פסקי דין על בן יצחק דניאל | פסקי דין על פלקובי חברה לבניין והשקעות | פסקי דין על מכלוף גד |

2235/02 א     17/07/2005




א 2235/02 בן יצחק דניאל נ' פלקובי חברה לבניין והשקעות בע"מ, מכלוף גד




1
בתי המשפט
א 002235/02
בית משפט השלום קריות
17/07/2005
תאריך:
כב' השופט ערן נווה

בפני
:
בן יצחק דניאל

בעניין:
התובע
גור דני

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . פלקובי חברה לבניין והשקעות בע"מ

2 . מכלוף גד
הנתבעים
ברנס רמי

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
בפני
תביעה כספית שעניינה טענה לפיצוי בגין איחור במסירת חזקה בנכס וכן פיצוי בגין אי התאמות בממכר וליקוי בנייה בדירת התובע.

התובע הינו בעל הזכויות בדירה ברח' חטיבת יפתח 33 בכרמיאל, בבית אותו בנתה הנתבעת (להלן: "הדירה"). הנתבעת (להלן: "החברה") הינה חב' שהקימה את הפרויקט והנתבע מס' 2 הינו מקים החברה ומנהלה.

העובדות:
בין התובע לבין הנתבעת נחתם חוזה מכר ביום 1/2/98 (להלן: "ההסכם") וזאת ביחס לדירה הנ"ל. בהתאם להסכם התחייב התובע לשלם לחברה סך של 436,760 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה. החזקה בדירה נמסרה לתובע בחודש 11/01 כאשר סע' 5(א) להסכם קבע, כי מועד המסירה יהיה 30/10/98, כלומר החזקה בדירה הועברה כ- 3 שנים לאחר המועד המוסכם בהסכם.
התובע טוען, כי עוד בטרם נמסרה לו החזקה בדירה, הוא הבחין בליקויים בדירה והזמין מומחה מטעמו אשר נתן לו חוו"ד.
החברה לא מכחישה, כי בדירה ישנם ליקויים ואף מצביעה על העובדה שביום 28/6/01 נחתם הסכם פשרה בקשר לבנייה ומסירת הדירה, ליקויי בנייה ושמאות בדירה לרבות אי התאמות, איחור במסירה, יתרת חוב לתשלום בגין רכישת הדירה ושווי הזיכויים להם זכאי התובע. במסגרת הסכם פשרה זה נמסרה החזקה בדירה תוך שהצדדים שומרים על כל טענותיהם. עוד בהסכם הפשרה הסכימו הצדדים למנות את המומחה מר קרלוס וגמן ז"ל וכן מינוי שמאי. מר קרלוס וגמן ז"ל סיים את עבודתו וכתב את חוות דעתו וחתם עליה ביום 4/3/02 ואולם, הנ"ל נהרג בפיגוע בחיפה.
אין מחלוקת כי לתובע יתרת חוב בגין הדירה אשר הוא חייב לחברה ואולם יש מחלוקת לגבי גודל החוב. הנתבעים טוענים כי מדובר בסכום של 49,245 ₪ ואילו התובע טוען, כי מדובר בסכום של 41,000 ₪ בלבד.
ביהמ"ש בהחלטתה של כב' השופטת ס. הנשיא בית נר מיום 6/2/03 נתן את דעתו לעניין הסכם הפשרה בין הצדדים וחוות דעתו של המומחה שנרצח, אולם מאחר והמומחה כאמור נהרג, לא היתה אפשרות לחקור אותו ומונה מומחה מטעם ביהמ"ש.
התובע עותר בסיכומיו לקבל מס' סעדים:הוא מבקש לקבוע, כי הנתבע אחראי אישית מכוח דיני הנזיקין על ליקויי הבנייה שהתגלו, מבקש פיצוי על האיחור במסירה של הדירה, פיצוי בגין ליקויי בנייה, פיצוי בגין ירידת ערך, פיצוי בגין עגמת נפש, אי נוחות והעדר הנאה והחזר הוצאות ושכ"ט עו"ד.
הנתבעים מסכימים למתן חלק מהסעדים המבוקשים אבל שעורו נמוך בהרבה מהמבוקש ע"י התובע. הם מתנגדים מכל וכל לחיוב הנתבע באופן אישי וכן לקבלת פיצוי בגין ירידת ערך.
יש לציין כי לא התקיים הליך הוכחות במלואו והצדדים נכונים היו לסיים את התיק עפ"י המלצת בימ"ש תוך הגשת סיכומים ומתן פס"ד מנומק.

