פסקי דין על עיריית ראשון לציון | פסקי דין על יזהר גולן | פסקי דין על פירובסקין מיכאל | פסקי דין על יעקב זרקון | פסקי דין על יוסי סיתכליל |

13/04     22/02/2005




13/04 עיריית ראשון לציון נ' יזהר גולן , פירובסקין מיכאל , יעקב זרקון , יוסי סיתכליל




בבית הדין למשמעת
של עובדי הרשויות המקומיות

תיק משמעת 13/04
ה ת ו ב ע ת: עיריית ראשון לציון
נ ג ד
יזהר גולן

1.
ה נ א ש מ י ם:
פירובסקין מיכאל

2.

יעקב זרקון

3.

יוסי סיתכליל

4.

אייל קרנדל
5.

מאיר גרדה
6.

עופר לוי
7.

מרדכי משה
8.

רוני אברהם
9.

מבורת חיים
10.

אבנר חכמפור
11.

מאיר אזולאי
12.

הכרעת דין
העובדות:

הנאשמים בתיק זה הינם עובדי המחלקה לסימון כבישים ומדרכות (להלן - מחלקת הצבע) בעיריית ראשון לציון
(להלן - העיריה). יזהר גולן
, הנאשם מס' 1, הינו מנהל המחלקה.

1.
הנאשמים עוסקים במלאכת צביעה וסימון של כבישים ומדרכות, ברחובות וצמתים מרכזיים בתחומי העיר ראשון לציון. כדי למנוע בעיות תעבורה חמורות חייבות עבודות אלה להתבצע בתיאום עם המשטרה ועל פי הנחיותיה. הנחיות אלה קובעות, בין השאר, כי ניתן לבצע עבודות אלה בשעות הלילה בלבד. משום כך נקבע כי שעות עבודתם של אנשי מחלקת הצבע הן משעה 21:00 עד שעה 7:00.
2.

- 2 -
העובדים מתכנסים לעבודתם במינהלת מש"א (מינהל שיקום ואחזקה), מחתימים את כרטיסי הנוכחות שלהם בשעה 21:00 ויוצאים לשטח שנקבע מראש ובתיאום עם המשטרה כשטח עבודתם באותו לילה. שעות העבודה בפועל בשטח נגזרות במידה רבה מהאילוצים התעבורתיים השוררים בו, כאשר מיקומו ואופיו של ציר התנועה שבו אמורה להתבצע העבודה מכתיב את מועד תחילת העבודה בפועל ומועד סיומה; ככל שהמדובר בצומת מרכזית יותר שעומס התנועה בה הוא רב יותר, כן ניתן לעבוד בה פחות שעות. מכל מקום, למעט מקרים חריגים, אין המשטרה מאפשרת לעבוד בצירים אלה מעבר לשעה 4:30.
התובענה שלפנינו עניינה במעשיהם ומחדליהם של עובדי מחלקת הצבע בשעות שבין תום מלאכתם בשטח לשעה 7:00 שנקבעה כאמור כשעת סיום עבודתם. טענת התובעת היא כי על פי ההוראות הברורות, אמורים העובדים לחזור למשרדי המינהלת, לנקות את כלי עבודתם ולהכשירם למשימתם הבאה ובשעה 7:00 לחתום איש איש על כרטיס נוכחותו ובכך להשלים את ליל עבודתו שעבורה הוא זוכה לתיגמול מיוחד.
בחודש אוקטובר 2002 ערכה העיריה פעולות שונות לחשיפת עבירות ועבריינים מקרב עובדי העיריה בנושאים הקשורים לנוכחות בעבודה, ובתוכם: מסירת כרטיסי נוכחות של עובדים להחתמה בשעון הנוכחות בידי עובד אחר, דיווחי כזב על נוכחות, ביצוע עיסוקים פרטיים בשעות העבודה וכדומה. במסגרת פעולות אלה התקינה העיריה מצלמה סמויה ליד שעון ההחתמה של כרטיסי הנוכחות כדי לעקוב אחר פעולות ההחתמה בידי העובדים. כתוצאה מכך גילתה העיריה כי בימים 27.10.02 ו-28.10.02, בשעות הבוקר, החתים אחד מעובדי מחלקת הצבע את כרטיסי הנוכחות של עובדים רבים אחרים מהמחלקה.

3.
בעקבות החשיפה האמורה של החתמת כרטיסי הנוכחות של עובדי המחלקה בידי אחד העובדים, נחקרו עובדי המחלקה על ידי גורמי העיריה המוסמכים ונערכו להם שימועים בהם הם הודו כי זה שנים נוהגים הם לפרוש לביתם עם סיום העבודה בשטח בשעות המוקדמות של השחר, ואילו החתמת כרטיסי הנוכחות שלהם נעשית על ידי אחד העובדים המשמש כתורן לצורך כך; כלומר, קיימת תורנות של העובדים הנקבעת בידי מנהל המחלקה; כרטיסי הנוכחות של העובדים מופקדים בידי העובד התורן ועובד זה חוזר למשרדי העיריה ומחתים את הכרטיסים בסביבות השעה 7:00. התוצאה היא אם כן שלא זו בלבד שמתבצעת החתמה הדדית של כרטיסי נוכחות של עובדים בידי עובד אחר, אלא שהעובדים שכרטיסם מוחתם כך, אינם נמצאים כלל בעבודה בזמן ההחתמה והם מקבלים שכר עבור שעות בהן לא עבדו כלל.
- 3 -
נוכח גילוי עובדות אלה, הגישה העיריה לבית הדין תובענות משמעת נגד עובדי מחלקת הצבע בהן נטען כי במעשים האמורים ביצעו העובדים עבירות משמעת לפי סעיפים 9(1), (2) (3) ו-(4) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978 בהסכמת באי כוח הצדדים ובהתאם לסמכותנו בתקנה 4(ב) לתקנות שירות המדינה (משמעת)(סדרי הדין של בית הדין), התשכ"ד-1963, אשר חלות אף על עובדי הרשויות המקומיות, איחדנו את הדיון בתובענות הללו לתיק שלפנינו.
עמדות הצדדים:

כאמור אין הנאשמים כופרים בכך שהחתמת כרטיסי הנוכחות שלהם בבקרים התנהלה על פי ההסדר שתואר לעיל, לאמור: החתמה בידי עובד תורן בסביבות השעה 7:00 בעוד שיתר העובדים פורשים לביתם ישר משטח העבודה בשעה מוקדמת יותר (להלן - "הסדר ההחתמות"). תחילתו של הסדר זה, לדברי הנאשמים, אי שם בשנות ה-80 של המאה הקודמת, בתקופה שיגאל צדוק היה הממונה עליהם, כלומר המדובר בהסדר שנמשך כ-20 שנים. ואולם, מוסיפים הנאשמים וטוענים, אין המדובר בהסדר שהם הנהיגו לעצמם במחתרת כדי להשיג במרמה טובות הנאה שאינן מקובלות על הנהלת העיריה; אלא המדובר בהסכם כתוב וחתום, אשר גובש בין מנהלם לשעבר, יגאל צדוק, ובין מר שלום ניצן המכהן כיום בעיריה כסמנכ"ל וראש מינהל אמרכלות ובעבר היה אחראי על נושאי כוח אדם. לחלופין טוענים הנאשמים כי גם אם לא היה הסכם כתוב המסדיר נוהלי עבודה מיוחדים לאנשי מחלקת הצבע, הרי שהיה קיים בענין זה "הסכם שבשתיקה". לדבריהם "הסדר ההחתמות" הוא תולדה של תנאי עבודתם המיוחדים; הכל ידעו כי הם פועלים על פי הסדר זה במשך שנים ולא מחו ולא העירו על כך ואין הם מבינים מה פשר ההתגוללות הפתאומית הזו עליהם בעקבות "גילוי" התופעה כביכול באמצעות המצלמה הסמויה, אלא אם כן המדובר באמתלה של העיריה המנסה לנצל שעת כושר כדי לחזור בה מההסכם או מההסדר שהיה לחם חוקם שנים ארוכות, מתוך כוונה להביא לקיצוץ בשכרם.

