פסקי דין על חנא נג'אר ובניו בע"מ | פסקי דין על דוד דדון

8349/00 א     21/07/2005




א 8349/00 חנא נג'אר ובניו בע"מ נ' דוד דדון




1
בתי המשפט

א 008349/00
בית משפט השלום חיפה
21/07/2005
תאריך:
כב' השופט ש. לבנוני

בפני
:
חנא נג'אר ובניו בע"מ

בעניין:
התובעת
ישראל גולדברג

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד-
דוד דדון
הנתבע
בן חיים

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה
1. התובעת (להלן, גם "חברת נג'אר") הגישה תובענה כספית נגד הנתבע (להלן, גם "דוד"). לטענת התובעת היא השכירה ל"היכל דניאל בע"מ" (חברה ביסוד) (להלן - "היכל דניאל"), מושכר שלה על מנת שישמש כאולם אירועים. מכוח הסכם השכירות חתם דוד על ערבות להתחייבויותיה ואף מסר שטר בטחון לעניין זה על סך 100,000 ש"ח. היכל דניאל נטשה את המושכר כאשר היא נותרה חייבת דמי שכירות וגרמה לנזקי ציוד בסכומים העולים על 100,000 ש"ח. מכאן התביעה.

2. דדון התגונן בפני
התביעה. הוא ציין כי ביום 8/8/96 מכר מניותיו בהיכל דניאל לדדון דניאל (להלן- "דניאל") ולדדון מרים (להלן - "מרים"). בגדרו של הסכם זה הוא הופטר מכל ערבויותיו האישיות ועניין זה היה ידוע לחברת נג'אר והיא הסכימה לכך. בנוסף לטענה זו של מודעות של חברת נג'אר להעברת המניות נטענה טענת התיישנות. כך, משום שההתחייבות עליה נשען שטר הבטחון הוא חוזה שכירות מיום 11/2/91, בעוד התביעה הוגשה ביום 2/4/02.

דדון אף הגיש הודעה לצדדים שלישיים נגד מרים, דניאל והיכל דניאל. משעה שאלו לא התגוננו בפני
ההודעה לצדדי ג' ניתן כנגדם ביום 31/7/00

פסק דין
מותנה על ידי כב' הרשמת פומרנץ.

3. במהלך ההליכים שבפני
י הסתבר כי תלויה ועומדת תובענה נוספת בין מרבית בעלי הדין שנדונה ב-ת.א. 1476/99 בבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן - "תביעת המחוזי"). בתביעה עיקרית, בתביעת המחוזי, תבעה היכל דניאל את חברת נג'אר ואת מנהלה (להלן, גם "נג'אר") לעתירה לצו מניעה קבוע וצו הצהרתי על בטלות הסכם השכירות. בגדרה של תביעה-שכנגד של חברת נג'אר נגד היכל דניאל, דניאל ומרים, נתבעו סעדים כספיים בגין הפרת הסכם שכירות זה.

4. בהחלטתי מיום 10/12/01 נעניתי לעתירת דדון בתיק בש"א 19723/01, חרף התנגדות חברת נג'אר. דדון עתר להורות על עיכוב ההליכים בתובענה שבפני
י עד להכרעה בתביעת המחוזי. בהחלטתי הנ"ל ציינתי, בין השאר, כי "אין ספק, כך אף מודה ב"כ התובעת, כי על מנת לבסס את חבותו השטרית הנטענת של הנתבע שומה עליו להוכיח את חבותה של היכל דניאל. הוא אף נקט בצעד זה בתצהיר העדות הראשית שהוגש בפני
י כאשר הוא פורס בפני
י את הפרת החוזה הנטענת של היכל דניאל. אין ספק כי אותה שאלה ממש מתעוררת בפני
כב' בית המשפט המחוזי בחיפה בגדר התביעה שכנגד... ברי כי עליי להמתין להכרעת כב' בית המשפט המחוזי ולא להיפך. חבותה של החייבת העיקרית, היכל דניאל, נדונה במישרין שם. המסגרת שבפני
י מצומצמת יותר והיא בגין חבות נגזרת של ערב נטען לחייבת עיקרית" (סעיף 4).