בטרם אבחן את טענות הצדדים, אבדוק את האחריות האישית הנטענת ביחס לנתבע.

התובע טוען, כי הנתבע אחראי אישית לפעולותיה של החברה ולנזקים שנגרמו לתובע בעקבות בניית הדירה. התובע מבסס את העילה על דיני הנזיקין, אשר קובעים כי מנהל חברה אשר מתרשל בפיקוח על פעולותיה של החברה אותה הוא מנהל, צריך לחוב באופן אישי על הנזקים שגרמה החברה, דהיינו היותו אורגן בחברה אינו פוטר אותו מלחוב באופן אישי על מעשיו.

הפסיקה אכן מתייחסת לכך שהעובדה שהנתבע הינו אורגן בחברה, אינה פוטרת אותו מלחוב בנזיקין לפעולות רשלניות שביצע במסגרת תפקידו (ראה ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס נ. אורן ואח' פ"ד לה(4) 253, 256).

התובע טוען, כי הנתבע הוא זה אשר ניהל את המו"מ עם התובע בכל הנוגע לרכישת הדירה, למרות טענת הנתבע בתצהירו, כי לא הוא זה אשר ניהל את המו"מ עם התובע אלא נציג מכירות. אך מאחר שלא ציין את שמו של אותו נציג מכירות אשר הוא עובד החברה, אין לייחס לטענתו משקל רב.

לטענת התובע היה על הנתבע להביא את אותו נציג מכירות לעדות ו/או לפחות להגיש תצהיר מטעמו. התובע טוען, כי הנתבע הוא זה אשר היה הרוח החיה בנתבעת, הוא זה אשר ניהל את המו"מ עם התובע, גם בכל הנוגע לאיכות הבנייה, שטח הדירה ופיקוח כללי על ביצוע עבודות הבנייה. התובע מצביע בהקשר זה על ההתכתבויות בין הצדדים המלמדות, כי נעשו בין התובע והנתבע אישית. ראיה מכרעת לטענת התובע לרשלנותו האישית של הנתבע, ניתן למצוא בהחלטת משרד הבינוי והשיכון (רשם הקבלנים) להתלות את רישומה של הנתבעת בפנקס הקבלנים עד סוף שנת 2001. החלטה זו נתקבלה לאחר שהתובע הגיש תלונה כנגד הנתבע בגין הנזקים והליקויים נשוא תביעה זו. לטענת התובע, צעד זה הינו צעד חריג המלמד כי הנתבע ניהל את החברה בצורה רשלנית ודי בכך כדי לבסס את אחריותו בנזיקין.
ראוי לציין, כי לדעת התובע יש גם באיחור בהוצאת "טופס 4" אשר נתקבל רק לאחר שנתיים מיום המסירה המוסכם בחוזה המכר, כדי ללמד על דרך ניהולה הרשלני של החברה ולעניין זה מפנה התובע לתגובת משרד השיכון (רשם הקבלנים לפנייתו של התובע).

הנתבע לעומת זאת טוען, כי יש לדחות על הסף את טענת התובע בעניין זה בשים לב לעובדה שלא נשמעו הוכחות והצדדים לא נחקרו ולכן, לכל טענות התובע אין בסיס והוא גם לא הקים את נטל הראיה הנדרש ודי בהכחשות הנתבע לטענות העובדתיות הנטענות לעניין זה ע"י התובע כדי שטענותיו אלה תדחנה.
הנתבע טוען, כי אם היה בוחר התובע לחקור את הנתבע, היה מגלה את העובדות לאשורן ומשבחרו הצדדים בדרך של סיכומים בכתב ללא בדיקת המצהירים, אין הוא יכול להעלות כעת טענות עובדתיות ללא כל ביסוס עובדתי ובוודאי שאין הוא יכול גם להוכיח טענות אלה.