4.
הנאשמים גם לא מוצאים כל פסול ודופי בעובדה שהם קיבלו שכר עבור שעות שלא בוצעה בהן עבודה משום שהם רואים את עבודתם כעבודה בעלת אופי קבלני שתמורתה איננה תלויה בשעות עבודה בפועל, ולהבנתם כך ראתה גם הנהלת העיריה את עבודתם.
התובעת הגישה לבית הדין את מסמך ת/3 הקובע את נוהלי רישום הנוכחות בעבודה. נוהל זה מחייב את עובדי העיריה להחתים כרטיס נוכחות באופן אישי בלבד, במועד תחילת העבודה ובסיומה, ונקבע בו מפורשות כי החתמת כרטיס בידי הזולת הינה עבירה. כנגד טענות הנאשמים טוענת התובעת כי מעולם לא חתמה העיריה, באמצעות נציגיה המוסמכים, על הסכם כלשהו המאפשר לעובדי מחלקת הצבע לסטות מהוראת הנוהל האמורה המחייבת החתמה אישית של כרטיס הנוכחות
5.
- 4 -
ובוודאי שמעולם לא חתמה על הסכם המעניק הכשר לכך שכרטיס הנוכחות של עובדי מחלקת הצבע לא ישקף נאמנה את שעות עבודתם בפועל ובכך יאפשר להם לקבל שכר תמורת שעות שלא עבדו בהם. לצורך סתירת הטענה בדבר קיומו של הסכם כזה, הגישה התובעת את מסמך ת/9 הנושא את הכותרת "סיכום עם מר יגאל צדוק בנושא חישוב שעות לילה בצביעת כבישים" סיכום זה שנכתב בכתב יד
ב-1.1.95 ונחתם בידי שלום ניצן, יגאל צדוק ובידי עובד נוסף שחתימתו לא זוהתה בוודאות, נועד בעיקרו להבהיר את אופן חישוב שעות העבודה בלילה של עובדי מחלקת הצבע לצורך קביעת התמורה בגין עבודתם בשעות מיוחדות אלה. בין השאר נאמר במסמך זה כי:
" עובדים המועסקים במשמרת לילה בין השעות 21:00 עד השעה 7:00 ממחרת, יהיו זכאים לקבל עבור 10 השעות בפועל 26 שעות לפי 100%, כלכלה ל-3 ארוחות כפי שהיה עד כה."
טוענת התובעת כי סיכום דברים זה הינו המסמך היחידי שנכתב מעולם בנושא שכרם של עובדי מחלקת הצבע והוא לא נועד לקבוע שינויים בשיטת חישוב השכר, כפי שגם נאמר בו, אלא הועלה בו על הכתב הסדר שהיה שריר וקיים גם קודם לכן כתורה שבעל-פה; והעיקר, מבחינתה של התובעת, היא האמירה המפורשת במסמך זה ששעות העבודה של עובדי מחלקת הצבע הן מ-21:00 עד 7:00 ורק עבור 10 שעות העבודה הללו "בפועל" הם יהיו זכאים לקבל תמורה של 26 שעות. משמע, אין להעלות על הדעת קבלת תמורה עבור שעות בהן לא נמצאו העובדים כלל במסגרת העבודה.
אשר לטענה החלופית של הנאשמים בדבר קיומו של הסכם שבשתיקה לגבי "הסדר ההחתמות", מאשרת התובעת כי אכן הסדר זה פעל בשטח במשך שנים ארוכות; ואולם, לטענתה, עובדה זו התבררה להנהלת העיריה רק בעקבות הפעולות שנקטה בהן באוקטובר 2002 לחשיפת מעשים פסולים של העובדים, הצבת המצלמה הסמויה והחקירות שניהלה לאחר מכן. קודם לכן לא ידעה התובעת מאומה על ההסדר למרות שנותיו הרבות. לא יכלה איפוא להיות מצד העיריה הסכמה בשתיקה לתופעה שלא היתה ידועה לה כלל ועיקר.
גם את טענת הנאשמים שעבודתם התבצעה בקבלנות דוחה התובעת מכל בכל. אם היתה זו עבודה הנעשית בקבלנות, טוען ב"כ התובעת, לא היתה התמורה עבורה נקבעת על פי שעות עבודה כעולה מסיכום הדברים ב-ת/9 אלא היא היתה נגזרת ממכסות עבודה שהיו נקבעות לעובדים ומהספקים. ואולם לעובדי מחלקת הצבע מעולם לא הוגדרו ולא נקבעו מכסות עבודה כלשהן, יומיות, שבועיות או חודשיות; אלא הבסיס לחישוב שכרם היה אך ורק מספר שעות עבודתם, אכן הוסכם שתמורת כל שעת עבודה הם יקבלו שכר של 2.6 שעות, אך עדיין התמורה נקבעה על בסיס שעות העבודה בפועל. זאת ועוד; אילו היה המדובר בעבודה קבלנית מה היה מקום וטעם לחייבם בכלל בחתימת כרטיסי נוכחות בתחילת העבודה ובסיומה? קבלן הרי

- 5 -
מתבקש להצביע רק על כמות העבודה שביצע; שעות עבודתו אינן רלוונטיות כלל, ולכן אין טעם לדרוש ממנו לדווח על שעות אלו. כדי להמחיש את ההבדל בין עבודה המתבצעת בקבלנות לעבודה רגילה וכדי להוכיח שכאשר רוצה העיריה לקבוע שמגזר מסויים מקרב עובדיה יבצע את עבודתו בקבלנות היא עושה זאת מפורשות, בהסכם מפורט בכתב, הגישה התובעת לביה"ד את ת/10 שהוא הסכם קיבוצי מיוחד שהעיריה ערכה עם עובדי התברואה. לגבי עובדים אלה אכן הוסכם שעבודתם תתבצע בקבלנות, לפיכך נקבעו להם בהסכם האמור מכסות עבודה שאותם הם צריכים לספק ושכרם נקבע על בסיס מכסות אלה. ההסכם גם מעניק לעובדים לפיו פטור מפורש מחתימת כרטיס הנוכחות בסיום העבודה. עם עובדי מחלקת הצבע, טוענת התובעת, מעולם לא נחתם הסכם דומה שכן העיריה לא ראתה לנכון להעניק להם מעמד של עובדים בקבלנות.
העדויות:

מטעם התובעת העידו מר גד לידור שכיהן כמנכ"ל העיריה בתקופה ינואר 1994-ינואר 2004 וכן שני סמנכ"לים, מר איתן דורון ומר שלום ניצן. שלושתם טענו בעדותם בתוקף כי לא היה להם כל מידע על "הסדר ההחתמות" לפני שנערכה פעילות העיריה באוקטובר 2002 לגילוי תופעות פסולות בנוגע לנוכחות עובדים בעבודה. שלושתם גם מאשרים כי כיום, לאחר שנתגלה מה שנתגלה בפעילות האמורה, ולאחר שקויימו חקירות ושימועים לעובדים הנוגעים בדבר, הם יודעים שעובדי מחלקת הצבע אכן פעלו על פי "הסדר ההחתמות" שנים רבות והם עשו זאת באישורם של המנהלים הישירים השונים שהיו להם במרוצת השנים הללו. אולם מאחר שבכירי העיריה, ראש העיר, ראשי המינהלים ומנהלי האגפים הנוגעים בדבר, לא ידעו על הסדר זה ולא העניקו לו גושפנקה, לא במפורש ולא במשתמע, אין לקבל את טענת העובדים שהמדובר בהסדר ש"המערכת" הסכימה לו בשתיקה.

6.
כזכור סמנכ"ל האמרכלות מר שלום ניצן הוא אחד מהחתומים על מסמך ת/9, ומר ניצן התבסס עליו בעדותו כהוכחה לכך שלעובדי מחלקת הצבע נקבעה במפורש השעה 21:00 כשעת התחלת העבודה והשעה 7:00 כשעת סיומה, כאשר התמורה בסך 26 שעות נקבעה עבור 10 שעות עבודה בפועל ולא על בסיס נורמות. מר ניצן הסביר גם בעדותו שסיכום דברים זה נרשם רק בינואר 1995 משום שבשנים הקודמות הפעילות בנושא צביעת כבישים ומדרכות היתה מאד מצומצמת ורק משהפכה פעילות זו לקבועה, נוכח התרחבות העיר והתפתחותה, נמצא צורך להעלות על הכתב את נושא חישוב שעות עבודתם בלילות של עובדי מחלקת הצבע, אולם לא בכדי נכתבו בת/9 המילים: "כפי שהיה עד כה", אלא ללמדך שגם קודם לכן פעלה המחלקה על פי אותם עקרונות; מאז ומתמיד נדרשו עובדי המחלקה לדווח באופן אישי על שעת התחלת עבודתם ועל שעת הסיום ושכרם נקבע על בסיס שעות עבודתם בפועל.
- 6 -
מטעם ההגנה העידו הנאשם מס' 1, מר יזהר גולן
, מנהל אגף הצבע לשעבר, מר יגאל צדוק, וכן העדים ציון כהן, דוד ראובן ועמרם פרץ, אשר כיהנו בעבר, בתקופות שונות, כיושבי ראש ועד העובדים של עיריית ראשון לציון
.
עדותו של יזהר גולן
:
הנאשם יזהר גולן
עובד בעיריה כ-8 שנים. הוא התחיל לעבוד בעיריה כצבעי רגיל ובסוף שנת 2001 הוא התמנה למנהל מחלקת הצבע. כאשר החל לעבוד בעיריה היה יגאל צדוק הממונה עליו והוא היה במעמד של מנהל אגף (אגף הצבע והריהוט). כאשר פרש מר צדוק לפנסיה, החליפו בתפקיד מר ציון אברמוב שאף הוא היה במעמד של מנהל אגף. מר אברמוב פרש גם כן לפנסיה ובמקומו קיבל את האחריות על עובדי הצבע מר יצחק חורי שהיה סגן ראש מינהלת תו"ת (תשתיות ותחזוקה). בסוף שנת 2001 התמנה כאמור יזהר גולן
כמנהל מחלקת הצבע.
יזהר גולן
סיפר בעדותו כי "הסדר ההחתמות" היה נהוג במחלקת הצבע מיומו הראשון כעובד בה. לדבריו העובדים החתימו את כרטיסי הנוכחות שלהם בתחילת עבודת הלילה בשעון הנוכחות שנמצא בכניסה ללשכת ראש המינהלת שאליה הם השתייכו. לאחר מכן הפקידו את הכרטיסים בידי מנהל האגף, יגאל צדוק, אשר היה יוצא איתם לשטח. מר צדוק היה מנהל רשימה שלפיה היה קובע מי יהיה העובד התורן אשר יחתים את כרטיסי הנוכחות עבור שאר העובדים למחרת בשעה 7:00; גם כרטיס הנוכחות של יגאל צדוק עצמו היה בין הכרטיסים שהוחתמו כך. לאחר פרישתו של יגאל צדוק לפנסיה, המשיך מחליפו, ציון אברמוב, באותו הסדר של החתמות וכך עשה גם מחליפו של אברמוב, איציק חורי.
כאשר התמנה הוא, יזהר גולן
, למנהל המחלקה, לא ניתנו לו הוראות והנחיות חדשות בנוגע לאופן התנהלותם של עובדי המחלקה עם סיום העבודה בשטח, וכדבר המובן מאליו נמשך אותו הסדר החתמה שעל פיו פעלו העובדים שנים רבות לפני שהוא החל לעבודה במחלקה.
לאורך כל עדותו, הן בחקירה הראשית והן בנגדית, מנסה יזהר גולן
להבהיר מדוע לא ראה כל פסול ב"הסדר ההחתמות" ומדוע כאשר התמנה למנהל המחלקה המשיך בהסדר זה ולא טרח לפנות לממונים עליו כדי שייקבעו נוהלים ברורים ומפורשים בנושא התנהלותם של עובדי מחלקת הצבע לאחר סיום משימתם הלילית, אם על ידי קביעה בהסכם שעבודתם תעשה על בסיס קבלני, או על ידי קביעה מפורשת שהם רשאים לחרוג מנוהלי החתמת כרטיסי הנוכחות. העד מסביר שכאשר התקבל לעבודה במחלקת הצבע והוא נדרש על ידי המנהל דאז, יגאל צדוק, להפקיד, כשאר העובדים, את כרטיס הנוכחות שלו לצורך החתמתו בבוקר בידי העובד התורן, הוא לא העז בכלל לשאול את מר צדוק לפשר דרישה זו שכן יגאל צדוק היה מנהל קפדן

