פסקי דין על אלי טביב | פסקי דין על רחל פרץ

25417-02/18 רעא     13/02/2018




רעא 25417-02/18 אלי טביב נ' רחל פרץ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 25417-02-18 טביב נ' פרץ




לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקש

אלי טביב
ע"י ב"כ עו"ד זוהר ישרים


נגד


המשיבה

רחל פרץ
ע"י ב"כ עו"ד יקותיאל רונן



החלטה


1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב- יפו (כב' השופט אביים ברקאי) מיום 29/1/18 בה"פ 46450-01-16 ולפיה נדחתה בקשת המבקש לבטל

פסק דין
שניתן ביום 13/3/16.

2.
רקע נדרש:
המשיבה הגישה בחודש ינואר 2016 במסגרת ההליך קמא בקשה לביזיון בית משפט נגד המבקש בעניין החלטת המפקחת על רישום המקרקעין מיום 15/10/15 בתיק ת/15/250.
החלטת המפקחת היא

פסק דין
.
פסק דין
אשר נתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים שקבע כדלקמן:
"1.
שני הצדדים רשאים לשים חפצים במסדרון אולם אסור על צד כלשהו לשים חפצים במסדרון המונעים מעבר במסדרון.
2.
אין לשים במסדרון פסולת, שקיות זבל ושאר חפצים. האיסור הזה חל לגבי שני הצדדים.
3.
הצדדים רשאים לשים שולחן וכיסאות ומתלה כביסה במסדרון וכן מכונת כביסה ומקרר. אין להפעיל את מכונת הכביסה בין השעות 07:30 – 20:00.




4.
בכל הנוגע לחצר, לא ימציא הנתבע תוך 30 יום מהיום הסכמה מאומתת ע"י עו"ד של 6 בעלי דירות לשימוש שהוא עושה בחצר, יהיה על הנתבע לפנות את הלול מהחצר.
5.
הנתבע מאשר ומסכים כי החצר מהווה רכוש משותף ואין לו טענה לזכות קניין כלשהי בחצר זו והוא לא יעלה טענות לגבי זכות יתר בגין החצר אם תבוצע בבית תכנית של פינוי בינוי ו/או תמ"א 389.
6.
במידה והמזגן שהתקין הנתבע על קיר חיצוני יפריע להרחבה דירת התובעת, הנתבע יעתיק את המזגן כך שלא יפריע לבנייה.
7.
כל צד יישא בהוצאותיו.
8.
הצדדים מבקשים מכב' המפקחת לתת להסכם פשרה זה תוקף של

פסק דין
...".


המבקש הגיש ביום 21/2/16 התנגדותו לתובענה ונקבע דיון ליום 13/3/16.

3.
פסק הדין:

משלא התייצב המבקש לדיון ניתן ביום 13/3/16

פסק דין
בהעדרו.
בית משפט קמא בחן את רכיבי ההסכמה שקיבלה תוקף של

פסק דין
אצל המפקחת .
א)
בנוגע להסכמה לפנות לול מחצר הבית המשותף:

הוסכם כי ככל שלא ימציא המבקש
בתוך 30 יום הסכמה מאומתת על ידי עורך דין של 6 בעלי דירות לשימוש שהוא עושה בחצר, יהא עליו לפנות את הלול.

ב)
בנוגע למזגן שהוצב על קיר חיצוני:
הוסכם כי ככל שהמזגן יפריע להרחבת דירת המשיבה (המבקשת בבית משפט קמא), אזי המבקש כאן "יעתיק את המזגן כך שלא יפריע לבנייה".

בית משפט קמא בחן לגופו של עניין את הטענות שהועלו על ידי המבקש בתשובתו לתובענה, הגם שלא התייצב לדיון, ומצא כי בנוגע לרכיב של הלול שבחצר, מבזה המבקש את פסק הדין של כב' המפקחת על המקרקעין.






בנוגע לרכיב העתקת המזגן – נקבע כי בשלב זה לא ניתן לראות במשיב (המבקש דכאן) כמבזה את פסק הדין בעניין.

נקבע:
"לאור האמור בסעיף 4 לעיל, אני קובע כי המשיב ביזה את פסק הדין של המפקחת על בתים משותפים, בכך שלא פינה לול אותו הציב בחצר. אני קובע כי המשיב יישא בקנס בסך של 800 ₪ לכל יום בו הלול יהיה מוצב בחצר וזאת החל מיום 5.4.16. על מנת שלא תהיה אי הבנה, ככל שהלול לא יפונה עד ליום 4.4.16 בשעה 24:00 – הרי החל מיום 5.4.16 בשעה 00:01 המשיב יישא בקנס האמור לעיל. אין בכך כדי להתיר את קיומו של הלול גם עד ליום 5.4.16.