לגופו של עניין טוען הנתבע, כי המו"מ לגבי רכישת הדירה נוהל מול איש מכירות בשם גבי מויאל, מתווך מכרמיאל שלא היה עובד של הנתבעת כי אם סוכן עצמאי. הנתבע טוען, כי לא הבטיח לתובע דבר ובכל מקרה רק החוזה ונספחיו הם המחייבים כפי שקובע גם סע' 30 לחוזה. עוד מוסיף הנתבע, כי אין שום משמעות להעדתו של סוכן המכירות כפי שדרש התובע בסיכומיו, שכן אין מחלוקת ואין עילות הנובעות ממהלך המו"מ שקדם לחתימת החוזה. מדובר בתביעה שעניינה ליקויי בנייה ואיחור במסירה ולכן מה עניין המו"מ שקדם להסכם עם נושאים אלה? הנתבע אף טוען, כי כל ההתכתבויות עם התובע נעשו בשם החברה ולא בשמו של מנהלה וככל שהתכתב בשמו, עשה זאת כמנהל החברה בלבד. לדעת הנתבע, אין כל קשר בין הליכים שננקטו ע"י רשם הקבלנים והיו נגד החברה הנתבעת בלבד לבין ניסיון להטיל אחריות אישית על מנהלה של החברה. באתר הבנייה היה לאורך כל תקופת הבנייה מהנדס אחראי, אשר פיקח על עבודות הבנייה לרבות פיקוח על עבודות שבוצעו ע"י הקבלן המבצע שביצע בפועל את עבודות הבנייה ולראיה מצביע הנתבע על התכתבויות ומסמכים אשר צורפו לתיק ביהמ"ש, המלמדים, כי התובע היה בקשר ישיר עם מפקח בשם "משה" ועם קבלן הביצוע "מאג'ד חביב אללא".
לסיכומו של דבר טוען הנתבע, כי סה"כ הנזקים בדירת התובע כפי שקבע מומחה ביהמ"ש שחוות דעתו היא המחייבת, הינם בשיעור נמוך ביותר יחסית לסכום תביעתו של התובע ולדעתו, עניין זה מצביע על העובדה, כי לא בוצעה עבודה העולה עד מידת הרשלנות ולמעשה אין לייחס אפילו לחברה הנתבעת עצמה רשלנות וככל שכן לנתבע אחריות בנזיקין שכלל לא הוכחה. לכל היותר, מדובר בחבות של החברה מכוח דיני החוזים שכן, עילה של ליקוי בנייה ואיחור במסירה, מוסדרים היטב בחוק המכר.

יש לציין כי התובע צירף לסיכומיו פסיקה רבה ובחנתי אותה טרם מתן פסה"ד.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שלפני, אני בדעה שדין התביעה כנגד הנתבע אישית להדחות.

להלן נימוקי ביהמ"ש בהקשר זה:
1. ראשית אציין, כי עצם העובדה שלא התנהלה ישיבת הוכחות מלאה, אין בה כדי לפגוע בשום טענה מטענות התביעה ואין לקבל כי משלא נתקיימו חקירות נגדיות, לא יכול ביהמ"ש בכל מקרה לחייב את הנתבע אישית.
2. התובע עם זאת בחר לתבוע את הנתבע אישית רק בכתב התביעה המתוקן. כלל לא הועלתה טענה לעניין יכולתה הפיננסית של החברה הנתבעת לפרוע את חובה ולקיים כל פס"ד.
3. לא הוכח, כי ישנה כלל עילה נזיקית כלשהי לגבי הנתבעת, כל שכן לגבי הנתבע.
4. על מנת לחייב את הנתבע אישית, יש להוכיח ראשית את אחת העילות הנזיקיות והקשר הסיבתי, אולם לא הוכח כלל כי הנתבע גם אם התרשל, גרם לנזק נשוא תביעה זו. לא התרשמתי מתוך הסיכומים, כי הנתבע בהכרח הוא זה אשר ניהל את המו"מ, אם כי נכון שהייתי מצפה לקבל תצהיר מטעם מי שניהל את המו"מ בשם הנתבעת, אולם בכל מקרה, לשלב המו"מ כשלעצמו, אין את החשיבות הרבה ביותר לאור טענות והסעדים המתבקשים ע"י התובע עצמו בתיק זה.
5. לא הוכח לי כלל, כי הנתבע ביצע בפועל פיקוח על בניית ביתו של התובע.
6. אינני סבור כי יש לחרוג מן הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה" ולא התרשמתי, כי היה בהתנהגות הנתבע משום רשלנות שיש בה כדי להביא לצורך בחיובו אישית.
7. אציין כי גם הסנקציה שננקטה ע"י רשם הקבלנים, היתה כנגד החברה הנתבעת ולא כנגד הנתבע.