- 7 -
וקשוח שעל פיו יישק דבר ועובד פשוט לא יכול היה אפילו לחשוב לחלוק על דעתו:
"למר צדוק לא היית יכול לפנות, אף עובד לא יכל לפנות. לאכול ליד מר צדוק זה לא היה, פחדו... מר צדוק לא היה משופע ביחסי אנוש, כל מה שהוא אמר, אפילו אם זה טעות, אתה חייב לבצע..." (פרוטוקול עמ' 23).
כאשר נשאל העד, בחקירה הנגדית, מדוע אם כן לא פנה למישהו אחר בעיריה כדי להתריע על הנוהג של ההחתמות הוא משיב:
"לא מצאתי לנכון כי ראיתי את כרטיסו של מר צדוק בין הכרטיסים של כולם, לא חשבתי שמר צדוק יעשה טעות. הוא המנהל." (עמ' 24).
בתגובה לכך נשאל העד מדוע לא נקט אם כן בצעדים להסדרת הנושא לאחר שהתמנה כמנהל ולא היתה מוטלת עליו יותר יראתו של מר צדוק, ועל כך הוא משיב שהוא לא ראה אז, כשהתמנה למנהל, וגם לא היום כל פסול ב"הסדר ההחתמות" ולכן לא ראה צורך לפנות בענין זה לאיש. ומדוע לא מצא בכך פסול? על כך הוא משיב:
"אם אני מסתכל על זה היום אני רואה יחידות בעיריה, למשל התברואה ...הם עובדים בין 2-3 שעות, מקבלים 8 שעות. יחידה נוספת זה יחידת האספלט ... הם גומרים את העבודה בעבודה קבלנית, בתואנה שהאספלט חם ורותח. אני יכול למנות עוד הרבה יחידות. גם אנחנו היום מקבלים שעות בלי לעבוד, אנחנו יחידת הצבע עובדים עד השעה 4 ומקבלים עוד שעות." (עמ' 24).
על כך מטיח כנגדו עו"ד שפיר, ב"כ התובעת, שמשמעות דבריו אלה היא שעובדי הצבע עובדים בקבלנות כעובדי היחידות האחרות שהעד הזכיר, ומר גולן משיב

שאכן כך הוא הדבר:
" זה מה שהיקנה לנו מר יגאל צדוק, כך הוא הסביר לנו."
העד טוען כי לאורך כל תקופת עבודתו במחלקת הצבע, היו לו סיבות למכביר להאמין, ועד היום הוא משוכנע בכך, שהכל, כולל הנהלת העיריה הבכירה, ידעו על "הסדר ההחתמות" ולא העירו על כך דבר. כדי להמחיש זאת הוא מספר על מקרה שארע בתקופה שבה היה איציק חורי אחראי על עובדי המחלקה שכל כרטיסי הנוכחות נפלו מידי העובד שהיה אמור להחתימם בבוקר לתוך טרפנטין וכתוצאה מכך הם נמחקו. מר חורי שלח את הכרטיסים שניזוקו למינהל האמרכלות והם
- 8 -
הוחלפו בכרטיסים חדשים. ועל כך אומר העד:
"אם חבילת כרטיסים מגיעה לאיזה שהוא מקום, איך חבילה אחת נופלת? מישהו צריך להבין שיש כאן ריכוז של הכרטיסים בחבילה אחת, אחרת איך כולם נופלים בבת אחת לטרפנטין?" (עמ' 22).
מר גולן חוזר וטוען שהחתמת הכרטיסים נעשתה בצורה גלויה "ליד ראש המינהלת, סגן ראש המינהלת, מנהל האגף" ולכן אין להעלות על הדעת שההנהלה הבכירה לא ידעה על כך וכאשר ב"כ התובעת טוען כלפיו שהוא היה צריך להסדיר מיוזמתו את הנושא כאשר התמנה למנהל המחלקה אלא שהוא בחר לנהוג בעצימת עיניים, משיב לו העד "לא נכון. הרי זה נעשה בהסכמת המנהלים שלי; זה היה ליד המנהלים שלי." (עמ' 25).
כדי להדגיש את תום לבו בנושא ההחתמות, מספר מר גולן כי באחד הלילות של סוף אוקטובר 2002 כשחזר מהעבודה הבחין בכך שמתרחשת פעילות מוזרה ליד בנין המנהלת ושמסתובבות שם דמויות חריגות שמתעסקות במערכת החשמל. הוא ראה אדם יוצא מלשכתו של ראש המינהל, מר איתן דורון, ומזוודות בידו. מאחר שהוא חשד שמדובר בגנב הוא רץ אליו ותפסו ואז האיש אמר לו שעל פי הזמנת העיריה הוא התקין מצלמות סמויות בבנין. ממשיך העד ומספר שהוא שמח על כך כי חשב שצריכים לחשוף דברים בלתי תקינים שמתרחשים במקום והוא לא דיווח על כך לאיש למעט מנכ"ל העיריה ואיתן דורון. הוא לא העלה על דעתו להודיע על כך לעובדיו ולהזהירם שלא לנהוג על פי "הסדר ההחתמות" בבקרים הקרובים משום שהיה משוכנע שאין לו ולעובדיו דבר להסתיר שכן ההסדר הוא ראוי וידוע לכולם.
עדותו של יגאל צדוק:
מר יגאל צדוק, מנהל אגף הצבע לשעבר, פרש לפנסיה מהעבודה בעיריה לפני כ-6 שנים. בעדותו אישר מר צדוק את דבריו של יזהר גולן
על כך שבתקופה בה הוא היה המנהל של עובדי הצבע החלו העובדים לפעול, בהנחייתו ובהוראתו, על פי "הסדר ההחתמות", אלא שלגירסתו הדבר נעשה בהסכמתו המלאה של מר שלום ניצן שהיה הממונה בעיריה על נושאי כוח אדם, ולא זו בלבד אלא שהסכמה זו גובשה במסמך בכתב. מר צדוק הסביר את הרקע להסכם. לדבריו, לפני כ-24 שנים הוא נתבקש על ידי סגן ראש העיריה ליטול על עצמו את האחריות לצביעה וסימון הכבישים והמדרכות בעיר. המשטרה התנגדה בתוקף שהעבודה בכבישים המרכזיים תעשה ביום, לפיכך הוא החל לעבוד עם צוותי עובדים בלילות. תנאי העבודה היו קשים מאד, העובדים התמרמרו ולא הסכימו להמשיך; לכן שלח אותו סגן ראש העיריה למר שלום ניצן כדי לגבש הסכם עבודה שיהיה לשביעות רצונם של העובדים. בשלב הראשון הוסכם עם מר ניצן שהעובדים יתוגמלו בימי חופש

