פסקי דין על אברהם גרנות | פסקי דין על חברת הגיחון בע"מ

45820-09/16 א     28/01/2018




א 45820-09/16 אברהם גרנות נ' חברת הגיחון בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 45820-09-16 גרנות נ' חברת הגיחון בע"מ



לפני
כבוד השופטת בכירה אושרי פרוסט-פרנקל


ה
תובעים
:

אברהם גרנות


נגד


ה
נתבעים
:

חברת הגיחון בע"מ


פסק דין



התובע הוא אזרח ישראלי, המנהל את חשבונות הבנק בבנק שלו במספר בנקים, ובאחר מהם - בבנק המזרחי טפחות הוא חשבון משותף לתובע ולאשתו איקה גרנות. הנתבעת היא תאגיד הביוב והמים של ירושלים.
תמצית טענות התובע
1.בתאריך כלשהו לפני יום 1.8.15 קיבל התובע מהנתבעת, (באמצעות עו"ד רשף) מכתב "התראה בטרם הגשה לביצוע" לתשלום חוב לנתבעת. מכתב זה לא נשמר, אך לתובע העתק של מכתב התשובה שכתב לעו"ד רשף ביום 1.8.15,בו הודיע התובע כי אין לו נכס כלשהו בירושלים מאז שנת 1987 וביקש לבטל חוב זה שאינו נוגע לו.
ביום 14.12.15 נשלח אל התובע מכתב נוסף מטעם הנתבעת, באמצעות עו"ד רשף, ובו התראה שאם לא יסדיר את חובו לנתבעת תוגש נגדו תביעה לפי סעיף 81 א לחוק ההוצאה לפועל. בתשובה ענה התובע, באמצעות בא כוחו, במכתב מיום 3.1.16 בו כתב, בין השאר, "לא פירטת במכתבך הנ"ל מה הבסיס לדרישה הנ"ל, בגין איזה נכס ולאיזה תקופה, ומרשי דוחה את דרישת מרשתך ממנו מכל וכל. אני מבקש לצייד כי למרשי אין כל נכס, בבעלותו או בחזקתו. באזור ירושלים מזה כשלושים שנה. ואין לו כל חוב כלפי חברת הגיחון בע"מ
. אני מקווה שבעקבות מכתב זה לא יוטרד מרשי עוד בדרישות חסרות שחר". ביום 12.1.16 קיבל ב"כ התובע, מכתב מעו"ד רשף מיום 12.1.16 לפיו אינו מיצג עוד את הנתבעת.

2.
בסוף חודש פברואר 2016 הטילה הנתבעת עיקול מנהלי על שלושת חשבונות הבנק של התובע על סכום של 1.356.20 ₪. לראשונה נודע לתובע על הטלת העיקול על חשבונו בבנק המזרחי בלבד מפקידת הבנק, שהתפלאה על הטלת העיקול והתקשרה אליו ביום 25.2.16. ב"כ התובע שלח מכתב לנתבעת ביום 28.2.16, עוד בטרם התקבלו אצל התובע מכתבי הבנקים בדבר הטלת העיקולים בחשבונותיו, מכתב התראה בו דרש לבטל את העיקול ולקבל מהנתבעת מכתב התנצלות. הנתבעת הגיבה במכתב סתמי, וביטלה לאחר מכן את העיקול בבנקים, אך לא שלחה מכתב התנצלות.
בהמשך הסתבר לתובע שהנתבעת הטילה עיקולים גם על חשבונותיו בבנק הפועלים ובבנק דיסקונט והוא פנה שוב אל הנתבעת, באמצעות בא כוחו, במכתבים מיום 21.4.16 (אשר נענה במכתב סתמי של הנתבעת מיום 3.5.16 ) ומיום 4.5.16 (אשר לא נענה כלל) ובהם דרש מהנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום של 210,000
₪
(70,000 ₪ בגין כל אחד משלושת מעשי הפרסום של לשון הרע, בכל אחד משלושת הבנקים ).

