פסקי דין על עו"ד שושני אמיר | פסקי דין על עמר שלמה | פסקי דין על עמר אסנת |

2711/01 א     24/07/2005




א 2711/01 עו"ד שושני אמיר נ' עמר שלמה, עמר אסנת





1
בתי המשפט
א 002711/01
בית משפט השלום ירושלים
24/07/2005

כב' השופט יצחק שמעוני
, ס. נשיא
לפני:
עו"ד שושני אמיר

בעניין:
התובע
כונס נכסים עפ"י צו מינוי מיום 21.4.00
נגד
1 . עמר שלמה

2 . עמר אסנת
הנתבעים

משה בראון


ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
כללי

1. 1. לפני תביעה לפירוק שיתוף בדירה הנמצאת ברח' רמב"ם מס' 77 בבית שמש והידועה כחלקה 75/2 בגוש 5202 (להלן:"הדירה").
התובע, עורך דין במקצועו, מונה ככונס נכסים בתיק הוצל"פ שמספרו 1-96-21228-03 על זכויותיו של הנתבע בדירה (להלן:"תיק ההוצל"פ"). צו למינוי כונס הנכסים ניתן ביום 21.4.00 בגין חוב של הנתבע בסך של 637,000 ₪, לאורנים (אוטומט) שיווק צרכי חשמל בע"מ ואוטומט הנדסת חשמל בע"מ (להלן:"צו המינוי").
הנתבעים, בעל ואשה, רשומים בלשכת רישום המקרקעין בירושלים כבעלי זכויות החכירה בדירה, בחלקים שווים ביניהם, בהתאם לנסח רישום שצורף כנספח ב' לכתב התביעה (להלן:"נסח הרישום"). על הדירה רשומה משכנתא לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן:"הבנק").

לאחר הגשת הסיכומים בכתב, הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו לידי הסכם ביום 1.4.03, לפיו ימנע בית המשפט מליתן

פסק דין
בתביעה, כל עוד יעמדו הנתבעים בהסכם לפיו ישלמו לתובע סך של 2,000 ₪ לחודש עד לתשלום החוב, ההסכם קבל תוקף של החלטה (להלן:"ההסכם").
ביום 3.5.05 פנה התובע לבית המשפט בבקשה למתן

פסק דין
, לאחר שהנתבעים ניתקו עימו כל מגע וחדלו מלשלם את שהוסכם ביניהם.
בנסיבות אלה, אין לי אלא ליתן

פסק דין
בהתאם לסיכומים בכתב שהוגשו.

טענות התובע

2. התובע פנה פעמים רבות אל הנתבעים בבקשה כי יפעלו, בהתאם לצו המינוי, לפירוק שיתוף בדירה, בהסכמה. כן ניסה להגיע עימם להסדר לתשלום החוב באופן שיתייתר הליך זה. התביעה הוגשה לאחר שמאמציו לא צלחו ולא עלה בידו לקדם את נושא פירוק השיתוף.
לטענתו, על בית המשפט ליתן צו לפירוק שיתוף בדרך של מכירה, בהתאם לסעיף 40 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן:"חוק המקרקעין"). לטענתו, אין מקום להורות על פירוק השיתוף בהתאם להוראות סעיף 33 א' לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר") ע"י מכירת הדירה כתפוסה, כאמור בהחלטת ראש ההוצל"פ. לדידו, החלטת ראש ההוצל"פ ניתנה בחוסר סמכות ובטעות יסודה, שכן התובע נכנס לנעלי הנתבע ויש להחיל את הוראות החוק הרלוונטיות לפירוק שיתוף בין בני זוג. כמו כן אינו חייב לדאוג למדור חלופי הולם לנתבעת, כאמור בסעיף 40 א' לחוק המקרקעין, מן הטעם שלא הוכיחה כי הינה מטופלת בילדים קטינים. עוד טוען התובע כי מכירת הדירה, בין אם כפנויה ובין אם כתפוסה, מציגה כדאיות כלכלית אשר תותיר יתרה נאה לכיסוי חלק מהחוב בתיק ההוצל"פ.
לפיכך, מבקש התובע להורות על פירוק השיתוף בדירה בדרך של מכירתה, ומחצית מהתמורה, לאחר פירעון החוב בגין המשכנתא לבנק, תועבר אליו לכיסוי החוב בתיק ההוצל"פ. כן מבוקש לקבוע הוראות בנושא הסדר המגורים החלופי.

