פסקי דין על אמיר רוזנברג | פסקי דין על מרב מזון כל בע"מ

67496-06/17 תצ     14/02/2018




תצ 67496-06/17 אמיר רוזנברג נ' מרב מזון כל בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו




ת"צ 67496-06-17
אמיר רוזנברג
נ' מרב - מזון כל בע"מ

לפני: כבוד השופטת
מיכל אגמון-גונן





המבקש:
אמיר רוזנברג
ע"י ב"כ עו"ד שחר רוזנברג


נגד

המשיבה:
מרב מזון כל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוני פולק




פסק דין


מונחת לפני בקשה מוסכמת להסתלקות המבקש, מר אמיר רוזנברג
, מבקשתו לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, מרב מזון כל בע"מ
, בטענה שבסניפיה נמכרים מוצרי מזון שאינם כוללים על אריזותיהם סימון בעברית. בקשת ההסתלקות הוגשה בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות).

בקשה זו מעוררת את השאלה האם לאפשר הזסתלקות מתוגמלת בתובענה ייצוגית שעילתה סימון מוצרים, במקרים בהם עצם הגשת התובענה הביאה לאכיפת הדין הרלבנטי.

1. רקע הדברים וההליכים
1.א. רקע עובדתי ובקשת האישור
המבקש, מר אמיר רוזנברג
, הגיש ביום 29.6.17 בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה, מרב מזון כל בע"מ
, מכוח חוק תובענות ייצוגיות (להלן: בקשת האישור). המבקש טען בבקשת האישור, כי המשיבה, שהינה חברה העוסקת בהפצה, שיווק ומכירה של מוצרי מזון באמצעות רשת חנויות לממכר מזון שבבעלותה, מוכרת בסניפיה מוצרי מזון שאינם כוללים על אריזותיהם סימון בעברית. בכך, נטען, הפרה המשיבה הוראות חקוקות לעניין סימון מוצרי מזון, ובכלל זאת את הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן); צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), תשנ"ט-1998 (להלן: צו הגנת הצרכן); תקן ישראלי 1145 "סימון מזון ארוז מראש" (להלן: תקן 1145); תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), תשנ"ג-1993 (להלן: תקנות סימון תזונתי) וצו הגנת הצרכן (סימון טובין), תשמ"ג-1983.

המבקש, שהגדיר את עצמו בבקשת האישור כצרכן המקפיד על בריאותו ותזונתו אשר צורך מוצרי מזון תוך התחשבות במרכיביהם ובערכיהם הקלוריים והתזונתיים, טען בבקשת האישור, כי ביום 19.6.17 הוא רכש באחת מחנויות רשת המשיבה חמאת בוטנים של חברת
skippy
האמריקאית (להלן: המוצר). ברם, משהגיע לביתו, וביקש לעיין ברשימת המרכיבים והסימון התזונתי של המוצר עובר לצריכתו, נוכח כי לא קיים כל רישום בעברית על גבי המוצר. המבקש טען בבקשת האישור, כי בעקבות אי סימון המוצר כדין הוא חש כי הוטעה על ידי המשיבה, וכי כפועל יוצא של האמור נגרמו לו חוסר נוחות, עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה, שכן ההטעיה פגעה ביכולתו לבצע קנייה וצריכה מושכלת של המוצר. על פי הטענה, המבקש טרח להתייצב בחנויות נוספות הנמנות על רשת המשיבה, וגם בהן נמצא כי המוצר נמכר כשהוא אינו כולל סימון בעברית ואף נמצאו מוצרים נוספים נעדרים סימון כדין, בהם תרסיס שמן קנולה ותרסיס שמן זית (להלן, ביחד עם המוצר: המוצרים נשוא הבקשה).

עילות התובענה שמכוחן הוגשה בקשת האישור הן הפרת חובה חקוקה בהתאם להוראת
סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש
] של החובות הקבועות בצו הגנת הצרכן, תקנות סימון תזונתי ותקן 1145; הטעייה לפי
סעיף 2 של חוק הגנת הצרכן;
הפרת חובת הגילוי בהתאם
לסעיף 4 לחוק הגנת הצרכן;
רשלנות בהתאם
לסעיף 35 לפקודת הנזיקין;
עשיית עושר ולא במשפט בהתאם
לסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

הסעד שהתבקש בבקשת האישור הוא צו הצהרתי, שלפיו המשיבה הפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן, צו הגנת הצרכן, תקן ישראלי 1145, חוק עשיית עושר ולא במשפט ואת פקודת הנזיקין. כן התבקש צו עשה, המורה למשיבה להסיר את כלל המוצרים נעדרי ההתוויה כדין מהמדפים, לתקן את הליקויים שנמצאו ולסמן את מוצריה כנדרש. עוד התבקש פיצוי בסך 5 ש"ח בגין הנזק הממוני שנגרם לחברי הקבוצה וכן פיצוי בסך 10 שקלים, בגין הנזק הלא ממוני שנגרם להם, ובסה"כ פיצוי בסך 3,000,000 שקלים לכלל חברי הקבוצה.