3.
ביום 29.5.16 שלח התובע, באמצעות בא כוחו, מכתב דרישה נוסף ואחרי כחודש התקבל אצל ב"כ התובע מכתב התשובה של הנתבעת, מיום 29.5.16 , ובו צוין, כי מדובר בחיוב בגין אגרת תיעול שנדרש התובע לשלם עבור עבודות שבוצעו ביום 1.4.05 וכי "על אף האמור לעיל, הוחלט, כי הסך האמור לא ייגבה ממרשיך. לאור האמור, העיקול אשר הוטל על חשבונות הבנק של מרשך הוסר בתאריך 6.3.16"

4.
טוען התובע שהנתבעת התרשלה,
כיוון שלא רק שלתובע לא היה כל נכס בירושלים בתאריך 1.4.05 ולא ניתן לחייב אותו בגין אגרת תיעול כלשהי, אלא גם התביעה בגין אגרה זו התיישנה ונקיטת הליכים מנהליים של עיקול נעשתה ע"י הנתבעת בחוסר תום לב קיצוני. בנוסף, הנתבעת ידעה שהתובע טע עוד לפני הטלת העיקולים שלא היה לו כל נכס בירושלים, ולמרות זאת היא הטילה עיקולים על חשבונות הבנק של התובע.

5 . טוען התובע שמעולם לא קיבל מכתבים שנשלחו אליו, לטענת הנתבעת, לכתובת "המלך ג'ורג' 27 ירושלים", שזו כתובת בית המרקחת של התובע שם הוא עבד עד לפני כ 30 שנים ואין לו מאז כל קשר לכתובת זו. גם המסרון שלטענת הנתבעת נשלח אליו מעולם לא התקבל אצלו.
טוען התובע שעל הטלת העיקולים נודע לו מפקידי הבנק והדברים גרמו לו עגמת נפש רבה מאחר והוא הצטייר לאותם פקידי בנק כמי שאין ביכולתו לשלם סך 1,356.20 ₪
ו/או כמי שמתחמק מתשלום חובותיו. לטענתו, הנתבעת הטילה עיקול בכל אותם בנקים מתוך רשלנות ואדישות רבה לנזק שהיא עלולה לגרום לתובע, גם אם היה ה"חוב" קיים וגם אם היה העיקול מוצדק, ועל אחת כמה וכמה כאשר לא היה חוב ולא הייתה הצדקה לעיקול. לטענת התובע, הודעות העיקול לא היו נכונות ולא מוצדקות והן מהוות הוצאת לשון הרע על התובע, שהתפרסמה אצל הבנקים בישראל ואצל עובדיהם.

6.
בחקירתו העיד התובע, כי לאחר הטלת העיקולים, פקידי הבנק החלו לדבר אליו בבוז ובזלזול, ולא ענו לשיחות הטלפון שלו . לדבריו, הוא קיבל את מכתב ההתראה מהנתבעת (נספח א' 1 לתצהירו, המודיע לו שקיים חוב שלו הוא לא
ידע על מה החוב
וכיוון שאינו מחזיק בנכס לא בדק. התובע אישר שמספר הטלפון, אליו נשלח מסרון מהנתבעת בדבר החוב,
0524826470 הינו מס' הנייד שלו, אך אינו זוכר מסרו כזה.

טענות הנתבעת
7.
הנתבעת היא תאגיד מים וביוב עפ"י חוק תאגידי מים וביוב התשס"א 2001-(להלן: "החוק") ואמונה על משק המים והביוב הציבוריים והמאספים בירושלים. בחוק נקבע כי ההתחייבויות של הרשות המקומית בתחום המים והביוב מומחות לטובת תאגיד המים. כל רישומי הצרכנים בעיריית ירושלים הועברו לנתבעת שהמשיכה את מתן השירותים ע"פ הרישומים שנעשו עובר להקמתה. התובע היה רשום כצרכן מים בספרי עיריית ירושלים והנתבעת המשיכה לספק שירותי מים וביוב לנכס נשוא התובענה שבכותרת כנגד תשלום החשבונות כדין.