טענות הנתבעים

3. הנתבעים טענו בכתב הגנתם שתי טענות מקדמיות: הראשונה - חוסר סמכות עניינית, באשר לשיטתם הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, שכן המדובר בפירוק שיתוף בדירה, בין בעל ואשה. השניה - יש למחוק על הסף את התביעה שכן הוגשה ע"י התובע בחוסר סמכות מן הטעם שראש ההוצאה לפועל הורה לתובע כי הדירה תימכר כתפוסה, עפ"י הוראות סעיף 33 א' לחוק הגנת הדייר.
לגופו של עניין, נטען כי חיובו של הנתבע בתיק ההוצל"פ הינו מכח ערבות עליה חתם בתמימותו, כאשר מהות החיוב והיקפו מעולם לא הוסברו לו. כך מצא עצמו על לא עוול בכפו, חייב סכומי עתק שאין לו ולעולם לא יהא ביכולתו לשלמם. עקב חיובו זה נהרסו חייו של הנתבע, הוצאו נגדו פקודות מאסר, בוצעו עיקולי מיטלטלין בביתו והוא נאלץ לשלם אלפי שקלים מתוך משכורתו החודשית לתשלום החוב בתיק, חוב שכאמור אין לנתבע ולא כלום עם יצירתו.
עוד נטען כי הנתבעת הינה דיירת מוגנת בדירה, מכח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר וכי אין כל כדאיות כלכלית במכירת הדירה כתפוסה, שכן לאחר סילוק יתרת המשכנתה ושאר חובות הנתבעים, לא יוותר כל סכום משמעותי אשר יש בו כדי להצדיק את מכירת הדירה וההוצאות הכרוכות בכך. ממילא, הסכום שיוותר אין בו כדי להבטיח חלופת דיור נאותה עבורה, בה חייב התובע, גם לשיטתו בהתאם להוראות סעיף 40 א' לחוק המקרקעין, בהיות הנתבעת מטופלת בשני ילדים קטינים.
משכך, מבוקש כי תדחה התביעה ולחלופין, עיכוב ביצוע פירוק השיתוף עד למציאת מדור חלופי לנתבעים ובני ביתם.

דיון והכרעה

4. העידו לפניי התובע והנתבעים. כמו כן הוגשה חוות דעת של השמאי מר צבי מוסקוביץ, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט (להלן:"השמאי").
לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירים שהוגשו ובחוות הדעת, שמיעת העדים הנ"ל ותוך התייחסות לטענות שהועלו ע"י ב"כ הצדדים בסיכומיהם בכתב, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי מהנימוקים שיפורטו בהמשך.

5. 5. סעיף 37 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע:

"(א) כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף.
(ב) היתה בהסכם-שיתוף תניה השוללת או מגבילה את הזכות לדרוש פירוק השיתוף, לתקופה העולה על שלוש שנים, רשאי בית המשפט, כעבור שלוש שנים, לצוות על פירוק השיתוף, על אף התניה, אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות העניין".

סעיף 39 לחוק קובע:

"(א) במקרקעין הניתנים לחלוקה יהיה פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין.
(ב) היתה החלוקה בעין אפשרית רק אם ישולמו תשלומי איזון משותף לשותף, רשאי בית המשפט לחייבם בתשלומים כאלה, אם נראה לו הדבר יעיל וצודק בהנסיבות הענין...".

