פסקי דין על חיים יצחק אלימלך |

8717-01/18 באש     30/01/2018




באש 8717-01/18 חיים יצחק אלימלך נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה באשדוד


בא"ש 8717-01-18 אלימלך נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: 302111121203




בפני

כבוד השופטת
רוית פלג בר-דיין


מבקשים

חיים יצחק אלימלך


נגד

משיבים
מדינת ישראל






החלטה


בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מסוג יונדאי מספר רישוי 5334862 (להלן: ה"רכב"), על פי סעיף 57ב(א) לפקודת התעבורה ( נוסח חדש), (להלן:- ה"פקודה").

העובדות הצריכות לעניין :
המבקש הינו הבעלים הרשום של הרכב.
ביום 12.1.18 סמוך לשעה, 02:02 בכביש 4, מחלף אשדוד לכיוון צפון, נעצר בנו של המבקש, אשר נהג ברכב (להלן:- ה"נהג") לבדיקה שגרתית על ידי שוטרים.
בדיקת נשיפון אשר בוצעה לנהג, העלתה חשד כי הוא נהג בשכרות.
על פי בדיקות נשיפה, נמצא בגוף הנהג ריכוז של 528 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף, העולה על ריכוז של 50 מיקרוגרם לליטר אויר נשוף. משכך הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו נהיגת רכב במקום ציבורי בהיותו שיכור
בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(3א) ו-39א לפקודה.

באותו מעמד, הוציא קצין משטרה, צו מנהלי לאיסור שימוש ברכב, לתקופה של 30 יום.

עתה, עותר המבקש, אשר הינו בעל הרכב, לביטול או קיצור ההשבתה המנהלית.
ב"כ המבקש טען כי יש לבטל את החלטת קצין משטרה מכוח דוקטרינת הבטלות היחסית, כי שיקול דעת הקצין הופעל בצורה מצומצמת, שרירותית ואוטומטית, באופן בלתי סביר ובלתי מידתי בעליל ומבלי שנלקחו בחשבון נושאים רלוונטיים- כאמור בבקשתו בכתב.
לטענתו, לא נבדקו ראיות לכאורה ע"י קצין המשטרה טרם החליט על השבתת
הרכב. לדבריו, קיים כרסום בראיות, והפנה לכשל בהשגחה על הנאשם, 15 דקות, טרם ביצוע הבדיקה .
עוד קבל ב"כ המבקש על אופן ביצוע השימוע בדבר השבתת הרכב. השימוע בוצע
לנהג ולא למבקש ובכך לטענתו, קופחה זכות השימוע של המבקש, אשר עשה כל שביכולתו על מנת למנוע מבנו הנהג לבצע עבירות בכלל ואת העבירה נשוא הבקשה בפרט.
ב"כ המבקש הוסיף וטען כי דרכו של עולם היא שהורים נותנים את רכבם לילדיהם לנהוג ברכבם ואין שום הצדקה להענישם על כך. עוד טען, כי קצין המשטרה פעל שלא כדין עת לא אפשר לבעל רכב להשמיע טיעוניו- אף שההחלטה מתייחסת לאחריות האב.
ב"כ המבקש הפנה לעמוד 13 בנוהל משטרתי ת/1 "נוהל מת"ן "השבתה מנהלית של רכב ע"י קצין משטרה"-02.231.23" המתייחס לטיפול בהשבתת רכב כאשר הנהג אינו בעל הרכב. לדבריו, אין הנוהל מתיר לקצין המשטרה לפעול באופן שפעל, קרי, שלילת זכות הטיעון מהבעלים.
לסיום טען ב"כ המבקש, לפגיעה בזכות הקניין וחופש התנועה של המבקש, לפי שהרכב משמש אותו לצורכי עבודתו, כקב"ט מוסדות חינוך בגן יבנה.
תגובת המשטרה בתמצית:
ב"כ המשיבה התייחסה לעובדה כי הנהג, הוא הנאשם בתיק העיקרי, נמנה על אוכלוסייה מיוחדת, בהיותו נהג חדש וכי הכמות אשר נמדדה לו בבדיקת הנשיפה מלמדת, על ריכוז אלכוהול בגופו של יותר מפי 10, מרף ריכוז האלכוהול המותר לנהג חדש. עוד הפנתה ב"כ המאשימה לפקודה אשר אינה מחייבת לבצע שימוע לבעל הרכב ומתירה ביצוע שימוע לנהג הרכב ולכן לא נפל פגם בהחלטת הקצין. החובה היחידה הקבועה בחוק, מורה לשלוח לבעל רכב העתק מהודעת איסור השימוש.
עוד טענה כי, השימוע נערך לנהג בסמוך לביצוע העבירה ולטענתה קיימות ראיות לכאורה באשר לזמן עצירת הנהג בשעה 02:02 ועד לבדיקתו כעבור כ-43 דקות.
לבסוף ציינה ב"כ המשיבה את הצורך להילחם בתופעת נהיגה בשכרות שתוצאותיה עלולות להיות קטלניות והפנתה לפסיקה.
תיק החקירה הוגש לעיוני.
דיון והכרעה :
המתווה הנורמטיבי:
מקור הסמכות של קצין המשטרה מצוי בסעיף 57 א ובתוספת השביעית לפקודת התעבורה [נוסח חדש].
תכלית החוק ומקור הסמכות, נובעים מהצורך באמצעי אכיפה מיידי ואפקטיבי על מנת להרתיע עברייני תעבורה ולהגן על אינטרס משותף לפרט ולחברה- שמירה על החיים. ראה
רע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל
(16.10.12) ( סעיפים 10,11 לפסק דינו של כב' השופט סולברג.)
בבואי לדון בבקשה עליי לשקול השיקולים הבאים : האחד- קיומן של ראיות לכאורה, השני-מסוכנות הנהג והשלישי- האם עלה בידי המבקש להוכיח כי בנו פעל בניגוד להוראותיו וכי עשה כל שביכולתו למנוע את העבירה.
עיון בחומר החקירה מעלה כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן נהג בנו של המבקש בשכרות. נסיבות המקרה מלמדות כי הנהג נעצר על ידי השוטר חן מדלסי בשעה 02:02. השוטר ערך לנהג בדיקת נשיפון אשר נתנה אינדיקציה חיובית לשכרות. על כן הוא הותיר את הנהג תחת פיקוחו הצמוד עד לשעת ביצוע בדיקת הינשוף. עוד בחומר הראיות קיים פלט בדיקת נשיפה, לפיו נמצאו בגופו של הנהג ריכוז של 528 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. מפיו של הנהג נדף ריח אלכוהול, התנהגותו הייתה עליזה והוא כשל במבחן ביצוע הליכה על קו.
אשר על כן אני קובעת כי בתיק החקירה קיימות ראיות לכאורה.