את הקבוצה הייצוגית ביקש המבקש להגדיר בבקשת האישור, כך:
"כל לקוחות המשיבה בישראל אשר רכשו במהלך שבע השנים הקודמות למועד הגשת הבקשה דנן,
לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, מוצרי מזון אשר משווקים ונמכרים בישראל ע"י המשיבה, באמצעות רשת החנויות שבבעלותה ואשר לא מסומנים כנדרש בהתאם לדין, לחוק ולתקן הישראלי."

עוד בטרם הוגשה תגובת המשיבה לבקשת האישור, החלו הצדדים בדין ודברים ביניהם, שתוצאתו בקשה מוסכמת להסתלקות המבקש מבקשת האישור.

1.ב. הבקשה המוסכמת להסתלקות וההליכים בעקבותיה
ביום 3.12.17 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להסתלקות המבקש מבקשת האישור.

הצדדים טענו בבקשתם, כי במסגרת המשא ומתן שניהלו התחייבה המשיבה, מבלי להודות בטענות המבקש ובא כוחו, לבצע את הפעולות כדלקמן:
1. המשיבה תבצע בדיקה של סימון המוצרים נשוא הבקשה בכל סניפיה ותוודא כי הסימון על גבי מוצרי המזון הינו גם בעברית, וככל שיאותר מוצר שאינו מסומן בעברית תודבק מדבקת סימון בהתאם;

2. המשיבה תנחה את מנהלי כל הסניפים לקיים בדיקות שוטפות לאיתור תקלות סימון בעברית באריזות מוצרי המזון הנמכרים בסניפיה;

3. המשיבה תנחה את מנהלי הסניפים לאשר החלפת כל מוצר מזון שנרכש אצל המשיבה ולא נפתח אם לא סומן בעברית למוצר תחליפי המסומן בעברית כדין, או קבלת זיכוי תמורתו.

עוד סוכם כי המשיבה תתרום כרטיסי חיוב בשווי של 5,000 ₪ לקניית מוצרים בחנויותיה, שיחולקו לעמותת "לתת" או לכל גוף אחר בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט. התרומה תתבצע בתוך 30 יום ממועד החלטת בית המשפט המאשרת את בקשת ההסתלקות.

הצדדים טענו, כי לאור האמור, ולאחר שהמשיבה התחייבה לבצע את הפעולות המפורטות לעיל, שקל המבקש את הדברים, והגיע למסקנה, כי מאחר שבעקבות הגשת בקשת האישור תבצע המשיבה בדיקה ותיקון וכן תאפשר לכל צרכן להחזיר מוצר מזון שלא סומן כדין, תוקן המחדל נשוא התובענה. על כן, מטרותיה העיקריות של התובענה הושגו, ואין עוד צורך בהמשך ניהול ההליך.

הצדדים טענו, כי הם הגיעו להסכמה כי צמחה תועלת לקבוצה בעקבות הגשת בקשת האישור, הן בדמות תיקון המחדל, הן בדמות הפיצוי אשר יינתן לציבור, וכי התועלת האמורה מצדיקה תשלום גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו. הסכומים שעליהם הסכימו הצדדים הם גמול בסך 2,000 שקלים למבקש ושכר טרחה בסך 18,000 שקלים, בתוספת מע"מ לבא כוחו (21,060 ₪ כולל מע"מ). על פי הטענה, הסכומים שעליהם הוסכם הינם סבירים בהחלט, זאת בהתחשב בעבודה שהושקעה על ידי ב"כ המבקש בהכנת בקשת האישור, במעורבות המבקש בהליך הבדיקות שביצע בסניפי המשיבה וכן בסיכון הכספי שנטל על עצמו בהגשת התובענה ובתועלת שהניבה.

