פסקי דין על אברהם נתן | פסקי דין על איסאם גלאס | פסקי דין על בריק כאמין | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח |

43977-04/17 תק     01/02/2018




תק 43977-04/17 אברהם נתן נ' איסאם גלאס בע"מ, בריק כאמין, מנורה חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 43977-04-17 נתן נ' איסאם גלאס בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב


תובע

אברהם נתן


נגד


נתבעים

1.איסאם גלאס בע"מ

2.בריק כאמין

3.מנורה חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


לפני תביעה על סך 10,966 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 26.12.16 בצומת הפניה לאזור תעשיה עכו דרום (להלן: "התאונה").
בתאונה הייתה מעורבת מונית מס' רישוי 96-869-25 שבבעלות התובע, בה נהג מר יוסף חיון (להלן: "המונית") ומשאית מס' רישוי 90-784-12 שבבעלות הנתבעת 1 בה נהג הנתבע 2 (להלן: "המשאית"). הנתבעת 3 הינה חברת ביטוח שביטחה את המשאית בזמן התאונה.

בהתאם לכתב התביעה, המונית והמשאית עמדו בצומת מרומזר על מנת לפנות שמאלה, כאשר המונית עומדת בנתיב הימני והמשאית בנתיב השמאלי (להלן: "הצומת"). נהג המונית התכוון לפנות ימינה מיד אחרי הפניה שמאלה בצומת, ולכן היה בנתיב הימני המאפשר פניה ימינה כאמור. הנתיב השמאלי, בו עמדה המשאית, אחרי הצומת ממשיך בנסיעה ישר. אחרי שפנתה המונית שמאלה בצומת והחלה בפני
ה ימינה, המשאית אף היא החלה בפני
ה ימינה, אך זאת מהנתיב השמאלי, סטתה מנתיב נסיעתה לנתיב נסיעת המונית ופגעה עם הצידה הימני בצד השמאלי של המונית.

בהתאם לכתב ההגנה, המשאית נסעה בנתיב הימני עוד לפני הצומת ופנתה בצומת שמאלה על מנת לאחר מכן לפנות ימינה. לאחר הפניה שמאלה בצומת המונית עלתה על אי-תנועה המסומן על הכביש מימין למשאית בניסיון לעקוף את המשאית, פגעה במשאית וגרמה לתאונה. לכתב הגנה צורף סרטוט שסרטט הנתבע 2.

דיון בבית המשפט
בתיק זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות, מאחר והנתבעים 1 ו- 2 לא התייצבו לדיון הראשון. בישיבה הראשונה העיד נהג המונית ופרס את גרסתו. אציין כי נהג המונית התייצב גם לישיבה השניה שהתקיימה בתיק וחזר על גרסתו גם בישיבה זו.
נהג המונית חזר על גרסת התאונה, כפי שהיא פורטה בכתב התביעה, והציג תמונות שצילם לאחר התאונה (ת/1).
נהג המונית הבהיר כי כאשר עמד בצומת, הוא ראה את המשאית עומדת מצדו השמאלי. עוד התייחס נהג המונית לסרטוט שצורף לכתב ההגנה והדגיש כי הסרטוט אינו מדויק וכי ניתן להתרשם מדרך התרחשות התאונה מתמונות שצילם מיד לאחר התרחשותה.

בישיבה השנייה העיד הנתבע 2 וחזר על גרסתו בכתב ההגנה. הנתבע 2 העיד כי האי-תנועה המסומן על הכביש, עליו דיבר בכתב ההגנה, נמצא אחרי הפניה שמאלה בצומת ולפני הפניה ימינה, ולטענתו, התאונה התרחשה לפני האי-תנועה. הנתבע 2 הציג תמונות שצילם במקום, והתבקש להגיש אותן לתיק בית המשפט תוך 7 ימים מיום הדיון, אך לא הגישן. הנתבע 2 טען כי לא ראה את המונית עד שהתרחשה התאונה.

במהלך הדיון התובע הציג סרטון של הצומת ושל הפניה ימינה ומעיון בסרטון עלה כי האי-תנועה נמצא סמוך לפני תחילת הפניה ימינה. מעיון בתמונות עלה כי התאונה לא התרחשה לפני האי-תנועה, אלא אחריו (ראה פרוטוקול עמ' 4).

דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את שני הנהגים, עיינתי בתמונות שצולמו לאחר התאונה, בתמונות של הנזק שנגרם לרכב התובע ובסרטון המתעד את הצומת, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976, אנמק את פסק הדין בתמציתיות.