סעיף 40 לחוק קובע:

"(א) במקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה, וכן אם נוכח בית המשפט כי חלוקה בענין תגרום הפסד ניכר לשותפים, כולם או מקצתם, יהיה פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון".

גישתו הבסיסית של המחוקק באה לידי ביטוי בסעיף 37 הנ"ל, לפיו כל שותף זכאי בכל עת לדרוש את פירוק השיתוף (ראה ע"א 319/74 רובינשטיין ושות' נ פיין ואח', פ"ד ל(1) 454, 457). דרכי פירוק השיתוף נקבעות על ידי בית המשפט בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. הלכה היא, כי שיתוף במקרקעין מתפרק בדרך של חלוקה בעין. כל דרך אחרת של פירוק, היא בגדר יוצא מן הכלל (ראה: רע"א 1017/97 יצחק רידלביץ ואח' נ' יצחק מודעי ואח' תק' על כרך 97(3) תשנ"ז/תשנ"ח - 1977 בעמ' 5).

בסמוך לחקיקת חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 הוסף סעיף 40א לחוק המקרקעין לפיו:

"(א) החליט בית המשפט לפי סעיף 40, על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע.
(ב) הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, לא יחולו לגבי מי שהיה שותף בדירה שבית המשפט החליט על פירוק השיתוף בה, כאמור בסעיף קטן (א)".

הוספת סעיף 40א לחוק המקרקעין נבעה, בין היתר, מהצורך להתגבר על קושי צפוי כתוצאה מהתנגשות תביעות לפירוק שיתוף של בני זוג; הצורך לבחור בין דחיית הדיון בבקשת פירוק השיתוף עד להכרעה בתביעת המדור או לחלופין, הכרעה בשאלת המדור כעניין שבגררא (ראו: דברי ההסבר להצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 16) דירת מגורים, תשנ"ד-1994, ה"ח, תשנ"ד, 553;ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש פ"ד מו(3)205).

6. הסמכות העניינית - בהחלטה מיום 28.10.01, קבעתי כי טענת הנתבעים לחוסר סמכות עניינית דינה להידחות, בין היתר, מהטעם כי אין הסכסוך שלפני נופל לגדרו של סכסוך בתוך המשפחה, בהתאם למבחנים שנקבעו לעניין זה ע"י כב' הנשיא א' ברק ברע"א 6558/99, נחום חבס ואח' נ' דין חבס, פ"ד נד(4), 337.
משכך, הסוגיות העומדות לפני להכרעה הן: מקור הסמכות של התובע ככונס נכסים, לפעול בתביעה זו, פירוק השיתוף בדירה כפנויה או כתפוסה וכדאיות כלכלית בפירוק השיתוף.

מקור סמכות התובע ככונס נכסים בתביעה לפירוק השיתוף

7. התובע העיד כי התביעה הוגשה על פי החלטת ראש ההוצל"פ. הוא הסכים להגשתה לתיק כחלק מהראיות וטען כי החלטה זו נטולת נפקות עקב הגשת התביעה שלפני.
לעניין סמכויותיו וחובותיו של כונס הנכסים קובע סעיף 54א' לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן:"חוק ההוצל"פ") כדלהלן:

"כונס הנכסים יקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה ראש ההוצאה לפועל; וידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב." (ההדגשה אינה במקור י.ש.)

כב' השופט ד' בר אופיר, בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות מהדורה חמישית מאי 2004 עמד על הפרשנות הראויה שיש ליתן לסעיף 54:

"הסמכויות של כונס הנכסים נקבעו בסעיף 54(א') לחוק ההוצאה לפועל. לכאורה נראה שניתנו לכונס סמכויות רחבות, והוא יכול לפעול בנכס כמו החייב עצמו ... אבל הסמכות הזו כפופה לרישא של סעיף 54(א) כלומר: "בכל אלה" הכוונה היא לסמכויות שנקבעו ברישא לסעיף, כך שהכונס פועל כשלוח סטטוטורי של החייב, רק בעניינים שנקבעו בסעיף 54(א'): תפיסת הנכס, ניהולו, מכירתו ומימושו, ועשיית כל פעולה לפי הוראת ראש ההוצאה לפועל...