הצדדים טענו, כי המחוקק צפה את האפשרות שהסתלקות תהייה מתוגמלת והדברים עולים במובהק מסעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות. על פי הטענה, ההנחה העומדת בבסיסו של סעיף זה הינה שהסתלקות יכולה להיות כרוכה בתשלום. הצדדים הפנו להליכים דומים אחרים, שבהם אושרו בקשות הסתלקות שנכרכה בהם תרומה לציבור, ובכלל זאת לת"צ (ת"א) 18455-02-14 אריאל אברהמוב נ' אסם תעשיות מזון בע"מ (17.5.15); ת"צ (ת"א) 42853-10-14 יעל קידר נ' דילייט 2005 בע"מ (28.4.15); ת"צ (חי') 9506-05-14 לירן שטרית נ' רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ (22.3.15). עוד הפנו הצדדים למאמרו של אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית", משפטים מא 5 (2011) (להלן: קלמנט, פשרה והסתלקות). הצדדים טענו, כי הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו, שעה שהמשיבה ניאותה להוסיף פיצוי לחברי הקבוצה.

לבקשה צורפו תצהירי המבקש ובא כוחו לפיהם לא קיבלו כל טובת הנאה בקשר עם ההליך או עם ההסתלקות, מעבר לגמול ולשכר הטרחה שעליהם הוסכם.

הצדדים ביקשו לפטור אותם מההליכים הקבועים בסעיף 16(ד) לחוק תובענות ייצוגיות ובתקנה 11 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010, ובכלל זאת מפרסום הודעה לצורך מציאת תובע חלופי וממשלוח הודעה ליועץ המשפטי לממשלה.

הצדדים ביקשו עוד, כי ככל שבית המשפט יסבור כי נסיבות הבקשה אינן מצדיקות תשלום גמול ושכר טרחה, יאפשר הוא לצדדים לבצע שינוי בתנאים שהוסכמו בבקשת ההסתלקות, והכל בשים לב להערות בית המשפט, ככל שיהיו כאלה.

בהחלטתי מיום 4.1.18 הורתי, כך:
"המשיבה תודיע אם תחת תרומת מוצרי מזון תסכים להעברת תרומה כספית לקרן תובענות ייצוגיות בסכום של 10,000 שקלים. כן יודיעו המבקש ובא כוחו האם הם מסכימים במקביל, ובכפוף להסכמת המשיבה, להפחית בסכום שכר הטרחה ולהעמידו על סכום של 10,000 שקלים. לאחר מכן תינתן החלטה בבקשה."

ביום 8.1.18 הודיעו הצדדים, כי המשיבה מסכימה כי תרומתה הכספית לטובת הציבור, תחת תרומת מוצרי מזון, תהא באמצעות תרומה כספית לקרן תובענות ייצוגיות, ותעמוד על סך 10,000 ₪, במקום סך של 5,000 ₪, כפי שהתחייבה בהודעת ההסתלקות. עוד הודיעו הצדדים, כי המבקש מסכים, כי שכר טרחת בא כוחו יעמוד על סך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. הצדדים ביקשו מבית המשפט לשקול שוב, באם התרומה לקרן תובענות ייצוגיות עדיפה על תרומת מוצרי מזון לנזקקים באמצעות עמותה וותיקה ומוכרת כעמותת "לתת".

2. הסתלקות מתובענה ייצוגית שעניינה סימון מוצרי מזון
2.א. הסתלקות מתובענה ייצוגית –כללי
סעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע את התנאים שעל בית המשפט לשקול כאשר מתבקש הוא לאשר הסתלקות תובע ייצוגי מתובענה ייצוגית או מבקשת אישור, בזו הלשון:
"מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה:
1. אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה;
2. התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה."

ס"ק 1 ו-2 בסעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות הוספו לאחרונה במסגרת תיקון מס' 10 לחוק תובענות ייצוגיות. זאת, במטרה למנוע תופעות של תביעות סרק "מתוגמלות", שהן למעשה תביעות סרק שהגוף הנתבע מעדיף לסלקן תמורת תשלום שכר טרחה וגמול לתובע הייצוגי ובא כוחו בהיקפים נמוכים למדי, חלף ניהול הליך שלם, גם כאשר אין ממש בתובענה הייצוגית. וכפי שהדברים באו לידי ביטוי בדברי ההסבר של הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10) (הסדרי פשרה והסתלקות), תשע"ו-2016 (פורסם ברשומות ביום 30.05.16):
"סעיף 16 לחוק מתנה הסתלקות מתובענה ייצוגית או קבלת טובת הנאה בקשר להסתלקות כאמור באישור בית המשפט. במקרים רבים הנתבע מסכים לתת לתובע טובת הנאה כדי לחסוך מעצמו את ניהול ההליך; בקשות כאלה מטילות עומס על מערכת המשפט, כרוכות בעלויות מיותרות לנתבעים ואינן משרתות את עניינם של חברי הקבוצה המיוצגת ושל הציבור. לפיכך מוצע לקבוע כי בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה לתובע המייצג או בא כוחו יידרש בית המשפט לשקול את התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה. עוד מוצע לקבוע כי אם בקשת ההסתלקות מוגשת לפני שהתובענה אושרה כייצוגית, יבחן בית המשפט, במסגרת שיקוליו אם לאשר טובת הנאה כאמור, גם אם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה".