בנוסף, אני מחייב את המשיב בהוצאות בסך של 6,000 ₪ אשר ישולמו עד ליום 13.4.16. יודגש, כי הוצאות אלה נובעות מהעובדה שההגנה שהוגשה, בוודאי ביחס לטענות באשר לחתימת 6 בעלי דירות, מוטב היה אלמלא הוגשה"
.

4.
המבקש הגיש ביום 20/4/16 בקשה לביטול

פסק דין
.

הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 27/6/16.
ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין ובו צוין מפורשות כי בקשה לביטול

פסק דין
נדחתה, נדחה על ידי (בהסכמה) עוד ביום 16/1/17 בע"א 3675-08-16.
עיננו הרואות – פסק הדין חלוט מזה למעלה משנה
.

5.
ביום 8/1/18 הגיש המבקש "בקשה חוזרת לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 13.3.16 – מטעמים מיוחדים".
צוין אמנם כי בקשה לביטול פסק הדין נדחתה ביום 27/6/16 אך ברע"א 36738-05-17 – בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש נגד המשיבה בבית משפט המחוזי מרכז, "הואר" כי לא ניתן היה ליתן פסק הדין המקורי מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים.

על כן ביקש ב"כ המבקש לבטל את פסק הדין.









אדגיש כבר עתה, בית המשפט המחוזי מרכז לא קבע כי פסק הדין (החלוט) שניתן ביום 13/3/16 בטל.
בדיון שהתקיים ביום 7/1/18, בפני
כב' השופטת פלאוט ניתן
פסק דין
בהסכמת הצדדים ובמסגרתו
נקבע כדלקמן:

"...
1.
סכומים הניגבים בתיק ההוצל"פ על פי החלטה לביזיון בית משפט כ"קנס" אינם יכולים להיגבות בדרך זאת וטענת פרעתי ביחס אליהם מתקבלת.

2.
ככל שלצדדים התחשבנות בנוגע להשבת כספים ששולמו על חשבון הקנס, עליהם לפנות לתיק ההוצל"פ בבקשה למתן החלטה מי חייב למי וכמה.

3.
אין צו להוצאות בהליך שבפני
.

4.
הערבון שהפקיד המבקש יושב לו באמצעות בא כוחו".


המשיבה התנגדה לבקשה לביטול

פסק דין
והתקיים דיון בבקשה ביום 29/1/18.
לאחר מכן ניתנה ההחלטה במסגרתה נדחתה הבקשה לביטול

פסק דין
. בגינה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

6.
החלטת בית המשפט מיום 29/1/18:
בית משפט קמא הדגיש כי עסקינן ב

פסק דין
חלוט, משנדחה הערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
פסק הדין גם היה מושא דיונים בערכאות נוספות: לשכת ההוצל"פ פ"ת. ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בבית משפט השלום בראשון לציון ובקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט שלום בבית משפט המחוזי מרכז.
נקבע, כי נושא פינוי הלול, שלגביו ניתן

פסק דין
, בקבעו כי המבקש אכן לא פעל כמוסכם ועל פי פסק הדין ,נדון ונבחן בלשכת ההוצל"פ. בית משפט שלום. בית משפט מחוזי מרכז ופעם נוספת אצל המפקחת על המקרקעין והדרך להשיג על תוכן ההחלטה הוא בערעור ולא בבקשה לביטול

פסק דין
.






ערעור אכן הוגש ונדחה.


בית משפט קמא נדרש לסוגיית הקנס:
בית משפט קמא לא קיבל את עמדת המשיבה ולפיה ניתן היה לגבות קנס זה כחיוב כספי שנקבע לטובתה בפסק הדין.
הבקשה נדחתה תוך קביעה:
"סוף דבר:
א.
לא ניתן לבטל

פסק דין
לאחר שכבר ניתנה החלטה בביטול ולאחר שערעור הן על פסק הדין והן על ההחלטה בבקשה לביטול נדחה זה מכבר. לעניין זה, אציין כי אכן קיימים מקרים בהם בתי משפט בערכאות גבוהות יותר מתקנים טעויות של בתי משפט בערכאות נמוכות, ואולם אין מקום לשוב לערכאה שנתנה את פסק הדין, בוודאי לא לאחר מתן

פסק דין
בערעור, ולבקש שזו תדון פעם נוספת באשר הוחלט.