לאור כל המקובץ דלעיל, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע. אסתפק בתוצאה האמורה ולא אחייב בהוצאות משפט לחובתו של התובע.

אני עובר לדיון ענייני אל מול הטענות המתייחסות אל החברה הנתבעת.

איחור במסירה:
בהתאם לסע' 5(א) לחוזה המכר, התחייבה החברה הנתבעת למסור את הדירה לתובע עד יום 30/10/98. התובע טוען, כי בפועל נמסרה הדירה באיחור של 36 חודשים כלומר ביום 30/10/01, אולם ב"נספח א'" לכתב ההגנה חותם התובע בכתב ידו, כי קיבל את מפתחות הדירה ביום 1/7/01, דהיינו המדובר באיחור של 32 חודשים (ולא 36 חודשים).
החברה טוענת, כי לתובע לא מגיע סעד בגין האיחור וזאת מכוון שאין מחלוקת, כי לתובע יתרת חוב ולפי ההסכם ומשסירב התובע לשלם את יתרת התמורה, הוא לא היה זכאי לקבל את החזקה בדירה.
אני דוחה טענה זו ומקבל את טענת התובע, כי בפועל הוצא לבניין "טופס 4" רק ביום 19/9/00 וזאת עפ"י העתק מכתב אשר הוציא מנהל ההנדסה בעירית כרמיאל לחברה הנתבעת, מכתב אשר אף צורף לתצהיר התובע.
הפועל היוצא מכך הוא, כי התובע זכאי לפיצוי וזאת מהמועד המוסכם בחוזה המכר ועד לקבלת אותו "טופס 4" ובצירוף 14 יום "הודעה" לפי סע' 5(ב) לחוזה המכר, כלומר עד לתאריך 1/10/00 ובעיגול יש לפצותו על 23 חודשים איחור במסירה. אני לא מקבל את טענת התובע לפיצוי מלא על כל התקופה עד למסירה בפועל וזאת לאור העובדה, כי מומחה ביהמ"ש קבע, כי הדירה ראויה למגורים למרות הליקויים אשר יפורטו בהמשך ועל כן, לאור חובת "הקטנת הנזק", היה על התובע לקבל את החזקה בדירה כבר לאחר קבלת "טופס 4" ולהסדיר את ענייניו מול החברה הנתבעת, כאשר הוא אוחז במפתחות הדירה.
אינני מקבל את טענת החברה הנתבעת, כי יש לקזז מחודשי האיחור את 60 הימים לפי סע' 5(א) להסכם ועוד 60 ימים לאחר הזמנת השינויים ו/או התוספות אשר דרש התובע מעבר לסטנדרט כפי שקובע ההסכם וסה"כ 120 ימים, וזאת לאור העובדה, כי מרגע שהחברה איחרה את מועד המסירה המוסכם, לא יבואו בחשבון המועדים לעיכוב יום המסירה המוסכם אלא יש להביא בחשבון את משך תקופת האיחור המלאה שעומדת כאמור על 23 חודשים. אני מפנה בהקשר זה לדבריו של כב' השופט גובראן ב- ע"א 4337/02 ירמיהו עיני חב' לבניין בע"מ: "הלכה היא, כי כאשר קבעו הצדדים בחוזה שביניהם, כי איחור של תקופה מסוימת לא ייחשב כאיחור המהווה הפרת חוזה, פרשנות בתי המשפט לעניין הפיצוי במקרה של הפרה הינה, כי איחור מעבר לתקופה שנקבעה מהווה הפרת החוזה, ומשהופר החוזה זכאי הצד הנפגע לפיצוי מהיום שבו התחייב המפר למסור את החזקה, ולא מתום הארכה אלא אם כן קבעו הצדדים אחרת".