הנה כי כן, במסגרת תיקון מס' 10 לחוק תובענות ייצוגיות ביקש המחוקק לאמץ את גישתם של בתי המשפט לעניין אי אישור בקשות הסתלקות "מתוגמלות" במצב בו התובענה אינה מגלה עילה ראויה, תוך התווית קריטריונים ברורים שעל בית המשפט לבחון בבקשות אלו (ראו ע"א 4714/13 מרון דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ (29.9.13)). עם זאת, עניין התועלת המתקבלת במסגרת בקשת הסתלקות היוותה עוד קודם לכן אבן בוחן בעת אישור גמול ושכר טרחה בבקשות הסתלקות, כאשר שיעור הגמול ושכר הטרחה נפסקו בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ובהתחשב בתועלת הספציפית המתקבלת בכל מקרה ומקרה (ראו קלמנט, פשרה והסתלקות, עמ' 68, 88).

2.ב. הסתלקות מתובענות ייצוגיות שעניין סימון מוצרי מזון
הסדרי הסתלקות מתוגמלים בתובענות ייצוגיות שעניינן סימון מוצרי מזון נדונו בהרחבה על-ידי כבוד השופט יצחק ענבר בת"צ (ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ (26.11.14) (להלן: עניין פסטה נונה). לעמדתו של כב' השופט י' ענבר "חסרונותיהם של הסדרי הסתלקות מתוגמלת ונזקיהם גבוהים לאין שיעור מיתרונותיהם ותועלותיהם. מצב העניינים הקיים, שבו הולכים הסדרי הסתלקות מסוג זה והופכים לדרך הסיום הנפוצה של תביעות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון, מכרסם בתכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, מכביד על הנתבעים ועל בית המשפט שלא לצורך וגורם לזילות מכשיר התובענה הייצוגית." (שם, פסקה 14.א). על כן, לגישתו, על בית המשפט "לפעול לצינון תמריציהם של התובעים הייצוגיים ושל באי הכוח המייצגים לערוך הסדרי הסתלקות מסוג זה, ודרך המלך לעשות כן הנה להימנע, ככלל, מאישור תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים." (שם, פסקה 14.א). כב' השופט י' ענבר מציין, כי ההסתלקות המתוגמלת מונעת מאחת משתי אפשרויות: "האפשרות האחת היא, כי התובעים הייצוגיים ובאי כוחם ויתרו על התביעות הכספיות משום שאלה היו מלכתחילה תביעות סרק. בהינתן אפשרות זו, אישור תשלום טובות הנאה למסתלקים יתמרץ הגשתן של תביעות סרק דומות נוספות; האפשרות השנייה היא, כי התביעות הכספיות לא היו תביעות סרק כי אם תביעות מבוססות וראויות, אשר התובעים הייצוגיים ובאי הכוח המייצגים ויתרו עליהן עקב בעיית נציג. בהינתן אפשרות זו, אישור תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים יתמרץ הסתלקויות דומות נוספות מתביעות שראוי לנהלן ולמצות את ההתדיינות בהן, אם לדין אם לפשרה" (שם, פסקה 26. ראו מנגד: ת"צ (חי') 27043-06-14 חזן נ' יעד חברה להובלת דלק בע"מ (9.12.14), שם הביעה כב' השופטת י' וילנר דעה שונה, שלפיה יש מקום לאשר תשלום גמול ושכר טרחה כאשר מדובר בבקשת הסתלקות מבקשת אישור שעניינה סימון מוצרי מזון כאשר ההפרה תוקנה ויש קושי ממשי בהוכחת הנזק).

כפי שיובהר להלן, בתביעות שעניינם סימון מוצרים יש להעדיף הטלת חובת פנייה מוקדמת לייצרן או למשווק, וזאת תחת קביעת כלל גורף שלפיו לא ייפסקו גמול ושכר טרחה מקום בו מוגשת בקשת הסתלקות מוסכמת מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה סימון מוצרים, כלל שקבע כב' השופט י' ענבר בעניין פסטה נונה. זאת, כיון שחובת הפנייה המוקדמת תביא, לטעמי, לאותה תוצאה אליה כיוון כב' השופט ענבר, ומקום שפנייה מוקדמת לא תיענה, תאפשר מתן פיצוי
מקום שעצם הגשת התובענה הביאה לאכיפת הוראות הדין הרלבטי;