ב.
לעניין הקנס – מובהר באופן חד משמעי, הברור מאליו, והעולה גם מההליכים כפי שפירטתי בסעיף 5, כי אין מדובר בפיצוי או בתשלום לתובעת אלא בקנס שמשמעו לטובת אוצר המדינה.

ג.
באשר לשאלת פינוי הלול – הרי ממילא אין מקום לדון בה לאור האמור לעיל.

אשר על כן הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין ומשנתתי דעתי לכך שראוי להנמיך להבות המחלוקת בין הצדדים, וכן משנתתי דעתי לטענות שעלו בבקשה, אין צו להוצאות"
. (סעיף 6 להחלטה מיום 29/1/18).







7.
בבקשת רשות הערעור נטען כי לא ניתן היה להטיל קנס על פי פקודת ביזיון בית משפט במקרה דנן.
אמנם בית משפט קמא קבע כי רק המדינה יכלה לגבות הקנס ולא המשיבה, אך בהחלטה לא ביטל בית משפט קמא את פסק דינו כמתחייב.
המבקש טען, כי משנדחה הערעור על פסק הדין בהסכמתו, אזי אין לקבוע כי התקיים דיון בערעור וכי לא ניתן היה לבטל פסק הדין בשל כך שערעור על פסק הדין נדחה.
נטען, כי שגה בית משפט קמא כאשר לא קבע שיש למבקש טענות הגנה, וכי ברור שלא כל התמונה העובדתית המלאה הוצגה על ידי המשיבה בבית משפט קמא עובר למתן פסק הדין.
8.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה, וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א)
לעיתים אני
נותנת רשות לערער כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת הדוחה בקשה לביטול

פסק דין
, בשל כך שלמבקש לא תהיה אפשרות נדחית להשיג על ההחלטה, שכן פסק הדין כבר ניתן והמועד להגשת
ערעור על פסק הדין חלף.
רשות הערעור ניתנת גם אם אני סבורה שאין מקום לקבל לגופו של עניין את הערעור וכי צדק בית משפט השלום כאשר דחה הבקשה לביטול פסק הדין.

(ראה למשל: רע"א 8444-01-18 לוי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ – 24.1.18).

ב)
כאשר בוחן בית משפט אם ליתן רשות ערעור על החלטה שדוחה ביטול

פסק דין
, על בית המשפט לאזן בין השיקולים הבאים:
האם אי מתן רשות לערער יהפוך את ההחלטה לסופית ולחלוטה, מידת ההשפעה של ההחלטה על זכויות הצדדים, האם קבלת בקשת רשות לערער תגרום לסרבול רב ותביא לניצול לא ראוי של משאבים מבחינת בית המשפט והצדדים.
ראה לעניין זה רע"א 1000/17 פלוני נ' פלוני (12/9/17) סעיף 9.

ג)
במקרה דנן, לא מצאתי לנכון אף ליתן רשות לערער, כיוון שלמבקש כבר עמדה זכותו לערעור בזכות
על פסק הדין מיום 13/3/16 ועל ההחלטה שלא לבטל פסק הדין מיום
27/6/16
והוא עשה שימוש בזכותו זו.
הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי והערעור נדחה ביום 16/1/17.






המניע של ב"כ המבקש לקבלת הצעתי לדחיית הערעור על פסק הדין ללא צו להוצאות ,אין בו כדי
לשנות את תוצאת פסק הדין בערעור.
הערעור נדחה לכל דבר ועניין, כעולה מפסק הדין בערעור ביום 16/1/17.

על כן, ברור שלא ניתן היה להגיש פעם נוספת בקשה לביטול

פסק דין
.

פסק דין
שהפך בינתיים לחלוט.
הליכי ההוצל"פ ופסק הדין בבית המשפט המחוזי מרכז בערעור על בית משפט השלום בראשון לציון , לא איינו את פסק הדין החלוט.
נקבעו קביעות בנוגע לאי יכולת המשיבה לגבות קנס לפי פקודת הביזיון, ובית משפט קמא בהחלטתו מיום 29/1/18 הסכים לכך.
בנסיבות אלו, בית משפט קמא כלל לא היה רשאי לבטל

פסק דין
חלוט, לאחר שהערעור על פסק הדין נדחה כשנה קודם לכן, וממילא משנדחתה הבקשה לביטול

פסק דין
, אין ליתן רשות ערעור על החלטה זו.

9.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב)
משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ג)
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתן היום,
כ"ח שבט תשע"ח, 13 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.













רעא בית משפט מחוזי 25417-02/18 אלי טביב נ' רחל פרץ (פורסם ב-ֽ 13/02/2018)