מסוכנות הנהג
נלמדת מחומרת העבירה: אין להכביר מילים אודות חומרת נהיגה בשכרות וביתר שאת בכמות שנמצאה בדמו של הנהג, יותר מפי עשר מהמותר. בנו של המבקש-הנהג-הינו נהג חדש אשר כבר בראשית דרכו בנהיגה הפר בצורה בוטה את החוק. נהיגה במצב דברים זה משולה לנהיגה בעיניים עצומות והיא עולה כדי פזיזות.

הסוגיה העומדת לדיון הינה האם פעל קצין המשטרה כדין כאשר החליט על איסור שימוש לרכב מבלי לשמוע טענות הבעלים.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים אני קובעת כי החלטת קצין המשטרה הייתה נכונה ומידתית ולא מצאתי כי נפל בה פגם. פקודת התעבורה קובעת מפורשות בסעיף 57א(2) כי רשאי קצין משטרה למסור לנהג ברכב- הודעת איסור שימוש לרכב בו נעברה העבירה. מכאן שאין כל חובה להזמין את בעלים לשימוע בטרם מסירת הודעת איסור השימוש. ביתר שאת יש לומר את הדברים, כאשר החובה היחידה כלפי הבעלים מצויה בסעיף 57א(ד)(1) - לשלוח העתק מהודעת איסור השימוש לבעל הרכב- אם לא נמסרה לו במעמד מתן הודעת איסור השימוש ,קרי, הוא עצמו היה הנהג.
טענה אחת בלבד יכול הבעלים להשמיע באזני קצין המשטרה ואף זאת רק לאחר מתן הודעת איסור השימוש : "בעל הרכב הוכיח כי הרכב נלקח ממנו ללא ידיעתו וללא הסכמתו". ראה לעניין זה סעיף 57א(ה)(1) לפקודה. או אז, כלשון הסעיף, יבטל הקצין את הודעת איסור השימוש.
האם זכאי הבעלים להשמיע בפני
הקצין טענה כי הנהג פעל בניגוד להוראותיו וכי עשה כל שביכולתו למנוע העבירה. המקום להעלאת טענה זו הינו בבית המשפט כאמור בסעיף 57ב(ב)(2) לפקודה.
הגיונם של דברים פשוט. אין לצפות מקצין המשטרה כי ימלא תפקיד מעין שיפוטי, יזמין את הבעלים לשימוע ויכריע בשאלה האם נקט הבעלים בכל האמצעים על מנת למנוע ביצוע העבירה. אין זה תפקידו של הקצין והוא אינו ערוך לכך. מצופה מהקצין ליתן מענה מיידי ואפקטיבי כאמור בפס"ד אמברם.
הנה כי כן, שני סוגי טענות יכולות להיות בפי הבעלים : האחת – שהרכב נלקח ממנו ללא ידיעתו או הסכמתו, אך זמנה של טענה זו בפני
קצין המשטרה הינו לאחר מתן הודעת איסור השימוש. השנייה- כי הנהג פעל בניגוד להוראותיו וכי עשה כל שביכולתו למנוע העבירה אך מקומה של טענה זו הינו בבית המשפט.
התוצאה היא שזכותו של הבעלים לשימוע בפני
קצין המשטרה לא הייתה קיימת במקרה זה.