- 9 -
ובתוספת שכר של 150 אחוז לשעה וכן הם יקבלו דמי כלכלה. זמן מה בוצעו העבודות על פי הסדר זה. העובדים היו מסיימים את העבודה על פי הוראות המשטרה ב-4, מנקים את הכלים ונרדמים בשטח על הרצפה. בשעה 7 הם קמו והלכו למשרדי האגף, החתימו את כרטיסי הנוכחות והלכו הביתה. כעבור זמן מה הודיעו העובדים שהם לא מוכנים להמשיך לעבוד בתנאים אלה והעבודה הופסקה. ממשיך העד ומספר:
"קרא לי שלום ניצן. אמרתי לו שהעניינים לא ילכו אלא אם כן העובדים ילכו הביתה בגמר העבודה כמו אלה שעובדים באספלט וכמו אלה שעובדים בזבל, גם הם הולכים הביתה בגמר העבודה, כי אופי העבודה היא קבלנית, עבודה קשה, בין המכוניות, בתוך הצמתים... ואז היתה הסכמה בשתיקה, זאת אומרת שידעו מהענין שהעובדים הולכים הביתה ואחד דופק את הכרטיסים וזה נמשך 20 וכמה שנים..." (עמ' 40).
בהמשך טוען העד כי כל העיריה ידעה על ההסדר שכן "זה לא דבר שאפשר להחביא אותו". הוא מאשר שהוא היה זה שקבע את תורנות ההחתמות והוא ניהל רישומים בנושא התורנות שאותם השאיר לעוזריו בעיריה כאשר פרש לפנסיה.
למרות שהעד דיבר בקטע שצוטט לעיל על הסכמה שבשתיקה, בהמשך עדותו הוא טען ששלום ניצן ערך יחד איתו הסכם בכתב בנושא. הסכם זה תוקן ושונה במרוצת השנים 4 פעמים ובכל פעם נעשה הדבר בכתב; כאשר נשאל העד היכן מצויים מסמכים אלה השיב:
" ההסכמים שאני קיבלתי העתק מהם היו במשרד, אני לא יודע איפה ההסכמים שהוא (הכוונה לשלום ניצן - ב.י.) עשה, איפה הוא שם אותם. אני יודע שההסכמים שאני קיבלתי העתק מהם היו בתוך קלסר במשרד שלי. בארון המשרד שלי." (עמ' 41).
בחקירתו הנגדית מתעקש בתחילה העד על גירסתו לפיה כבר ב-1980 הגיע עם שלום ניצן להסכם שעובדי הלילה של מחלקת הצבע ילכו לביתם עם סיום העבודה, בסביבות 4:30-4:00, אך הם ידווחו על עוד 3 שעות עבודה ויקבלו גם עליהן שכר. כאשר ב"כ התובעת, עו"ד שפיר, שואל אותו האם הוא משוכנע שזה היה תוכנו של ההסכם עם שלום ניצן, משיב העד "בוודאי, זו היתה עבודה קבלנית". ב"כ התובעת לוחץ על העד להראות לו מסמך כלשהו המאמת טענה זו ועל כך עונה מר צדוק:
"אם המשפט הזה היה לפני 10 שנים אני הייתי מראה לך את זה, זה היה מתוייק אצלי במשרד. היום אני אחרי 6 שנים לא בעירייה, לא יודע איפה
המסמכים מתגלגלים. תפנה לשלום ניצן, זה בטח אצלו בארון, אם הוא לא זרק אותם." (עמ' 42).
- 10 -
בתגובה לטענה בדבר קיומו של ההסכם האמור, מעמת ב"כ התובעת את העד עם מסמך ת/9 המדבר על 10 שעות עבודה בפועל, ואין בו כל בסיס לטענה על הסכמת העיריה לכך שהעובדים יקבלו תמורה של 260 אחוז גם אם בפועל יעבדו פחות מ-10 שעות. תשובתו של מר צדוק לכך היא ש-ת/9 הוא רק חלק מהסכמים קודמים בנושא תנאי עבודתם של עובדי מחלקת הצבע בלילות; קדמו לו, לטענתו, מסמכים אחרים שבהם סוכם במפורש שהעבודה תתבצע בקבלנות "על מנת שנגמור את הצמתים; גומרים הולכים". על כך מתריס כנגדו עו"ד שפיר:
"אני אומר לך שהמגזר היחיד בעיר שפעל בהתאם להסדר קבלני היה מגזר עובדי התברואה ולגביו נחתם הסכם מפורש. כל הטענה שלך לגבי עובדי הצבע הוא סיפור מצוץ מהאצבע; מה תגיד על זה?"
ותשובתו של העד:
"אני אפילו לא רוצה לענות לך, זה מבייש אותי לענות לך, אחרי 26 שנים אתה אומר לי דבר כזה, אתה פוגע בי. אתה אומר לי דבר כזה, אחרי שהם שילמו את כל הכסף? לא המצאתי את הסיפור." (עמ' 44).
למרות תשובה תקיפה זו, בהמשך החקירה הנגדית מתערער בטחונו של העד בדבר תוכנם של ההסכמים הקודמים ל-ת/9 אשר הוא טוען לקיומם, ואין הוא זוכר בוודאות מה נקבע בהם בנושא שעות העבודה והאם היה מעוגן בהם ענין ההחתמה המאוחרת של כרטיסי הנוכחות. אבל אז חוזר העד לטענת ההסכמה שבשתיקה:
"אני לא זוכר מה כתוב בהסכם לגבי נושא השעות, אבל השאלה המתבקשת למה אחרי 26 שנים נזכרו, למה לא אחרי 10 שנים, כולם
קיבלו את הדבר כמובן מאליו, אף אחד לא גנב את זה בלילה, אף אחד לא
הדפיס בחושך, כולם הדפיסו בבוקר. כולם ידעו מכך מאחר ואופי העבודה היתה קבלנית." (עמ' 45).
ובהמשך אומר העד:
"... אמרתי מפורשות שאני לא זוכר בדיוק מה שקרה לפני 26 שנה, אני לא זוכר. היתה הסכמה שבשתיקה שדופקים הכרטיסים בבוקר, זו הייתה עבודה קבלנית, העובדים בהתחלה לא רצו לעבוד." (עמ' 45).
מאחר שהעד חוזר לגירסת ההסכמה שבשתיקה, שואל אותו ב"כ התובעת:
"דיברת על הסכמה שבשתיקה, האם אודות ההסדר הזה של החתמה באי שעות עבודה, האם דיברת עליו באופן מסודר ובאופן יזום עם מישהו
מבכירי העיריה? מנכ"ל העיריה? ראש העיריה?"
- 11 -
ועל כך משיב מר צדוק:
"לא היה צורך, הכל עבד, הכל דפק, בשביל מה לעורר את המתים אם הכל דופק? יכול להיות שכן דיברתי אבל אני לא זוכר." (עמ' 46).
עדותו של ציון כהן:
מר ציון כהן, כיום חבר מועצת העיריה, היה בעבר מנהל מחלקת החשמל בעיריה. הוא נבחר לועד העובדים בשנת 1983 וב-1985 נבחר ליו"ר הועד.
מר כהן מעיד על כך שמחלקת החשמל שכנה בסמיכות למחלקת הצבע ולכן הוא ראה לא אחת את אחד מעובדי מחלקת הצבע מחתים כרטיס נוכחות עבור כל עובדי
המחלקה. לטענתו, כשם שהוא ראה זאת, כולם ידעו על כך; "מי שאומר שהוא לא ידע, אז הוא לא רצה לדעת. אי אפשר להסתיר דבר כזה, זה לא דבר שלא רואים...
רואים שאחד מחתים מספר כרטיסים; כולל גם המנהלים, זו היתה מן תורנות
כזאת." (עמ' 28). העד גם ידע שהעובדים אשר עבורם הוחתם הכרטיס לא נכחו בעבודה אלא הלכו הביתה. הוא לא ראה כל פסול ב"הסדר ההחתמות" משום שלטענתו העובדים פעלו על פי ההסכם שחל עליהם ואשר קבע להם תנאי עבודה קבלניים. מר כהן היה בועד נציגם של הסקטורים שהוא כינה בשם "עובדי השדה"
ובתוכם עובדי הצבע. לדבריו הוא עשה מאמצים ללמוד את ההסכמים החלים על הסקטורים שהוא ייצג וממה שהתעניין ולמד על ההסכם שחל על עובדי הצבע הוא
הבין שהם עובדים בקבלנות. טענה זו בדבר עבודתם של אנשי הצבע בתנאי

קבלנות חזרה ונשנתה בעדותו של מר כהן:
"לעובדים היתה תכנית עבודה אותה הם היו אמורים לבצע, בתמורה לעבודה זו הם קיבלו 25 או 26 שעות ללילה. לי זה נראה באותה תקופה הישג לועד העובדים שהצליח להשיג להם הסכם כזה..." (עמ' 30).