לדעת כב' השופט י' ענבר הסתלקות מתוגמלת מצביעה, ככלל, על אחת משתי אפשרויות: הראשונה, בקשת סרק שדינה להידחות; השנייה, בקשה מבוססת הראויה למיצוי. ברם, דומה כי בתובענות ייצוגיות שעניינן סימון מוצרים קיימת אפשרות שלישית, שהיא האפשרות השכיחה דווקא: בקשת אישור שמגלה עילה, אולם מוגבלת לנזק שמקורו בפגיעה הרגשית הלא-ממונית הנובעת מנטילתו של כוח הבחירה. על עניין זה עמדתי לאחרונה בהרחבה במסגרת ת"צ (ת"א) 52703-05-16 עזרא ענבר נ' טומין שיווק (2001) בע"מ (24.1.18) (להלן: עניין ענבר).

בעניין ענבר הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בה טען, כי המשיבה, ששיווקה תערובת תיבול לסטייק המכילה שיעורי נתרן ניכרים ורכיבי שימור, עושה כן תוך הצגת המוצר כתבלין ואי ציון טבלת הערכים התזונתיים של המוצר. בכך, נטען, הפרה המשיבה הוראות חקוקות לעניין סימון מוצרי מזון, ובכלל זאת את הוראות תקנות סימון תזונתי; תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון), תשס"א-2001; פקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש), תשמ"ג-1983; תקן ישראלי 1359 "תבלינים ואבקות או תערובות אחרות לתיבול מזון" ותקן 1145. במסגרת בקשת האישור טען המבקש לנזק ממוני ולנזק לא ממוני.

בהחלטתי מיום 24.1.18 דחיתי את בקשת האישור. זאת, בין היתר, לאחר שהגעתי לכלל מסקנה, כי לא נגרם נזק למבקש וליתר חברי הקבוצה כתוצאה מאי סימון המוצר נשוא התובענה בהתאם לתקנות סימון תזונתי. למסקנה כאמור הגעתי, תוך ניתוח הפסיקה והספרות בכל הנוגע לפגיעה באוטונומיה, וטיב הפגיעה המצדיקה פיצוי. ציינתי, כי הגישה הרווחת כיום בפסיקה היא, כי במקום שבו אין מדובר בפגיעה "בגרעין הקשה" של האוטונומיה, ולא נגרם נזק תוצאתי של ממש, דהיינו: כאשר הפגיעה באוטונומיה מוסבת לשלילת כוח הבחירה בלבד והתחושות השליליות שנלוות אליה הן שוליות, חלשות בעוצמתן ולא משמעותיות, אין מקום להכיר בפגיעה באוטונומיה שמקורה בשלילת כוח הבחירה של הצרכן כנזק בר-פיצוי.

במסגרת החלטתי, התייחסתי גם לאבחנה בין שני סוגי נזקים שעלולה להסב שלילת כוח הבחירה האוטונומית של הצרכן, שעליה עמדו יובל פרוקצ'יה ואלון קלמנט במאמרם: "הסתמכות, קשר סיבתי ונזק בתובענות ייצוגיות בגין הטעיה צרכנית", עיוני משפט לז(1) 7 (תשע"ד-2014) (להלן: פרוקצ'יה וקלמנט), תוך הישענות על פרשת הוספת הסיליקון לחלב; הנזק האחד, מקורו בפגיעה הרגשית הלא-ממונית הנובעת מנטילתו של כוח הבחירה: כאשר צרכן מגלה כי ניטלה ממנו הזכות לא לצרוך חלב סיליקון, הוא חש נפגע. פגיעה זו מקורה בעצם שלילתה של אפשרות הבחירה האוטונומית. הנזק השני, מקורו ביחסו של הנפגע אל הפעולה שנעשתה תוך פגיעה באוטונומיה. צרכן המגלה כי החלב שצרך הכיל סיליקון עשוי לחוש תחושות שליליות עקב סלידתו מן הסיליקון. נזק שני זה נובע מיחסו של הניזוק אל הפעולה שננקטה תוך פגיעה באוטונומיה או לתוצאה שנגרמה (סיליקון בחלב), ובדומה לטענת הטעייה הוא דורש הוכחה על הסתמכות המצג המטעה. פרוקצ'יה וקלמנט מבהירים, כי שתי הפגיעות האמורות הינן פגיעות תוצאתיות, במובן זה שמקורן בהשלכות שהיו לשלילתו של כוח הבחירה. אולם, הפגיעות מובחנות זו מזו: בעוד שהראשונה נובעת מעצם נטילתה של הזכות, השנייה נובעת מיחסו של הנפגע לפעולה או לתוצאה שנגרמה (שם, בעמ' 38). לגישתם של פרוקצ'יה וקלמנט, בעוד שתובענות ייצוגיות צרכניות המוגשות בעילה של פגיעה באוטונומיה מהסוג השני ראויות, ככלל, להתברר, באשר הן נסבות על נזק משמעותי שנגרם לכאורה, ויש חשיבות חברתית ממשית להרתעתם של עוסקים מפני גרימתו, הרי שהעניין החברתי בבירורן של תביעות הנסבות על הפגיעה הרגשית (מן הסוג הראשון), שנגרמה עקב שלילת כוח הבחירה האוטונומי, אך אין בצדן כל טענה לקיומה של פגיעה מן הסוג השני, קרי, פגיעה בגין עצם הפעולה שננקטה, או התוצאה שנגרמה – מוטל בספק. זאת, משום שבתובענות ייצוגיות צרכניות, המוגשות בעילה של פגיעה באוטונומיה מהסוג הראשון, היקפו של הנזק הכספי לא צפוי להיות גדול והתועלת ההרתעתית מניהול תובענה ייצוגית בגינו צפויה להיות נמוכה (שם, בעמ' 40-41).