אשר לנוהל המשטרתי אליו הפנה ב"כ המבקש לת/1 ות/2: יצוין כי הנוהל המשטרתי כאמור, לא הוגש במלואו. מתוך הנוהל הוגשו עמ' 13 לנוהל ות/2 שהינו "נספח ב'-הודעה על שימוש לבעל רכב מס'". אשר על כן לא הובאה בפני
י תמונה מלאה של האמור בנוהל. יחד עם זאת, סעיף ד, אליו הפנה המבקש קובע, בין היתר, כי שוטר יקבע מועד שימוע ,סמוך ככל האפשר למועד ביצוע העבירה ותוך 3 ימים.
בענייננו ברור הוא כי הקצין פעל בהתאם לנוהל -עת ביצע שימוע ככל האפשר סמוך לביצוע העבירה. עוד צוין כי על השוטר להודיע לנהג כי באחריותו ליידע את בעל הרכב על מועד השימוע.

המבקש טען בבית המשפט כי עשה כל שביכולתו למנוע מבנו הנהג, לבצע את העבירה. המבקש הגיש תצהיר כוללני אשר אינו מפרט את שעשה למניעת ביצוע העבירה. המבקש אף לא טרח להגיש תצהיר מטעם הנהג אשר פירט והסביר את שעשה המבקש למנוע ממנו את ביצוע העבירה.

לא שוכנעתי מדברי המבקש, כי עשה כל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה. המבקש הסביר כי בשעה 00:15 הבחין בניידות בגן יבנה, אולם לא היה ידוע לו על פעילות כלשהי, על אף שבמסגרת תפקידו הוא קשור לאגף הביטחון ושיטור עירוני והוסיף "אז יכול להיות שאולי זה בגלל יום חמישי שכל החבר'ה הצעירים יוצאים לשתות, אזהרתי אותו שלא שותים ונוהגים והוא אמר "אני יודע, אני הולך לידידה"" .

פס"ד אמברם מתייחס למידת האזהרה בזו הלשון :
"מידת האזהרה הניתנת לילד צריכה להיות תלויה בנסיבות הפרטניות של העניין ככל שהן נוגעות לשימוש ברכב. במסגרת הנסיבות הרלוונטיות יש להתחשב בראש ובראשונה בסוג האירוע
בשבילו נעזר נהג ברכב. כך, באם הרכב ניטל כדי לנסוע למסיבה או לבילוי אחר...יש להטיל נטל מוגבר על בעל הרכב לוודא שלא יבוצע ברכב שימוש אסור...יש מקום לתת משקל לגיל הנהג ...ככל שעסקינן בנהג צעיר יותר ...על בעל הרכב להקפיד הקפדה יתרה כי השימוש ברכב יהיה כדין".

אין אפוא באמירה הכללית של המבקש לבנו כדי ללמד על שעשה כל שביכולתו למנוע את העבירה. העבירה בוצעה בשעות הליל של יום חמישי, יום מועד לשתיית אלכוהול כפי שמבקש עצמו מאשר זאת.

לסיום ביקש המבקש לקצר את תקופת ההשבתה מאחר והוא זקוק לרכב לצורכי עבודתו ואף הגיש לבית המשפט מכתב ממנהל אגף ביטחון פיקוח ושיטור עירוני במועצה מקומית גן יבנה, ממנו עולה כי המבקש משתמש ברכבו הפרטי לצורכי עבודתו.
יחד עם זאת, למדתי מדברי המבקש כי יש ברשותו רכב נוסף ואופנוע.

אשר לנזק כלכלי הנגרם כתוצאה מצו ההשבתה : אינני מקלה ראש בטענה זו. עם זאת, שיקול זה אינו מצדיק הימנעות ממתן הצו, שכן הוא נדחה מפני ערכים חברתיים וציבוריים חשובים יותר של מלחמה בתאונות דרכים כאמור בתכלית החוק.
די באמור כדי לדחות את הבקשה וכך אני מורה.
זכות ערר כחוק.
ניתנה היום, י"ד שבט תשע"ח, 30 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.










באש בית משפט לתעבורה 8717-01/18 חיים יצחק אלימלך נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 30/01/2018)