5. בתאריך 4/2/04 נתן כב' סגן הנשיא יעקובי-שווילי את פסק דינו בתביעת המחוזי. ככל שעסקינן בתביעה העיקרית של היכל דניאל נגד חברת נג'אר ונג'אר הוא דחה את התביעה. ככל שעסקינן בתביעה-שכנגד של חברת נג'אר נגד היכל דניאל, דניאל ומרים, הוא דחה אותה כנגד מרים אך קיבל אותה, באורח חלקי, כנגד היכל דניאל ודניאל. הוא קבע כי על השניים לשלם לחברת נג'אר סכומים העולים על מיליון ש"ח עבור הנזקים למושכר ולתכולתו ועבור דמי שכירות.

6. לנוכח הנתונים האמורים הונחה בפני
י עתירת חברת נג'אר בתיק בש"א 20685/04, היא נשוא החלטתי זו. בגדרה של עתירה זו עותרת חברת נג'אר לקבוע קיומן של פלוגתאות פסוקות המתחייבות מפסק הדין בתביעת המחוזי הן לעניין עצם חבותה של היכל דניאל והן לעניין סכומי החיוב שנקבעו בפסק הדין הנ"ל. הואיל וסכומי חיוב אלו עולים על סכום השטר בסך 100,000 ש"ח מתחייב מתן

פסק דין
לחובתו של דוד. דוד מתנגד לבקשה האמורה.

7. תחילה ראוי להידרש להתפתחויות הדיוניות העולות עד הנה. חברת נג'אר ראתה, מיוזמתה ובטובתה, לנקוט בשני הליכים נפרדים. בגדרה של התביעה-שכנגד בתביעת המחוזי היא תבעה את היכל דניאל, דניאל ומרים. בגדרה של התביעה בפני
י היא תבעה את דוד. ראוי לציין כי תחילה תבעה חברת נג'אר בתביעה-שכנגד בתביעת המחוזי את היכל דניאל בלבד. לימים ביקשה לצרף את דניאל ומרים כנתבעים-שכנגד נוספים, אך משום מה לא ביקשה לצרף את דוד כנתבע-שכנגד נוסף.

ככל שעסקינן בדוד אין לי ספק כי תביעת המחוזי נהירה וגלויה לנגד עיניו. רק לאור זאת מסתברת יוזמתו-שלו להגיש בקשתו לעכב את הדיון בתובענה שבפני
י, לאור תביעת המחוזי. מכאן, כי אף דוד יודע הן על קיומה של התביעה-שכנגד, והן על כך שהוא אינו בעל דין בתביעה-שכנגד זו. לימים, ותוך היענות לבקשתו, אני מחליט על עיכוב הדיון בתובענה שבפני
י, מתוך המתנה לפסק הדין בתביעת המחוזי. אף בפסק-זמן זה לא נוקט דוד בכל מהלך יזום על מנת להיות בעל דין בתביעה-שכנגד הנ"ל.

8. עתה ראוי להידרש לפסק דינו של כב' סגן הנשיא בתביעת המחוזי. מפסק הדין עולה התנהלות נפסדת של היכל דניאל ודניאל לכל אורך הדרך, תוך רשלנות רבתי. כל אלו הוליכו לדחיית התביעה העיקרית ופילסו את הדרך לזכייה בתביעה-שכנגד. ועם זאת בחן כב' סגן הנשיא את התביעה-שכנגד ולא ראה להיענות לה באורח מוחלט, אלא אך באורח חלקי.

לנוכח הנתונים האמורים אדרש לסוגיות הצריכות לפנים בעניין מעשה בית דין בפרשה שבפני
י.