במסגרת החלטתי, ציינתי כי אמנם חיפוש במאגר המשפטי "נבו" מעלה, כי עשרות ואולי מאות תובענות ייצוגיות שעניינן סימון מוצרים הסתיימו בהסדרי הסתלקות מתוגמלת (ראו, בין רבים: ת"צ (ב"ש) 28141-09-16 אוהד קליין נ' אלמשהדאוי קינג סטור בע"מ (11.9.17); ת"צ (ת"א) 7494-09-16 שלמה כץ נ' יוניסרביס בע"מ (4.7.17); ת"צ (ת"א) 5968-08-16 אתי חדאד נ' נפטון מוצרי מזון (1990) בע"מ (19.6.17); ת"צ (י-ם) 21927-10-15 חנית משה
נ' י.ש. חמד תעשיות בע"מ (18.5.17). ת"צ (י-ם) 26524-05-16 שרון סלמן-כהן נ' יוניליוור ישראל שיווק בע"מ (9.5.17)). ציינתי במסגרת החלטתי, כי לא מן הנמנע, כי תובענות אלו מוגבלות לנזק מהסוג הראשון בלבד.

על רקע האמור, ובשים לב לאבחנה שערכו פרוקצ'יה וקלמנט במאמרם, קבעתי במסגרת החלטתי בעניין ענבר, כי הגם שתובענות ייצוגיות בתחום סימון המוצרים בכלל, ומוצרי המזון בפרט, הינן ראויות מבחינה עקרונית, שכן תובענות אלו עשויות לקדם את תכליות חוק תובענות ייצוגיות בדבר שיפור ההגנה על זכויות, מימוש זכות הגישה לבית המשפט, אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, הרי שבתובענות מסוג זה יש מקום, ככלל, להקדים פנייה לנתבע. זאת, באשר, כפי שהובהר לעיל, רבות מתובענות מסוג זה מוגבלות לנזק מהסוג הראשון בלבד. כאמור לעיל, בתובענות מסוג זה, היקפו של הנזק הכספי לא צפוי להיות גדול, ככלל, והתועלת ההרתעתית מניהול תובענה ייצוגית בגינו צפויה להיות נמוכה. במצב דברים זה, פנייה מוקדמת עשויה להביא לאכיפת הדין (שבמקרים רבים נטען שההפרה לא הייתה מכוונת); לחסוך הגשת תובענות מעין אלו והיא גם מתיישבת עם טובת הקבוצה, שהרי ממילא אין לצפות כי במסגרת תובענה ייצוגית המוגבלת לנזק מהסוג הראשון בלבד יינתן סעד כספי לחברי הקבוצה עצמם, בעוד שהפסקת ההתנהלות הפסולה צפויה להטיב, בהנחה שהתובענה מוצדקת, עם חברי הקבוצה.

זאת ועוד. בתובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרים, המשיבים אינם יכולים לשנות את התנהלותם כלפי המבקשים בלבד, ולנטרל את תלונתם, מבלי לטפל בבעיה עליה הם מצביעים. פנייה מוקדמת עשויה, אם כן, להביא לקידום אינטרס כלל הקבוצה והסיכון שתאפשר טיפול נקודתי בפונה בלבד נראה, במרבית המקרים, פחות סביר.