"... היתה להם מטלה שאותה כולם, העיריה עצמה כולל הנהלת העיר, היתה מעוניינת שהעובדים יסיימו אותה כמה שיותר מהר על מנת לא לגרום לבעיות תחבורה בלילה, והם סיימו אותה פעם ב-2, פעם ב-3 ופעם ב-4 והם קבלו עבור אותה מטלה את אותם שעות, וזה לא משנה מתי הם סיימו. זה מה שאני יודע, כך הם עבדו הרבה מאד שנים." (עמ' 33).
אולם העד שאמר בבטחון כי היה לעובדי הצבע הסכם לעבודה בקבלנות, לא זכר אם הוא ראה אי פעם הסכם זה או שמא רק למד על קיומו מפי מנהל אגף הצבע. מאחר שהיה זה "הסכם טוב" כלשונו, הוא לא ראה צורך לדון עליו אם מישהו
- 12 -
מבכירי העיריה או לשנות בו דבר וכך הוא אומר:
"אני בטוח שההסכם הזה נדון ביני ובין מנהל האגף כשאני באתי לשאול מה ההסכמים ושם קיבלתי את פרטי ההסכם, בין אם הראה לי את ההסכם ובין אם לא, אני לא זוכר... אני מבחינתי לא ראיתי שום צורך לדרוש דיון בהסכם הזה וההסכם הזה התבצע עד לא מזמן כשלאף אחד לא היה טענה נגדו, אלא שמישהו החליט לעשות משהו ואז כולם לא יודעים." (עמ' 34).
עדותו של דוד ראובן:
העד דוד ראובן נבחר כחבר ועד העובדים של העיריה ב-1986 וכיהן כיו"ר הועד בין השנים 1993 - 2001. גם הוא היה מודע ל"הסדר ההחתמות" על כל מרכיביו,
אך בניגוד לעד ציון כהן הוא יודע בוודאות שלא נכתב מעולם הסכם בענין זה, אלא
המדובר בהסדר בעל-פה שנעשה בין יגאל צדוק לשלום ניצן. העד גם טוען שיגאל
צדוק עצמו פנה אליו בבקשה שלא יעלה דרישה, כיו"ר הועד, להפוך את ההסדר
להסכם פורמלי בכתב על מנת שהמנכ"ל, שלום ניצן, לא ירתע. על כך שואל אותו

ב"כ התובעת האם ניתן להבין מדבריו שרצו לשמור על ההסדר בסוד "כי אולי זה היה קצת מסריח" ומר ראובן משיב:
"לעניות דעתי הוא בכלל לא מסריח. זה על מנת לא להפיץ אותו ברבים. הרי יש עוד מחלקות שעובדות לילה, כמו תורנויות, ופשוט מאד שמה
פעלו על פי חוקת העבודה שזה משמרת שניה ושלישית, ופה פעלו מעבר ונתנו צ'ופר כלשהו ולא רצינו להפיץ את זה." (עמ' 35).
בהמשך שואל אותו עו"ד שפיר מדוע כיו"ר ועד העובדים הוא לא דרש להפוך את ההסדר להסכם ברמה המקומית והעד עונה:
"אם הייתי דורש את זה, שלום היה מבטל את הכל ואז העובדים היו נפגעים, המשכתי עם זה בשתיקה; אמרתי שאני אלך עם הזרם".
(עמ' 35).
עדותו של עמרם פרץ:
מטעם ההגנה העיד גם מר עמרם פרץ אשר כיהן שנים רבות כסגן יו"ר ועד העובדים ובשנים 2002 ו-2003 היה יו"ר הועד. כיום הוא משמש כסגנו של ראש מינהל שפ"ע איתן דורון.
- 13 -
מר פרץ העיד שהוא ידע משמועה, כעובדים רבים אחרים בעיריה, שאנשי מחלקת הצבע מסיימים לעבוד בשעה 4 ומחתימים את כרטיס הנוכחות בשעה 7. לטענתו הוא לא ידע על כך שהם פורשים לביתם ישר מהשטח ועובד אחד מחתים את כרטיסי הנוכחות עבור כולם, כך שהדיווח הוא על שעות שלא עבדו בהם. לדבריו העובדים היו אמורים עם סיום העבודה בשטח לחזור למתחם המינהלת ולהכין את כלי העבודה למחר. לא ידוע לו על כל הסכם שנעשה על ידי גורם מוסמך בעיריה אשר אישר לעובדי הצבע לפעול על פי "הסדר ההחתמות".
עדות ההזמה של שלום ניצן:
נוכח עדותו של מר יגאל צדוק לפיה קודם ל-ת/9 נערכו בינו לבין מר שלום ניצן הסכם או הסכמים אחרים אשר במפורש אישרו את העסקתם של אנשי הצבע על בסיס קבלני, איפשר בית הדין לתביעה להעיד שנית את מר ניצן כעד הזמה. בעדות זו הכחיש מר ניצן בכל מכל את דבריו של מר צדוק וטען ש-ת/9 הוא המסמך היחידי הקיים בנושא תנאי עבודתם של אנשי מחלקת הצבע. הוא מעולם לא נתן את הסכמתו, לא במפורש ולא בשתיקה, לעבודה בקבלנות של אנשי מחלקת הצבע ולא אישר לעובדים אלה תשלומים שאינם מבוססים על דיווח ועל עבודה בפועל.
הערכת עדויות, מימצאים ומסקנות:

על בסיס כל העדויות שהוצגו בפני
נו ואשר את עיקרן פרטנו לעיל, אנו קובעים כלהלן:

7.
מקובלת עלינו טענת התובעת כי מעולם לא נערך הסכם מחייב בכתב בין העיריה לבין נציגות העובדים המסדיר את תנאי עבודתם של עובדי
מחלקת הצבע ומעניק להם מעמד של עובדים קבלניים. מול ההכחשה
1.

התקיפה של עדי התובעת, וביחוד של מר שלום ניצן, בדבר קיומו של הסכם כזה, עומדת עדותו הבעייתית של מר יגאל צדוק בענין זה אשר נתמכת אך ורק בעדות מעורפלת של מר ציון כהן. עדותו של יגאל צדוק הינה בעייתית משום שהוא מדבר כמעט בנשימה אחת על הסכם או הסכמים בכתב ועל הסכם שבשתיקה בנושא האמור, מבלי לתת את הדעת על כך ששתי האפשרויות אינן יכולות להתקיים בצוותא שהרי אם קיים הסכם בכתב, אין מקום לדבר על הסכם שבשתיקה. ככל שהעד נחקר בענין זה, הן על ידי ב"כ התובעת והן על ידי בית הדין עצמו, אין בפיו מענה מספק לסתירה זו. בסופה של חקירה, מודה מר צדוק שלמעשה אין הוא זוכר מה נקבע בהסכמים שהוא טוען לקיומם בנושא שעות העבודה של עובדי מחלקת הצבע והאם היה מעוגן בהם ענין ההחתמה המאוחרת של כרטיסי הנוכחות.
- 14 -
תמיכתו של העד ציון כהן בגירסה הטוענת לקיומו של הסכם בכתב הקובע לאנשי מחלקת הצבע עבודה בתנאי קבלנות, איננה מהווה תמיכה של ממש, שכן הוא לא זוכר אם אי פעם ראה הסכם זה במו עיניו או שמא רק למד על קיומו מפי מר צדוק. לעומת תמיכה רעועה זו, עומדת עדותו של עד ההגנה, דוד ראובן, המאשר אמנם כי עובדי הצבע עבדו בפועל כקבלנים, אך הוא יודע בבטחון כי הם עשו כן על בסיס הסדר בעל-פה, הסדר אשר במתכוון נציגות העובדים ומר צדוק עצמו לא רצו לתת לו ביטוי בכתב כדי שלא תהיה לכך תהודה בקרב עובדים אחרים.
מתקשים אנו גם להאמין בקיומו של הסכם אשר מצד אחד קובע כי עובדי מחלקת הצבע יבצעו את עבודתם בקבלנות ויקבלו תמורה בגין 10 שעות עבודה, ללא התחשבות בשעות עבודתם בפועל, ומצד שני יידרש מהם לחתום על שעון הנוכחות בתום 10 שעות עבודה; שני הדברים אינם עולים בקנה אחד והעובדה שמר צדוק ראה צורך לקבוע תורן אשר יחתים את כרטיס הנוכחות בשעה 7, מצביעה על כך שלא היה קיים הסכם מפורש שקבע למחלקתו תנאי עבודה קבלניים.
לכך יש להוסיף כי גם האמור ב-ת/9 לפיו התמורה המפורטת בו ניתנת לאנשי מחלקת הצבע עבור 10 שעות בפועל "כפי שהיה עד כה",
מערערת את הטענה בדבר קיומו של הסכם כתוב אחר שיש בו קביעה סותרת.
לסיכום: אין אנו מקבלים את טענת קיומו של הסכם בכתב הקובע לעובדי מחלקת הצבע תנאי עבודה בקבלנות.
מן העדויות ששמענו מצטיירת תמונה ברורה לפיה עובדת קיומו של "הסדר ההחתמות", על כל מרכיביו, היתה ידועה לרבים מעובדיה של העיריה ובתוכם גם עובדים בכירים כמנהלי אגפים וראשי מינהלים. גם ללא העדויות העקביות והחד-משמעיות ששמענו בענין זה מכל עדי ההגנה, עצם קיומה של תופעת ההחתמות ההדדיות במשך למעלה מ-20 שנים, מחייבת מסקנה זו שכן, כפי שאמר העד ציון כהן, "אי אפשר להסתיר דבר כזה, זה לא דבר שלא רואים..."; בוודאי שכך הוא כאשר המעשה נמשך במשך שנים כה רבות. ואולם אין בידינו לקבוע שהתופעה היתה ידועה גם לצמרת הבכירה ביותר של העיריה אשר לא היה לה מגע הדוק עם עובדי הצבע ולא התחככה עימם כמעשה של יום ביומו. שמענו בענין זה את הכחשתם הגורפת של מנכ"ל העיריה לשעבר ושל הסמנכ"לים איתן דורון ושלום ניצן אשר טענו כי נחשפו לתופעה רק בעקבות הפעילות של אוקטובר 2002, ואם כי יש לתהות על טיבם של אמצעי הביקורת העומדים לרשותם אשר לא היו יעילים דיים כדי להביא

2.