התובע טוען לפיצוי בגובה של 500$ בגין כל חודש איחור וזאת עפ"י הטענה, כי עפ"י אומדן שווי שכירות דירה דומה (דירה חדשה בת 3 חדרים + גינה פרטית), זהו הפיצוי המגיע לו. החברה הנתבעת טוענת לעומת זאת, כי המחיר של דמי השכירות הוא בין 300$ ל- 350$ בלבד. ההסכם בסע' 21(ה) קובע, כי הקונה יהיה זכאי לפיצוי בגין איחור במסירת החזקה "בגובה של דמי שכירות של דירה דומה". התובע לא הגיש חוו"ד לעניין גובה דמי השכירות.

שקלתי בדבר.

אני מחליט להעמיד לצורך דמי השכירות ובהעדר נתונים מספקים את דמי השכירות בין 300$ ל- 500$, דהיינו בממוצע 400$. מדובר ב- 23 חודשים כאשר מדובר בפיצוי של 400$ לחודש ובסה"כ פיצוי בסך של 8,600$. אני סבור שדי בבסיס הצמדה שכזה, דהיינו אני מכיר בסכום של 8,600$ כפי ערכם ביום מתן פסה"ד עפ"י שער הדולר היציג.

ליקויי הבנייה:
הצדדים הסכימו, כי בשאלת ליקויי הבנייה ימונה מומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת הדירה. ביום 3/4/03 נתן ביהמ"ש תוקף של החלטה להסכמת הצדדים ומונה מר יצחק ברמן כמומחה מוסכם (להלן: "המומחה"). כתב המינוי הסמיך את המומחה לקבוע מהם הליקויים, הפגמים ואי ההתאמות בדירתו של התובע. המומחה קבע אילו מהליקויים אינם ניתנים לתיקון ומה עלות תיקונם של הפגמים הללו.
שני הצדדים הסכימו לקבל את חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש וזאת מבלי שחקרו אותו ו/או שלחו לו שאלות הבהרה.
המומחה קובע כדלקמן:
1. עלות התיקון לקבלן 22,000 ₪.
2. עלות התיקון לצד ג' אשר יבחר התובע בעצמו 29,300 ₪.
3. משך זמן התיקונים הנדרש מוערך בין 21 ל- 24 ימי עבודה.
4. ירידת ערך הדירה בגין ליקויים אלה אשר אינם ניתנים לתיקון 1,400$ .
סכומים אלה לא כוללים מע"מ.

נושא תיקון ע"י החברה או ע"י קבלן חיצוני:

נשאלת השאלה, האם עמד התובע בחובות הקטנת הנזק והאם יש לפסוק לו עפ"י הערך הגבוה יותר לאור עמדת החברה הנתבעת.

אין פער כספי משמעותי בין התיקונים ע"י הקבלן ותיקוני צד ג'. עבר זמן רב מאז הכניסה לדירה
(1/7/0/1). הליקויים המצריכים תיקון הם כמעט בכל חלקי הדירה. לא הוכח לי, כי הנתבעת היתה נכונה לתקן את הליקויים מיד לאחר שידעה עליהם ויש לזכור שבין הצדדים שוררים חשדנות וחוסר אמון ואין כמעט ספק שתיקון הליקויים ע"י הנתבעת, לא ישים קץ להתנצחות ביניהם, מה גם שהדבר יצריך בהכרח פיקוח ובדיקה נוספת של המומחה.

התוצאה איפוא שאני מחליט לפצות את התובע עפ"י ערך עלות התיקונים לצד ג' אשר יבחר לעצמו התובע, דהיינו בסכום של 29,300 ₪ עפ"י חוות דעתו של מר ברמן, כאשר לסכום זה יש להוסיף מע"מ.