9. ברי כי חבותו של דוד היא חבות נגזרת של ערב המתחייבת מחבותו של החייב העיקרי, היא היכל דניאל. פשיטא, ככל שהיכל דניאל הייתה זוכה בדינה בתביעת המחוזי, באופן שהתביעה-שכנגד נגדה הייתה נדחית, כולי עלמא לא פליגי שהתביעה בפני
י אמורה הייתה להידחות. לא כך התגלגלו הדברים. התביעה-שכנגד התקבלה והתביעה העיקרית נדחתה. ההמתנה לפסק הדין בתביעת המחוזי הייתה יוזמתו של דוד דווקא. לנוכח הנתונים האמורים, ולו אינטואיטיבית, מתבקשת המסקנה שפסק הדין האמור קובע פלוגתא פסוקה לחובתו של דוד, ככל שעסקינן בחבותה של החייבת העיקרית, היכל דניאל, וסכומי החיוב שנקבעו כנגדה. אדרש לטענות הנגדיות האפשריות להנחה אינטואיטיבית ראשונית זו.

10. ראש לכל, ברי כי בעלי הדין בתביעת המחוזי אינם זהים לתביעה שבפני
י. דוד, כאמור, לא נתבע בתביעת המחוזי והוא טוען, איפוא, כי לא היה לו יומו להשמיע טענותיו. בדעתי לדחות טענה זו של דוד. אכן, ההלכה הפסוקה מורה אותנו כי מעשה בית דין עשוי לתפוס "גם אל עבר מי שלא היה צד להליך, אך יש לו 'קרבה משפטית' (privity) עם מי שהיה צד להליך הקודם" (זלצמן, "מעשה בית דין בהליך אזרחי", עמ' 376).

שורה ארוכה של פסקי דין מורה אותנו כי ביסודו של דבר תורת ההשתק על יסוד מעשה בית-דין מבוססת על השכל הישר ויש לבחון אותה ב"מבט רחב". כב' השופטת נאור ב-ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ואח', פ"ד נז(5) 166, מביאה בהסכמה את דברי כב' השופטת פרוקצ'יה כי "כללי מעשה בית דין מבוססים על הרעיון כי מסגרת סדרי הדין ששיטת המשפט מספקת לבעלי הדין מאפשרת להם בדרך כלל למצות את מלוא טענותיהם ומלוא סעדיהם ובהליך דיוני אחד; בכך טמונה גם ההנחה הנוספת כי מקום שבעל דין לא מיצה את מלוא טיעוניו וסעדיו בהליך הראשון, די בכך שניתנה לו הזדמנות דיונית לעשות כן כדי שתיחסם דרכו לתבוע פעם נוספת באותו עניין. כך, מניחים כללי מעשה בית דין כי מי שבידו להגיש תובענה אזרחית רגילה בעילה של הפרת התחייבות חוזית, ובידו לתבוע הן את אכיפת ההתחייבות והן סעדים כספיים בגין הפרתה או ביטולה, עליו לשלב את מלוא סעדיו תחת קורת גג שיפוטית אחת... " (עמ' 190).

11. עתה נחזור לנדוננו. לדוד, לכאורה, יש "קרבה משפטית" להיכל דניאל, דניאל ומרים. שהרי הוא חתום על שטר חוב כערב להיכל דניאל, ולצדו של דניאל, לטובת חברת נג'אר. הוא מודע-גם-מודע לכך. אכן, דוד טוען כי חרף כל אלו, ומכל מקום, הסכימה חברת נג'אר לשחררו מערבותו. ואולם בית המשפט טרם הכריע במחלוקת זו. משום כך ברי שלדוד יש אינטרס מובהק לכך שבמסכת היחסים בין חברת נג'אר להיכל דניאל תהא ידה של חברת נג'אר על התחתונה. נתון זה, לכאורה, תומך בכך שפסק הדין בתביעת המחוזי יחייב את דוד, ככל שעסקינן בחבות העיקרית שנקבעה לחובת היכל דניאל.

מנגד, רובץ שיקול רב-ערך לחובתה של חברת נג'אר. כך, משום שבניגוד לאמור בפסק דינה של כב' השופטת נאור, בפרשה זיסר הנ"ל, היא אינה מצרפת תחת קורת גג שיפוטית אחת את דוד כנתבע-שכנגד בתביעת המחוזי. התנהלות זו לא מובנת מלכתחילה. היא בוודאי לא מובנת לנוכח הכרעתי להמתין לתביעת המחוזי, ולבקשה לתיקון התביעה-שכנגד לצירופם של דניאל ומרים, אך לא צירופו של דוד.