- 15 -
לידיעתם את הנעשה בשטח על ידי קבוצה לא קטנה של עובדים, לאורך שנים רבות, לא הוצגו בפני
נו ראיות נחרצות לכך ש"הסדר ההחתמות" היה ידוע גם להם, או לאחד מהם, והם השלימו עמו בשתיקה. אדרבא; הרי בתשובה לשאלה שהציג ב"כ התובעת לעד יגאל צדוק אם הוא דיבר אי פעם על ההסדר עם מישהו מבכירי העיריה, השיב כזכור העד: "לא היה צורך, הכל עבד, הכל דפק, בשביל מה לעורר את המתים אם הכל דופק?"; עד זה גם ציין מספר פעמים בעדותו כי ביקש מעובדי המחלקה "להצניע" את ענין ההחתמה, כדי לא להתסיס עובדים אחרים ו"לא להוציא לעובדים האחרים את העיניים" על כך שלא זכו לתנאי עבודה דומים; דבריו אלה גם נתמכו בעדותו של דוד ראובן שהדגיש את רצונו כיו"ר הועד לא לתת תהודת יתר להסדר העבודה של עובדי הצבע כדי שלא יצוצו דרישות דומות מעובדי מחלקות אחרות; אם כן, הגם שברור לנו שמאמצים אלה להצנעת ההסדר לא זכו להצלחה יתרה ורבים מאד מקרב עובדי העיריה ומנהליה שמעו וידעו על כך, ייתכן שלמגדל השן של צמרת בכירי העיריה לא חדרה השמועה בדבר אופן התנהלותם של אנשי מחלקת הצבע למעלה מ-20 שנה. אך לאמיתו של דבר, אין לנו גם כל צורך להגיע למימצא החלטי בשאלה עד לאיזו דרגה מעובדי העיריה הגיעה הידיעה בדבר קיומו של "הסדר ההחתמות" והאם גם הצמרת הבכירה ביותר ידעה על כך והסכימה להסדר בשתיקה, שכן, מהסיבות שנפרט להלן, מימצא זה איננו רלוונטי לצורך הכרעה בתיק שלפנינו.
כל אחד מהנאשמים בתיק זה מואשם בכך שפעמים רבות, במשך תקופה ארוכה, מסר את כרטיס הנוכחות שלו לעובד אחר כדי שזה יחתימו עבורו, שעה שהוא עצמו לא נכח בעבודה, או שהוא החתים את כרטיסי הנוכחות של עובדים אחרים בידעו שהם אינם נוכחים בעבודה.

3.

אין צורך להרחיב את הדיבור על כך שדיווח על נוכחות בעבודה שאיננו אמת ואשר מהווה בסיס לתשלום שכר עבור שעות שלא בוצעה בהן עבודה בפועל, הינו, למצער, הפרת משמעת חמורה. עובד המוסר דיווח כוזב כזה, לגבי עצמו או לגבי זולתו, מתנהג באופן בלתי הוגן ובלתי הולם. במקרה שלפנינו מהווה המעשה גם הפרה מפורשת של נוהלי רישום הנוכחות המחייבים את עובדי העיריה (ת/3) ויש בכך אם כן גם עבירת משמעת של אי קיום הוראה שניתנה לעובד כדין. הטענה שמדובר בהתנהלות שנמשכה על פני שנים ארוכות ואשר הכל ידעו אודותיה איננה יכולה להכשיר את המעשה. עמד על כך כב' השופט זמיר בעש"מ 6978/00, מאיר מוטיל נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נד (4), 865.

פסק דין
זה עוסק בעובד הטלויזיה החינוכית אשר במשך תקופה ארוכה דיווח בכרטיס הנוכחות שלו על שעות כניסה לעבודה ויציאה ממנה שלא תאמו את שעות הנוכחות בפועל. טענתו היתה שאין המדובר בו בלבד, אלא
בעובדים רבים אחרים מעובדי הטלויזיה החינוכית, אשר פועלים כך
- 16 -
שנים רבות על בסיס נוהג שהנהלת הטלויזיה ידעה אודותיו והשלימה עמו. כב' השופט זמיר קובע כמימצא שאכן הנהלת הטלויזיה ידעה ואף השלימה במשך תקופה ארוכה, מתוך רצון לשמור על "שקט תעשייתי", עם הנוהג של דיווחי נוכחות שאינם אמת; למרות זאת קובע השופט כי (בעמ' 876):
"... ברור כי מן הבחינה של בית הדין למשמעת ובדרגת ערעור גם מן הבחינה של בית משפט זה, הטענה כי עובדים נוספים, גם אם הם עובדים רבים, נוהגים לעבור אותה עבירה, באופן גלוי ומתמשך, אינה מכשירה את העבירה. עבירה נפוצה עדיין היא עבירה. יתרה מזאת; לא פעם ניתן לומר כי עבירה, ככל שהיא נפוצה יותר, כך היא פוגעת יותר." (ההדגשה לא במקור - ב.י.).
ובהמשך מצטט כב' השופט זמיר דברים דומים מפי המשנה לנשיא אלון בע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרוויש, פ"ד מה (2) 663, אשר אמר בעמ' 689:
"... נוהל מקובל אינו הופך למעשה מותר מבחינה משפטית... העובדה שפשטו ונתקבלו בציבור נורמות אסורות אין בה כדי להתירן."
בעקבות קביעה זו הורשע מאיר מוטיל בעבירות המשמעת שיוחסו לו, הגם שהשופט זמיר מצא לנכון להעיר כי יש מקום לטרוניה גם נגד הנהלת הטלויזיה על כך שבפועל השלימה במשך תקופה ארוכה עם נוהג פסול ולא נקטה בצעדים נמרצים כדי לעקרו.
אם כן גם אם היה מוכח במקרה שלפנינו שהצמרת הבכירה של העיריה ידעה שעובדי הצבע, במשך שנים, מדווחים דיווחים שאינם אמת לגבי נוכחותם בעבודה, ומסיבה זו או אחרת השלימה עם כך ולא נקטה בצעדים להפסקת התופעה, לא היה בכך כדי להכשיר את מעשי הנאשמים ולמנוע את הרשעתם בעבירות המיוחסות להם. משום כך אמרנו לעיל, כי למעשה אין רלוונטיות לשאלה מי, אם בכלל, מצמרת בכירי העיריה ידע על "הסדר ההחתמות" והסכים לכך בשתיקה.
למרות קביעתנו דלעיל, הגענו למסקנה כי יש לזכות את הנאשמים בשל אי קיומו של היסוד הנפשי הדרוש להרשעתם וזאת אף אם, בנסיבות הענין, די לצורך הרשעה כזו ביסוד נפשי של רשלנות ואין מקום לדרוש מהתביעה הוכחת קיומה של מחשבה פלילית כנדרש בדין הפלילי (ראה עש"מ 3849/03 מיכל אלבז נ. נציבות שירות המדינה, דינים עליון ס"ו, 854).
4.