...סעיף 54 קובע את סמכויותיו וחובותיו של כונס הנכסים. הוראות הסעיף יוצרות את התשתית המשפטית לפעילותו, כשהיא מבוקרת על ידי ראש ההוצאה לפועל באמצעות מתן הוראות...

...משנתמנה כונס נכסים על ידי ראש ההוצאה לפועל, עליו לבצע את המכירה, על כל הליכיה, לפי הוראות ראש ההוצאה לפועל, והוראות אלה אינן כפופות בהכרח לחוק ולתקנות.... ראש ההוצאה לפועל רשאי להנחות את כונס הנכסים שיפעל על פי החוק והתקנות בלבד, ורשאי הוא לתת לו גם הוראה שאיננה מצויה בתקנות ואף נוגדת להן, ובלבד שהדבר ייעשה על פי שיקול דעת נאות ובדרך הגיונית, יעילה וסבירה. כתב המינוי שניתן על ידי ראש ההוצאה לפועל הוא המסמך הבסיסי לפיו יפעל הכונס ויבצע את ההליכים." (ראה עמ' 408, 499, 502; ההדגשות אינן במקור י.ש.)

עוד בהקשר זה ראוי להביא את דברי כב' השופט ש' לוין בע"א 213/89, מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' משה"ב משכנות, פ"ד מה(3), 91 :

"...יהא הדבר כאשר יהא אך ברור הוא, שכאשר כבר נתמנה כונס הנכסים לפי פרק ו' אין הליכי המכירה כפופים אלא להוראות ראש ההוצאה לפועל, אשר רשאי להיות מונחה, בשינויים או ללא שינויים, על ידי הוראת פרק ד' לתקנות, אף שאינו מחוייב על פיהם." (ההדגשה אינה במקור י.ש.)

בצו מינוי כונס הנכסים מיום 21.4.00, מכוחו מונה התובע, נמחק סעיף 1 בו נרשם "פינוי הנכס", אשר היה מצוי תחת הכותרת "כונס הנכסים יהיה מוסמך לעשות בנכסים את הפעולות הבאות".
בהקשר זה, הורה ראש ההוצאה לפועל בהליך מס' 223810ט מיום 21.4.05 כך:

"לאור האמור בסעיף 1 לטיוטת הצו הפורמלי, אשר נמחק על ידי מובהר לכונס הנכסים כי אין מקום לפינוי הנכס והוא יימכר כתפוס. ראה את הפסקה האחרונה להחלטה מיום 10.4.00..." (ההדגשה אינה במקור י.ש.)

בהחלטת ראש ההוצאה לפועל בהליך מס' 223807ט מיום 10.4.05 נקבע כדלקמן:

"כמו כן, מובהר שהנכס ימומש כנכס תפוס לנוכח הוראות סעיף 33 א' לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972" (ההדגשה אינה במקור י.ש.)

מהמקובץ עולה כי כונס נכסים, שהוסמך ע"י ראש ההוצל"פ, שואב כוחו מצו המינוי ועליו לפעול בהתאם להוראותיו של ראש ההוצל"פ. משמונה כונס נכסים, צו המינוי וההחלטות הנלוות לו, הם אשר קובעים ומכתיבים לכונס הנכסים את דרכי הפעולה בקשר עם הנכס שנתמנה לו.
במקרה דנן, ראש ההוצל"פ קבע כי על התובע, בהיותו כונס הנכסים על זכויותיו של הנתבע בדירה, לבצע את פירוק השיתוף בדירה בהיותה תפוסה.
משכך, אין בידי לקבל את טענות התובע באשר לצורך בהחלת הוראות סעיף 40א' לחוק המקרקעין על המקרה דנן, או באשר לחוסר נפקות החלטות ראש ההוצל"פ בהליך זה. שומה עליו לפעול בתביעה זו בהתאם להוראות צו המינוי וההחלטות הנלוות, בהם נקבע מפורשות כי פירוק השיתוף יבוצע בהתאם להוראות סעיף 33 א' לחוק הגנת הדייר.