הנה כי כן, בתובענות ייצוגיות שעניינן סימון מוצרים יש מקום, ככלל, להקדים פנייה לנתבע. אם פנייה מוקדמת תיענה בחיוב, הרי שהיא תתברר הן כדרך היעילה והמהירה לפתרון הסכסוך והן כאמצעי המשרת בצורה המיטבית את טובת הקבוצה. אם, לעומת זאת, תדחה הפנייה המוקדמת, הרי שהמבקש יוכל, ממילא, להגיש תובענה ייצוגית ולא ניתן יהיה לטעון נגדו כי פעל בניגוד לטובת הקבוצה. במקרה אחרון זה, גם לא יהיה מקום לשלול ממנו גמול ראוי, באם בסופו של דבר תושג תועלת לקבוצה, בין אם במסגרת הסדר הסתלקות, בין אם במסגרת דיון לגופם של דברים. מובן, כי על בית המשפט יהיה לבחון כל הסדר הסתלקות לגופו, תוך בחינת סבירות הסכומים והיחס ביניהם לבין התועלת אשר הוסבה לחברי הקבוצה ולציבור בכללותו, לרבות בחינת האפשרות שלא לפסוק גמול או שכר טרחה כאשר מדובר בתביעת סרק או בתובענה בלתי מבוססת, שיתכן שלא נענתה מטעם זה.

החלטה גורפת שלא לאשר תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים, עלולה לצנן לא רק את תמריץ התובע הייצוגי להסתלק מבקשה מבוססת וראויה, אלא גם את תמריץ התובע הייצוגי להגיש תובענות מבוססות וראויות שמטרתן אכיפת הוראות הדין המעלות קושי בהוכחת נזק בר פיצוי. בכך עלול להינזק האינטרס הציבורי, על ידי הענקת חסינות, גם אם חלקית, לחברות שאינן מקפידות על הוראות החוק, מפני הגשת תובענות ייצוגיות.

הנה כי כן, לטעמי אין מקום לקביעת כלל גורף, שלפיו לא ייפסקו גמול ושכר טרחה מקום בו מוגשת בקשת הסתלקות מוסכמת מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה סימון מוצרים. עם זאת, יש מקום לקביעת כלל של חובת פנייה מוקדמת, עובר להגשת בקשות אישור מסוג זה. אשר להשלכות של אי פנייה מוקדמת, הרי שבהתאם להלכה שנפסקה
בעע"מ 2978/13
מי הגליל – תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ'
יוסף אחמד יונס (23.7.15) (בקשה לדיון נוסף בפסק הדין התקבלה אך טרם הוכרעה: דנ"מ 5519/15 יוסף אחמד יונס נ' מי הגליל - תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ (30.8.17)), העדר פנייה מוקדמת עשוי, בהתאם לנסיבות, לבוא לידי ביטוי הן בהחלטתו של בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה וביחס לשיעורם של סכומים אלו, הן בהחלטתו של בית המשפט בבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

2.ג. אכיפת הוראות הדין כתוצאה מהגשת התובענה במקרה שלפניי
במקרה דנן, עולה מבקשת ההסתלקות, כי הושג מתווה אשר יש בו כדי לתקן את הסימון על גבי המוצרים נשוא הבקשה, כאשר המשיבה התחייבה גם לקיים בדיקות שוטפות בכל סניפיה, לאיתור תקלות סימון ביחס לכלל מוצרי המזון הנמכרים בסניפיה. בנסיבות אלה, בהן הושגה אכיפת הדין המגשימה את תכלית החוק ובהינתן התחייבות המשיבה כאמור, אינני סבורה כי טמון יתרון ממשי בהמשך ניהול ההליך, כך שדין בקשת ההסתלקות להתקבל.

לנוכח השלב המוקדם של ההסתלקות, עוד בטרם הגשת תגובה לבקשת האישור, ובהתחשב בהתחייבות המשיבה לתקן את הטעון תיקון בסימון מוצריה, ומשאין ההסתלקות יוצרת מעשה בית דין החוסם מי מחברי הקבוצה לפנות לבית המשפט בהליך דומה, איני רואה טעם להורות על איתור תובע מייצג או בא כוח מייצג חלופיים, וכן איני רואה לנכון להורות על פרסום הודעה בדבר ההסתלקות, דבר שיהא כרוך בהכרח בהוצאות ניכרות ובסרבול ההליך שלא לצורך (להרחבה בעניין אי פרסומן של הסתלקויות בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ראו: ת"צ (מרכז) 24356-04-10 בלהה הר-עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.10)).