- 17 -
בפסק הדין בע"פ 121/88 הנ"ל אומר כב' השופט אלון בעמ' 701 את הדברים הבאים:
"קיום של "נוהג מקובל" ו"מסורת של שנים" אין בהם כדי להועיל, אם וכאשר נוהג זה ומסורת זו יסודם בשיבוש ערכים ונורמות תקינות. אכן, ייתכנו מקרים וקיימות נסיבות בהם המקובל והנוהג עשויים ללמד על תום-לב של אדם. אך ראש לכל יש לבחון, אם נוהג זה יסודו בטעות כנה או שמא מבוסס הוא על נורמות מעוותות ומשובשות. הבחנה זו תיעשה על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ואין לקבוע בה כללים ברורים וגורפים." (ההדגשה לא במקור - ב.י.).
לאחר ששמענו את העדויות בתיק שלפנינו ובחנו היטב את נסיבות הפרשה, סבורים אנו כי אכן לפנינו מקרה שבו ההסדר שהיה נהוג ומקובל במשך כ-20 שנה בידיעת רבים וחשובים בעיריה, מלמד על תום ליבם של הנאשמים וכי הם פעלו כל השנים כפי שפעלו, מתוך טעות כנה שהם רשאים לעשות כן מכיוון שהגורמים המוסמכים בעיריה הכירו בהם כסקטור מיוחד העובד בתנאים קבלניים.
הנאשמים עובדים במחלקת הצבע פרקי זמן שונים. מכתבי התובענות עולה כי נאשם מס' 6 אשר עובד במחלקה כ-15 שנים הינו העובד הותיק ביותר מבין הנאשמים. הנאשמים האחרים עובדים במחלקה פרקי זמן קצרים יותר, מהם שנתיים ושלוש שנים בלבד. על פי עדותו של יגאל
צדוק אשר נתמכה בעדותם של חברי הועד, "הסדר ההחתמות" הונהג בתחילת שנות ה-80; כלומר, הנאשמים שלפנינו, מיום תחילת עבודתם
במחלקת הצבע לא הכירו כלל מציאות של עבודה שאיננה מתנהלת על פי הסדר זה. המנהל הישיר שלהם, יגאל צדוק, אדם קשה ודומיננטי שלא איפשר לעובדים הכפופים למרותו לתהות על הנחיותיו, הורה להם, מיומם הראשון בעבודה, למסור את כרטיסי הנוכחות שלהם לידי עובד תורן שהוא מינה כדי שזה יחתימם בבוקר, בעוד שהם עצמם הורשו על ידי מנהלם לפרוש לבתיהם ישר משטח העבודה, בדרך כלל כ-3 שעות לפני ביצוע ההחתמה. הם גם ראו שכרטיס הנוכחות של מר צדוק עצמו, ואחר כך של מחליפיו בתפקיד, נמצא בין הכרטיסים שנמסרו להחתמה. וכך נמשך הדבר חודשים ארוכים, שנים, כאשר העובדים יודעים בבירור שהתנהלות זו מוכרת וידועה לכל מי שמתעניין באמת לדעת ואין פוצה פה ומצפצף. מה הם היו אמורים להבין מכך אם לא שאין דופי במעשיהם שכן העיריה מכירה בהם כעובדים על בסיס קבלני שלדיווחי הנוכחות שלהם אין משמעות וחשיבות.
- 18 -
ראינו ושמענו את יגאל צדוק על דוכן העדים ואין לנו ספק שאדם זה משוכנע, באמת ובתמים, גם כיום, 6 שנים לאחר פרישתו לפנסיה, שלעובדי המחלקה שהוא עמד בראשה ניתנה הרשאה לעבוד כקבלנים. מה שנדרש מהם הוא לעבוד ביעילות, לסיים את המטלה שתוכננה לאותו ליל עבודה לפני שהמשטרה תפסיק את עבודתם, וללכת הביתה. "גומרים
הולכים" אלה היו צמד המילים שחזרו ונשנו בעדותו. אין כאן מקום לדיון בשאלה כיצד הגיע מר צדוק לשכנוע עצמי עמוק זה שכן לא הוא יושב כיום על ספסל הנאשמים, אלא עובדי צבע מן השורה שמיום תחילת עבודתם במחלקה הוחדרה לתודעתם, על ידי מנהלם, ההכרה שהם עובדים בקבלנות כמו עובדי התברואה והאספלט. שמענו גם את עדותם של יושבי ראש הועד לשעבר שאף הם משוכנעים שלגבי עובדי הצבע היה הסדר של עבודה קבלנית, מה הפלא אם כך שהעובדים בהם מדובר האמינו בכך בתום-לב?!
שואל - טוען ב"כ התובעת: כיצד יכולים עובדים אלה לסבור בתום לב שהם עובדים בקבלנות כאשר יודעים הם שהתמורה לעבודתם נקבעת על בסיס שעות עבודה ולא על בסיס הספק ומכסות? הרי היה עליהם לצפות לכך שכמי שעושים מלאכתם בקבלנות יוטלו עליהם מכסות עבודה כפי שהדבר נעשה לגבי עובדי התברואה בהסכם מפורש ומפורט (ת/10)?
שאלה זו הוצגה ע"י ב"כ התובעת למר יגאל צדוק והוא השיב עליה כך:
"בהתחלה היתה לנו בעיה איך בונים את השכר, כי כל צומת היתה שונה, יש צומת שיש הרבה יותר תנועה ואתה חייב להתחיל יותר מאוחר. אתה מחכה בצד עם השוטר; עד שהשוטר
לא מאשר לך לסגור את הכביש, אתה לא יכול לסגור את
הכביש. יש צמתים שיש פחות תנועה ואז אתה מתחיל לעבוד כבר ב-10 בלילה; יש צמתים שאתה מתחיל ב-11 או ב-12, אתה יושב בצד. פנה אלי שלום ניצן כשדיברנו על ההסכם, הוא לא ידע איך להרכיב את נושא השכר בלילה..." (פרוטוקול עמ' 44).
טענתו של יגאל צדוק היא אם כן שתנאי העבודה המיוחדים והמורכבים בצמתים והעובדה ששעות העבודה בפועל של עובדי הצבע, מדי לילה, בשטח עצמו, נקבעו בידי גורמים חיצוניים שלאיש בעיריה לא היתה שליטה עליהם, הם שמנעו את קביעת שכרם על בסיס מכסות עבודה. לא ניתן היה לקבוע לעובדי הצבע מכסות כאלה מפני שהם לא היו אדונים על
מלאכתם ולא היו יכולים לדעת מראש כמה שעות עבודה יעמדו לרשותם בלילה נתון. אך אין זה גורע מאופיה הקבלני של העבודה שהתבטא בכך
שהעובדים נדרשו לבצע, מדי לילה, את המטלות אשר על פי הערכתו
- 19 -
ניתן היה לבצעם במסגרת הזמן שעמד לרשותם. הם נדרשו לבצע זאת ביעילות ובזריזות כדי שלא לחרוג ממסגרת זמן זו ובתמורה לכך קיבלו העובדים תגמול עבור 26 שעות עבודה, גם אם נאלצו להתחיל את עבודתם רק בשעה 23 ולסיימה בשעה 4 או אפילו מוקדם יותר. הסבר זה יכול אולי להבהיר גם את הלך המחשבה של הנאשמים; מדוע לא הטילו ספק בקביעה של מנהליהם השונים במשך השנים שעבודתם מתבצעת בקבלנות.
מוסיף ושואל - טוען ב"כ התובעת: כיצד מסבירים הנאשמים לעצמם את הדרישה לחתום על כרטיס נוכחות בתחילת העבודה ובסיומה? הרי אם עובדים הם בקבלנות ואין חשיבות למספר שעות עבודתם בפועל, דרישה זו הינה בלתי מובנת לחלוטין? אכן שאלה זו, כקודמתה, טובה וראויה היא, וייתכן שאילו היה מדובר בסוג אחר של עובדים, היינו מצפים מהם ששאלות אלה יטרידו אותם ויגרמו להם לערוך בדיקה מעמיקה ויסודית עם גורמים בכירים מוסמכים בעיריה, שאינם מנהליהם הישירים, האמנם קיים לגביהם הסכם או הסדר שהם יעבדו בתנאים קבלניים; ומשלא עשו כן, אין מנוס לפנינו אלא לקבוע שלפחות היתה עצימת עיניים ורשלנות
מצידם. אלא שיש לזכור במי עוסקים אנו; לא במשפטנים, לא באקדמאים, לא בעובדים בעלי השכלה רחבה אשר ניתן לצפות מהם להיות מודעים לאבחנות הדקות שציין ב"כ התובעת בין עובד קבלן לעובד רגיל. עוסקים אנו בעובדי כפיים פשוטים שהמנהלים הישירים שלהם הורו להם במשך שנים לעבוד בדרך מסויימת והסבירו להם כי הוראה זו הינה פועל יוצא של הסדר, אשר נקבע עם גורמים מוסמכים בעיריה, לפיו הינם עובדים בקבלנות והם קיבלו דברים אלה כפשוטם, בתום לב, מבלי
לתת לעצמם דו"ח האמנם מתקיימים בהם כל הסימנים של עובדים קבלניים שמנה עו"ד שפיר, ובנסיבות המקרה אין גם מקום לדרוש מהם עריכת דו"ח כזה.
בכך שונה המקרה שלפנינו מהמקרה שנדון בפרשת מוטיל. באותו מקרה הנהלת הטלויזיה החינוכית, הגם שלא נקטה בצעדים נמרצים להפסקת התופעה של דיווחי הנוכחות הבלתי נכונים, היא לא השלימה עמם לחלוטין, אלא מדי פעם ערכה ביקורות בנושא ושלחה לעובדים מכתבי התראה וריענון נוהלים שתכליתם היתה לגרום לעובדים להקפיד יותר על נושא הנוכחות בעבודה. ההנהלה גם קיימה דיונים עם ועד העובדים של הטלויזיה בנושא שיטת הדיווח על נוכחות בעבודה. עובדות אלה היוו בסיס לקביעתו של כב' השופט זמיר שהמערער היה מודע לכך שהוא מפר את ההוראות והנהלים בכך שמסר דיווחי נוכחות שאינם אמיתיים. במקרה שלפנינו לא שמענו על נקיטה בצעד כלשהו מצד איזה שהוא גורם בעיריה להפסקת התופעה של "הסדר ההחתמות", אדרבא, אלה שידעו על
ההסדר, סברו שהוא תקין ואין כנגד מה להתרות ולמחות, ואלה
- 20 -
שלטענתם לא ידעו על קיומו של ההסדר, ממילא לא פעלו כלל להפסקתו וכך נותרו הנאשמים שלפנינו בחוסר מודעותם לפסול שבמעשיהם.
שאלנו את עצמנו אם יש מקום להבחין בין נאשם מס' 1, יזהר גולן
, לבין
5.

