פסקי דין על אייל שמואלי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

34006-12/14 בל     05/02/2018




בל 34006-12/14 אייל שמואלי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ב"ל 34006-12-14


05 פברואר 2018
לפני:
כב' השופט תומר סילורה


התובע
:

אייל שמואלי
ע"י ב"כ: עו"ד איתן ליברמן – מטעם הסיוע



-

הנתבע
:

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד אירית רייכנברג

החלטה

1.
בפני
י בקשת התובע לפסילת מומחה.
רקע
2.
התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין פגימה בצוואר וגב תחתון ופגימה במיניסקוס שבברך, בעקבות תאונת דרכים מיום 7.11.12.

תביעה זו נדחתה על ידי הנתבע ביום 22.4.14 ובשל הדחייה הגיש התובע תביעתו לבית הדין בדצמבר 2014.
3.
בתאריך 25.3.16 ניתנה החלטת בית הדין על מינוי מומחה יועץ רפואי אורתופד, ד"ר דוד אנג'ל, מטעם בית הדין על פי עובדות מוסכמות שהגישו הצדדים.

ד"ר אנג'ל, בחוות דעתו מיום 10.4.16 קבע כך:
"להערכתי ברך שמאל לא נפגעה באירוע וזאת מהסיבות הבאות:
ברישום של מד"א וברישום מחדר מיון ביום התאונה אין כל איזכור של כאב או ממצאים בברך ורשום כי התובע מתהלך. גם ברישום יומיים אחר כך אין כל איזכור של תלונה בברך. רק כשבועיים אחר כך יש איזכור של כאב בברך (לא רשום צד).
מנגנון האירוע (התנגשות חזית-אחור שאחריו מתהלך ולא מתלונן על הברך) אינו מתאים לגרום קרע במניסקוס.
הקרע שנראה במניסקוס בברך שמאל בבדיקת
mri
הוגדר כקרע ניווני (קרע טבעי והדרגתי שמתפתח במשך השנים)".

4.
בתאריך 27.12.16 ובהתאם להלכה, קבע בית הדין כי קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ואין נימוק או טעם המצדיק את אי אימוץ חוות דעתו.

בהתאם, דחה בית הדין את תביעת התובע בגין פגיעה בברכו השמאלית.
5.
התובע הגיש ערעור לבית הדין הארצי. במסגרת הנימוקים שהגיש לערעור, טען כי שעה שבעובדות המוסכמות נקבע כי מנגנון התאונה הינו מסוג "חזית אחורי" בכביש בין עירוני ובין הפגימות שהוכרו הייתה פגימה בברך ימין על דרך ההחמרה, היה מתבקש כי המומחה יסביר הכיצד ברך ימין הוכרה ואילו ברך שמאל לא. התעלמותו מכך מעמידה את חוות דעתו על בלימה משקיים בה פגם ובית הדין לא התמודד עם טענה זו.

בנוסף, המומחה לא מתייחס לשאלה שמא גם ממצא לאחר 3 חודשים יוגדר על ידי המפענח כקרע ניווני (שכן בדיקת
mri
בוצעה 3 חודשים לאחר האירוע) ולא מתייחס לעובדה שמלבד הקרע ב-
mm
מופיע ב-
mri
ברך ימין מיום 20.1.13 וב-
mri
ברך שמאל מיום 3.2.13 ממצא נוסף זהה - נזק מניסקיאלי מדיאלי, שהוגדר על ידי המפענח כ"שינוי מוצינוזי בקרן אחורית".
6.
בדיון שנערך בין הצדדים ביום 18.10.17 בבית הדין הארצי, הגיעו להסכמה (לה ניתן תוקף של

פסק דין
) כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שתופנה למומחה שאלת ההבהרה הבאה:
"האם על יסוד העובדות הבאות יש מקום להכיר בפגיעה בברך שמאל על דרך של גרימה או החמרה:
א.
על בסיס אותו מנגנון של פגיעה בה נפגעה ברך שמאל, נפגעה גם ברך ימין והוכרה כפגיעה בעבודה על דרך של החמרה.
ב.
ברישום מה 10.12.12 מופיע קרע במינסקוס המדיאלי דו צדדי.
ג.
כן
mri
ברך שמאל מיום 03.02.2012 בדבר ממצא במיניסקוס השמאלי".