נושא הצורך בפינוי הדירה בתקופת התיקונים:

מומחה ביהמ"ש העריך את משך הזמן הנדרש לליקויים ב- 21 עד 24 ימי עבודה, כאשר הדבר לא ידרוש פינוי הדירה אך יהיה כרוך באי נוחות.
לשאלת ב"כ התובע, האם קביעתו זו אף תקפה אם הדירה תושכר, ענה המומחה בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 27/12/04, כי הדבר יהווה "בעיה גדולה". התובע טוען, כי הואיל ודירת התובע משמשת לשכירות, לא ניתן לצפות כי יהיה שוכר סביר שיסכים כי ביתו יהפוך לאתר עבודה במשך חודש שלם. עוד טוען התובע, כי מכוון שביצוע עבודות התיקונים בזמן בו מתגורר שוכר בדירה אינה אפשרית, יהיה על החברה לפצותו בסך 10,000 ₪ הכוללים מציאת דירה לשוכר לתקופה של חודש וכן פינוי והובלת תכולת הבית והחזרתה לאחר התיקונים. התובע לאורך כל הדיון טען, כי הדירה אינה ראויה למגורים ואף ציין כי כאשר הצליח סוף סוף להשכיר את הדירה, השוכר "ברח" לאחר 5 חודשים עקב מצבה הליקוי. התובע לא הוכיח כי הדירה מושכרת ועל כן אין בסיס לטענתו, כי יש לפצותו בסכומים כאלה שהוא דורש.
תיקון הדירה יכול להעשות כאשר התובע נמצא בדירה. כמובן עתיד להגרם לו אי נוחות ועגמת נפש ואדון בדבר כאשר אפצה את התובע בראש הנזק המתבקש בנסיבות העניין לאור קביעות אלה בהמשך.

ירידת ערך בגין שטח הדירה:

את שטח הדירה מדדו 3 מומחים שונים וכולם הגיעו לידי אותה תוצאה. שטח הדירה קטן יותר מן השטח עליו הסכימו הצדדים. מומחה מטעם החברה קבע, כי השטח הינו 86 מ"ר. מומחה מטעם התובע קבע כי שטח הדירה הינו 78.01 מ"ר. מומחה מטעם ביהמ"ש עמד על ההבדלים והסביר כי שטח הדירה בפועל תלוי בשיטת המדידה, כלומר:
1. השטח האפקטיבי של הדירה הינו 78 מ"ר (בדומה לקביעת המומחה מטעם התובע).
2. השטח הנומינלי של הדירה הינו 87.2 מ"ר (בדומה לקביעת המומחה מטעם הנתבעת).
שטח הדירה המצוין בהסכם אשר היה אמור להתקבל בדירת התובע, הינו 93 מ"ר.

אני מאמץ בזאת לאור הראיות שהוצגו לי, כי שטח הדירה בפועל הינו 78 מ"ר, כלומר חסר 15 מ"ר מהשטח עליו הוסכם עפ"י ההסכם.

כיצד יש להעריך את אותם 15 מ"ר חסרים? ישנן שתי דרכי חישוב אפשריות שהוצגו לי. ישנה אפשרות של חישוב פרופורציונלי לשטח הנגרע וישנו חישוב שמאי לפי שווי שולי הולך ופוחת.
לעניין דרך שערוך השטח החסר, שני הצדדים הביעו הסכמתם בסיכומיהם, כי הדרך הנכונה הינה החלופה השנייה, כלומר לפי שווי שולי הולך ופוחת.
מומחה ביהמ"ש קבע כי לפי דרך חישובית זו, זכאי התובע לפיצוי בסך 13,700$.
אני סבור כי יש לאמץ עמדה זו ואינני מקבל את טענת הנתבעת, כי יש להפחית מן הסכום האמור עוד 30% מכוון שמומחה ביהמ"ש לא מדד את שטח המרפסת וחדר המדרגות מעבר למפלס הדירה ועד למחסן.
מומחה ביהמ"ש נחקר בעניין. תשובותיו התקבלו על דעתי ואינני רואה שום הצדקה לסטות מקביעתו המקצועית.
חישוביה של החברה לא התקבלו על דעתי לרבות בקשתה להפחתת 2% מהסך הכולל. אני מפנה לקביעתי בנושא האיחור במסירת החזקה בדירה ודרישתה של הנתבעת להפחית מסך חודשי האיחור סך של 120 ימים לאור הקביעה בהסכם, כי איחור שכזה מותר, מוסכם ואינו מזכה בפיצוי, דבר שנדחה על ידי.
על בסיס אותו הגיון מכוון שהחברה הנתבעת חרגה הרבה מעבר לאותם 2% מוסכמים, היא בעצם הפרה את החוזה ולכן התובע זכאי למלוא הפיצוי ללא הפחתה של אותם 2%.
על כן, אני קובע כי התובע זכאי לפיצוי בגין ירידת ערך בסכום של 13,700$.