8.
ביום 1.4.05 בוצעו עבודות פיתוח ותשתית לניקוז מי גשמים על ידי הנתבעת בסמוך לנכס, שהיו בסיס לחיוב התובע באגרת תיעול ביום 1.2.11 בסך של 1,071.54 ₪. התובע לא שילם את האגרה, והנתבעת שלחה לו לתובע שלושה מכתבי התראה. משלא שלום החוב, בחודש פברואר 2016 הטילה הנתבעת עיקול על חשבונות הבנק של התובע. טרם הטלת העיקול נשלח לתובע מסרון למספר הטלפון הנייד אשר היה מצוי בידי הנתבעת ובו התבקש התובע להסדיר את החוב. ביום 6.3.16 הוסר העיקול ביוזמת הנתבעת עקב החלטה לוותר על גביית חובות בגין אגרת תיעול ולכן הודיעה הנתבעת לתובע כי היא מסירה את העיקול ומבטלת את החיוב.
הנתבעת לא מימשה את הכספים שעוקלו בחשבונות הבנק וזמן קצר לאחר משלוח בקשת המימוש, הודיעה על ביטול העיקולים, ושבפועל העיקול היה בתוקף ימים ספורים בלבד.|

9.
טוענת הנתבעת, כי מכתב התובע נענה על ידה למחרת ונאמר בו שהנתבעת אינה יכולה למסור מידע אודות החשבון ללא הצגת ייפוי כוח מתאים, כיוון שהיא יכולה למסור מידע אודות חשבון מים לצרכן או למי שיש יפוי כוח מטעמו. לטענתה, התובע נרשם בספרי התאגיד כצרכן המים בנכס בעת הקמת הנתבעת כתאגיד עצמית על בסיס הרישומים של עיריית ירושלים. במהלך כל התקופה בה לכאורה החזיק התובע בנכס הוא לא ביצע שינוי מחזיקים בעיריית ירושלים ובנתבעת.
לטענת הנתבעת, החוב לא התיישן, כיוון שהוא התגבש ביום 1.4.05 ודרישת התשלום הראשונה נשלחה ביום 1.2.11 בתוך תקופת ההתיישנות ואף לאחר מכן נשלחו דרישות תשלום ומכתבי התראה נוספים .

10.
קרן מנצור שבתקופה הרלוונטית הייתה מנהלת מחלקת אכיפה בנתבעת וכיום מנהלת שירות לקוחות העידה, שהנתבעת קיבלה נתונים מעירית ירושלים שכלל את בעלי הנכסים, כתובותיהם ומספר ת.ז. לדבריה, לאגרות תיעול יש תיק חייב במערכת המידע שעל שמו יש חוב . בהתאם לדרישות החוק, שלחו לתובע עוד מכתב לאותה כתובת והתובע נשאר בעלים אבל המשיכו להחזיק
בנכס אחרים. לטענתה, היה על התובע להמציא מסמכי יציאה מהנכס, כיוון שהוא מופיע כבעל הנכס. את חשבונות ארנונה משלמת ניו פארם.
לגרסתה, טרם פתיחת תיק הוצל"פ נשלחו לתובע 2 מכתבי התראה וגם נשלח מסרון, למרות שלא היה צורך.
(נספח ו' לתצהיר העדה).

דיון והכרעה
11.
אין חולק, כי הנתבעת הטילה עיקול על חשבונות הבנק של התובע בגין חוב, לטענתה, בסך כ- 1,000 ₪. עפ"י עדות מנהלת שירות הלקוחות בנתבעת, שלא נסתרה, התובע היה רשום כבעלים של הנכס בתקופה הרלוונטית לחיוב. העיקול בוטל לאחר 4 ימים.