7.
בהתאם, ביום 26.10.17, ניתנה החלטת בית הדין על העברת השאלה למומחה.
8.
בחוות דעתו מיום 3.11.17 השיב המומחה כך:
"אחזור על הסיבות מדוע אין לדעתי קשר סיבתי בין התאונה למחלת הברך השמאלית:
*ברישום של מד"א וברישום מחדר מיון ביום התאונה אין כל איזכור של כאב או ממצאים בברך ורשום כי התובע מתהלך.
*גם ברישום יומיים אחר כך אין כל איזכור של תלונה בברך. כאשר יש קרע חריף במניסקוס צפוי הדבר להשתקף בברור ברישום ביום התאונה ויומיים אחריה.
*מנגנון האירוע (התנגשות חזית-אחור שאחריו הנפגע מתהלך ולא מתלונן על הברך) אינו מתאים לגרום קרע במניסקוס.
*הקרע שנראה במניסקוס בברך שמאל בבדיקת
mri

הוגדר כקרע ניווני (קרע טבעי והדרגתי שמתפתח במשך שנים).
לשאלת ההבהרה
:
א. העובדה שהוכרה פגיעה בברך ימין נמסרה לי כעובדה וכך התייחסתי אליה. איני יודע מה חשב הרופא שהחליט להכיר בפגיעה בברך ימין. ע"פ המסמכים שעמדו בפני
, אני מעלה תמיהה אם ההחלטה להכיר בפגיעה בברך ימין הינה נכונה.
ב. קרע במניסקוס נמצא בשתי הברכיים. ציינתי כי הקרע שנראה הוגדר כניווני (להבדיל מקרע חבלתי). לתובע ע"פ המסמכים השמנת יתר קשה שתורמת לנזקים הדרגתיים בברכיים, וכן תלונות על כאבי ברכיים גם לפני התאונה. להערכתי מדובר מהליך תחלואתי ניווני במשך השנים שלא ארע ולא החמיר בתאונה.
ג. ה
mri
הראה קרע ניווני במניסקוס. להערכתי לו היה מתבצע
mri
בסמוך לפני התאונה היו נראים בו אותם ליקויים בדיוק."

9.
ביום 26.12.17 הגיש ב"כ התובע את הבקשה המונחת בפני
י לפסילת המומחה. לטענתו, המשפט שכתב המומחה בחוות דעתו לפיו הוא מעלה תמיהה אם ההחלטה להכיר בפגיעה בברך ימין הייתה נכונה - משקף באופן ברור את דעתו כנגד ההכרה ברגל ימין ולכן אין פלא שאינו מכיר בפגיעה בברך השמאלית. המומחה קושר את שתי הברכיים ביחד.

משמעלה המומחה תמיהה זו, בניגוד להנחת המוצא שעמדה בפני
ו, חרג הוא מסמכותו וחוות דעתו דינה פסלות.
10.
בתגובת הנתבע נטען כי המומחה התייחס לכל אחת מהעובדות שפורטו בשאלת ההבהרה (בהתאם להסכמות הצדדים בבית הדין הארצי), נשאר נאמן לעובדות כפי שהוצגו לו ולדעתו המקצועית מנגנון הפגיעה בשתי הברכיים זהה.

המומחה עקבי, נאמן לגישתו (ולא מתבצר בעמדתו), לא מתנגד לאסכולה רפואית עליה מתבססת פסיקת בית הדין בתחום הפגימה, לא חרג מסמכותו ולא נפל בו פגם אישי. על כן, אין כל עילה והצדקה למנות מומחה אחר תחתיו.
11.
בתשובתו לתגובה זו טוען התובע כי המומחה אכן עקבי בעמדתו, אך זו מנוגדת לחלוטין להנחות המוצא העובדתיות שבתיק כפו שהובאו בפני
ו, לפחות בכל הנוגע לפגיעה שהוכרה על ידי הנתבע לגבי ברך ימין.
דיון והכרעה
12.
בהנחיות שהוצאו מטעמה של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת (בדימוס) נילי ארד, בעניין מומחים יועצים רפואיים, נקבעו, בין היתר, הכללים הבאים:
"16.
ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת... מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה.
17.
בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו".
18.
מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים בגינם מחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: ככל שבית הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שיירשם.
באותם מקרים בהם נמצא, מתוך חוות דעת המומחה ועל פי החומר הרפואי, כי העובדות שנקבעו על ידי בית הדין אינן מדויקות, אל לו לבית הדין לפסול את המומחה אלא עליו לשקול תיקון המסכת העובדתית על סמך חוות דעת המומחה.
מונה מומחה אחר, לא יזדקק עוד בית הדין לחוות דעתו של המומחה הראשון".



13.
במאמרו של נשיא בית הדין הארצי, כב' השופט (בדימוס) אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הנה צעד חריג שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור
"ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום"
(ס' אדלר,
מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה
, המשפט ב' 199).
למעשה, הסיבות האפשריות לפסילת חוות דעת הן:
-
חוות הדעת של המומחה מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין;
-
המומחה נוהג לתת חוות דעת לנתבע;
-
חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית שגויה;
-
המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות הבהרה או אינו מסוגל להשיב עליהן, כמו במקרה בו עזב את הארץ.
14.
בענייננו, עיון בחוות הדעת של ד"ר אנג'ל ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מעלה כי לא התקיימו אף לא אחת מהסיבות המצדיקות את פסלות חוות הדעת ומינוי מומחה אחר. בנסיבות אלה, אני סבור שדין הבקשה להידחות.
סוף דבר:
15.
הבקשה לפסילת מומחה נדחית.
16.
אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ח,
(
05 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.























בל בית דין אזורי לעבודה 34006-12/14 אייל שמואלי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 05/02/2018)