פירוק השיתוף כדירה פנויה או כתפוסה

8. משנקבע לעיל, כי יש להחיל את הוראות סעיף 33 א' לחוק הגנת הדייר על הליכי פירוק השיתוף, ממילא מתייתר הדיון בשאלה האם הדירה תמכר כתפוסה או פנויה.
הוראת הסעיף קובעת כדלקמן:

"בעל בית שהיה לדייר
(א) החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו-לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים-לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של

פסק דין
או של משכנתה או בפשיטת רגל, או מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה או בהסדר קרקעות או מחמת חלוקתו על ידי רישום בפנקס הבתים המשותפים כאמור בסעיף 42 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 3 - יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר-לדורות החדש.
(ב) ...
(ג) ...
(ד) החזיק אדם בנכס כשהוא אחד מבעליו או מחוכריו-לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירת חלקו של שותפו, בין מרצון ובין בהוצאה לפועל של

פסק דין
או של משכנתה או בפשיטת רגל - יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של חוכרו-לדורות החדש, לפי הענין.
(ה) מי שהיה לדייר לפי סעיף זה יחזיק בנכס כדרך שהחזיק בו ערב היותו לדייר; נתגלעו חילוקי דעות, רשאי בית הדין לקבוע את דרך ההחזקה כאמור; שאר תנאי השכירות ייקבעו בהסכם בין הדייר לבין בעלו החדש של הנכס, ובאין הסכם - על ידי בית הדין." (ההדגשה אינה במקור י.ש.)

לעניין פרשנות הסעיף, יובאו להלן דברי כב' השופט ד' בר אופיר בספרו לעיל, עמ' 421:

"סיכום הדברים: סעיף 33(א) יוצר מכוח עצמו דיירות מוגנת בנסיבות המפורטות בו, לגבי נכסים שאלמלא הסעיף לא היו מוגנים. סעיף זה על פי לשונו חל על בעליו או חוכרו לדורות של נכס. כעניין של מדיניות, יש לפרש את סעיף 33 כחל רק על זכות רשומה של בעלות או חכירה לדורות שאינן משתכללות ללא רישום. הרישום הוא קונסטיטטיבי."

משכך, ולאור החלטות ראש ההוצאה לפועל, פירוק השיתוף בדירה יעשה ע"י מכירתה כתפוסה בהתאם להוראות סעיף 33 הנ"ל. הנתבעת תהיה לדיירת מוגנת של רוכש הזכויות בדירה, ויחולו עליה הוראות חוק הגנת הדייר, [נוסח משולב] התשל"ב-1972 בשינויים המתחייבים.