ביום 29.6.11 שלחה
הנתבעת לתובע לכתובת המלך ג'ורג' 27 ירושלים מכתב לפיו קיים חוב בסך 1805.12 ₪ בגין תיעול וכי הוא מתבקש להסדירו עד יום 01/08/2011 שאם לא כן, יועבר הנושא לטיפול בגבייתו. לטענת התובע, הוא לא קיבל את המכתב. המכתב נשלח לכתובת הנכס, שלטענת התובע אינו מחזיק בו למעלה מ- 30 שנה. המכתב לא נשלח בדואר רשום, יש להניח שאילו היה נשלח בדואר רשום, היה מוחזר לשולח, ואז היה על הנתבעת לברר אם התובע מחזיק בנכס בכתובת זאת ואף לשלוח את מכתב הדרישה לכתובתו עפ"י תמצית הרישום במשרד הפנים. מאידך, התובע לא טרח לעדכן ברישומי הנתבעת ו/או ברישומי העירייה (קודמתה של הנתבעת) את העובדה שאינו בעלים ו/או מחזיק של הנכס.

הנתבעת טוענת שבנוסף למכתב ההתראה, שלחה מסרון למס' הטלפון של הנתבע, אשר אישר שזהו מספר הטלפון שברשותו.

12.
מתאור ההתנהלות בין התובע לנתבעת, עולה, כי התובע קיבל מכתבי התראה מהנתבעת, לא הוכיח שהשיב למכתבים אלה, טוען שלא קיבל תשובה למכתב ששלח, הגם שלא הוכיח ששלח מכתב כזה, ולא עשה דבר מעבר לכך.
התובע
יכול היה מיד עם קבלת מכתב ההתראה, להמציא לנתבעת נסח רישום כדי להוכיח שאינו בעלים של הנכס.

13.
התובע אמנם טען בעדותו, כי מרגע שהוטל העיקול הרגיש שפקידי הבנק שינו לרעה את יחסם כלפיו, אך הוא לא העיד איש מפקידי הבנק כדי להוכיח טענה זו.

בת.א. 8458-10-09 שלח נ' עיריית צפת נפסק:
בעצם משלוח עיקול לסניף הבנק של התובע יש משום לשון הרע על פיה התובע הינו אדם החב כספים ואינו משלם חובות. וראה בעניין זה ת"א 1943/08 אשר אוזכר לעיל: "משלוח הודעת עיקול מנהלי לסניף הבנק של התובע, יש בה משום לשון הרע שכן מציגה היא את התובע כמי שאינו פורע את חובותיו ויש בכך כדי לבזותו או לפגוע במשלח ידו, במיוחד שמדובר בתובע שהוא רואה חשבון במקצועו".........כאמור, סבורתני כי בעצם הטלת העיקול, ללא שניתנה לתובע התראה בדבר הכוונה לנקוט בהליכים אלו (כדי שיוכל לשלם את החוב, או לעתור מיידית בהליך משפטי למניעת העיקול ככל שסבר כי יש ליתן לו הפטור), נגרמה לתובע אי נעימות ופגיעה בשמו כלפי הבנק.
יחד עם זאת, בהעדר נזק ממשי ולאור מכתבי הבנק שצרף התובע עצמו, המצביעים על כך שהייתה זו פגיעה חולפת ולא משמעותית (שכן חודשיים לאחר הטלת העיקול, הבנקים עדיין סברו שהוא "לקוח טוב"), אני מעריכה את הנזק הלא ממוני – עגמת הנפש שנגרמה לתובע, בסכום של 3,500₪ בלבד. "


בעניינינו, אין חולק שהבנק שלח מכתב דרישה והעיקול הוסר לאחר 4 ימים.

דומני שזה הפיצוי הנכון שעל הנתבעת לשלם לתובע הינו בסך 3,500 ₪.

סוף דבר
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 3,500 ₪ ובנוסף, תשלום אגרה יחסית והצואות שכר טרחה בסך 2,000 ₪.




ניתן היום,
י"ב שבט תשע"ח, 28 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 45820-09/16 אברהם גרנות נ' חברת הגיחון בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/01/2018)