לטעמי, הגם בדוחק, לנוכח הנסיבות האמורות ראוי להשתיק את דוד מלכפור בממצאי פסק הדין בתביעת המחוזי, ככל שעסקינן בעצם חבותה של היכל דניאל ובסכומי חיובה. אכן, חרף המחדלים התמוהים של חברת נג'אר, דרישות הגינות והדדיות אלמנטריות מחייבות שמקום שלאור יוזמתו של דוד, המתין בית משפט זה לפסק הדין בתביעת המחוזי, לא יעלה על הדעת כי מקום ש

פסק דין
זה אינו נושא חן וחסד בעיני דוד, הוא יוכל להתכחש לכך. יכול ששונה היה מאזן שיקוליי אלמלא יוזמתו האקטיבית של דוד. בפרשה שבפני
י היא המכריעה את הכף לחובתו.

12. הנתון האמור אף משתלב בטיעון הנוסף של דוד, שבדעתי לדחותו, על פיו לא נקבעו בתביעה העיקרית ממצאים באורח פוזיטיבי, לנוכח מחדלי הנתבעים-שכנגד שם. דווקא יוזמתו של דוד לעיכוב ההליכים בפני
י, היא הנותנת שהוא אמור היה לגלות מודעות לרשלנותם האפשרית של אותם נתבעים-שכנגד, מה עוד שדניאל ומרים הם קרובי משפחתו. גם אם בחר דוד שלא להגיש בקשה לצירופו כבעל דין, ובעיקר לנוכח רשלנותה הרבה של חברת נג'אר לא לעשות כן מבחינתה, נהיר לי כי הוא יכול היה לעקוב אחר מהלכי העניינים בתביעת המחוזי ולעצור את הסחף המתחייב מהתנהלותם הדיונית הרשלנית של הנתבעים-שכנגד שם. הרי, נחזור ונזכור כל העת, הגם שדוד לא היה בעל דין בתביעת המחוזי הוא היה זה שביקש, בגין תביעת המחוזי, לעכב את הדיון בפני
י, ובקשתו נענתה.

הנה כי כן, כך מסכם מיכאל בן יאיר, במאמרו "הרחבת תחולתו של מעשה בית דין על מי שלא היה צד להליך קודם" (כמצוטט בסעיף 5.10 לפסק דינו של כב' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בתיק בל/ 300847/94 כלל (ישראל) בע"מ ואח' נ' אמיר רונן ואח'; נספח ג' לתגובת ב"כ המבקשת), כי "אדם שלא היה צד להליך קודם יהיה קשור בתוצאותיו, אם יתקיימו בו אלה - הוא ידע והבין את מהות הדיון וטיבו; היה לו עניין כספי או רכושי בנושא שנדון; היה לו עניין בתוצאותיו של ההליך או בהחלטות שעלולות להתקבל בו מבחינה עובדתית או מבחינת הדין; הוא גילה את עניינו בהליך קודם שנטל חלק בניהול המשפט;... הייתה לאותו אדם אפשרות להצטרף להליך הקודם, והוא בחר שלא לעשות כן".

13. ככל שעסקינן בהתנהלותם הרשלנית של הנתבעים-שכנגד מורה אותנו זלצמן, בספרה הנ"ל, כי "העובדה (שבעל דין - ש.ל.) לא ניצל הזדמנות זו כהלכה, מחמת ניהול כושל של המשפט, כגון מחדלו להביא ראיה או להעלות טענה כלשהי, ואפילו נעשה הדבר מתוך טעות כנה או שכחה, אינה משמשת צידוק לפתיחת ההתדיינות מחדש. די שהיה לבעל דין 'יומו בבית המשפט' ואין רלוונטיות לשאלה כיצד בחר לנהוג ולמצות את יומו זה"(עמ' 16).