אשר לגמול ולשכר הטרחה;

במקרה הנדון המבקש לא הקדים לפנות למשיבה עובר לבקשת האישור. מנגד, בקשת האישור הביאה תועלת לקבוצה, שהרי המשיבה התחייבה לסמן כנדרש את המוצרים נשוא בקשת האישור וכן לקיים בדיקות שוטפות לאיתור תקלות סימון בכלל מוצריה. בקשת האישור גם הביאה תועלת לציבור בכללותו, בדמות התרומה שהמשיבה התחייבה להעמיד לטובת הקרן לתובענות ייצוגיות. בהינתן התועלת לציבור הצרכנים ולציבור בכללותו, הנובעת מתיקון הסימון והתרומה לקרן, ובהינתן שהאמור נעשה כתוצאה ישירה מהגשת בקשת האישור, נחה דעתי כי יש מקום, בנסיבות העניין, לפסוק גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו. לצד זאת, ובשים לב לעובדה שהמבקש ובא כוחו לא טרחו לפנות בפני
יה מוקדמת למשיבה, מצאתי כי הסכומים שעליהם הסכימו הצדדים בבקשת ההסתלקות המוסכמת היו גבוהים מדי, ולפיכך הורתי לצדדים, במסגרת החלטתי מיום 4.1.18, להפחית את סכום שכר הטרחה המוסכם. כאמור, הצדדים קיבלו את עמדתי.

לאור האמור, הגמול בסך 2,000 ₪ ושכר הטרחה בסך 10,000 ₪ (בתוספת מע"מ), הינם סבירים.

כאמור לעיל, במסגרת ההסכמה שהושגה בין הצדדים, ולאור החלטתי מיום 4.1.18, נאותה המשיבה לתרום סך של 10,000 ₪ לטובת הקרן לניהול ולחלוקת כספים שהוקמה מכוח סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות. לטעמי, מתן תרומה כאמור מהווה מנגנון הולם בקשר עם הטענה לנזקי עבר והינו עדיף על תרומת מוצרי מזון על ידי המשיבה לארגון "לתת". אדגיש, כי אין בכך, חלילה, כדי להטיל דופי בעמותת "לתת", אשר תרומתה לחברה משמעותית ומבורכת, וכי הטעם לכך נעוץ בעובדה שתרומה לפי בחירת המשיבה גורמת לכך שהחוטא יצא נשכר, שכן גם אם נחייב את המשיבה להודיע כי מדובר בתרומה מכוח הסדר פשרה בתובענה ייצוגית עדיין, העמותה תקבל את הכספים מהמשיבה, היא זו שבחרה בעמותה ולה תודה העמותה, כך או אחרת. על כן, עדיפה תרומה לקרן שהוקמה מכוח חוק תובענות ייצוגיות (על הבעייתיות והקשיים העקרוניים הכרוכים בניתובו של פיצוי לטובת הציבור הנפסק בהליך ייצוגי לעמותות שהצדדים בחרו בהן, ראו החלטתו של כב' השופט י' ענבר בת"צ (ת"א) 22236-07-11 שלומי שרייר נ' שירותי בנק אוטומטיים בע"מ (14.9.14); החלטתה של כב' השופטת א' שטמר בת"צ (מרכז) 47395-11-10 מינוף ויזמות בע"מ נ' דרך ארץ היווייז (1997) בע"מ (26.12.13)). כן ראו החלטתי בת"צ (ת"א) 1821/08 אלי יצחקי ז"ל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (22.12.14)).

3. סוף דבר
ההסתלקות מבקשת האישור שבכותרת מאושרת בזאת. כן מאושרות כל התחייבויות המשיבה במסגרת בקשת ההסתלקות, לרבות מתן התרומה לקרן. אשר על כן, אני מורה על מחיקת בקשת האישור בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות. כמו כן, נדחית התובענה האישית של המבקש נגד המשיבה.

המשיבה תעביר סך של 10,000 ש"ח לקרן תובענות ייצוגיות, וזאת בתוך 30 יום מהיום. המשיבה תגיש לבית המשפט הודעה ערוכה ע"י רו"ח מוסמך מטעם המשיבה, מאומתת בתצהיר, על ביצוע התרומה.



נוכח הצורך לוודא, כי התחייבויות המשיבה יצאו מהכוח אל הפועל, אני מורה כי הגמול ומחצית משכר הטרחה ישולמו למבקש ולבא כוחו בתוך 30 ימים מהיום. המחצית השנייה של שכר הטרחה תשולם לאחר שבא כוח המבקש יודיע לבית המשפט בהודעה הנתמכת בתצהיר, כי בדק ומצאו כי התחייבויות המשיבה אכן קוימו במלואן.

בא כוח המבקש ימסור למנהל בתי המשפט הודעה מתאימה בדבר מחיקת בקשת האישור ודחיית תביעתו האישית של המבקש נגד המשיבה, וזאת לצורך רישום בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום,
כ"ט שבט תשע"ח, 14 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.













תצ בית משפט מחוזי 67496-06/17 אמיר רוזנברג נ' מרב מזון כל בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/02/2018)