ירידת ערך בגין ליקויים אשר אינם ניתנים לתיקון:

מומחה ביהמ"ש קבע, כי בגין הליקויים המצוינים בחוות דעתו בראש נזק זה זכאי התובע לפיצוי בסך של 1,400$ לפי הפירוט הנ"ל:
1. רוחב משתנה בחדר שינה (קיר עקום) - 400$.
2. הסיכון הבטיחותי אשר גורמת לשונית הבריח החדש של דלת הממ"ד בהיותה במצב פתוח כאשר היא מקטינה את המעבר בפרוזדור מעבר לנדרש לפי התקן - 500$.
3. הרכבה צפופה של האסלה והכיור בחדר האמבטיה - 500$.

בחנתי את טענות הנתבעת בהקשר זה ולא מצאתי כל הצדקה לסטות מחוות דעתו של המומחה בהקשר זה. אני דוחה את טענות הנתבעת בהקשר זה ומוצא את הסבריו של מומחה ביהמ"ש ואת חוות דעתו כסבירים לחלוטין.

עגמת נפש:

התובע מבקש מבימ"ש לפסוק לו 35,000 ₪ בגין עגמת הנפש אשר נגרמה לו כתוצאה מהיחס הלא הוגן אשר קיבל מהחברה הנתבעת אך בפועל לא הוכיח, כי אכן יחס שכזה ניתן לו. עוד טוען התובע, כי ביהמ"ש צריך להביא בחשבון את האיחור הניכר בקבלת החזקה בדירה ואולם יש לזכור כי בגין ראש נזק זה דרש ואף קיבל התובע פיצוי ובשים לב להצהרת התובע, כי הדירה אינה מיועדת למגוריו אלא הוא התכונן להשכירה לצד ג', דבר שבפועל לא הוכח על ידו. עם זאת, הוכח לביהמ"ש כי בפועל חודש התיקון שיהיה בדירת התובע הוא בהחלט עתיד לגרום לו לעגמת נפש ולחוסר הנאה, זאת בתוספת הפסד ימי עבודה והזמן שכרוך היה כמובן בהקשר הגשתה של תביעה זו על כל המשמעויות הנובעות ממנה ולכן אני פוסק לו בגין עגמת הנפש ובשים לב לטענות המומחה לגבי הצורך בתיקונים מהלך חודש בדירה סך של 7,500 ₪.
הוצאות משפט:

לגבי מחצית שנייה של אגרה, ניתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרה. הנתבעת תשפה את התובע על האגרה הראשונה אשר שולמה בתיק זה וכן תשלם לתובע עפ"י חשבוניות הוצאות משפט הכוללות את חווה"ד אשר השקיע בתיק זה וכן סכומים נוספים היה ושולמו על ידו במסגרת הצורך בהעדת עדים כאלה או אחרים מקצועיים בביהמ"ש.

את הסכומים המופיעים בפס"ד זה כאשר חלקם של הסכומים הוא בערך דולרי ולכן יש להצמיד אותם הצמדה לדולר באופן שישולמו הסכומים עפ"י ערך הדולר בשערו היציג בעת מתן פסה"ד, על החברה הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית.

לסכומים האמורים לאחר שיבצע חיבור שלהם למעט הוצאות משפט, יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ מן הסכומים אשר נפסקו לתובע בפס"ד זה.

יש לשלוח העתק מפסה"ד לצדדים.

ניתן היום י' בתמוז, תשס"ה (17 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.
ערן נווה
, שופט
קלדנית: אורלי








א בית משפט שלום 2235/02 בן יצחק דניאל נ' פלקובי חברה לבניין והשקעות בע"מ, מכלוף גד (פורסם ב-ֽ 17/07/2005)