הפועל היוצא המשולב של השיקולים האמורים גוררים, לחובת דוד, את הממצאים שנקבעו לחובת הנתבעים-שכנגד בתביעת המחוזי. דוד היה מודע להליך האמור. רשלנותו מלהצטרף להליך זה, או לשלוט בעקיפין במהלכיו, חוברת לרשלנותה של חברת נג'אר באי-צירופו של דוד באותו הליך.

14. ב"כ חברת נג'אר עותר, לנוכח הפלוגתא הפסוקה, ליתן

פסק דין
לחובת דוד וברי כי בדעתי לדחות בקשה זו, שהרי היא מתעלמת לחלוטין, אף לא מנסה להתמודד, עם הגנתו של דוד בתובענה שבפני
י.

15. לב-הגנתו של דוד נעוץ בטענה כי לאחר העברת מניות לדניאל ומרים הסכימה חברת נג'אר שהוא לא יהא עוד ערב לחיוביה של היכל דניאל. חברת נג'אר חולקת, עובדתית, על כך. היא מציינת כי הסכמים פנימיים בין דוד לדניאל ומרים, אינם גורעים ואינם יכולים לגרוע מערבותו של דוד כלפיה. דומה, עקרונית, שהדין עם חברת נג'אר אלא אם כן אשתכנע, כהגנת דוד, שחברת נג'אר הסכימה-גם-הסכימה להפטרו של דוד.

לעניינה של סוגיה זו ברי שפסק הדין בתביעת המחוזי לא אומר דבר. אכן לו חברת נג'אר הייתה מצרפת את דוד כנתבע-שכנגד נוסף, סביר להניח שפסק הדין היה מכריע אף בפלוגתא האמורה. יכול שעצם המחדל האמור הוא בבחינת נדבך רב-ערך שיוליך להדיפת התביעה שבפני
י לעיצומה. שמא העובדה שחברת נג'אר לא ראתה לצרף את דוד כנתבע-שכנגד כאמור, היא הנותנת שהגם שהיה בתחילה ערב, היא הסכימה בעקבות הסכם העברת המניות להפטירו מערבות זו.

ברי לי כי סוגיה זו אמורה להיחרץ בהליך שבפני
י. אין בגינה כל פלוגתא פסוקה המשתיקה את דוד מלהעלותה.

16. ועוד טענת הגנה בפי דוד, והיא לעניין התיישנותה של התביעה. בהעלם ראשון נראית טענה זו של דוד חסרת-שחר על פניה. אין כל קשר בין מועד חוזה השכירות המקורי בשנת 91' לעילה שנולדה בגין הפרותיה של היכל דניאל, במועדים שהיו סמוכים להגשת התביעה בפני
י בשנת 2000. ואולם, ככל שעסקינן בתורת מעשה בית דין, ברי שיש ליתן לדוד את יומו להישמע ולהוכיח טענת התיישנות זו.

17. כללם של דברים: הנני מורה כי פסק הדין של כב' סגן הנשיא יעקובי-שווילי, בתביעת המחוזי, הוא בבחינת פלוגתא פסוקה מחייבת בהליך שבפני
י, ככל שעסקינן בעצם חבותה של החייבת העיקרית, היכל דניאל, וסכומי החיוב.

הדיון שבפני
י , איפוא, ייסוב אך לעניין הגנותיו של דוד לעניין הסכמתה הנטענת של חברת נג'אר להפטרו של דוד מערבותו מכוח הסכם מכירת מניותיו לדניאל ומרים, ובסוגיית ההתיישנות.

לנוכח תוצאה זו אין בדעתי ליתן צו להוצאות בגדרו של הליך זה.

18. המזכירות תגנוז תיק בש"א 20685/04.

19. הנני מזמן ישיבת קדם משפט ליום 29/9/05 שעה 8:20.

20. המזכירות תמציא העתק מהחלטתי לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתנה היום י"ד בתמוז, תשס"ה (21 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.
ש. לבנוני
, שופט

קלדנית: ליזו לוינשטיין








א בית משפט שלום 8349/00 חנא נג'אר ובניו בע"מ נ' דוד דדון (פורסם ב-ֽ 21/07/2005)