שאר הנאשמים ולהרשיע את מר גולן בעבירות המשמעת המיוחסות לו.
בתום לבו של מר גולן ובהעדר מחשבה פלילית מצידו אין אנו מטילים ספק. עדותו היתה מרשימה בכנותה והיא מהימנה בעינינו. בעדות זו שפרטנו אותה לעיל בהרחבה הוא הבהיר היטב מדוע לא מצא כל פסול ב"הסדר ההחתמות" והוא שכנע אותנו כי הוא האמין באמת ובתמים שעובדי מחלקת הצבע הוכרו כמי שעובדים בקבלנות. שהרי "זה מה שהיקנה לנו מר יגאל צדוק; כך הוא הסביר לנו". נזכיר את סיפור נפילת כרטיסי הנוכחות מידי התורן - המחתים לתוך טרפנטין, מקרה שהעצים את אמונתו של מר גולן בכך שהכל יודעים על "הסדר ההחתמות" ואין לאיש השגות לגביו. כמו כן נזכיר את עדותו של מר גולן, אשר אושרה גם על ידי עד התביעה, מר איתן דורון, שהוא גילה את עובדת התקנתה של המצלמה הסמויה ליד שעון הנוכחות, ולא נקט בשום צעד להזהיר את
עובדיו מפניה ולא הורה להם לחדול מההחתמות בבקרים הקרובים, עד כדי כך היה עמוק שכנועו שאין לו ולעובדיו מה להסתיר שכן ההסדר ידוע ומקובל על כולם.
אם כן, אין המדובר בספקות לגבי תום לבו של יזהר גולן
. אך לאחר שראינו ושמענו אותו על דוכן העדים ונוכחנו לדעת שהמדובר באדם נבון אשר העיד בצורה שקולה ורהוטה, סברנו שניתן היה אולי לצפות ממנו, כאשר קיבל את תפקיד מנהל מחלקת הצבע, לערוך ברורים יסודיים עם גורמי העיריה המוסמכים במטרה לוודא ש"הסדר ההחתמות" תקין הוא ושאכן רשאי הוא להורות לעובדי המחלקה להמשיך ולפעול על פי הסדר זה כמימים ימימה. השאלה שהעסיקה אותנו היא איפוא האם לא התקיים
ביזהר גולן
היסוד הנפשי של רשלנות אשר ייתכן ודי בו, בנסיבות הענין, כדי להרשיעו בעבירות המשמעת המיוחסות לו.
לאחר ששקלנו את הנושא, הגענו למסקנה כי גם את יזהר גולן
יש לזכות שכן, בנסיבות הענין, הוא לא נהג ברשלנות כאשר לא טרח, עם התמנותו למנהל המחלקה, לבדוק את כשרותו של "הסדר ההחתמות" ולא הוציא לעובדי המחלקה הנחיות חדשות בנדון.
אילו היה יזהר גולן
מגיע לראשונה למחלקת הצבע בשנת 2001 כמינוי של אדם מבחוץ למנהל המחלקה, והוא היה שומע לראשונה על קיומו של "הסדר ההחתמות" מפי עובדי המחלקה, היה מקום לצפות ממנו שהדבר יעורר אצלו סימני שאלה ותמיהות והיה מקום לדרוש ממנו שכמנהל
- 21 -
סביר לא יקבל את דברי העובדים כנכונים ללא סייג, אלא יערוך בירור יסודי של הנושא אצל הגורמים המוסמכים בעיריה. אך אין זה המקרה שלפנינו. יזהר גולן
לא הגיע למחלקת הצבע בשנת 2001 כאשר התמנה
למנהל המחלקה, הוא החל לעבוד במחלקה, כצבעי מן השורה, 5 שנים קודם לכן, בעת שיגאל צדוק היה המנהל. אף הוא, כשאר עובדי המחלקה, לא הכיר כלל מציאות של עבודה שאיננה מתנהלת על פי "הסדר ההחתמות" וגם הוא שמע כל השנים מפי יגאל צדוק, ואחר כך מפי מחליפיו בתפקיד, שהסדר זה הוא פועל יוצא של ההכרה בהם כעובדים
בקבלנות. נראה לנו שאין לדרוש מאדם שהורגל לעבוד כך במשך 5 שנים, מבלי ששמע הערה או הסתייגות כלשהי על דרך עבודה זו, ואשר במשך 5 שנים טופחה אצלו ההכרה שהמחלקה בה הוא עובד מבצעת את עבודתה בתנאי קבלנות, לשנות את הבנתו לגבי אופיה של העבודה
ולפקפק פתאום בכל מה שנאמר והוסבר לו במשך שנים, רק משום שהוא התמנה למנהל המחלקה. גם יזהר גולן
איננו אלא עובד כפיים פשוט
שצמח וגדל במחלקת הצבע והוכיח בה את כישוריו עד שראו לנכון למנותו כמנהל המחלקה, אך אין בכך כדי לחייבו לעמוד ברמת התנהגות מחמירה יתר על המידה.
לאחר שהתעוררה הפרשה נשוא תיק זה והועלו טענות כנגד עובדי מחלקת הצבע על ביצוע עבירות משמעת, כתב יזהר גולן
, ביום 12.12.02, מכתב התנצלות לראש העיריה (ת/8). בין השאר הוא כתב בסעיף 6 של המכתב: "במחשבה לאחור, מסתבר כי ביצעתי עבירה אולי בזאת שלא בדקתי לעומק את "הסידור" שהיה ברור לי לחלוטין ואכן, אני מצר על כך". ב"כ התובעת טען כי דבריו אלה של יזהר גולן
מצביעים על חוסר תום הלב שלו ובוודאי שהם מעידים על כך שהוא התנהג ברשלנות ובעצימת עיניים כאשר לא בדק את תקינותו של "הסדר ההחתמות" בעת שהתמנה למנהל המחלקה. אנו דוחים טענה זו. בסעיפים האחרים של מכתב זה העלה מר גולן שורה של טענות שנועדו לשכנע את ראש
העיריה בתום לבו, בדומה לטענות שהשמיע בעדותו לפנינו. רק בסוף המכתב הוא מצא לנכון לכתוב את האמור בסעיף 6 שצוטט לעיל. נראה לנו שהיתפסות לדברים אלה אשר נכתבו בבירור מתוך רצון להפיס את דעתו של ראש העיריה ולהביא בכך לסיום הפרשה, מבלי שיינקטו נגד העובדים הליכים משמעתיים, איננה במקומה. אין להסיק מדברים אלה שהנאשם כתב, כפי שהוא מצהיר, "במחשבה לאחור", על חוסר תום לבו
או על רשלנות בהתנהגותו בעת שהתמנה למנהל המחלקה. באותה מידה שעו"ד שפיר מדגיש מילים אלה מתוך ת/8 כמוצא שלל רב, ניתן להצביע, כהוכחה לתום ליבו של מר גולן על הדברים שכתב שורות בודדות קודם לכן, בסעיף 4: "מר ניצן, אילו חשבתי לרגע שאני מבצע עבירה כלשהי, לא הייתי מסוגל לעשות זאת ולו רק בגלל הכבוד שאני רוחש לך."
- 22 -
הערה בשולי הכרעת הדין:

בשולי הכרעת דיננו אנו מבקשים להעיר כי איננו משוכנעים שהופעל שיקול דעת נכון וראוי כאשר הוחלט להעמיד לדין משמעתי את הנאשמים שלפנינו. לאחר שנים ארוכות שבהן בוצע "הסדר ההחתמות" המפורט בהכרעת דין זו, בידיעת עובדים בכירים בעיריה, ראשי מינהלים ומנהלי אגפים, מבלי שנשמעה כל הערת הסתייגות מכך ומבלי שננקט צעד כלשהו להפסקת המעשה, מוטב היה, אולי, אם הנהלת העיריה היתה עושה חשבון נפש פנימי ובוחנת ובודקת כיצד יכולה היתה להימשך תופעה זו "מתחת לאפה" במשך כ-20 שנים, מבלי שהיא ידעה על כך, כטענתה, והיכן היו אמצעי הביקורת העומדים לרשותה. נראה לנו כי במקום לנקוט בהליכים כנגד העובדים הזוטרים שלפנינו, אשר גם להנהלת העיריה ברור שהם פעלו כל השנים בהרשאת מנהליהם הישירים, מוטב היה אילו היתה נערכת בדיקה מי מהעובדים הבכירים שעדיין נמצא בשירות העיריה נתן גושפנקה להסדר, במפורש או בשתיקה, ואולי לבוא עימם חשבון. מכל מקום, מן הראוי שהנהלת העיריה תשים פניה לעתיד ותדאג לכך שהנושא המורכב של תנאי עבודת אנשי מחלקת הצבע בלילות יבוא על פתרונו בהסכם ברור, מקיף ויסודי, אשר יבהיר מפורשות את חובותיהם וזכויותיהם של עובדים אלה.

8.
סוף דבר:

אנו מזכים את הנאשמים בתיק זה מעבירות המשמעת המיוחסות להם בכתבי התובענה בשל אי קיומו של היסוד הנפשי הדרוש לצורך הרשעתם.

9.

זכות ערעור תוך 30 יום.
ניתן היום י"ג אדר א תשס"ה (22 פברואר 2005).
____(__-__)_____ ____(__-__)______ _____(__-__)_____
רפאל אביטן
- חבר בני יערי
, עו"ד- אבה"ד מנחם מזרחי
- חבר








בית דין למשמעת של רשויות מקומיות 13/04 עיריית ראשון לציון נ' יזהר גולן , פירובסקין מיכאל , יעקב זרקון , יוסי סיתכליל (פורסם ב-ֽ 22/02/2005)