר של
אחד
המבקשים בלבד חרף קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש צורך בתצהירים מטעם כל אחד מהמבקשים בעניין זה. גם בקשתם הנוכחית לא גובתה בתצהירים וראשית ראיה לביסוס טענותיהם לעניין מקורותיהם הכספיים. כך גם התחשיבים שהציגו המבקשים לא נתמכו בעובדות עדכניות, והם אינם מראים כי העיקולים שהוטלו על נכסי המבקשים יוכלו לממן את חובם, ואף תחשיבים אלו לא נתמכו בראיות משמעותיות.


לטענת המשיבה עיכוב הביצוע יגרום לה לנזקים בלתי הפיכים, מאחר שהעיכוב ימנע ממנה את האפשרות להיפרע מן המבקשים אשר חבים לה סכומים משמעותיים עוד משנת 2009, וככל שיעוכב ביצוע פסק הדין מצבה של המשיבה יורע שכן נושים נוספים של המבקשים עשויים לממש את נכסי המבקשים, או להטיל עליהם עיקולים, והיא תאלץ לחלוק את נכסי המבקשים עם כמות נושים גדולה יותר. באשר לסיכויי הערעור המשיבה טוענת כי אלה קלושים, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על חוות דעת עצמאית מפורטת ומנומקת של מומחה מטעם בית המשפט.

דיון והכרעה

6.
לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות, ואולם זאת בכפוף לאמור בפיסקה 10 להחלטתי זו. לבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ועל כן, ככלל, הגשת ערעור על פסק הדין אינה מובילה לעיכוב ביצועו (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על מנת שתתקבל בקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
, על המבקש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הצלחתו בערעור טובים, והשני כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון קבלת הבקשה, במובן זה שביצוע פסק הדין עלול לגרום לו לנזק בלתי הפיך, או שביצועו יגרום לקושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, ככל שהערעור יתקבל (ע"א 6952/12
ביו נ' קלמנסון
(7.1.2013); ע"א 4880/15
מזרחי נ' בש
(11.8.2015); ע"א 2946/15
רשבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

(9.6.2015); ע"א 7019/14
שזור - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פרג'י
(9.3.2015); עע"מ 8595/17
פלאח ואח'
נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז הצפון
(10.1.2018)). בין שני התנאים האמורים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור מוערכים טובים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לטובת המבקש, ולהפך. על פי פסיקת בית משפט זה, למאזן הנוחות הוענק משקל הבכורה מבין שני התנאים (ע"א 7898/14
שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ
(13.1.2015); ע"א 6472/14
ביבאר נ' ביסאן
(25.12.2014); ע"א 8784/17
דיאב נ' בנק מרכנתיל דיסקונט לישראל בע"מ
(21.01.2018)).

7.
אשר לדרישת מאזן הנוחות, על פי הכלל, וכבענייננו, נקבע כי אין מעכבים ביצועו של

פסק דין
המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, וזאת כיוון שככלל, הנזק שנגרם כתוצאה מביצוע

פסק דין
כאמור אינו בלתי הפיך (ע"א 3827/14
עוז והדר בניה בע"מ נ' מפלס רם בניה ופיתוח בע"מ
(3.7.2014); רע"א 6989/17
מלול נ' פקיד שומה אילת
(
8.11.2017
); ע"א 7779/17
הראל חברה לביטוח בע"מ נ' און טרק אינוביישנס בע"מ
(30.10.2017)). הנטל לסתירת כלל זה, ולהוכיח כי ככל שאכן יבוצע פסק הדין יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את מצב הדברים לקדמותו, או שהמבקש לא יוכל להיפרע מן הצד השני מוטל על המבקש את עיכוב הביצוע, ועליו לבסס את טענותיו בתשתית עובדתית מפורטת ומבוססת ככל הניתן, ולא ניתן להסתפק בטענות כלליות בהקשר זה (ראו: ע"א 3361/15
טיטלבאום נ' עו"ד עופר שפירא ,כונס נכסים
(22.07.2015); ע"א 6240/15
לונטר נ' רו"ח זנדר ז"ל
(25.1.2016)).

8.
בענייננו, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון קבלתה של הבקשה. ראשית, המבקשים לא הציגו תשתית עובדתית מספקת להראות כי ביצוע פסק הדין יגרום להם לנזקים. אכן, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי בהקשר זה לא די בתצהיר מטעמו של המבקש 4 כדי להוכיח את טענותיהם של המבקשים, ואף טענותיהם הנוגעות לכך שאין ברשותם רכוש נזיל נטענו בעלמא, וללא כל אסמכתאות,
מצב דברים שלא נשתנה גם בבקשה הנוכחית. האמור לעיל נכון ביתר שאת בהתחשב בכך שממילא, אף אם יפתחו נגד המבקשים הליכי הוצאה לפועל, אין בכך כדי להוביל למסקנה שיש לעכב את ביצוע פסק הדין, נוכח ההלכה לפיה קשה לראות בנקיטת הליכי הוצאה לפועל כשלעצמם, כמסבים נזק בלתי הפיך, מאחר ובמסגרת הליכים כאמור עומדים למבקשים סעדים שונים (ראו: ע"א 6067/04
בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי
(9.8.2006); ע"א 1738/10
קרויטרו נ' כונס הנכסים הרשמי
, פיסקה 3 (18.3.2010); ע"א 3552/15
סמיח נ' לביא
(26.8.2015)). זאת ועוד –
המבקשים כלל לא העלו טענה לפיה
הם לא יוכלו להיפרע מן המשיבה במידה שלא יעוכב ביצוע
פסק הדין, וממילא נראה כי בענייננו לא קיים חשש כאמור.

9.
לעניין סיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי נוכח קיומו של ההסדר הדיוני וביסוס פסק דינו של בית המשפט קמא על חוות דעת מומחה מטעמו סיכויי הערעור אינם מן המשופרים, וזאת אף כי נראה שטענותיהם של המבקשים ביחס לאמיתות הדו"חות הכספיים שנשלחו אליהם ראויות להיבחן. ואולם, בהתחשב במאזן הנוחות שכאמור קיבל משקל בכורה בין שני השיקולים – לא מצאתי כי די בכך כדי להוביל למסקנה שיש מקום לחרוג מן הכלל, ולעכב את ביצוע פסק הדין.

10.
נוכח כל האמור לעיל, בנסיבות העניין לא מצאתי לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין כפי שהוגשה. אולם, מתוך התחשבות בסכומו המשמעותי של חובם של המבקשים, נראה כי אכן עיכוב ביצועו של פסק הדין ביחס לכל מבקש שיפקיד בקופת בית המשפט עירבון בסך של 30% מסכום חובו למשיבה, כפי שהורה בית המשפט המחוזי, הינו איזון ראוי, וכך אני מורה.


ניתנה היום, י"ב בשבט התשע"ח (28.1.2018).



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


17096300_q04.doc

סח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






עא בית המשפט העליון 9630/17 גיל יניב, יעל יניב, משה יניב ואח' נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/01/2018)