כדאיות כלכלית בפירוק השיתוף

9. הנתבעים, בתצהיריהם ובאמצעות ב"כ עומדים על כך שלאור חוות הדעת השמאית שניתנה, ובהתחשב בחובותיהם, אין כדאיות כלכלית בפירוק השיתוף בדירה כתפוסה שכן לא יוותר סכום כלשהוא לכיסוי החוב בתיק ההוצל"פ. אין בדעתי לקבל טענה זו. לעניין זה מקובלת עלי דעתו של התובע, כמפורט להלן.
ביום 29.11.01 מונה על ידי השמאי, מר צבי מוסקוביץ', על מנת שישום את שווי הדירה. ביום 23.12.01 הועברה חוות הדעת של השמאי ובה נקבע בסעיף 9 כי שווי זכויות הבעלות בדירה כמוחזקת בזכויות של דיירות מוגנת הינו בסך של 40,000$. איש מהצדדים לא טען נגד חוות הדעת.
בתצהירי הנתבעים נאמר: "...על הדירה רובצת משכנתא בשווי של כ - 25,000$. כמו כן קיים חוב לעיריית בית שמש בסך של כ- 90,000 ₪. סכום החוב בתיק ההוצל"פ הינו למעלה מ- 600,000 ₪. לפיכך, אין כל ערך כלכלי במכירת הדירה באופן זה (תפוסה י.ש.)"
עוד העידו הנתבעים כי הם חייבים סכומים ניכרים נוספים לגורמים רבים וכי לא מושטת להם עזרה מאיש. הנתבעת העידה כי הוגשו נגדם מספר תביעות, הן ע"י הבנק משום שלא שילמו את חוב המשכנתא והן ע"י אחרים. עם זאת, לא הגישה ראיות לאשש את האמור ולא מסרה פרטים נוספים בגין אף אחת מהתביעות הנטענות.
הנתבע העיד כי על אף שהינו סובל מבעיות בריאותיות, הוא נאלץ לעבוד שעות ארוכות ורבות לאור המצב הכלכלי בו מצויים הנתבעים. כן העיד כי הוא משתכר סכומים נוספים ולא קבועים על המוצהר בתלוש השכר, מעבודות צדדיות. מחקירתו הנגדית עלה כי בחקירת יכולת בפני
ראש ההוצל"פ, נקבעה יכולת ההשתכרות של הנתבע לפי בסיס השתכרות של קרוב ל- 9,000 ₪ בחודש.
התרשמתי, כי מצבם הכלכלי של הנתבעים אינו כפי שנטען בפני
. לעניין זה לא הובאו כל ראיות התומכות בגרסתם, ומכל מקום לא ראיתי חשיבות להתייחס בייתר פירוט לסוגיה זו.
לעומת הנתבעים, עלה בידי התובע להראות כי לפני שהוטלו העיקולים השתכר הנתבע סכומים בשיעור כפי שנקבע בחקירת היכולת ומיד עם הטלת העיקולים על משכורתו, הופחתה המשכורת המדווחת שהשתכר הנתבע בכמחצית.

מקובלת עלי טענת התובע, לפיה החוב היחיד שייפרע, עם מימוש הדירה, הינו החוב לבנק, בעל המשכון, אשר הביע בכתב הסכמתו למימוש הדירה. יתר בעלי החוב הנטענים ע"י הנתבעים, הגם שלא הוגשו ראיות נוספות על תצהירי הנתבעים, אינם בעלי זכות קדימה על זכותו של צד ג' הזוכה בתיק ההוצל"פ.
לפיכך, נדחית טענת אי הכדאיות הכלכלית במימוש הדירה.
10. בעניין דומה, ניתן על ידי

פסק דין
בת.א. 12684/02, בו הוריתי על פירוק השיתוף בדירת בני הזוג ע"י מכירתה כפנויה. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נתקבלה הצעת בית המשפט, לפיה תמכר הדירה כתפוסה (ע"א 6026/05,

פסק דין
מיום 29.3.05).

סיכומו של דבר

11. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה לפירוק השיתוף בדירה נשוא הדיון, בדרך של מכירתה כתפוסה. הליך מכירת הדירה יבוצע ע"י התובע במסגרת תיק ההוצל"פ, כמפורט לעיל.
אשר להוצאות המשפט - בשים לב למצבם הכלכלי של הנתבעים ולהליך זה, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.
המזכירות תמציא העתק פס"ד לב"כ הצדדים.
ניתן היום י"ז בתמוז, תשס"ה (24 ביולי 2005) בהיעדר.
יצחק שמעוני
, שופט
סגן נשיא








א בית משפט שלום 2711/01 עו"ד שושני אמיר נ' עמר שלמה, עמר אסנת (פורסם ב-ֽ 24/07/2005)