אני נותנת אמון בגרסת נהג המונית אשר נתמכה בתמונות שצולמו לאחר התאונה. בתמונות נראית המונית במהלך פניה ימינה בנתיב הפניה המיועד לכך. לעומת זאת, מיקום המשאית מצביע כי הפניה על ידה לא בוצעה מהנתיב הימני, אלא מהנתיב השמאלי, וזאת לפי זווית עמידתה ביחס לנתיב הפניה. זאת ועוד, לאחר עיון בתמונות ובסרטון התברר כי התאונה התרחשה לא לפני האי-תנועה, כפי שנטען על ידי הנתבע 2, אלא אחריו, ומכאן שגרסתו אינה מדויקת.

לאור האמור לעיל אקבע ממצאים עובדתיים לפי גרסת נהג המונית, לפיה הוא פנה ימינה לאחר הצומת מהנתיב הימני, המשאית שנסעה בנתיב השמאלי ניסתה לפנות ימינה, לא ראתה את המונית (כפי שהעיד הנתבע 2, שראה את המונית רק לאחר הפגיעה), סטתה לנתיב נסיעתה של המונית, פגעה בדופן השמאלי של המונית וגרמה לנזקים המתועדים בחוות דעת שמאי.

כל נהג מחויב לנהוג בזהירות ובשים לב לנעשה בדרך.
סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש
] תשל"א – 1971
ותקנה 21(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961
מטילים חובת זהירות מושגית על כל משתמש בדרך. כמו כן
תקנות התעבורה
קובעות מספר סטנדרטים של התנהגות בכביש, מהם ניתן ללמוד על הרשלנות הקונקרטית של הנהג שהפר אותם.
בענייננו רלוונטיות מספר תקנות לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961:


חובתו של עובר דרך
21.
(א)
כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.

(ב)
כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא –
(1)
יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך;
(2)
יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא יתן מקום לגרום נזק כאמור;
(3)
יפריע את התנועה ולא יעכבנה;
(4)
יסכן חיי אדם.

(ג)
לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.

דר
ך מחולקת
תק' (מס' 3)
תש"ל-1970

סטיה מנתיב נסיעה
40.
(א)
לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון. [...]


41
. נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש.

42.
נוהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין בצדו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על פני הכביש.

מכאן, הנתבע 2 סטה מנתיב נסיעתו, פנה ימינה בניגוד לסימון על הכביש, הפריע למונית שנסעה מימינו וגרם לתאונה.
חובת הזהירות המושגית והקונקרטית חלה על הנתבע 2, כאשר היה עליו לצפות את הנזק שאירע, והוא לא נקט באמצעי הזהירות המתחייבים בנסיבות העניין.


הנזקים:
להוכחת הנזק הישיר ותשלום שכ"ט שמאי צירף התובע לכתב התביעה חוות דעת שמאי וקבלה בגין תשלום שכ"ט ובכך הוכיח את נזקו בשני ראשי נזק אלה המסתכם בסך 9,016 (ללא מע"מ).
עוד ביקש התובע לפצות אותו בגין הפסד של שלושה ימי עבודה בזמן שהמונית היתה בתיקון בסך 1500 ₪. כדי להוכיח ראש נזק זה צירף התובע דו"ח רואה חשבון, לפיו הייתה למונית הכנסה יומית בתקופה הרלוונטית בסך כ- 730 ₪.
הנתבעת 3 טענה כי אין להסתפק באישור רו"ח, אך גם אם ניתן לראות במסמך זה ראיה, הרי שמסכום ההכנסה היומית יש להפחית תשלומי מסים, דלק בלאי וכו'.
התובע לא דרש את מלוא הפסד בגין יום עבודה, אלא העמיד את הנזק היומי על סך 500 ₪, כך שבהעמדת ההפסד על סכום נמוך המהווה רק שני שליש מערך יום העבודה לפי אישור רו"ח, כבר נלקחו בחשבון ניכויים שונים, ועל כן אני קובעת כי התובע הוכיח גם ראש נזק זה.

התובע כלל בסכום התביעה גם הוצאות וביול בסך 450 ₪. סכום האגרה בסך 110 ₪ אינו שנוי במחלוקת, אך התובע לא הוכיח הוצאות נוספות שהיו לו בטרם הגשת כתב התביעה, ועל כן לא הוכיח ראש נזק זה במלואו.

סוף דבר,
הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך 10,626 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

אני פוסקת לעד, מר יוסף חיון, הוצאות בסך 786 ₪ שישולמו לו על ידי התובע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין (סכום זה כולל עלות כרטיס טיסה מאילת בסך 286 ₪).

הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך 1286 ₪. סכום זה כולל את הוצאות התובע בגין שתי ישיבות, אליהן נאלץ להגיע, והוצאות שעליו לשלם לעד מר יוסף חיון.
גם את הוצאות המשפט על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם תוף 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ח, 01 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 43977-04/17 אברהם נתן נ' איסאם גלאס בע"מ, בריק כאמין, מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/02/2018)